Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פירוש הגרא לספרא דצניעותא

קטע 11

קטע 11 מתוך 25

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שהתערות הנשיקין הוא באו"א שמתערין לשרשם ושם התחלתן בשורש וכאן הוא בסוד החיבוק כנ"ל: שתא נפקין מענפא דשרשא דגופא - ר"ל דעת דכליל שית כמ"ש למטה מפתחא דכליל בשית והוא פנימיות של ז"א ו"ק כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב ומתחברן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב בדעתו תהומות נבקעו כו' ועייל לגו דגופא ומלייא כל אינון אדרין ואכסדראין דגופא הה"ד ובדעת חדרים ימלאו. וידוע שהדעת שרשו בראש ואח"כ מתפשט ענף בגוף כמ"ש בא"ז שם ועייל ברישא דז"א ואתעביד מוחא אחרא ומתמן אתמשיך ועייל לגו כו' כנ"ל וכן בדף רצ"ג ע"ב ובא"ר דף קל"ו ע"א והשורש נשאר תמיד למעלה והענף מתפשט למטה כידוע. וידוע שג' מוחין דז"א חו"ב הן מראש או"א ודעת אינו מראשם רק מגופם שנקרא דעת המתפשט כי בזיווג נפקין ב' טפין ממוחין של אב ואם ואח"כ בהתפשטותם בגופם של אב ואם מתמצה מגופם שהזרע יוצא מכל גופו ואותו שיוצא מגופו הוא הדעת טפה שלישי של זרע והיוצאת מגופם בסוד

2

שרשם בראש שהדעת בראשם וענפיו בגופם וכן הוא למעלה בכל זיווג בכל פרצוף. וכ"ה כאן בתחלת יציאת הדעת שיצא מו"ק של א"א לכן מלביש לת"ת של א"א כידוע שת"ת כולל ו"ק ולכן ת"ת בדעת הוא כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא אתתקן ואתפשט לגו. וזהו תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן שהוא דעת שכולל שני עטרין והן גניזין במעוי דאו"א ששם דעת המתפשט בגוף כנ"ל כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א תרין עטרין כו' מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד ומסטרא דאימא חד עטרא דאקרי גבורה וכלהו מתעטרין ברישיה כו'. והן אוירא דכיא ובוצינא דקרדינותא שאמר שם דף רצ"ב ע"ב וההוא אב כו' וביה האי אוירא ואתכליל לבוצינא דנפיק מבוצינא דקרדינותא דגנוז במעוי דאימא כו' לפי שבמעים הוא הדעת שמתפשט בגוף. וז"ש מענפא דשרשא דגופא שרשא דגופא הוא דעת שבראש ענפא הוא דעת המתפשט מדעת שבראש. והוא פנימיות ת"ת לכן לא

3

נחשב לספירה בפ"ע והת"ת נקרא דעת כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א ודף רצ"ב ע"ב ובפרשת משפטים שם דעת כו' דאקרי תפארת והרבה מקומות: לישן ממלל רברבין לישן דא סתים בין י"ה - מפרש מהו הדעת ואמר הלשון של א"א כנ"ל ששורש חו"ב בפה והזיווג בדעת הלשון ו' בין ח"ל". והלשון הוא מתפשט בגוף ומכריע בין הידים ששם חו"ב כנ"ל וכמ"ש בפרשת משפטים דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי תפארת פשיטותא דתפארת דכל גוונין אתאחדין ביה דכתיב ובדעת חדרי' ימלאו כו' ואמר שם גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתחברן. וידוע שחב"ד הן אמ"ש כנ"ל וז"ש בס"י פ"ב ופ"ג שלש אמות א'מ'ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים שני הכפות הן הידים חו"ב ימין ושמאל חכמה זכות ובבינה חובה שדינין מתערין מינה ודעת לשון חק מכריע בינתים והוא הלשון. וידוע שכלל הזיווגים של כל האצילות הן באו"א ובזו"נ ואו"א מלבישין את הידים דא"א הוא בחסד והיא בגבורה ובחכמה ה"ח ובינה ה"ג וזו"נ מלבישין

