{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-89","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":89,"title":"קטע 89","hebrewTitle":"קטע 89","segments":[{"index":1,"he":"ממנו ועני ואביון מגוזלו. האי קרא דוד אמריה ברוחא דקודשא כל עצמותי תאמרנה וכי מאן \nחמא גרמי דאמרו שירתא אלא האי קרא בזמנא דקב\"ה זמין לאחייא מתייא וזמין קב\"ה לאתקנא \nגרמי ולקרבא כל חד וחד לאתרייהו דכתיב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וכתיב ועצמותיך \nיחליץ. כדין זמינין אינון למימר שירתא מאי שירתא אמרי יי' מי כמוך (מקדמי) ודא \nשיראת מעלייא ממה דאמרו ישראל על ימא דהא ינון לא אדכרו שמא קדישא אלא בתר תלת מלין \nדכתיב כי כמוכה באלים יי'. והכא אינון מקדמי לשמא קדישא דכתיב יי' מי כמוך. מציל \nעני מחזק ממנו דא יצר טוב מיצר רע בגין דיצה\"ר תקיף הוא כאבנא כמה דכתיב והסירותי \nאת לב האבן. ויצ\"ט הוא בשרא דכתיב ונתתי לכם לב בשר. ת\"ח יצר הרע למה הוא דומה \nבשעתא דאתי לאזדווגא בב\"נ הוא כפרזלא עד דעאלין ליה בנורא. בתר דיתחמם אתהדר כלא \nכנורא. רבי חייא אמר יצר הרע כד אתי לאזדווגא ביה לב\"נ דמי לב\"נ דקריב לפתחא וחמי \n"},{"index":2,"he":"דלא אית מאן דמחי בידיה עאל לביתא ואתעביד ליה ארח. חמא דלא אית מאן דמחי בידיה \nוייזיל ליה לארחיה כיון דעייל לביתא ולא אית דימחי בידיה אתמנא עליה ואתעביד מאריה \nדביתא \n \nזוהר חלק ג דף רסח/א\nעד דישתכח דכל ביתא קאים ברשותיה. מאן אוליפנא מפרשתא דדוד אוליפנא. מה כתיב ויבא \nהלך לאיש העשיר. הלך דקרוב לפתחא ולא בעי לאתעכבא תמן אלא למהך לארחיה. כך הוא יצר \nהרע כמה דמקרב לביתא מתקרב גבי דב\"נ אתער עליה בחובא זעיר דא הוא אורח עראי. חמי \nדלית דמחי בידיה מה כתיב לעשות לאורח הבא אליו אתעביד ליה אורח אכסנאי בביתא אתער \nעליה בחובובי יתיר יומא חד או תרין יומין כהאי אורח דשראן ליה בביתא יומא חדא או ב' \nיומין (בגין דאיהו אורח) כיון דחמי דלית מאן דמחי בידיה מה כתיב ויעש לאיש הבא אליו \nאתעביד מארי דביתא כד\"א האיש אדוני הארץ. איש נעמי. כך הוא יצר הרע אתעביד לקבליה \nדב\"נ איש בעל הבית הא אתקשר ב\"נ בפולחניה והוא עביד ביה רעותיה וע\"ד בעי ב\"נ לשואה \n"},{"index":3,"he":"מלין דאורייתא עליה תדיר בגין דיהא ההוא יצה\"ר תביר בהו דלית ליה מקטרג ליצר הרע בר \nמלי דאורייתא וע\"ד כתיב והיו הדברים האלה וגו' על לבבך על תרי יצריך. יצר הטוב \nאתעטר בהו ויצר הרע אתכנע בהו. א\"ר יהודה יצר הטוב מה בעי מלי דאורייתא א\"ל יצר \nהטוב אתעטר בהו ויצר הרע כיון דחמי ב\"נ לא תב ולא בעי לאשתדלא באורייתא כדין הוא \nסליק לעילא ואוליף עליה חובה הה\"ד וכסילים מרים קלון. כד אתא ר\"ש אמר הא ודאי פרשתא \nדק\"ש רמיזא ביה י' אמירן כמה דאוקמוה והכי הוא ודאי. והיו הדברים האלה. כללא דעשר \nאמידן אינון. ובג\"כ י' פקודין אית הכא לקבל י' פקודין דאורייתא ומאן אינון ושננתם \nלבניך. ודברת בם. בשבתך בביתך. ובלכתך