{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-76","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":76,"title":"קטע 76","hebrewTitle":"קטע 76","segments":[{"index":1,"he":"לנחש תלייא על קדליה ומשיך זנביה בפומיה בטעמא דההוא דאתמשך עליה לעילא. מת במדבר \nבמלולא דפומיה. אתבהיל ההוא ינוקא בבהילו ואתקיף בקודלא דאבוי ובכה ואמר. צלפחד דא \nבמלולא מית ואנת אבא במלולא אהדרת לעלמא דא. אהדר אבוי ונשיק \n \nזוהר חלק ג דף רו/א\nליה וגפיף ליה. בכו ר' אלעזר וחברייא כלהו ואבוי בכה בהדייהו נטלוהו כלהו ונשקוהו \nבפומוי על רישיה ועל עינוי ואבוה הוה בכי בהדיה. א\"ל רבי אלעזר ברי הואיל ואמרת מלה \nדא מהו כי בחטאו מת. אמר ההוא ינוקא אבא אבא בחד מלה סגי לון בחטאו דההוא (ס\"א כיון \nדההוא) נחש דכריך בזנביה לעילא משיך טעמא בחטאו מאי בחטאו בחטאו דההוא נחש (ולא \nבחטא אחרא) ומאי איהו מלולא דפומיה כי בחטאו מת טעמא דההוא משיכו דההוא נחש דכרוך \nבזנביה בחטאו ודאי. נטליה ר' אלעזר בתוקפיה בין דרועוי ובכו כלהו חבריא אמר לון \nרבנן שבוקו לי בהדי אבא דעד כען לא אתיישבא רוחי (ס\"א רוחיה) א\"ר אלעזר לר' יוסי \n"},{"index":2,"he":"אימא כמה יומין ושנין להאי ינוקא. אמר לון חברייא במטו מנייכו לא תבעון דא דהא עד \nלא מטו עלוי חמש שנין א\"ל ר' אלעזר ח\"ו דהא בעינא טבא אשגחנא ביה ומה דאמרת חמש \nשנין אינון חמש שנין אשר אין חריש וקציר דלא תקצור לה לעלמין. א\"ר אלעזר לר' אבא \nניתיב הכא עד ז' יומין בגין דאתיישבא ביתא דהא כל שבעה יומין דנשמתא נפקת מן גופא \nאזלת ערטילאה והשתא דאהדרת עד כען לא אתיישבת בדוכתהא עד שבעה יומין: \nאמר ר' אבא כתב פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך קרא דא הא תנינן ליה דלא \nישבוק ב\"נ עניא דיליה ויהב לאחרא הא ר' יוסי חמוך בבי מרעיה ניזיל ונגמול חסד עמיה. \nובתר דנהדר ניעול בהאי והא כל זמנא דנהך ונהדר בארחא דא נחמי תחיית המתים. א\"ר \nאלעזר ודאי הכי הוא נשקוהו לההוא ינוקא ברכוהו ואזלו. אמר ר' אבא תווהנא על דרדקי \nדדרא דא כמה תקיפא חילייהו ואינון טנרין רברבין ראמין. אמר ר' אלעזר זכאה חולקיה \n"},{"index":3,"he":"דאבא מאריה דדרא דא. דהא ביומוי בעי קב\"ה לאתקנא תרין מתיבתין דיליה ולמעבד לון \nישובא רברבא ועלאה כדקא יאות דהא לא יהא כדרא דא עד דייתי מלכא משיחא. אזלו עד דהוו \nאזלי. אמר רבי אבא הא תנינן על חד סרי מלין נגעין אתיין על בני נשא. ואלין אינון על \nע\"ז ועל קללת השם ועל גלוי עריות ועל גניבה ועל לשון הרע. ועל עדות שקר. ועל דיינא \nדמקלקל ית דינא. ועל שבועת שוא. ועל דעאל בתחומא דחבריה. ועל דמחשב מחשבין בישין. \nועל דמשלח מדנים בין אחים. ואית אמרי אף על עינא בישא וכלהו תנינן במתניתא. ע\"ז \nמנין דכתיב וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן. מאי כי פרוע הוא דאלקו \nבצרעת. כתיב הכא כי פרוע הוא. וכתיב התם והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים \nוראשו יהיה פרוע. ועל קללת השם דכתיב היום הזה יסגרך יי' בידי וכתיב והסגירו הכהן. \nאמר ר' אבא מלה דא לא אתיישבא ואצטריך לעיינא ביה. א\"ר אלעזר הכי הוא ודאי פלשתי דא \n"},{"index":4,"he":"קריב לייחוסא דדוד הוה וברח דערפה הוה והיינו דכתיב ממערכות פלשתים אל תקרי ממערכות \nאלא ממערות פלשתים דשוייוה לאמיה כמערתא דא. וכיון דכתיב (שם) ויקלל הפלשתי את דוד \nבאלקיו אסתכל ביה דוד בעינא בישא ובכל אתר דהוה מסתכל בעינא בישא כל זיני צרעת \nאתמשכן מעיניה דדוד. והכי הוה ביואב כיון דאסתכל ביה דוד בעינא בישא מה כתיב ולא \nיכרת מבית יואב זב ומצורע וגו'. והכא בפלשתי דא כיון שקלל את השם אסתכל ביה בעינא \nבישא וחמא במצחיה דאצטרע מיד (שם) ותטבע האבן במצחו ואתדבקת הצרעת במצחו. וכלא הוה \nאשתקעת עינא בישא דצרעת במצחו ואשתקעת אבנא ממש במצחו ודאי מצורע הוה. רשע חייבא \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ג דף רו/ב\nדבלעם עינא דיליה הוה בהפוכא מעינא דדוד. עינא דדוד הוה מרקמא מכל זיני גוונין. לא \nהוה עינא בעלמא שפירא למחזי כעינא דדוד כל גוונין דעלמא מנצצן ביה וכלא ברחימו למאן \nדדחיל חטאה דכתיב יראיך יראוני וישמחו. חדאן כד חמאן לי. וכל אינון חייבין דחלין \nמקמיה. אבל עינוי דבלעם חייבא עינא בישא בכלא בכל אתר דהוה מסתכל כשלהובא שצי ליה \nדהא לית עינא בישא בעלמא כעינא דההוא רשע דאיהו בהפוכא מעינוי דדוד. על גלוי עריות \nדכתיב ושפח יי' קדקוד בנות ציון. וכתיב ולשאת ולספחת. על הגנבה דכתיב הוצאתיה נאם \nיי' צבאות ובאה אל בית הגנב וגו' וכלתו ואת עציו ואת אבניו. מאן הוא מלה דמכלה עצים \nואבנים דא צרעת דכתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. על לשון הרע דכתיב ותדבר \nמרים ואהרן במשה וגו' וכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת. על עדות שקר בגין \nדסהידו ישראל שקר ואמרו אלה אלקיך ישראל בקל תקיף דכתיב (שם) קול מלחמה במחנה בג\"ד \n"},{"index":6,"he":"וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'. על דיין דמקלקל דינא דכתיב כאכול קש לשון אש \nוחשש וגו' ופרחם כאבק יעלה וגו' מאי טעמא כי מאסו את תורת יי' צבאות. ואין פרחם אלא \nצרעת דכתיב ואם פרוח תפרח הצרעת. על דעאל בתחומא דחבריה מנין מעוזיהו דעאל בתחומא \nדכהונה דכתיב והצרעת זרחה במצחו. ועל דמשלח מדנים בין אחים דכתיב וינגע יי' את פרעה \nדאיהו שלח מדנים בין אברהם ושרה. ועל עינא בישא כמה דאתמר וכלהו הוו ביה בההוא רשע \nדבלעם. ת\"ח מה כתיב פתורה אשר על הנהר. מאי על הנהר. דיהב עינא בישא על ההוא נהר \nדקיימא בהו בישראל דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום והוא אתא בההוא פתורא ואגרי בהו. \nא\"ר אבא כל הני מלין הוו ודאי בבלעם. אבל גלוי עריות מנין דכתיב הן הנה היו לבני \nישראל בדבר בלעם למסר מעל ביי' וגו' הא הכא ע\"ז וגלוי עריות. סהדותא דשקרא