4

נו"ה דא"א הוא בנצח והיא בהוד כידוע ובה' ג"כ ה"ח בז"א וה"ג בנוק' כידוע. ובין חו"ב מכריע הדעת ובין זו"נ יסוד וז"ש בס"י פ"א ע"ס בלימה כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור והן שני בריתות של התורה א' ברית התורה וא' ברית המילה. וז"ש (ערכין פ"ד) גדול האומר בפיו יותר מן העושה מעשה באונס ומפתה נ' שקלים ובמוציא ש"ר מאה שאונס ומפתה פגמו במלת המעור בזו"נ ומוציא ש"ר פגם במילת הלשון באו"א וזה חומרו של לה"ר שפוגם בזיווג העליון. והוא דעת שמבריח מן הקצה בכל הזיווגים שמתחיל בפה בסוד זווג של א"א בסוד נשוק ואח"כ מתלבש עיקר הלשון בגוף כידוע ומזווג בין חו"ב ומסתיים ביסוד. וז"ש (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמ"ש בזוהר בראשית דף ח' ע"א אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא ויהא גריס למיחטי לההוא בשר קדש דחתים ביה ברית קדישא כו' וז"ש

5

לישן ר"ל הוא הדעת. ואמר ממלל שזיווג העליון הוא בסוד הדיבור ושם הלשון הוא הדעת כנ"ל. וכ"ז הוא בא"א כנ"ל ששם הכל הוא בסוד גדולות לשון מדברת גדולות (תהלים י"ב) כידוע ושם הוא אריכו דיומין כמ"ש בפ"ה ובא"ר וא"ז וז"ש בתז"ח שם על זיווגם דפה וכחול ארבה ימים שהוא זיווג ח'ו'ל' כנ"ל וז"ש רברבין: ואמר לישן דא סתים כו' שהוא יסוד דדכורא וכלול בנוקבא ולפי שזיווג דז"א לפרקים כנ"ל לכן יסוד פעמים נגלה משא"כ בדעת שהוא תמיד סתום בין או"א וז"ש סתים בין י"ה ולקמן (בד"ה סתים לאימא) אבאר האיך הוא סתום: דכתיב זה יאמר לה' אני כו' יכנה ממש - זה הפסוק מדבר לע"ל שיקראו כל ישראל בשם ה' וכ"א במדרגתו. וידוע שכל הנשמות הן מג' טיפין דמוחין שהן חג"ת דאבהן בסוד והייתם לי סגולה (שמות י"ט) שהן חב"ד וכמ"ש בזוהר ובתקונים בהרבה מקומות ולכן יתחלקו לג' חלקים. זה יאמר לה' אני בסוד חכמה שהוא כולל כל השם בסוד כלם בחכמה עשית (תהלים

6

ק"ד) כמ"ש בזוהר ויקרא דף י' ע"ב על י' קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו כו' יו"ד שלימו דכלא ושמא קדישא אשתכלל ביה ואשתכח סתים בגויה לבתר יו"ד אפיק כלא כו' אשתכח דיו"ד עקרא ושרשא ושלימו דכלא כו' ובא"ז דף ר"צ ע"א האי חכמ' כו' כלא לא אתכליל אלא בהאי דכתיב כלם בחכמה עשית כו' ושם ע"ב וכלא כליל ביו"ד ובג"כ אב אקרי לכלא אב לאבהן שירותא דכלא ביתא דכלא מהאי יו"ד וסיומא דכלא כו' שירותא וסיומא דכלא חכמה אקרי וביה סתים כלא דכלא שמא קדישא: וזה יקרא בשם יעקב בינה דהיא נחתא רביעא על בנין ונכנסת בראשו של ז"א ונעשית עצם מעצמיו כידוע שנה"י דילה נעשין גופא דיליה כמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז"א ואתעביד חד מוחא ומתמן אתמשיך ונגיד בכל גופ' ואשקי כל אינון נטיעאן הה"ד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ר"ל הגן הוא ז"א כמ"ש שם דף ר"צ ע"ב ע"ש וז"ש יקרא בשם יעקב

