Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏
Reader › Likutay Halachos › בית הכנסת ד:
A A
בית הכנסת ד:

Bais HaKnesses — Laws of the Synagogue (House of Assembly) 4:

ליקוטי הלכות - Likutay Halachos

Matched source edition · Volume 5 · Bracketed references are separate from the traditional items.

בית הכנסת ד:Bais HaKnesses — Laws of the Synagogue (House of Assembly) 4:

א1

[255]

עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת, "יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִרְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ" ( בְּסִימָן עה לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה:

[255]

Based on the teaching beginning “G-d shall bless us, and all the ends of the earth shall fear Him” (in section 75 of Likutay, part 1); see the entire teaching there.

[256]

וְהַכְּלָל, שֶׁדִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה הֵם בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּעֲלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ וּמְחַבְּרִין אוֹתָם יַחַד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם וּבוֹרְאִין מֵהֶם עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים וְקֹדֶם שֶׁמַּעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת אֲזַי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם בְּחִינַת דָּמִים, אֲזַי הֵם בִּבְחִינַת צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, בְּחִינַת פְּגַם הָרַגְלַיִם שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁנֶּאֱחָזִין בְּהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת לְהַכְנִיסָם בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַדָּמִים דִּבּוּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְאָז מַעֲלִין בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין וּמִתְחַבְּרִין הַנִּיצוֹצוֹת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם וְחִבּוּר בֵּינֵיהֶם וְאָז נִתְתַּקֵן פְּגַם הָרַגְלַיִן בִּבְחִינַת ( בְּרֵאשִׁית ב) וַיִּבֶן אֶת הַצֶּלַע וְכוּ'. וּצְרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁיִּבָּטֵל הַגּוּף לְגַמְרֵי שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף בָּטֵל וְאֶפֶס וְאָז נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם. כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַנִּצָּחוֹן הוּא מֵהַדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַד בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲסֹק כָּל כָּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל טִפֵּי דָּמִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וְלֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר בּוֹ טִפַּת דָּם שֶּׁלֹּא עָבַד בָּהּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי, כִּי חִיּוּת הַגּוּף הֵם הַדָּמִים. וּצְרִיכִין לְהַכְנִיס כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדָּמִים לְתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין כָּל הַדָּמִים עִם הַחִיּוּת שֶׁבָּהֶם בְּתוֹךְ תּוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי זוֹכִין עַל-יְדֵי יִרְאָה וְכוּ', וְזֶהוּ בְּחִינַת וְיִרְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אֶרֶץ, שֶׁעַל-יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת כְּאַיִן וּכְאֶפֶס וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם, בְּחִינַת יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל הַנַּ"ל מְבֹאָר שָׁם מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁכָּתַבְתִּי כָּאן שֶׁאֵינָם מְבֹאָרִים שָׁם כָּךְ בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל דְּבָרַי נִכְלָלִין שָׁם:

[256]

The principle is that words of Torah and prayer are the aspect of raising meye'in nookveen, feminine waters, through which peace is made. That is, one raises all the sparks that fell and joins them together, which is the aspect of peace, and creates new worlds from them. Before the sparks are raised, the sparks are the aspect of bloods; then they are in the aspect of “Limping on his thigh,” the aspect of damage to the legs, where the principal hold of the kelipos is, as they take hold of the sparks that fell. Therefore one must raise the sparks and bring them into speech, so that from the bloods there will be made holy speech of Torah and prayer. Then one raises the aspect of raising meye'in nookveen, through which the sparks ascend and join, and peace and connection are made between them. Then the damage to the legs is rectified, in the aspect of (Biraishis 2) “And He built the rib,” etc. One must speak in Torah and prayer so that the body is completely nullified, so that the body is null and nothing. Then all earthliness is nullified, and one merits peace. For the principal dispute and contentious striving for victory come from the bloods with which he has not yet served Hashem, blessed be He, for a person must be so occupied with his service of Him, blessed be He, that he merits serving Hashem, blessed be He, with every drop of blood within him, so that not a drop of blood remains within him with which he has not served Hashem, blessed be He. That is the above aspect: one must speak so much in Torah and prayer that the body is completely nullified, for the body’s vitality is the bloods. One must bring all the vitality of all the bloods into the words of Torah and prayer, until all the bloods, with the vitality within them, are included in Torah and prayer, until the body is completely nullified, as above. Then he merits peace, as above; and one merits completely nullifying the body through awe, etc. This is the aspect of “And all the ends of the earth shall fear Him”: through awe all earthliness is nullified as nothing and naught. Then he merits peace, the aspect of “G-d shall bless us,” for the Holy One, blessed be He, found no vessel that holds blessing except peace (Mishna, Ooktzin 3:12). See there, for all the above is explained there from within the above teaching. Although there are things I wrote here that are not explained there so explicitly, in truth all my words are included there.

ב2

[257]

וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת, כִּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מְגַדְּלִין תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְעַל-יְדֵי דִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעוֹסְקִין שָׁם תָּמִיד בִּתְפִלָּה וּקְרִיאַת הַתּוֹרָה וְכוּ', עַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת וּמַעֲלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם כַּנַּ"ל וּמִשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא כְּשֶׁמְּבַטְּלִין הָאַרְצִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת וּמַעֲלִין וּמְבָרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת וּמְחַבְּרִין אוֹתָם וּבוֹנִין מֵהֶם עוֹלָמוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁאָז נִתְקַדֵּשׁ זֶה הַמָּקוֹם, כִּי נִתְבַּטֵּל מִשָּׁם אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁהָיוּ נֶאֱחָזִין בְּאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הַטֻּמְּאָה כִּי עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה מְבַטְּלִין הַקְּלִפּוֹת וּמְקַדְּשִׁין הַמָּקוֹם, כִּי נִתְגַּלֶּה בּוֹ הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעוֹלִין מִשָּׁם תָּמִיד וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִנְהֹג מוֹרָא גָּדוֹל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מוֹרָא מִקְדָּשׁ, כִּי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ הֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה, כִּי עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִנְהֹג מוֹרָא גָּדוֹל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּדֵי לִזְכּוֹת לְבַטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁהַמָּקוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁמְּדַבְּרִים שָׁם הַרְבֵּה תָּמִיד עַד שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַמָּקוֹם לְמָקוֹם קָדוֹש, כִּי נִכְלָל בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָאַרְצִיּוּת וְהַגַּשְׁמִיּוּת, שֶׁשָּׁם אֲחִיזַת בְּחִינַת הַחֹל וְהַטֻּמְּאָה, שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה נִתְבַּטֵּל שָׁם עַל -יְדֵי רִבּוּי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁמְּדַבְּרִים שָׁם תָּמִיד, אֲבָל עִקַּר הַבִּטּוּל הוּא עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִנְהֹג שָׁם מוֹרָא גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הָאַזְהָרָה עַל מוֹרָא מִקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ( וַיִּקְרָא יט), "וּמִקְדָּשַׁי תִּירָאוּ וְכוּ'" וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ( בְּרֵאשִׁית כח), "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה וְכוּ'" וּבִכְלַל זֶה מוֹרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֵם מִקְדָּשׁ מְעַט כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר בִּטּוּל הָאַרְצִיּוּת לְהָפְכוֹ לִקְדֻשָּׁה גְּמוּרָה הוּא עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְיִרְאָה אָז דַּיְקָא יְכוֹלִין לְבַטֵּל הַגּוּף וְכָל בְּחִינַת הָאַרְצִיּוּת עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן אָסוּר לְדַבֵּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ שׁוּם שִׂיחָה בְּטֵלָה, כִּי צְרִיכִין לְדַבֵּר שָׁם רַק דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין מַיִין נוּקְבִין וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם וּמְתַקְּנִין כָּל הָעוֹלָמוֹת וּמַמְשִׁיכִין לְשָׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַל-יְדֵי שִׂיחָה בְּטֵלָה בִּמְקוֹם קְדֻשָּׁה כָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם, פּוֹגְמִין שָׁם מְאֹד כְּאִלּוּ רוֹצֶה לְהַחֲזִיר הַקִּלְקוּל לִמְקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ מַחֲזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, כִּי חוֹזֵר וּמַגְבִּיר חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים עַל-יְדֵי שִׂיחָה בְּטֵלָה בְּמָקוֹם קָדוֹש כָּזֶה שֶׁעוֹסְקִין שָׁם תָּמִיד בְּדִבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַעֲלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת מִשְּׁבִירַת כֵּלִים וְהוּא עַל-יְדֵי דְּבָרִים בְּטֵלִים שֶׁלּוֹ מְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם, תִּקּוּן כָּזֶה, כִּי צְרִיכִין לְדַבֵּר שָׁם רַק דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים תָּמִיד, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַמָּקוֹם לִקְדֻשָּׁה גְּמוּרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְבַּטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת וְכַנַּ"ל וְתֵכֶף כְּשֶׁמְּדַבֵּר שִׂיחָה בְּטֵלָה חַס וְשָׁלוֹם, הוּא פּוֹגֵם בָּזֶה, וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיר הָאַרְצִיּוּת וְהַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בָּהֶם חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן פְּגַם שִׂיחָה בְּטֵלָה בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת גָּדוֹל מְאֹד, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכָל הַסְּפָרִים ( וּבִפְרָט בְּהַקּוּנְטְרֵס מוֹרָא מִקְדָּשׁ מֵהָרַב הֶחָסִיד הַמְּפוּרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב יוֹסֵף זצוק"ל מַגִּיד מֵישָׁרִים מֵאוֹסְטְרָא בַּעַל הַמְּחַבֵּר סֵפֶר רַב ייב"י, עַיֵּן שָׁם):

[257]

This is the aspect of the holiness of the Bais HaKnesses. For in the Bais HaKnesses one magnifies Torah and prayer. Through the holy words in which one is constantly occupied there, in prayer and Torah reading, etc., one raises the aspect of raising meye'in nookveen. Through this all earthliness is nullified, all the sparks are raised, and peace is made, as above. From there comes the principal holiness of the Bais HaKnesses, for the principal holiness is when one nullifies earthliness and physicality, raises and clarifies the sparks, joins them, and builds holy worlds from them. Then this place is sanctified, for the hold of the kelipos—which are the principal impurity and which were grasping these sparks—is nullified from there. For through words of Torah and prayer one nullifies the kelipos and sanctifies the place, for a revelation of Divinity is revealed within it, which is the aspect of the sparks that constantly ascend from there. Therefore one must conduct oneself with great awe in the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash, which is the aspect of awe of the sanctuary. For the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash are the aspect of a small sanctuary. For the principal holiness comes through awe, for through awe earthliness is nullified, as above. Therefore one must conduct oneself with great awe in the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash, in order to merit nullifying all earthliness. This is the principal aspect of the holiness of the Bais HaKnesses: that place is holy because earthliness was nullified there through the words of Torah and prayer spoken there abundantly and constantly, until the place was transformed into a holy place, for it was included in His holiness, blessed be He. For the earthliness and physicality, where the aspect of the secular and impurity takes hold, which is the opposite of holiness, are nullified there through the abundance of words of Torah and prayer that one constantly speaks there. But the principal nullification is through awe, as above. Therefore one must conduct oneself there with great awe, as above. This is the aspect of the warning concerning awe of the sanctuary, as written (Va'yeekruh 19), “And My sanctuaries you shall fear,” etc., and as written (Biraishis 28), “How awesome is this place,” etc. Included in this is awe of the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash, which are a small sanctuary, as above. For the principal nullification of earthliness, to transform it into complete holiness, comes through awe, as above, for when one merits awe, then specifically one can nullify the body and every aspect of earthliness through words of Torah and prayer, as above. Therefore it is forbidden to speak any idle talk whatsoever in the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash, for one must speak there only words of Torah and prayer, through which one raises meye'in nookveen, makes peace, rectifies all the worlds, and draws there the holiness of Hashem, blessed be He. But through idle talk in such a holy place, G-d forbid, one does great damage there, as though wishing to return the corruption to its place, G-d forbid; as though returning the world to chaos and void, G-d forbid, which are the aspect of the shattering of the vessels. For he renews and intensifies, G-d forbid, the aspect of the shattering of the vessels through idle talk in such a holy place, where one is constantly occupied with holy words of Torah and prayer and fear of Heaven. Through this one raises all the sparks from the shattering of the vessels, while he, through his idle words, spoils, G-d forbid, such a rectification. For one must constantly speak there only holy words, until the place is transformed into complete holiness—that is, until all earthliness is nullified, as above. As soon as he speaks idle talk, G-d forbid, he damages this, and renews and intensifies earthliness and the kelipos that take hold of it, G-d forbid. Therefore the damage of idle talk in synagogues and houses of study is very great, as explained in the holy Zohar and in all the books (and particularly in the booklet Awe of the Sanctuary, by the renowned pious rabbi, our teacher Rabbi Yosef, may the memory of the righteous and holy be a blessing, preacher of righteousness of Ostra, author of the book Rav YYBY; see there).

