רעיא מהימנא
קטע 27
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ימיו בגלותא לא יכיל למפרש ליה מנה כל יומוי ואיך הוא שם רע דאפיקת עלה אלא בתר דאתייהיבת איהי לישראל כל מאן דאפיק שום ביש על ישראל כאילו אפיק עלה ושום ביש הוה דאמרת לקב"ה למה יי' יחרה אפך בעמך וקב"ה אמר וכי אנת אפיק שום ביש על ישראל דעבדו ית עגל לך רד כי שחת עמך. ערב רב ודאי דאנת גיירת לון עבדו ית עגלא ובגין דא כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה. קם רעיא מהימנא נשיק ליה באנפוי ועל עינוי ובריך ליה ואמר ליה תהא מברך מפומא דקב"ה ושכינתיה בכל מדה ומדה דיליה ובעשר ספירן דיליה ובכל שמהן דיליה ובכל מארי מתיבתאן וכל מלאכין ענו כלהו ואמרו אמן וקב"ה ושכינתיה הודו בברכתיה. אליהו קום אפתח פומך בפקודין עמי דאנת הוא עוזר דילי מכל
ספר דברים פרשת כי תצא דף רעז/א סטרא דהא עלך אתמר בקדמיתא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן בן אהרן ודאי בן אח דילי הוא ואח לצרה יולד.: כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה וגו'. פקודא דא לדון במפתח חמשים כסף הה"ד כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה. אלין ישראל מסטרא דשכינתא אתקריאו בת. ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו רבנן וכלמארי מתיבתא איש אלין ישראל מסטרא דקב"ה. ותפשה בקשורא דתפילין ותפשה בכנפי מצוה. אשר לא אושה. בת יחידה דא נשמה ושכב עמה בצלותא דשכיבא בהשכיבנו. ונתן לאבי הנערה חמשים כסף כ"ה כ"ה אתוון דיחודא קום רעיא מהימנא דודאי מאן דאשתדל בהלכה שלא לשמה ורווח הלכה ודאי בתפישה איהי לגביה ועם כל דא אוקמוה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והאי הלכה מסטרא דנער טוב דאתפרש מאילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול. ועל שם נער אתקריאת איהי נערה
דעתיד לקיים בה וינערו רשעים ממנה דאינון איסור טמא ופסול סמאל ומשרייתיה ד"א כי ימצא איש נערה בתולה אלין ישראל דכתיב כי נער ישראל ואוהבהו נער מסטר דמטטרו"ן ואין איש אלא קב"ה שנאמר יי' איש מלחמה. כי ימצא איש נערה בתולה בתולת ישראל דאתמר בה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ולבתר אפתח לון חמשין תרעין דחירו דאינון חמשין תרעין דרחמי מסטרא דאברהם אבוהון והאי איהו ונתן לאבי הנערה חמשים כסף וכסף מדרגא דחסד דרגא דאברהם דבמפקנו דמצרים חמשין תרעין דחירו אפתח לון מסטרא דדינא דשמאלא דאיהו אלקים דתמן דן אנכי קדם דינא דן אנכי ולבתר נפקו. אבל בפורקנא בתרייתא וברחמים גדולים מסטרא דאברהם וגדולה דרגא דאברהם דבינה תמן איהי יד הגדולה תמן איהי ג' כסף ולבתר לא יוכל שלחה בגלותא כל ימיו בגין דלו תהיה לאשה כמה דאתמר וארשתיך לי לעולם. וקרא אחרינא כי בועליך עושיך יי' צבאות שמו
לא יאמר לך עוד עזובה דאע"ג דשכינתא איהי בגלותא קב"ה לא זו מנה. פקודא בתר דא לישא אנוסתו דודאי אנוסה אית מתרין סטרין אנוסה ברחמי דיליה לגבה ואיהי לא רחימת ליה ואית אנוסה דרחימת איהי ליה ודחילת לאזדוונא עמיה בלא קדושין וברכה ואיהי לא בעאת אם היא הדיוטא לגביה ולו תהיה לאשה. בסתרי תורה אית לן להמשיל משל נשמתא אית דאיהי מטרוניתא ונשמתא אית דאיהי אמה כגון וכי ימכור איש את בתו לאמה. ונשמתא אית דאיהי שפחה הדיוטא דב"נ אוף הכי אית דאיהו עבד שפחה לגבי נשמתא ולזמנין נשמתא אזלא ברזא דגלגולא הה"ד ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ויצר הרע רדיף אבתרהא לאעלא בגופא דאיהו שפחה לגבי יצר הרע איהו שד יהודי ונשמתא י' אמה העבריה ובה ההוא שד אתהדר שדי דנטיר לה לההיא נשמתא ותב בה בתיובתא ומברך בה לקב"ה בכל יומא בברוך ומקדש בה לקב"ה בקק"ק ומיחד עמה לקב"ה בק"ש מה דהוה איהו שד אתהדר מלאך דידיה מטטרון (רוחא מניה) ואתהדר