7

שהיא נקראת בשמו: וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה הוא דעת שכולל ח"וב כנ"ל וידוע שדעת הוא פנימיותו ועיקרו של ת"ת ישראל וז"ש יכנה ממש שהוא שמו ממש כי ז"א נקרא ישראל בסוד הדעת כמ"ש בדף הקודם ע"ב יעקב תתאה ישראל עלאה יעקב לאו שלימותא ישראל שלימותא דכלא והוא כששלם בדעת שהמוחין נכנסין בו והח"וג של הדעת שאז שלימותו כידוע. ולכן בבינה אמר בשם יעקב שעדיין אינו שלם אבל בדעת בשם ישראל יכנה שלימותא. וז"ש בר"מ סוף ח"א יעקב נוקבא והוא כשהוא בסוד יניקה דאימא ינקא ליה כמ"ש בזוהר ואח"כ בגדלות כשהחו"ג נכנסין בו אז נקרא ישראל דכורא כמ"ש בר"מ שם שהדעת הוא זכר דירית תרין חולקין בסוד זכר כמ"ש בא"ז: ואמר בחכמה יאמר שהוא בלחישו דכל אמירה בלחישו והוא ברזא דמחשבה שהוא חכמה כמ"ש בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב ויאמר חילא דאתרם ארמותא בחשאי מרזא דא"ס ברזא דמחשבה. ובבינה אמר יקרא בקלא דאתגליא והוא בהתפשטותה למטה כידוע וז"ש יקרא בשם יעקב אז

8

יקרא כמ"ש שם מאן דנפיק אתעביד קול דאשתמע לבר. ואמר בשם שהיא נקראת שם כמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול כידוע וכמ"ש בזוהר בראשית דף ב' ע"ב מאי בשם יקרא כו' כיון דברא אלה ואסתלק בשמיה ואקרי אלקים כדין בחילא דשמא דא כו' וכ"ז כד אתפשט לתתא בשם יעקב כמ"ש שם למעלה בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה ואקרי מי שירותא שירותא לבניינא קיימא ולא קיימא עמיק וסתים בשמא לא אקרי אלא מי בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה כו' ואשתלים בשמא כו' הכי הוא שמא דאשתתף תדיר וברזא דא אתקיים עלמא ר"ל בסוד השיתוף מי שהוא בינה באלה שהוא ז"א ואז נקראת בשם ע"ש וז"ש וזה יקרא בשם יעקב דעמיה נקראת בשם: ואמר וזה יכתוב ברזא דחכמה החסדים שבדעת והו' ג"כ בלחישו בסוד החכמה שנקראת ספר וכמ"ש לעיל דחכמה נקראת ספר ע"ש כתיבה ע"ש אלא שהוא יותר נגלה מאמירה לכן הוא בדעת. ואמר יכתוב ידו ל ה' שדעת כלול מדעת דאו"א אלא שדעת דאבא

9

נשאר במוחין ודעת דאימא הוא דעת המתפשט וז"ש יכתוב ידו ל ה' אל החכמה שנשאר אצל החכמה ובשם ישראל יכנה דעת דאימא שמתפשט בגוף ושם בשם ישראל יכנה יכנה ממש דדעת הוא ת"ת כמש"ל וכמ"ש בזוהר בהרבה מקומות ובא"ז ע"ש. וז"ש בפ' א"מ דף נ"ז ע"א זה יאמר לה' אני דא חנניה וזה יקרא בשם יעקב דא מישאל וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה דא עזריה שהן בסוד ג' אבהן טפין דחב"ד כמ"ש (חלק צ"ג א') אחזה בסנסיניו זהו חנניה מישאל ועזריה והן מסטרא דשלשה שריגין אברהם יצחק ויעקב כמ"ש בפ' ג"ה. ולכן חייכו כלהון ממה דאמר מישאל כמ"ש בזוהר שם ואמר שם בההוא מלה דכלהו חייכין בה אשזיב לאינון צדיקייא כו' תאנא כלהו דהוו חייכין ממלה דא אתוקדו בההוא נורא וקטל לון שביבא דנורא כו'. והענין כמ"ש בע"פ בשעה שהפיל נ"נ הרשע לחנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמי שר הברד כו' א"ל גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר ברד