ג3

[258]

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת, כִּי שָׁם כּוֹנְסִין וּמְחַבְּרִין יַחַד כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם עַל-יְדֵי הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין שֶׁעוֹלָה שָׁם תָּמִיד עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס יְרוּשָׁלַיִם הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית כְּנֶסֶת, כִּי כָּל הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְקַבְּלִין קְדֻשָּׁתָם מִירוּשָׁלַיִם שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁנִּקְרָא מִקְדָּשׁ מְעַט, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מְגִלָּה כט) וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יְרוּשָׁלַיִם, עַל שֵׁם יִרְאָה-שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק נו) כִּי זֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטְּלִין הָאַרְצִיּוּת וְעוֹלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְחוֹזְרִים לִקְדֻשָּׁתָם נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת יִרְאָה-שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן מָקוֹם שֶׁהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עוֹמֵד שָׁם, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת נִקְרָא עַל שֵׁם זֶה יְרוּשָׁלַיִם, עַל שֵׁם יִרְאָה-שָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת כָּל הַדְּבָרִים הוּא כְּפִי עֲלִיַּת וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁמְּבָרְרִין שָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִין שָׁם כָּל הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְצִיּוּת וּמְגַלִּין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ שָׁם שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין שָׁם עַל-יְדֵי הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בָּהֶם וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַקְּלִפָּה וְהָאַרְצִיּוּת הֵם מִתְחַבְּרִין יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם וּמִתְגַּלֶּה קְדֻשָּׁתָם, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם קֹדֶשׁ, כִּי מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁה יְהַלֵּכוּ. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת כָּל הַדְּבָרִים הוּא בִּבְחִינַת יְרוּשָׁלַיִם, בְּחִינַת יִרְאָה-שָׁלוֹם, כִּי עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה עִקַּר בִּטּוּל הָאַרְצִיּוּת שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְשֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס 'יְכַנֵּס' זֶה בְּחִינַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל, שָׁם מִתְכַּנְּסִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ וּמִתְחַבְּרִים יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב ( בִּיחֶזְקֵאל יא), "כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מְגִלָּה כט), אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְכוּ' וְעַתָּה מְחֻבָּר הַפָּסוּק הֵיטֵב הֵיטֵב סוֹפוֹ לְרֹאשׁוֹ, הַיְנוּ כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פִּזּוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ לְשָׁם כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן סִיֵּם הַפָּסוּק, "וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" -אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁעוֹסְקִין שָׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, עַל-יְדֵי זֶה מִתְכַּנְּסִין וּמִתְחַבְּרִין שָׁם הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס כַּנַּ"ל נִמְצָא, שֶׁהַמִּקְדָּשׁ מְעַט, דְּהַיְנוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְכוּ', הוּא הַתִּקּוּן וְהָרְפוּאָה שֶׁל הַפִּזּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֱפִיצָם בַּגּוֹיִם וְכוּ' וּבָזֶה מְקֻשָּׁר וּמְחֻבָּר יָפֶה הַפָּסוּק, "כִּי הֲפִיצוֹתִים" הַנַּ"ל מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ כַּנַּ"ל:

[258]

For this reason it is called Bais HaKnesses, for there one gathers and joins together all the holy sparks and makes peace between them through the raising of meye'in nookveen that constantly ascends there through words of Torah and prayer, as above. This is the aspect of “Hashem builds Yirushalayim; He gathers the dispersed of Yisroel.” Yirushalayim is the aspect of the holiness of the Bais HaKnesses, for all synagogues receive their holiness from Yirushalayim, where the place of the Bais HaMikdush is, from which comes the principal holiness of the Bais HaKnesses, called a small sanctuary, as our Sages, of blessed memory, said (Megillah 29a). It is called Yirushalayim on this account, after awe–peace, as our Sages, of blessed memory, said (Biraishis Rabbuh 56:10). For this is the principal holiness of the Bais HaMikdush and the Bais HaKnesses: through awe earthliness is nullified, all the sparks ascend, peace is made between them, and they return to their holiness. Thus, the principal holiness is in the aspect of awe–peace, as above. Therefore the place where the Bais HaMikdush stands, which is the ultimate holiness of all the holy things, is called by this name, Yirushalayim, after awe–peace, from which comes the principal holiness, as above. For the principal holiness of all things is according to the ascent and clarification of the sparks that are clarified there—that is, one nullifies there all the kelipos, which are the aspect of earthliness, and reveals the holiness that is there, which is the sparks that were scattered there through the kelipos that take hold of them. Now, when the kelipah and earthliness are nullified, they join together in the aspect of peace, and their holiness is revealed. For the sparks are holy, for they proceed from a place of holiness. Thus, the principal holiness of all things is in the aspect of Yirushalayim, the aspect of awe–peace. For through awe comes the principal nullification of earthliness, through which peace is made between the sparks. This is the principal holiness of the Bais HaMikdush, the Bais HaKnesses, and all sacred things, as above. This is the aspect of “Hashem builds Yirushalayim; He gathers the dispersed of Yisroel.” “He gathers” is the aspect of Bais HaKnesses, which is the aspect of the Bais HaMikdush, as above. There all the sparks gather, which are the aspect of the dispersed of Yisroel, as is known, and they join together in the aspect of peace, which is the aspect of Yirushalayim, which is the principal holiness of the Bais HaKnesses, etc., as above. This is what is written (in Yechezkel 11): “For I have distanced them among the nations, and for I have scattered them in the lands, and I have been for them a small sanctuary.” Our Sages, of blessed memory, expounded (Megillah 29a): these are synagogues, etc. Now the verse is connected well, well, its end to its beginning. That is, “For I have distanced them among the nations, and for I have scattered them in the lands,” which is the aspect of the scattering of the sparks that were scattered there, as is known. Therefore the verse concluded, “And I have been for them a small sanctuary”—these are synagogues, etc., for through synagogues and houses of study, where one is occupied with Torah and prayer, the sparks gather and join there, as above, in the aspect of “He gathers the dispersed of Yisroel,” as above. Thus, the small sanctuary—that is, the Bais HaKnesses, etc.—is the rectification and remedy for the scattering of Yisroel, whom He scattered among the nations, etc. Through this the above verse, “For I have scattered them,” is beautifully linked and connected from its beginning to its end, as above.

ד4

[259]

וְעַל-כֵּן חָשְׁשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּיוֹתֵר עַל הַשָּׁלוֹם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( גִּטִּין נט) שֶׁתִּקְּנוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְכוּ' מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לֵיתִי לְאִינְצוּיֵי, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעוֹלִין מִשָּׁם עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה וְתוֹרָה, שֶׁעִקַּר תִּקּוּנָם כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם שֶׁעִקַּר הוּא הַשָּׁלוֹם, וּמֵחֲמַת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹסְקִין בְּיוֹתֵר לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת עַל-יְדֵי שֶׁדּוֹבְרִים שָׁם תָּמִיד דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, עַל-כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר שָׁם בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמַּחֲלֹקֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ פּוֹגֵם מְאֹד מְאֹד, כִּי בֶּאֱמֶת בְּכָל מָקוֹם שָׂנאוּי הַמַּחֲלֹקֶת מְאֹד כַּאֲשֶׁר הִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּגֹדֶל אִסּוּר הַמַּחֲלֹקֶת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲבָל בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר צְרִיכִין לִזָּהֵר מִמַּחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁשָּׁם עוֹסְקִין תָּמִיד לְתַקֵּן הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעִקָּר תִּקּוּנָם כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם, שֶׁאָז יְכוֹלִין הַנִּיצוֹצוֹת לְהִתְחַבֵּר בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תִּקּוּנָם כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁמְּעוֹרְרִין מַחֲלֹקֶת שָׁם חַס וְשָׁלוֹם, מְקַלְקְלִין מְאֹד מְאֹד, כִּי יְכוֹלִין לְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם, כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַקְּדֻשּׁוֹת הַנַּעֲשִׂין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כִּי עִקַּר תִּקּוּנָם בִּבְחִינַת שָׁלוֹם דַּיְקָא כַּנַּ"ל:

[259]

Therefore our Sages, of blessed memory, were especially concerned about peace in the Bais HaKnesses. As our Sages, of blessed memory, said (Gittin 59a–59b), they instituted in the Bais HaKnesses that a Koahain reads first, etc., because of the ways of peace, so that they should not come to quarrel. For the principal holiness of the Bais HaKnesses is in the aspect of peace, which is the principal aspect of the ascent of the sparks that ascend from there through words of prayer and Torah. Their principal rectification is when they join together in the aspect of peace, as is explained well in the above teaching; see there, for peace is the essential thing. Because in the Bais HaKnesses one is especially occupied with raising the sparks through constantly speaking holy words there, one must be more and more careful there against dispute, G-d forbid, for dispute in the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash does very, very great damage. For in truth dispute is very hateful everywhere, as our Sages, of blessed memory, spoke at length concerning the great prohibition of dispute—may the Merciful One save us. But one must be more and more careful against dispute, G-d forbid, in the Bais HaKnesses, where one is constantly occupied with rectifying the sparks. Their principal rectification is when there is peace, for then the sparks can join in the aspect of peace, which is their principal rectification, as above. But when one stirs up dispute there, G-d forbid, one does very, very great harm, for one can spoil, G-d forbid, all the rectifications and holiness accomplished in the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash, for their principal rectification is specifically in the aspect of peace, as above.

