ספר עבודת הקודש
חלק ג פרק ס
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
חלק ג פרק ס י"ב. ויתעצב אל לבו, ויאמר יי' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה וגו', כבר התבאר סוד משל למלך שבנה פלטין על ידי הדריכל, והוא סוד הלב שנתכעס עליו המלך כי לא נשלמה הכוונה בפלטין כי גרם בחטאו פרוד הייחוד ונתרחקה הארץ העליונה, כי בן כסיל תוגת אמו, והנה נח הצדיק בסם העולם בקרבנותיו וקרב מה שרחקו דורותיו בקלקול מעשיהם, אז המלך שב על ההדריכל ונחמו וקרבו כי בן צדיק גדל, וזה סוד ויאמר יי' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי אני הסיבותי כי בראתי יצר הרע והוא מעבירו על דעתי, וזהו שהתנצל בעבור האדם ואמר כי יצר לב האדם רע וגו': ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה אמר לו לבו להקב"ה לכה דודי נצא לטייל ואל אשב במקום אחד תמיד, ומאי לבו אם בן זומא מבחוץ ואתה עמו לב הם שלשים ושתים נתיבות, משל למלך שהיה בחדרי חדרים ומנין החדרים ל"ב וכל חדר וחדר יש לו נתיב נאה למלך זה להכנס הכל
בחדריו על דרך נתיביו אמרת לא, נאה לגלות פניניו וגנזיו וחמודותיו ומשבצותיו אמרת לא, מה עשה יגע בבת וכלל בה כל הנתיבות ובמלבושיה והרוצה ליכנס בפנים יכנס הנה עד כאן: והרמז בחדרים הפנימיים והנתיבות על ל"ב נתיבות החכמה העליונה, ולפי שהיא פליאה ואינה נשגת כלל בבת בתו של אברהם בעל החסד כל הנתיבות ועל שם העליונה שנקראת לב נקראת גם היא לב על שהיא כלולה מל"ב נתיבות חכמה: ועוד שם א"ר רחמאי כבוד ולב הרי הם אחד, אלא שכבוד איקרי על שם פעולת מעלה ולב איקרי על שם פעולת מטה, והיינו כבוד השם, והיינו לב השמים עד כאן, והשמים הם שמו של הקב"ה ועליהם אמר שלמה ע"ה ואתה תשמע השמים והלב בו כי אינו דבר זולתו שהרי לב האדם מחובר בו והלב באדם נוטה לצד שמאלו, וכן לב השמים נוטה לצד שמאל השמים כי עקר קבלתו משם: ובסוף פרק קמא דמסכת אהלות מנו רז"ל ששה איברים במפתח של לב, ומפתח הלב של מעלה הם
ששה קצוות שהוא כלול מהם, ולפי שלב זה שוכן במקדש אמר השם הגדול והיו עיני ולבי שם כל הימים, ובהיות הלב שם גם עיני יי' על אבן אחת שבעה עינים שם, כי בהיות המקדש קיים וישראל עושים רצונו של מקום, הנה העינים מאירים ומשמחים את הלב בסוד מאור עינים ישמח לב, ואז הכל בייחוד מיוחד יי' אחד ושמו אחד. ואל זה היתה הכוונה בזה הפרק:
חלק ג פרק סא רוח. ורוח אלהים מרחפת הוא רוח אלהים חיים סוד יו"ד שבשם הגדול ואם הבנים נקראת רוח מרוח בספר יצירה ונקראו כן לרוב דקותם ומהרוח ההוא הקיום בא מראש ועד סוף כי הרוח מקיים העולם, ורוח יעקב מקבל מהם והוא הרוח הבוקע בין המים והאש ועושה שלום במרומיו והוא הרוח המנשב על הלב, כי לולא הרוח ההוא הבא אליו יחריב העולם כי הוא אש אכלה, ויאמר יי' לא ידון רוחי באדם לעלם וגו', נראה לומר כי היה ראוי לאחר זה הכתוב ולכתבו אחר וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ, והטעם שהובא בין ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו', ובין הנפלים היו בארץ לפי שהגיד הכתוב כי היו חומסים הנשים אפילו הנשואות מתחת בעליהן, באמרו ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, ובזה היו משקרים בזווג העליון, ובזה המעשה המגונה היו מראים על שתי רשויות כי היו מקצצים בייחוד והיו משקרים בהקב"ה ובשכינת עוזו והיו מטריחים את קונם לצור צורות זרות נכריות והיו
