{"id":"kabala-f41d246d481b-1-79","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":79,"title":"חלק ג פרק מו","hebrewTitle":"חלק ג פרק מו","segments":[{"index":1,"he":"חלק ג פרק מו \nצור הצור תמים פעלו והוא לשון חוזק ומוצא, והכוונה על אם הבנים הנקראת צור עליון \nשעם שהיא אינה דין ממנה מוצאו בכל המדות וממנה התחלתו, ולסוד זה נקראת צור והיא \nמקור כל הגבורות התחתונות, בסוד מי ימלל גבורות יי, והכתוב הזה מגלה סוד התפשטות \nהאצילות מהצור בפרט הצור הוא המקור תמים חס\"ד פעלו פחד יצחק, כי כל דרכיו משפט, זה \nת\"י, אל אמונה, זה נצ\"ח, ואין עול, זה הו\"ד, צדיק, זה יסו\"ד עולם, וישר, זה מלכו\"ת, \nהוא סוד קשר האמונה בייחוד אחד כלומר הוא לבדו והוא הכל מיוחד בלא שום פרוד, \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג רצ\"ז ע\"א) א\"ר חייא האי קרא מניה אוליפנא חכמה עילאה \nוהכי הוא. אבל סיפא דקרא מקשר קשורא דמהימנותא במאי דכתיב הוא כלומר הוא לבדו כלא \nהוא חד בלא פרודא ואיתימא כל הני סגיאין אינון חזר ואמר הוא כלהו סלקין ומתקשרין \nומתאחדין בחד וכלא הוא והוא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין ע\"כ. ולפי שלבות בני \n"},{"index":2,"he":"אדם יתמהו בראותם שנוי פעולות באות מהצור הזה, ידמו ששנוי הפעולה ממנו חס ושלום לזה \nבא אדון הנביאים להרים מכשול מדרך עמו: \nופירש בעל מערכת האלהות ז\"ל הצור תמים פעלו וגו', אמר כי פעולות צור עולמים תמימות, \nוהוא בעצמו צדיק וישר בכל דרכיו כלומר תמים ופשוט בכל מדותיו. ואחר שהוא תמים ופשוט \nבכל מדותיו, תורה מלת אין עול על הגמול שהוא מצד השכל עד כאן. ובעל מנחת יהודה פירש \nדבריו אמר בזה הלשון, אחז מלת צור על שם שהוא דפוס וצורת העולמים, וידוע כי מצד \nהצורה בא הייחוד ומהחומר הרבוי, ואם כן מצד הצור לא באה כי אם פעולה אחת פשוטה \nושלימה, וזהו אמרו תמים פעלו וגו', אבל מפני כי כל דרכיו משפט והוא אל אמונה לקיים \nהשכר שהבטיח לצדיקים ואין עול להעניש הרשעים ולגמול לכל אחד כפי בית קבולו, מזה הצד \nבא הרבוי והשנוי בפעולותיו לא מצדו, כי צדיק וישר ר\"ל אם תראה שנוי בגמול ועונש הוא \nמצד שהוא צדיק לא מצדו כי הוא ישר ופשוט בפעולותיו עד כאן. וזה הצור מקורן של ישראל \n"},{"index":3,"he":"בסוד צור ילדך תשי: \nובמדרש של רשב\"י ע\"ה (ח\"ב ס\"ד ע\"א) רבי אבא אמר אית צור ואית צור מסטרא דצור עילאה \nנפק צור אחרא ומאי צור עילאה צור דכל צורין ומאי איהו ההוא דאוליד לישראל דכתיב צור \nילדך תשי עד כאן. ועוד שם על מלת תשי אלמלא ינדעון חייביא דהאי צור זמינא לאתערא \nלקבליהו ולאלקאה לון ימנעון מלמיחב קמיה אלא חלשא בעיניהו הואיל ולא מסתכלי \nבאורחיהו ועל דא צור ילדך תשי עד כאן: \nואין צור כאלהינו, והקשו במדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג מ\"ד ע\"א) משמע דאיכא צור אחרא. \nותרצו כמה דאוקמוה דהקב\"ה צר צורה ותקן לה ונפח בה רוחא דחיי' ואפיק ליה לאוירא \nדעלמא. כלומר ואין שום צור וכח מכחות מעלה יכול על זה זולת אלהינו צור ישראל, דבר \nאחר ואין צור כאלהינו אית צור דאיקרו צור הביטו אל צור חוצבתם. והכית בצור. הנני \nעומד לפניך שם על הצור. וכלהו איקרי צור ואין צור בכלהו כאלהינו דיליה שולטנו על \nכלא עד כאן. והכוונה כי הצורים אשר למטה ממנה סוד גבור\"ה ומלכות מהצור העליון סוד \n"},{"index":4,"he":"אם הבנים מוצאותם ואין הצור הכתוב בהם שוה לו, כי הם הכוונה בהם על תוקף הדין הבא \nמהם, אבל הצור העליון נקרא כן על שהוא מקורם עם שצד הייחוד שוה בכל ואם כן אין צור \nכאלהינו שהוא אלהים עליון: \nוכל צור שהזכיר דוד ע\"ה בתהלותיו הכוונה על בית מלכותו הנקרא צור ישראל: \nהביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם וגו', הם שני דברים \nיוכיח הנביא ע\"ה את ישראל, לומר שהיה להם להביט ולהסתכל במקום שממנו חוצבה נפשם ולא \nיטנפוה בטנופי העברות, כי הנה באה להם מיסוד הבינה דרך אמת ואמונה. והוא הצור \nהעליון מקור ההויה, והכוונה כי מצד קדושת נפשם הם מוכנים אל השלמות והם הרעו שחתו \nהפכו ללענה משפט ושנו את טבע היושר והצדק. גם מצד הגוף הביטו אל אברהם אביכם מקור \nהטהרה והקדושה, שהרי היתה ההשגחה הנפלאה שלא תתעבר שרה עד שנמול אברהם למען תחול \nהנפש הקדושה בטפה טהורה וקדושה אשר ממנה נולד יצחק, למען תהיה האומה אשר תצא ממנו \n"},{"index":5,"he":"מיוחדת לעבודת המקום ב\"ה, והרי היתה האומה מוכנת מצד הנפש ומצד הגוף אל השלמות. ואם \nיטעו באמרם אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי, וכמו שאמרו הנשים הארורות, ומן אז \nחדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל בחרב וברעב תמנו, השיב ואמר כי אחד \nקראתיו, הלא יחיד ועני היה אברהם כשקראתיו ואמרתי לו לך לך מארצך וגו' ואברכהו \nבממון בעושר ונכסים, וכמו שכתוב ואברם כבד מאד וגו', וארבהו שעשיתיו לגוי גדול. וכל \nזה לפי שמאס בעובדי עבודה זרה ופירש מהם. או ירצה לפי שאולי ידמו ויאמרו הלא מלכת \nהשמים תכריחנו לעבדה ולא נוכל לצאת מתחת רשותה, לזה השיב ואמר הביטו אל אברהם אביכם \nוגו' כי כפי המזל לא היה איפשר לו להוליד, כי אחד קראתיו ומצינו שהוציא הכתוב בריאה \nבלשון קריאה קורא אני אליהם יעמדו יחדו, כלומר הלא בכוונה בראתיו להיות יחיד וערירי \nבלא זרע, ואחר כך שניתי הבריאה בעבורו ואברכהו וארבהו כדי שיהיו הבאים ממנו למעלה \n"},{"index":6,"he":"מן המערכת שהרי שדדתיה בעבורם, ואם כן אין להם טענה מצד המזל, כי אין כל הקורא אותם \nכי אם מצד בחירתם הרעה, ואין למזל מבא בזה, ואלו יקיימו התורה והמצות יצאו מתחת \nמשפטו והוראתו, וכמו שכן היה לאברהם אשר חצבו ממנו, וידוע כי זכות הארץ גרם לו \nלאברהם כל זה, כי חוצה לה אי איפשר ולפיכך תלה כל זה בה באמרו לך לך מארצך וגומר, \nואעשך לגוי גדול ואברכך וגו', כי היא המקום המיוחד משאר הארצות לעבודה, ובה עבד את \nיי' והקריא שמו בפי כל בריה לקרא כלם בשם יי' לעבדו שכם אחד. והם לא הלכו בדרכיו \nועבדו בה עבודה זרה שהוא רשות אחר לה ולהם, וזה היה סבת גלותם ממנה: \nועתיד הקב\"ה להחזיר מקום עבודתו ליושנו, ולזה סמך כי נחם יי' ציון נחם כל חרבותיה, \nואברהם היה עץ יבש והפריחו הקדוש ברוך הוא בזכות הארץ, כי הוציא ממנו אומה שלימה \nלהיות להם לאלהים, גם הגורם יאכל בטובה אחר היותה כמדבר מבלי יושב, וישם מדברה כעדן \n"},{"index":7,"he":"וערבתה כגן יי, כל זה אמר הנביא ע\"ה נחמה אל הצדיקים אשר היו אז בדורו, וכמו שהקדים \nשמעו אלי רודפי צדק מבקשי יי, ותוכחה וגערה אל רשעי הדור ההוא אשר לא הביטו אל צור \nחצבו ואל מקור התחלתם ושרשם ללכת בדרכיו לא, והיתה תוכחה זו נחמה אל הצדיקים אשר \nהביטו אל כל זה: \nוזאת היתה הכוונה בזה הפרק: \n  \n"},{"index":8,"he":"חלק ג פרק מז \nכבר התבאר בזה הספר כי כפי התעוררות העולה ומתעורר למטה דוגמתו מתעורר למעלה בסוד \nבנין השם הגדול, כי זה הכח נמסר ביד התחתונים לתקן ולפאר מקום המקדש העליון \nבמעשיהם. ולהיות זה כן, נתקן ונעשה האדם התחתון דוגמת האדם העליון, ולא עוד אלא \nשבזה התחתון תלוי שלמות וצורך העליון, ולזה לא נתגלה העליון עד שנברא התחתון כי בו \nהשלמות, וכשנברא ונעשה התחתון נראה ונתגלה שלמות העליון ונשתכללו עליונים ותחתונים. \nוהסוד המופלא הזה נרמז במעשה בראשית באמרו וכל שיח השדה וגו', כי לא המטיר יי' \nאלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"א ל\"ה ע\"א) אמרו בזה הלשון, תא חזי אדם וחוה דא בסטרא דדא \nאתבריאו מ\"ט לא אתבריאו אפין באפין דכתיב כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ וזווגא לא \nאשתכח בתקוניה כדקא יאות, וכד אתתקן הא דלתתא ואתהדרו אפין באפין כדין אשתכח לעילא, \nמנא לן ממשכן דכתיב הוקם המשכן ילפינן דמשכן אחרא אתוקם עמיה ועד לא אתקם לתתא לא \n"},{"index":9,"he":"אתקם לעילא, אוף הכא כד אתתקן לתתא אתתקן לעילא, ובגין דעד לא אתתקן לעילא לא \nאתבריאו אפין באפין וקרא אוכח דכתיב כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ ובגין כך ואדם \nאין, דלא הוה בתקוניה ורזא דא דעד הכא לא אית סמ\"ך בפרשתא ואע\"ג דחברייא אמרו אבל \nסמ\"ך דא עזר ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא אפין באפין דכר ונוקבא אסתמיך דא לקבל דא \nודאי סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר סמוכים דא זכר ונקבה סמוכים כחדא. ד\"א \nסמוכים עולם תתאה בעולם דלעילא דכד לא אתתקן עולם דלתתא לא אתתקן עולם דלעילא דקאמר \nכי לא המטיר יי' אלהים על הארץ דהא דא בדא סמיך ועולם דא תתאה