ה5

[260]

וְזֶה בְּחִינַת סְפִירָה וְלַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז פָּסְקוּ לָמוּת תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, כִּי הֵם מֵתוּ עַל-יְדֵי פְּגַם הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה וְעַל-כֵּן מֵתוּ בִּימֵי הַסְּפִירָה שֶׁאָז עוֹסְקִין עַל-יְדֵי מִצְוַת סְפִירָה לְתַקֵּן הַדָּמִים, לְטַהֵר עַצְמֵנוּ מִטֻּמְּאַת מִצְרָיִם כְּאִשָּׁה הַמִּטַּהֶרֶת לְבַעְלָהּ, כִּי עִקַּר טֻמְּאַת מִצְרַיִם הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַדָּמִים כַּיָּדוּעַ, בִּבְחִינַת ( יְחֶזְקֵאל טז) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וְכוּ' וְכַמְבֹאָר בִּפְרִי עֵץ חַיִּים, שֶׁכָּל כַּוָּנַת הַסְּפִירָה לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר בְּחִינַת הַדָּמִים כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים בְּפֶה מָלֵא דַּוְקָא, כִּי הַיָּמִים הֵם הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת שֶׁקֹּדֶם הַתִּקּוּן הֵם בִּבְחִינַת פְּגַם הַדָּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל הָעוֹלָמוֹת, כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים בְּפֶה כְּדֵי לְהַכְנִיס הַדָּמִים לְתוֹךְ הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַסְּפִירָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹלָה מַיִין נוּקְבִין וְזוֹכִין לְחַבֵּר הַנִּיצוֹצוֹת בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בִּימֵי הַסְּפִירָה הוּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת, בְּחִינַת תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְתַקְּנָם וּלְקַדְּשָׁם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מוּכָנִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וְכוּ' וַיִּחַן שָׁם נֶגֶד יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" וְדָרְשׁוּ שָׁם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם, כֻּלָּם כְּאֶחָד בְּלֵב אֶחָד מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָרֵי הַחֲנָיוֹת שֶׁהָיוּ בַּמַּחֲלֹקֶת וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְזֶה אָנוּ עוֹסְקִין בִּימֵי הַסְּפִירָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַדָּמִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם וְלֹא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה, עַל-כֵּן הָיָה עָנְשָׁם בִּימֵי הַסְּפִירָה דַּיְקָא, כִּי נֶאֱחַז בָּהֶם הַדִּין שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁעִקַּר הַדִּין הוּא מִפְּגַם הַדָּמִים שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְתַקְּנָם וּלְהַמְתִּיקָם עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם פָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם וְהָיוּ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת עַל-כֵּן לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל סְפִירָה, עַל-כֵּן נֶאֱחַז בָּהֶם הַדִּין אָז דַּיְקָא וְנֶעֶנְשׁוּ אָז דַּיְקָא כַּנַּ"ל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו הָיוּ הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם עַל-כֵּן אָמַר, אֲנָן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא, שֶׁהוּא שָׁלוֹם. וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה "חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן" בְּסִימָן סא:

[260]

This is the aspect of the counting and Lag BaOmer, when Rabbi Akiva’s students ceased dying. For they died through the damage to peace, through not treating each other with honor. Therefore they died during the days of the counting, when through the mitzvah of counting we are occupied with rectifying the bloods, purifying ourselves from the impurity of Mitzreye'im like a woman purifying herself for her husband. For the principal impurity of Mitzreye'im is the aspect of damage to the bloods, as is known, in the aspect of (Yechezkel 16) “And I passed by you and saw you wallowing in your bloods,” etc. As explained in Pree Aitz Chaim, the whole intention of the counting is to refine and purify the aspect of the bloods, as is known (Pree Aitz Cheye'im, Sha'ar Sifeeras HaOamer, chapter 1). Therefore one must count the days specifically with full oral articulation, for the days are the attributes, which are the totality of the worlds. Before rectification they are in the aspect of damage to the bloods, which are the aspect of the vitality of the worlds, for the blood is the soul and the vitality. Therefore one must count the days orally, in order to bring the bloods into holy speech, so that from them will be made the aspect of the speech of the counting. Through this meye'in nookveen ascends, and one merits joining the sparks in the aspect of peace, as above. Thus, the principal rectification with which we are occupied during the days of the counting is to make peace, which is the principal aspect of the ascent of the sparks, the aspect of rectifying all the worlds. We are occupied with rectifying and sanctifying them so that they will all be prepared to receive the Torah on Shuvoo'oas. For the principal receiving of the Torah is through peace, as written, “And they journeyed from Refidim,” etc., “and he encamped there opposite Yisroel, opposite the mountain.” Our Sages, of blessed memory, expounded there, and it is brought in Rashi’s commentary on Shimos 19:2: all of them as one, with one heart, unlike the other encampments, which were in dispute, etc. Thus, the principal receiving of the Torah was through peace. This is what we are occupied with during the days of the counting, which is the aspect of rectifying the bloods, as above. Therefore Rabbi Akiva’s students, who damaged peace and did not treat each other with honor, were punished specifically during the days of the counting. For the judgment of the days of the counting took hold of them; the principal judgment is from the damage to the bloods of Mitzreye'im, which are the aspect of judgments that we are occupied with rectifying and sweetening through the counting, through which we make peace, as above. Because they damaged peace and there was dispute among them, they could not sweeten the judgment of the counting. Therefore the judgment took hold of them specifically then, and they were punished specifically then, as above. Rabbi Shimon and his companions were their rectification. Therefore he said, “For us, it depends on affection,” which is peace, as explained in the words of Rabbainu, of blessed memory, in the teaching “Rabbi Shimon Rejoiced” (Likutay Moharan I, teaching 61, item 8; Zohar III, 128a).

[261]

וְזֶהוּ בְּחִינַת לַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז פָּסְקוּ לָמוּת תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְאָז הוּא הִלּוּלָא רַבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַדָּמִים וְהַנִּיצוֹצוֹת הוּא כְּשֶׁנִּתְתַּקְּנִין בְּחִינַת הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן יִהְיֶה נִגְמָר בִּשְׁלֵמוּת כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁאָז יִתְקַיֵּם ( זְכַרְיָה יד), "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין הַנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה הוּא בְּלַ"ג בָּעוֹמֶר, כִּי אָז כְּבָר הִגִּיעַ הַתִּקּוּן עַד בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלִין דְּרַגְלִין, כִּי נֶצַח וָהוֹד הֵם בְּחִינַת רַגְלִין כַּיָּדוּעַ וְעִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת הוּא בִּבְחִינַת הוֹד, בִּבְחִינַת ( אֵיכָה א) כָּל הַיּוֹם דָּוֶה כַּמּוּבָא, וְשָׁם עִקַּר הַתִּקּוּן כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן בְּחִינַת הוֹד, זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן, וְעַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁמַּגִּיעַ יוֹם לַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז זוֹכִין לְתַקֵּן בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד, שֶׁהוּא עִקַּר הַתִּקּוּן בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁבְּרַגְלִין, עַל-כֵּן אָז נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, וְאָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה עִקַּר עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְעַל-כֵּן אָז נִתְתַּקֵּן פְּגַם תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם, וְעַל-כֵּן אָז הוּא הִלּוּלָא רַבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, כִּי הוּא הָיָה הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַנִּיצוֹצוֹת, הוּא כְּשֶׁנִּתְתַּקְּנִין בְּחִינַת הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּה זוֹכִין בְּלַ"ג בָּעוֹמֶר כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַהִלּוּלָא הוּא שֶׁאָז נִסְתַּלֵּק רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, כִּי בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת נִשְׁמַת הַצַּדִּיק אָז הוּא מַעֲלֶה מַיִין נוּקְבִין בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי אָז עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת חֲזִי בְּמַה בְּרָא קָאַתִינָא לְגַבָּךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר עֲלִיּוֹת הַנִּיצוֹצוֹת, עִקַּר תִּקּוּן הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּלַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז צְרִיכִין לְתַקֵּן הָרַגְלַיִן שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין מִנְּשָׁמָה גְּדוֹלָה מְאֹד, בִּפְרָט שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן זָכָה הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי לְתַקֵּן תִּקּוּן זֶה, כִּי נִסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם בְּיוֹם לַ"ג בָּעוֹמֶר וְזָכָה לְהַעֲלוֹת נִשְׁמָתוֹ בְּסוֹד הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין בִּשְׁעַת הִסְתַּלְקוּתוֹ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כַּמּוּבָן בָּאִדְּרָא זוּטָא הַקְּדוֹשָׁה עַל פָּסוּק ( תְּהִלִּים קלג), "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים וְכוּ'", עַיֵּן שָׁם, שֶׁאָז נִסְתַּלֵּק נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם וּלְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעִקַּר הַהַמְתָּקָה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, כִּי בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם מְאֹד בִּבְחִינַת ( יְשַׁעְיָה נז) יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ וְכוּ', הַנֶּאֱמַר עַל סִלּוּק הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכֵן מְבֹאָר בָּאִדְּרָא זוּטָא שָׁם בְּפֵרוּשׁ עַל הִסְתַּלְּקוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל, שֶׁאָמַר, "יָבֹא שָׁלוֹם", הַיְנוּ כַּנַּ"ל, אַשְׁרֵי לוֹ:

[261]

This is the aspect of Lag BaOmer, when Rabbi Akiva’s students ceased dying, and then is the great hillula, celebration of the passing, of Rabbi Shimon bar Yoachay, who is their rectification. For the principal rectification of the bloods and the sparks is when the aspect of the legs is rectified. This rectification will be completed fully when Mashiach comes, when (Zecharya 14) “His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives” will be fulfilled. This is the aspect of “Until feet meet feet,” stated in the holy Zohar (Zohar, Pikooday 258a), as brought in the writings (Aitz Cheye'im, Shar 47, chapter 5). Therefore the principal sweetening of the days of the counting is on Lag BaOmer, for then the rectification has already reached the aspect of Hoad within Hoad, which is the aspect of feet of feet, for Netzach and Hoad are the aspect of feet, as is known. The principal hold of the kelipos is in the aspect of Hoad, in the aspect of (Aichuh 1) “All the day, afflicted,” as brought (Aitz Cheye'im, Shar 18, chapter 5). There is the principal rectification: when one merits rectifying the aspect of Hoad, this is the principal completeness of the rectification. Therefore, as soon as the day of Lag BaOmer arrives, when one merits rectifying the aspect of Hoad within Hoad, which is the principal rectification, the aspect of feet within feet, then the aspect of “Limping on his thigh” is rectified. Then comes the principal sweetening, the principal ascent of the sparks, and peace is made between them. Therefore the damage of Rabbi Akiva’s students, who damaged peace, is then rectified. Therefore then is the great hillula of Rabbi Shimon bar Yoachay, who is the aspect of peace, for he was their rectification. For the principal aspect of peace, which is the aspect of rectifying the sparks, is when the aspect of the legs is rectified, which one merits on Lag BaOmer, as above. The essential hillula is that Rabbi Shimon bar Yoachay then departed. For at the time of the departure of the Tzadik’s soul, he raises meye'in nookveen more and more. For then is the principal glorying, when the Shechinah glories: “See with what a son I come to You.” (Likutay Moharan I, 260; cf. Zohar III, Va'yeekruh 13a) This is the principal aspect of raising meye'in nookveen; through this comes the principal ascent of the sparks, the principal rectification of peace, as above. Therefore, on Lag BaOmer, when one must rectify the legs, for which one needs the raising of meye'in nookveen from a very great soul, particularly because it was necessary to rectify the damage of Rabbi Akiva’s students, who damaged peace, as above, the G-dly Tanna Rabbi Shimon bar Yoachay merited accomplishing this rectification. For he departed in peace on the day of Lag BaOmer, and merited raising his soul in the secret of raising meye'in nookveen at the time of his departure, higher and higher, as is understood in the holy Idra Zuta concerning the verse (Tehillim 133), “For there Hashem commanded the blessing, life,” etc.; see there. Then his holy soul departed, and through this he merited drawing peace and rectifying the damage of Rabbi Akiva’s students, which is the aspect of sweetening the judgment of the days of the counting, whose principal sweetening is through peace, as above, for at the time of the Tzadik’s departure peace increases greatly, in the aspect of (Yeshaya 57) “Peace shall come; they shall rest,” etc., said concerning the departure of the Tzadik, as our Sages, of blessed memory, expounded. Likewise, it is explained explicitly there in the Idra Zuta concerning the departure of Rabbi Shimon bar Yoachay, that they heard a voice that said, “Peace shall come”—that is, as above. Fortunate is he.

ו6

[262]

וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְחִיל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לִבְנוֹת יְסוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחוֹדֶשׁ אִיָּר שֶׁכָּל הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הוּא כֻּלּוֹ בִּימֵי הַסְּפִירָה, וְעַל-יְדֵי הַסְּפִירָה מְתַקְּנִין הַדָּמִים וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן אָז הִתְחִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁמִּשָּׁם קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתָם הוּא בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ סֻכַּת שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל:

[262]

For this reason King Shlomo, peace be upon him, began to build the foundation of the Bais HaMikdush in the month of Iyar, for this entire month is wholly within the days of the counting. Through the counting the bloods are rectified and one merits peace. Therefore the building of the Bais HaMikdush began then, from which comes the holiness of the Bais HaKnesses and the Bais HaMidrash, all of whose holiness is in the aspect of peace, as above. For this reason the Bais HaMikdush is called the Shelter of Peace, for its principal holiness is in the aspect of peace, as above.

