פירוש הגרא לספרא דצניעותא
קטע 8
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
תיקונין דיסוד שני המלכים אמה ופומיה דאמה וז"ש לעיל תרין נוקבין דפרדשקא כנ"ל וז"ס שאמר בזוהר דסיהרא איהו בדרגא דצדיק וידוע שסיהרא היא בסוד מלכות אלא שהיא עטרת היסוד ובה יזכו למלוכה. וז"ש (מלכים א' ה') ותרב חכמת שלמה דקיימא סיהרא בשלמותא וידוע ששלמה הוא דרגא דצדיק כמ"ש בר"מ הנ"ל גוף וברית יעקב עם שלמה וכמ"ש בזוהר והמלך שלמה ברוך אלא הוא עטרת צדיק כמ"ש (משלי י') וברכות לראש צדיק שהוא עטרה כידוע וזהו ותרב חכמת שלמה שראש צדיק הוא חכמת שלמה כנ"ל ולכן היא בכלל הז' כוכבים שהן ברקיע השני שהוא יסוד כידוע. וכן וילון הוא מלכות כידוע ולכן אינו משמש כלום אלא נכנס כו' (חגיגה י"ב ב') ואמרו שמים הוא דכורא וארץ נוק' אלא שוילון הוא עטרת היסוד והוא ראש לארץ כידוע והוא חכמת שלמה כנ"ל. ולא זכה דוד אל המלכות עד שנתקשר בימין שהוא חסד דאתגליא בפום אמה וז"ס נעימות בימינך נצח כי הוא בנצח והיא בהוד.
וז"ס קריעת המעיל והשמלה כנ"ל. והוא סוד אפרים בן יוסף שימלוך משיח בנו ואח"כ משיח ב"ד וכן חלוקת ירבעם שבא מיוסף עם מלכות ב"ד כנ"ל. ואחר שיתייחדו העטרת עם המלכות כבראשונה אז יצמח משיח ב"ד וז"ש (יחזקאל ל"ז) קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה כו' שהוא נוק' כנ"ל ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים כו' שהוא עטרה כנ"ל וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך כו' הנה אני לוקח כו' וקבצתי כו': וענין אפרים כי י"ב שבטין הן דרגין דנוק' י"ב תחומין דילה ואח"כ שנשלמו י"ב שבטים ונסתלק יוסף חזרו ב' שבטים מנשה ואפרים. והענין כי י"ב שבטים הם כמ"ש בפ' משפטים דף ק"ד ע"ב ראובן. שמעון. לוי. יששכר. זבולון. יוסף. יהודה. הן ז"ת דמלכות כסדר והן בני הגבורות. ויהודה שהוא מלכות אינו עטרת דידה שהוא בשר התפוח אלא מלכות שדבוקה מאחוריה כי כן הוא בכל פרצוף כידוע ולכן נולד תיכף אחר לוי וכמ"ש בזוהר שם כמ"ש
לעיל (בדף ט"ז ע"א) ובני השפחות נטלו ד' פרקין תתאין דתרין רגלין כמ"ש שם. ואח"כ נולד בנימין ונטל עטרת דידה וז"ס שאמרו בנימין בדרגא דנוק' שהוא נוק' דנוק' ול"ל מגרמי' כלום לכן נטל את כח מ"ן שלה ומתה וז"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני שהוא כחי וראשית אוני כידוע ואביו קרא לו בנימין בן ימין שהוא חסד דאתגלי בעטרת כנ"ל. ואח"כ כשנלקח יוסף בנימין אסתלק לאתריה דיוסף כמ"ש בזוהר ויוסף אסתלק ליסוד דדכורא לכן לא נמנה עמהם כמ"ש בזוהר ונטל מנשה חלק בנימין ואפרים נטל עטרת היסוד דדכורא. וכל בני לאה נטלו עד היסוד ויוסף ובנימין בני רחל נטלו ב' היסודות ובני יוסף נטלו שני העטרות ועטרת היסוד דדכורא הוא ג"כ בחינת נוק' לכן הוא ג"כ בחינת נוק' ולכן הוא בבחינת השבטים. וז"ש (בראשית מ"א) ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני כו' ששם הוא סוד פ"ו ע"ש חסד דאתגליא שם כנ"ל. ולכן אפרים קודם למנשה שהוא
מזכר ומנשה מנקבה. וז"ס שברכן בפו"ר וידגו לרב בן פורת יוסף ששם הוא בחינת פו"ר כנ"ל: ואע"ג שנחלקו בסדר יצירתם כנ"ל בסדר הדגלים שהן בני השבטים לא נתחלקו כן אלא כל שלשה שבטים בדגל א' ד' דגלים הן הידים והרגלים בכ"א ג' פרקין ואלו הן י"ב תחומין שלה י"ב בקר שלשה פונים צפונה ושלשה כו' (מלכים א' ז') כמו הככבים שצדק נברא במערב והיתה ככב אחרון כמ"ש בת"ז ובס"י ואח"כ נסדר בחסד ככב שני. וכן אברהם היה במלכות ואח"כ נתקן בחסד כידוע. וז"ס שאמרו (שבת קנ"ו) מאי דעתך שצדק במערב אהדרנא ליה למזרח והוא ככב אברהם וז"ס מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מ"א). ולוי נסתלק מן השבטים ונטל כל בחי' הגוף וברית דידה שהוא חד שהן ד' חלקים. א' ת"ת דילה חלק שלו. וב' מלכות דילה חלק יהודה. וג' יסוד דילה חלק בנימין. וד' העטרת ולכן נתחלק לד' חלקים מד' צדדי המשכן ג' משפחות הלוים ומשה ואהרן ובניו מרוח הרביעית. [במזרח
מסט' דגוף. בדרום מסט' דיסוד ולכן נשאו הארון. במערב מסט' דעטרה כידוע. בצפון מסט' דנפקא מאתלטיא חולקי' דיהודה] וכולם בחינת הגוף שהוא באמצע ולכן הוא באמצע כל ישראל וכלם בחינת הגוף כוללם כנ"ל והוא חלק לוי: וז"ס מיתת רחל אחר שנשלמו י"ב שבטים כמ"ש בזוהר והוא כמ"ש לקמן ואתחריב כלא בתריסר שעתי שארעא מלכות נתבטלה בי"ב שבטים כמ"ש לעיל (י"ד ע"ב) וכמ"ש למטה (מעבר לדף ע"ג): וכאן נשלמו המלכים. ואח"כ כתוב י"א אלופים של בני עשו והן י"א סמני קטרת שהן נשארו מבירורי המלכים שנתקנו במלך השמיני. ובתחלה היו בסוד מלכים בהיות האורות בתוכם ואח"כ כשנסתלק האור היה מאיר להם בבחינת תגין ואח"כ נתקנו האורות ונסתלקו למעלה ונשארו הסיגים וז"ש (חלק צ"ט ב') כל אלוף מלכותא בלא תגא. וז"ש במדרש (ס"פ וישלח) היום מלך מגדיאל ברומי. וכשישלמו כל האלופים אז יבא משיח אז וישב יעקב כו' בארץ כנען שאז יתגלה חסד בפום אמה כנ"ל והוא זמן לע"ל כנ"ל. וז"ש (חגיגה י"ב א') אור
שנברא ביום הראשון כו' והוא חסד הנ"ל וגנזו לצדיקים לע"ל שנאמר אור זרוע לצדיק אמרו צדיק כי טוב כו' (ישעיה ג') וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף כו'. וז"ס עקבות משיחא כי עקב הוא נוקבא כמ"ש בר"מ סוף חלק א' דף י"ד ע"ב יעקב לישנא דעוקבא דהיינו נוק' דאתמר עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה ור"ל בימות המשיח שאז וידו אחזת בעקב עשו סוף העה"ז והוא זמן מלכות דז"א עטרה כנ"ל שאז עקבו מכהה גלגל חמה שיתגלה בעקב הזה חסד בפום אמה כנ"ל. והוא אור יום הראשון שאדם רואה מסוף העולם עד סופו שהוא יומא דכלהו יומין שכולל כל הו"ק שהן כל העולם כנ"ל ואז וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כ"ד). והתחלת גילוי העקב שהוא עקבות משיחא שאז קליפה קודם לפרי והוא סוד הערלה שעל פום אמה יתגברו הקליפות ששם הוא בחינת נוק' וסוד הערלה כמ"ש בר"מ שם והאי איהו דאמר הקב"ה כו' ואתה תשופנו עקב ודא גרם שכינתא בגלותא דאתמר בה עקב ענוה יראת ה'. והן