10

והכל יודעין שמים מכבין את האש אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ כו' א"ל הקב"ה רד וכ' רש"י ואקדיח מבחוץ לשרוף כו' דכתיב כו' קטל הימון שביבא דנורא וזה הענין ששחקו על מישאל שחנניה אמר בסט' דימינא ששם מים והן מכבין אש וכן עזריה אמר ג"כ בסט' דימינא אבל מישאל אמר בסט' דשמאלא בינה שהיא אש ולכן שחקו עליו. וז"ש גבריאל הכל יודעין כו' אלא ארד כו' ואקדיח כו' וז"ש תאנא כלהו כו' אתוקדו כו'. ואמר שם בזוהר א"ל במאן מלה מאלין מלין דאמרו אלין תלתא אשזיב לון פתחו ואמרו וידעו כי אתה שמך כו' ר"ל בשל חנניה והוא סט' דמים לכן רצה שר הברד לירד: זה יאמר כו' עד כלילן בלישן - ר"ל זה יאמר כו' הוא דרגא דחכמה שנקראת אחתא כנ"ל. ולא רצה להאריך ואמר וכלא אתמר ר"ל כמ"ש למעלה שהן שלשה דרגין חו"ב ודעת כולל שניהם וממילא פ' השני בבינה ושלישי שכולל שניהם בדעת לכן לא פירש אלא חכמה לבד: ואמר ב

11

יה"ו ר"ל אע"ג דאמר ב' דרגין בדעת שהן תרין עטרין דאו"א וכן הפסוק כולל בו ב' דרגין מ"מ אינן אלא ג' דרגין דבן ירית תרין חולקין דבן ובת ולכן כלן כלילן ביה"ו וכמ"ש בא"ז ד' רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא נהירין ג' נהורין כו' ארבע אינון כמה דאמינא אחסנתא דאבוי ואמיה ותרין גניזין דלהון כו' לבתר מתחברין בסט' ונהרין ועאלין בתלת חללי דגלגלתא כו' וכן אמר שם בדף רצ"א ע"ש וז"ש ביה"ו ר"ל שכל אלו הן רק יה"ו כנ"ל. ואמר כלא כלילן בלישן ר"ל וכל הג' כלילן בדעת לבד כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א וכד בעי לאכללא כלא בהאי אתכליל והאי אב ואם ובן אקרון חכמה ובינה ודעת בגין דהאי בן נטיל סימנין דאבוי ואמיה ואקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו והאי בן אקרי בוכרא דכתיב בני בכורי ישראל ובגין דאיהו בוכרא נטיל תרין חולקין וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת חולקין כו' וכלא חד מלה והאי והאי הני ירותא דאבוה ואמיה ירית: סתים לאימא וכו' עד דנפיק מינה - ר"ל הלישן סתים לאימא שהוא יסוד דדכורא דעייל

12

בנוקבא וסתים יסוד דידה כנ"ל. ואמר דהא אתפתחת ליה דנפיק מינה שדעת גנוז באימא וממנה יצא כמ"ש בפ' משפטים שם וההוא דעת גניז באימא כו' כמו עובר בבטן אמו וע"י אתפתחת שהוא בוכרא דילה כמש"ל. והוא פטר רחם דילה והוא המפתח דפתח לה וסתים לה והוא ענין יעקב ולאה וכמ"ש בתקונים דהוא פתח וסגיר וכמ"ש בתיקון ה' בקדמיתא איהי מ"ם סתימא וכד אתפשט קו דאיהי ו' מן המדה איהי אתפתחת כו' ואמר שם מ"ם סתימא מפתחא דילה מאי ניהו פתח ודא ו' כו'. וכן בתי"ט ובזמנא דההיא מ"ם סתימא אתפתחת כו' ו' דאיהו מפתחא דסתים לה כו'. ואמר בפרשת בראשית דף ג' ע"ב גליפי אגליף ההוא סתימאה קדישא גו מעוי דחד טמירא דנקוד בנקודה דנעיץ ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא וההוא גניז כלא בהיכלא חדא כו' ההוא מפתחא סגיר ופתח כו' בההוא היכלא אית תרעין עובד סתימו ואינון חמשין כו' גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר דקיק