דכתיב \nויודע דעת עליון ודעת בהמתו לא הוה ידע. קלקל ית דינא דכתיב לך איעצך דהא בדינא \n"},{"index":7,"he":"קיימא ויהב עיטא בישא לאבאשא וסטא מן דינא ואמליך בישין עלייהו. עאל בתחומא דלאו \nדיליה דכתיב ואעל פר ואיל במזבח וכתיב את שבעת המזבחות ערכתי. משלח מדנים בין אחים \nבין ישראל לאביהם שבשמים. לשון הרע לא הוה בעלמא כגיניה. קללת השם דכתיב ואנכי אקרה \nכה. וכלהו הוו ביה. עינא בישא כמה דאתמר וכלא על ההוא נהר דישראל יהב עינוי לאתגרא \nביה. ארץ בני עמו וכי לא ידענא דארץ בני עמו היא. אלא רזא דא דכל בני עמו מתדבקן \nביה והא אתמר. חסר ועיין בסוף הספר סימן יו\"ד]: \n וירא בלק בן צפור וגו'. רבי יוסי פתח אל תלחם את לחם רע עין וגו'. דא בלעם דבריך \nלהו לישראל. ואל תתאו למטעמותיו דא בלק דקב\"ה לא אתרעי לאינון עלוון דאתקין קמיה. \nת\"ח בשעתא דחמא בלק דהא סיחון ועוג אתקטלו ואתנסיבת ארעהון חמא. מה חמא דאיהו אמר \nוירא. אלא חמא בחכמתא דיליה דאיהו וחמשה עלאי דמדין ועמיה נפלין בידא דישראל חמא \nולא ידע ועל דא אקדים לבלעם. דחיליה בפומיה כגוונא דישראל דחיליהון בפומיהון ואפילו \n"},{"index":8,"he":"בלעם תאיב הוה יתיר מבלק. וההיא ידיעא דאיהו הוה ידע בליליא הוה ידע בגין דאינון \nכתרין תתאין וחמרי לא שכיחו אלא במשמרה ראשונה דליליא וע\"ד הוה ליה אתנא דהאי גיסא \nלאתחברא \n \nזוהר חלק ג דף רז/א\nחמרי בהדה ברישא דליליא. ואי תימא הא כתיב ויבא אלקים אל בלעם לילה הכי הוא ודאי \nואוקימנא ההוא ממנא דממנא עלייהו והוא הוה אתי לקבליה כגוונא דא ויבא אלקים אל לבן \nהארמי וגו'. וכלא חד מלה בגין דא איהו אמר לרברבי בלק לינו פה הלילה. כיון דהוה אתי \nההוא ממנא בלעם הוה אתי לגבי אתניה ועבד עובדיה ואמר מלי וכדין אתנא אודעא ליה \nואיהו אחזי עובדא למשרי עלוי ההוא רוחא. ומאי אחזי הוא הוה ידע דחמרי שטאן ושראן \nבקדמיתא דליליא כדין אחזי עובדא וקאים לאתניה באתר מתתקן ועבד עובדוי וסדר מלוי. \nוכדין הוה אתי מאן דאתי ואודע ליה על ידא דההיא אתון. כיון דליליא חד א\"ל לא תלך \nעמהם מ\"ט תב תניינות להאי אלא אינון ברשותא דלעילא קיימי והא תנינן בדרך שאדם רוצה \n"},{"index":9,"he":"ללכת בה מוליכין וכו'. בקדמיתא כתיב לא תלך עמהם כיון דחמא קב\"ה דרעותא הוא למיהך. \nא\"ל קום לך אתם ואך את הדבר וגו'. מה עבד בלעם כל ההוא ליליא הוה מהרהר ואמר ומה אן \nהוא יקרא דילי אי בקטורא אחרא אתקטרנא. אשגח כל ההוא ליליא בחרשוי ולא אשגח סטרא \nדיהא הוא ברשותיה אלא מסטרא דאתניה והיינו דא\"ר יצחק אמר ר' יהודה באלין כתרין \nתתאין אית ימינא ואית שמאלא מסטרא דימינא חמרי כמה דאוקימנא ומסטרא דשמאלי אתני. \nותאנא עשרה אינון לימינא ועשרה לשמאלא ודא הוא דא\"ר יוסי יוסף כד אתפרש מאבוי ידע \nבחכמתא דלעילא ברזא דכתרין קדישין עלאין כיון דהוה במצרים אוליף בההיא חכמתא דלהון \nבאינון כתרין תתאין היך אחידן אינון דימינא ואינון דשמאלא עשרה דימינא ועשרה