שדי דהכי סליק במטטרון בחושבן שדי ומיד יתקיים ביה ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו ואי לא חזר בתיובתא איהי לגביה משתעבדא בחובין דעבדת ויתקיים ביה האשה וילדיה תהיה לאדוניה ואתמר בההוא שד בעל חוביה והוא יצא בגפו והאי שד איהו כמטה דמשה דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה הכי האי שד אתהפך משד למלאך וממלאך לשד כפום עובדוי דבר נש ומהכא אשתמודע יוסף שדא אמאי אתקרי הכי וע"ש שדים דאתו מהאי אוקמוה מארי מתניתין דאית מנהון כמלאכי השרת ואינון תלמידי חכמים דידעין מאי דהוה ומה דעתיד למהוי ואינון בדיוקנייהו בארעא אינון מארי פילוסופיא אצטגניני ישראל דידעין מאי דהוה ומאי דעתיד למהוי מאותות דחמה וסיהרא לקותא דלהון וכל ככב ומזל ומה אחזי בעלמא. ואית מנהון
ספר דברים פרשת כי תצא דף רעז/ב כבהמה פרין ורבין כבהמה דיוקנא דלהון לתתא אינון עמי הארץ ואוקמוה מארי מתניתין דאינון שקץ ובנותיהון שרץ ועל בנותיהן נאמר ארור שוכב עם כל בהמה ואינון שונאים לת"ח מארי משנה דאינון מלאכי השרת ממש ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין על ב"נ אי יהא כמלאך יי' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואי לאו לא יבקשו תורה מפיהו. ואית אחרנין מארי סתרי תורה מארי מדות דאינון ירתין נשמתין מסטרא דמלכותא קדישא דאיהו כלילא מעשר ספירן. דמאן דירית לה וזכי לה זכי לעשר ספירן בלא פרודא עשר ולא תשע ואי תימא דסליקת לעילא מעשר שמא מפרש יו"ד ה"א וא"ו ה"א הא עשר יו"ד דמתייחד בה ולא סליק לעילא מעשר ובגין דא י' ולא י"א אבל מאן דמחבר יו"ד דאיהי אות ברית בשפחה ומטרוניתא כלילא מי' בשד דע"ז סמא"ל אתדן בגיהנם דמאן דירית ברתא דמלכא מלכות לא זכי לה אלא ברא דמלכא דאתקרי בני בכורי ישראל דמסטרא דא אתקריאו ישראל בנין לקב"ה הה"ד בנים
אתם ליי' אלקיכם ומלכות דא דאצילות. ואית לקבלה מלכות דבריאה ואיהי מלכות למלאכים דבריאה ואיהי נערה דמטרוניתא משמשא דילה ואיהי דיוקנא דגבירתא דילה כלולה מי' האי בחובין דישראל יכילת לאתחללא בין אומין דעלמא אבל מלכות דאצילות דקב"ה עלה אתמר אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים לא יהיב לה למאן דמחלל שבתות וימים טובים אלא למאן דאיהו ברא דמלכא ונטיר אורייתא ופקודין בדחילו ורחימו דמאריה ולא על מנת לקבל פרס אלא כבן דאיהו מחויב למעבד צווייה דאבוי דעליה אתמר כבד את אביך ואת אמך. את אביך דא קב"ה ואת אמך דא שכינתא. ועם כל דא מאן דמחלל נערה דמלכא אתחשיב ליה כאלו מחלל מטרוניתא דיליה ורבנן כל שדין לאו אינון שקולין ולא כל עבדין דשכינתא דכתיב בה ומלכותו בכל משלה אית לה כמה נערות עבריות ושפחות עבריות ואית לה עבדים ושפחות נכריות בגין דלא ישתכח מלכותא אחרא בעלמא בזמנא דאיהי שלטא ואלין שפחות