בדרך. ובשכבך. ובקומך. וקשרתם לאות על ידך. \nוהיו לטוטפות בין עיניך. וכתבתם על מזוזות ביתך. ובשעריך. הא י' לקבל י' אמירן. \nוע\"ד פרשיין אלין כלל רב אינון באורייתא זכאה חולקיה מאן דאשלים ליה בכל יומא תרי \n"},{"index":4,"he":"זימני דהא אתקדש בפומיה שמא קדישא כדקא יאות. ר' אחא הוה קאים עמיה דר' אלעזר ליליא \nחד בתר פלגות ליליא והוו משתדלי באורייתא. פתח ר' אלעזר (נ\"א ר' אחא) ואמר כי הוא \nחייך ואורך ימיך וגו'. ת\"ח על כל תנאין (נ\"א פקודין) דגזר קב\"ה כד עאלו לארעא \nדישראל גזרה דאורייתא הוה. מאי טעמא בגין דשכינתא לא מתיישבא בארעא אלא באורייתא \nולא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דהכי אמר (ר' שמעון) אבא תורה שבע\"פ לא אשתמודע אלא \nבגין תורה שבכתב. שכינתא לא מתיישבא לעילא ותתא אלא עם תורה דלתתא דכל זמנא \nדאורייתא אשתכח עמיה יכלא ליקם בעלמא (נ\"א שבכתב לא אשתמודע אלא בגין תורה שבע\"פ \nותורה שבע\"פ לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב ודאי. כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל \nשכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם \nבעלמא) הה\"ד כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה על האדמה סתם ואי לאו דאפסיק מלי \n"},{"index":5,"he":"דאורייתא לא יכלא למיקם דכתיב על מה אבדה הארץ. וכתיב ויאמר יי' על עזבם את תורתי \nעד דהוו יתבי מאיך ר' שמעון רישיה אמר ודאי הכי הוא ודא הוא רזא דאשכחנא בספרא דרב \nהמנונא סבא ואוקים קרא דא ברזא דכנסת ישראל דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואי \nאתמנעו מנה מה כתיב ויצאה חנם אין כסף כד\"א אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. \nוכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. ומאן דמנע אורייתא מנה כמאן דנסב מארי (ס\"א שארה) \nדאתתא ומנע ליה מנה דא אשתארת כארמלתא ולא ארמלתא הה\"ד היתה כאלמנה ולא אלמנה. יתבו \nאתעסקו באורייתא עד דנהיר יומא בתר דנהיר יומא קמו ואזלו. עד דהוו אזלו חמו חד גבר \nדהוה אזיל בארחא ורישיה עטיף קריבו גביה והוה רחיש \n \n"},{"index":6,"he":"זוהר חלק ג דף רסח/ב\nבשפוותיה ולא אתיב לון מדי. אמר רבי אלעזר ודאי האי אמלך במאריה יתיב רבי אלעזר \nורבי אחא וצלו צלותא וההוא גבר קאים בקיומיה באתר אחרא בתר דסיימו צלותא אזלו בארחא \nוההוא גברא אשתמיט מנייהו. אמר רבי אלעזר האי גברא או טפשא הוא או ארחוי לא מתישרן. \nאמר נתעסק באורייתא דהא שעתא היא. פתח רבי אלעזר ואמר כבוד חכמים ינחלו וכסילים \nמרים קלון. כבוד חכמים ינחלו זכאין אינון דמתעסקי באורייתא. עד לא פתח מלה קריב \nההוא בר נש גבייהו. אמר ר' אלעזר לית לן למפסק מלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל \nבאורייתא זכי למירת ירותא דאחסנא דלעילא ביקרא דמלכא עלאה קדישא וזכי למירת ירותא \nדאחסנא בהא עלמא ומאי איהו ההוא דאקרי כבוד יי' דלא פסק מנייהו לעלמא הה\"ד כבוד \nחכמים ינחלו ההוא דאקרי כבוד יי' וכסילים מרים קלון מאי הוא ת\"ח כד בר נש אזל בארח \nמישר קמי קודשא ב\"ה ואשתדל באורייתא הא ההוא כבוד יי' ירית לגרמיה וכמה אפטרופסין \n"},{"index":7,"he":"סניגורין אשתכחו לעילא עליה דב\"נ וכלהו אולפין עליה זכו קמי מלכא קדישא ואי בר נש \nלא אשתדל באורייתא ולא אזל בארחא דמאריה הוא עביד קטיגורא עליה. וההוא קטיגורא שאט \nבאוירא (ואזיל ליה) ולא סליק לעילא דלמא יתוב אדם מחובוי כיון דחמי דבר נש לא תב \nולא בעי לאשתדלא באורייתא כדין הוא סליק לעילא ואוליף עליה חובא הה\"ד וכסילים מרים \nקלון וסליק לעילא ועבד קטרוגא. פתח ואמר ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם \nתהיה המגפה וגו'. מאי שנא מצרים הכא מכל שאר עמין דהא לכלהו כתיב ולא עליהם יהיה \nהגשם והכא לא. אלא הא אוקמוה חברייא דהא ארעא דמצרים לא אצטריך למטרא וע\"ד לאו היא \nבכללא דאינון דבען מטרא אבל אינון דינא אחרא אסתלק עלייהו ושפיר קאמרו. ת\"ח כתיב כי \nהארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו'. דהא נהרא סליק \nמניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא \n"},{"index":8,"he":"תדיר. וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות. ומאן דמנע אורייתא מנה \nכאילו מנע טב מן כל עלמא. עאלו לגו מערתא חדא דהוה בארחא עאל ההוא גבר עמהון יתבו. \nפתח ההוא גברא ואמר ודבר יי' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר וגו' האי קרא לאו רישיה \nסיפיה ולאו סיפיה רישיה ולא מלה דא כמלה דא. בקדמיתא ודבר יי' אל משה פנים אל פנים \nשפיר לבתר ושב אל המחנה לבתר ומשרתו יהושע בן נון נער. מהו א\"ר אלעזר ודאי קב\"ה \nאתרעי ביקרא דילן דהשתא זווגא דילן בשכינתא ושכינתא לא אתעדי מנן. מאן דפתח פתחא \nלימא מלה. פתח ואמר ודבר יי' אל משה פנים אל פנים בכמה דרגין עלאין ויקירין אתפרש \nמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי דעלמא דהא כלהו לקבליה כקוף בפני בני נשא. שאר \nנביאי הוו מסתכלי באספקלריא דלא נהיר ועם כל דא לא הוו זקפן אנפין לעילא לאסתכלא \nאלא כמה דכתיב ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה ולא עוד אלא דמלין לא הוו גבייהו \n"},{"index":9,"he":"באתגלייא. ומשה נביאה מהימנא לאו הכי דהוא הוה מסתכל באספקלריא דנהרא וקאים בקיומיה \nולא עוד אלא דהוה זקיף רישא לאסתכלא כמאן דאמר לחבריה זקוף רישך ויסתכלון אנפך \nבאנפי בגין דתנדע מלי. כך משה פנים אל פנים זקיף רישא בלא דחילו אנפוי זקפאן ומסתכל \n\n \nזוהר חלק ג דף רסט/א\nבזיו יקרא עלאה ולא אשתני דעתוי ואנפוי כשאר נביאין דכד הוו נבאן (ס\"א בעאן) \nלאסתכלא נפקא מרשותייהו ומדעתייהו ואשתני זיו אנפייהו ולא הוו ידעי מהאי עלמא כלום. \nומשה לאו הכי דמשה בההוא דרגא עלאה ממש הוה מסתכל ולא נפק מרשותיה ומן דעתיה דהא \nבשעתא דהוה מסתכל בזיו יקרא עלאה מיד ושב אל המחנה למללא עמהון בכל מה דאצטריכאן \nודעתוי מתישבא ביה כקדמיתא ויתיר ודא הוא ושב אל