דשמאלא \nחמרי ואתני ובגין כך רמז לאבוי ממה דאוליף תמן דכתיב ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים \nוגו' א\"ר יוסי אינון דימינא כלילן כלהו בחד דאקרי חמו\"ר והאי הוא ההוא חמור דכתיב \n"},{"index":10,"he":"לא תחרוש בשור ובחמו\"ר יחדיו. והאי הוא חמור דזמין מלכא משיחא למשלט עליה כמה \nדאוקימנא. ואינון דשמאלא כלילן כלהו בחד דאקרי אתון דהא מסטרהא נפיק עירה קטרוגא \nדדרדקי כמה דאוקימנא והיינו דכתיב עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות אתנת חסר. \nעשרה דכלילן כחד. ודא הוא דאר\"ש מאי דכתיב אסרי לגפן עירה. אסרי לגפן זמין קב\"ה \nלקשרא בגיניהון דישראל דאקרון גפן. עירה דאיהו קטיגורא דילהון ובגין דאקרון שורק \nדכתיב ואנכי נטעתיך שורק. בני אתנו ההוא דנפיק מסטרא דהאי אתון והני י' מימינא וי' \nמשמאלא ואתכלילן בהני תרי כלא אינון משתכחי בקס\"ם. ואית עשרה אחרנין דימינא ועשרה \nדשמאלא דמשתכחי בנח\"ש. וע\"ד כתיב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל מ\"ט בגין כי יי' \nאלקיו עמו. מסטרא דנח\"ש נפק שו\"ר מסטרא דקס\"ם נפק חמו\"ר ודא הוא שור וחמור, וע\"ד \nבלעם כיון דידע דאתקשר ברשותא אחרא וא\"ל אך את הדבר וגו'. אבאיש ליה ואמר ומה אן \n"},{"index":11,"he":"היא יקרא דילי מיד אסתכל בחרשוי ולא אשכח דיהא ברשותיה אלא האי אתון. מיד ויקם בלעם \nבבקר ויחבוש את אתונו למעבד רעותיה בה ורעותא דבלק ועל דא ויחר אף אלקים כי הולך \nהוא. הוא דייקא דאפיק גרמיה מרשותיה ממה דאמר ליה ואך את הדבר וגו'. ת\"ח דהכי הוא \nדהא בקדמיתא יהב ליה רשותא ואמר קום לך אתם השתא דהוה אזיל אמאי ויחר אף אלקים אלא \nבגין דהולך הוא הוא ברשותיה דיליה לנפקא מההוא דאמר ליה ואך את הדבר. אמר ליה קב\"ה \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ג דף רז/ב\nרשע את מתקן ומזרז זיינך לנפקא מן רשותי חייך אנת ואתנך ברשותי תהוון. מיד ויתיצב \nמלאך יי' מאי ויתיצב א\"ר אבא נפק וקאים באומנותא אחרא מאומנותא דיליה דהאי מלאכא \nדרחמי הוה והיינו דאמר ר' שמעון חייביא מהפכי רחמי לדינא לשטן לו דהא לא אומנותא \nדיליה הוה. אמר רבי אלעזר לא שני מלאכא ולא נפק מאומנותא דיליה אלא בגין דהוה האי \nמלאכא מסטרא דרחמי וקאים לקבליה סתיר חכמתא דיליה וקלקל רעותיה. הה\"ד לשטן לו. לו \nהוה שטן ואשתכח שטן אבל לאחרא לא הוה שטן. תאנא אר\"ש כמה חכים הוה בלעם בחרשוי על \nכל בני עלמא דהא בשעתא דאשגח לאשכחא עיטא לנפקא מרשותיה דקב\"ה מההיא מלה דכתיב ואך \nאת הדבר וגו'. אסתכל בחרשוי ולא אשכח בר ההיא אתון מה כתיב ויחבוש את אתונו אטעין \nלה בכל חרשין ובכל קסמין דהוה ידע ואעיל בה ואכליל לה מכלהו בגין למילט להו לישראל. \nמיד ויחר אף אלקים כי הולך הוא. הוא דייקא כמה דאתמר. מה עבד קב\"ה אקדים למלאכא \n"},{"index":13,"he":"דרחמי לקיימא לקבליה ויסתיר חרשוי וקסמוי. ות\"ח דעד השתא לא כתיב יי' ולא אתחזי \nבקסמוי וחרשוי