Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פירוש הגרא לספרא דצניעותא

קטע 16

קטע 16 מתוך 25

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

אסתלק האי ואתגליין אינון ר"ל שמסתלק חד הנ"ל שהוא עינא חוורא יו"ד גוון חוורא ואתגליין אינון שהן הגוונין הנ"ל ואינן כלילן ביו"ד וכמ"ש לקמן בסוף הפרק ווי כד לא נהיר י' בו"ד כד אסתלק כו' כמו שאפרש שם. ואמר לעיל כד אתגליין דזמנין לא אתגליין וגילוי לטב וכאן ואתגליין כנ"ל: בוסמין דטיפסא - הן כסותא דעל עיינין שכל שבפנים בלא שערות עליו נקרא בוסמין כמש"ל כמ"ש בא"ר ד' קל"א לא אתחזי מכל אנפוי תקרובתא דבוסמא בר אינון תפוחין כו': דטיפסא לשון מטפס ועולה מטפס ויורד שהן כסותין דעל עיינין פקחין וסתמין סתמין ופקחין תמיד: שריקין לא עברי ר"ל אינן יכולין לעבור גבות עיניו שזהו הענין של גבות לתת גבול לגבינין שע"כ יפתחו כדי שלא יסתכל למעלה למעלה לרישא דלא אתיידע כמ"ש למטה וגבות עינים נקראין שרקותא כמ"ש בא"ר דף קל"ו ע"ב שרקותא דבגבתא דעל עיינין כו' וז"ש שריקין לא עברין שאינן עוברין שריקין דבגבתא. ואמר לא מתעכבין בדוכתא ר"ל שאינן

2

מכוסין תמיד ולא מגולין אלא סתמין ופתחין כמ"ש בא"ז דף רצ"ג ע"ב גבינין לא קיימין ולא משתככין שעתא חדא שלימתא אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין משום עינא פקיחא דקאי עלייהו וע"ד כתיב והחיות רצוא ושוב הא אוקימנא ור"ל שאמר שם למעלה בדף רפ"ח ע"ב רישא דלאו רישא ולא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא דלא אתדבק בחכמתא ולא בסוכלתנו ועל דא אקרי ברח לך אל מקומך והחיות רצוא ושוב וז"ש כאן לא מתעכבין בדוכתא והחיות רצוא ושוב ברח לך אל מקומך ור"ל החיות רצוא ושוב המוחין נקראין חיות ששם חיה כמש"ל ושם ד' מוחין שהן ד' חיות וכמו שמוח א' כולל כולם כן פני אדם כולל כולן ובהן המחשבה ולכן כשמגיעין אל רישא דלא אתיידע ולא אתדבק בחכמתא כו' הן ברצוא ושוב וכמ"ש בתז"ח במתני' ד' פ"ט ע"ד כל הרהורין ביה משבשן תבין והדרין ולא אתדבקו כו' וכמ"ש בס"י פ"א ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב. וז"ש כאן ברח לך

3

אל מקומך כמ"ש שם שוב למקום. ואע"ג שבתז"ח אמר על החכמה ובס"י אמר על כל הע"ס הכל כפי הבחינה של המשכיל כאן על ז"א אמר ברדל"א והחיות כו'. וכ"ז הוא ג"כ בעיינין שהן ג"כ נקראין חיות שהן תלויין במוח כנ"ל והן ג"כ ד' גוונין וחד כליל לון כנ"ל והן כנגד האופנים ארבעה שתלויין בד' חיות כמ"ש (שם) והחיות רצוא ושוב כו' והנה אופן א' בארץ אצל החיות לארבעת פניו לכל א' מהחיה גוון א' והוא אופן כמ"ש שם (יוד) לאופנים קורא להם הגלגל באזני והוא גלגלי עינא. ואמר [כעין תרשיש] כידוע שהעין דומה לים. ואמר [ודמות אחד לארבעתן] שכאן שגוון חוור נראה שם ד' מוחין וד' גוונין כלם חוזרין לחוור. ואמר [וגביהן] הן גבינין [וגובה להם] הוא גבתא דעינא שירא להעביר הראי' למעלה וז"ש [ויראה להם]. ואמר [וגבותם מלאות עינים סביב לארבעתן] שכל גוון בו שבעה עינים כמ"ש בא"ר שם ובא"ז שם והגבות הן גבתא דעיינין שבהן תלויין מארי דאשגחותא

