{"id":"kabala-f41d246d481b-1-107","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":107,"title":"חלק ד פרק לא","hebrewTitle":"חלק ד פרק לא","segments":[{"index":1,"he":"חלק ד פרק לא \nהרב המורה ז\"ל בפרק ל\"ג חלק ב' מספרו אמר שהקול ההוא העצום אשר השיגו ישראל ובו \nנתנה התורה היה נברא, והרב לטעמו ולשטתו שאמר בפרק ס\"ה חלק א' בזה הלשון וכל שכן \nבהסכים כל אומתנו שהתורה ברואה הכוונה בזה דברו המיוחס לו נברא אמנם ייוחס אליו \nלהיות המאמר אשר שמעו משה רבינו ע\"ה בראו וחדשו כמו שברא כל מה שבראו וחדשו עד כאן. \nוהכוונה כפי הנמצא למפרשי סודותיו כי אם יהיה לו דבור התורה יהיה דבורו ואחר שהתורה \nברואה הנה אין דבור לו: \nאמר עוד ואמנם הכוונה שתארוהו בדבור כתארו בפעולות כלם דומות לפעולותינו. והיישירו \nהסכלים כלם אל שיש מדע אלהי ישיגוהו הנביאים שהשם דבר עמהם ואמר להם עד שיודע שאלו \nהעניינים אשר יגיעו הם לא ממחשבתם וזממם לבד עד כאן, הנה אלה כללי דבריו וטעמו בקול \nודבור אשר מהם התורה נדרשת אשר מפיה אנו חיים והעידה כי כל זה מפיו יתברך ממש וכתיב \nבה עדות יי' נאמנה להזהיר שנשמר מאד לנפשותינו. פן נשיא דברי התורה לדברים אחרים \n"},{"index":2,"he":"ונדרוש בה דרשות ופירושים מדעתנו אף אם יהיו דבריה נגד השכל האינושי ושקול דעתו כי \nמה לה ולשקול דעות בני האדם אבל היא שקולה כפי דעת תמים דעות יתברך והיא עדותו \nיתברך כי היא המעידה על ייחודו ומציאותו, ואין לשנות טעמה כי לזה נקראת עדות כי כמו \nשהעדות ראוי שיובן כפשטו ומשמעו ואין לפרש בו זולת מה שמפרש בו המעיד שאם כן תאבד \nהכוונה ואינו עדות, כן התורה הנקראת עדות ואל הארן תתן את העדות אשר אתן אליך אלה \nהעדות והחוקים והמשפטים אין לפרש בה דבר זולת מה שיפרש בעל העדות יתברך ומשה ע\"ה \nושאר הנביאים תלמידיו ע\"ה מפיו שקבלו האמת כפי המקום אשר נחצבה התורה ממנו שהוא \nהמחשבה העליונה, ובאופן זה צריך לפרשה בענין שתסכים עם החכמה העליונה אשר היתה שם \nומשם נאצלה, וכאמרם נובלת חכמה של מעלה תורה והבא לשקלה כדעתו מחטיא הכוונה ולא עלה \nבידו כי אם אשמה רבה והוצאת זמן לבטלה: \nוהנה סברת הרב ז\"ל הר נשף יתנגפו בו רגלי המאמינים וימעדו רגליהם מדרך התורה כי \n"},{"index":3,"he":"יספקו בקול ההוא אשר אמר שהיה קול נברא וכבר ראיתי למפרשי דבריו בזה הלשון וכל \nישראל היו שומעין הקול הנברא שבראו משה רבינו בשליחות השם יתברך שהיה אומר הקול \nההוא הדברות וכבר נשנה להם זה הדעת הנפסד פעמים שלש בפרק ל\"ג חלק ב', וכבר היו דברי \nהרב לאבן נגף ולצור מכשול ומכמורות לצודד נפשות, כי יש לאומר שיאמר האם היו שם \nקולות משונים הרבה נבראים למשה ולישראל קול לו לבדו ממנו ישמע הדברות וזה הקול \nהנברא מאין בא אם בא מהשם ואחר שהוא נברא