מטמאים הרוח הנאצל והנשפע בהם מצד הקדושה והטהרה ובפגימתם למטה היו פוגמים למעלה, ולזה כתב אחריו ויאמר יי' לא ידון רוחי מלשון נדנה כלומר לא יתמיד רוחי אשר השפעתי באדם לעולם ולא יאריכו ימים עוד בסבת הנשמה הקדושה אחר שטמאוה לא אמתין להם כי אם מאה ועשרים שנה, אם ישובו, ואם לא אמחה את האדם וגומר, ואמרו בשגם הוא בשר כלומר ואין להתנצל בעדם לומר שבשרם מחטיאם שאם בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, וכבר צויתי לאדם הראשון על ששה מצות ומכללם גלוי עריות והוא והבאים אחריו עברו ברית והדבר אשר בו חשבו להשרש ולהבנות בעולם יהיה סבת השהחתם. ועל דרך האמת רוחי הכוונה על ה"א אחרונה שהיא רוח יי' רוח הקדש ויהיה לא ידון מלשון מדון, והכוונה כי מעשיהם המקולקלים ובפרט גלוי עריות היו גורמים ריב ומדון בכנסת ישראל כי היא אשר אמרה נעשה אדם, והיו גורמים השחתת הארץ ארץ חפץ וידונו מדה כנגד מדה וכמו שאמר והנני משחיתם
את הארץ, כי יתן יי' את רוחו עליהם שכינתו, רוחך טובה תנחני, רוח יי' דבר בי, ועליו אמר ורוח קדשך אל תקח ממני שהיא כחו ומדתו נפש דוד, ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי: והכוונה כי אדם הראשון המשיך ערלת הברית בעולם שהם ארבע קליפות אשר כסו הברית הכלול מארבע רוחות, והם רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, שלשה קליפות קשות ואחת דקה בסוד ונגה לו סביב, וכשיגלה משיח בן דוד יבער רוח הטומאה מן העולם שהם הקליפות האלה, ויתגלו הארבע רוחות הקדושות הכוללות כל המעלות וישרו עליו, והנה בכאן ששה מעלות חכמה בינה עצה גבורה דעת יראת יי, וארבע רוחות והנה היו בשלמותם קודם חטא אדם, ולזה תולדות השמים והארץ מלא ואחר שחטא חסרו תולדות אדם וא"ו כנגד ששה דברים שחסרו בחטאו ונתכסו הששה מעלות שמהם ארבע רוחות ותולדות פרץ מלאכי בנו ישלים מה שחסר אדם, ויתגלו הששה מעלות ויושפעו מהם ארבע רוחות הפך הארבע קליפות וישרו עליו כי הוא
יחזיר העטרה עטרת תפארת ליושנה ורוחי עמדת בתוככם אל תיראו, עומדת כנגד הנקבה היא הכלה הכלולה: וענין הכתוב באמרו את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים, הכוונה והתכלית להשרות שכינתי ביניכם והוא הדבר אשר כרתי אתכם והוא שכתוב בתורה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואמר עוד וידעו כי אני יי' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יי' אלהיהם, הנה ביאר כי תכלית יציאת מצרים להשכין שכינתו בתוכם כי זה צורך גבוה וצורך הדיוט, וכמו שהתבאר במקומו בסייעתא דשמעיא, ובמה שכתבנו התבאר סוד הרוח המיוחסת למקום ברוך הוא, ובזה נשלמה הכוונה בזה הפרק:
חלק ג פרק סב נפ"ש. אשר לא נשא לשוא נפשי נפשו כתיב והיא השכינה הנקראת נפש דוד והקרי והכתיב מורים על דבר אחד, ובא כטעם לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא לשום שמו שם, תרגם אנקלוס לאשראה שכינתיה תמן וכל נפש המיוחסת למקום ברוך הוא היא השכינה, ובפירוש אמרו בספרא וגעלה נפשי אתכם זה סלוק שכינה, ולזה אמר אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי כי מדת הדין היא, אם בציון געלה נפשך. הוא סלוק השכינה ורחוקה מציון מעונות יושביה נשבע יי' צבאות בנפשו, שכינתו, ותקצר נפשו בעמל ישראל השכינה מצרה בעמל ישראל וכענין בכל צרתם לו צר, ובפרק אין דורשין ובפרק נגמר הדין בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קל אני מראשי קל אני מזרועי: והרב המורה ז"ל פרק מ"א חלק א' אמר וזה הפסוק לא תרגמו יונתן, לפי שהוא הבינו לפי הענין הראשון, ופשוטו ממנו הפעלות ונמנע לפרשו, אמנם כשילקח מזה הענין האחרון יהיה הפירוש מבואר מאד שהמאמר קדם שהשגחתו יתברך הניחה אותם עד שמתו וצעקו לבקש תשועה
ולא הושיעם, וכשהפליגו בתשובה ועצם דלותם וגבר האויב עליהם רחמם ופסק רצונו מהתמיד עמלם ודלותם ודעהו שהוא מופלג עד כאן: והפלא עליו איך מלאו לבו להאמין שהבינו מהענין הראשון עם היותו גדול חכמי ישראל עד שאמרו עליו שכל עוף שהיה פורח עליו כשהיה עוסק בתורה היה נשרף כדאיתא פרק ב' דסוכה ופרק יש נוחלין, וכי לא היה חכם כמוהו בשלילת כל תואר ובהעלות ההגשמה עד שיפלא ממנו ענין בו יפרש הפסוק יסכים עם הענין האחרון לדעת הרב וממנו לא יפלא, ועוד כי הוא ע"ה המתרגם מפי חגי זכריה ומלאכי ע"ה הננעלו שערי הפירוש בפני הנביאים ע"ה, ואין הדברים כמו שעלו על רוח הרב ז"ל כי לא יחוש ולא יברח יונתן ע"ה למה שלא חששה התורה ולא ברחה ממנו, ולזה הניח הכתוב כלשונו ולא תרגמו להעיר על סודו ולהלהיב לבות החכמים, וכן דרכו בכמו אלה הסתרים כי כשהגיע אל פסוק אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו לא תרגמו להעיר על סודו, וזה ממנו חכמה עמוקה אמיתית מקובלת בידו מהנביאים ע"ה, ואני
מצאתי נסחאות מן התרגום אחת כך ותקצר נפשיה בעמל ישראל, ואחת כך ועקת נפשיה בעמל ישראל: ואמנם אמרו ולא תגעל נפשי אתכם, כתב הרב ר' בחיי' ז"ל בכאן מפני שהזכיר משכני שהיא השכינה נצטרך לומר, כי כשהזכיר נפשי הכוונה למעלה על הבינה שהיא נפש המדות שאלו היתה הכוונה על השכינה, מה טעם שיאמר שלא תגעל אותנו כי כיון שהיא בתוכנו אין צריך לומר שלא תרחיק אותנו, אבל ענין הכתוב שאמר ונתתי משכני זו שכינה הכוללת והמושכת כח שבעה, ולא תגעל נפשי על נפש המדות שתקבל אותנו כי הנשמות משם שרשן ושם תשובתן, ולכך באר שאחר שתקבל אותן שלא תפליטם והיא הבטחה שלא נצטרך לגלגול ורמז בכאן, כי כל הבנין שלם כי היא הבטחת זמן השלמות, ויהיה זה כענין שכתוב בעמוס נשבע אדני יהוה בנפשו כי האדון אשר בו הרחמים נשבע בנפשו היא נפש המדות עד כאן: ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ג קי"ד ע"א) כך קב"ה אמר ונתתי משכני בתוככם הא ערסא דילי
בביתיכו, כיון דערסא דילי עמכון תנדעון דלא אתפרש מניכו ובגיני כך ולא תגעל נפשי אתכם עד כאן, וערסא היא מטתו של מלך שהשלום שלו ובהיות מטתו בביתינו הנה הוא עמנו ולא יתפרש ממנו, וזה אמרו ולא תגעל נפשי אתכם דברי השם הגדול על עצמו, והכלל האמיתי כי כל אחת נפש לשל מטה ממנה, ולזה נקראות כלן נפשות ונשמות ורוחות כי כלן כלולות זו מזו, ולכן באמרו נפשי כאמרו עצמי כי אינה דבר זולתו כענין במורכבים חלילה ואל זה היתה הכוונה בזה הפרק:
חלק ג פרק סג ח"י. ואולם חי אני. המשכת חי העולמים ולמעלה פרק מ"ט התבאר סוד הכתוב הזה, במדת אני וזה תכלית הייחוד וסודו בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם השם הגדול מיוחד בכבודו והוא שוכן ביניכם צמאה נפשי לאלהים לאל חי, נפש דוד צמאה ותאבה להתייחד עם דודה חייה ואור עיניה חי יי' שאין לו חיים מזולתו, כלומר מלבד כחותיו סוד ע"ס הכלולות בו שכלם אחדות שוה, ואם כן הוא החי האמיתי כי הוא החיים עצמם, ולזה נקרא אלהים חיים ועמו מקור החיים, וכמו שכתוב כי עמך מקור חיים, והדבקים באלה החיים סוד כחותיו הנכללים בו ומתייחדים בו חיים לעד, והוא סוד ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום, ועליהם אמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, הוא דרך החיים וגם דרך המות באמרו ואת המות ואת הרע, סוד הדברים הרעים אשר מחוץ מהם נמשך המות והרע לנפתה אחריהם ולרחמיו על ישראל ברר להם המנה היפה והחלק הטוב הוא הדבקות בשמו שהוא החיים
האמיתיים: והוא אמרו ובחרת בחיים, ובשעת קלקולם אמר להם כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים, כנגד החיים ששם ידיהם עליהם והוא הדבקות בשמו שהוא מדותיו המתיחדים בו, לחצב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים כנגד המות והרע שהם הדברים החיצוניים אשר נמשכו אחריהם, ולזה נמשך להם מהם המות והחרבן והגלות אשר הדבק בחיים האלה סוד השם הגדול הוא אשר יקנה האמונות והדעות האמתיות ומהם החכמה האמיתית חכמת ישראל נמשכת, והדבק בצד הרע ממנו יקנה האמונות והדעות הרעות וממנו החכמה המזוייפת חכמת הגוים: ואמנם אמרו כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, כי למעלה אמר כי יראה כי אזלת יד היא היד הגדולה והידיד השליכה כטעם השליך משמים ארץ תפארת ישראל, וזה בשעת הכעס כי בניה גרמו לה בקלקול מעשיהם אמר עתה בשעת הרצון שישאנה אל השמים אשר נפלה משם, בסוד אקים את סוכת דוד הנופלת, ואמרתי חי אנכי לעולם כטעם ואולם חי אני והכל בייחוד
אחד כי זה סוד החיים הנאמרים במקום ברוך הוא. וזה שעור מה שראינו לבארו בזה הפרק: חלק ג פרק סד כנ"ף. בצל כנפיך תסתירני. אחסה בסתר כנפיך סלה, אשר באת לחסות תחת כנפיו, הכוונה על ה"א אחרונה שהיא כסות לעליונים לה שהרי היא סתר וכסוי לשם הגדול שהיא היכלו בסוד ויי' בהיכל קדשו, והשם נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת, נמצא שזה כנף וכסות לזה, וידוע כי כל אחת כנף וכסות לשל מעלה ממנה עד שנמצאו כלן כנפים אל עלתם והבא לחסות בשם הגדול הרי הוא חוסה תחת כנפות אלו והוא הדבקות בו, ולפי שהאחרונה סתר וכסות לכולן שהרי היא ייחוד לכלן וכסא לכולן לזה נקראת כנף, ועליה נאמר מכנף הארץ זמירות שמענו: ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ג רפ"ד ע"א) מכנף הארץ דא כסותא עילאה קדישא זמירות שמענו כמה דאת אמר נותן זמירות בלילה זמירות תושבחן דכ"י קמי קב"ה בלילה בגלותא בלילה בזימנא דאיהי אזדמנא ושכיחא לשבחא ליה לקב"ה, ואימתי מפלגות ליליא ואילך וכדין
זמירות בלילה תושבחן, זמירות כמה דאת אמר כרמך לא תזמור וכתיב וזמיר עריצים יענה אעקרותא מאתריהו כל אינון תקיפין עד כאן, ועליה נאמר יפרוש כנפיו לתימן, והסוד כי מכח אביר יעקב סוד צדיקו של עולם יתחדש הנשר ואינה נושרת עליה והיא כפורחת עלתה נצה בסוד אם אברה חסי"דה ונו"צה ואז חסי"דה בתו של אברהם החסיד בראשית ביתה, והסוד המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן כשמקבל מן הבינה יאבר אביר יעקב אז משפיע טובו ומתיחד בנץ ואז יפרוש כנפיו לתימן חסד לאברהם: ואמנם אמרו ופרשת כנפיך על אמתך סודו כי קלקול הבריות מעשיהם גורמים פרוד בייחוד והדכר שבו מקצצין שהם קליפי הערלה נכנסין ומפרידים בין חתן וכלה, הם סוד הכנפים הנאחזים מן הכנויים של שמות הקדש שבהם מתלבשים והם נקראים מלבושים, והם סוד הכתונת שעליה אמר מלך שהשלום שלו מתרעם על ישראל פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, כלומר הנה פשטתי הכנויים הנקראים כתנת שבה נאחזים קליפי הערלה והרי אני עמכם פנים בפנים בלי
שום מחיצה ואין זר אתנו, ומדוע אתם גורמים במעשיכם הרעים שאחזור ואלבשנה ואסתיר פני מכם ויתאחזו בה שרי האומות וישעבדו אתכם האומות אשר תחתיהם, רחצתי את רגלי סוד השכינה הנקראת הדום רגלי מטנופי הערלה איככה תגרמו שאטנפם ותצא להשתעבד תחתיה ויטמאו משכני בתוכם: ואמנם כשישראל עושים רצונו של מקום ומקיימים התורה ומצותיה, אז הכל בייחוד שוה אספקלריא המאירה באספקלריא שאינה מאירה, ואז הכנפים חופפים מבחוץ לתת כבוד למלכם, והכלה בחיק דודה באהבה שלום ורעות אין שטן ואין פגע רע ובשמחתם לא יתערב הזר הידוע, ואומרת רות ופרשת כנפיך על אמתך כלומר מבחוץ לא יהיו חוצצים בינינו כי גואל אתה והרי היא נגאלת ממצריה, וזה מה שראיתי לעבוד בסוד כנף הנזכר במקום ברוך הוא ובו נשלמה הכוונה בזה הפרק: