{"id":"kabala-eeb2c863ac1b-1-12","bookId":"kabala-eeb2c863ac1b","part":1,"torah":12,"title":"קטע 12","hebrewTitle":"קטע 12","segments":[{"index":1,"he":"הגבורות בעצמם הוא ע\"י היסוד שע\"י תפארת הוא רק הארה לבניינה וע\"י יסוד נותן לה \nשזהו סוד הזיווג כידוע ומזה אשתיל כל גופה ואורותיה בדעת כידוע הכל. וז\"ש (חגיגה \nי\"ב ב') הארץ על עמוד א' עומד וצדיק שמו שנא' וצדיק יסוד עולם (משלי י') והוא יסוד \nדדכורא שמשם נבנה עולם הנוק' שנקראת עולם כידוע וז\"ש כאן דכתיב וצדיק יסוד עולם: \nנהיר יו\"ד בתרין ונהיר ומעבר לנוקבא - ר\"ל יו\"ד חכמה כנ\"ל נהיר ואתמשיך ברישא דז\"א \nכמש\"ל ונהיר בדעת באלו שני המאורות כמ\"ש את שני המאורות הגדולים. והן ו\"ד דכר ונוק' \nחסדים דכורא וגבורות נוק' כידוע וכנ\"ל והן מילוי של יו\"ד והיוד נהיר בהם כמ\"ש לקמן \nפ\"ב ו\"ד כלילן ביו\"ד ווי כד אסתלק האי כו' כמ\"ש שם. וז\"ש בתרין כמ\"ש לקמן פ\"ב י' \nנפקין מניה דכר ונוקבא ו\"ד בהאי אתר ו' דכר ד' נוק' בג\"ד דו תרין דו דכר ונוקבא דו \nתרין כו' ע\"ש. ואלו ו\"ד הוא בדעת שהוא כולל זו\"נ כמש\"ל וז\"ש לעיל לישן דא סתים בין \n"},{"index":2,"he":"יו\"ד וה\"א ר\"ל יו\"ד במילוי ואח\"כ ה\"א ו\"ד בין יו\"ד לה\"א והוא הדעת שבין שניהן והוא \nסתים בזיווג בין שניהן. ומה שאחורי ה\"א אל היו\"ד הוא כמ\"ש בזוהר לכסאה כידוע. והוא \nסתים בהעלם גמור במילוי ואח\"כ נתעברה ממנו ואז נעשית ה' כמ\"ש לקמן פ\"ד ה' ד' הוית \nבקדמיתא ומדאתעברת ביה בגווה אפיקת ו' כו' והוא הו' שבתוך שמתחלה הוא סתים לאימא \nכמין ח' ואח\"כ בהולדה נפתח רחמה בפטר רחם ונעשית ה' ויצא ממנה הוא\"ו של השם ואעפ\"כ \nהרשימו של הוא\"ו נשאר בה כי בקדושה לעולם השורש נשאר. וזהו סוד ח מץ שנהפך ביציאת \nמצרים למצ ה ובעוד ש ה' סתום הי' הקליפה חמץ שולט ובהפתח ה ה' נשבר ח מ\"ץ ונעשה \nמצ\"ה כמ\"ש בר\"מ פרשת פנחס דף רנ\"ב ע\"א ובג\"ד ח' דאיהו חוטא זעירא תבר לה ויעול ה' \nבאתרהא כו'. וז\"ש בלישן סתים לאימא הולך כסדר שאח\"כ נתעברה ממנו וסתים ל ד' של אימא \nוז\"ש בלישן סתים לאימא והוא יותר בגילוי מתחלה שהי' במילוי ה יו\"ד - ושלא תקשה הא \n"},{"index":3,"he":"ה' פתוח והיאך אומר בלישן סתים לאימא ואמר דהא אתפחת ליה דנפיק מנה ר\"ל ששם הוי\"ה \nהוא נגלה אחר יציאת ז\"א כמ\"ש בפרשת א\"מ ואז נפתח הה\"א ליה דנפיק מנה וקודם אתפתחת \nליה שהוא הלידה והוא גילוי יותר ש ו' ניכר בתוך ה' ואח\"כ נפיק מנה ו' גמור. והוא \nבסוד ג\"פ אקי\"ק והוי\"ה כמ\"ש לקמן והוא סוד יציאת מצרים. ואח\"כ אבא יתיב ברישא כו' \nכניסת מוחי הבינה