נכריות מסטרא דסם המות נוקבא דסמאל דשפחה הות למטרוניתא נוקבא וסמאל אל אחר עבד הוה ליה לקב"ה לבתר דעבידו גרמייהו אלוהות וקב"ה עתיד לאעבד לון מעלמא ולממחי לון. ואי תימרון אי בני נשא עבדין לון אלהות ולא ברעותא דלהון אמאי אתענשו אלא כד הוו דור המבול ודור הפלגה ידעי בהון והוו מקטרגין (נ"א מקטרין) לון וסגדין לון ובההוא חילא דהוו מקטרגין (נ"א מקטרין) לון וסגדין לון הוו נחתי לגבייהו ועבדי רעותייהו וממללן בהון באינון צולמין הא אתעבידו אלוהות ועבודת כו"ם בגין דא קב"ה עתיד לאעברא לון וימחי לון מעלמא צולמין דלהון דהוו פלחין בהון ואשתאבו מנהון רוחין וצולמין וכד אית בעלמא ערב רב נחתין לאתגשמא בהון וקב"ה יעבר לון מן עלמא הה"ד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואי תימרון בזמנא דגלותא בתראה לית עכו"ם בגין דלא ידעין בני עלמא בהון ואינון דידעין בערב רב תמן אשתכח לון דמכעיסין לקב"ה ושכינתיה וישראל בינייהו וערב
רב מצליחין בהון לקיים מאי דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. קמו כלהו תנאין ואמוראין ובריכו לרעיא מהימנא ואמרו ליה סיני סיני מאן יכיל למללא קדמך דאנת בדיוקנא דסארך דבזמנא דמליל בטורא דסיני כל חיון דמלאכין וחיון דכרסייא ועלאין ותתאין שתקו ולא אשתכח דבור אחרא אלא דיליה ובגין דאת בריה בדיוקנא דיליה צריך למשמע כלהו מארי מתיבתא מלין מפומך אל תתן שתיקה למלולך: כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא וגו'. ושמח את אשתו אשר לקח. פקודא דא חתן למחדי באתתיה שתא חד דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת ואינון י"ב ירחין אינון מדילה דהא שנה איהי כלה ולית כלה בר בי"ב ירחין דכתיב עומד על שנים עשר בקר והואיל ולית תקונ' דכלה בר בי"ב אצטריך חתן למחדי לה ולביתה לה ולתקונהא כגוונא דלעילא וע"ד יעקב כתיב ביה ויקח מאבני המקום. אבני המקום י"ב הוו ומאן דחדי לכלה חדי לעולימתהא
ספר דברים פרשת כי תצא דף רעח/א ועולימתן י"ב הוו וכלא איהו רזא דשנה בגין כך אצטריך לחתן למחדי באתתיה שנה אחת. והא אוקימנא דחדוה דא לאו דיליה היא אלא דילה דכתיב ושמח את אשתו. וישמח את אשתו לא כתיב אלא ושמח יחדי לכלה. כגוונא דא לאו חדו לכלה בר בגופא ותקונהא ומאן חדי לון צדיק. ועל דא נקי יהיה לביתו. נקי דלא יעמול במלי דעלמא דיהא ביה רעוא למחדי לה. נקי מכלא. נקי למסין ולארנונין וגולגלתין. נקי דלא יפוק לחילא לאגחא קרבא. לאשתכחא חדוה עילא ותתא ולאתערא חדוה לעילא. זכאין עמא קדישא דמאריהון חדי בהון זכאין אינון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי: (פקודא יו למיהך ב"נ באורחוי דקב"ה פקודא יז לאוכחא וכו' פה ב) ביומו תתן שכרו וגו'. פתח רעיא מהימנא ואמר פקודא בתר דא לתת שכר שכיר בזמנו הדא הוא דכתיב ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. מארי מתיבתאן עלאי ותתאי שמעו. מטטרון איהו שכר שכיר
מח"י עלמין שליח דיליה לקבלא ח"י ברכאן דצלותא בכליומא תלת זמנין ובגין דא ביומו תתן שכרו דא צלותא דשחרית ולא תבא עליו השמש דא צלותא דמנחה דאי עבר יומו בטל קרבנו כי עני הוא (דצדיק) ודאי עני הוא בגלותא לית ליה מדיליה אלא מאי דיהבינן ליה בצלותא בגיןד א צלותא תפלה דיליה תפלה לעני כי יעטוף בעטיפת ציצית תפלה דיד איהי ואליו הוא נושא את נפשו דא תפלת ערבית דאיהי אמורים ופדרים שיורין דקרבנין דיומא ואינון כגון פרט הכרם ופאת שדך דעלייהו אתמר שירי מצוה מעכבין את הפורענות. לעני ולגר תעזוב אותם דעמודא דאמצעיתא בר מאתריה גר אתקרי ובגין דא אנא דדרגא דיליע מוד דאמצעיתא קרינא גרמאי גר בגלותא קדמאי. הה"ד גר הייתי בארץ נכריה דאיהו בגלותא רביעא בגינייהו. שאילו ליה מארי מתניתין רעיא מהימנא הא פקודא דא הוו מקיימין ישראל בארעא דישראל (או לא) אמר לון בגין לאתערא רחמי על אלין דמתרכי מאתרייהו. דבר נש כד איהו