ז7

[263]

וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( עַיֵּן מְגִלָּה כט), "עֲתִידִין כָּל בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁיַּעֲלוּ לִירוּשָׁלַיִם כִּי עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וְהַיִּרְאָה שֶׁנּוֹהֲגִין בּוֹ, עַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת מִשָּׁם לְגַמְרֵי וְעַל-כֵּן מֵאַחַר שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת, בְּוַדַּאי יוּכַל לַעֲלוֹת מִמְּקוֹמוֹ לִירוּשָׁלַיִם, כִּי עִקַּר הַהֶפְסֵק וְהָרִחוּק שֶׁבֵּין מָקוֹם לְמָקוֹם, הוּא מֵחֲמַת הָאַרְצִיּוּת, כִּי הָאַרְצִיּוּת נוֹתֵן גְּבוּל וְהֶפְסֵק וְהֶבְדֵּל בֵּין מָקוֹם לְמָקוֹם, אֲבָל כְּשֶׁנִּתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם אֲזַי הַכֹּל אֶחָד, כִּי אֵין הֶפְסֵק וּגְבוּל בֵּין יְרוּשָׁלַיִם לְהַבֵּית הַכְּנֶסֶת מֵאַחַר שֶׁנִּתְבַּטֵּל כָּל הָאַרְצִיּוּת וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי יַעֲלוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם בֵּית הַכְּנֶסֶת לִירוּשָׁלַיִם, כִּי רוּחָנִיּוּת אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם, אֲבָל זֶה יִהְיֶה לֶעָתִיד כְּשֶׁיֻּשְׁלַם הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֵין הַקְּדֻשָּׁה נִשְׁלָם בִּשְׁלֵמוּת עַד לֶעָתִיד לָבוֹא כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם, "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים", וְאָז יִהְיֶה נִשְׁלָם קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁיַּעֲלוּ כֻּלָּם לִירוּשָׁלַיִם כִּי הָאַרְצִיּוּת יִתְבַּטֵּל מֵהֶם לְגַמְרֵי אָז וְכַנַּ"ל וְכֵן מְבֹאָר שָׁם בְּפָסוּק זֶה גּוּפֵיהּ, וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים וְנִבְקַע חֲצִי הָהָר וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁמְּבֹאָר שָׁם שֶׁיִּהְיוּ אָז נִסִּים גְּדוֹלִים בְּעִנְיַן בְּקִיעַת הָהָר שֶׁיַּגִּיעוּ הֶהָרִים זֶה לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, כִּי יַגִּיעַ גֵי הָרִים אֶל אָצֶל, עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י וְכָל זֶה יִהְיֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּהְיֶה אָז כְּשֶׁיֻּשְׁלַם בֵּרוּר הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וְעָמְדוּ רַגְלָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ יִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת עַד שֶׁיּוּכְלוּ הֶהָרִים לְהִתְקָרֵב זֶה לָזֶה. וְעַל-כֵּן אָז יַעֲלוּ כָּל הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם, כִּי כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלִים הָאַרְצִיּוּת יְכוֹלִין כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְחַבֵּר יַחַד כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת גֹּדֶל הַשָּׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה אָז, כִּי שָׁלוֹם הוּא בְּחִינַת אַחְדוּת וְהִתְחַבְּרוּת, כִּי יִתְבַּטֵּל הָאַרְצִיּוּת, שֶׁהוּא מָסָךְ הַמַּבְדִּיל, וְיַעֲלוּ וְיִתְחַבְּרוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם וְכַנַּ"ל:

[263]

Therefore our Sages, of blessed memory, said (see Megillah 29a), “All synagogues are destined to ascend to Yirushalayim.” For through the holiness of the Bais HaKnesses and the awe practiced within it, all earthliness is completely nullified from there. Therefore, since earthliness is nullified there, it certainly can ascend from its place to Yirushalayim. For the principal separation and distance between one place and another are because of earthliness; for earthliness gives boundary, separation, and distinction between one place and another. But when earthliness is nullified and peace is made, everything is one, for there is no separation or boundary between Yirushalayim and the Bais HaKnesses, since all earthliness is nullified. Therefore all the holy places, which are synagogues, will certainly ascend to Yirushalayim, for spirituality does not occupy space. But this will be in the future, when the clarification is completed fully, for holiness is not completed fully until the future, when “His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives” is fulfilled. Then the holiness of the Bais HaKnesses will be completed fully, until all of them ascend to Yirushalayim, for earthliness will then be completely nullified from them, as above. This is likewise explained there in this very verse: “His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives, and half the mountain shall split,” etc. Thus, it is explained there that there will then be great miracles concerning the splitting of the mountain, so that the mountains reach one another, as written there, “For the valley of mountains shall reach Atzel”; see Rashi’s commentary on Zichar'yuh 14:5. All this will be because of the great completeness of holiness that will be then, when the clarification of the legs is completed, which is the aspect of “His feet shall stand,” etc., as above. Through this very thing earthliness will be nullified, until the mountains can draw close to one another. Therefore all the synagogues will then ascend to Yirushalayim, for when earthliness is nullified, all distant places can draw close and join together, as above. This is the aspect of the great peace that will be then, for peace is the aspect of unity and joining. For earthliness, which is the separating screen, will be nullified, and all the holiness will ascend and join together in the aspect of peace, as above.

ח8

[264]

וְזֶה בְּחִינַת ( מְגִלָּה ט) מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין וְעִקַּר תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה הוּא קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בַּמִּשְׁנָה ( מְגִלָּה כה) וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ וְכוּ', מָכְרוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת, לוֹקְחִין וְכוּ' עַד מָכְרוּ סְפָרִים, יִקְנוּ סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְכוּ' כִּי עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלִין הָאַרְצִיּוּת לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁעוֹר הַקְּלָף מְחֻבָּר לְאוֹתִיּוֹת הַכְּתָב בְּחִבּוּר חָזָק לְעוֹלָם וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ הַקְּלָף לִקְדֻשָּׁה גְּמוּרָה שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה הוּא עַל-יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁהֵם אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר וּמֵאַחַר שֶׁהַקְּלָף דָּבוּק בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת בְּקֶשֶׁר חָזָק וּבְאַחְדוּת גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַל-כֵּן נִתְבַּטֵּל הַקְּלָף לְגַמְרֵי לְגַבֵּי אוֹתִיּוֹת הַכְּתָב וְקוֹנִים קְדֻשָּׁה גְּמוּרָה וְעַל-כֵּן הַסֵּפֶר תּוֹרָה וּסְפָרִים הֵם מִצְוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפָן קְדֻשָּׁה, כִּי גּוּפָן קְדוֹשִׁים מֵחֲמַת שֶׁמְּקֻשָּׁרִין לְהָאוֹתִיּוֹת, עַל -כֵּן הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁלָּהֶם נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי לְגַבֵּי הַקְּדֻשָּׁה עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת הַקְּדֻשָּׁה עוֹד לְעוֹלָם כַּמְבֹאָר בַּפּוֹסְקִים, שֶׁדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ קְדֻשָּׁה אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה מִקְּדֻשָּׁתוֹ לְעוֹלָם, כִּי תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה שֶׁבָּלוּ צְרִיכִין גְּנִיזָה, אֲבָל הַבֵּית הַכְּנֶסֶת, אַף-עַל-פִּי שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, עֲדַיִן הוּא נִקְרָא תַּשְׁמִישֵׁי מִצְוָה, כַּמּוּבָא בַּפּוֹסְקִים וִיכוֹלִין לְשַׁנּוֹת קְדֻשָּׁתוֹ שִׁבְעָה טוּבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, כַּמְבֹאָר בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כִּי אֵין הַבֵּית הַכְּנֶסֶת מְקֻשָּׁר כָּל כָּךְ לְהַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ הַקְּלָף בְּהָאוֹתִיּוֹת וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ בְּדִבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הַדִּבּוּר לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ מְחֻבָּר וְכָלוּל בְּהַדִּבּוּר כְּמוֹ הַקְּלָף הַמְחֻבָּר בְּהָאוֹתִיּוֹת עַד שֶׁהַקְּלָף עִם הָאוֹתִיּוֹת הֵם דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם יַחַד הֵם סֵפֶר תּוֹרָה, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ יִהְיֶה הַגּוּף מְחֻבָּר וְנִכְלָל בְּהַדִּבּוּר עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּתוּב וְנֶחְקָק בּוֹ הֵיטֵב וְלֹא יִהְיֶה נִכְתָּב וְנֶחְקָק בְּגוּפוֹ שׁוּם אוֹת אַחֵר רַק אוֹתִיּוֹת וְדִבּוּרֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ קְלָף שֶׁל הַסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁאֵין נִכְתָּב בּוֹ שׁוּם דָּבָר רַק אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וַאֲזַי זֶה הָאָדָם הוּא קָדוֹש בִּקְדֻשַּׁת הַסֵּפֶר תּוֹרָה וְיוֹתֵר וְעָלָיו נֶּאֱמַר, "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם" דְּהַיְנוּ שֶׁהָאָדָם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא זֶה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְעַל תַּלְמִיד חָכָם כָּזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מַכּוֹת כב), כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי שְׁאָר אֱנָשֵׁי דְּקַיְימוּ מִקָּמֵי סֵפֶר תּוֹרָה וְלֹא קַיְימוּ מִקַּמֵי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת ( מִשְׁלֵי ג) כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה כְּתוּבִים בּוֹ מַמָּשׁ כְּמוֹ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּכְתָּבִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁנִּסְמַךְ מִצְוַת לִמּוּד וְהַדִּבּוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה לְמִצְוַת כְּתִיבַת תְּפִלִּין ( שֶׁהוּא בְּחִינָה אַחַת עִם כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה, כִּי דִּינֵיהֶם אֶחָד), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע, "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְכוּ' וּכְתַבְתָּם וְכוּ'" הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה מַזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיְּדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה תָּמִיד וְלֹא יְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( יוֹמָא יט) עַל פָּסוּק זֶה, "וְדִבַּרְתָּ בָּם"-וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, הַיְנוּ שֶׁיְּדַבֵּר כָּל כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבּוֹ וּבְקוּמוֹ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַבֵּי הַדִּבּוּר לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף מְקֻשָּׁר וְנִכְלָל בְּהַדִּבּוּר כְּמוֹ הַקְּלָף שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת וְזֶהוּ 'וְדִבַּרְתָּ בָּם וְכוּ' וּקְשַׁרְתָּם וּכְתַבְתָּם וְכוּ'', הַיְנוּ שֶׁתְּדַבֵּר כָּל כָּךְ בְּתוֹרָה עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי לְגַבֵּי הַדִּבּוּר, עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת הַנִּכְתָּבִים עַל הַקְּלָף שֶׁהָאוֹתִיּוֹת וְהַקְּלָף שְׁנֵיהֶם אֶחָד מַמָּשׁ, כֵּן יִהְיֶה הַגּוּף מְקֻשָּׁר וְנִכְלָל בְּהַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל אֶצְלָם לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל וּבִשְׁבִיל זֶה מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, כִּי צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת אֶל הַקְּדֻשָּׁה מַעֲלָה מַעֲלָה, כִּי צְרִיכִין בֵּרוּר אַחַר בֵּרוּר עַד שֶׁיַּעֲלוּ לְתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁשָּׁם הַקְּלָף מְקֻשָּׁר וּבָטֵל לְגַבֵּי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת עֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה, בְּחִינַת שָׁלוֹם וְאַחְדוּת וְכַנַּ"ל:

[264]

This is the aspect of (Megillah 9b) “We ascend in holiness and do not descend.” The essential pinnacle of holiness is the holiness of a Sefer Torah, as explained in the Mishna (Megillah 25b–26a) and in the Shulchan Aruch: “The townspeople who sold, etc.; if they sold a synagogue, they purchase, etc.,” until, “If they sold sacred books, they should purchase a Sefer Torah,” for we ascend in holiness, etc. For the essential holiness is when earthliness is completely nullified. This is the aspect of the holiness of a Sefer Torah, in which the parchment skin is bound to the letters of the writing in a permanent, strong bond. Through this the parchment is transformed into the complete holiness of the holy letters in the Sefer Torah. For the essential ascent of holiness is through speech, as above, which is the aspect of the letters in the Sefer Torah, which are the letters of speech. Since the parchment is bound to these letters in such strong connection and great unity, the parchment is completely nullified before the letters of the writing, and they acquire complete holiness. Therefore the Sefer Torah and sacred books are mitzvoas with inherent bodily holiness: their bodies are holy because they are bound to the letters. Their physicality is therefore completely nullified before the holiness, until it is impossible ever to change that holiness again, as explained by the halachic authorities: something with inherent bodily holiness never changes from its holiness, for worn-out appurtenances of holiness require sacred storage. But the synagogue, even though holy words of Torah and prayer are spoken there, is still classified as an appurtenance of a mitzvah, as brought by the halachic authorities. The seven communal leaders of the town, in the presence of the townspeople, can change its holiness, as explained in the Shulchan Aruch. For the synagogue is not bound to holy speech as strongly as the parchment is to the letters. Therefore a person must sanctify himself so deeply through words of Torah and prayer that he is completely nullified before the speech, as above; that is, his body should be joined and included in the speech like the parchment joined to the letters, until the parchment and the letters are literally one thing, for both together are a Sefer Torah. Exactly so should the body be joined and included in the speech, until it is well written and engraved upon him. No other letter should be written or engraved in his body, only the letters and words of Torah, like the parchment of a Sefer Torah upon which nothing is written except the letters of Torah. Then this person is holy with the holiness of a Sefer Torah—and more. Of him it is said, “This is the Torah: a man”; that is, this man himself is the Torah, as brought in the words of Rabbainu, of blessed memory. Of such a Torah scholar our Sages, of blessed memory, said (Makkos 22b), “How foolish are those other people who stand for a Sefer Torah but do not stand for a Torah scholar, etc.” This is the aspect of (Mishlay 3) “Write them upon the tablet of your heart”: the words of Torah should be literally written upon him, exactly like the letters inscribed in a Sefer Torah, as above. This is why the mitzvah of learning and speaking words of Torah is juxtaposed with the mitzvah of writing Tefillin (which is one aspect with writing a Sefer Torah, for their laws are the same), as written in the passage of Kreyas Shema, “You shall speak of them when you sit in your house, when you walk on the road, when you lie down and when you rise; you shall bind them as a sign upon your hand, etc.; you shall write them, etc.” That is, the Torah admonishes a person to speak words of Torah always and not to speak idle talk, as our Sages, of blessed memory, expounded (Yomu 19b) upon this verse: “You shall speak of them”—and not of idle matters. He should speak so much Torah when sitting in his house, walking on the road, lying down and rising that the body becomes completely nullified before the speech, until the body is bound and included in the speech like the parchment of a Sefer Torah, Tefillin and mezuzos. This is “You shall speak of them, etc.; you shall bind them; you shall write them, etc.”: you should speak so much Torah that the body becomes completely nullified before the speech, until it is in the aspect of Tefillin and mezuzos written upon parchment, where the letters and parchment are literally one. So should the body be bound and included in the holy words of Torah, until it is completely nullified before them, as above. For this reason we ascend in holiness and do not descend: the sparks must be raised to holiness, higher and higher, for they require refinement after refinement until they reach the pinnacle of holiness, which is the holiness of a Sefer Torah, where the parchment is bound and nullified before the letters of Torah. This is the essential completeness of the ascent of holiness, the aspect of peace and unity, as above.

Summary & study aids — Bais HaKnesses — Laws of the Synagogue (House of Assembly) 4:

Translator's editorial learning aids; separate from the original teaching

Translator's Summary — Bais HaKnesses — Laws of the Synagogue (House of Assembly) / Halacha 4

Overview and study aid from the translator; not part of the original text of Likutay Halachos.

Core Message

The holiness of the synagogue is explained through words of Torah and prayer that gather scattered sparks and join them in peace. Awe enables the nullification of earthliness. The halacha develops this account through communal speech and peace, the counting period, the Temple, future fulfillment, and finally the enduring union of parchment and Torah letters as an image for a person’s devotion.

Main Pillars

• Speech and vitality: the opening describes bringing all the body’s vitality, expressed as “bloods,” into Torah and prayer. It contrasts this service with dispute and the desire to prevail. The language of nullification is explained through that inclusion in holy speech.

• Awe and gathering: holy words sanctify the place; the name Bais HaKnesses expresses gathering the sparks. The association of Yirushalayim with awe–peace links the small sanctuary amid dispersion to the Temple from which its holiness comes.

• Protecting the gathering: idle talk is described as damaging the work of holy speech. Dispute especially opposes the synagogue’s work of joining in peace; the order of public Torah reading is cited as an enactment to prevent quarrels.

• Counting and repair: oral counting is explained as bringing vitality into holy speech in preparation for receiving Torah in unity. The lack of mutual honor among Rabbi Akiva’s students is contrasted with Rabbi Shimon and his companions’ affection. Lag BaOmer is linked with repair through Rabbi Shimon bar Yoachay’s passing in peace.

• Temple and completion: the foundation begun in Iyar connects the counting period with the Shelter of Peace. The later ascent of synagogues to Yirushalayim belongs explicitly to future, completed clarification, not an event promised by present practice.

• The final comparison: parchment’s permanent bond with Torah letters illustrates inherent holiness, distinguished from the synagogue’s lesser bond with speech. The source then calls for a person’s body to be joined with Torah words as thoroughly as parchment with its letters.

Practical Takeaways

• Read the warnings about idle talk and quarrelling in relation to what they oppose: the gathering and joining accomplished through holy speech. Peace here is integral to the argument about sanctity, not an optional social benefit.

• Keep present work and future completion distinct. The counting and Lag BaOmer discussion concerns repair, while the full clarification of the legs and the ascent to Yirushalayim are placed in the future.

Expanded Study Aid — Bais HaKnesses — Laws of the Synagogue (House of Assembly) / Halacha 4

Key Terms and Concept Notes

• Bloods and the body — These name bodily vitality in the opening account; the text describes its inclusion in Torah and prayer, not a program of bodily injury.

• Awe–peace — The source’s association with Yirushalayim joins awe’s nullification of earthliness to peace among the gathered sparks.

• Hoad within Hoad — The Lag BaOmer discussion connects this aspect with the repair of the legs and the sweetening of judgment; full completion is still linked to the coming of Mashiach.

• Parchment and letters — Their enduring unity supplies the concluding comparison for a body deeply joined to Torah speech and a scholar who embodies Torah.

Series Continuity Note

Item 8 returns to the opening concern that the whole body be included in holy speech. Its reading of “speak,” “bind,” and “write” develops the parchment analogy, while “raising in holiness” becomes refinement after refinement toward peace and unity. Thus the conclusion carries the synagogue’s gathering theme into the person, without erasing the source’s distinctions between kinds of sanctity.

Diagram 1 — The argument from holy speech to embodied Torah

Diagram 2 — Peace and unity across the halacha’s themes

— End of translator study aid and diagrams. Not part of the original text of Likutay Halachos. —

Bais HaKnesses (Synagogue) — Halacha 5

Diagram 1 — The argument from holy speech to embodied Torah
Diagram 1 — The argument from holy speech to embodied TorahTranslator’s editorial learning diagram; not original teaching textOpen full-size diagram
Diagram 2 — Peace and unity across the halacha’s themes
Diagram 2 — Peace and unity across the halacha’s themesTranslator’s editorial learning diagram; not original teaching textOpen full-size diagram
Earlier annotations and link context

Earlier Reader contexts are retained separately. Their links identify current source references; they do not assert that an earlier English selection has the same meaning in the corrected edition.

Earlier paragraph 3

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [255] [256]

הלכה ד אות א על פי התורה המתחלת יברכנו אלהים ויראו ~ אותו כל אפסי ארץ (בסימן ע"ה ליקוטי חלק א') עיין שם כל התורה. והכלל שדיבורי תורה ותפלה הם בחינת העלמת מסירות נפש שעל ידי זה נעשה שלום. דהיינו שמעלין כל הנצוצות שנפלו ומחברין ~ אותם יחד שזהו בחינת שלום. ובוראין מהם עולמות חדשים. וקודם שמעלין הנצוצות אזי הנצוצות הם בחינת דמים, אזי הם בבחינת צולע על יריכו בחינת פגם הרגלים ששם עיקר אחיזת הקליפות שנאחזין בהנצוצות שנפלו. על כן צריכין להעלות הנצוצות להכניסם בתוך הדבור, שיהיה נעשה מהדמים דיבור דקדושה של תורה ותפלה ואז מעלין בחינת העלאת מסירות נפש שעל ידי זה עולין ומתחברין הנצוצות ונעשה שלו וחיבור ביניהם ואז נתתקן פגם הרגלין בבחינת (בראשית ב') ויבן את הצלע וכו' וצריכין לדבר בתורה ותפלה עד שיבטל הגוף לגמרי שיהיה הגוף בטל ואפס ואז נתבטלין כל הארציות וזוכין לשלום. כי עיקר המחלוקת והנצחון הוא מהדמים שעדיין לא עבד בהם את שם יתברך. כי צריך האדם לעסוק כל כך בעבודתו ~ אותו יתברך עד שיזכה שיעבור את השם יתברך בכל טפי דמים שיש בו ולא יהיה נשאר בו טפת דם אלא עבד בה את השם יתברך היינו בחינת הנ"ל שצריכין לדבר בתורה ותפלה כל כך עד שיתבטל הגוף לגמרי. כי חיות הגוף הם הם הדמים. וצריכין להכניס כל החיות של כל הדמים לתוך דיבורי התורה ותפלה עד שיהיו נכללין כל הדמים עם החיות שבהם בתוך תורה ותפלה עד שיתבטל הגוף לגמרי כנ"ל ואז זוכה לשלום כנ"ל, ולבטל הגוף לגמרי זוכין על ידי יראה וכו', וזהו בחינת ויראו ~ אותו כל אפסי ארץ שעל ידי היראה נתבטלין כל הארציות כאין וכאפס ואז זוכה לשלום בחינת יברכנו אלהים. כי לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום עיין שם. כי כל הנ"ל מבואר שם מתוך התורה הנ"ל אף על פי שיש דברים שכתבתי כאן שאינם מבוארים שם כך בפירוש. בל באמת כל דברי נכללין שם:

Earlier pointed Hebrew field

עַל-פִּי הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת, "יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִרְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ" ( בְּסִימָן עה לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה: וְהַכְּלָל, שֶׁדִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה הֵם בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּעֲלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ וּמְחַבְּרִין אוֹתָם יַחַד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם וּבוֹרְאִין מֵהֶם עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים וְקֹדֶם שֶׁמַּעֲלִין הַנִּיצוֹצוֹת אֲזַי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם בְּחִינַת דָּמִים, אֲזַי הֵם בִּבְחִינַת צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, בְּחִינַת פְּגַם הָרַגְלַיִם שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁנֶּאֱחָזִין בְּהַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת לְהַכְנִיסָם בְּתוֹךְ הַדִּבּוּר, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהַדָּמִים דִּבּוּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְאָז מַעֲלִין בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹלִין וּמִתְחַבְּרִין הַנִּיצוֹצוֹת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם וְחִבּוּר בֵּינֵיהֶם וְאָז נִתְתַּקֵן פְּגַם הָרַגְלַיִן בִּבְחִינַת ( בְּרֵאשִׁית ב) וַיִּבֶן אֶת הַצֶּלַע וְכוּ'. וּצְרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה שֶׁיִּבָּטֵל הַגּוּף לְגַמְרֵי שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף בָּטֵל וְאֶפֶס וְאָז נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם. כִּי עִקַּר הַמַּחֲלֹקֶת וְהַנִּצָּחוֹן הוּא מֵהַדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַד בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲסֹק כָּל כָּךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל טִפֵּי דָּמִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וְלֹא יִהְיֶה נִשְׁאָר בּוֹ טִפַּת דָּם שֶּׁלֹּא עָבַד בָּהּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי, כִּי חִיּוּת הַגּוּף הֵם הַדָּמִים. וּצְרִיכִין לְהַכְנִיס כָּל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדָּמִים לְתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין כָּל הַדָּמִים עִם הַחִיּוּת שֶׁבָּהֶם בְּתוֹךְ תּוֹרָה וּתְפִלָּה עַד שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וּלְבַטֵּל הַגּוּף לְגַמְרֵי זוֹכִין עַל-יְדֵי יִרְאָה וְכוּ', וְזֶהוּ בְּחִינַת וְיִרְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אֶרֶץ, שֶׁעַל-יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאַרְצִיּוּת כְּאַיִן וּכְאֶפֶס וְאָז זוֹכֶה לְשָׁלוֹם, בְּחִינַת יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, כִּי לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל הַנַּ"ל מְבֹאָר שָׁם מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁכָּתַבְתִּי כָּאן שֶׁאֵינָם מְבֹאָרִים שָׁם כָּךְ בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל דְּבָרַי נִכְלָלִין שָׁם: ~ אות ב וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת בֵּי

