{"id":"kabala-eeb2c863ac1b-1-18","bookId":"kabala-eeb2c863ac1b","part":1,"torah":18,"title":"קטע 18","hebrewTitle":"קטע 18","segments":[{"index":1,"he":"דדיקנא דאתקרון תפארת כו' ובכללא חדא אתעבדו בהאי תפארת אדם דכר ונוקבא כו' עד \nואתקנו מעהא כנ\"ל. ולכן נקרא תפארת שגוונין דחו\"ג זו\"נ ביה מתאחדן כמ\"ש בפרשת \nמשפטים דף קכ\"ג ע\"א גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתאחדן. ולכן באלו שני \nתקונין נאמר למינהו אבל בפסוק הראשון ששם הוא ברחישותא דארעא שעדיין הכל סתום ואין \nגילוי כלל לא נאמר למינהו אלא במקום שרש הדעת והו' בפומא ששם גנוז הדעת ושם שורש \nהדעת כמ\"ש בפרשת משפטים שם מאי פומא אלא דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי ת\"ת פשיטותא \nדתפארת דכל גוונין אתאחדן ביה דכתיב ובדעת חדרים ימלאו כו' ע\"ש. ולכן נאמר שם למינו \nששם כלול נוק' בדכורא כמ\"ש לעיל בפ\"א יהי מאורות כו' שליט דכר בנוקבא כו' וכאן \nגילוי הדעת בגוונין זו\"נ נאמר למינהו שם בוא\"ו דכר וכאן ה' ו' דכר ונוקבא. והדעת \nהוא מתפשט בפנים אור פנימי כמש\"ל וכן הוא אור מקיף לו מבחוץ כידוע והוא מקיף לו מן \n"},{"index":2,"he":"הפה ששם הוא שרש הדעת בסוד הבלים שיוצא מן הפה כידוע. והפה הוא תיקון שביעי דז\"א \nלכן הוא כולל ז' תקונין כמש\"ל וכולל ז' הבלים והן ז' הבלים דקהלת שמקיפים לז\"ס \nדזו\"נ שהדעת כוללן. ועל הז' הבלים מתקיים עלמא כמ\"ש בר\"מ פרשת פנחס ובתיקונים והוא \nזו\"נ שנקרא עולם עולם חסד יבנה (תהלים פ\"ט) כמ\"ש שם ז' הבלים מחסד עד מלכות. ולכן \nהשבועה הוא בז' הבלים שלכן נקרא שבועה מלשון שבעה כידוע שסוד השבועה בפה בסוד אשר \nנשבעת לאבותינו שהוא תיקון הפה דע\"ק כמ\"ש בא\"ר דף קל\"ד ע\"ב ועיקר השבועה הוא בז\"ת \nכמ\"ש בר\"מ פרשת יתרו בסוד השבועה ע\"ש ומפה דע\"ק נהיר לפה דז\"א כמ\"ש בא\"ר שם ע\"א \nדתאנא מהאי פומא קדישא עלאה ק\"ק נשבא רוחא מאי רוחא דאיתרק ביה דמתלבש ביה ז\"א כו'. \nולכן בפה כלול כ\"ב אותיות ונחלקין לג' חלקים ג' וז' וי\"ב (הגהה - נ\"ב. והכל בסוד \nהדעת דגניז בפומא כמ\"ש בס\"י דדעת כולל י\"ב מזלות וז' ככבים שהן ז' כפולות וי\"ב \n"},{"index":3,"he":"פשוטות וכולל ג\"ר כנ\"ל): \nי\"ב הן דע\"ק תיקון י\"ב שכולל י\"ב תקונין כמש\"ש ע\"ב ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר \nדמכאן אשתלשלו י\"ב תחומין כו' עד נשבעת לאבותינו. וג' הוא דג\"ס דרדל\"א דדעת דרדל\"א \nגניז בפומא דע\"ק וכן דעת דע\"ק והן כוללין ג' מוחין חב\"ד כמש\"ל. וז' הן פה דז\"א \nשכולל ז' תקונים וכולן כלילן בז\"א כנ\"ל: \nכתיב ויאמר עד חיה בישא - עכשיו מתחיל לפרש גופא דז\"א ותקוני נוקבא והוא בפסוק הזה \nישרצו. אעפ\"י שלא פירש את הפרשיות הקודמים יהי רקיע כו' לא רצה להפסיק כמש\"ל: והסדר \nשל המקראות. בראשית כו'. והארץ כו' הן תקוני דרישא דע\"ק: \nויאמר אלקים יהי אור כו' עד סוף הפרשה. הוא תקוני או\"א עד טיבור דע\"ק. זהו ביום \nראשון: וביום שני יהי רקיע. קרום בטיבור דע\"ק בין ע\"ק לז\"א הפרסה. והוא סוד המחלוקת \nוהסתלקות האור למעלה ואז אעדי אור חשוכא כמ\"ש בפרשת בראשית והוא סוד הדינין \nוהמחלוקת שלכן נבראו הדינים והגיהנם ביום שני. ובשלישי יקוו המים אל היסוד כמ\"ש \n"},{"index":4,"he":"למטה והסתלקות האור מתנ\"ה אל היסוד: ואח\"כ יהי מאורות ברקיע השמים. חזרת האורות \nברישא דז\"א במוחין שהן כניסת או\"א ודעת למטה מפרסה בראש ז\"א שהוא מכוון בטיבורו \nדע\"ק עד סיום גופו עד יסוד: ואח\"כ ישרצו המים יצירת גופו דז\"א ויצירת נוקבא בכללה: \nופ' ראשונה נתפרש בפרק ראשון. ופסוק יהי רקיע יתפרש בפ\"ה. וה\"פ מים וה\"פ רקיע יתפרש \nהכל שם והכל על סוד הפרסה: ואח\"כ יקוו המים ביום שלישי הוא צמצום האור של תנהי\"ם \nהכל אל מקום א' אל היסוד כמ\"ש בפרשת בראשית דף ל\"ג ע\"א ת\"ח כתיב לבתר יקוו עד ממש \nושם ר' ייסא אמר אל מקום א' דא איהו אתר דכתיב ביה עד אמרו צדיק כי טוב. ונשאר ת\"ת \nמטיבורו ולמטה ונ'ה' ומלכות שהוא עטרת היסוד בלא אור. וזהו סוד הצמצום וכן תבין \nלמעלה למעלה כמה עולמות קודם הצמצום רק שאין רשאין להסתכל ולהבחין קודם הצמצום. \nשסוד הצמצום הוא כאן מז\"א ולמטה שהוא ו\"ק עולם חסד יבנה שע\"כ אסור לשאול כמ\"ש \n"},{"index":5,"he":"(דברים ד') שאל נא לימים ראשונים שהן ששת ימי בראשית ו\"ק ואי אתה שואל מה למעלה כו' \nשהוא קודם הצמצום וכל המסתכל כו' (חגיגה ריש פ\"ב): \nוענין הפרסה והצמצום והסתלקות האור הוא בשביל זו\"נ שאין יכולין לקבל אור של ע\"ק \nשלכן היתה מיתת המלכים וביטול הארץ לכן היתה הפרסה שלא לקבל אור שלמעלה מטיבורו ששם \nקדש הקדשים כמ\"ש בפ\"ב וכן באד' כלי הנשימ'. וזו תיקון ז\"א אבל לנוקב' שהיא אינה \nיכולה לקבל ג\"כ עדיין שלכן בעולם התהו נתבטלה מכל משא\"כ במלכין קדמאין כמש\"ל לכן \nצריך הצמצום בשבילה. וכן למעלה למעלה. וז\"ש שנצמצם א\"ס בשביל מלכותו. ובצמצום שהוא \nסוד הדין ועביות הכלים של מלכות שעי\"כ תוכל להתגלה. וז\"ש יקוו המים מתחת השמים שהוא \nת\"ת דע\"ק הפרסה שנקרא רקיע השמים כמש\"ל אל מקום אחד ליסוד ואז ותראה היבשה. וזהו \nיום השלישי: ואח\"כ באותו יום תדשא הארץ דשא כו' עיבור רישא דז\"א וט' תיקונין ולידתו \nונתיישב בת\"ת דע\"ק מטבורא ולמטה עד סיום גופו ת\"ת דע\"ק ושם עמידת ראשו כידוע: ואח\"כ \n"},{"index":6,"he":"ביום רביעי יהי מאורות ברקיע השמים בקיעת המוחין דרך הפרסה ונכנסין לרישא דז\"א לפי \nשהוא במקום ריק מהאור לכן הוצרך למוחין. ולכן שם הוא בסוד התוספת ואין נכנס בחשבון \nספירות שלו. ושני המאורות הן חו\"ג כמש\"ל פ\"א. וזהו לאותות כמו מאותות השמים (ירמיה \nז') ששם כל הנהגה: ולמועדים. שכל המועדים הן כנגד ז\"ת כמ\"ש בז\"ח ובתז\"ח ע\"ש ג' \nרגלים ור\"ה. ויה\"כ. ושמיני עצרת. ושבת נגד ז\"ת ע\"ש: ולימים. ששמשא ת\"ת שליט ביממא \nוסיהרא בלילא עולימתא שפירתא כו' ואתכסייא ביממא (בסבא משפטים צ\"ה א') וכמ\"ש ותקם \nבעוד לילה ותתן טרף לביתה כו': ושנים. שנת החמה והלבנה כמ\"ש בתז\"ח ד' פ\"ט ע\"ד ע\"ש: \nאת המאור הגדול. שמשא: ואת המאור הקטן. סיהרא במיעוטה שנעשית ראש לשועלים ונקראת שם \nאלקים דבאצילות נקראת ה\"א אחרונה של הוי\"ה זנב לאריות ובירדה בבריאה נעשית ראש \nלשועלים לעולמות בי\"ע ששם שועלים מחבלים כרמים דבאצילות לא יגורך רע כמ\"ש בת\"ז \n"},{"index":7,"he":"ובתז\"ח בכמה מקומות. וע\"כ נסתיים רישא דז\"א וגופו של ע\"ק ונשתיירו נהי\"ם. וביסוד של \nע\"ק שם שיעור כל גופו של ז\"א שביסוד ו\"ק וכן בת\"ת של ז\"א והוא עומד נגד האור של ע\"ק \nששם קיבוץ כל האור. ונגד המלכות דע\"ק שם עמידת גופה של נוקבא ומטיבורו ולמטה של ז\"א \nששם עמידת נוקבא כמ\"ש בא\"ר דף קמ\"א ע\"ב. ושם חסרון האור כנ\"ל לכן מלכות ל\"ל מגרמה \nכלום וכן ז\"א מטיבורו ולמטה לכן מעוי בדעת אתתקן כמו ראשו כמ\"ש בפרשת משפטים דף \nקכ\"ג ע\"א מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא אתתקן ואתפשט לגו. ודרועין ושוקין דזו\"נ הן \nנגד שוקין דע\"ק נ' ה' שלו זה בפרקים העליונים וזה בפרקים התחתונים. ושם ג\"כ ריקן \nמאור לכן בשוקין אחיזת כתרין תתאין כמ\"ש לקמן בפ' הזה. הני ברכי דשלהי מנייהו \n(ברכות ו' ע\"א) ורגליה יורדות כו' (משלי ה'). ולכן הן ב' בדי ערבות בלא טעם וריח. \nוגם דרועין היו ראוין להיות כן רק בהגבהותם למעלה נגד הראש יש להם אור כמ\"ש למטה \n"},{"index":8,"he":"(בסוף ד\"ה אתקין ביה) ואעפ\"כ שממית בידים תתפש (משלי ל') עשו וישמעאל. וז\"ש ויאמר \nאלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ר\"ל המים שביסוד ישרצו גוף ת\"ת דז\"א ורישא דנוקבא \nכמש\"ו ששם עמידתן. וז\"ש כלומר ח\"י ר\"ל ח\"י הוא נשמתא בסוד נשמת כל חי כידוע כמ\"ש \nבהת\"ז