בו. ואח\"כ יהי מארת כניסת הדעת. ואח\"כ נהיר יו\"ד בתרין כניסת מוח \nחכמה ונהיר בדעת בחו\"ג. וידוע שאבא יסד ברתא ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') ונבנית \nהנוק' ע\"י נהירו בתרין חו\"ג וע\"י הגבורות נבנית הנוקבא. והענין כי בין בחכמה בין \nבבינה כלילן חו\"ג דו\"נ ב ו\"ד בחכמה במילוי ה יו\"ד ובבינה ב ה' שהוא ד\"ו כנ\"ל ותחילה \nע\"י בינה ש ד\"ו כלילן בחד אות ה' לכן נכנסין שניהן יחד בדכורא דאימא יסד ברא כונן \nשמים בתבונה (שם). אבל באבא ו\"ד נפרדין לכן כשאבא נהיר בתרין הולכין הגבורות \n"},{"index":4,"he":"ומתפרדין והולכין לנוק' ולכן אמר כאן בתרין וז\"ש ונהיר ומעבר לנוקבא. ואמר ומעבר \nר\"ל דרך ז\"א כמ\"ש בא\"ר דף קמ\"א ע\"ב תאנא אתפשט האי תפארת מטיבורא דלבא ונקיב ואתעבר \nבגיסא אחרא ותקין מפרצופא דנוק' כו' ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא \nותקין מעוי דנוק' כו' כנ\"ל. וזהו גילוי יותר שבתחלה הנוקבא כלילא בדכורא והשתא יצאה \nלעצמה. ועדיין דבוקה בזכר וכלולה באור ואין נקראת עדיין חשך וז\"ש ונהיר ומעבר \nלנוקבא. וע\"כ נשלם פסוק וירא אלקים את האור כי טוב: \nאתייחד יוד וכו' לעילא לעילא - עכשיו מפרש סוד הפסוק ויבדל אלקים בין האור ובין \nהחשך שהוא סוד הנסירה כמש\"ו. וסוד הנסירה הוא שמוחין דאבא מסתלקין להאיר לדעת \nולנוקבא ואח\"כ מסתלקין מוחין דאבא למעלה לשרשו ומתוך כך נחשכה הנוק' ששרשה בחכמה \nואז כל הדינין שבדכורא ניתנין לנוקבא ובו נשארו כל החסדים ובשביל כך אין להם דיבוק \nיחד וננסרו לבא פנים בפנים. וז\"ס הדורמיטא דז\"א שאין היו\"ד נהיר בו\"ד כמ\"ש לקמן פ\"ב \n"},{"index":5,"he":"שבעינים דז\"א כלילן ו\"ד שני גוונין ובהיות נהיר חוורא דא\"א ע\"י היו\"ד אז עיניו \nפקוחות וא\"ל נאמר (תהלים מד) עורה למה תישן ה' כמ\"ש בא\"ר דף קל\"ו ובגין כן צלותא \nדישראל סלקא בגין דיפקח ויתסחון בההוא חוורא דכתיב עורה כו' וכן שם בדף ק\"ל ע\"א \nובא\"ז (רצ\"ג ב'). וז\"ש בא\"ר דף קמ\"ב ע\"ב עד דעתיק דעתיקי סתימא דכלא פריש דא מן דא \nוחבר לון לאתבסמא כחדא וכד פריש לון אפיל דורמיטא לז\"א ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי \nואתקין לה כו' הה\"ד ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם וישן מהו וישן האי הוא דכתיב עורה \nלמה תישן ה' ויקח אחת מצלעותיו מאי אחת דא הוא נוקב' כו'. וז\"ש אתייחד יו\"ד בלחודוי \nר\"ל שלא נהיר בו\"ד ואח\"כ סליק למעלה וז\"ש ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא ר\"ל \nשבתחלה נסתלקו המוחין דאבא שהוא י\"ס המתלבש בז\"א כנ\"ל וסליק בדרגא דידיה לעילא שהוא \nאבא ונכלל בו כידוע שבשעת הזיווג ונתינת מוחין נכללו כאחד ואח\"כ סליק לשרשו שהוא \n"},{"index":6,"he":"יו\"ד עלאה דע\"ק כמ\"ש בא\"ז (ר\"צ ע\"ב) ת\"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל ביו\"ד דתליא \nממזלא קדישא כו' ומשם נוטל המוחין ויו\"ד של מזלא נכלל ביו\"ד של קרומא דאוירא כמ\"ש \nלקמן פ\"ב י' עלאה דאתעטר בקוטרא דעתיקא היא קרומא עלאה כו' ואמר שם ו' לעילא כו' \nואמר בא\"ז דף רפ\"ט דהא י' עלאה כו' כל אינון עלאין בעתיקא תליין כו' ואמר שם אלין \nאתוון דתליין בהאי עתיקא כלהו תליין בהאי דיקנא ומתחברן בהאי מזלא כו' ע\"ש. ושם \nשרשו בהאי אוירא כמ\"ש בפרשת בראשית רזא סתימא אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא \nדאויר עלאה סתימא בקע בקדמייתא ואפיק חד נקודה כו' ע\"ש. וז\"ש כאן לעילא לעילא שני \nפעמים. והכל בדרגוי ר\"ל כל אלו הסליקות סליק בדרגא דיליה שכולן דרגא דיליה: \nאתחשכת נוקבא ואתנהירת אימא ומתפתחא בתרעוי - הוא כנ\"ל על ידי הסתלקותו של יו\"ד \nלמעלה אתחשכת נוקבא שבניינה הוא על ידי היו\"ד ובהסתלקותו לעילא מביא חו\"ג יותר \n"},{"index":7,"he":"מאירים כידוע שזה סיבת עלייתו למעלה ואתנהירת אימא עי\"ז בזיווגא לתת מוחין ולכך עלה \nלמעלה שהמוחין הוא מלמעלה למעלה עד א\"ס כידוע וכשמביא מוחין מזדווג באימא ואתנהירת \nאימא והוא עיבור שני עיבור המוחין כידוע כמ\"ש בתר דינקת הדר אתעברת מנייהו  וזהו \nויבדל בין האור ובין החשך ר\"ל בין ז\"א שבו אימא דאתנהירת ובין נוקבא דאתחשכת ואז \nננסרו כי זה אור וזה חשך. ואח\"כ יולדת המוחין וז\"ש ומתפתחת בתרעוי שהן נ' תרעין \nדבינה שהן עשר דיו\"ד של חכמה שכולל ה\"ח וה\"ג שלכן נהיר בו\"ד שהן חו\"ג כנ\"ל ונכללין \nבה בה' שלה ה\"פ י' הוא חמשים: \nאתא מפתחא דכליל בשית ומכסייא פתחהא - הוא בן הבכור פטר רחם שלה שנקרא מפתח שלה \nכמ\"ש לעיל דהא אתפתחא ליה וכמש\"ל והוא הדעת כמ\"ש בפרשת בראשית דף ג' ע\"ב ההוא גליפו \nאגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא כו' ההוא מפתחא סגיר ופתח בההוא \nהיכלא אית תרעין עובד סתימו ואינון חמשין גו אינון תרעין אית מנעולא חדא וחד אתר \n"},{"index":8,"he":"דקיק לאעלא ההוא מפתחא בי' ולא אתרשים אלא ברשי' דמפתחא לא ידעין ביה אלא ההוא \nמפתחא בלחודוי כו' דא מפתחא דכלא סתים ביה והוא סגיר ופתח ושית תרעין כלילן ביה \nבההוא מפתח דסגיר כד סגיר אינון תרעין וכליל לון בגוויה כו' ע\"ש. והוא הדעת והוא \nת\"ת כמש\"ל והן המוחין דכליל לון בגוויה וזהו כיסוי פתחהא שסותם את התרעין בגוויה \nומקבל