13

לאעלא ההוא מפתחא ביה ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא כו' ע"ש. וכמ"ש בא"ז דף רפ"ט ע"ב ומתחברן בחד רישא דעמיקא דבירא דכתיב בדעתו תהומות נבקעו ור"ל תהום הוא יסוד דנוק' והוא יסוד דבינה שנקראת תהום רבה ונבקע בדעת וכן תהום התחתון יסוד דנוק' וז"ש תהומות כו': אבא יתיב ברישא אימא באמצעיתא ומתכסיין מכאן ומכאן ווי למאן דגלי ערייתהון - ר"ל שאימא מתפשטת למטה רביעא על בנין והיא מלבשת לאבא מטיבורו ולמטה והיא מתלבשת בז"א שהוא הדעת מטיבורה ולמטה כמ"ש בא"ז דף ר"צ ע"ב תבונה אקרי בשעתא דינקא לתרין בנין בן ובת דאינון ו'ה' וההוא שעתא אקרי תבונה דכלא כליל באלין אתוון בן ובת אינון ו'ה' וכלא חד כללא והיינו תבונה. ובדף רצ"א ע"א תבונה כלא כללא דבנין בן ובת ו'ה' ולא אשתכח אב ואם אלא באימא דאימא ודאי רביעא ולא אתגלייא אשתכח דכללא דתרין בנין אקרי תבונה. וז"ש אבא יתיב ברישא אימא באמצעיתא בין אב לבן ומתכסיין מכאן ומכאן שהיא

14

מכסה אותו מטיבורו ולמטה ובן מכסה אותה מטיבורה ולמטה כידוע. ואע"ג שמשמע שלמעלה אינו אלא אבא מ"מ בינה ג"כ שם כמ"ש בא"ז שם כתיב כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך כיון דאמר כי אם לבינה תקרא אמאי לתבונה אלא כלא כמה דאמינא הי מנייהו עלאה בינה עלאה מתבונה בינה או"א ובן י'ה' אב ואם ובן בגווייהו תבונה כלא כו' וכן אמר בדף ר"צ ע"ב. וכן אבא מתפשט ג"כ למטה עם תבונה כמ"ש שם דף רפ"ט ע"ב אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גנתא ועייל ברישא דז"א כו' אתגליף האי חכמתא ואתמשך ועייל ברישא דז"א כו' ע"ש. אלא דלמעלה אימא נכללת באבא ונקראת על שמו ולמטה אבא נקרא על שם אימא ונכלל בה וז"ס הבן בחכמה וחכם בבינה שאמר לעיל כלילן דא בדא. וכן הוא בכל הפרצופים בא"ק עד טיבורו יוצאין אורות אח"פ ונקראין כלן א"ס ע"ש א"ק וכן בא"א יוצאין ג"כ אורות א'ח'פ והן דיקנא יקירא כידוע שאורות אזן הוא עד שבולת זקנו