4

כמ"ש בא"ז שם תקונא דעל עינא שערי דמשערן בשיעורא מאינון שערין תליין אלף וז' מאה מארי דאשגחותא לאגחא קרבא וכדין קיימו כלהו משולשליהון ומתפקחין עיינין ובא"ר דף קל"ו ע"ב שרקותא דבגבתא דעל עיינין מכחלן דכל עיינין מכחלן באוכמתא תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונין דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרויי' שבע מאה ואלפי מארי דאשגחותא כו'. ואמר [ובלכת החיות ילכו האופנים] כו' שהעין הולך אחרי המחשבה כמ"ש ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי ברשעים המחשבה אחר העין משא"כ בקדושה כמ"ש עיניך בשדה כו' כידוע. ולכן השגת החכמה כינו בראיה ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א') וראיתי כו' (ב). [בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו] שאין רואה אלא לפי החכמה. ואמר [ודמות על ראשי החיה רקיע] שהוא קרומא דאוירא שהוא רקיע כידוע. [וממעל לרקיע כמראה אבן ספיר דמות כסא] הוא האוירא שעל הקרום שאינו לא אויר ולא מים אלא דבר

5

ממוזג כמו מראה ספיר כסא הכבוד. [ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה] הוא חיה היושבת שם שהוא כתר בגולגלתא שלכן [ואראה ואפול על פני] במופלא ממך כו' כמ"ש בתיקונים ובתז"ח. נמצא כי העיינין תליין במחשבה ועליהן ג"כ נאמר והחיות רצוא ושוב כי בלכת החיות ילכו האופנים ובעמדם יעמודו: ואמר אם תגביה כנשר כו' ר"ל להסתכל ברישא דלא אתיידע שהוא ע"ג גולגלתא כמ"ש בא"ז דף רפ"ח ע"א דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא כו'. ושערות שעל גולגלתא הן כוכבים י"ג נימין י"ב מזלות ותלי וכל השערות הן בשאר הכוכבים כמ"ש בתז"ח דף כ"ח ע"א בנימין דרישא דאינון ככבייא ומזלי דלית להון חושבנא. ואם יגביה שם כו'. ואלו שני פסוקים ברח כו' ואם תגביה כו' נאמר על בלעם ועשו שרוצין להגביה יותר ממקומם שלכן הוא אזהרה על כל מי שרוצה להסתכל יותר ממדרגתו: ואמר והחיות רצוא ושוב ר"ל תמיד העינים הן כך פתחין וסתמין כנ"ל ואמר ברח

6

לך כו' שאם רוצה להיות פתוח שעה אחת נאמר ברח לך כו' כנ"ל ואם רץ לבך להרהר שוב למקום. ואמר שם ועל זה נכרת ברית ר"ל שנאמר (איוב ל"א) ברית כרתי לעיני שלא להסתכל מה שאין מגיע לו וכן בלשון נכרת ברית הלשון שז"ש לעיל ווי מאן דגלי פתחהא ר"ל שמגלה רזין כמ"ש בא"ז ד' רצ"ד ע"ב ווי לההוא מגלה רזין כו' ואלין אקרי חייבי דרא כו' כל ההוא מגלה רזין בידוע דנשמתא כו' ווי לההוא ב"נ ווי ליה וי לנשמתיה כו' ע"ש. ולישן סתים פתחהא שהן נ' תרעין דבינה שבהן כל הרזין כמ"ש (ר"ה כ"א ע"ב) נו"ן שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר חד והמגלה פותח את הלשון ומגלה פתחהא לכן אמר ווי למאן דגלי פתחהא. והוא ברית הלשון נגד ברית המעור כמ"ש בס"י פ"א והוא כמ"ש בר"מ פרשת פנחס דף רמ"ז ע"א ובחבורא קדמאה אמר ר"מ מאן דמזלזל בפירורין כו' כ"ש מאן דמזלזל בפירורין דמוחא דאינון דזרע דזריק לון בארעא כו' וכ"ש מאן דמסר רזין