למה לא ישמעוהו ישראל אחר שעלו למדרגת \nהמראה ההוא ויהיה ההבדל בינו ע\"ה וביניהם שהוא יבין הדבור והם ישמעו הקול בלא דבור \nכדעת הרב, ואין דבר נברא במדרגת העלוי והפלא כל כך עד שלא ישיגוהו הם במעמד ההוא \nלמעלת קבלת התורה ויצטרך משה ע\"ה לברא להם קול לעצמם להכניסם בספקות, לא יצאו מהם \nלומר משה הוא הנותן התורה ומשמיע הדברות בחכמתו ולא יי' פעל כל זאת, ומצינו שנשמר \n"},{"index":4,"he":"הוא יתברך מזה כפי קבלת רז\"ל באמרם בקש הקב\"ה ליתן י' הדברות היה משה עומד מצדו, \nאמר הקב\"ה אני גולה להם את הרקיע ואומר אנכי יי' אלהיך הם אומרים מי אמר הקב\"ה או \nמשה, אלא ירד משה ואחר כך אני אומר אנכי יי' אלהיך עד כאן, וגם הם כדי לצאת מזה \nהספק אמרו כל אשר דבר יי' נעשה כלומר רצוננו לשמוע מפיו עצמו וגם הוא יתברך נתרצה \nלהם בזה ואמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו \nלעולם ועל הדרך שבארתי: \nואם כדעת הרב עדיין ישארו בספקותיהם על הכל ואף באי זה קול שיהיה יספקו אחר שהוא \nנברא. ואי איפשר להעמיד דברי המפרשים אפילו לפי דעתם כי אין הקול הנברא שלא מאמצעות \nמשה גדול במעלה מהמלאך והוא מושג אל הנביאים במראה הנבואה לדעת הרב המורה ז\"ל, והנה \nהאמת כי אין מציאות אל קול ודבור בזולת כלים גשמיים ולזה אמר הרב ז\"ל כי הקול העצום \nההוא המשמיע דברות הקדש היה נברא. והנה רפא בזה שבר אחד וגלה על שברים רבים עצומי \n"},{"index":5,"he":"הסכה הסבה ונפל בזה להיותו ערום מן החכמה האמיתית היא נשמת התורה המקובלת באומה אשר \nבאורה נראה אור ובה נעמוד על האמת הנרצה ועל הדרך שאבאר, והוא כי חלילה שיהיה הקול \nההוא הנראה והנשמע לאנשי המעמד ההוא הנורא נברא, וכבר כתבתי כי אין בנבואת הנביאים \nובהשגותיהם מדרגה שתהיה מכלל הבריאה חלילה כי היה בזה ספק והמעדת רגל מן האמונה, \nאבל כל עניינם בייחוד פנימה והקול והדבור המגיע והנשמע להם הנה הוא מן הייחוד ובו \nעצמו כפי מה שבאה הקבלה בזה עם שאין שם דבר גשמי חלילה, ועל הדרך שאומר והוא כי \nחכמי האמת קבלו במציאות קול למעלה על זה הדרך ואמרו על סוד קול ורוח ודבור המקובל \nבספר יצירה לאברהם אבינו ע\"ה ואלו השלשה קול ורוח ודבור הם דבר אחד בעולם האחדות, \nאי איפשר לקול בלי רוח ובלא דבור כי למטה בעולם התחתון הזה יש קול בלי דבור כמו \nהקול הנשמע בהקשת ברזל בברזל יחד או דבר קשה בקשה או קול בעלי חיים שאין דבור נכר \n"},{"index":6,"he":"בו, אבל בעולם האחדות וגם בעולם הנפרדים אי איפשר להיות קול בלא דבור כי אין שם \nהקשת שפתים כי אין למעלה דבר גופני ולזה תקנו בתפלה ומשמיעים ביראה יחד קול בדברי \nאלהים חיים לומר כי יחד הקול והדברים אי איפשר לזה בלא זה כי הקול הוא הדבור ממש, \nוהוא הקול המדבר מאליו בלתי תנועה והוא רוח אלהים חיים דכתיב וישמע את הקול מדבר \nאליו ר\"ל מדבר מעצמו בלתי הכאת שפתים הוא הקול שהיו שומעים הנביאים והקול שראו \nבמעמד הר סיני שנאמר וכל העם רואים את הקולות ולא אמר שומעים, וזהו רוח הקדש כי \nהמדבר ברוח הקדש לא ישמע קול אלא הרוח ההוא תבא בקרבו וידבר מאליו כי האותיות עצמן \nהיו חקוקות באזני הנביא, והנה שלשה אלה קול ורוח ודבור הם דבר אחד למעלה וחשבון אחד \nואין צריך שם הקשת שפתים ולא הכאת דבר קשה: \nוהמבין דברי סתר אלה יתבאר לו כי קול הנבואה אינו נברא לפי שאינו חוץ מן הייחוד \nולזה הקול והדבור שם דבר אחד אי איפשר לזה בלא זה עם שאינו בהקשת שפתים כי אין שם \n"},{"index":7,"he":"גוף. והנה לא נצטרך להמציא ולבדות מלבנו קולות שונים נבראים אל הנביאים ואל מקבלי \nהתורה. והקול המיוחד הזה הוא שכתוב בו וכל העם רואים את הקולות: \nוהנה בהר סיני היו שלש מחיצות חשך ענן וערפל והקול ההוא יוצא מביניהם מוגשם ונראה \nומושג להם כי הרצון היה בזה כדי להעמידם על האמונה במעמד ההוא וכדי שיסתלק כל ספק \nמלבם, כי היום הנורא יום קבלת התורה תכלית הבריאה ושרש האמונה ופרסום הייחוד \nוהאלהות, לא חרד אלינו את כל החרדה ההיא כי אם להעמידנו על האמת הברור בכל זה \nולקיים כל זה היה הכל נראה ומוחש אלינו כי בזה יסתלקו כל הערעורים והספקות מעל \nהנביא הנאמן ומעל כל המקובל שם לדורות עולם, ובזולת הברור ההוא עדיין היה פתחון פה \nומקום לבעל הדין לחלוק ולערער והוא שכתוב אתה הראת לדעת הראת ממש בראות עין והשגה \nמוחשת לפי שתכלית בכל זה לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו וכמו שכתבתי כי מה \nשמדמים קצרי יד ההולכים אחרי שרירות לבם ושקול דעתם שהוא מקום הטעות ודרך המרי הוא \n"},{"index":8,"he":"דרך האמונה והאמת כי לא מחשבותיהם מחשבות יוצרנו ולא דרכיהם דרכיו ואנו מאמינים בני \nמאמינים לא נזוז מקבלת רז\"ל תופשי התורה והאמונה אשר באורם נראה אור והמה קיימו \nוקבלו כל זה, אמרו במדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ב פ\"א ע\"א) בזה הלשון א\"ר אבא כתיב וכל \nהעם רואים את הקולות שומעים מיבעי ליה אלא הכי תנינן אינון קלין הוו מתגלפאן בההוא \nחשוכא ועננא וקבלא והוו מתחזיין בהו כמא דאתחזי גופא וחמאן מה דחמאן ושמעין מה \nדשמעין מגו ההוא חשוכא ועננא וקבלא ומההוא חיזו דחזאן הוו נהירין בנהירו עילאה \nוידעין מה דלא הוו ידעין דרין אחרנין דאתו בתריהו, וכלהו הוו נהירין בנהירו עילאה \nוידעין וחמאן אפין באפין הה\"ד פנים בפנים דבר יי' עמכם, ומאן הוו חמאן תאני ר' יוסי \nמנהירו דאינון קלין דלא הוה קל דלא נהיר בנהירו ומסתכלי כל גנזין טמירין וכל דרין \nדייתון עד מלכא משיחא, ובגיני כך כתיב וכל העם רואים ראיה ממש עד כאן: \n"},{"index":9,"he":"הרי בארו ע\"ה כי היה ממשות מוחש בקול ההוא והיה נראה ממש וסוד הענין כי כל הדברות \nהיו חקוקים בקול ההוא והוא הקול והוא הדבור כמו שכתבתי, והדברים ההם אל הקול כגוף \nאל הנשמה שהיה מתלבש בהם וזה סוד אמרם שכל הדברות אמר הקב\"ה בדבור אחד מה שאי איפשר \nלבשר ודם לומר כן שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר וכו' כדאיתא במכילתא \nוהנה השיגו ישראל הקול ההוא כנשמה בגוף כשאר כל הדברים הרוחניים הנשגים מצד \nהשתלשלותם כי בהיותם בעולם הרוחני הם רוחניים וכפי מה שישתלשלו יותר יקבלו הציור \nיותר עד שבהשתלשלם אל העולם הגופיי הם גופניים וכן על דרך זה התורה וכבר כתבתי זה. \nוהנה היתה שם ראיה ושמיעה לקול ולדבור יחד ובמכילתא וכל העם רואים את הקולות רואים \nהנראה ושומעים הנשמע דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר רואין ושומעים הנראה דעת ר' \nישמעאל ממה שלא כתב רואים הקולות אלא את שבא לחלק ראיה מן הקול, כי אין הקול נראה \n"},{"index":10,"he":"ור' עקיבא המקובל בסתרי מתן תורה אמר שזה אמנם הוא בקול הדיוט נפרד אבל בקול גבוה \nמיוחד זה תלוי ברצון הקול ההוא לתת בהם כח ולהשפיע בהם מאורו עד שיראוהו ממש, ואת \nלא בא למעט ולחלק כי אם לרבות ראיה ושמיעה בקול כנגד שני דברים שהם דבר אחד בקול \nההוא קול ודבור והכלל אצלנו הלכה כר' עקיבא מחבירו: \nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה כתוב אחד אומר וכל העם רואים את הקולות וכתוב אחד \nאומר קול דברים אתם שומעים הא כיצד, בתחלה רואים את הקולות ומה ראו שבע קולות שאמר \nדוד ולבסוף שמעו הדבור היוצא מבין כלם עד כאן. ושבע קולות לאו דוקא כי לא השיגו \nישראל כי אם הקול האחרון אלא ממה שהשיגוהו כלול מכלם אמרו כן, וכמו שכתבתי אמרו ראו \nשבע קולות ולבסוף שמעו הדבור היוצא מבין כלם ועל הדרך שבארתי והוא דעת ר' עקיבא, \nוהרב ר' מנחם מרקנט כתב בשם רבינו סעדיה גאון בזה הלשון, הלא תראה במתן תורה הוריד \nהשם יתברך על ההר אש גדולה בהוד והדר מוקפת ענן וערפל וחשך שחור שנאמר ישת חשך \n"},{"index":11,"he":"סתרו, ערבב את הקול באש נראה דמותו בענן כדבר היוצא מחרט ומחוגה יש לו נענוע התואר \nבאויר וראו העם הדבר ודמות האותיות שנאמר וכל העם רואים את הקולות עד כאן הנה באר \nהגאון ז\"ל בקול ודבור התורה כל מה שכתבתי והוא מה שרציתי לבארו ובו נשלמה הכוונה \nבזה הפרק: \n  \n"},{"index":12,"he":"חלק ד פרק לב \nוהלוחות מעשה אלהים המה אמר הרב המורה ז\"ל ר\"ל שמציאותם טבעית לא מלאכותית, הרי \nהשוה הלוחות שהפליגו רז\"ל במעלתם וקדושתם לשאר דברים הטבעיים כצמחים ובעלי חיים \nשנמצאו מאליהם מן הארץ ובארו דעתו העומדים בסודו כי הלוחות במדתן ושעורן נמצאו \nמציאות טבעי בהר, ובאותן הלוחות הן נמצאות כל צורות האותיות הנמצאות אתנו וכן מה \nשאמר כתובים באצבע אלהים שוה למי שנאמר בהם כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך לדעתו ואין \nהכתב בלוחות יותר נפלא ממציאות הכוכבים כפי סברתו, ותמה על אנקלוס ע\"ה שתרגם כתיבין \nבאצבעא דיי' ואמר הרב כי הוא שם אצבע דבר מצטרף לשם ופי' אצבע יי' כמו הר יי' ומטה \nיי', ואמר שרצה בזה שהוא כלי נברא חקק הלוחות ברצון השם ואמר איני יודע מי הביאו \nלזה והיה יותר קרוב מזה כתיבין במימרא דיי' כמו שאמר בדבר יי' שמים נעשו. ואשר עמדו \nבסודו אמרו כי לדעת הרב כוונת אנקלוס ע\"ה שמשה רבינו ע\"ה חקק הלוחות באי זה כלי \n"},{"index":13,"he":"וכתב בם עשרת הדברים ולקח צורת האותיות מן השמים כי בו מצויירות כל האותיות, ואלו \nהתחכם הרב המורה ז\"ל בחכמת אנקלוס האמיתית ידע כי אצבעא דיי' או מימרא דיי' שניהם \nכינויים אל הכבוד הכותב ליודעיו באמת ומחכמתו ע\"ה שהניחו ולא תרגמו וחלילה שיהיה \nמציאות הלוחות טבעי כי אם מעשה נס ואין הכוונה במה שכתוב והלוחות מעשה אלהים המה \nוגם במה שכתוב כתובים באצבע אלהים מה שחשב הרב. ולהפלגת מעלתם וקדושתם ולהורות שאין \nבמעשיהם מעשה טבע כלל העלום למדרגה עליונה שאין שכל שום נברא יכול להשיג, והוא \nשדרשו בהם רז\"ל שני לוחות העדות מהו שני לוחות כנגד שמים וארץ כנגד חתן וכלה. כנגד \nשני שושבינין. כנגד העולם הזה והעולם הבא. הנה הורו על מעלת הלוחות כי הם כנגד שמים \nוארץ והכוונה שמים וארץ הראשונים והם סוד חתן וכלה ושני שושבינים והם סוד העולם הזה \nוהעולם הבא והיו שוין, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה וזה סוד שני לוחות, ובמדרש \n"},{"index":14,"he":"חזית תיומתי כביכול לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני: \nועוד במדרש א\"ר יהושע בר נחמיה מעשה נסים היו ונגללין היו ושל סנפירינון היו ר' \nמנחם בשם ר' אבון אמר וחצובין מגלגל חמה היו. וסוד הענין הזה כלו כפי מה שבאה בו \nהקבלה לחכמי האמת כי הלוחות שנים, כנגד שמים וארץ וחתן וכלה והם שני אחים תאומים \nשוים עטרת תפארת והיו מעשה אלהים סוד ה\"א ראשונה אם הבנים מעשה אלהים ודאי כי משם \nנאצלו ושם היו בסוד בינ\"ה ותבונ\"ה וכן המכתב מכתב אלהים סוד אלהים חיים כי שם נאצלה \nהתורה מן החכמה ומשם התורה תורה שבכתב נאצלת והיא כלולה משניהם, ובריש מדרש תנחומא \nוהתורה במה היתה כתובה, היתה על גבי אש לבנה באש שחורה והכוונה באש לבנה על ה\"א \nראשונה שהיא יותר נגלת בערך י' שבשם שהיא יותר נעלמת ולזה נמשלה לאש שחורה להיותה \nפליאה ונסתרת והיא על גבי אש לבנה, כי הכתיבה היא החכ\"מה והכלי המקבל הכתיבה היא \nבינ\"ה והתורה נאצלה משתיהם יחד סוד תורה שבכתב כי המכתב מכתב אלהים הוא. ולפי \n"},{"index":15,"he":"שהחכמה היא התורה הקדומה, אמרו שקדמה לעולם אלפים שנה והם סוד בינ\"ה לפי החשבון \nהמרובע והאמיתי והעולם עולם הבנין, ועדיין היו הדברים רשומים רוחניים דקים מאד ולכך \nנקראת החכ\"מה שהיא אחד משלשה ספרים הנזכרים בספר יצירה ספר והבינ\"ה ספר וכשנאצלה \nמשם נקראת ספור ע\"ש שמספרת מה שהיה כי מה שהיה נסתר ונעלם בה יצא אל הנגלה יותר כמו \nהלשון שמוציאה מה שנעלם בלב לפועל הנגלה, והוא תפארת ישראל נובלת חכמה של מעלה תורה \nושם נצטיירו האותיות כי עד הנה רוחניות דקות היו ומשם באו ונאצלו בעטרה, והיא \nהוציאה אותן לפועל בשחקקה אותן בלוחות אשר נתן למשה בהר סיני שני לוחות אבנים כנגד \nחתן וכלה סוד אבן ישראל, אבן זאת והקול יוצא משם כדי להוציאם לפעולה ונחקקין בלוחות \nתחתונות וזה סוד כתובים באצבע אלהים סוד ה\"א אחרונה, ואמנם סוד מה שכתוב והלוחות \nמעשה אלהים המה הוא פלא וסתר גנוז כפי קבלת המאור הקדוש רשב\"י ע\"ה (ח\"ב פ\"ד ע\"ב) \n"},{"index":16,"he":"בסוד הטל הבא מראש הלבן דק רוחני מאד, לבן סוד מרגלית לבנה ומשם נמשך אל שדה תפוחים \nושם מצטייר ונראה יותר עם שעדיין הוא רוחני ומשם בא בעטרה האור ההוא ושם נקרש ונגלד \nותקנה אותו האור בלקחה ממנו שתי מרגליות טובות ונקרשו והיו לאבנים והם שתי הלוחות \nוזה סוד אמרם וחצובות מגלגל חמה היו כי מגלגל חמה סוד שמש ומגן נחצבו ובאו המרגליות \nההן בעטרה והיא תקנה אותן וכפי המקום אשר נתקנו והיו שם כך קבלו הדמות והגוון והוא \nאבן ספיר דמות כסא וזה סוד אמרם של סנפרינון היו וזה סוד והלוחות מעשה אלהים מעשה \nאלהים ודאי. ולחת חסר בא\"ת ב\"ש כס\"א, לרמוז על המקום שנלקחו ממנו והמתקנם לחת העדות \nעדת כתיב כמו עדת ישראל חבורת ישראל וייחודן והם ייחוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה \nועל שם ואעידה בם את השמים ואת הארץ, ולפיכך דרשו רז\"ל שני לחת כנגד שמים וארץ והם \nשמים וארץ הנזכרים בפסוק בראשית והם עדות לישראל והגיד הכתוב ואמר כתבים משני \n"},{"index":17,"he":"עבריהם מזה ומזה הם כתבים, שהיה נראה כפל דברים ואמנם באו להעיד על כי הלחת כל אשר \nבהם מעשה נסים היו והוצרכו שניהם, בתחלה אמרו כי הכתיבה בהם עוברת מצד זה לצד זה \nולזה אמר עבריהם כי היו האותיות חקוקות בהם והיו עוברות מצד לצד, ולזה אמרו בריש \nפרק קמא דמגלה מ\"ם וסמ\"ך שבלוחות בנס היו עומדין פירוש, שהיתה חקיקתן עוברת משני \nעבריהם והיו עומדים באויר וזה אמרו עוד חרות על הלחת: \nולפי שזה דבר קשה לא יסבלהו השכל איך יהיה מציאות וקיום אל האותיות ואיך לא תפסד \nצורת הכתב ותאבד הכוונה בהיותו עובר מצד זה לצד זה, לזה חזר ואמר מזה ומזה הם כתבים \nכלומר ככתיבה מפורשת ומובדלת כאלו כל כתיבה לעצמה בכל צד בלי עירוב ובלבול כך היתה \nהחקיקה בלוחות עם היותה עוברת וכל אחת נכרת ונקראת בעצמה. ואלו אמר מזה ומזה הם \nכתבים היה במשמע