המחנה. ומשרתו יהושע בן נון נער \nודאי דהוה יניק מתוך האהל אוליף לאסתכלא ברוח קודשא כד\"א והנער שמואל משרת את יי'. \nת\"ח כל זמנא דהוה יהושע לגבי דמשה הוה אוליף ואניק מתוך האוהל ולא דחיל. בתר דאתפרש \n"},{"index":10,"he":"ממשה והוה בלחודוי מה כתיב ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו דלא הוה יכיל לאסתכל \nוהאי מחד שליחא כ\"ש מאתר אחרא. לבר נש דאפקיד מלכא גביה מאני דהב ואבני יקר כל זמנא \nדמשתכח גביה שמשא דביתיה אחיד בהו ואסתכל בהו. כיון דסליק ההוא בר נש מעלמא לא שביק \nמלכא לגבי שמשא כלום ואחיד פקדונא דיליה. אמר ההוא שמשא ווי דאבדית. ביומוי דמארי \nכל אלין הוו בידי. כך יהושע ביומוי דמשה הוה יניק בכל יומא מתוך האהל ולא דחיל. בתר \nדשכיב ויפול יהושע אל פניו. ואנא בגין דאנא שכיח בגווייכו אסתכל במלי דאורייתא ולא \nאהא דחיל. בתר דאתפרש מנייכו לא איכול לאסתכלא בלחודאי. תו פתח ואמר. ושנתתם לבניך \nודברת בם וגו'. כד\"א חציך שנונים דבעי ב\"נ לחדדא מלי דאורייתא לבריה כחרבא דאיהו \nשננא בתרי סטרוי בגין דייעול ליה חדודא וחדוה באורייתא ולא ישתכח לביה בטפשותא. \nודברת בם כל מלין דאורייתא כל חד וחד אורחא ליה בלחודוי. ודברת בם ותדבר מבעי ליה. \n"},{"index":11,"he":"אלא בעי ב\"נ לאנהגא גרמיה בהו ולאתנהגא גרמיה דלא יסטי לימינא ולשמאלא.בשבתך בביתך. \nלאנהגא גרמיה בביתיה בארח מישר ובאורח תקונא דילפון מניה בני ביתיה לאנהגא גרמיה \nעמהון בנחת ובחידו ולא יטיל דחילו בבני ביתיה יתיר. וכל עובדוי בביתיה בארח תקונא. \nובלכתך בדרך. לאנהגא במלי דאורייתא ולתקנא גרמיה בהו כמה דאצטריך ולדברא גרמיה \nבאורחוי דאורייתא ומאי איהו כמה דיעקב לדורון. לקרבא. לצלותא. וצלותא בעי לצלאה \nלמאריה ועילא מנהון מלי דאורייתא. ובשכבך לדברא גרמיה בדחילו דמאריה בקדושה בעניה \nדלא ישתכח חציף לקבליה דמאריה. ובקומך למיהב תושבחן למאריה דאתיב נשמתיה דהא בכמה \nחיובין אשתכח קמי מאריה וקב\"ה עביד עמיה חסד ואתיב לה לגופיה: \nוקשרתם לאות על ידכה. הא אוקמוה על יד כהה ודא הוא שמאלא ובספרא דאגדתא אמר על יד \nכ\"ה כד\"א כ\"ה יהיה זרעך וחברייא יתבי דרומא אוקמוה ברזא דלהון ארבע בתי דתפילין \nכהאי גוונא (נ\"א בגוונא אחרא) קדש לי כל בכור סתם לקבל כתרא עלאה דכלא. והיה כי \n"},{"index":12,"he":"יביאך לקבל חכמה. שמע ישראל ואהבת לקבל בינה. והיה לקבל חסד. לבתר כלילן כלהו \nבדרועא שמאלא דאקרי עז וכתיב ובזרוע עזו ואין עז אלא תורה ואין עז אלא תפלין. ומלין \nלא מתישבן לגבן. מ\"ט בגין דכתרא עלאה הוא כליל כלא דלאו הוא בחושבנא. ועוד והיה \n \nזוהר חלק ג דף רסט/ב\nכי יביאך ביציאת מצרים תלייא ההוא אתר דאשתכח ביה חירו לעבדין ועל דא לא מתתקנן \nבארחייהו. ואנן מחכמה שריין והכי הוא וקב\"ה נטיל לון ארבע לעילא ארבע לתתא ארבע \nבאתר דמוחא ארבע באתר דלבא שריא. בגין דדא בדא אתקשר ובעי ב\"נ לאתעטרא בהו בגין \nדאיהו שמא קדישא עלאה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם יי' וגו' וכל מאן דמתעטר בעטרא \nקדישא עלאה דא אקרי מלך בארעא וקב\"ה מלך ברקיע. הה\"ד מלך אסור ברהטים. כמה דקב\"ה \nמלך לעילא הכי נמי הוא מלך לתתא (ועם כל דא) וכתבתם על מזוזות ביתך בגין דיהוי בר \nנש שלים בכלא וישתכח שלים בפקודי דמאריה רשים לעילא רשים לתתא זכאה חולקהון דישראל: \n"},{"index":13,"he":"\nפתח ר' אלעזר ואמר תרי קראי אשכחנא דאע\"ג דכלא בחד דרגא תליין לאו אינון מדרגא חד. \nחד קרא כתיב כה אמר יי' צבקות וחד קרא כתיב כה אמר יי' אלקים. מה בין האי להאי אלא \nבזמנא דכתיב כה אמר יי' צבקות כדין מלה אתיא ברחמי ובזמנא דכתיב כה אמר יי' אלקים \nכדין מלה אתיא בדינא. כה אמר יי' צבקות בגין דהאי כה אתברכא מצדיק ומנצח והוד דאקרי \nיי' צבקות וכדין מלה באתבסמותא אתייא דהא מאתר דא קא אתיא. כה אמר יי' אלקים כדין \nהאי כה ינקא מסטרא דדינא מאתר דגבורה עלאה ואוליפנא מאבא דדינא הוא ברחמי בגין \nדכתיב יי' אלקים דהא אלקים גבורה הוא בכל אתר אדני גבורה תתאה היא בכל אתר ועל דא \nאשתמודען מלי מפומא דנביאה והוא הוה מתכוין למימר מלה מאתריה וכדין הוו ידעי אלין \nבני מהימנותא מאן אתר תלייא מלתא. פתח רבי אחא ואמר אורו מרוז אמר מלאך יי' וגו' \nת\"ח האי קרא רזא הוא ברזין עלאין בשעתא דמלכא קדישא מסר ביתיה בידא דמטרוניתא כל \n"},{"index":14,"he":"זיינין ורומחין ובליסטראות דיליה אפקיד בידהא וכל אינון מגיחי קרבא דיליה אפקיד עמה \nהה\"ד הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל והא אוקמוה וכד אגח קב\"ה \nקרבא באינון גבורין מגיחי קרבא דקאמרן אגח ואינון אקרון מלומדי מלחמה. כתיב מן שמים \nנלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא וגו'. ותנן בהאי שעתא דאתנדיבו ישראל לגלאה \nרשימא קדישא בבשרהון כדין האי חרב נוקמת נקם ברית כנש כל חילא דיליה וכל זיינין וכל \nאינון מגיחי קרבא לאגחא קרבא עמיה (נ\"א דסיהרא) דסיסרא וכוכבייא הוו אושדין נורא \nמלעילא ואמר רבי שמעון כל כוכב וכוכב אית ליה שמא בלחודוי וכלהו בשמהן אקרון. אמר \nלון קב\"ה אתעתדו לנקמא נוקמא דבני. תרי נוקמי אנא זמין לאתפרעא מנייהו חד נוקמא \nדשית מאה רתיכין דאוזיף ליה לרברבא דמצראי בגין לאגחא קרבא בהו בישראל דכתיב ויקח \nשש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים וחד נוקמא דבני דעאקו להו עד השתא. ובגין כך אתדנו \n"},{"index":15,"he":"בתרין דינין חד במייא וחד באשא. במייא דכתיב נחל קישון גרפם. באשא דכתיב הכוכבים \nממסלותם. ובאינון ככבייא אית ככבא חד דלא אתא לההוא נוקמא ואתלטיא לעלמין דכד שארי \nלאנהרא אתאן שאר ככבייא ובלעין ליה ולכל סיעתא דיליה ואתאבידו כלהו כחדא כד\"א אורו \nמרוז אמר מלאך יי' וכי רשות אית למלאכא בהאי אלא דא הוא מלאך דכתיב ביה ויסע מלאך \nהאלקים ההולך לפני מחנה ישראל ודא הוא דכל קרבין דיליה אינון \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ג דף רע/א\nכי לא באו לעזרת יי' כד נפקו ישראל ממצרים. לעזרת