7

דאורייתא וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אתוון דשמא מפרש לאנשים כו' וזהו מכוון במלת הלשון ובמלת המעור (בס"י). ופסוק השלישי אם רוצה להגביה על גבות עיניו אז [אם] וכו' והג' פסוקין הן נגד ג' רישין. נגד א' שהוא מ"ס ששם שרשי החיות שהן המוחין והחיות רצוא ושוב. ונגד גלגלתא סתימא פסוק ברח. ונגד רדל"א אם כו': ותוצא הארץ עד אתנטע - ע"כ פירש תדשא הארץ שהוא על זריעת ורחישת הזרע בגו אמא ואח"כ ויהי כן על העיבור ועכשיו מפרש פסוק ותוצא הארץ שהוא הלידה. וז"ש כד שמא אתנטע והוא נטיעות כקרני חגבים והוא יציאה מבטן מעט מעט כמש"ו ואח"כ ויטע ה' אלקים כמ"ש לקמן פ"ג והן כנגד אש"ר. אקי"ק אקי"ק. הוי"ה כמש"ל (ד' ל"ג ע"א). ואע"פ שלא פירש עדיין פסוק יהי רקיע בתוך המים שהוא קרומא דפסיק כמש"ל פ"ה ויקוו המים הסתלקות מים התחתונים כמ"ש שם והם קודמין לעיבור ז"א כידוע וכמ"ש בפסוק מ"מ הואיל ואמר כלא בהאי

8

כו' בזמנא דמטא כו' לא רצה להפסיק עניינו עד שגומר הכל ואח"כ מפרש כו': וכדין אוירא עד בסטרוי - ר"ל אוירא ה"ח דגנוז באבא וניצוצא הוא דנפיק מבוצינא דקרדינותא דגניז באמא והוא ה"ג. ומהן גולגלתא אתתקן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב רישא דמלכא אתתקן בחסד בגבורה כו' ובא"ז דף רצ"ב (ע"ב) מבוצינא דקרדינותא נפיק ניצוצא כו' עד כמה דאמינא ובא"ר דף קל"ה ע"ב תאנא כד סליק ברעותא עד גלגלתא תקיפא. וז"ש חד גולגלתא ר"ל אעפ"י שהוא דוגמת ע"ק בג' רישין מ"מ חד גולגלתא רק שמתפשט בסטרוי ד' סטרין של חו"ב אוירא דכיא ואשא דכיא ושל דעת אוירא ואשא והוא חד רישא הרי ג"ר. ומ"מ עיקרו הוא מחו"ג כמ"ש בפרשת משפטים כנ"ל. וז"ש (בא"ר קל"ה ב') אתפשטו אשא כו' ואוירא דכיא קאים כו' ולא קאמר אתפשט והן ד' מוחין שבכתר שבגלגלתא כידוע: טלא עד גווני - ר"ל כאן ניכר תרין גוונין חוור וסומק של טלא כמ"ש בא"ר שם בהאי גולגלתא נטיף עד ולהאי סטר ובא"ז שם בהאי גולגלתא נטיף עד בהאי מזלא כמה דאוקימנא:

9

ואמר כאן מלי עלה ובע"ק אמר בפ"א מליא טלא כו' ששם הטל בתוך הגולגלתא משא"כ כאן דנטיף מע"ק עליו. והכל על לשון המקרא (שיר ה') ראשו כתם פז. שראשי נמלא טל. קוצותי רסיסי לילה שהוא ע"ג הראש ושערות: תלת עד ביה - הוא שלשה חללי מוחא חב"ד דז"א ששם שלשה אותיות י"ה"ו כמש"ל בגלגלתא אשתכחו כד אתגלי לזעירא כו' וכמש"ל פ"א דג' אותיות י"ה"ו" הן בחב"ד אחתא ומודעתא כו' ביה"ו כלא כו': וכמ"ש בא"ר ד' קל"ו ע"א בחלליה דגולגלתא ג' חללין עד אתפשטן ואשתכחן ושם דף ק"מ ע"א תלת מוחי דהוו עד דגולגלתא דרישא. ובא"ז דף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא עד נתכנו עלילות ודאי ור"ל דבאנפוי ניכר חוור וסומק כמ"ש (שם) דודי צח ואדום והן סימני או"א אבא נותן לבן כו' ואמא אדום וזהו לו נתכנו עלילות מצד חו"ג עם חסיד כו' ועם עקש כו' (תהלים י"ח) והוא אמר אנא אחיו ברמאות כו' שנאמר עם עקש כו' והוא מצד רבקה וזהו כי בן רבקה הוא ושם דף רפ"ט ע"ב אתגליף האי חכמתא ואפיק חד נהרא

10

עד וכלא נהיר מאתר חד. וזהו יה"ו שהן בג' מוחין שהן מחב"ד עלאין ולכן גם בחג"ת יה"ו כידוע. וכולם ממ"ס כמ"ש שם: אוכמין עד דקיק - ר"ל שערות שחורות כעורב וכמ"ש קוצותיו תלתלים כו' והן תולין על אזנים שהן נוקבין עקימין והן תולין עליהם שלא יוכל לשמע כמ"ש בא"ר שם תאנא בגולגלתא עד אית ימינא ואית שמאלא וז"ש כאן ימינא ושמאלא הכא ר"ל משא"כ בעתיקא. וכן שערין דע"ק לא תליין על אודנין. וכן ארחא דאזיל בפלגותא דשערי דע"ק הוא רברבא מה שאין כאן וז"ש חד ארחא כו' וכמ"ש בא"ר דף קכ"ט ע"א קוצין דשערוי תליין בתקונוי עד כל ארחות ה' חסד ואמת ושם דף קל"ח (ע"א) אודנין עד תליין עליה ושם ותניא בשעתא דצווחין כו' ובדף ק"מ ע"א ותאנא האי חכמתא דאתכליל בארבע עד לאור צלמות ובא"ז דף רצ"ג ע"א בגלגלתא דרישא תליין עד וכלא אשתכח באינון קוצין ושערין דרישא ובפרשת משפטים שם בהאי רישא תליין שערי עד וכלא נחית מעתיקא סתימאה קדישא: וכל אלו תקונין בהיפוך

11

מע"ק ששם כעמר נקי וכאן שחורות וכן בכולם. ואמר שם בתיקונין קרומא דאוירא וכאן אמר תלת חללין משום דבע"ק מוחא סתים ואין נגלה כי אם ע"י קרום דאזדכיך דקרום שם לא פסיק משא"כ כאן שקרומא דקיק ואתפסק כמ"ש בא"ר דף קכ"ח ע"ב בחללא דגולגלתא עד ברישומי אתוון ת"ו ובדף קל"ו ע"א שם וזהו ג"כ החילוק בשני דרכים מן ע"ק. ועוד כי שם חלל א' וכאן שלשה. וכן בגלגלת שם גלגלתא חוורא וכאן בסטרוי ונקרא גלגלתא תקיפא כמ"ש בא"ר ובא"ז כנ"ל. וכן הטל שם בתוכו וכאן עליו ושם רק חוור ואין אודם ניכר בו וכאן תרי גווני. וכן באותיות שם לא אתגליין וכאן אתגליין. ושם בקרומא אין שם רק יו"ד כמ"ש שם וכאן תלת. וכן ד' חלוקים בשערות כנ"ל. ואמר עקימין כמ"ש למטה דנוקבין דאודנין עקימין הן. ועוד בשערות בע"ק הן נקי דלא אסתבך ולא נפקין דא מן דא משא"כ כאן. חוץ ממנין עלמין שבכל התיקונים דע"ק ודז"א שחלוקים הרבה הן בכל תיקון ותיקון וע"ש בא"ר

12

ובא"ז בכל תיקון: ואמר דלא יכיל למשמע ר"ל בג"כ כתיב הטה אלי אזנך: מצחא עד אשגח בה - ר"ל שלא נהיר וכל דינין דעלמא משתכחין כד אתגלייא האי מצחא חוץ כשמתגלה מצחא דע"ק ששם כל רצון מתגלים ונהיר למצח דז"א אז מתהפך לרצון. כמ"ש בא"ר דף קכ"ט (ע"א) מצחא דגולגלתא עד ע"י סתימאה דכלא ובדף קל"ו (ע"א) מצחא דגולגלתא עד דבשאר תקוני גופא ובא"ז דף רצ"ג (ע"א) מצחא דגולגלתא עד דאתכלילן באורייתא ובפרשה משפטים שם מצחא דמלכא עד ממצחא דע"ק דאקרי רצון: עיינין עד עינך כתיב - תלת גוונין הן סומק ואוכם וירוק שכולם הן דינין וע"ז נאמר (שם) עיניו כיונים כמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"א ותאנא לית נהירו לעינא תתאה עד ונלכה באור ה' ושם בדף קל"ו וקל"ז עינוי דרישא משתנין עד ומרחם להו לישראל ובא"ז שם ארבע גוונין אתחזיין עד ראשון לציון הנה הנם ובפרשת משפטים שם עיינין דמלכא עד דנגיד תדירא ולא פסיק. וז"ש למרתת קמייהו שהן דינין ומשגיחין על כל דרכי איש רק כשמתסחאן

13

בחלבא דנהיר ר"ל כמ"ש (שם) רוחצות בחלב והוא חלב דאמא בחוורא דע"ק: ואמר כתיב עיניך כו' ר"ל כמ"ש בא"ר וא"ז דשאנן הוא רחמים ושלום וצדק הוא דין ותירץ נוה שאנן הוא של ע"ק שהוא רחמים וזהו שאנן כמ"ש (ע"ז ג' ע"ב) א"ת שנאן אלא שאינן ר"ל דרבותיים הוא מע"ס מלמעלה למטה וממטה למעלה כידוע עשרה עשרה הכף וכאן הוא י"ח אלפים אלפיים שאינן ר"ל דע"ק כתר שנקרא אין והוא אין נמצא לכן חסרין אלפיים שמחכמה שירותא וז"ש כאן שאנן עתיקא דסתים - ואמר עינך כתיב ר"ל חסר יו"ד אחר הנו"ן משמע עין א' והוא דע"ק: חוטמא עד בנוקבוי - ר"ל פרצוף ניכר בחוטם כמ"ש (יבמות ק"ב א') עד שיהיה פרצוף פנים עם החוטם וכל הפרצוף ניכר בחוטם ר"ל אם החוטם ארוך הוא ארך אפים וזעיר זעיר אפין ולכן נק' אריך אפין זעיר אפין וז"ש לאשתמודע - ואמר תלת שלהובין כו' הוא עשן ואש וגחלי אש שכנגדן הן אף וחמה ומשחית שכולן הן באף. וכולן הן בפסוק (תהלים י"ח) עלה

14

עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. ואע"ג דכתיב מפיו עקרא דרוגזא בחוטמא כמ"ש בא"ז ד' רפ"ט ע"א חוטמא דז"א כמה דאוקימנא עד גו רחמי ושם דף רצ"ד ע"א חוטמא דז"א תקונא עד וכלא בז"א אתמר ובא"ר דף ק"ל ע"ב חוטמא דז"א כתיב עד מההוא אשא ובדף קל"ז וקל"ח חוטמא דז"א בחוטמא עד כלא בז"א אתמר ובפ' משפטים חוטמא עד ריח הניחוח: דרגא עד וביש ר"ל אודנין והוא עקימא כדי למשמע ולהבחין בין טב לביש שאם היה חלול ביושר אז היה יוצא בבהילו ולא היה מבחין בין טב לביש וז"ש עקימא כצ"ל למשמע טב וביש ר"ל להבחין בין טב לביש ולכן בע"ק לא נזכרו תקונא דאודנין. ולכן בקריעת ים סוף דשם בעתיקא תליא כמ"ש לקמן סוף פ"ד אמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון שאין תקונא דאודנין בע"ק שמעשיו הוא לפי מעשה ב"א וצדקתם ותפלתם. ולכן לא אמר משה י"ג מדות הרחמים של ע"ק ששם אין מבחין בין טב לביש שכלו רחמים ושם וחנותי כו' אין תפלה ובקשה רק ברחמיו

15

רק הוריד למטה י"ג מדות לז"א כמ"ש בא"ר כנ"ל. משא"כ בז"א שם הבחנה ותפלה כמ"ש בא"ר שם אודנא דאתעביד עד בחד מתקלא אתקל ובא"ז שם תרין אודנין למשמע טב וביש עד לעולם ירשו ארץ. וז"ש דרגא כו' כמ"ש שם ותרווייהו סלקין לחד ובפרשת משפטים אודנין דמלכא עד קלין דעלמא וכלהו אקרון אזני ה': כתיב אני עד אקרי בשמא - ר"ל דכתיב אני ה' דמשמע דהשם גלייא וכתיב הוא דמשמע סתום ותירץ דהוא נקרא ע"ק כמ"ש בא"ר דף קכ"ט ע"ב והוא ידע את מקומה דא עדן דלעילא דידע ע"י סתימאה דכלא ובא"ז דף ר"צ ע"א ע"ש וז"ש הוא אקרי כו'. ואמר ג"פ הוא אקרי כו' הוא כו' הוא כו' כנגד ג' רישין שאמר בא"ז דף רפ"ח (ע"א) תלת רישין אתגלפן דא כו' וכלן נקראין הוא: ואמר כאן מלמטה למעלה הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח נגד מ"ס שהוא הראש התחתון שהוא סתים בגלגלת ואין נמצא כי הקרום סותמן ואין מתגלה רק קרומא דאזדכך וסתים כמש"ל וכמ"ש שם וחכמתא עלאה סתימאה בההוא עד דשאר חכמות ובא"ר דף קכ"ח ע"ב

16

בחללא דגולגלתא עד אתוון ת"ו ושם בדף קכ"ט ע"ב דתנא אית עדן עד סתימאה דכלא. ואמר הוא מאן דלא אזדמן לעינא נגד גולגלתא שהוא נקרא ע"ק דסתים ולא אזדמן לעינא והוא ידוע בא"ר וא"ז בהרבה מקומות. ואמר הוא מאן דלא אקרי בשמא הוא רישא דלא אתיידע דלאו רישא ושם אין נרמז לא באות ולא בקוצו של יו"ד והוא נקרא א"ס כמ"ש למעלה וכנגדן הביא ג' פסוקים שאמר הוא וג' פסוקים שאמר אני ובפסוק א' מג' פסוקים אלו מזכיר אני והוא ואמר אני ה' הוא לומר שהכל א' נעוץ סופן בתחלתן כמ"ש בס"י. שלכן מלכות אני וכתר אין באותיות שוות כידוע וכמ"ש בא"ר דף ק"ל ע"א ות"ח כתיב אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא כלא הוא: ה"א ה"י א' כליל כו' עד סוף הפרק. ר"ל דהקב"ה נקרא הוא כשהשם סתים כשמסתלקין מוחין דז"א למעלה ומסתלק ג"כ ז"א בע"ק כידוע שאז נקרא הוא סתים ועתה מפרש אותיות הוא ואמר ה"א כו' דה"א הוא בינה כידוע ויו"ד הוא חכמה ואלף הוא דעת כידוע ולכן בו אלף אדרין

17

וכן צורת אל"ף יו"ד מכאן ויו"ד מכאן מיין דכורין ומיין נוקבין והוא באמצע כידוע. וז"ש ה"א אזיל לאלף ר"ל שנכלל בינה בדעת שדעת כולל חו"ב ובדעת נכלל ג"כ ו"ק שהוא ז"א בכללו שהוא וא"ו כמ"ש לעיל א' כליל וא"ו וזהו [הוא ה"ו"א]. וכלם הולכין ליו"ד שהוא סתים ולא אשתכח בשמא כמ"ש לעיל וזהו יו"ד הוא חכמה שכולל ו"ד דנהיר בו"ד בעת רצון דנהיר חוורא ועדיין יש תרופה ואח"כ כולם מסתלקים ליו"ד עלאה שהוא לא כליל ו"ד ושם הוא הפירוד הגמור ח"ו שד' אין נכלל שם זהו הסתלקות כרוב א' כמ"ש בתיקונים דבעלה אסתלק בכתר ואז נעלם ממנו ח"ו וזהו הוא דסתים - וז"ש אלף אזיל ליו"ד שהוא יו"ד של חכמה יו"ד אזיל ליו"ד כו' דלא מתחברן ביה ו"ד שהוא י' דע"ק והוא סתים מכל סתימין ואז כלם סתימין. ואמר ווי כד לא נהיר י' בו"ד כנ"ל שאז אין חוורא דעינא מתגלייא ואז כל הגוונין של סומקין וירוקין ואוכמין מתגליין והן מגלין כל עבירות וכל דרכי איש

18

הרעים כמ"ש בא"ר שבכ"א שבעה עיינין דמגלין דרכי איש ודרך של כל הרשעים וז"ש כד אסתלק יו"ד מן ו"ד בחובי עלמא ערייתא דכלא אשתכח ר"ל כמו והראתי גויים מערך (נחום ג) כי ראו ערותה (איכה א') ולכן קורין העריות ביה"כ שלא יתגלה העריות והן דרכינו הרעים כמ"ש בתוס' (מגילה ל"א א'). ואמר בחובי עלמא שיש הסתלקות י' מן ו"ד לצורך בנין העולם לצורך הנסירה שהוא מקלקל ע"מ לתקן יותר ויותר כמ"ש לעיל בפ"א אתייחד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק כו' וז"ש בחובי עלמא שזהו קלקול לא לצורך: ואמר ע"ד כתיב ערות אביך לא תגלה כי אמא מכסה ערות אבא וכשפורש ממנה ח"ו מתגלה. ואמר כד אסתלק יו"ד מן ה"א ע"ד כתיב וערות אמך לא תגלה כו' הענין כמ"ש למעלה בפ"א (דף כ"ג) שאו"א כלילן זה בזה ביו"ד ה"א אמא כלולה באבא ביו"ד בו"ד שבו ואבא באמא בה"א בעוקץ שאחורי ה"א שהוא יו"ד כמ"ש בזוהר כמש"ל. וכללות אמא באבא שני הפרצופים נקראים אבא וכללות

19

אבא באמא שני הפרצופים נקראים אמא וז"ש אצל י' בו"ד ערות אביך ואצל י' בה' ערות אמך כו' כי יו"ד שניהן נקראין אביך י"ה שניהן נקראים אמך ורומז כ"ז ח"ו שאין זיווג ואמר אמך היא לא תגלה ערותה הוא שלא יגלה הוא את ערותה כמש"ל (סוף פ"א) אתא מפתחא דכליל בשית ומכסיא פתחהא ווי למאן דגלי פתחהא והיא אמו של המפתח דכליל בשית. וז"ש אמך היא ודאי כי אם לבינה כו': ואמר ה"א ה"י כו' ר"ל היאך אזיל ה"א לאלף ולמה כתיב ו' בתוך תיבת הוא הואיל וה"א אזיל לאלף לזה אמר כו' וט"ס כאן וכצ"ל הוא ה"א כליל ו' ו' כליל א' ולא כליל ה' ה"י אזיל לאלף כו' ור"ל שה"א כליל וא"ו ווא"ו כליל אל"ף לכן ה"א אזיל לאל"ף ע"י הוא"ו ואם היה וא"ו כליל ג"כ ה"א אז ה"א ואל"ף נכללין ביחד אז א"צ ה"א אל וא"ו לילך לאלף ולזה אמר ולא כליל ה"א - וענין הכלילות כנ"ל שה"א הוא בינה וכוללת את ז"א בתוכה בסוד בינה ב"ן י"ה כמ"ש בא"ז דף ר"צ ע"ב וא"ו ז"א כולל אל"ף

20

דעת שדעת נכנס בפנימיות ז"א כמש"ל. והכלילות באותיות הוא כי בתוך ה"א הוא וא"ו כמ"ש לקמן ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגוה אפיקת ו' כו' ע"ש. וא"ו כולל אלף כמ"ש בזוהר שאל"ף הוא קו האמצעי בפשיטות דרועין כו' ו' ת"ת סתים בגויה דרועי כו' וכאן הענין להסתם כנ"ל: (הגהה - ענין לאה ורחל. כי לאה מלכות דבינה כתר דרחל מלבד כתרה. וכמו שת"ת של בינה נעשה כתר לת"ת כן מלכות שלה נעשה כתר למלכות. ועוד ת"ת שלו נעשה ג"כ כתר לה. וזהו מיעוט הירח. והנה היא י"ל לב' שמות ה' אחרונה של הוי"ה ושם א'. והוא כי ה' של הוי' הוא בלאה כתרה ואד' הוא ברחל כמו ששם הוי' מתחיל מחכמה דז"א. ועיקר הענין הוא כי זו"נ כ"א כלול מזו"נ כמ"ש בר"פ שמיני וכמו שיעקב וישראל הם דו"נ שבז"א כמ"ש בר"מ בכ"מ והם פרצוף א' כן לאה ורחל דו"נ שבמלכות. ובסוד מיעוט הירח וחטא האדם מסתלק ממנה בחי' דכורא ונשארת בבחי' נוקבא בלבד והוא בחי' עשירית נגד דכורא אבל מ"מ היא

21

מת"ת ולמטה כידוע. והן ד'ו פרצופין ו' ד'. וז"ש האר"י ז"ל כי ששה תקונין בנוק' הוא בלאה שש מעלות לכסא אבל ברחל הוא ד' תיקונין כמ"ש בס "ד בארוכה והן ד' אלפין של שמות אדנ"י. וז"ש בברכת כהנים י"ג יוד"ין ט' וו"ין ו' הה"ין ד' אלפין. וזהו אותיות א"ה"ו"י הנחות העקרית. והן ל"ב נתיבות. ושאר כ"ח אתוון הן בז' קונם ד"פ שבז' תקונים ד"פ שבז' תקונים כל הפרצופים והן כ"ח עתים דקהלת ד"פ שבעה. והן בד' אותיות הוי"ה ד' פרצופין. כי י"ו תקונים מתגלין ע"י אבא כידוע שהתגלות כתר ע"י חכמה בראשית ברא כו' וכמ"ש בריש ס"ד ולכן הן יודי"ן ובינה מתגלה בלאה. ועיקר שתדע כי לאה ורחל פרצוף א' הוא אלא שהוא במיעוט ורבוי כנ"ל ואדם וחוה בחטאם נשארו בבחינת נוק' שבהם כמ"ש בר"פ שמיני. ויעקב תיקן חטא האדם ונקרא ישראל ולקח ב' נשים. וז"ש זיווג יעקב ורחל כו' ר"ל זיווג בדכורא שבו או בנוק' וכן בה אבל הכל אחד כמ"ש הזיווג בבחינת קטנות או גדלות חיצוניות או פנימיות):