כד אתתקן ואתהדר אפין \nבאפין ואתתקנו אשתכח סמך לעילא דהא מקדמת דנא לא הוה עלמא בתקוניה עד כאן: \nהנה בארו כי העליונים צריכים בגלויין ובתיקונן אל תקון התחתונים, שהרי בתחלת הבריאה \nלא נראה שלימות המרכבה העליונה ושלימות שאר כל הנבראים עד שנתקנה ובאה ונראית צורת \n"},{"index":10,"he":"האדם התחתון שנקרא עולם קטן, וכמו שהוצרך התקון העליון אל תקון זה התחתון בתחלת \nהבריאה לא שקט ולא נח זה הצורך בתקון ההוא לבדו אז, כי כן תמיד כל המרכבות העליונות \nצריכות בקיומן לצורת אדם ולשלמותו, וכפי עשות האדם התחתון צורות דומות לתחלת הבריאה \nשהם פעולות היושר והצדק על פי התורה יוסיף און וחיל ותוספת שפע ורבוי אור וברכה \nבאדם העליון שהוא דוגמתו שהרי הכל נמשך ובא אחריו: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"א ל\"ה ע\"א) ואד יעלה מן הארץ מן ארעא תתאה אתער עובדא \nלעילא, תא חזי תננא סליק מארעא בקדמיתא ועננא אתער וכלא אתחבר לבתר דא בדא, כגוונא \nדא תננא דקרבנא אתער מההוא ועביד שלימו לעילא ואתחבר כלא דא בדא ואשתלים כגוונא דא \nדלעילא אתערותא שרי מתתא ולבתר אשתלים כלא, ואלמלא דכ\"י שריא באתערותא בקדמיתא לא \nאתער לקבלה ההוא דלעילא בתיאובתא דלתתא אשתלים כלא עד כאן: \nאחר שגלה הכתוב כי לא נתקנו העליונים למעלה עד שנתקנו התחתונים למטה, וזה היה \n"},{"index":11,"he":"בכוונה ובהשגחה נפלאה ללמד דעת את בני אדם ולהורותם כמה כחם גדול, כי נמסר בידם \nבנין העולמות וחרבנן וזה בכתוב וכל שיח השדה חזר וגלה בכתוב הבא אחריו, כי \nההתעוררות המתעורר למטה עושה רושם ומעורר דוגמתו למעלה, וכי שלמות העליונים תלוי \nבתחתונים ובפרט כ\"י שלמותה תלוי בישראל, וזה כי לפי שהיא צריכה השקאה כי היא הארץ \nהמקבלת התמונות, ולזה נקראת יבשה בסוד יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה \nהיבשה, וכתיב ועתה נפשנו יבשה, והטעם אין כ\"ל דודה ואור עיניה איננו אתה בבית, ולזה \nהיא משתוקקת אל מרכבה והם הצדיקים אשר תסמך על ידם והם המדמים צורה ליוצרה, כי על \nידי שמדבקים רצונם ברצון צדיק של מעלה היא מתעוררת להתייחד עמו ומקבלה באהבה כלולה, \nואומר לה בואי כלה בואי כלה: \nוזה סוד ואד יעלה מן הארץ תורה ומעשים טובים ותפלות וברכות מן הצדיקים אשר בארץ, כי \nבהם מעוררים הצדיק ובא והשקה את כל פני האדמה, וכמו שהארץ התחתונה לא תקבל ההשקאה \n"},{"index":12,"he":"כי אם מהאדים העולים ממנה ומהם יתהוו העננים, ועליה יריקו, כן הצדיקים אשר בארץ \nמעלים האדים אל הארץ העליונה מצד תורתם ומעשיהם הטובים ותפלותיהם וממשיכים אליה \nההשקאה ומוסיפים בה כח ורבוי לעלות, ואז הצדיק מתעורר ובא ומקבלה בחיקו בחבה רבה, \nובזה עושים רצון אביהם שבשמים ומדמים הצורה ליוצרה, וזה סוד ובו תדבק וגם הוא דבק \nבהם, והרי הם כאבן השואבת את הברזל שזה מושך את זה, וזה נאחז מזה ואינם נעזבים זה \nמזה, אם לא יהיה שם גורם מבחוץ יגרום שיעזבו זה מזה, כן הצדיקים דבקים ונקשרים \nבמחשבתם ולבותם בלב הצדיק של מעלה מצד צדקותיהם ומעשיהם הטובים, כי הם סבת הדבוק \nוהקשר האמיץ ביניהם ואינם נעזבים זה מזה אם לא יהיה שם גורם מבחוץ יגרום העזיבה \nוהפרוד ביניהם: \nובפרק י\"ח מפרקי היכלות דר' ישמעאל ע\"ה אמרו בזה הלשון א\"ר ישמעאל אמרה לי כל חבורה \nבן גאים אתה שאתה מושל באור הגדול באורה של תורה ב\"ר נחוניא בן הקנה הראה אותו החזר \n"},{"index":13,"he":"אותו וישב אצלנו מצפיה שהוא מציץ בצפיית המרכבה וכו', א\"ר ישמעאל מיד נטלתי מטלת של \nמילת פורחבא ונתתי אותה לר' עקיבא, ור' עקיבא נתנה לשמש והשמש נתנה לעבד שלנו לומר \nלך והעמד מטלת זו אצל אשה שטבלה ולא עלתה לה טבילה והטבילה שאם תבא אותה האשה ותאמר \nמדות וסתה לפני חבורה בידוע שאחד אוסר והרוב מתירין ואמרו לאותה האשה געי בה במטלת \nזו בראש אצבע צרדה שליך עליה, ואמרו לה אל תדרכי ראש אצבע צרדה שליך עליה, אלא כאדם \nשנוטל נימא מגלגל עיניו שנפלה לו ומדחיף אותה ברמיזה, הלכו ועשו כן והניחו את המטלת \nלפני ר' ישמעאל נעץ בה מורביה של הדס מלאה פלייטון ששרוי באפלסמון נקי והניחו אותה \nעל ארכובותיו של ר' נחוניא בן הקנה, ומיד פטרוהו מלפני כסא כבוד שהיה יושב ורואה \nבגאוה מופלאה ושררה משונה בגאוה של רוממה ושררה של זיהיון שמתרגשת לפני כסא כבוד ג' \nפעמים בכל יום ויום במרום מיום שנברא העולם ועד עכשו לשבח עד כאן: \n"},{"index":14,"he":"הנה החסיד הזה מצד קדושתו וטוהר מעשיו היה יושב וצופה במרכבה והיתה מחשבתו דבקה \nוקשורה בעליונים והם בו ולא היה נעזב מהם ולא הם ממנו, כי היו מושכים זה את זה עד \nשהוצרכה החבורה קדושה אליו וסבבו באמצעות גורם מבחוץ להפריד בין החשוקים ונתפרדה \nחבילה, אשר יתבאר ממה שכתבנו בזה הפרק למתבונן בו, כי תורה ומעשים טובים הגורם \nהגדול בייחוד השם הגדול בכבודו והגורמים זה הייחוד דבקים בו וקרובים אליו ואל זה \nהיתה הכוונה בזה הפרק: \n  \n"},{"index":15,"he":"חלק ג פרק מח \nקר\"ב נג\"ש נג\"ע. קרב נגש עניינם ייחוד ודבוק, ועל הדרך שהתבאר בפרק הקודם לזה כי מי \nגוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו, וכבר באר לפניו ולאחריו סבת זה ושמרתם ועשיתם כי \nהיא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, כי תורה ומעשים טובים סבת ייחוד השם הגדול בכבודו, \nוהייחוד סבת כל ההצלחות הם יקראו והוא יענם, וזו היא חכמתם ובינתם לעיני העמים, \nוכמו שהתבאר כבר, וכתיב ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת, \nאשר זה גורם קורבה וייחוד בשם הגדול, ומצד זה הוא קרוב אליהם אלהים קרובים קרבים \nכתיב קרבים ודאי מדה במדה מקרבים כחותיו והוא שכרם קרבים אליו, ואני קרבת אלהים לי \nטוב: \nלפי שאמר למעלה כי הנה רחקיך יאבדו, והם הרשעים הגורמים רחוק וקצוץ בכחות השם הגדול \nבמעשיהם יאבדו מדה כנגד מדה, כי גרמו לצדיק שיתרחק מצדק, והרי צדיק אובד בצדקו וגם \nהם יאבדו, אבל אני קרבת אלהים שהוא ייחוד השם בכבודו לי טוב, וזה הוא הטוב האחרון \n"},{"index":16,"he":"והשלימות הקנוי: \nולזה התכלית נברא האדם ולזה שתי באדנ\"י יהו\"ה והזכיר אלו השמות כי הם סוד הייחוד, \nמחסי לספר כל מלאכותיך כי הייחוד מבא לזה, קרוב יי' לכל קוראיו ולמי, לכל אשר \nיקראוהו באמת במדת אמת ששם מקום הייחוד ושם מתיחד הכל, ואחר שמיחד שם את השם ומקרב \nכל הכחות שם הנה הוא קרוב לכל הקורא אותו משם, ישאלוני משפטי צדק לפי שקרבת וייחוד \nאלהים יחפצון ולזה ישאלוני ללמדם משפטי צדק כי הם הגורם בייחוד: \nולכוד זה העבודה המיחדת ומקרבת כחות השם הגדול נקרא קרבן קרבן ליי' ודאי, את קרבני \nלחמי: \nואמרו במדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג ה' ע\"א) קרבן מאינון כתרין קדישין דמתקרבין כלהו \nכחדא ומתקשרן דא בדא עד דעבדין כלהו בייחודא שלים לתקנא שמא קדישא כדקיאות, הה\"ד \nקרבן ליי' קרבן דאינון כתרין ליי' הוא לאתתקנא שמא דא וליחדא ליה כדקא יאות עד כאן, \nולסוד זה אמר הכתוב תשמרו להקריב לי ולא אמר לקרב כלומר להקריב כחותיו אליו להיות \n"},{"index":17,"he":"אחד, וכן זה האשה אשר תקריבו ליי' אשה כתיב כלומר זה סוד זה אלי והאשה סוד כנסת \nישראל תקריבו ליי' סוד תפארת ישראל יי' אחד ושמו אחד: \nוהכלל כי כל לשון קריבה האמורה כלפי מעלה פירושה ייחוד ודבוק, וגם הכהנים הנגשים אל \nיי' בסבת הקרבנות אשר הם מגישים סוד הייחוד שהם מיחדים בהם גם הם נגשים אליו ודבקים \nבו, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים הוא עב הענן ועליו אמר לו הנה אנכי בא אליך \nבעב הענן, ולעוצם מעלתו והשגתו בייחוד מכל משיג, היה מגיש ומיחד, וכפי הפלגת ייחודו \nגם הוא היה נגש ודבק כפי הכנתו וערכו אשר בזה עלה על כל נולד, ומזה ונגש משה לבדו \nאל יי' להפלגת השגתו בנבואה שהיה נגש ודבק במקום השגתו ונבואתו בתכלית הדבוק \nוהייחוד, ולהורות על זה הושאלה המדה אליו בפי חכמי האמת: \nובספר היכלות היכל ששי אמר המאור הקדוש רשב\"י ע\"ה (ח\"ב רנ\"ד ע\"א) בזה הלשון תא חזי \nמשה ידבר דכתיב הנך יפה רעיתי וכתיב כחוט השני שפתותיך, והאלהים יעננו דכתיב הנך \n"},{"index":18,"he":"יפה דודי וכתיב שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר עד כאן, ומזה הענין כל לשון נגישה \nהאמורה כלפי מעלה, יגע בהרים ויעשנו, וירד יי' על הר סיני והר סיני עשן כלו, ואם \nכוונת הכתוב אל סוף הכל יהיה פירושו עלוי הכל וייחודו אל נרתקו ונשגב יי' לבדו, \nויגע על פי השפיע וייחד נבואתו בסבת פי כלומר כדי שאנבא על עמו, וכל לשון נגיעה \nהאמורה כלפי מעלה זה עניינה, וזה מה שרצינו לבארו בזה הפרק: \n  \n"}]}