לבר מאתריה גיורא אתקרי כ"ש על נשמתין דאזלין ערטילאין מההוא עלמא ואתיין לעלמא דין בגינייהו. והאי איהו דאמר קרא כצפור נודדת מן קנה דא נשמתא דשכינתא לא זזה מנה. כן איש דאתמר ביה יי' איש מלחמה. נודד מקומו דאיהו נע ונד מאתריה דאיהו עלמא דאתי בינה ונד אבתרה בעלמא דין עד דתשלים יומין דאתחייבת למיזל לבר מאתרהא. ואיהו נטיר לה עד דיחזיר לה לאתרהא ואומי דלא יחזור איהו לאתריה עד דיחזיר לה לאתרהא ומאן דחזר בתיובתא כמאן דאחזר לקב"ה ושכינתא לאתרחא ודא רזא דפורקנא דאמר היום אם בקולו תשמעו. אמרו מארי מתניתין דמתיבתא עלאה ותתאה רעיא מהימנא אנן שליחן דמארי עלמא לגבך זכאה חולקך דאנת בעל תשובה שקול לשתין רבוון דישראל ואנת הדרת לקב"ה ושכינתיה לאתריה עילא ותתא ובגינך יתפרקון ישראל ויחזרו לאתרייהו ולית חילא למשיחין למפרק לישראל בר מנך ובגינך אינון מתעכבין. אשלים מלין יקרין אלין דעלייהו אתמר הנחמדים
מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. אמר לון מארי מתיבתאן בגין האי שכיר דאיהו עבד דאתי לקבלא תלת צלותין תקינו מארי מתניתין דלכון למהוי בר נש בתלת ברכאן קדמאין כעבד דמסדר שבחין קמי מאריה ובאמצעיות כעבד דמקבל פרס ממאריה. ובבתראי כעבד דנטל פרס ממאריה ואזיל ליה ובגין דא עבד אברהם ורבקה איהו אמתלא להאי כד קודשא בריך הוא ישלח למטטרון דאיהו עבדא דיליה בגין צלותא איהו יימר לגביה אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי. כלומר אולי צלותא לא בעי למיזל אבתראי. אמר ליה קודשא ב"ה ונקית משבועתי זאת דחכמה איהו אבא דנחית בצדיק לנטרא שכינתא בגלותא ומתמן שלח בגינה. אמר ליה ההוא שליח הב לי סימנין לאשתמודעא בצלותא דתמן ברתא אמד קב"ה והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה.
ספר דברים פרשת כי תצא דף רעח/ב ואם לאו אלא דאשכח כל אברין דגופא מליין חובין ולא אשכחת ביה אבר (נ"א באפי אברהם) לשרייא ביה תורה דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא ולא מצוה דאיהו דיוקנא דרבקה דהוה שושנה בין החוחים דאינון רשעים גמורים מני לעבדיה מטטרון השמר לך פן תשיב את בני שמה דאיהו רוחא דקודשא דהא מצוה איהו נפשא רוחא איהו תורה ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ובאתר אחרא אמרו כד שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו'. יראת חטאו אימא עלאה תשובה. חכמה אבא עלאה כד אקדים ה' זעירא דאיהי מצוה שריא עליה תורה דאיהו ו' וכד אקדים יראה לחכמה דאיהי ה' עלאה שרייא עליה חכמה דאיהי י' ואקרי בן ומכאן בנים אתם ליי' אלקיכם והאי איהו זה שמי ידוד לעולם וזה זכרי ו"ה. שמי עם ידו"ד שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח וכלהו תרי"ג דהיינו תרי"ג פקודין דאתייהיבו לבנין קדישין למהוי לון חולקא בשמיה הה"ד כי חלק יי' עמו. וכד