15

ואורות חטם הוא עד החזה שליש ת"ת ואורות פה עד הטיבור. והן דיקנא שערות עד שיבולת זקנו שהן כלל הדיקנא כמ"ש לקמן פ"ב יקירותא דכלא מאודנין נפקא בסחרנהא דבסיטא ר"ל סביב כל הפנים כולו. ומזל העליון עד החזה ובו נכלל אבא ומזל תחתון עד טיבורו ובו נכלל אימא. שאבא מגיע עד החזה ומשם מתחלת אימא ומגעת עד טיבורו ובמזלא כלילן שלכן בכללות הפרצופים והשמות אינן נחשבין אלא א"א וזו"נ כנ"ל (בד' כ"א ע"ב) שאו"א ע"ש א"א נקראו ובמזלא תליין ואתכלילן וכן הוא בכל הפרצופים ומטיבורו ולמטה מלבישין זו"נ ולכן נחשבין. וכן בא"ק האצילות מתחיל מטיבורו ולמטה. והענין כי מטיבורו ולמטה הוא לבר מגופא ואין נחשב בכלל הפרצוף והטעם כי בכל פרצוף פרסה מחלק בטיבורו ומסלק כל האורות למעלה מן הפרסה ולכן כל הפרצופים שעד הפרסה נכללין בו כי כל שלמטה כלול בשל מעלה רק שאין נחשבין בו שם כי בטלים הם לנגדו שם. וכן כאן באבא עד טיבורו נק' בשם

16

אבא ומשם ולמטה אמא וכן באימא מטיבורה ולמטה בשם ז"א כידוע. וכן בז"א מטיבורו ולמטה מלביש אותו נוק' כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב ע"ש ונוק' בבי"ע ונקראת ע"ש בי"ע עד שנוק' דעשיה רגליה יורדות כו': ואמר ווי למאן דגלי ערייתהון ר"ל מי שגורם בחובו שאבא יסתלק ח"ו מאמא אז ערות אביך כו' ומי שגורם שיסתלק אמא מעל בנין אז ערות אמך כו' כמש"ל סוף פ"ב ע"ש: ויאמר אלקים יהי מאורות כו' יסוד עולם - פסוק זה אין כאן מקומו רק אחר תדשא דשא כמ"ש בתורה וכמ"ש לקמן שתדשא דשא הוא יצירת ז"א ויהי מאורות כניסת מוחין בו כמ"ש למטה (בפ"ג בד"ה כתיב ויאמר ובפ"ה בד"ה יהי) אלא שבא לגמור ולפרש פרצופי או"א. והענין יהי מאורות ברקיע השמים רקיע הוא דעת וכן יסוד נקרא רקיע כמ"ש בהתחלת תיקונים ובהרבה מקומות וכאן הוא ביסוד העליון בדעת דז"א ושם נכנסין חסדים וגבורות שהן תיקוני דכורא ונוקבא חסדים תיקוני דכורא וגבורות תקוני נוק' אלא שנכנסין כולם

17

בו והוא נותן לנוק' כמ"ש בא"ר דף קמ"א ע"ב תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא ותקין מעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעהא. וחו"ג הן המאורות כידוע וניתנין ברקיע השמים ר"ל רקיע דעת של השמים ז"א ושם ויעש את שני המאורות הגדולים שניהם שוין ואח"כ את המאור הגדול חסדים בסוד האל הגדול כמ"ש בזוהר בראשית וא"מ. לממשלת היום בדכורא. ואת המאור הקטן הגבורות שמיעטו עצמן ונכנסין בנוקבא וזה לממשלת הלילה נוקבא וזהו מיעוטה של לבנה. וניתנין תחלה לדכורא בדעת שלו שניהם בסוד והוא ימשל בך כמ"ש בא"ז דף רצ"א ע"א מאי ירותא דא תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן דא מסטרא דאבוי הוה גניז בגויה חד עטרא דאקרי חסד ומסטרא דאמא חד עטרא דאקרי גבורה וכלהו מתעטרן ברישיה ואחיד לון כו' וכלא נטיל בן דא וירית כלא והאי ירית לברתא וברתא מניה אתזן ועכ"פ מכאן ברא ירית ולא ברתא ברא

18

ירית לאבוי ולאמיה ולא ברתא ומניה אתזן ברתא כמה דכתיב ומזון לכלא ביה וז"ש שליט דכר בנוקבא ששני מאורות ניתנין בו והוא נותן לנוק' כמו ועל פיך ישק כל עמי ונתינת