והא אוקמוה והשתא כיון דאתקין אתניה וזרזה בתקוני חרשוי בסטרא דדינא \nלמילט לישראל אקדים קב\"ה למלאכא דרחמי לקבליה ובשמא דרחמי בגין לסתור חכמתא דיליה \nולאסטאה לאתניה מההוא ארחא כמה דכתיב ותט האתון מן הדרך. מן הדרך דייקא. ועל דא לא \nכתיב ויתיצב מלאך האלקים ויעמוד מלאך האלקים אלא מלאך יי' דרחמי. אמר קב\"ה רשע את \nאטענת לאתנך בחרשך בכמה סטרי דדיני לקבל בני. אנא אעבר טעונך ויחפך מארחא דא מיד \nאקדים מלאכא דרחמי לשטן לו. לו דייקא כמה דאתמר: \nותרא האתון את מלאך יי' וגו'. אמר רבי יצחק וכי אמאי חמאת היא ובלעם דהוה חכים כל \nכך לא חמא. אמר רבי יוסי ח\"ו דההוא רשע יסתכל בחיזו קדישא. אמר ליה אי הכי הא כתיב \nנופל וגלוי עינים. אמר ליה לא שמענא בהא מידי ולא אימא. א\"ל אנא שמענא דכד הוה \nאצטריך לאסתכלא הוה נפיל וחמי והשתא לא אצטריך לאסתכלא. אמר ליה אי הכי בדרגא עלאה \n"},{"index":14,"he":"יתיר הוה על כל נביאי מהימנותא דאיהו גלוי עינים חמי ואסתכל ביקרא דקב\"ה והא ר' \nשמעון אמר בלעם בחרשוי הוה ידע באינון כתרין תתאין דלתתא כמה דכתיב ואת בלעם בן \nבעור הקוסם קוסם קרייה קרא דטנופא דטנופי היך יסתכל ביקרא דמאריה. ועוד הא אמר רבי \nשמעון בחיזו חד דחזא לפום שעתא דכתיב ויגל יי' את עיני בלעם אתעקימו עינוי ואת אמרת \nדהוה חמי בגלוי דעיינין ואסתכל ביקרא דקב\"ה. א\"ל אנא אהדרנא לקבלך. דידי ודידך בעי \nצחותא ודאי רזי אורייתא עלאין ולא יכלין בני עלמא למיקם עלייהו בגין כך אסיר לאקדמא \nבמלה דאורייתא עד דישמע מלה וידע לה על בורייה. אתו לקמיה דר\"ש אמרו מלה קמיה. פתח \nואמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' האי קרא אוקמוה דממנן דעלמא אמרוה בשעתא דסליק ברעותיה \nדקב\"ה למברי אנשא. קרא לכתות כתות דמלאכי עלאה ואותיב לון קמיה. אמר לון בעינא \nלמברי אדם אמרו קמיה ואדם ביקר בל ילין וגו' אושיט קב\"ה אצבעא דיליה ואוקיד לון. \n"},{"index":15,"he":"אותיב כתות אחרנין קמיה אמר לון בעינא למברי אדם. אמרו קמיה \n \nזוהר חלק ג דף רט/א\nבחכמתא עלאה. וכי למגנא נפק האי מלאכא לאתחזאה לחד אתנא או למיקם בין כרמייא לקבלה \nזמנא הכא וזמנא הכא. אלא כלא רזא עלאה הוא וכלא בעי קב\"ה בגין לאגנא עלייהו דישראל \nולא ישלטו בהו זינין בישין בגין דאינון חולקיה דקב\"ה. ויעמוד מלאך יי' וגו'. תאנא \nמסטרא דאמא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא וכד \nבעאת לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין. (גוונין) אינון גוונין מתלהטן \nבארבע סטרי עלמא כל גוונא וגוונא מתלהטא תלת זמנין בההוא סטרא דאינון תריסר תחומי \nגליפין ועאלין ואתכלילו בתריסר אחרנין. ברישא דעטרא אית ד' שורין לד' סטרין ואינון \nמגדלות כד\"א מגדלות מרקחים מהו מרקחים כמה דאת אמר מכל אבקת רוכל ועל כל מגדלא \nומגדלא ג' פתחין קביעין באבנין טבן מכל סטרא וסטרא. האי עטרא נהירא (ס\"א טהירא) \n"},{"index":16,"he":"(ס\"א טהירא) בדלוגין דאופיר בגין יקרא דמלכא כמה דכתיב אוקיר אנוש מפז וגו'. תחות \nעטרא תליין זגי דדהבא בסחרנהא זגא דדהבא מסטרא דא וזגא דדהבא מסטרא דא וחד רמונא \n(ס\"א בגו) כגוון ההוא רמונא אית בה אלף זגין וכל זגא מנייהו מתלהטא בסומקא בחוורא \nההוא רמונא אתפלג בפלוגין ארבע וקיימא פתיחא לאתחזאה זגהא תלת מאה ועשרין וחמש זגין \nלסטרא דא וכן לכל סטרא וסטרא עד דמתלהטן ארבע סטרי עלמא מחיזו דכל פלכא ופלכא \nואינון אקרון פלח הרמון כמה דכתיב כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך ארבע גלגלין בפלכי \nארבע זווין נטלין בגלגולא לההוא עטרא וכד נטלי לה אזדקפן לעילא עד דמטו לגלגולא \nדפלכא עלאה דנהים יממא וליליא מתחברן כל אינון פלכין ונטלין לעטרא וזקפן לה. וקלא \nדאינון גלגלין אשתמע בכלהו רקיעין לקל נעימותא מתרעשין כל חילי שמיא וכלהו שאלין דא \nלדא עד דכלהו אמרי ברוך כבוד יי' ממקומו כד מזדווג מלכא במטרוניתא סלקא עטרא דא \n"},{"index":17,"he":"ואתישבת ברישא דמטרוניתא כדין נחית חד עטרא עלאה קביעא דכל אבן טבא וחיזור ושושן \nבסחרנהא בשית גלגלין אתיא לשית סטרין דעלמא שית גדפין דנשר נטלין לה בפלכוי חמשין \n(ס\"א פלכין) ענבין סחרנהא דגליף בה אימא עלאה קביעאן באבן טבא חוור וסומק ירוק \nואוכם תכלא וארגוונא שית מאה ותלת עשר זוויין לכל סטרא וסטרא. אלף ושית מאה מגדלין \nלכל סטרא וסטרא. וכל מגדלא ומגדלא טורין קביעין פרחין לעילא אשתאבן בכיתונא (ס\"א \nבפתורא) דאימא עלאה במשח רבות דילה. כדין אימא בלחישו נגיד מתנן עלאין ושדר וקבע \nלון בההוא עטרא לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא על רישא דמלכא ומרישיה נחית ההוא \nמשחא טבא עלאה על דיקניה יקירא ומתמן נגיד על אינון לבושי מלכא הה\"ד כשמן הטוב על \nהראש יורד על הזקן וגו' לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישא \nעליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאינה וראינה \n"},{"index":18,"he":"וגו'. כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא ומאן אינון כל אינון דאתו מסטרייהו \nדישראל דהא לא מזדווגי בהו ולא קיימין עמהון בר אינון ישראל דאינון בני ביתא ומשמשי \nלהו כדין ברכאן דנפיקי מנייהו דישראל הוא. וישראל נטלין כלא ומשדרי חולקא מניה לשאר \nעמין. ומההוא חולקא אתזנו כל אינון שאר עמין. ותאנא מבין סטרי חולקהון סממנן על שאר \nעמין נפק \n \n"},{"index":19,"he":"זוהר חלק ג דף רט/ב\nחד שביל דקיק דמתמן אתנגיד חולקא לאינון תתאי ומתמן מתפרש לכמה סטרין. ודא קרינן \nליה תמצית דנפיק מסטרא דארעא קדישא ועל דא עלמא כוליה מתמצית דארץ ישראל קא שתי. \nמאן א\"י הא אוקימנא. ובין לעילא ובין לתתא כל אינון שאר עמין עכו\"ם לא אתזנו אלא \nמההוא תמצית ולא תימא דאינון בלחודוי אלא אפילו אינון כתרין תתאין מההוא תמצית \nשתיין. ודא הוא במשעול הכרמים שביל מרברבי שאר עמין דמתברכן מניה. כד חמא ההוא \n"}]}