According to the Torah "Tik'u — Tochachah" (cited in Hilchos Hashkamas HaBoker, Halacha 5):

Earlier paragraph 5

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [257]

אות ב וזה בחינת קדושת בית הכנסת. כי בבית הכנסת מגדלין תורה ותפלה ועל ידי דיבורים הקדושים שעוסקין שם תמיד בתפלה וקריאת התורה וכו', על ידי זה מעלין בחינת העלאת מסירות נפש ועל ידי זה נתבטלין כל הארציות ומעלין כל הנצוצות ועושין שלום כנ"ל. ומשם עיקר קדושת הבית הכנסת. כי עיקר הקדושה הוא כשמבטלין הארציות והגשמיות ומעלין ומבררין הנצוצות ומחברין ~ אותם ובונין מהם עולמות קדושים שאז נתקדש זה המקום, כי נתבטל משם אחיזת הקליפות שהיו נאחזין באלו הנצוצות שהם עיקר הטומאה. כי על ידי דיבורי התורה ותפלה מבטלין הקליפות ומקדשין המקום. כי נתגלה בו התגלות אלקות שהם בחינת הנצוצות שעולין משם תמיד. וע כן צריכין לנהוג מורא גדול בבית הכנסת ובבית המדרש השזהו בחינת מורא מקדש. כי בית הכנסת ובית המקדש הם בחינת מקדש מעט. כי עיקר הקדושה על ידי היראה. כי על ידי היראה נתבטל הארציות כנ"ל. ועל כן צריכין לנהוג מורא גדול בבית הכנסת ובבית המדרש כדי לזכות לבטל כל הארציות שזהו עיקר בחינת קדושת בית הכנסת שהמקום ההוא קודש מחמת ששם נתבטל הארציות על ידי דיבורי תורה ותפלה שמדברים שם הרבה תמיד עד שנתהפך המקום למקום קדוש. כי נכלל בקדושתו יבתרך. כי הארציות והגשמיות ששם אחיזת בחינת החול והטומאה שהוא היפך הקדושה נתבטול שם על ידי ריבוי דיבורי התורה ותפלה שמדברים שם תמיד. אבל עיקר הביטול הוא על ידי היראה כנ"ל. על כן צריכין לנהוג שם מורא גדול כנ"ל. וזהו בחינת האזהרה על מורא מקדש כמו שכתוב (ויקרא י"ט) ומקדשי תיראו וכו' וכמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה וכו'. ובכלל זה מורא בית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט כנ"ל. כי עיקר ביטול הארציות להפכו לקדושה גמורה הוא על ידי היראה כנ"ל. כי כשזוכין ליראה אז דייקא יכולין לבטל הגוף וכל בחינת הארציות על ידי דיבורי תורה ותפלה כנ"ל. ועל כן אסור לדבר בבית הכנסת ובית המדרש שום שיחה בטלה. כי צריכין לדבר שם רק דיבורי תורה ותפלה שעל ידי זה מעלין מסירות נפש ועושין שלום ומתקנין כל העולמות וממשיכין לשם קדושת השם יבתרך. אבל על ידי שיחה בטיחלה במקום קדושה כזה ח"ו פוגמין שם מאד כאלו רוצה להחזיר הקלקול למקומו ח"ו, כאלו מחזיר העולם לתהו ובהו ח"ו שהם בחינת שבירת כלים. כי חוזר ומגביר ח"ו בחינת שבירת כלים על ידי שיחה בטילה במקום קדוט כזה שעוסקים שם תמיד בדיבורים קדושים של תורה ותפלה ויראת שמים שעל ידי זה מעלין כל הנצוצות משבירת כלים. והוא על ידי דברים בטלים שלו מקלקל ח"ו תיקון כזה. כי צריכין לדבר שם רק דיבורים קדושים תמיד, עד שיתהפך המקום לקדושה גמורה. דהיינו שיתבטל כל הארציות וכנ"ל. ותכף כשמדבר שיחה בטלה ח"ו הוא פוגם בזה, וחוזר ומגביר הארציות והקליפות הנאחזין בהם ח"ו. ועל כן פגם שיחה בטלה בבתי כנסיות ובתי מדרשות גדול מאד כמבואר בזוהר הקדוש ובכל הספרים (ובפרט בהקונטרס מורא מקדש מהרב החסיד המפורסם מוה' יוסף זצוק"ל מ"מ מאוסטרא בעל המחבר ספר רב ייב"י עיין שם).:

Hilchos Bais HaK'nesses – Halacha 4 (§1–8)

Earlier paragraph 7

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [258]

אות ג ובשביל זה נקרא בית הכנסת. כי שם כונסין ומחברין יחד כל הנצוצות הקדושים ועושין שלום ביניהם על ידי ההעלאת מסירות נפש שעולה שם תמיד על ידי דיבורי תורה ותפלה כנ"ל. וזה בחינת בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. ירושלים הוא בחינת קדושת הבית כנסת. כי כל הבתי כנסיות מקבלין קדושתם מירושלים ששם מקום הבית המקדש שמשם עיקר קדושת הבית הכנסת שנקרא מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). ועל שם זה נקרא ירושלים על שם יראה שלום כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק נ"ו) כי זה עיקר הקדושה של הבית המקדש ובית הכנסת. כי על ידי היראה נתבטלין הארציות ועולין כל הנצוצות ועושין שלום ביניהם וחוזרים לקדושתם. נמצא שעיקר הקדושה הוא בבחינת יראה שלום כנ"ל. ועל כן מקום שהבית המקדש עומד שם שהוא תכלית הקדושה של כל הקדושות נקרא על שם זה ירושלים עיין שם יראה שלום שמשם עיקר הקדושה כנ"ל. כי עיקר קדושת כל הדברים הוא כפי עליית ובירור הנצוצות שמבררין שם דהיינו שמבטלין שם כל הקליפות שהם בחינת ארציות ומגלין הקדושה שיש שם שהם הנצוצות שהיו מפוזרין שם על ידי הקליפות הנאחזין בהם. ועכשיו כשנתבטלין הקליפה והארציות הם מתחברין יחד בבחינת שלום ומתגלה קדושתם. כי הנצוצות הם קדש כי ממקום קדושה יהלכו. נמצא שעיקר קדושת כל הברים הוא בבחית ירושלם בחינת יראה שלו. כי על ידי היראה עיקר הביטול הארציות שעל ידי זה נעשה שלום בין הנצוצות שזה עיקר הקדושה של הבית המקדש ובית הכנסת ושל כל הדברים שבקדושה וכנ"ל. וזהו בחינת בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס. יכנס זה בחינת בית הכנסת שהוא בחינת בית המקדש כנ"ל, שם מתכנסין כל הנצוצות שהם בחינת נדחי ישראל כידוע ומתברים יחד בבחינת שלום שזהו בחינת ירושלים שזהו עיקר קדושת הבית הכנסת וכו' כנ"ל. וזה שכתוב (ביחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בתי כנסיות וכו' ועתה מחובר הפסוק היטב היטב סופו לראשו. היינו כי הרחקתים בגויםוטכי הפצותים בארצות שזהו בחנית פיזור הנצוצות שנתפזרו לשם כידוע. ועל כן סיים הפסוק ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות וכו'. כי על ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שעוסקין שם בתורה ותפלה, על ידי זה מתכנסין ומתחברין שם הנצוצות כנ"ל בבחינת נדחי ישראל יכנס כנ"ל. נמצא שהמקדש מעט דהיינו בית הכנסת וכו', הוא התיקון והרפואה של הפיזור של ישראל שהפיצם בגוים וכו' ובזה מקושר ומחובר יפה הפסוק כי הפיצותים הנ"ל מראשו לסופו כנ"ל:

Earlier pointed Hebrew field

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא בֵּית הַכְּנֶסֶת, כִּי שָׁם כּוֹנְסִין וּמְחַבְּרִין יַחַד כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם עַל-יְדֵי הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין שֶׁעוֹלָה שָׁם תָּמִיד עַל-יְדֵי דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס יְרוּשָׁלַיִם הוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבֵּית כְּנֶסֶת, כִּי כָּל הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְקַבְּלִין קְדֻשָּׁתָם מִירוּשָׁלַיִם שֶׁשָּׁם מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁנִּקְרָא מִקְדָּשׁ מְעַט, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מְגִלָּה כט) וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יְרוּשָׁלַיִם, עַל שֵׁם יִרְאָה-שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק נו) כִּי זֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה נִתְבַּטְּלִין הָאַרְצִיּוּת וְעוֹלִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְחוֹזְרִים לִקְדֻשָּׁתָם נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הוּא בִּבְחִינַת יִרְאָה-שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן מָקוֹם שֶׁהַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עוֹמֵד שָׁם, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת נִקְרָא עַל שֵׁם זֶה יְרוּשָׁלַיִם, עַל שֵׁם יִרְאָה-שָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת כָּל הַדְּבָרִים הוּא כְּפִי עֲלִיַּת וּבֵרוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁמְּבָרְרִין שָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבַטְּלִין שָׁם כָּל הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְצִיּוּת וּמְגַלִּין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ שָׁם שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִין שָׁם עַל-יְדֵי הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזִין בָּהֶם וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַקְּלִפָּה וְהָאַרְצִיּוּת הֵם מִתְחַבְּרִין יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם וּמִתְגַּלֶּה קְדֻשָּׁתָם, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם קֹדֶשׁ, כִּי מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁה יְהַלֵּכוּ. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת כָּל הַדְּבָרִים הוּא בִּבְחִינַת יְרוּשָׁלַיִם, בְּחִינַת יִרְאָה-שָׁלוֹם, כִּי עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה עִקַּר בִּטּוּל הָאַרְצִיּוּת שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְשֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס 'יְכַנֵּס' זֶה בְּחִינַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל, שָׁם מִתְכַּנְּסִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל כַּיָּדוּעַ וּמִתְחַבְּרִים יַחַד בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב ( בִּיחֶזְקֵאל יא), "כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ( מְגִלָּה כט), אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְכוּ' וְעַתָּה מְחֻבָּר הַפָּסוּק הֵיטֵב הֵיטֵב סוֹפוֹ לְרֹאשׁוֹ, הַיְנוּ כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פִּזּוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ לְשָׁם כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן סִיֵּם הַפָּסוּק, "וָאֶהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" -אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁעוֹסְקִין שָׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, עַל-יְדֵי זֶה מִתְכַּנְּסִין וּמִתְחַבְּרִין שָׁם הַנִּיצוֹצוֹת כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס כַּנַּ"ל נִמְצָא, שֶׁהַמִּקְדָּשׁ מְעַט, דְּהַיְנוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְכוּ', הוּא הַתִּקּוּן וְהָרְפוּאָה שֶׁל הַפִּזּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֱפִיצָם בַּגּוֹיִם וְכוּ' וּבָזֶה מְקֻשָּׁר וּמְחֻבָּר יָפֶה הַפָּסוּק, "כִּי הֲפִיצוֹתִים" הַנַּ"ל מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ כַּנַּ"ל:

body{max-width:750px;margin:40px auto;padding:0 20px;font-family:Georgia,'Times New Roman',serif;font-size:17px;line-height:1.85;color:#2b2b2b;background:#fcfaf5}

Earlier paragraph 9

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [259]