כשאר כתיבות ולא שהיתה חקיקתן עוברת ולזה הוצרך כתבים משני עבריהם, \nולהורות כי הכל מעשה נסים ולהורות על כל אלה הפליאות העיד בהם הכתוב והלחת מעשה \n"},{"index":18,"he":"אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא, ייחס מעשיהם אל האלהים ועל הדרך שכתבתי וגם פליאת \nהכתב להיות מעשה נס ייחסו אל האלהים גם כן ולזה קראו כתב בערך אל הכותב עם שהוא \nאינו ככתב בני אדם, למדנו כי אין בענין הלחת דבר טבע כלל כי אין אל הטבע מבא ורשות \nבהם כי הם למעלה ממנו ורשאים ושולטים עליו, ולזה רמזו רז\"ל באמרם חרות על הלחת אל \nתיקרי חרות אלא חירות והכוונה כי באו רשומים ונשאו חותם המקום אשר נחקקו משם שהוא \nהחירות והחפשיות ולזה מקנים החירות לעוסקיהם ומשליטים אותם על הדברים הטבעיים כי הם \nמשועבדים לשומרי התורה, ושנינו אין לך בן חורין אלא כל מי שעוסק בתלמוד תורה: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג ו' ע\"ב) ועל דא לוחי קדמאי רשימין הוו מההוא אתר ודא הוא \nרזא דמלה דכתיב חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות חירות ממש אתר דכל חירו ביה \nתליא עד כאן. וכבר כתבתי זה. והסוד הנסתר כי באו על תכונה זו והוא שיהיה הכתב מפולש \n"},{"index":19,"he":"ועובר מצד זה אל צד זה ועל הדרך שהתבאר להורות לנו נפלאות מסתרי הייחוד וזה כי כל \nאחת מהכחות הנכללות בשם הגדול, נכללת בחברתה ומתיחדת בה ומה שבזו מצטייר בזו כי כל \nאחת כלולה זו מזו וכל אחת יש לה שני צדדים צד בו מקבלת ממה שלמעלה ממנה וצד בו \nמשפעת לשל מטה ממנה, והנה האור ההוא מפלש ועובר מצד אל צד בכל אחת ואחת מהן להורות \nעל הייחוד הגמור כי המקבל חוזר ומשפיע והמעין בא תמיד ואינו פוסק כי המקור נובע \nוזורח בסוד הל\"ב נתיבות פליאות חכמה בסוד עשרה מאמרות סוד עשר ספירות וכ\"ב אותיות \nאשר מהן נבנו עשרת הדברות בסוד תר\"ך אותיות בסוד תר\"ך מאורות הנכללים בכ\"תר עליון \nסוד האי\"ן, ומשם זורחים בחכמה סוד י\"ש מאי\"ן והח\"כמה מאי\"ן תמצא ומשם נבלה תורה \nשבכתב הנבנת ונארגת מכ\"ב אותיות ובה מצטיירות וממנה מפלשות ועוברות ובאות ומצטיירות \nבה\"א אחרונה שבשם, והם אלו שתי התורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה אשר מהם שני הלוחות \n"},{"index":20,"he":"תחתונים נבנים ומצטיירים ולהורות עליהם באו בצלמם כדמותם נכללות מכ\"ב אותיות אשר \nמהן כל עשרת הדברות שבהם נבנים ונארגים מפלשים ועוברים מצד זה אל צד זה בדוגמת \nהעליונים, והרי הם לחת העדות שהם עדות על המקום שבאו משם להיותם בתכונה ההיא ממש \nולזה נקראת התורה עדות נאמנה להיותה עדות על השם הגדול ומורה על הייחוד ולזה היא \nבדוגמתו וכמו שהתבאר בזה הספר והוא שרציתי להוכיחו בזה הענין ובו נשלמה הכוונה בזה \nהפרק: \n  \n"}]}