יי' בגבורים באינון ששים גבורים \nכד אזדמנו קרבא עם סיסרא. ודא מלאך רזא דכל דינין וכל קרבין דמלכא ברשותיה ועל דא \nאמר מלאך יי' ודא הוא דכתיב המלאך הגואל אותי וגו' והא אוקמוה חבריא. ודא זמינא \nלמהוי עלאה ויקירא לזמנא דאתי ובדא יתרבי שמא קדישא ובדא זמין קב\"ה לאתפרעא מעמין \nעכו\"ם ועל דא כתיב והתגדלתי והתקדשתי וגו'. אזלו עד דמטו לגביה דר\"ש כיון דחמא לון \nאמר ר\"ש הא שכינתא הכא ודאי צריכין אנן למחזק טיבו לאנפי שכינתא. פתח ואמר הן עוד \nהיום גדול וגו'. האי קרא אוקמוה דכד ישראל יתערון תשובה לקמי קב\"ה בזכו אורייתא \nיתובון לארעא קדישא ויתכנשון מן גלותא דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל ולא יתיר \nהה\"ד נתנני שוממה כל היום דוה. ואי לא יתובון קב\"ה אמר הן עוד היום גדול לא עת האסף \nהמקנה בלא זכו ובלא עובדין דכשרן. אבל אסותא חד לכו השקו הצאן אשתדלו באורייתא \n"},{"index":17,"he":"דאתשקייו מימי אורייתא ולכו רעו לאתר דנייחא לאתר טבא וכסופא דאחסנתיכון. ד\"א הן \nעוד היום גדול דא הוא יום דאקרי יום מהומה ומבוסה ומבוכה די בההוא יום אתחריב בי \nמקדשא ונפלו ישראל בגלותא. ובגין עובדין בישין ההוא יומא אתמשך ואתרבי ה\"ד הן עוד \nהיום גדול לא עת האסף המקנה בגין דאינון משכין ליה לההוא יומא. השקו הצאן כמה דאתמר \nבמלי דאורייתא דהא בזכותא דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא ישראל מאי קא אמרי ויאמרו \nלא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים עד דיתכנשו כל שאר יומין עלאין. וגללו את האבן \nויגנדרון לההוא דינא קשיא דההוא יומא דשלטא על פי הבאר ואשתכחת ההיא בא\"ר בגלותא \nעמנא. וכד אתגלייא האי בא\"ר וההוא אבן לא שלטא עלה מיד והשקינו הצאן. וזמין קב\"ה \nבסוף יומייא לאהדרא לישראל לארעא קדישא ולאכנשא לון מגלותא ומאן אינון סוף יומייא \nההוא דהיא אחרית הימים. בהאי אחרית הימים ישראל סבלו גלותא הה\"ד בצר לך ומצאוך כל \n"},{"index":18,"he":"הדברים האלה באחרית הימים וכתיב וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. באחרית הימים דייקא. \nודא היא כנסת ישראל בגלותא. ועם אחרית הימים דא קבילו עונשא בגלותא. ובדא יעביד \nקב\"ה נוקמין לישראל תדירא הה\"ד אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ובכל אתר דא \nהיא וקב\"ה זמין לאתבא לה לאתרהא הה\"ד והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' וגו \nודא הוא יום. ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא כמה בזמנא דאתחריב מקדשא הוה \nונטה צל למיעל הה\"ד אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. יום וצל הוא סוף גלותא \nושיעורא דהאי צל שית קמצין ופלגא ובגודל דמשחא דבר נש גבר בין גוברנין ודוכרנא דהאי \nרזא דבין חברייא דכתיב כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי תמול אנחנו \nבגלותא ולא הוינא ידעי כי צל ימינו עלי ארץ לאשראה לון קב\"ה עלי ארץ. זכאה חולקיה \n"}]}