החסדים ונוקבא הגבורות ונתקנים לזיווג כמ\"ש בא\"ר שם אפיל דורמיטא לז\"א ופריש \nלנוק' מאחורוי דסטרוי ואתקין לה כל תקונהא ואצנעה ליומא דיליה למיתהא לדכורא כו' \nויקח אחת מצלעותיו מאי אחת דא היא נוק' וסלקא ואתתקנא ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הה\"ד \nויסגור בשר תחתנה כו'. וזהו בין האור ובין החשך שהוא כלו נשאר אור שהוא חסד. ויקרא \nאלקים לאור יום שמקבל חסדים כמ\"ש (ריש פסחים) קרייה לנהורא ופקדיה אמצוותי' דיממא \nשישמש ביום ר\"ל שיקבלום הדכורא ולחשך קרא לגבורות שיקבלום הנוק' שלא ע\"י הדכורא \n"},{"index":9,"he":"עכשיו כידוע. ואמר קרא בסתימו שהוא חכמה שע\"י נתקנה לכן לא אמר קרא אלקים לילה. \nוהוא מ\"ש כאן אתא מפתחא כו' כנ\"ל. וז\"ש בתפלה קרא לשמש ויזרח אור שהוא קבלת הדכורא \nה\"ח ראה והתקין צורת הלבנה כנ\"ל ואתקין לה כל תקונהא כו' וסלקא ואתתקנא שבתחלה היתה \nסתומה בלי תיקון וכמ\"ש בא\"ר דף קמ\"א ע\"ב ועבד גלגלתא דנוקבא כלא סתימא מכל סטרוי \nוז\"ש צורת הלבנה וכמ\"ש ויבן ה' אלקים את הצלע כו'. ועכשיו מוכנים לזיווג ואז ויהי \nערב כו' כמש\"ו: \nואחיד לתתא להאי ולהאי ווי למאן דגלי פתחהא - ר\"ל אחר שקבל החסדים אז מוכן לזיווג \nכנ\"ל ומתייחד בנוק' כמ\"ש בא\"ר שם עד דאתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה כו' ואתחברו \nאפין באפין וכד אתחברו אתבסמו דא בדא יומא דכלא אתבסם ביה ובג\"כ אתבסמו כו' ר\"ל \nשבזיווג נותן חסדים והיא גבורות מ\"ד ומ\"נ ומתבסמים יחד כמ\"ש שם דף קמ\"ב ע\"א בגין \nלאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן ואמר שם ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה לאצנעא אתר \n"},{"index":10,"he":"לההוא אמה דאקרי חסד כו' כנ\"ל. וז\"ש ואחיד לתתא - ואמר להאי ולהאי ר\"ל מ\"מ אחיד ג\"כ \nלמעלה בבינה ביסודה כנ\"ל כמ\"ש לעיל בדף קס\"ט ע\"ב והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח \nמן הקצה אל הקצה דא הוא יעקב קדישא שלימא כו' יושב אהלים תרי דאחיד להאי ולהאי אוף \nהכי כתיב והבריח כו' דאחיד להאי ואחיד להאי וז\"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ערב נק' \nיסוד של מלכות התחלת הלילה פתח דמלכות ובקר נקרא יסוד דבינה התחלת היום בקר של \nאברהם ששם התחלת התפשטותה כידוע. יום אחד שנתייחדו שניהם ע\"י יום אחד שהוא ת\"ת. \nוייחודם ע\"י חסד כנ\"ל בסוד ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא (ויקרא כ') כידוע לכן \nנאמר יום אחד שהוא חסד יום ראשון והוא יומא דכלהו יומין וזהו יום אחד: \nואמר ווי למאן דגלי כו' ר\"ל שגורם ח\"ו הסתלקות בינה ממנו ותרעין דילה: [ע\"כ פ' \nראשונה של בראשית]: \nכלל בזה הפרק בכלל מהתחלת עולם התהו עד סוף אצילות בכללות והכל בפרשה ראשונה של \n"},{"index":11,"he":"בראשית. והתחיל מראשית האצילות כסדר עד סוף גילוי אחר גילוי. בתחלה הקדים תאנא ספרא \nכו' הקדמה לספר שכל הספר הוא על הצניעותא א\"ס רדל\"א הנקרא צניעותא וחכמה שהוא נקרא \nראשית הוא ספר שלו וגילויו. ואמר ה' תיבות נגד ה' פרצופין ועולמות שכנגדן ה' פרקים: \nואמר דעד לא הוי מתקלא הוא בא\"א ששם התחלת המתקלא אוירא בטש גו מוחא עד דאתיישב \nבדיקנא בב' מזלות: לא הוו כו' באו\"א: ומלכין כו'. בו\"ק: וזיוניהון כו' מוחין שלהן \nשלכן אחר התיקון צריך להמשיך מוחין לו או\"א כמ\"ש בא\"ז (רפ\"ט ב') אתגליף האי חכמתא \nואפיק חד נהרא כו' ועייל ברישא דז\"א ואתעביד חד מוחא הרי שהמוחין אינן מעצמו וכל \nשהיה בעולם התהו הן עצמן ושרשן ואינן חסרין לעולם. והמוחין הן באין מלמעלה עד רזא \nדא\"ס מבטישו דאוירא ומ\"ס ועדיין לא היה מתקלא בא\"א לכן לא היו מוחין: וארעא כו'. \nמלכות נתבטלה שלא מלכה כלל ותיכף נתבטלה ונהג במקומה בינה בסוד אהה דנטיל רוחא \n"},{"index":12,"he":"לרוחא כמ\"ש לקמן בסוף פ\"ה. עד כאן עולם התהו: עד רישא כו'. ראש א\"א שהוא ראשית \nהאצילות שלמעלה ממנו נקרא א\"ס כידוע: לבושין דיקר אתקין - י\"ג תיקוני דיקנא: \nואחסין לז\"א. והוא ראשית התיקון כמ\"ש למטה תליסר יקים לון ברחמי ומתחדשן כקדמיתא: \nהאי מתקלא תלי כו'. ר\"ל ברדל\"א דהוא נפיק מניה טורנא ובטש גו מוחא ואגליף כו' כמ\"ש \nבא\"ז וכמ\"ש בזוהר בראשית דף ט\"ו ע\"א וט\"ז ע\"ב ובתז\"ח ובז\"ח ש\"ה והרבה מקומות: אתקלו \nביה כו' - שם התחלת המוחין דז\"א בבטישו הנ\"ל דחכמה סליק לעילא לעילא ומקבל המוחין \nלז\"א כמ\"ש למטה ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא וכמ\"ש בא\"ז (רפ\"ט ב') בהאי מזלא \nפשיט פשיטותא דקוטרא עלאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע כו' בטש מאן דבטש כו' \nאתגליף האי חכמתא כו' ועייל ברישא דז\"א כו'. ואמר שם דף רצ\"א ע\"א מאי ירותא דא תרין \nעטרין דהוו גניזין בגווייהו כו' והוא אוירא דכיא דגניז באבא ובוצינא דקרדינותא \n"},{"index":13,"he":"דגניז בגו אמא כמ\"ש שם דף רצ\"ב ע\"ב ואוירא דכיא וניצוצא הן מרזא דא\"ס כמ\"ש בפ' \nבראשית שם ובמאמר קו המדה ע\"ש ולכן אמר דהוו גניזין בגווייהו: מתקלא כו'. ר\"ל בגוף \nשל רדל\"א שהוא גניז ברישא דא\"א ושם פשיט פשיטותא כו' כנ\"ל אבל רישא נקרא א\"ס וא\"א \nלומר שם מתקלא אפילו תלי כמ\"ש לעיל: לא אתאחד כו'. ר\"ל אפילו