אות ד ועל כן חששו רז"ל ביותר על השלום בבית הכנסת כמו שאמרו רז"ל (גיטין נ"ט) שתיקנו בבית הכנסת כהן קורא ראשון וכו' מפעני דרכי שלום כי היכי דלא ליתי לאיצנויי.כי עיקר קדושת הבית הכנסת הוא בבחינת שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות שעולין משם על ידי דיבורי תפלה ותורה שעיקר תיקונם כשמתחברים יחד בבחינת שלום כמבואר היטב בהתורה הנ"ל עיין שם. שעיקר הוא השלום, ומחמת שבבית הכנסת עוסקין ביותר להעלות הנצוצות על ידי שדוברים שם תמיד דיבורים קדושים, על כן צריכין ליזהר שם ביותר ויותר מחחלוקת ח"ו. כי המחלוקת בבית הכנסת ובבית המדרש פוגם מאד מאד. כי באמת בכל מקום שנאוי המחלוקת מאד כאשר הפליגו רז"ל בגודל איסור המחלוקת רחמנא ליצלתן. אבל ביותר ויותר צריכין ליזהר ממחלוקת ח"ו בבית הכנסת ששם עוסקין תמיד לתקן הנצוצות שעיקר תיקונם כשיש שלום, שאז יכולין הנצוצות להתחבר בבחינת שלום שזהו עיקר תקונם כנ"ל. אבל כשמעוררין מחלוקת שם ח"ו מקלקלין מאד מאד. כי יכולין לקלקל ח"ו כל התקונים והקדושות הנעשין בבית הכנסת ובבית המדרש. כי עיקר תקונם בבחינת שלום דייקא כנ"ל:

h1,h3{font-family:Georgia,serif;color:#1a3c5e}

Earlier paragraph 11

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [260] [261]

אות ה וזה בחינת ספירה ול"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי ר' עקיבא כי הם מתו על ידי פגם השלום, על ידי שלא נהגו כבוד זה בזה. ועל כן מתו בימי הספירה שאז עוסקין על ידי מצות ספירה לתקן הדמים לטהר עצמינו מטומאת מצרים כאשה המטהרת לבעלה. כי עיקר טומאת מצרים הוא בחינת פגם הדמים כידוע בבחינת (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' וכמבואר בפרי עץ חיים שכל כוונת הספירה לזכך ולטהר בחינת הדמים כידוע. ועל כן צריכין לספור הימים בפה מלא דוקא. כי הימים הם המדות שהם כלליות העולמות שקודם התקון הם בבחינת פגם הדמים שהם בחינת החיות של העולמות. כי הדם הוא הנפש והחיות ועל כן צריכין לספור הימים בפה כדי להכניס הדמים לתוך הדיבור הקדוש שיהיה נעשה מהם בחינת הדיבור של הספירה שעל ידי זה עולה מסירות נפש וזוכין לחבר הנצוצות בבחינת שלום כנ"ל, נמצא שעיקר התיקון שאנו עוסקין בימי הספירה הוא לעשות שלום שזהו עיקר בחינת עליית הנצוצות בחינת תיקון כל העולמות שאנו עוסקים לתקנם ולקדשם שיהיו כולם מוכנים לקבלת התורה בשבועות. כי עיקר קבלת התורה הוא על ידי השלום כמו שכתוב ויסעו מרפידים וכו' ויחן ישראל נגה ההר ודרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י שם כולם כאחד בלב אחד. מה שאין כן שארי החניות שהיו במחלוקת וכו'. נמצא שעיקר קבלת התורה היה על ידי השלום. וזה אנו עוסקין בימי הספירה שזהו בחינת תיקון הדמים כנ"ל. ועל כן תלמידי ר' עקיבא שפגמו בשלום ולא נהגו כבוד זה בזה על כן היה עונשם בימי הספירה דייקא כי נאחז בהם הדין של ימי הספירה. שעיקר הדין הוא מפגם הדמים של מצריםש הם בחינת דינים שאנו עוסקים לתקנם ולהמתיקם על ידי הספירה שעל ידי זה עושין שלום כנ"ל, ומחמת שהם פגמו בשלום והיו ביניהם מחלוקת על כן לא היו יכולים להמתיק דין של ספירה. על כן נאחז בהם הדין אז דייקא ונענשו אז דייקא כנ"ל. ור' שמעון וחביריו היו התיקון של הם על כן אמר אנן בחביבותא תליא שהוא שלום וכמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה חדי ר' שמעון בסימן ס"א. וזהו בחינת ל"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי ר' עקיבא ואז הוא הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא התיקון שלהם. כי עיקר תיקון הדמים והנצוצות הוא כנשתתקנין בחינת הרגלין שזה התיוקן יהיה נגמר בשלימות כשיבא משיח שאז יתקיים (זכריה י"ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שזהו בחינת עד דמטו רגלין ברגלין הנאמר בזוהר הקדוש כמובא בכתבים. ועל כן עיקר ההמתקה של ימי הספירה הוא בל"ג בעומר, כי אז כבר הגיע התיקון עד בחינת הוד שבהוד שהוא בחינת רגלין דרגלין. כי נצח והוד הם בחינת רגלין כידוע. ועיקר אחיזת הקליפות הוא בבחינת הוד בבחינת (איכה א') כל היום דוה כמובא ושם עיקר התיקון כשזוכין לתקן בחינת הוד זה עיקר שלימות התיקון. ועל כן תיכף כשמגיע יום ל"ג בעומר שאז זוכין לתקן בחינת הוד שבהוד שהוא עיק התיקון בחינת רגלין שברגלין, על כן אז נתתקן בחינת צולע על יריכו, ואז עיקר ההמתקה עיקר עליית הנצוצות ונעשה שלום ביניהם. ועל כן אז נתתקן פגם תלמידי ר' עקיבא שפגמו בשלום. ועל כן אז הוא הילולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא בחינת שחם שלום כי הוא היה התיקון שלהם. כי עיקר בחינת השלום שהוא בחינת תיקון הנצוצות הוא כשנתתקנין בחינת הרגלין שזה זוכין בל"ג בעומר כנ"ל. ועיקר ההילולא הוא שאז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי. כי בעשת הסתלקות נשמת הצדי אז הוא מעלה מסירות נפש ביותר ויותר. כי אז עיקר ההתפארות שהשכינה מתפארת חזי במה ברא קאתינא לגבך שזה עיקר בחינת העלאת מסירות נפש ועל ידי זה עיקר עליות הנצוצות עיקר תיקון השלום כנ"ל. ועל כן בל"ג בעומר שאז צריכין לתקן הרגלין שלזה צריכין העלאת מסירות נפש מנשמה גדולה מאד בפרט שהיו צריכין לתקן הפגם של תלמידי ר' עקיבא שפגמו בשלום כנ"ל על כן זהכ התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי ללתקן תיקון זה. כי נסתלק בשלום ביום ל"ג בעומר וזכ ה להעלות נשמתו בסוד העלאמת מסירות נפש בשעת הסתלקותו למעלה למעלה כמובן באדר"ז הקדושה על פסוק (תהלים ל"ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכ' עיין שם שאז נסתלק נשמתו הקדושה, ועל ידי זה זכה להמשיך שלום ולתקן הפגם של תלמידי ר' עקיבא שזהו בחינת המתקת הדין של ימי הספירה שעיקר ההמתקה על ידי השלום כנ"ל, כי בשעת הסתלקות הצדיק נתרבה השלום מאד בבחינת (ישעיה נ"ז) יבא שלום ינוחו וכו' הנאמר על סילוק הצדיק כמו שדרשו רז"ל וכן מבואר באדר"ז שם בפירוש על הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי ששמעו קול שאמר יבא שלום היינו כנ"ל. אשרי לו:

Earlier pointed Hebrew field

וְזֶה בְּחִינַת סְפִירָה וְלַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז פָּסְקוּ לָמוּת תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, כִּי הֵם מֵתוּ עַל-יְדֵי פְּגַם הַשָּׁלוֹם, עַל-יְדֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה וְעַל-כֵּן מֵתוּ בִּימֵי הַסְּפִירָה שֶׁאָז עוֹסְקִין עַל-יְדֵי מִצְוַת סְפִירָה לְתַקֵּן הַדָּמִים, לְטַהֵר עַצְמֵנוּ מִטֻּמְּאַת מִצְרָיִם כְּאִשָּׁה הַמִּטַּהֶרֶת לְבַעְלָהּ, כִּי עִקַּר טֻמְּאַת מִצְרַיִם הוּא בְּחִינַת פְּגַם הַדָּמִים כַּיָּדוּעַ, בִּבְחִינַת ( יְחֶזְקֵאל טז) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וְכוּ' וְכַמְבֹאָר בִּפְרִי עֵץ חַיִּים, שֶׁכָּל כַּוָּנַת הַסְּפִירָה לְזַכֵּךְ וּלְטַהֵר בְּחִינַת הַדָּמִים כַּיָּדוּעַ וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים בְּפֶה מָלֵא דַּוְקָא, כִּי הַיָּמִים הֵם הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת שֶׁקֹּדֶם הַתִּקּוּן הֵם בִּבְחִינַת פְּגַם הַדָּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחִיּוּת שֶׁל הָעוֹלָמוֹת, כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִסְפֹּר הַיָּמִים בְּפֶה כְּדֵי לְהַכְנִיס הַדָּמִים לְתוֹךְ הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַסְּפִירָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹלָה מַיִין נוּקְבִין וְזוֹכִין לְחַבֵּר הַנִּיצוֹצוֹת בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בִּימֵי הַסְּפִירָה הוּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת, בְּחִינַת תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְתַקְּנָם וּלְקַדְּשָׁם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מוּכָנִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת, כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הוּא עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וְכוּ' וַיִּחַן שָׁם נֶגֶד יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" וְדָרְשׁוּ שָׁם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם, כֻּלָּם כְּאֶחָד בְּלֵב אֶחָד מַה שֶּׁאֵין כֵּן שְׁאָרֵי הַחֲנָיוֹת שֶׁהָיוּ בַּמַּחֲלֹקֶת וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְזֶה אָנוּ עוֹסְקִין בִּימֵי הַסְּפִירָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַדָּמִים כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם וְלֹא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה, עַל-כֵּן הָיָה עָנְשָׁם בִּימֵי הַסְּפִירָה דַּיְקָא, כִּי נֶאֱחַז בָּהֶם הַדִּין שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁעִקַּר הַדִּין הוּא מִפְּגַם הַדָּמִים שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים לְתַקְּנָם וּלְהַמְתִּיקָם עַל-יְדֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עוֹשִׂין שָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם פָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם וְהָיוּ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת עַל-כֵּן לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל סְפִירָה, עַל-כֵּן נֶאֱחַז בָּהֶם הַדִּין אָז דַּיְקָא וְנֶעֶנְשׁוּ אָז דַּיְקָא כַּנַּ"ל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו הָיוּ הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם עַל-כֵּן אָמַר, אֲנָן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא, שֶׁהוּא שָׁלוֹם. וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה "חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן" בְּסִימָן סא: וְזֶהוּ בְּחִינַת לַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז פָּסְקוּ לָמוּת תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְאָז הוּא הִלּוּלָא רַבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַדָּמִים וְהַנִּיצוֹצוֹת הוּא כְּשֶׁנִּתְתַּקְּנִין בְּחִינַת הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּה הַתִּקּוּן יִהְיֶה נִגְמָר בִּשְׁלֵמוּת כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁאָז יִתְקַיֵּם ( זְכַרְיָה יד), "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים" שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין הַנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים, וְעַל-כֵּן עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה הוּא בְּלַ"ג בָּעוֹמֶר, כִּי אָז כְּבָר הִגִּיעַ הַתִּקּוּן עַד בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַגְלִין דְּרַגְלִין, כִּי נֶצַח וָהוֹד הֵם בְּחִינַת רַגְלִין כַּיָּדוּעַ וְעִקַּר אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת הוּא בִּבְחִינַת הוֹד, בִּבְחִינַת ( אֵיכָה א) כָּל הַיּוֹם דָּוֶה כַּמּוּבָא, וְשָׁם עִקַּר הַתִּקּוּן כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן בְּחִינַת הוֹד, זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן, וְעַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁמַּגִּיעַ יוֹם לַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז זוֹכִין לְתַקֵּן בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד, שֶׁהוּא עִקַּר הַתִּקּוּן בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁבְּרַגְלִין, עַל-כֵּן אָז נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, וְאָז עִקַּר הַהַמְתָּקָה עִקַּר עֲלִיַּת הַנִּיצוֹצוֹת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְעַל-כֵּן אָז נִתְתַּקֵּן פְּגַם תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם, וְעַל-כֵּן אָז הוּא הִלּוּלָא רַבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, כִּי הוּא הָיָה הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַנִּיצוֹצוֹת, הוּא כְּשֶׁנִּתְתַּקְּנִין בְּחִינַת הָרַגְלַיִן, שֶׁזֶּה זוֹכִין בְּלַ"ג בָּעוֹמֶר כַּנַּ"ל וְעִקַּר הַהִלּוּלָא הוּא שֶׁאָז נִסְתַּלֵּק רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, כִּי בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת נִשְׁמַת הַצַּדִּיק אָז הוּא מַעֲלֶה מַיִין נוּקְבִין בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי אָז עִקַּר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת חֲזִי בְּמַה בְּרָא קָאַתִינָא לְגַבָּךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין וְעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר עֲלִיּוֹת הַנִּיצוֹצוֹת, עִקַּר תִּקּוּן הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בְּלַ"ג בָּעוֹמֶר שֶׁאָז צְרִיכִין לְתַקֵּן הָרַגְלַיִן שֶׁלָּזֶה צְרִיכִין הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין מִנְּשָׁמָה גְּדוֹלָה מְאֹד, בִּפְרָט שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁפָּגְמוּ בַּשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן זָכָה הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי לְתַקֵּן תִּקּוּן זֶה, כִּי נִסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם בְּיוֹם לַ"ג בָּעוֹמֶר וְזָכָה לְהַעֲלוֹת נִשְׁמָתוֹ בְּסוֹד הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין בִּשְׁעַת הִסְתַּלְקוּתוֹ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כַּמּוּבָן בָּאִדְּרָא זוּטָא הַקְּדוֹשָׁה עַל פָּסוּק ( תְּהִלִּים קלג), "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים וְכוּ'", עַיֵּן שָׁם, שֶׁאָז נִסְתַּלֵּק נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל-יְדֵי זֶה זָכָה לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם וּלְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁעִקַּר הַהַמְתָּקָה עַל-יְדֵי הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, כִּי בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק נִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם מְאֹד בִּבְחִינַת ( יְשַׁעְיָה נז) יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ וְכוּ', הַנֶּאֱמַר עַל סִלּוּק הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכֵן מְבֹאָר בָּאִדְּרָא זוּטָא שָׁם בְּפֵרוּשׁ עַל הִסְתַּלְּקוּת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל, שֶׁאָמַר, "יָבֹא שָׁלוֹם", הַיְנוּ כַּנַּ"

h1{text-align:center;font-size:26px;border-bottom:2px solid #c8a96e;padding-bottom:12px}

Earlier paragraph 13

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [262]

אות ו ובשביל זה התחיל שלמה המלך עליו השלום לבנות יסוד בית המקדש בחודש אייר. שכל החודש הזה הוא כולו בימי הספירה, ועל ידי הספירה מתקנין הדמים וזוכין לשלום, ועל כן אז התחיל בנין בית המקדש שמשם קדושת הבית כנסת ובית המדרש שכל קדושתם הוא בבחינת שלום כנ"ל. ובשביל זה נקרא הביתה מקדש סוכת שלם כי עיקר קדושתו בבחינת שלום כנ"ל:

Earlier pointed Hebrew field

וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְחִיל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לִבְנוֹת יְסוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחוֹדֶשׁ אִיָּר שֶׁכָּל הַחֹדֶשׁ הַזֶּה הוּא כֻּלּוֹ בִּימֵי הַסְּפִירָה, וְעַל-יְדֵי הַסְּפִירָה מְתַקְּנִין הַדָּמִים וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם, וְעַל-כֵּן אָז הִתְחִיל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁמִּשָּׁם קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁכָּל קְדֻשָּׁתָם הוּא בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ סֻכַּת שָׁלוֹם, כִּי עִקַּר קְדֻשָּׁתוֹ בִּבְחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל: ~ אות ז וְ

h3{font-size:19px;margin-top:32px;color:#8b6914;border-left:3px solid #c8a96e;padding-left:10px}

Earlier paragraph 15

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [263]

אות ז ועל כן אמרו רז"ל (עיין מגיהל כ"ט) עתידין כל בתי כנסיות שיעלו לירושלים כי על ידי קדושת הבית כנסת והיראה שנוהגין בו על ידי זה נתבטל כל הארציות משם לגמרי. ועל כן מאחר ששם נתבטל הארציות בודאי יוכל לעלות ממקומו לירושלים. כי עיקר ההפסק והריחוק שבין מקום למקום הוא מחמת הארציות. כי הארציות נותן גבול והפסק והבדל בין מקום למקום. אבל כשנתבטל הארציות ועושין שלום אזי הכל אחד. כי אין נפסק וגבול בין ירושלים להבית הכנסת מאחר שנתבטל כל הארציות. ועל כן בודאי יעלו כל המקומות הקדושים שהם בית הכנסת לירושלים. כי רוחנית אינו תופס מקום. אבל זה יהיה לעתיד כשיושלם הבירור בשלימות. כי אין הקדושה נשלם בשלימות עד לעתיד לבא כשיתקיים ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, ואז יהיה נשלם קדושת הבית הכנסת בשלימות עד שיעלו כולם לירושלים כי הארציות יתבטל מהם לגמרי אז וכנ"ל. וכן מבואר שם בפסוק זה גופי' ועמדו רגליו ביום הוא על הר הזיתים ונבקע חצי ההר וכו'. נמצא שמבואר שם שיהיו אז נסים גדולים בענין בקיעת ההר שיגיעו ההרים זה לזה כמו שכתוב שם כי יגיע גי הרים אל אצל עיין שם בפירוש רש"י. וכל זה יהיה מחמת גודל שלימות הקדושה שיהיה אז כשיושלם בירור הרגלין שזהו בחינת ועמדו רגליו וכו' כנ"ל שמחמת זה בעצמו יתברטל הארציות עד שיוכלו ההרים להתקרב זה לזה. ועל כן אז יעלו כל הבתי כנסיות לירושלים. כי כשנתבטלים הארציות יכולין כל המקומות הרחוקים להתקרב ולהתחבר יחד כנ"ל.וזהו בחינת גודל השלום שיהיה אז. כי שלום הוא בחינת אחדות והתחברות כי יתבטל הארציות שהוא מסך המבדיל ויעלו ויתחברו כל הקדושות יחד בבחינת שלום וכנ"ל:

p{text-indent:28px;margin:10px 0;text-align:justify}

Earlier paragraph 17

Earlier Reader annotation context; not the corrected source edition

Current source references: [264]

אות ח וזה בחינת (מגילה ט') מעלין בקודש ולא מורידין. ועיקר תכלית הקושה הוא קדושת ספר תורה כמבואר במשנה (מגילה כ"ה) ובשלחן ערוך, בני העיר שמכרו וכו'. מכרו בית הכנסת לוקחין וכו'. עד מכרו ספרים יקנו ספר תורה שמעלין בקדש וכו'. כי עיקר הקדושה הוא כשנתבטלין הארציות לגמרי שזהו בחינת קדושת ספר תורה שעור הקלף מחובר ל~ אותיות הכתב בחיבור חזק לעולם. ועל ידי זה נתהפך הקלף לקדושה גמורה של ה~ אותיות הקדושים שבספר תורה. כי עיקר עליית הקדושה הוא על ידי הדיבור כנ"ל שזהו בחינת ה~ אותיות שבספר תורה שהם ~ אותיות הדיבור. ומאחר שהקלף דבוק באלו ה~ אותיות בקשר חזק ובאחדות גדול כל כך על כן נתבטל הקלף לגמרי לגבי ~ אותיות הכתב וקונים קדושה גמורה. ועל כן הסספר תורה וספרים הם מצות שיש בגופן קדושה. כי גופן קדושים מחמת שמקושרין לה~ אותיות, על כן הגשמיות שלהם נתבטל לגמרי לגבי הקדושה עד שאי אפשר לשנות הקדושה עוד לעולם. כמבואר בפוסקים שדבר שיש בגופו קדושה אינו משתנה מקדושתו לעולם. כי תשמישי קדושה שבלו צריכין גניזה, אבל הבית הכנסת אף על פי שמדברים בו דיבורים קדושים של תורה ותפלה, עדיין הוא נקרא תשמישי ממצוה שכמבואר בפוסקים ויכולין לשנות קדושתו זט"ה במא"ה כמבואר בשלחן ערוך. כי אין הבית הכנסת מקושר כל כך להדיבור הקדוש כמו הקלף בה~ אותיות. ועל כן צריך האדם שיקדש עצמו כל כך בדיבורי התורה ותפלה עד שיתבטל לגבי הדיבור לגמרי כנ"ל דהיינו שיהיה גופו מחובר וכלול בהדיבור כמו הקלף המחובר הבה~ אותיות עד שהקלף עם ה~ אותיות הם דבר אחד ממש. כי שניהם יחד הם ספר תורה. כמו כן ממש יהיה הגוף מחובר ונכלל בהדיבור עד שיהיה כתוב ונחקק בו היטב. ולא יהיה נכתב ונחקק בגופו שום אותאחר רק ~ אותיות ודיבורי התורה כמו קלף של הספר תורה שאין נכתב בו שום דבר רק ~ אותיות התורה, ואזי זה האדם הוא קדוש בקדושת הספר תורה ויותר. ועליו נאמר זאת התורה אדם. דהינו שהאדם הזה בעצמו הוא התורה כמובא זה בדברי רבינו ז"ל. ועל תלמיד חכם כזה אמרו רז"ל (מכות כ"ב) כמה טפשאי שאר אינשי דקיימו מקמי ספר תורה ולא קיימו מקמי צורבא מרבנן וכו'. וזה בחינת (משלי ג') כתבם על לוח לבך. היינו שיהיו דיבורים התורה כתובים בו ממש כמו ה~ אותיות הנכתבים בספר תורה ממש כנ"ל. וזה שנסמך מצות לימוד והדיבור בדברי תורה למצות כתיבת תפילין (שהוא בחינה אחת עם כתיבת ספר תורה כי דיניהם אחד). כמו שכתוב בפרשת קריאת שמע ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם ל~ אות על ידך וכו' וכתבתם וכו'. היינו שהתורה מזהיר את האדם שידבר דברי תורה תמיד ולא ידבר דברים בטלים כמו שדרשו רז"ל (יומא י"ט) על פסוק זה ודברת בם ולא בדברים בטלים. היינו שידבר כל כך דברי תורה בשבתו בביתו ובלכתו בדרך ובשכבו ובקומו עד שיתבטל הגוף לגבי הדיבור לגמרי אעד שיהיה הגוף מקושר ונכלל בהדיבור כמו הקלף של ספר תורה ותפילין ומזוזות. וזהו ודברת בם וכו' וקשרתם וכתבתם וכו'. היינו שתדבר כל כך בתורה עד שיתבטל הגוף לגמרי לגבי הדיבור עד שיהיה בבחינת תפילין ומזוזות הנכתבים על הקלף שה~ אותיות והקלף שניהם אחד ממש כן יהיה הגוף מקושר ונכלל בהדיבורים הקדושים של התורה עד שיתבטל אצלם לגמרי כנ"ל. ובשביל זה מעלין בקדש ולא מורידין כי צריכין להעלות הנצוצות אל הקדושה מעלה מעלה. כי צריכין בירור אחר בירור עד שיעלו תכלית הקדושה שהוא קדושת ספר תורה ששם הקלף מקושר ובטל לגברי ~ אותיות התורה שזהו עיקר שלימות עליית הקדושה בחינת שלום ואחדות. וכנ"ל:

p.no-indent{text-indent:0}

Keyboard Shortcuts

Hebrew modeH
English modeE
Both columnsB
Toggle nikudN
FullscreenF
Search in textCtrl+F
Save bookmarkS
Previous/Next← →
Show shortcuts?

💬 Comments

…

Comments are currently read-only.

Loading comments…