{"id":"kabala-f41d246d481b-1-24","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":24,"title":"חלק ב פרק יז","hebrewTitle":"חלק ב פרק יז","segments":[{"index":1,"he":"חלק ב פרק יז \nהבא בהתבוננות נמרץ אל מה שכתבנו יתאמת לו כי זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל \nמטבעה להשלים ולהקנות כל מיני החיים וההצלחות אל המחזיקים בה ולשלמות מלאכת עבודת \nהקדש, ראיתי לצרוף ולברר וללבן הדבור בייעודים הגשמיים אשר התבארו בתורה, ובייעודים \nהרוחניים אשר הוא התכלית האחרון והאושר הקנוי אל הנפש אשר לא התבארו בתורה לדעת כל \nהחכמים, אבל דברו בהם בפירוש באמרם תמיד כי המצות מקנות החיים האמיתיים שהם חיי \nהעולם הבא, וכבר נשאו ונתנו הרבה מהחכמים ז\"ל לבאר למה לא התבארו אלה החיים בתורה, \nואמרתי אענה אף אני חלקי, אבל ראיתי להקדים דבריהם ולפי מה שהתפרסם הנה נכללו בשלש \nדעות: \nהדעת הא' הוא דעת הרמב\"ם ז\"ל אמר בטעם זה כי להיות התורה השלמה נתונה לעם רב והמון \nהבלתי מציירים מהות העניינים ואמתתם, המירה התורה האלהית העניינים הנסתרים בעניינים \nהנגלים באופן יוכלו לצייר ולקבל כמו שעשתה בתארי האל יתברך, ולהיות אין אצלם הצלחה \n"},{"index":2,"he":"זולתי גופיית, כי לא ישערו בערבות השכל והצלחתו, העלימה התורה זה מהם וגלה להם מה \nשישתוקקו אליו מאלה הקניינים המדומים, זה דעתו ז\"ל, וכבר מנו האחרונים ז\"ל הבטולים \nאשר יתחייבו לו, ומהם כי הוא ז\"ל יאמר כי כשיראו היעודים הגשמיים מתקיימים, יאמינו \nביעוד הרוחני באיזה רמז שיבא עליהם בתורה, ואינה ראיה כי איך תלקח ראיה ממה שנזכר \nבפירוש בתורה וישיגוהו בחוש על מה שלא נזכר כלל ולא יציירוהו: \nועוד שהרי התורה ביארה להמון עקרים עמוקים כאחדות האל ומציאותו, כי הם דברים לא \nישיגום ההמון בנקלה אחר שלא ישיגו דבר בלתי גשמי, ובהשיגם זה כבר יוכלו להשיג דברים \nאחרים בלתי גשמיים אין חולק בזה, ויוכלו אם כן להשיג הגמול הרוחני, כמו שיוכלו \nלהשיג מציאות הנמצא הרוחני: \nובענין הייעודים הגשמיים כתב הטעם בפרק ט' מהלכות תשובה, כי הבטיחנו בהם בתורה לומר \nשאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים \n"},{"index":3,"he":"אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות \nאת ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו \nבדברים שהגוף צריך להם, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי \nהעולם הבא, ואם כן נמצינו למדים לפי דרך זה כי כשהבטיחנו בטובות ההן אמנם היה \nלהודיענו כי נהיה שלמים עם הפנאי שיהיה לנו להשלים את נפשנו, ואין זה מספיק כי \nכשיעד לנו הדרך המביא אל התכלית והתכלית עצמו לא יעדו לנו בפירוש, עדיין אין אנו \nבטוחים ממנו מה שלא היה כן אם יעד לנו התכלית, כי אז נהיה בטוחים בדרך המביא אליו \nכי אין ספק ימציא לנו דרך להשיגו, כי בזולת זה אי איפשר לבא אל התכלית, ואם כן היה \nלו לבאר לנו הגמול הרוחני, ומאלינו נבין כי יתן ספוק בידינו להשיגו ולא יאריך \nביעודו: \nמשל זה, מלך אחד קרא לאחד מעבדיו היושבים לפניו והוא ממתי סודו, וצוה עליו ללכת לאי \n"},{"index":4,"he":"אחד מאיי הים לעשות את מלאכת המלך ולעבוד שם עבודתו, והמלך יעדו בהיותו עוסק \nבמלאכתו שיאכל בטוב האי ההוא ויתעדן בעדוניו, ועדיין אינו בטוח שבהשלימו את המלאכה \nישיבהו המלך אל המקום והמעלה אשר היה בה מתחלה, אבל כשהבטיחו שישוב אליה הנה הוא \nבטוח שהמלך ימציא לו די ספוקו כדי שיהיה פנוי לעשות מלאכתו אף אם לא הבטיחו בזה \nבפירוש, לפי שאי איפשר לעבוד עבודתו בזולת זה, ויקשה עוד לדעתו ז\"ל כשידוקדק כי \nיובן ממנו כי אין הטובה וההצלחה נמשכת אחר התורה והמצות ואינה מחוייבת מטבעם וזה \nהטלת מום בקדשים. זה שעור כלל דעת הרב ז\"ל בשני הגמולים ומה שנראה ראוי להשיב עליו: \n\n"},{"index":5,"he":"הדעת השני הוא דעת הרמב\"ן ז\"ל נמצא לו בפרשת וארא אמר שם בזה הלשון, לא תבא על אדם \nטובה בשכר מצוה או רעה בעונש עברה, רק במעשה הנס ואם יונח באדם לטבעו או למזלו לא \nיוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו, אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים \nוהם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם והם באדם עונש ושכר באמת, ומפני זה \nתאריך התורה ביעודים שבעולם הזה ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים, \nוכנגד התולדות וקיום הנפש ודבקה באלהים דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלהים אשר \nנתנה. ועוד אפרש זה אם גומר השם עלי. והוא מה שכתב בפרשת אחרי מות בענין הכרתות \nהנזכרים בנפש אמר, כי הם בטחון גדול בקיום הנפשות אחרי המיתה ובמתן השכר בעולם \nהנשמות, והעולה מדבריו שם כי להיות שההשארות נמשך לנפש בהכרח כי אין לה סבות ההפסד \nוהיא בעניינה לא תמות, ולפי שזה כן לא היה שם סבה לשיבטיח בעל הגמול בקיומה כלל כי \n"},{"index":6,"he":"זה מוכרח מתולדתה, ולכן לא בא יעודו בתורה, אבל הטובות האלה להיות שאין נמשכות לנו \nכלל מדרך הטבע הוצרך בעל הגמול יתברך להבטיחנו בהם לומר כי היעודים ההם נמצאים עמנו \nבנס, ולכן גזר הרב כי שכר כל התורה נסים והם נסתרים: \nועוד הוסיף הרב ביעודים האלה בפרשת אם בחקותי אמר שם בזה הלשון, וכבר בארנו כי כל \nאלה הברכות כלם נסים אין בטבע שיבאו הגשמים, ויהיה השלום לנו מן האויבים, ויבא מורך \nבלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החקים והמצות, ולא שיהיה הכל הפך מפני זרענו השנה \nהשביעית, כל זה הוא דעת הרב ז\"ל בשני הגמולים: \nוכבר נודע בשערים היות הרב גדול המאמינים ורב מובהק לחכמים בחכמת הקבלה היא חכמת \nהאמת, וגם בעיני יפלא על האמינו כי יעודי התורה הם נסים עם היותו גדול בחכמה, וכבר \nאמרו החכמים כי הנס הוא מציאות הדבר בעצם זולת סבותיו העצמיות, והנה לדעתו ז\"ל \nהטובות וההצלחות המיועדות בתורה לא ימשכו אחר המצות ולא יתחייבו מהם כלל, ואין יחס \n"},{"index":7,"he":"בין עשיית המצוה אל עליית האדים וירידת המטר בהיות הארץ צמאה ויבשה אין כל, ובין \nהתענית אל זכוך האויר המעופש הדבריי, אבל מציאות כל זה אחר המצות יראה הרב ז\"ל שהוא \nבדרך נס אין המצות סבתם כלל: \nוהנה מרמזיו בסתרי התורה כפי קבלתו נראה הפך זה כפי מה שפירשו תלמידיו המקובלים \nממנו בהרבה מסודותיו, והוא האמת וזה כי העליונים מתברכים בהתעוררות התחתונים \nבעבודתם, ומשם מתפשטת הברכה אל הגורמים, ואין לומר כי זה דרך נס למבין האמת, אבל \nטבע העבודה יחייב כן כמו שהתבאר ויתבאר עוד בסייעתא דשמיא: \nואולי כוונת הרב ז\"ל להשיב על השאלה הישנה כפי הנגלה לתת מענה לשון להמון החכמים בה \nלבעלי הריב, ונסתפק במה שרמז בסודותיו בענינה ליחידי סגולה העומדים בסוד אלהינו, \nובזה יתישב הלב וינוח הדעת: \nואמנם במה שאמר הרב ז\"ל כי ההשארות לנפש דבר טבעי בתולדתה ולזה לא זכרה התורה הגמול \nהרוחני, כבר השיגוהו קצת מהחכמים האחרונים מהם החכם ר' יוסף אלבו בספר העיקרים שלו \n"},{"index":8,"he":"מאמר ד' פרק ל\"ט כתב עליו בזה הלשון, וגם זה דבר חלוש כי אין ההשארות יותר טבעי \nלנפש מהבחירה לאדם שאמרה תורה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת \nבחיים, ואחר שאין ההשארות דבר מפורסם ונודע למה לא תודיענו התורה כמו שהודיעה \nהבחירה או חדוש העולם וכיוצא בו מהדעות והאמונות האמיתיות שבאו בתורה, ועוד כי לפי \nדעת האומרים שהשכר הרוחני הוא לגוף ולנפש כאחד אין זה דבר טבעי לגוף להתקיים תמיד, \nוהיה ראוי שתאמר אותו התורה בפירוש עד כאן דבריו: \nוהרב ז\"ל ינצל מרשתו במה שנליץ בעדו ונאמר כי הבחירה טבעית לאדם בעודו נושא שם זה, \nוהוא באלה החיים והייעודים הגשמיים טבעיים לאדם גם כן מצד התורה והמצות שימשכו \nאליהם ויתחייבו מהם בטבע כי כן חייב טבע העבודה, וכמו שהתבאר בפרק שלפני זה וכמו \nשיתבאר בסייעתא דשמיא, והרב ז\"ל ירצה זה ויודהו וכמו שכתבתי למעלה, ואין ספק כי אלה \nהטובות הנפש הטהורה גרמא בתועלתם אל הגוף מצד דבקותה במקורה ומעשיה הטובים ועבודתה \n"},{"index":9,"he":"לאלהיה שהוא הייחוד, ואחר שאלה הטובות נמשכות אחר עשיית התורה והמצות, ומתחייבות \nמהם והנפש סבתם כל שכן שיועילו להשאירה בנועם מתמיד במקום ההוא אשר היתה פונה אליו \nועודנה מחוברת אל הגוף, שהרי ההשארות והעונג ההוא נמשך גם כן אחר התורה ומצותיה \nבטבע וקל וחומר הוא, ואם היה בעל הגמול יתברך מיעד הגמול הרוחני בפירוש היה כפל \nומותר גמור אחר שנדין אותו בקל וחומר מהיעוד הגשמי אחר שזה וזה נמשכים אחר המצות \nומתחייבים מהם בטבע, ומעתה אין להשיב על הרב ז\"ל מהבחירה כי הכרח היה זכרונה כי ממי \nנדין אותה, אבל הגמול הרוחני נדין אותו מהגשמי בשוה, ואין בזכירתו כי אם כפל ומותר \nגמור. כי בזכרו הגשמי גם הרוחני בכלל: \nובזה יתורץ מה שהקשה עוד שם באמרו, והיותר קשה בכל זה הוא כי אחר שלא תזכיר היעודים \nהרוחניים שהם עקר השכר, למה תזכיר היעודים הגשמיים שאינו עקר השכר, עד כאן, ומה \nשאמר כי לפי דעת האומרים שהשכר הרוחני הוא לגוף ולנפש כאחד, אין זה דבר טבעי לגוף \n"},{"index":10,"he":"להתקיים וכו', זה דעת הרב ז\"ל, והוא האמת וכך היתה הכוונה בבריאת אדם הראשון לולא \nשחטא וחטא ממית, וכשיתחדש העולם יחזור לטבעו הראשון, ולכך יתקיימו שניהם כאחד כי \nתחזור הכוונה למקומה, ולכך אין צורך להזכירו, ועוד אדבר בזה בסייעתא דשמיא. אבל הוא \nלא יאמין זה כי הפלוסופיא תרחיקהו מזה ותאלצהו להאמין חלופו כמנהגה למנוע האמת \nוהצדק מחשוקיה ההולכים אחר שקול דעתם ומניחים דעת עליונה, ומהם החכם רבי יוסף בן שם \nטוב ז\"ל בספר עין הקורא מאמר ב' אמר שם בזה הלשון, אפילו שנודה להרמב\"ן ז\"ל בכל מה \nשהניח, ומה שהלצנו בעדו ומנין הוא יודע כי מציאות ההצלחה הנצחית ההיא נמשכת אחר \nהמצות התוריות, כי אפילו שנודה לו כי הנפש בטבע היא נשארת לא תשיגה הכליון בהפסד \nהגוף, כי היא בלתי מעורבת בו, אבל היא נקשרת בו הקשר מציאות לבד לא נודה אליו כי \nבטבע היא נשארת בערבות וששון ובגן עדן אשר לו והוא ז\"ל לא ירצהו גם כן, אבל ההשאר \n"},{"index":11,"he":"בעונג הוא נמשך אחר המצות לדעתו ז\"ל עם שהוא האמת בעצמו ומציאות ההצלחה הזאת אחר \nהמצות איננו טבעי שכלי אנושי וזה מבואר מאד עד כאן: \nוכבר כתבתי למעלה כי הרב ז\"ל יודע מסוד העבודה כי מטבעה להמציא ההצלחה אל הגוף וכל \nשכן אל הנפש כי היא העיקר בעבודה ומזה יתבאר לו וידע באמת כי מציאות ההצלחה הנצחית \nנמשכת אחר המצות התוריות בטבעה ואם אינו טבע שכלי אנושי הוא טבע שכלי אלהי ובזה \nיסולק הספק מעליו: \nזה שעור כלל דעת הרב ז\"ל בזה הענין עם מה שראוי להשיב עליו ולהליץ בעדו. הדעת \nהשלישי הוא דעת הר\"ן ז\"ל כי הוא כתב בדרשת בראשית בזה הלשון אין ספק שהאמונות \nבזמנים ההם היה עניינם נוהג על הדרך שנוהג משפט האמונות אשר אנחנו בתוכם ר\"ל שהיו \nכלם מבטיחות על הגמול העתיד לנפש אחרי הפרדה מהגוף והיו מרחיקים עידיהם כי מצד שלא \nהיו נוחלים האמת לא היו יכולים לתת אות קרוב ומוחש וכשבאה תורתינו בין אותן האמונות \n"},{"index":12,"he":"כמו שנבדלה מהן במעלה כן הבדילה יעודיה ר\"ל שאמתה אותם מה שלא היו הם יכולים לאמת, \nוכמו שהיה יסוד התורה ענין יציאת מצרים שעל ידו נראה שהענין האלהי דבק בנו מה שלא \nיכלו החרטומים לעשות, אבל נלאו ברוב עצתם כן המשיכה יעודיה שיראה עין בעין שהענין \nההוא לא תוכל תורה אחרת ליעד. ולו הבטיחה על גמול הנפש אחר המות נראתה היא ויתר \nהתורות שוות ולא תודע אליה בענין יעודיה מעלה עליהן, כי אחרי היות כלן מבטיחות על \nדבר בלתי מוחש היתה כל אחת יכולה להתחזק ולומר שהאמת אתה ולזה לא הוצרכה התורה \nלהמשיך יעודיה על ענייני העולם הבא, אבל המשיכה ספוריה על עניינים שהם מאמתים זה \nבלי ספק ע\"כ דבריו: \nוהחכם ר' יוסף השיב עליו במאמר הב' מספר עין הקורא כי הדבור ההוא אשר זכר הוא סבה \nנכונה להבטחת אלה הטובות, אבל להשמטת זכרון התכלית האמיתי איננה סבה כלל, כי היה \nראוי שיזכר זה וזה עד כאן: \nואני תמה שנראה ממנו שלא לקח מלשון הר\"ן ז\"ל אלא מה שיוכל לספק בו עליו, אבל מה \n"},{"index":13,"he":"שיצילהו מהספק השמיטו, כי הר\"ן ז\"ל כבר יצא מזה הספק באמרו בתחלת הענין בזה הלשון, \nהנה נגלה אם כן שהגוף וכחותיו אינן נותנין קיום והעמדה לנפש, אבל מכחישים כחותיה עד \nשראוי שכאשר יוסר המונע תהיה אז הנפש יותר שלמה וכל יעודי התורה שבאו בעניינים \nגופניים על זה הצד שאם יראה לחוש שיש לאדם דבקות בענין האלהי והוא עומד בענין, מונע \nאותו מהשיגו שהוא הגוף אין ספק שיהיה מובטח להיות הדבקות שלם כפי מה שאיפשר כאשר \nיוסר המציק המונע מצורף על זה שאין ספק שהאמונות בזמנים ההם וכו' ואם כן והיה הענין \nהאלהי דבק וחל עליו והוא עם היותו בענין מונע ומציק דבק בו הנה היא הראיה הגדולה \nוהמופת על הדבקו בו בצאתו מחמת המציק, ולפי שהדבקות באלה החיים הוראה נמרצת על \nהגמול הרוחני לא הוצרך זכרונו בתורה כי היה כפל ומותר גמור: \nוהחכם ר' אברהם בן ביבאג\"י ז\"ל בספר דרך אמונה שלו מאמר ב' שער ה' כתב עליו ואמר, \nכי זאת התשובה בלתי מספקת גם כן, כי אם היה השארות הנפש מפורסם אז מכל שכן שיהיה \n"},{"index":14,"he":"מפורסם אצל אברהם אבינו וזולתו מציאות האל ואחדותו, ואם כן כמו שהביאה לנו התורה \nהאלהית מציאות האל באמרו אנכי יי' אלהיך והוא בהכרח היה מפורסם אז גם היה לו להביא \nהשארות הנפש עד כאן. ואין זה כלום שאם היה מציאות האל ואחדותו מפורסם בזמן אברהם לא \nהיה מפורסם בזמן נתינת התורה וישראל שגדלו במצרים הוצרכו לשמוע זה מפי הגבורה, מפני \nשבמצרים היו כופרים בשתי פנות אלו: \nוכבר אמרו במדרש ואלה שמות רבה אמר להם מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון \nהעולם ואני בראתי עצמי ואת הנילוס שנאמר לי יאורי ואני עשיתיני עד כאן. אבל השארות \nהנפש לא רפו ידיהם ממנו: \nועוד יש לי לומר כי באמת השארות הנפש היה בא זכרונו בתורה בפירוש אלא שהתחכמה להביא \nעליו מופת ממה שהחוש מעיד עליו מענין הדבקות שיש לאדם ועודנו מצומד אל המונע, ומזה \nנדין ההשארות בקל וחומר שאין עליו תשובה וזה ראתה החכמה יותר טוב למה שימשך ממנו, \n"},{"index":15,"he":"וכמו שכתב הר\"ן ז\"ל, אבל מציאות האל ואחדותו לא היה שם דבר ממנו נדין אותו, ולזה \nהביאתם התורה וזה אם נודה כי אנכי ולא יהיה לך באו לאמת מציאות האל ואחדותו, אבל אם \nהיה שלא באו לזה, אלא להשרישנו להאמין בכלל שיש תורה מן השמים ושלא נעבוד אלוה \nזולתו, וכמו שכתב הר\"ן ז\"ל בדרשת ואתחנן, אם כן אין מקום למה שהשיב עליו ממציאות \nהאל ואחדותו, והאמת לא הוצרכה התורה להביא זה בפירוש כי ממה שראו במצרים ועל הים \nיתאמת להם במה שאין ספק בו מלבד קבלתם בהם מן האבות: \nזה שעור מה שראיתי להביא בזה הענין כפי מה שיכללוהו ויעירו עליו אלה החכמים ז\"ל \nבדעותיהם, ואחר הקדימי דבריהם ראיתי לברר לחלקי האמת בשני אלה הגמולים לדעת התורה, \nוכפי מה שתשרישהו החכמה העליונה אשר מדרכה להאיר נתיב האמת לפני מבקשיה, וראיתי \nליחד פרק בפני עצמו אל הגמול הגשמי עם שכבר פתחתי הפתח לבא עד תכונתו בפרק הקודם \nלזה, ואחר כך אבא אל הגמול הרוחני, ואל אמת ינחני בדרך אמת: \n  \n"}]}