דרגין תתאין דס"א בחי' עקב שלהם והן דרגין דחציפין כמ"ש בזוהר וז"ש (סוף סוטה) בעקבות משיחא חוצפא יסגי. ואח"כ יכרתו הערלה ויתגלה החסד: שביעאה עלייהו כו' דכתיב היתה תהו וגו' ר"ל אלף השביעי תליא במלת בראשית שהיא עלייהו כמ"ש לעיל בראשית ברא שית עלייהו והיא בינה כנ"ל והיא סוד השבתת עולם בסוד שבתאי שהוא דרגא דבינה כידוע ובינה הוא בסוד אחרית שהכל תשוב אל שרשו שהיא סוד האש כמ"ש בס"י והוא סוד וחד חרוב. והענין כי שית אלפי שנין הן ששת ימים שמתנהג בו"ק וז' הוא מלכות ומלכות תליא בבינה וחוזרת אל שרשה. וזהו סוד השבת ושמיטה שאסור במלאכה וסוד היובל רק שכמה דרגין הם בסוד שמוש ומאנא ועטרה כמ"ש בר"מ פ' תרומה דף קנ"ח ע"א ע"ש ועה"ב הוא בסוד עטרה שחוזרת לבינה והיא אשת חיל עטרת בעלה אז ובינה שלטא וכלם חוזרים לבינה לבטן אמם והוא סוד חורבן העה"ז שמתנהג ע"י בינה עלמא עלאה. וז"ש לעיל וארעא אתבטלת שכל המלכין שמלכו מיתו ונשמתם חזרה למעלה במקומם וכליהם למטה שהוא סוד
המיתה כמ"ש בא"ר אבל בזמן שליטת ארעא אחר המלכים חזרו כלם לבטן אמם כידוע. ובמלך השמיני התחיל התיקון שירד חסד עילאה והתחיל לברר הכלים ונבררו ואח"כ חזרו כלם לבטן אמם בלא מיתה ואין זמן למלוכה של המלכות כי תיכף חזרו כלם לאמם וזהו סוד העיבור עד שנתקן כלם. וכן הוא בסוף אלף הששי יתוקנו כלם ע"י מלך השמיני חסד שיתגלה בעולם ואח"כ באלף השביעי יחזרו כלם לאמם ואתבטלת ארעא שתשוב לאמה וכמ"ש בס"ד בסופו קרן ביובלא אתעטר עשיראה באימא כו' וכלא תייבין לאתרייהו כו' ע"ש. וזהו סוד השבת אלא ששבת אינה חוזרת לשרשה אל בינה אלא בינה מאיר לה שלא ע"י ו"ק ששת ימי המעשה והיא שוה לגביה לכן זמן הזיווג בו. אבל העה"ב דוגמת יה"כ ששבה אל אמה ואז צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן (ברכות י"ז א') עטרת בעלה ואז אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פ"ו כו' כמו ביה"כ דרגא דבינה כמ"ש בתיקונים שאז היא בסוד תגא עטרה בראש וכל המשתמש
בתגא חלף שאין שימוש כשמלכות בראש בעלה ואין נשמות חדשות לכן אין בו אכילה כו'. וז"ס וארעא אתבטלת ונשאר בינה בלבד שכלם בקרבה נעלמים וז"ש דאתתקף בלחודוהי כמ"ש לקמן (בסוף הס"ד) ונשגב ה' לבדו (ישעיה ב') ר"ל בינה לבד ביום ההוא שהוא יום השביעי יום שכלו שבת כו' וכל שלמטה ממנה אתחריב כנ"ל והוא כל זמן שליטת יום השביעי שהוא מלכות שחוזרת לשרשה ומלכות היא שעה כנ"ל ובה י"ב מזלות י"ב שעות ולכן כל י"ב שעות יהי' חרב וז"ש בתריסר שעתי - והן כנגד י"ב תיבות מן היתה עד המים כנ"ל וז"ש דכתיב היתה כו' ואעפ"י שו' ימים של ו"ק הן בו' תיבות לפי שהן בכלל ימים וכ"א תיקון א' אבל מלכות היא בסוד השעה ובה י"ב תיקונים י"ב שעות והן כנגד י"ב תיקוני דיקנא שנכללין בפה והן בסוד אלף הז' בי"ב שעות: תליסר יקים לון ברחמי ומתחדשן כקדמיתא וקמו כל אינון שתא - ר"ל כלם יתחדשו בתיקון הי"ג שבו חסד עלאה כנ"ל וע"י יתחדשו כל הו"ק וכל הנשמות שבהן נבראו. אבל אלף השביעי
מלכות לא חשיב שבו לא נבראו נשמות רק יצאו כלם ונבררו מהקליפות וז"ש לעיל והארץ תניינא לאו ממניינא ומההיא דאתלטיא נפקא. וכל הנשמות של ששת אלפים שנה יתחדשו ויצאו אל העה"ז כבראשונה. והוא דוגמת אחר עולם התהו שארעא אתבטלת בי"ב מזלות ואח"כ נתקנו ע"י תי"ג כנ"ל והוא תיבת [המים] (הגהה - תליסר יקים לון ברחמי. והוא תיבת המים והוא במשחא דנפקי ממ"ס שנקרא המים ימא רבא וענין התליסר שהוא כולל כל הי"ב תיקונין כי הי"ב תיקונין הן נגד י"ב שעות כנ"ל והן י"ב שעות הלילה ומזל י"ג הוא נגד (י"ג) [י"ב] שעות היום כי כל אלף הוא יום ולילה כמו כל יום מששת אלפים [נ"ל שצ"ל ימי בראשית. א"ש] שכ' ויהי ערב ויהי בקר כו' אלא שבאלף השביעי אין בו יום ולילה כמ"ש (זכריה ד') והיה ביום כו' לא יום כ'ו אבל מ"מ שיעור י"ב שעות היום והלילה לכן נחשב לאלף): וז"ס שאמרו (במדרש) מים קדמו לעולם. וכל הי"ב תיקונין נכללו בתי"ג וז"ש בא"ר
דף קל"ד ע"ב ודאי יומא לא אתכליל בהדייהו אלא כו' ובההוא זמנא כו' אתקרי יום א' דביה זמין לאוקיר דיקנא כו' והוא בלחודי ישתכח לא אתקרי לא יום ולא לילה כו' שיום ולילה הוא זו"נ וביום ההוא יחזרו כלם לשרשם. וז"ש שם דלית יום כו' ר"ל ו"ק ומלכות המנהיגין אותן: בגין דכתיב ברא ולבתר כתיב היתה כו' ביום ההוא - ר"ל דקשה דקודם כתיב ברא ואח"כ כתיב היתה דמ' קודם דברא ואח"כ כתיב תהו האיך שייך קודם בריאה ואח"כ תהו. אלא כנ"ל דברא קאי על חידוש השתא יומין ו"ק ואמר שארץ היתה קודם לכן שלטא והיתה תהו כו' ותיבת המים תיקון י"ג יקים לון כנ"ל וז"ש ונשגב ה' כו' כנ"ל דאתתקף בלחודוי ביום ההוא ביום ההוא כמ"ש בא"ר שם שהוא דרגא דעתיקא טמירא לית דידע ליה ועליה אתמר הוא שמי כו'. וז"ש ההוא: גלופי דגלופין - ע"כ פי' ז' תקונים דגלגלתא וי"ג תקוני דיקנא באלו שני הפסוקים. עכשיו מפרש חוורתא דגלגלתא שהן י"ג חוורתי והוא ג"כ באותו פסוק י"ג תיבות כנ"ל וע"י
החוורתא הוא חורבן ותיקון העולם וכמ"ש למטה. ובחוורתא הנ"ל הן י"ג חוורתי י"ג גלופין כמ"ש בא"ר דף קכ"ח ע"ב האי גלגלתא חוורתא אנהיר לתליסר עיבר גלופין. והן שורש לכל הגילופין והוא ראשית של כל האצילות. ולכן ראשית הכל הגליפה כמ"ש בריש זוהר בריש הורמנותא גליף גליפו כו' וכן בס"י חקקן כו'. והחוורתי עיקר גילויין הוא על כתפין אע"ג שמכוסין בשערות מ"מ אין גידולם שם לכן מפרש אחר כל התיקונים של רישא תיקון החוורתא והגילופים: בחיזו דחויא אריך ומתפשטן לכאן ולכאן - ידוע שכל תיקוני דיקנא נכללין במזל כמ"ש בא"ר ובא"ז כנ"ל ושני מזלות הן שנכללין בהן הכל מזל עליון ומזל תחתון כמ"ש בא"ר דף קל"ד ע"א תקונא תמינאה נפיק חד חוטא כו' הכל תלוי במזל כו' דכל קודשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין כו' ע"ש וכן אמר שם (ע"ב) במזל י"ג מזל תחתון כנ"ל. וכ"ה בכל י"ג כמו בי"ג דגילופין יש שני גילופין שכוללים את כל הגילופים והן נכללין בא'
שהן זו"נ כמו שני המזלות כידוע. והוא ג"כ במזלות הרקיע י"ב מזלות ותלי שהוא כמלך שהוא נקרא תנין כידוע ובו נאחזין כל צבא השמים ונכללין בו. וכ"ה באלו הגלופין א' שכולל את כולם ונקרא תנין והוא מתפשט באורך הראש וממנו מתפשטים כל הגילופים לכאן ולכאן כמ"ש בא"ר שם (קכ"ח ב') חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גילופין לארבע עיבר בסטרא חדא ולארבע עיבר בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא בסחרני אחרא וחד לעילא דגלגלתא ר"ל ארבע לאחוריו וארבע וארבע לב' צדדי הפנים וחד על הראש והוא התנין שכולל את כולם. והוא דמות הנחש מתפשט באורך על כל הראש ולכן נקרא תנין: וידוע ששני תנינין הן א' לויתן נחש בריח (ישעיה כ"ז) שהוא שוכב לאורך הים כבריח כידוע וא' לויתן נחש עקלתון (שם) שמתעגל ומקיף את כל העולם ואוחז הזנב בראש וכן הוא בתנין השמים ששוכב באמצע המזלות כבריח וחוזר ומתעגל זנב בראש כמ"ש הקדמונים. וז"ש בחיזו דחויא אריך
ר"ל נחש בריח. וממנו מתפשטים כל הגילופים לשני צדדי הפנים כנ"ל וז"ש ומתפשטן לכאן ולכאן - ואמר אריך כמ"ש בא"ר (שם) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי לתלת מאה ושבעין רבוא עלמין והאי אתקרי ארך אפים כלומר אורכא דאנפין והאי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין וההוא דלבר אתקרי ז"א לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשים דקודשיא וז"א כד אסתכל להאי כלא דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא נמצא כי ע"י הגליפין אתארך אנפוי ונקרא אריך אנפין וז"ש אריך - ואמר ומתפשטאן - כי גלופי דגילופין אומר על כל הי"ג גלופין והולך ומפרש כל הגילופין ומתחיל בתנין והולך ומפרש כל הי"ג שמתפשטין לכאן ולכאן והן שורש של כל הגלופין: זנבא ברישא רישא אחזר אכתפין - כנ"ל שתנין השמים מתעגל זנבו לראשו והוא נחש עקלתון שמקיף את כל הים כנ"ל ונכלל בלויתן נחש בריח כנ"ל והוא כאן חוורתא שמקיפין את הראש
בעיגול עד שמגיע לראש הגילוף של חוורתא הארוך וראש הגילוף של התנין הארוך מתחיל מצד העורף ולכן חשיב הי"ג גילופין בא"ר בתחלה ד' לאחורא ואח"כ לצדדי הפנים ומשם מתחיל ומתפשט בכל הראש וחוזר ומתעגל עד שמגיע לאחוריו ושם מתפשט זנבו וז"ש זנבא ברישא וזנבו הוא מתפשט על קודלא. וידוע שכל אחיזתם של החיצונים הוא מזנב התלי (הגהה - ז"ש בא"ר דף קל"ז ע"א כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא וכד נפיק הא אבנא אתא רגשא ותקפא על ימא וקליה דימא וגלגלוהי אזלא ואשתמע לנונא רבא דאקרי לויתן כו'): ולכן אורחא דחויא זנבא מחא ורישא כפיף כו' והם זנב הקדושה כמ"ש בזוהר על פסוק קולה כנחש ילך דבגלות זנבא דקדושה מנהיג את העולם ולכן א"ה עכשיו בגדולה ששם אחיזתם ורישא דקדושה בגלות כפיף לעפרא ולכן ישראל בתכלית השפלות לעפר יגיע. ולכן כל יניקתם של הס"א מהעורף כידוע בסוד פרעה הערף ומצרים במצר הגרון וסוד שר המשקים ושר האופים
ושר הטבחים הכל בגרון בסוד התנין כמ"ש על פרעה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול כו' (יחזקאל כ"ט). ולכן התחלת המופתים לפני פרעה היה בתנינים כמ"ש בזוהר וז"ש ה' למשה ואחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו שהיה לעץ יבש ובזה נחלש כח פרעה ולכן אמר לו לאחוז בזנבו ששם אחיזת פרעה ורמז לו שבידו יחלש פרעה שכל המופתים היה בשליחת ידו וכאן התחיל להתחלש כמ"ש בזוהר (בפ' בא ל"ד א') שלכן וינס משה מפניו דחיל ולא קריב בגין דחמא ליה משתרשא בשרשין עלאין והוא כנ"ל. ולכן שליטת פרעה שליטה ראשונה והוא שליטא רברבא מכל שליטין שלכן היתה הריגת בכורות כמ"ש בזוהר כל בכור דרגין עלאין. וידוע שבכל דור ודור הס"א נגד הקדושה לכן היתה בחינת ישראל אז בפנים כידוע בסוד פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה'). וכן היה אז בלעם נגד משה בדעת שהוא אחורי הראש ומשה בפנים כידוע וז"ס כי פנו אלי ערף ולא פנים (ירמיה ב'). ונקרא מרע"ה
ג"כ לויתן נחש בריח כמ"ש בר"מ פ' תצא דף רע"ט ע"א דאנת לויתן נחש בריח דימא דאורייתא מאריה דכל נונין כו' ע"ש: וידוע שחוורת' הראשונים ההולכין אחורי הראש הולכין ומתפשטין בכל הכתף בלבנונית ששם עד שמגיעין לראש ז"א ומתפשטין והולכין עד כל הרישין דלתתא כמ"ש בא"ר שם ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חוור לגלגלתא דז"א לתקנא רישיה ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דל"ל חושבנא כו' וז"ש רישא אחזר אכתפין - וידוע שאו"א מלבישין את א"א מב' הידים עד טיבורו ומשם ז"א מלבישו עד סיומו ואין נגלין ממנו אלא ראש התחלת הכתפין וז"ש בא"ר דף קכ"ט ע"א עד כתפוי ס"ד אלא עד רישא דכתפוי דלא אתחזי קודלא כו' והוא כנ"ל ששם אחיזת ס"א. וז"ש כאן אכתפין: אעבר וזעיר נטיל וגניז - כי החוורתא הוא הולך לז"א. ואעפ"י שהולכין דרך הכתף ואו"א מלבישים עד הטיבור ע"כ הולך דרך או"א אינם אלא מעבר בלבד כידוע שכל שהולך לתקנא לפרצוף אחר אעפ"י שהולך דרך כל הפרצופים שלמעלה אינם אלא דרך מעבר לבד כידוע בסוד
צינורות העגולים ובסוד נשמות שהן לפנים מן המלאכים אע"פ שצריך הנשמה לעבור דרך