וכמ\"ש ויפח באפיו נשמת חיים וז\"ש כלומר חי ר\"ל של\"ת חיה הוא חיה כמו חית הארץ \nאלא לשון חיים והוא נשמתא כנ\"ל וכמ\"ש לקמן פ\"ד כד נחת אדם דלתתא בדיוקנא עלאה \nאשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם דימינא נשמתא קדישא דשמאלא \nנפש חיה. והן נוצרו כאן במאמר ישרצו כו' נפש חיה. נפש זו נפש. חיה זו נשמתא. והן \nימינא ושמאלא חו\"ג בנין זו\"נ ז\"א מהחסדים ונוקבא מגבורות כמש\"ל: \nאתפשט נהירו דדא בדא - ר\"ל שנכללו נשמתא ונפשא חו\"ג ביחד: כלא אתרחשון בזמנא חדא \nשנוצרו שניהן כאחד גוף דכורא ורישא דנוקבא פרצופה. וז\"ש מים טבאן מים בישן ר\"ל \nחסדים וגבורות כמ\"ש בא\"ר דף קמ\"א ע\"ב בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כד \n"},{"index":9,"he":"אתתקן דיוקנא בתקונוי כו' עד ואתתקנו מעהא ואמר שם ובכללא חדא אתעבידו כו' האי \nתפארת כליל ברחמי וכליל בדינא וז\"ש כאן בגין דאמר ישרצו ר\"ל לשון רבים כולל כולם. \nאתכללו דא בדא חיה עלאה חיה תתאה - ר\"ל זו\"נ כנ\"ל: \nבכללא חדא אתעבידו חיה טבא חיה בישא ר\"ל חו\"ג. והגבורות באין מסוד הצמצום וסילוק \nהאור כנ\"ל ואף באור של היסוד כיון שנסתלק נמצא בו דין כל סילוק הוא בסוד דין לכן בו \nמים טבאן מים בישן והוא סוד ב' נקבים שביסוד א' מוציא זרע ושני כו' ודופן א' \nביניהם. וכן דופן א' בין דכורא לנוקב' והן ימינא ושמאלא. ועמידת גופו של ז\"א נגד \nהיסוד וכן דיקנא דז\"א שם והוא נגד זקן התחתון י\"ג תקונים י\"ג בריתות ולכן הדיקנא \nהוא בסוד הדעת עשב מזריע זרע עץ פרי כו' שהוא נגד היסוד דע\"ק וכל יסוד בפרצוף \nשלמעלה הוא דעת בפרצוף שלמטה כידוע זהו והאדם ידע כנ\"ל. וז\"ס גוף וברית כחדא חשבינן \nוהן ו\"ו שניהם כוללין ו\"ק כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף (ב\"ר וישב): ואמר מים טבאן \n"},{"index":10,"he":"מים בישן - חו\"ג: חיה טבא חיה בישא - הן דו\"נ. והענין כי נפש חיה הנפש כוללת ג\"כ את \nעולם הבריאה כמ\"ש לקמן פ\"ד והיא ג\"כ נבראת עמהם ונכללת עמהם כאחד ולכן הבריאה עם \nהאצילות באחדות והיא מסוד נפש החיה שהיא מלכות של אצילות לכן מלכות בסוד מיעוטה \nירדה שם ומתאחדת בתוכה. והיא לבוש של אצילות כהדין קמצא דלבושיה מניה כידוע. ושם \nהוא עץ הדעת טוב ורע כידוע בכמה מקומות בתקונים עץ החיים באצילות. ולכן מלכות ג\"כ \nנקראת ע\"ה טו\"ר כידוע והוא בסוד מיעוטה בבריאה והוא כי באצילות הוא שם הוי\"ה \nובירידתה בבריאה נעשית בסוד אלקים ראש לשועלים שכולם נקראים בשם זה כל העולמות וכל \nהמלאכים ואפילו הס\"א אלהים אחרים כמ\"ש בפרשת משפטים בדף צ\"ו ע\"א ת\"ח כל שמהן וכל \nכינוין דשמהן כו' עד ואפילו עכו\"ם בשמא דא אקרי עש\"ה והוא ע\"ה טו\"ר שמשותף בו אלקים \nאחרים. אבל בהיותה באצילות אז היא ה אחרונה שבשם בסוד הוי\"ה משא\"כ בירידתה בבריאה \n"},{"index":11,"he":"כמ\"ש בפרשת בראשית דף כ' ע\"א ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים עד אקרון ממשלת \nהלילה ע\"ש וזהו ע\"ה טו\"ר ושם חטא אדה\"ר כמ\"ש שם דף כ\"ב ע\"א וע\"ב פתח ואמר למלכא \nדהוה ליה כמה בניינין כו' עד עור ובשר תלבישני שהוא לבוש לאצילות ושם חטא לכן אמר \nלקמן וכד חב אדם אתפשט שמאלא כו' שהוא בריאה הלבוש ששם חטאו ולכן וידעו כי ערומים \nהם שהפשיטו מלבוש. וז\"ס שאמרו שלבושיו של אדה\"ר נתפתה ונשאר ערום. ולכן עשה לו \nכתנות עור דמשכא דחוויא וצריך המיתה להפשיט אותו המלבוש שהוא הגוף של נחש. ובתחלה \nהיה לו כתנות אור דבריאה ששם אור לבושו כנ\"ל בזוהר הנ\"ל וזהו עוטה אור כשלמה (תהלים \nק\"ד). וז\"ש (פר\"א פ\"ג) שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שנא' כו': ור\"ל שמים נקרא עולם \nהיצירה שז\"א מקנן שם כידוע ואמר שנברא מאור לבושו ר\"ל מבריאה כמ\"ש למטה: \nוז\"ס אחיזת ס\"א בלבושין כמ\"ש (ברכות ו' ע\"א) הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו \n"},{"index":12,"he":"וכמ\"ש בפ' משפטים דף קי\"ב ע\"ב חמו חבריא מה כתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול \nהחמודות כו' ע\"ש. והענין כי לקיחת הברכות ממנו בערמה היה כמו שרימה הנחש לאדה\"ר כן \nרימה יעקב לעשו ונטל את דיליה שיעקב שופריה דאדם (ב\"ב נ\"ח א') ועשו של הנחש כמ\"ש שם \nדף קי\"א ע\"א בהג\"ה ת\"ח מה כתיב ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת כו' עד סוף כל הג\"ה ע\"ש \nולכן רמה עכשיו אותו עם עקש תתפל. ועשו נטל בגדיו של אדה\"ר שנתפתה אחר הנחש ולקח \nהס\"ם והוא עשו והוא בגדי החמודות ולכן נטל יעקב ממנו ולקח הברכות. וז\"ש חיה טבא חיה \nבישא שניהם בבריאה והוא טוב ורע כנ\"ל והוא נפש הנ\"ל: \nויאמר עד סטרא דנוקבא ר\"ל נעשה אדם הוא נוקבא והוא בששי והוא נסירת הנוקבא ותקונהא \nבכל התקונים כי כשהיא אחורי ז\"א היא גולגלתא סתימא בלא תקונין דגלגלתא כמ\"ש בא\"ר שם \nועבד גולגלתא דנוקבא כלא סתימא מכל סטרוי רק בשערות כמ\"ש שם וכן בא\"ז דף רצ\"ו ע\"א \n"},{"index":13,"he":"ואפיק גלגלתא חדא סתימא מכל סטרוי רק בשערות כמ\"ש שם וכן בא\"ז דף רצ\"ו ע\"א ואפיק \nגלגלתא חדא סתימא מכל סטרוי כו' ע\"ש. וז\"ס עולימתא שפירתא דל\"ל עיינין (ריש סבא \nמשפטים) ולכן כתיב ויבן ה' אלקים את הצלע שבנה אותה. ומלכות נקרא עולם העשיה שמלכות \nמקננת באופן ולכן כתיב נעשה אדם: וכן נעשה הוא לשון תיקון כמ\"ש בפ' בראשית דף כ' \nע\"א ויעש רבוייא ותקונא דכלא כדקא יאות כו' והוא בששי לאחר שנתקן הכסא שהוא תוצא \nהארץ כו' ואח\"כ נתקן הנוקבא כמ\"ש שם ועם כל דא עד יום שתיתאה דאתתקן דיוקנא דאדם \nכדקא יאות לא אתיישב בדוכתיה וכדין אתתקן כו' ע\"ש. וכאן לא רצה להפסיק סדר שלו כמ\"ש \nלעיל: ואמר האדם לא כתיב אלא אדם סתם ר\"ל האדם משמע האדם הידוע שאמרנו למעלה והוא \nז\"א שעליו נאמרו כל הפסוקים שקדמו כמ\"ש לעיל ואמר אדם סתם שקאי על נוקבא. וז\"ש \nלאפקא דלעילא דאתעביד בשמא שלים ר\"ל ז\"א אתעביד בשמא שלים כמש\"ל ויטע ה' אלקים \n"},{"index":14,"he":"וייצר כו' משא\"כ נוקבא ולכן נאמר ויאמר אלקים: ואמר כד אשתלים דא אשתלים דא - ר\"ל \nז\"א ונוקביה אשתלימו פרצופיהם כאחת שמסיימין פרצופיהם כאחת וכן כל תקוני גופיהם \nנעשין כאחת כמ\"ש בא\"ר שם תו אתפשט האי תפארת ואתתקן מעוי דדכורא כו' ואתפשט רחמי \nבדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא ותקין מיעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעהא כו'. \nואמר אשתלים דו\"נ לאשלמא כלא שע\"י נתקן כלא כמש\"ל ועם כל דא עד יומא שתיתאה כו' \nכמש\"ל וכמ\"ש בא\"ר ובא\"ז שהן תקונין דעלמין כלהו ואמר ה' סטרא דדכר אלקים סטרא \nדנוקבא השתא הוא שמא שלים כדקא יאות דאתפרשו דכר ונוקבא ומתחלה היה תפארת כלול \nברחמי ובדינא שלכן נקרא שמא שלים משא\"כ נוקבא שמעולם לא היתה כלילא חו\"ג כי ז\"א הוא \nבן בכור שנוטל שני חלקים חו\"ג ונותן לנוקב' הגבורות כמ\"ש בא\"ז ד' רצ\"א ע\"א וכלא \nנטיל בן דא וירית כלא והאי ירית לברתא כו' כמש\"ל וכמ\"ש בא\"ר שם תאנא האי תפארת כליל \n"},{"index":15,"he":"ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר כו' כנ\"ל עד דאנסרו ואז כל הרחמים \nכלול בדכורא וכל הדינין כלולין בנוקבא. שזהו סוד הנסירה שכ\"ז שהיו כלולים ברחמי \nודינא אז היו דבוקין זה בזה בדופן אחד ואח\"כ שזה כלו רחמים והיא כלא דינין אז אין \nלהם חיבור וננסרו ואז הוא הוי\"ה כלהו רחמין והיא אלקים כלא דינין וכמ\"ש שם בא\"ר \nואתפשט רחמי בדכורא כו' כלהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן ואתאחדו \nואתפשטו בסטרהא ותאנא כו' ע\"ש. וכמ\"ש בפרשת בראשית שם דז\"א נקרא הוי\"ה ונוקבא אלקים \nוכ\"ז בירידתה בבריאה ששם נקראת אלקים כמ\"ש בפרשת בראשית שם כמש\"ל: \nאתפשט עד באפכא - ע\"כ דיבר בתיקון ת\"ת של ז\"א ועכשיו אמר שאתפשט דכורא ואתתקן כל קו \nהאמצעי שהוא יסוד ועטרת היסוד. וז\"ש ואתתקן בתקונוי באמה בפומי' דאמה והן עיקר \nתקונין לאתבסמא נוקבא בדכורא שזה התיקון בעולם התהו שלא היה מתקלא. והמתקלא הוא \n"},{"index":16,"he":"ביסוד כמש\"ל (ריש פ\"א) שהמתקלא כף זכות וכף חובה והוא זכר ונקבה זכר כף זכות ונקבה \nכף חובה חו\"ג ולשון חק מכריע בינתים הוא היסוד שנקרא לשון כמ\"ש (ישעיה נ') לשון \nלמודים בסוד למודי ה' נו\"ה כידוע כמש\"ל (שם) בסוד ברית הלשון וברית המעור. והמכריע \nצריך שיכלול שניהם זו\"נ והוא אמה ופומיה דאמה שהוא יסוד ומלכות כידוע וז\"ש באמה \nבפומיה דאמה - וכאן הוא התיקון וז\"ש מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו ר\"ל שמנה מלכים \nמלכין הקדמאין דמיתו כאן אתקיימו בסוד מלך הדר שהוא פומיה דאמה כמ\"ש בא\"ר דף קמ\"ב \nע\"א ותאנא בצניעותא דספרא אתפשט דכורא כו' עד אתבסמו ואתכלילו דא בדא מי זהב רחמי \nודינא ובדף קמ\"ג ע\"א וכד אתחברו אתבסמו עד ואתתקנו עלאין ותתאין ובדף קל\"ה תאנא \nבצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין כו' עד דייתי תקונא דאדם כו' ובא\"ז דף רצ\"ב ע\"א ואלה \nהמלכים אשר מלכו כו' הדר ודאי כו' וכתיב צדיק כתמר יפרח. והוא בפומיה דאמה כאן \n"},{"index":17,"he":"נתקיימו ע\"י חסד דאתגלי בפום אמה. ולכן לא נתקיים העולם עד שבא אברהם חסד ואתגלייא \nהאי פומיה דאמה ואז נתקיים העולם בהבראם א\"ת בהבראם אלא באברהם (ב\"ר פי\"ב) ושם ה' \nזעירא פומיה דאמה כידוע. ושם נתקיים העולם כמ\"ש אם לא בריתי יומם ולילה ר\"ל ברית \nפומיה דאמה שמחבר יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שהוא לשון חק מכריע בינתים \nכנ\"ל וכמש\"ל פ\"א ע\"ש: ואמר דינין דדכורא כו'. כמ\"ש בא\"ר דף קמ\"ב ע\"ב ותאנא בצניעותא \nדספרא דכל דינין דמשתכחין מדכורא כו' עד ואתתקנו עלאין ותתאין והענין כי בקו האמצעי \nדע\"ק נתצמצם האור מטיבורו ולמטה מחצי ת\"ת ויסוד ומלכות ונשארו ביסוד וצמצום הוא דין \nורישא דז\"א הוא בחצי ת\"ת לכן הוא דין וכן סופא דנוק' שהוא גופא דילה עומד נגד מלכות \nהוא ג\"כ דין. וגופא דז\"א ורישא דנוקב\"א עומדים נגד יסוד דע\"ק ששם המים הם רחמים: \nוי\"ה קונטרין עד אשתכח - קנטורין הוא כמו קנטר של בנאי שהוא שבט ברזל כידוע דקיטורא \n"},{"index":18,"he":"כמו בכל קטורין של אביו וצר כל קטורין של ולד בדמות הנואף ר\"ל כאן כללות כל הגבורות \nשהן מכונין בשבט ברזל כמ\"ש בהקדמת הזוהר דף ו' ע\"ב וירד אליו בשבט בדינא קשיא. ור\"ל \n"}]}