בגופיה אינו נאחז \nהמתקלא רק תליא ואין נראה כלל גופיה: ביה סליקו כו'. כל הסתלקות לעילא וכל רעותין \nדסלקין וכל האורות הכל ברדל\"א שנקרא א\"ס כמ\"ש בפ' נח דף ס\"ה ע\"א ובפ' פקודי (רס\"ח \nב'). ועכשיו מתחיל התיקון כסדר ז' תיקונים דגלגלתא מבינה עד יסוד וכל תיקון הוא \nיותר נגלה מתיקון שלמעלה וכן עד סוף. הראשון גולגלתא והוא סתים רק בטלא דבדולחא \nדנטיף לרישא דז\"א ומשם לחקל תפוחין וז\"ש מליא טלא כו'. והשני קרומא ובו מתחיל \nהמתקלא וממנו אבא כמ\"ש בא\"ז דהוא מרוחא דגניז בע\"י. ואח\"כ עמר נקי במבועא דנפיק \n"},{"index":14,"he":"ממוחא והוא בגלוי רק שהכל סתום. ואח\"כ במצח שיוצא ממנו רצון והוא סליק ברעותא שאמר \nבזוהר. ואח\"כ דרך עינים והוא הסתכלות דרך נקבים ועדיין אין הבל. ואח\"כ נוקבין \nדחוטמא הבל ממש. ואח\"כ י\"ג תיקוני דיקנא מזלא דכליל כלא. והן בשני פסוקים הראשונים \nשל בראשית ובהן תלוי כל התנהגות העולם בשתא אלפי שנין וחד חרוב: ואח\"כ גילופי חוורא \nהתנין שמתחיל בראש ויורד בכתף ואעבר דרך או\"א ומתלבש בז\"א: ואח\"כ בפסוק ויאמר אלקים \nיהי אור עד סוף כל הפרשה הראשונה של יום הראשון הכל באו\"א רק שכולל זו\"נ שבהן מתברר \nכל הסדר של או\"א עד סופן וזהו סדר של התורה שמדבר בענין א' גומר כל הענין בכללות \nאע\"פ שאין מקומו כאן רק לגמור הענין שמתחיל שא\"א לבאר אא\"כ מבאר ענין של האחר כמו \nכאן שא\"א לגמור כל הענין של או\"א עד שמבאר בקיצור נסירה של זו\"נ ולכן בס\"ד הזכיר \nפסוק יהי מאורות ג\"כ כאן וזה הענין של אין מקודם ומאוחר בתורה ודוק ותמצא: ומתחיל \n"},{"index":15,"he":"מראש האצילות של או\"א ששורש החכמה הוא ביו\"ד עלאה דע\"ק שהוא קרומא עלאה דאזדכך \nוסתים ובטש אוירא במוחא ומשם יוצא אוירא אחרא לבר ושם התחלת החכמה כמ\"ש לעיל. \nויוצאין חו\"ב כא' ואח\"כ מתפרשין כמ\"ש בא\"ז דף ר\"צ ע\"א האי חכמה אתפשט ואשתכח דדכר \nונוקבא הוא חכמה אב בינה אם כו'. ותחלתם כלולין בחכמה וזהו יהי אור כמ\"ש לקמן בפ\"ב \nיהי י' עלאה י' תתאה ה' בגווייהו כו' ה' בין יו\"ד ליו\"ד די'ה'י' נשבא דפרדשקא כו' \nבלא רוחא לא אתקיים כו' כן כאן י' עלאה קרומא עלאה כו' ה' נשבא דפרדשקא כו' י' תתאה \nחכמה בשורש י' עלאה ונקרא על שם השורש שנקרא הוא כמ\"ש לקמן פ\"ב ואח\"כ הבינה והיא \nכללא דכלא ואז נק' וי'ה'י' י\"ה ע\"ש חו\"ב ובה נכלל הדעת וי' כמש\"ל וזהו וי'ה'י'. \nוז\"ש הוא בלחודוי וי'ה'י' בלחודוי שאין מתקלא עדיין בחו\"ב לפי שלא יצא הדעת וחכמה \nבשרשו ובינה לחודה בכללה: ואח\"כ הדעת. וירא אלקים את האור כי טוב ואז סלקין במתקלא \n"},{"index":16,"he":"והכל בשרשם ואח\"כ חו\"ב במקומן מלבישין את ידי א\"א. אחתא ומודעתא כו' והתפשטותן בד' \nפרצופים וז\"ש כלילן דא בדא כו' כנ\"ל ושם: אח\"כ יציאת הדעת במקומו שתא נפקין כו': \nואח\"כ זיווגם ע\"י הדעת לישן דא סתים כו' שהוא ו\"ד בין י\"ה כמש\"ל. וידוע כי בזיווגם \nמתכללין הד' פרצופים זה בזה וכן א\"א וכולם חג\"ת בנה\"י וז\"ש דכתיב זה יאמר כו' שהוא \nבפרצופים התחתונים שעתידין להתלבש בג' מוחין דז\"א וז\"ש וזה יקרא בשם כו' הכל בלשון \nעתיד וכן זה כו' והכל בנה\"י שיסוד נקרא זה בסוד וזה לך האות והוא כולל נה\"י ולכן \nכולם נקראין זה וכאן מרמז על בחינת פרצופים התחתונים בפרטות. ואח\"כ כלילותם זה בזה \nשכולן כלילן בחג\"ת וז\"ש ביה\"ו כלא כלילן: ואח\"כ עיבור בלישן סתים לאמא כו': ואח\"כ \nהלידה דהא אתפתחת ליה - ואח\"כ היציאה דנפיק מינה - ואח\"כ כניסת בינה בז\"א ורביעא \nעליו בסוד היניקה וז\"ש אבא יתיב כו'. ואח\"כ כניסת הדעת ויאמר אלקים יהי מאורות \n"},{"index":17,"he":"החו\"ג שליט כו'. ואח\"כ יציאת הנוקבא ע\"י אבא נהיר יו\"ד כו'. ואח\"כ סדר הנסירה בפסוק \nויבדל אלקים כו' בתחלה התייחדות היו\"ד שאין נהיר בדעת ואח\"כ סליק ונפיק מרישא דז\"א \nואח\"כ יציאתו למעלה עד שמגיע לשרשו וע\"י כך כל הדינין יורדין לנוקבא ואתחשכא ואח\"כ \nמביא המוחין מלמעלה למעלה ואתנהרית אימא וזהו ויבדל ועי\"כ ננסרה הנוקבא. וז\"ש \nאתייחד כו' ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא. אתחשכת נוקבא ואתנהירת אימא: ואח\"כ \nלידת המוחין וז\"ש ומתפתחא בתרעוי - ואח\"כ כניסת המוחין וז\"ש אתא מפתחא כו' והוא \nשנאמר ויקרא אלקים לאור כו'. ואח\"כ התייחד ז\"א בב' נוקבין בבינה ומלכות וז\"ש ואחיד \nלהאי ולהאי והוא שנאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וכל הכלל הוא רישא דא\"א שאינו \nמגולה ממנו אלא רישא בלבד כמ\"ש בא\"ז (רפ\"ח א') כנ\"ל ופרצופי או\"א בלבד: וכן היתה \nביציאת מצרים שבגלות היה הכל סתום ולכן אמר פרעה לא ידעתי את ה' שהיה במצרים בגלות \n"},{"index":18,"he":"בלישן סתים לאימא: ואח\"כ בסנה סידר הקב\"ה למשה כל המעשים הנ\"ל ובתחלה עיבור בסוד כל \nהאותות והמופתים. ויציאת מצרים וקריעת ים סוף היה בסוד הלידה כידוע ואז ציוה ה' \nלאכול מצות ז' ימים שבין יציאת מצרים וקריעת ים סוף שהיה הכל בסוד הלידה בסוד שבעים \nשנה ע' קלין כידוע כי באלו הימים נשבר רגל ה ח' ונעשה ה' ואח\"כ א\"צ כמ\"ש בזוהר \n(תצוה קפ\"ג ב') שהשיב ר\"ש לר\"א דא\"צ אלא באותן הימים לאדכר הנס ע\"ש וכמ\"ש בזוהר \nפרשת פנחס דף רנ\"ב ע\"א בחוטא זעירא מכלא תבר ח' חמץ ואתעביד מצה. ואח\"כ היתה לידת \nהמוחין ומתפתחא בתרעוי שהן חמשים יום שבין פסח לעצרת חמשים שערים שלה. ואח\"כ ביום \nשבועות: אתא מפתחא דכליל שית - והוא ששי לחודש ומכסייא פתחהא וקבל ה\"ח וה\"ג עשרת \nהדברות חמש נגד חמש חמש בלוח אחד וחמש בלוח שני ימין ושמאל ספר וספר וספור כמש\"ל: \nואח\"כ ואחיד להאי ולהאי - במשכן. כידוע ולכן תיכף אחר עשרת הדברות נצטוה על המשכן. \n"},{"index":19,"he":"ונצטוה מקודם על הדינין ואלה המשפטים כו' כמ\"ש בפרשת משפטים דף קכ\"ג כל הני תקונין \nאתיין לאתחברא בחד עד דכל רבות קודשא נטיל כלא האי יסוד ואשדי לנוקבא ומתברכא מניה \nאימתי מתברכא מניה בשעתא דאתתקנו דינין לתתא וכד דינין מתתקנין לתתא מתתקנין לעילא \nוכל תקונין דמלכא בחדוותא בשלימו דאינון שמא קדישא והוה כלא חד וכדין הוא שרי \nבגווייהו דכתיב כו' ע\"ש ולכן אח\"כ נצטוו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: \nוכ\"ז הוא בפסוק שהודיע לו השם למשה היאך יתגלה השם מדרגא לדרגא כמ\"ש בפרשת א\"מ דף \nס\"ה ע\"ב ורזא דמלה הכי הוא אקי\"ק דא כללא דכלא דכד שבילין סתימין ולא מתפרשין \nוכלילן בחד אתר כדין אקרי אקי\"ק כללא כלא סתים ולא אתגלייא בתר דנפקי מניה שירותא \nוההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא כדין אקרי אשר אקי\"ק כו'. אקי\"ק זמין לאמשכא ולאולדא \nכלא אקי\"ק כלומר השתא אנא הוא כלל כלא כללא דכל פרטא אשר אקי\"ק דאתעברת אמא וזמינת \n"},{"index":20,"he":"לאפקא פרטין כלהו ולאתגליא שמא עלאה. לבתר בעא משה למנדע פרטא דמלה מאן הוא עד \nדפריש ואמר אקי\"ק דא הוא פרטא והכא לא כתיב אשר אקי\"ק. ואשכחנא בספרא דשלמה מלכא \nאשר בקיטורא דעדונא קסטירא עלאה חברותא אשתכח כד\"א באשרי כי אשרוני בנות. אקי\"ק \nזמינא לאולדא. ת\"ח היך נחית מדרגא לדרגא לאחזאה קב\"ה למשה בקדמיתא אקי\"ק כללא דכלא \nסתים דלא אתגליא כמה דאמינא וסימן ואהיה אצלו אמון וכתיב לא ידע אנוש ערכה. לבתר \nאפיק ההוא נהרא אמא עלאה ואתעברת דזמינא לאולדא ואמר אשר אקי\"ק זמינא לאולדא ולתקנא \nכלא. לבתר שארי לאולדא ולא כתיב אשר אלא אק\"יק כלומר השתא יפוק ויתקן כלא. בתר \nדנפיק כלא ואתתקן כל חד וחד באתריה שבק כלא ואמר ה' דא פרטא ודא קיומא ובההיא שעתא \nידע משה רזא דשמא קדישא סתים וגליא כו' וכן יהיה בימות המשיח בתחלה [עיבור] ואח\"כ \n[לידה] וזהו חבלי משיח וע' קלין דיהבת כמ\"ש בזוהר משפטים ופנחס וכמ\"ש (ישעיה ס\"ו) \n"},{"index":21,"he":"כי חלה גם ילדה ציון כו'. ואח\"כ אשפוך את רוחי על כל בשר (יואל ו') ומלאה הארץ דעה \n(ישעי' י\"א) ואח\"כ ה' אחד ושמו אחד: \n \n"}]}