אקדים תורה למצוה או חכמה ליראה אתהפך שמיה עליה לנוקבא מדת הדין כגוונא דא הוה"י דאתהפך ליה כלא לדינא וקשין מזונותיו באורייתא כקריעת ים סוף וכגוונא דא פורקנא אם זכו יפקון ברחמי הה"ד בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ויפקון ברחמי ואי לאו אקדים רחמי ויפקון בצערא ושפיר דאקדים צערא ודינא לרחמי ובג"ד אוקמוה רז"ל מ"מ לפום צערא אגרא ומפקנו דנפשא מקודם דנפקת אית לה צערא לבתר דנפיקת ברחמי ורזא דמלה בבכי יבאו לבתר ובתחנונים אובילם ובג"ד ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ויפקון ברחמי. וכגוונא דשלח קב"ה ליונה ולא אשכח אתר לשריא הכי שלח לך רעיא מהימנא בקדמיתא ומה כתיב בהון ויפן כה וכה וירא כי אין איש דכלהון חייבין ולא אשכחת בהון איש זוכה לאפקא מן גלותא ובג"ד סרבת למיזל תמן ואמרת שלח נא ביד תשלח והא אנת כגון בההוא זמנא בך יתקיים עם ישראל כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ובגלותא בתראה תרין משיחין ישלח עמך לקבל
תרין גדפין דיונה דאנת כגופא בגלותא רביעאה לית לך גדפין. ול עוד אלא בקדמיתא הוו ישראל כגופא ואנת ואהרן כתרין גדפין דיונה ובהון פרחו ישראל (מה שחסר כאן ע' בסוף הספר). לית פקודא דלא אתכלילו תמן עשר ספירות. בתיבה תחתיים שניים ושלישים תעשיה לאכללא בה כהנים לוים וישראלים תיבה שכינה עמהון תורת יי' איהי רביעית ההין ה' רביעאה ומשולשת ביה"ו לאשלמא ביה ידו"ד ועשרה דרגין דאתכלילן ביה דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א לאתקיימא בהו בישראל ואתם הדבקים ביי' אלקיכם וגו' בנים אתם ליי' אלקיכם האי שמא שלטנותיה בצולמא דבר נש ועל כל אבר ואבר דיליה. פקודא בתר דא לדון בדיני חגבים דאתמר דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה אלא אסיפתם היא המתרת אותם. הכי מארי מתניתין אינן צריכין שחיטה אלא דאתמר בהון ויגוע ויאסף אל עמיו מה נוני ימא חיותן בימא אוף תלמידי חכמים מארי מתניתין חיותיהו באורייתא ואי אתפרשן מנה מיד מתים.
תנינא (נ"א תנאין) דמתניתין דבה אתרבו תניני ימא ואי אינון ביבשתא יעלון (נ"א יפלון) למיא ולא ידעין לשטטא אינון מייתין אבל אדם דאינון מארי קבלה אינון לעילא מכלהו בהו אתמר וירדו בדגת הים ובעוף השמים דאינון מארי מתניתין תניניא התנין הגדול נחש בריח לקבל והבריח התיכון בתוך הקרשים בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת ומקשין דא לדא בלע לחבריה. והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה ומורה חייב מיתה ואי אינון שוין דא לדא ואית בהון מחלוקת וקושיא אתמר בהון לסוף את והב בסופה ואוקמוה אהבה בסופה: אדהכי הא נונא רבא אזדמן לגביה ואמר רעיא מהימנא איתן מושבך ושים בסלע קנך תניא דמסייע לך דהא נונין בסלע קנא דלהון איתן בהפוכא תניא איתנים בהפוך אתוון תנאים אסתמר מנייהו דהא אנת כבד פה וכבד לשון ומאן דבעי לאתקפא בסלע דנוני ימא דמארי מתניתין דאינון תנאים בעי למהוי תקיף לישנא חדידא חריפא לינקוב עד דמטי לתהומא רבא
דתמן כי עוד ספר דברים פרשת כי תצא דף רעט/א חזון למועד ויפה לקץ ולא יכזב ואוקמוה דהאי קרא נוקבא ויורד עד תהומא רבא. מאן הוא דנחית לתהום רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה. כמה מארי מתניתין דבעו לנחתא לעומקרא דהלכה לאשכחא תמן קץ דפרקנא ונחתו תמן ולא סליקו ואע"ג דלישנהון הות כפטיש יפוצץ סלע חליש פטיש דלהון לנקבא בההוא סלע ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו אתא חויא לנשכא ליה. ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא רבא ולא סליקו מתמן ובזמנא דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפיל תמן לא הוה סליק ומשיח בן דוד נפל תמן עם משיח בן יוסף דחד איהו עני ורוכב על חמור. וחד איהו בכור שורו דא משיח בן יוסף והאי איהו כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור.