עירובי תחומין ו

הלכה ו אות א תחום שבת אלפיים אמה.

כי עיקר קדושת ישראל הוא קדושת שבת קודש שהוא כל כל התורה כולה כמו שאמרו רז"ל כי כל הקדושות שישראל ממשיכין על עצמן על ידי תורה ומצוות הם בחינת קדושת שבת כמבוא בספרים. כי קדושת שבת צריכין להמשיך על עצמו בכל ששת ימי החול. שזהו בחינת זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מאחד בשבת היינו על ידי כל התורה והמצוות שעושין בכל ימי החול על ידי זה ממשיכין על עצמן קדושת שבת שהיא כלל קדושת ישראל ועל כן צריכין ליזהר מאד בכבוד שבת קדש והעיקר לקבל את השבת בשמחה ובטוב לבב ולהרחיק כל מיני עצבות בשבת אפילו עצבות ודאגות מחטאו ופשעיו המרובים צריכין להרחיק בשבת בכל כחו. כי אפילו בחול צריכין להרחיק מאד את העצבות בפרט בעת שעוסקין באיזה קדושה בתורה או במצוה שצריכין להתגבר ביותר שיהיה בשמחה גדולה ולבלי לשום אל לבו אזי אפילו דאגות העוונות רק לשמח את עצמו במעט טוב שיש בו עדיין כמבואר אצלינו הרבה בזה מכל שכן וכל שכן בשבת קודש שאז אסור שיהיה בו שום עצבות ומרה שחורה כל. כי זה עיקר קדושת שבת לשמוח בו בכל עוז כי הוא יום שמחה וחדוה בהכל העולמות כמו שכתוב בזוהר הקדוש כדין חדוה ותפנוקא אשתמע וכו' כי כל הדרכים והעצות הקדושות שיכולים לבוא על ידם לשמחה וחדוה כולם מתעוררים ומאירים בשבת באור גדול. רק אף על פי כן צריך האדם להמשכים על עצמו. ואז בשבת בקל יוכל להמשיך על עצמו דרכי השמחה ועל ידי זה יזכה להמשיך השמחה של שבת גם בימי החול שזה עיקר הקדושה שממשיכין משבת על ששת ימי החול דהיינו שמחת המצוה שהיא העיקר כי עיקר שלימות המצוה ועלייתה הוא על ידי שמחה ועיקר השמחה נמשכת משבת על ימי החול:

אות ב כי איתא בדברי אדמו"ר הקדוש והנורא ז"ל כמה עצות ודרכים להתחזק לשמח את נפשו תמיד שעל ידי זה ישאר על עמדו ולא יפול לעולם ח"ו. שזהו עיקר הכל כידוע. אך עיקר ההתחזקות ביותר הוא על פי מה שכתוב בשני תורות קדושות שהם אזמרה לאלקי בעודי בל"א בסימן רפ"ב. ומה שכתבו על פסוק ואיה השה לעולה בלקוטי תנינא בסימן י"ב. עיין שם היטב. כי בהתורה אזמרה לאלקי בעודי וכוף מבואר שכשהאדם רואה שרחוק מאד מאד מהשם יתברך ומעשיו מכוערין מאד. אף על פי כן יראה לחפש ולבקש ולמצא בעצמו איזה נקודה טובה כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה מימיו ואף על פי שגם המצוה יש בהם פסולת הרבה. אף על פי כן על כל פנים בודאי יש בה איזה נקודה טוב וכן יבקש וימצא בעצמו עוד איה נקודות טובות וכו' ועל ידי זה יוכל להתפלל וכו' וזהו אזמרה וכו' עיין שם. ובסימן י"ב בלקוטי תנינא על פסוק ואיה השה לעולה. מבואר נפלאות מענין ירידה תכלית עליה עיין שם היטב והכלל שמקומות הרחוקים מאד מהשם יתברך שהם בחינת מקומות המטונפים עיקר קיומם נמשך דייקא מבחינת איה מקום כבודו שהוא בחינת בראשית מאמר סתום שמשם מקבלין כל העשרה מאמרות כי הוא כולל כולם ומשם דייקא מקבלין חיות מקומו הרחוקים מאד הנ"ל כי הם מקבלים מגודל ההעלמה והסתרה של מאמר זה. ועלכן כשאדם נופל לשם ח"ו ונופל לספיקות והרהורים ובלבולים גדולים ורואה עוצם ריחוקו מהשם יתברך אל יפול על ידי זה ח"ו. כי אדרבא על ידי זה בעצמו שרואה גודל ריחוקו שרחוק מאד מכבודו יתברך ושואל ומבקש איה מקום כבודו וכו'. על ידי זה עולה לבחינת איה שוא בחינת מאמר סתום שהוא נת גבוה מאד בחינת בראשית וכו'. שמשם עיקר קיום וחיות של כל העשרה מאמרות וכו' עיין שם כל זה היטב היטב:

אות ג וכל אלו הדרכים הקדושים של שמחה והתחזקות צריכין לילך בהם מאד כי בזה תלוי עיקר יהדותו כידוע ומובן לכל מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת לנצח. אבל אין האדם זוכה לילך בהם כי אם בכח קדושת שבת קדש הוא בחינת כח הצדיק האמת שהוא בחינת שבת כמו שכתבו בזוהר אנת שבת דכולהי יומא. (וכמובא בדבריו ז"ל) כי דרך הקודש של אזמרה לאלקי בעודי הנ"ל עיקר הארתו הוא בשבת. כי בחו לשיש בו אחיזת הסטרא אחרא והקליפות כידוע. על כן אפילו הטוב והמצוות שעושין בימי החול יש בהם אחיזת הסטרא אחרא שהוא אחיזת העצבות כמובא בדבריו ז"ל על פסוק צדק לפניו יהלך וכו' (בסימן קל"ט ובסימן רע+"ז) שהמצוות שעושין בימי החול יש להסטרא אחרא אחיזה בבחינת הרגלין של המצוה בבחינת רגליה יורדות מות וכו'. ועל ידי זה אין המצוה יכולה לילך ולהתפאר לפני השם יתברך. אבל כשמגעי שבת אז עולין הרגלין מהקליפה והסטרא אחרא. כי זה עיקר קדושת שבת בבחינת אם תשיב משבת רגליך. ואז מתחלת המצוה לילך לפני השם יתברך והשם יתברך משתעשע בה ומתפאר בה מאד. אף על פי שנעשית בקטנות גדול אף על פי כן מרוב חיבתו את ישראל עםקרובו הוא משתעשע בה מאד ועושה מזה דרך כבושה וכו' עיין שם. והענין מבואר על פי הנ"ל כי בחול הוא בחינת עבד ששם אחיזת העצבות (וכמבואר בלקוטי תנינ סימן ב' בהתורה ימי חנוכה הם ימי הודאה) על כן גם המצוות שעושין אז יש בהם אחיזת העצבות וזה בעצמו בחינת אחיזת הסטרא אחרא הנ"ל שנאחזת ברגלי המצוה בבחינת רגליה יורדות מות. כי עיקר אחיזת הסטרא אחרא הוא על ידי העצבות שהיא סטרא דמותא שזה עיקר בחינת גלות השכינה שמתגגבר בימיה חול (כמו שכתוב בהתרוה אמתעיתא דעלמא לקוטי א' סימן כ"ד) ואז מגודל התגברות החשך של העצבות צריכין יגיעה גדולה ועצומה לברר הטוב שבמצוות דהיינו להזכיר את עצמו בהנקודות טובות שבו לשמח את נפשו להזכיר את עצמו הלא אף על פי כן אני עושה מצהו ואם היא כמות שהיא הלא על כל פנים יש בה נקודות טובות אשר נקודה אחת של מצוה קלה של הקל שבקלים אין כל העום כדאי לה וכו' אבל מגודל החושך של ימות החול שהיא התגברות העצבות שהוא אנפין חשוכין על ידי זה קשה מאד להזכיר את עצמו בכל זה ולהחיות את עצמו ולשמח את עצמו. ומחמת זה לפעמים רוצים מלהפילו בדעתו לגמרי. שמזכירין אותו רבוי עוונתיו ופשעיו העצומים ואיך הוא מלא פגמים וקלקולים בכל עת וכו' עד שנדמה לו שאפס תקוה ח"ו. וכל זה מעשי הבעל דבר. כי אין זה דרך ענוה כלל. רק הבעל דבר מתנכל עליו להפילו לגמרי ח"ו. ומגודל החשך קשה לו מאד לשום אל לבו להזכיר את עצמו בהנקודות הטובות שבו. לולא ה' עזרתה לנו בכל יום וכל עת שמסבב בנפלאותיו העצומים שנוכל להזכיר עצמינו לילך עם הדרך הקודה של אזמרה לאלהי בעודי תודה לאל עיין שם היטב היטב ותוכל להחיות את נפשך תמיד כל ימי חייך. אבל כל זה הדרך הקודש אין נמשך על האדם כי אם בכח קדושת שבת. כי צריכין להמשיך הקדושה והשמחה של שבת על כל ימי החול. ועל ידי זה ממשיכין על עצמו הדרך הקודהע הזה כדי להחיות ולשמח את נפשו כדי שישארא על עמדו שלא יצא מתחום וגבול הקדושה לגמרי ח"ו. כי עיקר זה הדרך הקודה של אזמרה וכו' הנ"ל מאיר בשלימות בשבת קודש. כי אז מתבטל שליטת הסטרא אחרא והחיצונים ונתבטל כל העצבות והמרה שחוה שהם בחינת תוקפא דדינא בבחינת וכל שולטני רוגזין ומאיר דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה וכו' וכל חידו אשתכח. כי אז בשבת נתעוררין חסדים גדולים ורחמים רבים בלי שיעור ואז נתגלין דרכי ה' וחסדיו האמתיים ומאירין בכל העולמות אש דרכו יבתרך הוא לבלי להסתכל על הרע של האדם רק להביט ולהסתכל על הטוב שבו כמו שכתוב או אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אכן שמע אלקים וכו' וכמו שכתבו לא הביט און ביעקב ולא ראה וכו' (וכמו שכתוב בסימן י"ז בלקוטי תנינא דרך השם יתברך וכו') שמדבר שם מקדושת שבת עיין שם. ועל כן אז בשבת מתחילין כל המצוות של ישראל לילך ולהתפאר לפני השם יבתרך. כי נתבטל מהם אחיזת הקליפות שהם העצבות הנאחזין ברגלי המצוה ואז נתגלה יקרת קדושת הנקודות טובות של המצוות עד הולכין ומתפארין לפני השם יתברך ועושין דרך כבושה לכל שיוכל כל אדם להתקרב להשם יתברך ועל כן אז בשבת מאיר בשלימות דרך הנ"ל של אזמרה לאלקי בעודי הנ"ל מחמת שאז אין יכולין הסטרא אחרא והקליפות לכסות ולהעלים את הטוב על ידי ריבוי הרע ולהפיל עצבות ח"ו כי אז מאיר רק הטוב שהם הנקודות טובות שבמצוות ועל ידי זה הרע והעצבות נופל לגמרי ואז אתער זמירות שירות ותשבחות להשם יבתרך בבחינת מזמור שיר ליום השבת בחינת ויום השביעי משבח ואומר וכו'. כי אז נתעוררין זמירות ושירות נפלאות שנעשין ונתחברין מהנקודות טובות של המצוות של כל ישראל אפילו של פשעי ישראל שכום עולין אז ומתפארין לפני השם יבתרך ונעשין מהם שירות וזמירות ונגונים נפלאים שכל זה הוא בבחינת אזמרה לאלקי בעודי הנ"ל כמבואר שם במקומו שנעשין מזה גונים וזמירות נפלאים. אבל העיקר נעשה בשבת קודש שאז עיקר שלימףות הלגלות כל הנקודות טובות של כל המצוות של כל ישראל כנ"ל. ומשבת צריכין להמשיך הקדוה והשמחה על כל ימי החול. דהיינו שבכח קדושת שבת נזכה גם בכל ימי החול לך בדרך הקודש הזה לגרש העצבות ולהחיות את נפשינו תמיד על ידי הנקודות טובות שנמצאים בנו שזהו הדרך של אשזמרה לאלקי בעודי וכנ"ל:

אות ד וזהו בחינת מה שכתוב במדרש שחורה אני ונאוה שחורה אני בימי החול ונאוה אני ביום השבת. כי זה המקרא שחרוה אני ונאוה מרמז על הדרך הקודש של אזמרה הנ"ל (וכמבואר אצלינו בהלכות השכמת הבקר הלכה א' עיין שם) שנפשות ישראל אומרם להאומות והסטרא אחרא הרוצים להפיל אותם ח"ו. על ידי שרואין בהם מעשים מכוערים. ואזי ישראל משיבים להם שחורה אני ונאוה. אמת שאני שחורה במעשי הרעים אבל ונאוה אני בנקודות טובות של המצוות ומעשים טובים הנמצאים בי עדיין כמו שפירש רש"י שם שחוה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי ואף במעשי יש מהם נאים אם יש בי עון העגל יש בי כנגדו זכות קבלת התורה היינו כנ"ל. כי זהו הדרך הקודש של אזמזרה לאלקי בעודי שגילה אדמו"ר ז"ל. אבל זה הדרך הקודש עיקר הארתו נמשך על ידי קדושת שבת שהוא בחינת קושת הצדיק האמת כנ"ל. וזה שכתבו במדרש על פסוק זה שחרוה אני במעשי ונאוה אני במעשי אבותי שחורה אינ כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת ועוד חושב שם במדרש הרבה שחורה אני במצרים ונאוה אני במצרים שחורה אני במצרים וימרו בי וכוף ונאוה אני במצרים בדם הפסח ובדם מילה דכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי זה דם פסח ואומר לך וכו' זה דם המילה שחרוה אני בים שנאמר וימרו על ים וכו' ונאוה אני בים שנאמר זה אלי ואנוהו וכו'. וכן חושב שם הרבה שבכל מקום שקלקלו הרבה שם דייקא זכו גם כן לטוב הרבה וכל זה הוא בחינת דרך הקודש הנ"ל של אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל. וזה בחינת שחורה אני במשי ונאוה אני במעשי אבות שהם בחינת כח הצדיקים הם אבות העולם וכמו שכתוב אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. וכן מפורש שם במדרש שחורה אני על מעשיהם שאינם טובים ונאוה אני במעשי הצדיקים כמו שכתבו שם שחורה אני במרגלים ונאוה אני ביהושע וכלב וכו' שחורה אני בשטים וכו' ונאוה אני שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל. שחורה אני בעכן ונאוה אני ביהושע וכו' וזהו בעצמו בחינת שחורה אני בימי החול ונאוה אני בשבת. כי כח שבת וכח הצדיקים הם בחינה אחת כנ"ל. שעל ידי זה דיקיא יכולים לגלות הנקודות טובות שיש בהפחות שבפחותים להחיות את נפשו לישאר על עמדו שזהו בחנית הדרך הקדש אזמרה הנ"ל שהוא בחינת שחורה אני ונאוה שהולך ומפרש שם במדרש על כל הטוב שנמצא בהם בעוצם שפלותם ושחרותם כנ"ל כי אי אפשר לגלות כל הטוב הזה מתוך עמוק החושך של ריבוי הרע שחופה עליו כי אם בכח הצדיקים האמתיים ובכח שבת קדש וכנ"ל.ועתה מקושר ומחבר כל דברי המדרש הנ"ל יפה יפה עיין שם היטב ותראה ותביןעתה שכולו מדבר מענין הדרך הקדש הנ"ל של אזמרה לאלקי בעודי שהיא בחינת שחורה אני ונאוה וכנ"ל. וזהו בחני מה שכתבו שם שחורה אני במדבר וכו' ונאוה אני במדבר בהקמת המשכן. כי המשכן נבנה מכל הנקודות טובות שנמצא בכל אחד מישראל. (ועיין כל זה בדברינו בהלכות השכמת הבוקר הלכה א' עיין שם).

אות ה וכן הדרך הקדש שגילה על פסוק ואיה השה לעולה עיין שם היטב ושים לבך היטב להבין הדברים בפרט להבינם למעה להכניס בלבך העצות הדקות העמוקות האמתיות לקיימם בתמימות ובפשיטות. ועיקר זה הדרך נמשך גם כן רק על ידי קדושת שבת קדש וקדושת הצדיק האמת שהם בחינה אחת כנ"ל כי עיקר הענין המבואר שם הוא שאפילו כשאדם נופל ח"ו למקומות הרחוקים מאד מאד מהשם יתברך שהם בחינת מקומות המטונפים רחמנא ליצל אף על פי כן אין שום ייאוש בעולם כלל. כי גם במקומות האלו אף על פי שהם רחוקים מאד מכבודו יתברך בבחינת וכבודי לאחר לא אתן כמו שכתוב שם. אף על פי כן אם יחפש ויבקש את כבודו מחמת שרואה גודל ריחוקו מכבודו יתברך ויצטער ויתגעגע ויחפש ויבקש איה מקום כבודו על ידי זה בעצמו יתהפך הירידה לעלייה גדולה כי יעלה לבחינת איה בקדושה שהוא בחינת גבוה מאד מאד כי איה הוא מאמר סתום שהוא למעלה מן הכל וכל המאמרות שהוא מבחינת התגלות כבודו יתברך כולם מקבלים משם וממנו דייקא מקבלין חיות המקומות הרחוקים שהם בחינת מקומות המטונפים. כי מבחינת המאמרות המתגלים ששם התגלות כבודו יתברך אין יכולין מקומות המטונפים לקבל שום חיות כי יש גבול לכל כבוד שמלובש בכל מאמר ומאמר העשרה מאמרות שלא יתפשט ויצא לחוץ למקומות האלו ח"ו בחינת וכבודי לאחר לא אתן אבל בחינת איה מאמר סתום שהוא בחינת גבוה ונעלמת מאד מאד מגודל העלמות והסתרתו משם דייקא מקבלין מקומות הרחוקים הנ"ל. ועל כן כשהאדם נופל לשם ח"ו כשמחפש ומבקש איה מקום כבודו מחמת שרחוק מכבודו מאד כנ"ל על ידי זה דייקא הוא עולה בתכלית העלייה כי עולה לבחינת איה בקדושה היא בחינת גבוה מאד שהיא שורש הכל שמשם מקבלין כל המאמרות שהוא התגלות כבודו שבהם נברא כל העולם עיין שם כל זה היטב. ועל כן עיקר דרך עצה קדושה הזאת אין זוכין אליה כי אם על ידי קדושת שבת וקדושת הצדיקים. כי הצדיקים הגדולים כבר זכו לעלות לשם לבחינת איה בקדושה על ידי ריבוי צדקתם שעלו מדרגא לדרגא עד שזכו לתכלית העלייה לבחינת איה שהוא בחינת כתר עליון בחינת בראשית וכו'. ומחמת שהם זכו לבוא לשם על ידי זה יש להם כח להמשיך ולהאיר בכל העולם דרך הקודש הזה שאפילו מי שנפל למקום שנפל ח"ו. אפילו אם נפל ח"ו לבחינת מקומות המטונפים. אף על פי כן יבקש ויחפש גם שם איה מקום כבודו וכו' כנ"ל ועל ידי זה יעלה לתכלית העלייה לבחינת איה שהוא בחינת בראשית מאמר סתום מכנ"ל וזה הוא בעצמו בחינת כח קדושת שבת. כי בשבת עולין כל הנפשות וכל העולמות למעלה מעלה עד בחינת איה הנ"ל הוא בחינת רעוא דרעווין כידוע. על כן בכח קדושת שבת שאז מאיר בחינת איה בקדושה וכן בכח קדושת הצדיקי אמת שזכו לבחינת איה בקדושה בכחם יכולים להחיות כל הנופלים לבחינת מקומות המטונפים שגם משם יוכל לעלות בתכלית העלייה על ידי שלא יתייאשו את עצמן גם שם ויבקשו ויחפשו איה אפוא עצה לשוב להשם יתברך וכו' כנ"ל. על כן גם עיקר הדרך הזה של איה אין זוכין כי אם על ידי קדושת שבת שהוא בחינת קדושת הצדיקי אמת כנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל לענין חטא אדם הראשון שנתגרש מגן עדן וכו' ושבת אגין עלוהי. כי חטא אדם הראשון כולל כל החטאים שבעולם ועיקר ההגנה וההצלה הוא שבת. כי על ידי קדושת שבת נמשכין הדרכים קדושים הנל שעל ידי זה זוכין לתשובה ולתקן הכל כנ"ל.

אות ו וזהו בחינת תחום שבת אלפיים אמה. אלפיים אמה זה בחינת שני אלפין שהם בחינת שני שכליות בחינת אלפים שנה שקדמה תורה לעולם. היינו בחינת ב' הדרכים הקדושים הנ"ל שהם בחינת אזמרה לאלקי בעודי ואיה השה לעולה שהם בחינת שני אלפין שני שכליות קדושים אמתיים שהם הם תחום שבת שהוא גבול הקדושה שעל ידם נשארין כל ימי חייו בגבול ותחום הקדושה ואין יוצאין לחוץ ח"ו שזהו בחינת תחום שבת כי שבת כלליות קדושת ישראל כנ"ל כי הדרך של אזמרה וכו' הוא בחינת אלף בבחינת האלף לך שלמה שהוא בחינת שבת מלך שהשלום שלו שאז מאירין האלף אורות שמחזירין לישראל בתוספות שבת כידוע. בכוונות שכל זה האור נמשך על ידי הדרך הקדש של אזמרה הנ"ל דהיינו על ידי הצדיק שדן את הכל לכף זכות ומוצא נקודות טובות בכל אחד מישראל אפילו בהגרועים מאד וכו' ומכני זה הדרך בישראל שכל אחד ימצא בעצמו ובחביריו נקודות טובות וכו' כנ"ל כדי שעל ידי זה יכנסו הכל בכף זכות ויחזרו להשם יתברך כנ"ל שכל זה הוא מלאכת המשכן כנ"ל. כי זה הצדיק בונה משכן שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא שזהו בחינת אלף זעירא דויקרא כמבואר בהתורה אזמרה הנ"ל במקומו עיין שם ולימוד זכות הזה הוא בבחינת אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וכו' דהיינו אפילו אם אין מוצאין בו כי אם זכות אחד מני אלף ואפילו אם יש באותו המצוה והזכות עצמו רובו פסולת ואין בו כי אם איזה נקודה טובה אחת מאלף באותו זכות עצמו וכמו שדרשו רז"ל אפילו אם באותו המלאך עצמו תתקצ"ט חלקים לחובר ואחד לזכות ניצול גם כן היינו כנ"ל. שגם המצוה והזכות שמוצאי בעצמו או בחבירו אפילו אם הוא רק אחד מאלף וגם אותו הזכות בעצמו מלא פסולת ופניות וכו' ואין בו כי אם חלק אחד מאלף איזה נקודה טובבה על ידי זה גם כן יוצאין מכף חובה ונכנסין לכף זכות ווזרין אליו יתברך ואז נתהפך הכל לזכות וזוכין לאף אורות ה"ל שהם בחינת תוספות שבת כמובא בכוונות ישמח משה וזהו בעצמו בחינת אלף זעירא דויקרא כשקראו למשה אחר הקמת המשכן. כי מבואר שם בכוונות שעל ידי חטא העגל נלקחו ממשה אלף אורות וכו' וזה סוד אלף זעירא דויקראא ושבת חוזר ומקבלם בסוד תוספות שבת ואז מחזיר לישראל הכתרים שלהם שהם העדים שהתנצלו מהם ומשה קיבלם תחילה להשלים חסרונו ועכשיו חוזר ונותנם לישראל בעין יפה ומאלו הכתרים יורשים ישראל תוספות שבת בכל ערב שבת. עיין שם. וכל זה על פי הנ"ל. כי מה שהוא הצדיק האמת על ידי הזכות שמלמד על ישראל ומוצא בהם נקודות טובות אפילו אם הם חוטאים מאד כמו במעשה העגל רחמנא ליצלן שכולל עבודה זרה וגילוי עריות שפיכות דמים כמו שאמרו רז"ל אף על פי כן הוא מוסר נפשו עליהם עד שמוצא בהם מזכות ומחירם להשם יתברך ועל ידי זה נבנה המשכן כנ"ל ואז קוראו מהמשכן בבחינת אלף זעירא דויקרא. לרמז לו שילך בדרך זה שאפילו כשישראל חוטאים מאד ח"ו אף על פי כן יראה למצוא בהם זכות אפילו אחד מני אלף שזהו בחינת אלף זעירא דויקרא שנקטנה האלף מחמת שניטלו ממנו האלף אורות בעון ישראל. והראה לו הקדוש ברוך הוא למשה שמשם דייקא מבחינת הלף זעירא היינו במבחינת הזכות והטוב אחד מני אלף שמצא בישראל והכניסם לכף זכות שם דייקא הוא קורא אוו מהמשכן כי זה עיקר בחינת מלאכת המשכן כנ"ל ועיקר העבודה והמלאכה הנפלאה הזאת שהוא בחינת מלאכת המשכן עיקרו נמשך משבת. כי כל קדושת מלאכת המשכן נמשך משבת כמו שכתוב במקום אחר (בהתורה בראשית סימן ס"ז בליקוטי תנינא) היינו כי בשבת מחזירין למשה האלף אורות שלהם שהם הכתרים וכו' שכל זה הוא תוספות שבת כנ"ל. היינו על פי דברינו הנ"ל שעיקר דרך הקדש של אזמרה הנ"ל מאיר בשבת קדש כנ"ל ואז חוזרים כל האלף אורות להצדיק בחינת משה והוא מחזיר להם האלף אורות שלהם וכו' שכל זה נמשך על ידי שאז מתגלה ומאיר רק הטוב בשבישראל והרע נופל ונתבטל ונמשך ומאיר בשלימות הדרך של אזמרה לאלקי בעודי הנ"ל שזהו בחינת תוספות שבת שזהו בחינת האלף אורות הנ"ל שחוזרים ומאירים על כל אחד מישראל בסוד תוספות שבת שזהו בחינת האלף לך שלמה וכנ"ל. נמצא שהדרך של אזמרה הנ"ל הוא בחינת אלף נ"ל.

אות ז וכן הדרך של איה הנ"ל הוא גם כן בחינת אלף. כי איה בחינת ברראשית בחינת מאר סתום ונעלם זהו בחינת אלף בחינת פלא עליון בחינת כתר דאיתמר עליה במופלא ממך אל תדרוש דעליה אתמר מגיד מראשית אחרית וכו' שכל זה הוא בחינת אלף שהוא אותיות פלא כידוע שהוא ראשון לכל האותיות. שכל זה בחינת איה שהוא סתום ונעלם מאד מאד בבחינת פלא שעל ידי זה דייקא יש להם יניקה משם מגודל ההעלמה וכו' ובשבת מאיר זה האור בדרך נפלא ונורא ומשם השגת הצדיק שעולה לשם. ועל ידי זה יכול להכניס בישראל שאפילו מי שנופל ח"ו למקומו הרחוקים מאד הנץל שגם שם יחפשו את השם יתברך בבחנית איה וכו' כנ"ל ועל ידי זה יעלו בתכלית העלייה לבחינת איה וכו' כנ"ל נמצא שבחינת איה הוא גם כן בחינת אלף שאמרי בשבת. ואלו הב' אלפין הם בחינת תחום שבת כי דייקא על ידי אלו הב' הלימודים הקדושים זוכים לישאר על עמדו לבלי לצאת מן התחום וגבול הקדושה כנ"ל וה בחינת אלפיים אמה של תחום שבת כנ"ל. שאנו לומדים אותם מערי הלויים כמו שאמרו רז"ל שהיה להם אלף אמה מגרש ואלף אמה שדות וכרמים. כי כהנים ולווים הם בחינת צדיקי הדור ותלמידיהם. כי הצדיק והרב האמת הוא בחינת כהן כמו שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ודרשו רז"ל אם הרב דומה וכו'. ולווים הם בחינת תלמידיהם הנלוים אליהם לשרתם בחינת ונלוו אליך וישרתוך שהם מקבלים מהם ההלכות להורות אל בני ישראל הדרך אשר ילכו בה וכו'. ואלו הכהנים והלווים היה להם מ"ח ערים לשבת. ששת ערי מקלט ועליהם ארבעים ושתים עיר. שהם מרמזים על כלליות האמונה של ישראל הם בחינת ששה תיבות שבפרשת שמע ישאל ועליהם מ"ב תיבות שבפרשת ואהבת שהם כלל אמונת ישראל כי הצדיקים ותלמידים שהם בחינת הכהנים והלווים שהם עוסקים רק להמשיך ולהאיר שלימות האמונה בישראל כי כל התורה כלולה באמונה כידוע ואלו המ"ח ערים הקדושים שלהם שבהם יושבים ועוסקים להמשיך ולהאיר האמונה בישראל שהוא כלל התורה. היה להם לכל עיר אלפיים אמה מגרש וכו' שמשם אנו למדים תחום שבת. כי הם עוסקים להמשיך הדרכים הקדושים הנ"ל על ישראל שם בחינת אזמרה וכו' ואיה וכו' שהם מבחינת אלפים כדי שלא יצא שום אחד מישראל מהגבול על ידי שממשיכין ומאירין בהם ב' הדרכים הנ"ל שהם בחינת תחום שבת כנ"ל וזהו בחינת אלף אמה מגרש שהיה פנוי לכל כמו שפירש רש"י שם זה בחינת הלימוד של ואיה הנ"ל שהוא בחינת אלף כנ"ל שהוא בחינת מגרש שהוא פנוי לגמרי. כי בחינת איה הנ"ל שמחיה ומקים אפילו הנופלים לבחינת מקומות הרחוקים ביותר כנ"ל שחיותם מבחינת ההעלמה של בחינת איה כנ"ל זה בחינת חלל הפשנוי ששם כביכול פנוי מאלקותו כמובן מדבריו שדיסר עמי אז כנדפס שם בסוף שהוא מרומז במאמר רז"ל כל חללא דעמלא וכו' עיין שם. אבל באמת לאמתו גם בחלל הפנוי נעלם אלקותו יתברך. וזהו בחינתמה שמקבלין חיות מאיה וכו'. וזה בחינת אלף אמה מגרש שהיה פנוי מכל תתקן על ידי זה בחינת חלל הפנוי. להחיות אפילו הנופלים לשם להאיר בהם בחינת האלף שהוא בחינת איה וכנ"ל. ואלף הב' הוא אלף אמה שדות וכרמים. זה בחינת הלימוד הקדוש של אזמרה הנ"ל שהוא גם כן בחינת אלף כנ"ל שוא בחינת אלף אמה של שדות וכרמים. כי כשמוצאים הנקודות טובות בשיראל ומחזירים אותם להשם יתברך על ידי זה. מזה זורעים שדות מונוטעים כרמים בבחינת ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה. כי הטוב שבישראל שמגלין הצדיקים עושים פירות בשדה העליונה שם כל עבודתה לזורעה ולנוטעה. כידוע ומובן בדבריו ז"ל. ועל כן אומרים מזמרו הזה בכניסת שבת שהוא מזמור הודו שמדבר מכל מיני צרות ישראל שהם צרות הנפש שסובלים בכל ימי החול שהם בחינת תעו במדבר וכוף ויזעקו אל ה' וכו' וכן יושבי חשך וצלמות וכו' ויזעקו וכו'. יודו לה' חסדו ונפלאותיו וכו'. שכל הנסים והנפלאות האלה שהשם יתברך עושה עמנו להצילנו מכל רע ולישאר על עמדינו הכל נעשה בכח הצדיקים האמתיים הם מחזקים אותנו על פי הדרכים הקדושים הנ"ל שעיקרם נמשך על ידי קדושת תוספות שבת כנ"ל על כן אומרים זאת בכניסת שבת ומסיימם ישם מדבר לאדם מים וכנ"ל ויזרעו שדות ויטעו כרמים היינו כנ"ל.

אות ח ואגב דאתינן להכא לעסוק בענין הב' תורות הנ"ל הם איה ואזמרה וכו'. נבוא לבאר על פהים מאמר רז"ל בשבת ד"ל ע"ב בהאגדה הפליאה מאד והוא מה שאל ר' זירא לרב יהודא וכו' ואי בעי מיני' כל חללי דעלמא הוה אמר לי' וכו'. וכבר זכינו שגילה לנו אדמו"ר כמה שאלות מהם. וגם אמר לי שהרבה מדברי האגדה הנ"ל שיך להתורה איה הנ"ל ולשאר תורות שגילה אז בעת ההוא כנדפס שם במקומו בסימן י"ב אצל התורה איה הנ"ל עיין שם. עתה שלח ה' בלי לבאר ב' שאלות על פי ב' תורות הנ"ל וזה לשון הגמרא. מ"ט קרנא דקמצא רכיכא משום דדיירי בחילפי ואי קשייא נדייא ומתעוורא. ופירש רש"י קמצא ארבה. חילפי ערבה ואי קשיא נדייא ומתעוורא ואם היתה קשה תנוד ותעקר כשתכה בעצים ומתעוורא ויסתמו עיניה וכו'. כי כבר מבואר בסוף סימן י"ב הנ"ל שבחינת איה הנ"ל שהוא מאמר סתום בראשית שמשם דייקא מקבלין חיות מקומות הרחוקים מאד. מגודל העהעלמה והסהסתרה זהו בחינת סוד חלל הפנוי שמשם צמצום כביכול אלקות ו יתבךר וכו' ועל כן אי אפשר לתררץ הקשיות והחקירות הבאים משם כמבואר כל זה היטב בהתורה בא אל פרעה בלקוטי א' בסימן ס"ד עיין שם היטב. ואיתא שם שחיות החלל הפנוי שבאמת נעלם שם אלקותו יתברך ואף על פי כן הוא בבחינת פנוי מכל שנראה לפי דעת אנושי כשני הפכים. אך באמת שניכם אמת. אך אי אפשר להבין זאת עתה בשכל אנושי ועל כן כל הקשיות הבאים משם אסור ליכנוס בהם ליישבם ולתרצם כי עליהם נאמר כל באיה לא ישובו רק להתחזק באמונה לבד. ומבואר שם שחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה שהוא קמצא. כי הוא כהוא קמצא דלבושיה מיניה וביה עיין שם. ובאמת גם ענין בחינת איה הנ"ל הוא גם כן בחינת ההעלמה של חלל הפנוי כנ"ל ועל כן מי שנופל ח"ו למקומות הרחוקים האלו הבאים משם. עיקר עצתו שיחפש ויבקש את השם יתברך גם משם. כי באמ לאמתו גם שם נעלם השם יתברך אך אי אפשר למוצאו בשו שכל וסברא כי אם על ידי הבקשה והחיפוש אשיה וכו' וכנ"ל. והבן הדברים היטב לעצה להתחזק בכל מקום הוא בכל מה שיעבור עליך כל ימי חייך. כי אינך ידוע מה יעבור עליך. ומי שרוצים לההכניסו בדרכי הקדושה באמת. אי אפשר לו ליכנוס בשלימות כי אם כשמנסין אותו בבחינה זאת שנופל למקומות כאלו וכשמחזק את עצמו על פי הדרך של איה הנ"ל אז יזכה שתהיה הירידה תכלית העלייה וכו' כנ"ל אבל צריך להיות חזק מאד מאד בדעתו ועיקר ההתחזקות הוא שידע חסרון דעת האנושי שבאמת אין לנו שום שכל כלל. כמו שכתבו כי בער אנכי מאיש וכו'. ואנו מחוייסים להשליך ולבטל שכלינו לגמרי רק להאמן בדרי הצדיקי אמת שבאמת יש חיות אלקות בכל המקומות הרחוקים מאד מאד אפילו במקומות המטונפים וכו' שנאמר עליהם וכבודי לאחר לא אתן רק שאי אפשר שום שכל אנוי למצוא שם כבוד אלקותו יתברך מאחר ששם פנוי מאלקותו יתברך בבחינת וכבודי לאחר לא אתן רק צריכים שם לחפש ולבקש איה מקום כבודו וכו' וכנ"ל. ורק על ידי זה יעלה בתכלית העלייה וכנ"ל.

אות ט וזהו בחינתמ"ט קרנא דקמצתא רכיכא, קמצא הוא בחינת סוד חלל הפנוי שהוא כההוא קמצא דלבושיה מיניה וביה כנ"ל קרנא זה בחינת חיות אלקות הנמשך לשם בהעלם גדול כי קרן מרמז על התחזקות של החיה או האדם כי עיקר חוזק השור והחיות הוא בקרנים שלהם. ועל כן גם התחזקותה אדם מכונה בשם קרנות כמו שכתוב וקרני ראם קרניו וכו' וכמו שכתוב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק שפירושו שמגדע התחזקות הרשעים וירומם התחזקות הצדיק וכתיב הלא בחזקינו לקחנו לנו קרנים וכן הרבה במקרא וזה בחינת וירם קרן לעמו וכו' וירום קרן משיחו ועיקר התחזקו של כל הברואים הוא כפי חיות אלקות הנמשך להם דרך הקדושה או דרך הסטרא אחרא רחמנא ליצלן כי הארת חיות אלקותו יתברך מכונה גם כן בשם קרן כמו שכתוב קרנים ידו לו וזה בחינת כי קרן עור פניו ושאל מץט קרנא דקמצא רכיכא שחיות והתחזקות של בחינת חלל הפנוי הוא בבחינת רכיכא כי אין רואים שם שום אור והוא דק מן הדק והוא נדחה ונתעלם בפני כל הנכנס לשם כדרך דבר הרך שהוא נדחה בפני כל והשיב משום דדירי בחילפי פירש רש"י ערבה. זה בחינת כל הרחוקים מהקדושה מאד שהם בחינת ערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח. שלהם נמשלו פושעי ישראל כמו שאמרו רז"ל. ואי קשיא וכו'. היינו שהשיב שאדרבא במקומות כאלו עיקר ההתחזקות הוא דיקיא על ידי זה על ידי בחינת רכיכא שהוא בחינת הרפו ודעו כי אנכי ה' וכו' ועל זה אמרו רז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז כי קנה אפילו כל הרוחות שבעולם אין יכולין להזיזממקומו כי הוא רך ונכפף בפני כל ואף על פי כן הוא אמיץ וחזק מאד בשרשו ואין יכולין הרוחות לעוקרו ממקומו ח"ו מה שאין כן אם היה קשה כארז וכו'. היינו כי במקומות כאלו שהם בחינת חלל הפנוי שם אסור ליכנוס בקשיות ותירוצים כלל בבחינת אל תקשו לבבכם כי עיקר ההתחזקות הוא דייקא על ידי שהוא רך כקנה. שעל ידי כל השאלות והקשיות והבלבולים שמבלבלין אותו הן המונעים והחולקים והמתנגדים מבני אדם הן ריבוי הבלבולים שבמוח על כולם לא ישיב דבר בבחינת ואהי כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות כי הקשיות והבלבולים הבאים משם אי אפשר ליישבם כנ"ל. ואף על פי כן הוא חזק באמונה מאד כקנה הרך הנשרש במים שאף על פי שנראה כנכפף בפני הרוחות אף על פי כן הוא חזק בשרשו מאד. כמו כן צריך האדם שיהיה חזק באמונתו כפי שקבלנו מאבותינו ורבותינו ולא ישמעלשום קשיא ובלבול כלל הבאים ממקומות כאלו. ולא ישיב עליהם כלל כאלו אין בפיו מענה עד שנדמה להם כאלו הוא נכפף בפניהם ח"ו. ובאמת זהו עיקר התחזקותו בבחינת רך כקנה כנ"ל. ועל כן דוד המלך שהוא בחינת משיח. שעיקר התיקון על ידו. ועיקר התיקון הוא לתקן מקומות הרחוקים מאד הנ"ל להעלות משם כל הנופלים לשם רחמנא ליצלן. על כן בעת שנמשח דוד נאמר ואנכי היום רך ומשיח מלך. היינו בחינת רך כקנה הנ"ל שזאת הבחינה בשלימות אין מי שיזכה כמו משיח שיכבוש כל העולם ויתקנו על ידי בחינה זאת. וזהו בחינת מה שכתוב ביוסף הצדיק ויקראו לפניו אברך שוהא בחינת אב רך. היינו אף על פי שהוא אב בחכמה אף על פי כן הוא בבחינת רך בחינת רך כקנה הנ"ל כי גם יוסף הוא בחינת משיח בחינת משיח בן יוסף וכנ"ל. וזהו ואי קשיא נדייא ומתעוורא. ששם במקומות כאלו שנעלם האור מאד אם יהיה קשה לו ויכנוס בקשיות ותירוצים מתעוורא. שיסתמו עיניו כעוור וישאר בחשך לגמרי כי אי אפשר ליישב הקשיות והבלבולים הבאים משם. על כן צריכין שם להיות רך בבחינת רך כקנה לבלי להשיב דבר רק להיות חזק בשורש גדילתו ושרשדו להתחזק באמונה שלימה ולבקש ולחפש את השם יתברך שם גם כן בבחינת איה הנ"ל. ואז דייא יזכה לתכלית העלייה כנ"ל:

אות י וזה סוד מה שאמרור ז"ל נטיעות הראשונות כקרני חגבים היינו בחינת קרנא דקמצא הנ"ל והבן היטב. כי אף על פי שהם אמרו לענין המשכת האור של תחיתלת האצילות שהתחיל בדקות בבחינת קרני חגבים. ואנחנו מדברים בענין חל הפנוי שמשם צמצם האור כביכול. אף על פי כן כל אחד. כי גם האור והחיות הנעלם בחלל הפנוי בדקות ובהעלם נפלא כנ"ל נמשך בשרשו במסוד תחלת האצילות שהוא בבחינת כקרני חגבים כנ"ל. ואין להאריך בזה כי כבוד אלקים הסתר דבר גם חליפי לשון חלף הלך כי משם חלף והלך כביכול כי פינה אלקותו משם כנ"ל אבל באמת גם שם נעלם השם יברתך כנ"ל. אבל הוא מרק בבחינת קרנא דקמצא רכיכא. וכנ"לל. ובענין זה של בחינת רכיכא יש הרבה לדבר אבל אי אפשר לבאר בכתב. והמשכיל החפץ באמת יבין מדעתו מעט איך צריכים להיות רק כקנה ואף על פי כן יהיה חזק בשורשו מאד אדרבא על ידי הרכות על ידי זה עיקר חזקו ותוקפו לנצח:

אות יא עתה נבא לבאר בישועתו הנוראה עוד שאלה אחת מהאגדה הנ"ל והוא. מ"ט האי תימרא דתרנגולא מידלא לעילא דדיירי אדפא ואי עייל קוטרא מתעוורא רש"י תימרא דתרנגולא מידלא לעילא ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון וכו'. משום דדייר אדפי שעולה בלילות על הקשרים והקורות וכו'. זה יתבאר על פי התורה אזמרה הנ"ל ועל פי מה שכתוב בלקוטי תנינא סבסימן י"ז המתחיל צריך ליזהר מאד להיות זמח וטוב לב בשבת וכו' ובסוף איתא שם דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושים ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב אינו מסתכל על זה כמו שכתוב לא הביט און ביעקב וכו'. מכל שכן שהאדם מחוייב להביט רק על הטוב ולזה טובה שיש טבע והשגחה. וכו' עיין שם. וכבר גילה הוא ז"ל בעצמו שענין זה יש לו שייכות לשאלה זאת של מ"ט תמירא דתרנגולא מידלא לעילא כנדפס כבר אצל סימן י"ב הנ"ל: אך לא זכינו שיבאר לנו בפירוש. וחסדי ה' לא תמנו ובעניותינו עזרנו השם יתברך ברחמיו העצומים לבאר קצת השאלה על פי הקדמותיו הקדושים והנוראים מאד. כי ענין הדרך והעצה הקדושה הנל של אזמרה לאלקי בעודי זהו בחינת התעוררות השינה כי כשאדם מונח בדעתו בקטנות ושפלות עד שאינו יכול להתפלל ולשוב להשם יתברך על ידי זה זהו בחינת שינה וצריך להתעורר משינתו על ידי העצה הנ"ל של אזמרה וכו' כנ"ל דהיינו שיבקש ויחפש עד שימצא בעצמו איזה נקודות טובות בבחינת ועוד מעט ואין רשע ועו' ועל ידי זה יחיה את עצמו ויתעורר משינתו ונפילתו. בבחינת אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני וכו' בחינת הקיצותי ועודי עמך. וזה בחנית עורה כבודי עורה הנבל וכנרו אעירה שחר. כי הנקודה טובה שבכל אחד הוא בבחינת שחר בחינת שחורה אני ונאוה וכו' שמו שפירש רש"י שם. וזה בחינת שחורה אני במעשי ונאוה אני בהקמת המשכן. כי הנקודות טובות שמחפשין ומוצאין זה בחינת הקמת המכן שנבנה מכל הנקודות טובות שבישראל. כמובא מזה לעיל. ועיין כל זה בדברינו בהלכות השכמת הבקר שם מבואר הענין היטב איך כל זה הוא בחנית התעוררות השינה בחינת קימת חצות וכו' וכנ"ל וזהו מ"ט תימרא דתרנגולא מידלא לעילא תרנגול זה בחינת התעוררות השינה. כי תרנגול ממונה על זה לעורר בני אדם מהשינה בחצות לילה כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב מי נתן לשכוי בינה וכו' ועל כן כל השירה של התרנגול הוא בענין התעוררות השינה. כמו שכתוב בפרק שירה פרק ד' תרנגול אומר. בשעה שבא הקדוש ברוך הוא אצל הצדיקים בגן עדן זולפין כל אילני גן עדן בשמים ומרננין ומשבחים ואז גם הוא מתעורר ומשבח. בקול ראשון ואומר שאו שערים ראשיכם וכו' בקול שני אומר שאו ב' וכו' בקול ג' עמדו צדיקים ועסקו בתרוה כדי שיהיה שכרכם כפול לעולם הבא בקול ד' אומר לישועתך קויתי ה' בקול ה' אומר עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך בקול ששי אומר אל תאהב שינה פ-ן תורש פקח עיניך שבע לחם בקול ז'אומר עת לעשות לה' הפרו תורתך. וןכל אלו השירות שאומר בכל הז' קולות הם בחינת התעוררות השינה שעוסק לעורר מהשינה מחצות ליהל עד אור היום שמי שאינו מתעורר בחצות ממש על כל פנים יתעורר מהשינה שעה אחר חצות אאם גם אז לא יתעורר על כל פנים יתעורר עוד שעה אחר כך וגכן קורא קול אחר קול עד אור היום שהם ז' קולות וכולם הם בחינת התעורורת השינה.

אות יב וזה בחינת בשעה שבא הקדוש ברוך הוא אצל הצדיקים בגן עדן זולפין כל אילני גן עדן בשמים. זהו בחינת מה שבחצות לילה נתעוררים חסדים גדולים על ישראל ואז הקדוש ברוך הוא בא אצל הצדיקים ללמד זכות על ישראל על ידי שמחפשין ומוצאין בכל אחד נקודות טובות שזה בחינת עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו. שהקדוש ברוך הוא מצוה לארבע רוחות העולם שיפיחו וינשבו בגן עדן הנטוע ממצות ומעשים טובים של ישראל כי כל אחד כפי מעשיו הטובים ותורתו ומצוותיו כמו כן הוא נוטע עשבים ואילנות קדושים בגן עדן ואחר כך הוא מתענג בחלקו בגן עדן בעת קבול שכרו שזהו בחינת לעבדה ולשמרה הנאמר על האדם שדרשו מרז"ל לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפיקודין דלא תעשה היינו כנ"ל. שכמו שהאדם עובר את השם יתברך במצוות עשה ושומר את עצמו מלא תעשה כמו כן הוא עובד ושומר את הגן עדן וכנ"ל. ועל כן מצוה השם יתברך לקוחות צפון ודרום שיתעוררו וינשבו בהגן עדן שיזלו בשמיו היינו שיעוררו כח וזכות של כל הנקודות טובות של המצוות של כל אחד מישראל שיתנו ריחהם הטובות כדי שיגיע עלנפשות ישראל מריח טוב הזה של נקודותיהם הטובות כדי שיתעוררו משינתם על ידי זה וכנלואז כולם ומרננים והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד וכו' וכל זה מדבר מהתעוררות השינה כמו שאומרים פסוקים אלו בתקון חצות דהיינו שמבקשים שיהיו נפתחין הפתחים והשערים של הבית המקדש הם בחינת שערי קדוה שיוכלו ישראל ליכנוס בהם לגדל כבודו יתברך שזהו בחינת ויבוא מלך הכבוד. וזהו בחינת מי זה מלך הכבוד וכו'. והמקרא הזה תמוה מאד מה זה שאל מי זה מלך הכבוד וכו'. עד שהוצרך להשיב ה' עזוז וגבור וכו'. וכי אין אנו יודעין מלך הכבוד הוא השם יתברך. אך הענין הוא על פי הנ"ל. כי עיקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי ישראל וכפי מעשיהם הטובים של ישראל כן נתגלה כבודו יתברך וכשאין ישראל עובדים אותו ח"ו אזי ח"ו נתעלם כבודו יתברך מהעולם ועל כן תיכף שמתחיל לצעוק ולהתפלל שאו שערים ראשיכם וכו' ויבוא מלך הכבוד וכו'. דהיינו שיתגלה כבודו יתברך על ידי מעשיהם הטובים של ישראל. אזי תיכף התעורר השאלת המקטריגים ואומרים מי זה מלך הכבוד. היינו שח"ו אין ראוי לקרותו יתברך בשם מלך הכבוד מאחר שיראל אין מעשיהם עולים יפה ואין מגדלים כבודו כראוי וכנ"ל. ואזי משיבים להם מיד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. היינו שהשם יתברך עזוז וגבור וכו' ויגמרו את שלו בוודאי וכל עוזו וגבורתו ומלחמתו הוא להכניע ולבטל הקיטרוגים שעל ישראל. והוא גבור מלחמה לנצחם תמיד על ידי גודל הכח של גדולי הצדיקים שיגעו וטרחו בעבודתם כל כך במסירת נפש כזה עד שיכולם למצוא הנקודות טובות בכל אחד משיראל אפילו כשהם בדיוטא התחתונה מאד ח"ו. ועל כן שייך לקרותו יתברך תמיד בשם מלך הכבוד כי הוא עזוז וגבור וכו' לנצח הקטרוגים ולגלות הטוב בישראל שעל ידי זה נתגלה כבודו וכנ"ל. וזהו גם כן בחינת קול הב' שמדבר גם כן מזה. כי צריכין לעורר הטוב שבישראל שהוא בחינת כבודו יתברך צריכים לעוררות פעם אחר פעם כדי לעוררם בכל פעם מהשינה שמתגברת מאד על כל אחד כידוע. ועיקר ההתעוררות מהשינה בגשמיות שלא יישן הרבה יותר מדאי וברוחניות שלא יפול בדעתו ולא יתייאש עצמו לעולם. העיקר הוא על ידי הנקודות טובות שמוצאין בכל פעם כנ"ל. וזהו שמסיים ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. דהיינו שהוא יתברך הוא מלך הכבוד נצח סלה ועד. כי לעולם ידו על העליונה ויגמור את שלו תמיד. כי כבר היו צדיקים גדולים כאלו שיוכלו למצוא הטוב שבכל אחד מישראל וללמד זכות עליהם תמיד שעל ידי זה נתגלה כבודו יתברך.ועל כן ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה וכנ"ל:

אות יח וכל הגליות מצרים וכן כל הגליות שמכונים בשם מצרים (כמו שכתוב במקום אחר) כולם הם בבחינה זאת. מה שהסטרא אחרא מתגברת להעלים את הטוב שבכל אחד מישראל עלידי הרע החופה עליו ולהגביר עליו מהר שחוה ועצבות כדי ללכדו ברשתם ח"ו על ידי זה כמבואר (סימן כ"ד) הבתורה אמצעיתא דעלמא שעיקר גלות השכינה היא כשהעצבות מתגברות על ישראל וכו' עיין שם. ועיקר הגאולה היא כשהשם יבתרך מתעורר ברחמיו ונותן בלב הצדיק האמת שיסתכל רק על הטוב שבישראל וישתדל בתיקונם להחזירם להשם יתברך על ידי זה וכנ"ל. וזה בחינת כל פרשת שמות שמדבר מתוקף גלות מצרים ומגאולתם על ידי משה. והכל הואר בבחינת הנ"ל. וזה בחינת ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף יוסף הוא בחינת כל הנקודות טובות שיש בכל אחד מישראל שכולם נמשכין מהצדיקים בחינת יוסף שהוא נקודה הכללית שממנו נמשכין כל הנקודות טובות שבכל אחד (כמו שכתוב במקום אחר) ובכל ימי הגליות שכולם מכונים בשם מצרים. בכל פעם הוא בחינת ויקם מלך חדש וכו'. כי בכל פעם יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש והוא נקרא מלך בחינת מלך זקן וכסיל וממנו נמשכין כל ההתנגדות והמניעות של המונעים והחולקים העומדים בכל פעם. כי לא אחד בלבד עומד עלינו לכלותינו ח"ו אלא שבכל דור ודור ובכל פעם עומדים עלינו בבחינת ויקם מלך חדש חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזרותיו. ושניהם אמת. שעומדים בכל פעם חוקים ומונעים חדשים ממש וגם נתחדשים גזרותיו שבכל פעם גוזרים ואומרים דיבורים רעים חדשים שהם כנדד האמת שרוצים למנוע ולהפיל את האדם על ידי זה מתורה ותפילה וכו' וזהו אשר לא ידע את יוסף עשה את עצמו כלא ידע. שעושים את עצמם כאלו לא ידעו כלל את מעלות הצדיק בחינת יוסף שהוא כלל הטוב שהכניס כל כל טוב בישראל והם רוצים להתגבר לבלבולים חדשים להפיל את כל אחד ח"ו להסתכל ק על הרע לא על הטוב מה שבאמת צריכין להיפך כנ"ל וזהו ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך שהסטרא אחרא בחינת מצרים מעבידים בכבידות גדול מאד על ידי ריבוי המרה שחרוה והעצבות. וזהו בחינת בעבודה קשה בקושיא בחורמ הילכתא וכו' כמו שכתוב בזוהר הקדוש. כי הכל מחמת המרה שחורה שעל ידי זה אין יכולין לא ללמוד ולא להתפלל וכל מה שרוצין לעשות איזה דבר שבקדושה קשה וכבד וחמור עליו מאד. כי הם ממררים את החיות ממש כאשר יודע כל אחד בנפשו וזהו ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. מילדות העבריות זה בחינת צדיקי הדור שעוסקים להוליד בישראל תולדות קדושות שהם תורה ומעשים טובים כי עיקר תולדותיהן של צדיקים הוא מעשים טובים כמו שאמרו רז"ל. וזהו אר שם אחת שפרה ושם השנית פוה ואמרו רז"ל שפרה שמשפרת הולד פועה שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה. היינו בחינת הנ"ל. מה שהצדיקים מחזקים אתישראל על ידי הדרכים הקדושים הנ"ל ומשפרין אותם על ידי שמוצאין בהם גם עתה נקודות טובות שזהו בחינת הנך יפה רעיתי וכמו שפירש רש"י שם. וזהו בחינת שפרה שמשפרת את הולד כנל. וזהו בחינת פועה שפעה והוגה ומדברת לולד כדרך שמפייסין תינוק וכו' כי כן הוא ממש עסקי הצדיקים עם שיראל שפועין והוגין ומדברין עמהן ושורקין ומצפצפין ומרמזין אליהם לחזקם לעוררם ולהגביהם ולהרימם מכל מיני נפילות וירידות והשלכות שלהם שיזרזו בכל יום ובכל עת להתעורר מחדש בעבודת ה'. בכל מה שיוכלו לחטוף. והוא ממש כדרך שמפייסין תינוק הבוכה שזהו בחינת פועה כנ"ל. והדברים מובנים לכל אחד למי שיודע רחמנות הצדיקי אמת עלינו אשר על ידם השם יתברך מחזק ומנחם אותנו בבחינת כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם וכו'. ופרעה הרשע שהוא הסטרא אחרא הוא ההיפך מכל זה. שרוצה רק להגביר הרע ח"ו כנ"ל. ועל כן אמר למילדות העבריות אשר שם וכו' שגוזר עליהם לעשות בהיפך מזה ח"ו. וזהו אם בן הוא והמיתן אותו אם בת הוא וחיה כי בן הוא בחינת ישוב הדעת סטרא דדכורא שמשם כל הטוב והוא רוצה להמית ולהשפיל הטוב בחינת בן. ולהחיות סטרא דנוקבא שמשם עיקר אחיזת הרע והדינים כי הוא בחינת דעת שאינו מיושב בחינת עצבות ומרה שחורה שרוצה להגביר הרע על הטוב להפיל עצבות ומרה שחרוה על כל אחד שלא יהיה ניכר הטוב שבו ולהמית אותו על ידי זה ח"ו אך המילדות לא שמעו אליו ולא עשו כדבר פרעה ותחיין את הילדים שעסקו רק להחיות ולחזק את הילדים שהם בני הנעורים הרוצים לגשת אל הקודש שצריכין רק להחיותם ולזקם בכל מיני חיות והתקחזקות על פי הדרכים הנ"ל ועל פי שארי דרכים קדושים ששמענו ממנו ז"ל. שכל זה הוא בחינת ותחיין את הילדים כנ"ל.

אות יט ועיקר הגאולה היא על ידי זה. על ידי שנתעוררו רחמיו יתברך להסתכל רק על הטוב בבחינת ראה ראיתי את עני עמי וכו' וכמו שדרשו רז"ל ראה ראריתי שני ראיות רואה אני שסופן לחטוא ואף על פי כן ראיתי את עני עמי היינו כנ"ל. שאף על פי כן אני מסתכל רק על הטוב שבהם ואיני מסתכל כלל על הרע שבהן. ועל ידי זה הם ראויים לגאולה וכנ"ל. וכל הוויכוח שהיה בין השם יתברך ובין משה במראה הסנה הכל היה בענין זה. כי ענין זה לחפש תמיד הטוב שבישראל וללמד עליהם זכות תמיד הוא ענין גבוה ועמוק מאד מאד. ויש בענין זה מדריגות רבות בין הצדיקים הגדולים כמו שכתוב לעיל מזה. ועל כן גם משה רבינו אף על פי שהיה כולו טוב לא היה יודע מתחיהל עד היכן מגיע רחמנותו יתברך. עלכ ן לא היה רוצה לילך בשליחותכי ראה שישראל יקלקלו הרבה. אבל השם יתברךטען עמו הרבה. שאף על פי כן הוא רוצה לגאלם כי הוא מסתכל רק על הטוב וכנ"ל. וזהו בחינת אות המטה שהראה לו. שרמז לו שלא ידבר על ישראל כמו שאמרו רז"ל וכמובא בפירור שי כי הראה לו שבקל חוזר ונתהפך הנחש למטה כמו שכתוב שלח ידך ואחוז בזנבו וכו' ויהי למטה בכפו. שרמז לו שגם בתוקף זוהמת הנחש יכולין לאחזו באיזה קצה למצאו שם איזה נקודה טובה ועל ידי זה נתהפך לטובה מנח שלמטה בבחינת ויהי למטה בכפו וכנ"ל.

אות כ ונחזור לענין תחומין. כי בחול יש בירורים. ועל כן יש בו כל הלץט מלאכות ונסיעות לדרכים בשביל בירורים אבל בשבת השכינה שובתת ואין בו בירור על כן בטלים בו כל הל"ט מלאכות וכל הדרכים כמובא מזה בהתורה היכל הקודש (סימן נ"ט) וכל הבירורים של ימי החול שמבררים הטוב מהרע ומלקטים ומעלים נצוצות הקדושה מבין הקליפות והסטרא אחרא. הוא נעשה על ידי הצדיקים הגדולים והנלוים אלחיהם ההולכים בדרכיהם. והעיקר נעשה על ידי ב' הדרכים הקדושים הנ"ל שהם בחינת אזמרה ואיה הנ"ל. שעל ידי הדרכים הללו מבטלין כל מיני קליפות וסטרא אחרא שכולם כלולים בב' מיני קליפות. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנמשכין משבירת כלים שיש בהם ניצוצות הקדושים הרבה. והקליפות והסטרא אחרא הנמשכין מבחינת חלל הפנו יש שם פנוי מאלקותו יתברך לגמרי כביכול ששם אי אפשר למצוא אותו יתברך על ידי שום שכל כי אם על ידי אמונה לבד. (כמובא ששם נאמר לענין חקירות וקשיות של הפילוסופין והאפיקורסים. אך גם כל שארי ההסתות ופיתוים של היצר הרע והסטרא אחר מנמשך מב' מינים הנ"ל כי עיקר כח היצר הרע נמשך מכפירות כמובא במקום אחר. ועיקר הבירור נעשה על ידי תשובה ומעשים טובים. כי על ידי חטא אדם הראשון וכן כל אחד על ידי חטאיו נפלו כמה ניצוצות בין הקליפות וכמו כן נופל דעתו ומחשבתו לכמה מיני הרהורים ובלבולים עד שיש לפעמים שמתגברין עליו כל כך עד שבאים עליו הרהורים ובלבולים הנמשכין מבחינת חלל הפנוי שמשם כל בחינת מקומות המטונפים הנ"ל שהם נמשכין מחלל הפנוי כנ"ל. ולצאת ולעלות משם כל אחד ואחד כפי מה שירד ונפל לשם עלידי פגמיו וקלקוליו. אי אפשר לצאת משם כי אם על ידי הדרכים הנ"ל היינו על ידי שמחפשין ומוצאין הנקודות טובות הנ"ל הוא בחינת אזמרה הנ"ל על ידי זה מבררין הטוב מהקליפות שיונקים מבחינת שבירת כלים שם יש כמה טוב ונצוצות רק צריכים בירור גדול והבירור נעשה על ידי הצדיקים ותלמידיהם על ידי הדרך של אזמרה כנ"ל. אבל לפעמים מתגברת הסטרא אחרא יותר עד שבאים עליו בלבולים והרהורים וכו' הנמשכין מבחינת חלל הפנוי שהם בחינת מקומות המטונפים הנ"ל. ואז אין תקנה כי אם על ידי הדרך של בחינת איה הנ"ל דהיינו לבקש ולחפש איה וכו' וכנ"ל וכל ימי החול נעשים כל הבירורים על ידי ב' הדרכים האלו הנ"ל. אבל מחמת שבימי החול יש אחיזת הסטרא אחרא ביותר. על כן צריכים יגיעות וטרחות של הל"ט מלאכות ונסיעות לדרכים בשביל בירורים אלו. וכל הבירורים נעשים בכח קדושת שבת. כי בשבת אין בירור. רק הכח של כל הבירורים של כל ששת ימי החול הכל הוא בכח קדושת שבת. וכן אין נשלם התיקון של הבירורים של ימי החול ואין הקדושה מתבררת חוזרת ועולה למקומה בשלימות עד שמגיע השבת שאז במעלי שבתא בכניסת שבת קודש סלקין ועולין כל הקדושות שביררו בימי החול. (כמובן כל זה בכוונות האריז"ל. אך שם מבואר בדרך סוד. ואנחנו מדברים בדרך שיוכל כל אדם להבין מהם עצות והתחזקות להתקרב להשם יתברך מכל מקום שהוא) ועל כן אוסר בשבת לילך בדרך כי אם תחום שבת ב' אלפים אמה. כי אין בירור אז כי אז מאירת שורש הקדושה של ב' הדרכים הנ"ל שהם אזמרה ואיה כמבואר לעיל. כי אז בשבת הוא חסד גדול ומאיר רק הטוב שבישראל בבחינת שחורה אני ונאוה שחורה אני בימי החול ונאוה אני בשבת כנ"ל שזהו בחינת הדרך של אזמרה כנ"ל. וכן מאיר אז בחינת איה כנ"ל שזהו בחינת ב' אלפין שהם בחינת ב' אלפים אמה של תחום שבת שאסור לילך בדרך כי אם בתוך ב' האלפים אמה האלו שהם בחינת ב' אלפין הנ"ל. אבל חוץ לתחום זה אסור לצאת בשבת. כי אז אין בירור הנ"ל. כי בחול יש גלות וטלטול וצריכים לפעמים לצאת לדרך רחוק כל אחד פי מה שצריך לברר בירורים בב' הבחינות הנ"ל. ועלכן באמת כל אחד כפי מה שמקורב לצדיקי אמת ביותר וכפי מה שממשיך עליו קדושת שבת ביורת כמו כן אין צריך לטלטל עצמו בדרכים הרבה בימי החול כי נתתקן הכל בביתו בכח קדושת שבת שהוא קדושת הצדיקים שממשיכין ומאירין ב' הבחינות הנ"ל. וכל אחד כפי ריחוקו כן צריך יגיעות יותר בל"ט מלאכות וטלטולים בדרכים. וגם בזה יש כמה בחינות. כי יש שמייגע עצמו ומטלטל עצמו בדרכים אבל על כל פנים מתקן בזה על ידי שעושה המשא ומתן והעסק באמונה ונוסע בדרך בכשרות כראוי לאיש ישראלי. אבל יש שמתגבר עליו הרע שסביב הטוב שצריך לברר על ידי הדרך והמשא ומתן עד שמקלקל יותר ח"ו. וכן יש בזה אלפים ורבבות בחינות ושינויים בין כל אחד ואחד. כי כל עבודת האדם כל ימי חלייו הוא בענין זה בענין הבירורים הנ"ל. על כן הכל צריכין למארי חיטייא שהוא הצדיק האמת שבכחו הגדול הכל יכולין לברר ולתקן על ידי בחינת ב' הדרכים הנ"ל שעיקר הארתם נמשך בשבת שזו בחינת תחום שבת אלפיים אמה כנ"ל. ומשם ממשיכין הקדושה לכל ששת ימי החול לעורר ולחזק את כל אחד תמיד על ידי ב' הדרכים הנ"ל שעל ידי זה לא יצא מתחם וגבול הקדושה לעולם וכנ"ל.

אות כא וזה בחינת עירובי תחומין. שממקום שמניחין סעודת שבת משם מתחיל התחום שבת. כי כל הבירורים של ימי החול שבשבילם צריכין טלטולים לדרכים כנ"ל. כולם הם בשביל האכילה והפרנסה. בבחינת כל עמל האדם לפיהו כי עיקר חטא אדם הראשון שמשם נמשכין כל החטאים שבשבילם צריכין כל הבירורים עיקר החטא היה באכילה שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם שבשביל זה צריכין יגיעות הל"ט מלאכות וטלטולים לדרכים והכל בשביל לברר הניצוצות מב' מינ קליפות על ידי ב' הדרכים הקדושים הנ"ל וכנ"ל. ועל כן בחול צריכין יגיעה גדולה שתהיה האכילה בקדושה כראוי על כן אין להרבות באכילה בחול. אבל בשבת קודש אז האכילה כולו קודש (כמו שכוב בהתורה שאלו וכו' בל"א בסימן נ"ז ובהתורה צדיק כתמר יפרח בסימן רע"ז). כי אז בשבת מאירים ב' הדרכים הנ"ל בהארה נפלאה כנ"ל. ועל ידי זה מתבטלים הקליפות ועל כן האכילה בקדושה. ואז מצוה גדולה להרבות באכילת שבת כאשר הזהיר אדמו"ר ז"ל כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. כי א בהא תליא כי כל מה שמרבין באכילת שבת מתתקנין ומאירים יותר ב' הרכים הנ"ל בבחינתדוק בככי ותשכח בנגרי כמו שכוב שם בסימן רע"ו הנץל לענין הדרכים שעושה הצדיק וכו'וכן הדרך של המצוות של כל אדם שעולין בשבת עיין שם שכל זה הם בחינת ב' הדרכים הנ"ל. כמובן לעיל כי מה שכתב שם שבשבת עולה המצוה בבחינת וישם לדרך פעמיו וכו' זהו בחינת דרך של אזמרה הנ"ל. וכן בחינת איה הנ"ל הוא גם כן בחינת הדרך כמו שכתוב בסוף התורה איה או כשהולכים בדרכים ברוחניות. נמצא שב' התורות הנץל של אזמרה ואיה הם בחינת דרכים ממש שעושה הצדיק במקום תהו ומדבר כדי שיוכלו הכל לילך בהם ולהתבקר על ידם להשם יתברך מכל מקום שנפלו לשם, ואלו הדרכים נתתקנים על ידי אכילת שבת שעל ידי זה נמשכת עיקר השמחה של שבת בבחינת אין טוב באדם כי אם לאכול ולשתות ולשמוח בשבתות ויום טוב כמו שדרשו רז"ל וכמובן בדבריו ז"ל בעת שגילה התורות שעיקר קדושתש בת ממשיכין על ידי עונג ושמחה של שבת. ועל כן הזהיר אז מאד להרבות באכית שבת ולהתענג בכל התענוגים והעיקר להרבות בשמחה בשבת ועל ידי זה מאירין ביותר עליו ב' הדרכים הנ"ל שעיקר הארתם בשבת. ועלכן מקום שמניחין סעודת שבת משם מתחיל תחום שבת אלפיים אמה כי עיקר תחום שבת אלפיים אמה. הוא הארת ב' הדרכים הנ"ל נמשך על ידי סעודות שבת כנ"ל.

אות כב ולבאר הענין יותר. כי עיקר הוא התיקון על ידי היחוד שמייחדין ומחברין כל המאמרות בהמאמר סתום בראשית שמשם מקבלין הכל שזה בחינת כלל היחודים שעל ידי זה עיקר תיקון כל העולמות וזה נעשה על ידי אכילה דקדושה דהיינו אכיל שבת כי האכילה מחברת הגוף עם הנפש שזו בחינתיחוד וחיבור וכלליות כל העולמות בהשם יתברך כי בחינת הנפש לגבי הגוף שמחהי ומקים אוו. הוא בחינת החיות שהשם יתברך מחיה ומקים כל העולמות כמו שאמרו רז"ל הני ה' ברכי נפשי כנגד מי וכו' מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם אף הנפש זנה את הגוף מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם וכו'ועל כן באמת נעשה יחוד גדול על ידי אכילה בקדושה (כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בהתורה ויסב וכו' בלקוטי א' סימן ס"ב) כי זהו כלל כל היחודים כשמחברין ומייחדין כל העולמות בשורש חיותם שהוא מחיה את כולם. שזסהו בחינת הנ"ל שנשכללין ונתייחדין כל המאמרות המתגלים בראשית נקודת הבריאה שהוא בחינת בראישת מאמר סתום הנ"ל. כי עיקר יניקת הקליפות הוא מבחינת פירוד ח"ו דהיינו שעושין פירוד ואים מאמינים שהוא יתברך מחה ומקיים הכל ומנהיג הכל כרצונו. כי מחמת ששורש הכל הוא בחינת מאמר סתום בחינת איה שאי אפשר להשיג ולתפוס במוח כל. על כן הם יונקים משם מגודל ההעלמה והסתרה. ומשם באים כל הכפירות של המחקשרים והפלוסופים ההולכים אחר דעתם הנבוכה. כי באמת אי אפשר להבין במוח ובדעת כלל איך כל העולמות נמשכין ומתנהגים ומתקיימים על ידי סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם על ידי אמונה שימה שעל ידי זה עוברים על כל החכמות שבשביל זה נקראים שיראל עבריים (כמו שכתבו בהתורה בא על פרעה סימן ס"ד עיין שם.). אבל אלו ההולכים אחר דעתם וחכמתם הנבוכה הם באים לכפירות גדולות הנמשכין מחלל הפנוי ומשבירת כלים. ועיקרם נמשך מחלל הפנוי כי גם הקליפות והכפירות הבאים משב ירת כלים. שרשם גם כן מבחינת חלל הפנוי שמשם שורש כל הסטרא אחרא כי אם לא היה הצמצום של החלל הפנוי לא היה שייך ריבוי אור כלל אך חלל הפנוי היה מוכרח לבריאת העולם כמו שכתוב שם. ותיכף שנתהוה שורש הצמצום של החלל הפני. משם נשתלשל שורש אחיזת הסיגים שמשם נתגלגל שהיה שבירת כלים כמובן כל זה בכתביך. ועל כן עיקר התיקון על ידי בחינת הלימוד של איה הנ"ל. לחפש אותו יתברך תמיד כנ"ל כי תיכף ככשמאמינים שגם שם נעלם השם יתברך אפילו במקומות הרחוקים מאד הנמשכין מחלל הפנוי כנל ומחפשין ומבקשין גם שם איה מקום כבודו על ידי זה עולין בתכלית העלייה לבחינת איה בחינת בראשית מאמר סתום, וחוזרין ומעלין ומקשרין כל החיות של כל מקומות הרחוקים מאד להשם יתברך ועל ידי זה נתייחדין כל המאמרות שהם כלל כל העולמות בשרשן בהמאמר סתום כי עיקר שלימות היחוד כשמעלין ומקשרין למעלה החיות של כל הסטרא אחרא שכולם ישובו להשם יתברך כידוע בכוונות שבכל היחודים צריכין להעלות החיות מהקליפות היינו כנ"ל וכל זה נעשה על ידי אכילה בקדושה כנ"ל. אבל מחמת חטא אדם הראשון שפגם באכילת עץ הדעת טוב ורע על ידי זה המשים סטרא דמותא כמו שכתוב כי ביום אכלך ממנו מות תמות שהוא פירוד בין הנפש והגוף. כי אי אפשר לברר האכילה בשלימות עד שתוכל לחבר הנפש עם הגוף שיחהי לעולם כי עכשיו אי אפשר לזכות לאכילה כזאת מחמת שנתערב פסולת הרבה בהאכילה מחמת חטאו. על כן בהכרח שימות האדם והעיקר על ידי פגם האכילה כמו שכתוב בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה וכו'. ועיקר תיקונו לאחר מיתתו הוא על ידי שעולה נשמתו לבחינת מאמר סתום ומשם חוזר וממשיך חיות חדש להחיות העצמות היבשות עד שיעמדו בתחיית המתים לחיות חים נצחיים. וכל אחד כפי מעשיו כן זוכה לזה. כי צדיק שביטל גופו בחייו וזכה לעלות לבחינת איה בחיים חיותו בעודו בגופו הוא אינו מת כלל כמו שאמרו רז"ל. כי מיתתו הוא רק בחינת ביטול מבטל עצמו בביטול נפלא כדי שיעלה למאמר סתום בתכלית המעלה לעילא ולעילא וכו'. כדי שימשיך משם חיות חדש ונפלא לתקן כל הנפשות כולם אבל מי שאינו צדיק צריך לסבול צער כפי מעשיו בגיהנם וכיוצא עד שיעלה לשם והכל לפי החשבון. ועל כן באמת אפילו אם לא זכה להטיב מעשיו בשלימות בחייו אבל זכה על כל פנים לחפש ולבקש ולדרוש תמיד אותו יתברך הוא גם כן טובה נפלאה ונוראה לנפשו וגופו. כי על ידי זה זוכה גם אחר מיתתו לחפש ולבקש אותו ולא יוכלו להטעותו על ידי עולם התהו מאחש שגם שם יבקש את השם יתברך. על כן בקל יוכל לשוב למקום מנוחתו והכל בכח הצדיקי אמת וכנ"ל.

אות כג וכל ימי חיי האדם צריך יגיעה גדולה שתהיה אכילתו בקדושה שיחבר נפשו וגופו בקדושה על ידי האכילה באופן שיהיה נעשה יחוד העולמות בשרשן על ידי אכילתו וכנ"ל. ועיקר התיקון הוא אכילת שבת שהוא אכילה דקדושה שאז מצוה גדולה לאכול ולהתענג כי אכילת שבת כולו קודש כי אז מאירים ב' הדרכים הנ"ל ואז נעשים כל היחודים שכל העולמות והמאמרות מתייחדים בשרשם בבחינת מאמר סתום שמאיר אז בהארה נפלאה וכמבואר בהמאמר כגוונא וכו' רזא דשבת. מנפלאות היחודים שמתייחדים בשבת. מועל כן אז האכילה בקדושה נפלאה ועל ידי האכילה עיקר היחוד כנ"ל ועל כן על ידי סעודת שבת עושין עירובי תחומין. י מאכילת וסעודת שבת משם נמשכין ומצאירין אלפיים אמה תחום שבת שהם בחינת בף אלפין הנל שהם בחינת הדרך איה ואזמרה הנ"ל. כי עיקר היחוד הוא לייחד בחינת אלפין הנל שהם בחינת ב' הדרכים הנ"ל כי הדרך של אזמרה הוא בחינת תקון שבירת כלים כנ"ל שעולים כל הטוב שהם בחינת ניצוצות הקדושה למקומם לבחינת מאמרות המתגלים שמשם כל הטוב כי המאמרות שמתגלים שהם בחינת מלא כל הארץ כבודו הם בחינת כל התורה והמצוות שכולם בשביל כבודו יתברך אבל הדרך של איה הנ"ל שהוא בחינת תיקון חלל הפנוי שהוא על ידי שעולין לבחינת איה מאמר סתום כנ"ל הוא שורש התורה וגבוה מהתורה והעיקר לחבר וליחד שניהם יחד וכנ"ל. לחבר כלליות התורה כלליות המאמרים המתגלים שהוא כלליות כל העולמות לחבר הכל בשרשו העלון שהוא בראשית מאמר סתום שאז נכללין ונתייחדין ב' האלפין הנ"ל שזהו בחינת כלל כוונות האכילה לייחד בחינת האלפין (כמובא בכוונות) שכלזה זוכין על ידי אכילת שבת כנ"ל כי שבת בחינת שביתה וניחא שאז הוא ישוב הדעת שזהו העיקר כי עיקר בחינה זאת להאמין בדעתו בשלימות שהכל אחד שכל העולם ומלאו כולם אין להם חיות וקיום כי אם ממנו יתברך לבד שהוא סתום ונעלם מכל. שזה עיקר שלימות כל היחודים. ועיקר שלימות האמונה הזאת אין זוכין כי אם על ידי קדושת שבת שהוא בחינת קדושת הצדיקי אמת שוזכין ליישוב הדעת זה עיקר המנוחה והשביתה של שבת בבחינת מנוחת שלוה והשקט ובטח וכו' בחינת בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתם. ובחינת ישוב הדעת הזה אי אפשר לבאר בכתב ולא בעל פה. כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלביה בבחינת נודע בשערים בלה כידוע. וזהו בחינת קאנא דקמצא כריכא הנ"ל בחינת רך כקנה בחינת הרפו ודעו כי אנכי ה'. וכל זה אי אפשר לבאר בכתב. רק אנו צריכים לאחוז עצמינו באבותינו ורבותינו הקדושים שזכו לזה בשלימות ועל ידם חומל השם יתברך עלינו ומאיר עלינו פעמים איזה התנוצצות אלקות על ידי בחינת קדושת שבת שהוא בחינת שבוה ונחת בחינת מנוחת שלוה והשקט ובטח וכו' כנ"ל. וזהו בחינת עירוב לשו עירוב ממש שעמרבין ומחברין ומייחדין על ידי סעודת שב שממנה עושין העירובי תחומין את בחינת ב' האלפין הנ"ל שהם בחינת כלליות עלמין דאתגלללין בעלמא עילאה סתימא שהוא בחינת המאמר סם כנ"ל:

אות כד וזה בחינת המן שהוא בחינת הפרנסה. כי יקר המן נמשך מבחינת מאמר סתום בבחינת כי לא ידעו מה הוא שהוא בחית מאמר סתו. כי מזונא לאו בזכותא תליא אלא במזלא וכו' שהוא בחינת מזל העליו כמבוא שהוא בחינת כתר בחינת מאמר סתום כידוע ועל כן ירד להם המן על ידי נסיונות שהתלוננו מקודם וכן אחר כך כשירד להם היו בו כמה נסיונות כמו שכתבו למען אנסנו הילך בתורתי וכ' וכמו שכתוב ויענך ויאכילך את המן אשר א ידעת ולא ידעון אבותיך למען נסותך וכו' כי משם עיקר הנסיונות של האדם. היינו מבחינת מאמר סתום הנל שמשם ירד המן לישראל כי כבר מבואר שהמאמר סתום משם עיקר יניקת הקליפות והסטרא אחרא מגודל ההעלמה וההסתרה כנ"ל והאדם צריך לעבור באלו המקומות בשביל נסיון וכשזוכה לבקש גם שם את השם יתברך בבחינת איה וכו' כנ"ל על ידי זה עולה בתכלית העלייה וכנ"ל ועל כן מחמת שהמן שהוא הפרנסה נמשך משם מבחינת מאמר סתום הנ"ל שמשם כל השלתשלות יניקת הסטרא אחרא והקליפות כנ"ל. על כן שם עיקר הנסיון בחינת למען נסותך וכו' כי קודם שמבל הפרנסה מבחינת מאמר סתום הנ"ל. צריך לעבור דרך אלו מקומות הרחוקים הנ"ל שהם בחינת מקומות המטונפים ששם אין רואין את השם יתברך כלל ומתגברים עליו קשיות ובלבולים הרבה כנ"ל. וכשזוכה לעמוד בנסיון ולבקש שם דייקא את השם יתברך בבחינת איה הנ"ל. על ידי זה נתהפך כהירידה לעלייה וזוה לבחינת איה מאמר סתם הנ"ל וממשיך משם המן דהיינו פרנסה שנמשך משם דקיא כנ"ל ועל כן קצתם שלא יכלו לעמוד בנסיון כראוי נכשלו והתלוננו על השם יתברך קודם שירד להם המן. מחמת שהתגברו עליהם הבלבולים והקשיות והספיקות הנמשכין מההעלמה של המאמר סתום כנל שהוכרחו לעבור בהם קודם ירידת המן כנ"ל. אבל רוב הכשרים שאלו כהוגן שחיפושו וביקשו את כבוד השם יתברך שם כנ"ל ועמדו בנסיון עד שזכו שירד להם המן. משם דייקא מבחינת מאמר סתום הנ"ל וגם אחר שירד להם המן היה להם נסיונות בזה כמו שכתוב למען אנסנו. דהיינו אם ישמרו המצוות התלויות בו שלא יותירו וכו'. כימחמת שהמן שהוא הפרנסה יורד מבחינת גבו ונעלמת כל כך מבחינת מאמר סתום כנ"ל על כן תיכף כשבא המן והפרנסה לזה העולם הגשמי חוזר ונתעלם האור הנ"ל שמשם נמשך המן כי אי אפשר להשיגו בזה העולם בשום דעת כי אם באמונה לבד. על כן תיכף שנמשך המן ליום א' היה קשה להם להאמי שירד גם ביום שני. מאחר שהוא פלא גדול שנמשך מבחינת סתום ונעלם מאד שמשם יניקת הסטרא אחרא והקליפות שהם מעקמין את הלב בכל פעם. על כן נמצאו אנשים שלא עמדו בנסיון והותירו ממנו ובאמת וירם תולעים ויבאש וכו'. כי שלטו בו הקליפות שהם בחינת במקומות המטונפים והמקולקלים שהמהם כל הדברים הנשקצים והנמאסים בחינת תולדעים והביאש. כי המן לא היה אפשר לירד כי אם על יום אחד דבר יום ביומו. כי כל יום מששת ימי המעשה יש לו מאמר מיוחד שבו ברא את הבריאה שנברא באוו היום ובין כל יום ויום יש גבול וצמצום ששורשו נמשך מהעלמת המאמר סתום. וזה בחינת חשך שקודם לאור בחינת ויהי ערב ויהי בקר וכו'. ועל כן בחשכץ לילה בו תרמוש כל חיתו יעק שאז עיקר שליטת הסטרא אחרא והקליפות כי יניקתם מבחינת חשך שנמשך מהעלמת המאמר סתום כנ"ל. ואל כן לא ירד המן לישראל כי אם על פרנסת יום לבד כדי שיתלו עיניהם למרום כמו שאמרו רז"ל כי אי אפשר למשוך השפע מהמאמר סתום לזה העולם על כל הימים ביחד שלא לעבור הגבול שבין יום ליום ויינקו הקליפות יותר מדאי בחינת וירם תולעים ויבאש כנ"ל, ועל כן בהכרח שירד רק על יום אחד והם יהיה להם נסיון על יום השני כדי שיתלו עיניהם למרום שיתלו עיניהם דייקא. זה בחנית בקשה וחיפוש הנ"ל שצריכין בכל יום לחזור ולחפש ולבקש איה מקום כבודו ולתלות עיניו למרום ואז חוזר ועולה לבחינת איה וחוזר וממשיך המן שהוא הפרנסה ליום ב' וכן צריכין בכל יום וכנ"ל:

אות כה ועל כן ביום הששי לקטו לחם משנה לחם יומים. כי בשבת הקליפות והסטרא אחרא בטלים ואז מאיר בחינת איה בהארה נפלאה בבחינת ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה. (כי המאמר סתום הוא בחינת עתיקא קדישא כידוע) ועל כן מקבלין שפע המן על ב' ימים בחינת לחם יומים כי אז אין מתעלם האור הסתום כל כך. כי נמשך הארה נפלאה ועצומה על כל אחד מישראל שהוא בחינת נשמה יתירה שעל ידי זה יוכל להאיר בו האור הנ"ל ועל כן באמת אז הקליפות שינקו מהעלמת האור בטלין מאחר שעתה נמשך בחינת התגלות האור על כן עתה ביום הששי בכניסת השבת מקבלין לחם יומים. כי אין יניקה להסטרא אחרא בהגבול שבין התגלות יום הששי לשבת שהוא ליל שבת קודש כי בשבת מאיר בחינת איה בהארה נפלאה שזהו עיקר קדושת שבת כנ"ל ועל כן מצוה גדולה לאכול בשבת כי אז אין להסטרא אחרא יניקה בהאכילה הנמשכת מהמאמר סתום המחמת שאז מאיר המאמר סתום בתיקון נפלא שנוכל לקבלו והקליפות והסטרא אחרא מתבטלין כנ"ל. ועתה מבואר קשר הפסוקים היטב ויאמר משה אכלוהו היום אכלוהו וודאי כי עתה בשבת מצוה גדולה לאכול כי שבת היום לה' ואין להסטרא אחרא אחיזה בהאכילה כלל בבחינת היום לא תמצאוהו בשדה. בשדה שם אחיזתה הקליפות כידוע. שאי אפשר לקבל המן שהוא הפרנסה כי אם על ידי שהולכין בדרך בחינת שדה ששם אחיזם ועומדים בנסיון כנ"ל. שבשביל זה אי אפשר לקבל הפרנסה לשני ימים שלא לעבור הגבול שבין יום ליום. אבל היום לא תמצאוהו שם בבחינת שדה כי אין להם אחזיה כלל בסעודת שבת. כי אז מאיר האור בתיקון נפלא כנ"ל:

אות כו וזהו ראו כי ה' נתן לכם השבת ראו דייקא. כי אז מתגלה האור הנעלם בחינת ראיה והתגלות כנ"ל. וזהו על כן הוא נותן לכם לחם יומים היינו כנ"ל. כי מחמת שזה שהאור נמשך אז בבחינת התגלות בבחינת ראו. על ידי זה בעצמו הוא נותן לכם לחם יומים. כי על ידי זה יכולין לקבל השפע לשני ימים כנל. וזהו שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו יום השביעי. ולמדו רז"ל שלא לצאת חוץ לתחם אלפיים אמה היינו כי תחום שבת אלפייםא מה נמשך משם בחינת סעודות שבת בבחינת חלךחם יומים שזהו בחינת עירובי תחומין שמשם מתחיל התחום כנ"ל. כי עיקר תחום שבת אלפיים אמה הם בחינת הב' אלפין הנ"ל. שהם בחנית ב' הדרכים הקדושים הנ"ל של איה ואזמרה. שמאמרין בשבת באור גדול שכל זה נתתקן על ידי אכילת שבת כנ"ל:

אות כז ועל כן צוה ליקח צנצנח אחת מן למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם וכו'. וכמו שכתוב הדור אתם ראו דבר ה'. כי צריך כל אדם לידע שגם עתה נמשכת הפרנסה בבחינתהנל בחינת מן. כי אף על פי שעתה אינו מתנהג ממש כמו בירידת המן שירד מאכל מזומן דבר יום ביומו. ועכשיו מנהיג השם יתברך בדרך אחרת קצת וגדילה התבואה על שנה שלימה ולפעמים ליותר. וכל אחד מקבל פרנסו לפי בחינתו יש שמרוויח ממנו שיוכל להתפרנס בו לשנה ויותר. ויש לחודש וכו' וכן כמה שינויים. ויש שהוא עני ובדוחק מקבל פרנסתו ליומו וכיוצא בזה שינויים לאין מספר. אבל אף על פי כן הכל הוא בבחינתירידת המן. בחינתלא ניתנה תרוה אלא לאוכלי המן. וכמו שכתוב הדור אתם ראו דבר ה' שמעו לא נאמר אלא ראו. ראו במה נתפרנסו אבותיכם כי גם עתה נמשכת הפרנסה מבחינת מאמר סתום הנ"ל. וצריכין לעבור תחילה דרך מקומות הרחוקים הנ"ל. שמשם כל הנסיונות של כל העוסקים בפרנסה שיהיה משא ומתן באמונה ולא יפול להכחשות וגזילות ותאוות ממון הנמשך מהקליפות שיונקים משם מבחינת מאמר סתום כנ"ל, ואחר כך תיכף כשמקבלין איזה פרנסה או עשירות משם נתעלם האור אצלו מיד. ועאינו יודע מעתה מהיכן יתפרנס. אף על פי שזה סמוך הרויח וגם אז היה בהשגחה נפלאה מהשם יתברך. אף על פי כן עתה חוזר ודואג מהיכן יתפרנס וכן כל אחד ואחד לפי בחינתו. ובאמת צריך כל אחד להתחזק בבטחון לגדול ולבלי לחשוב מיום לחבירו כלל כמו שאמרו רז"ל. שמי שדואג מה יאכל למחר הוא ממחוסרי אמונה. כי בענין המשכת השפע והפרנסה שנמשך מבחינת המאמר סתם שם עיקר הנסיונות של האדם בבחינת למען אנסנו. שהשם יתברך ממשיך ומוריש השפע והפרנסה לכל אחד באופן שיהיה לו נסיון וכנ"ל. והעיקר שיתלה עיניו למרום בכל עם שחסר לו הפרנסה. כי אין שום עצה אחרת בעולם כלל. דהיינו שילך בדרך הנ"ל שיחפש ויבקש את השם יתברך תמיד אפילו במקומות הרחוקים כנ"ל. ואז יזכה שיאיר לו הארה משם. וממילא יהיה נמשך לו פרנסה ושפע גדול משם. כי כל טוב נמשך משם. והעיקר על ידי הדרישה והבקשה והחיפוש כנ"ל. בבחינת ודורשי ה' לא יחסדו כל טוב וכנ"ל:

אות כח וזהו בחינת מה שאמרו רזל ויחן פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה. כי שלש סעודות של שבת הם כנגד ג' אבות. והעיקר הוא יקב שכולל ומחבר שני הדרכים הנ"ל ביחד שזה עיקר בחינת קדושת שבת שנמשך על ידי אכילת שבת דהינו על ידי השלש סעודות וכנ"ל. כי סעודה א' הוא כנגד אברהם איש החסד. שהוא מלמד זכות וממשיך חסדים על ישראל תמיד על ידי הנקודות טובות שמוצא בהם שזהו בחינת הדרך של אזמרה הנ"ל. ויצחק הוא בחינת עולה תמימה בחינת ואיה השה לעולה הנ"ל. שזה הדרך הקודש התחיל על ידי עקידת יצחק ששם נאמר המקרא הזה. כי יצחק ממתיק הגבורות שרשן שהוא העלמת המאמר סתום הנ"ל. שמשם שורש הגבורות הקדושות ושם המתקקתן. כי באמת העהעלמה הוא חסד נפלא מאד (וכמובא בכתבי האריז"ל שעיקר המתקת כל הגבורות בשרשן הוא על ידי בחינת כתר שהוא בחינת איה שם כל תליסר מכללין דרחמי שעיקר החסד והרחמים שנמשך משם הוא מחמת ששם נמתקין הגבורות בשורשן). ועל כן אוכלין ב' סעודות כנגד אברהם ויצחק שהם בחינת ב' הדרכים הנ"ל שהם אזמרה ואיה הנ""ל שעיקר תיקון הדרכים הנ"ל הוא על ידי אכילת שבת שעל ידי זה נעשים דרכים כבושים לרבים כנ"ל. ויעקב הוא בחינת הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה שכולל ומחבר ומיחד ב' הדרכים הנ"ל ביחד שזוה בחינת עיקר שלימות היחוד שנעשה בשבת:

אות כט וזהו בחינת סעודה שלישית שאז הוא רעווא דרעוין ואו עתיקא קדישא גלי רצון דיליה. כי אז עיקר התיקון בשלימות שנעשה על ידי הדרכים הנ"ל. ועל כן עיקר בחינת שבת הוא בחינת נחלת יעקב. כמו שכתוב אם תשיב משבת רגלך וכו'. והאכלתיך נחל יעקב אביך וכו'. שהוא נחלה בלי מצרים. כי כשנכלל ב' הדרכים הנ"ל ביחד. כא נתבטלין כל מיצרי הדושה. כי הכל ישובו אל ה' על ידי ב' הדרכים האלו שנעשן דרך כבושה על ידי עיקב ביותר מחמת שהוא כוללם יחד וכנ"ל. ועל כן יעקב דייקא קבע תחומין כנ"ל. כי עיקר תחום שבת אלפיים אמה. הוא בחינת ב' הדרכים הנ"ל. נמשך על ידי בחינת יעקב כנ"ל:

אות ל וזהו טובים השנים מן האחד שאם יפולו האחד יקים את חבירו היינו בחינת שני הדרכים הנ"ל. שהם מחזיקין את כל האדם לבל יפול בשום אופן בעולם. וזהו שאם יפולו האחד יקים את חבירו. כי לפעמים מחזקין את עצמן על ידי בחינת הנקודות טובות שמוצאין בו עדיין שזהון בחינת אברהם כנ"ל. ולפעמים נופל חץו גם מזה. ואז אין יכול להחיות את עצמו בשום דבר. ואז מחיה את עצמו על ידי הבקשה והחיפוש בבחינת איה הנ"ל. שמזה הדרך אי אפשר להבעל דבר לבלבלו ולהפילו על ידי שום בלבול בעולם. כי אף על פי שיכניס בדעתו ח"ו שאפס תקוה מחמת שקילקל מאד. ואף על פי שהאמת הוא כך וגם עתה הוא כמו שהוא אף על פי כן מאחר שכבר גילו לנו שאפילו במקומות המטונפים יכולין לחפש ולבקש את השם יתברך ולעלות על ידי זה דייקא לתכלית העלייה לבחינת איה על כן בוודאי תמיד יקום על עמדו. ובתוך כך יזכה שהשם יתברך ירחם עליו ויאיר עיניו שיחזור וימצא הנקודות טובות שיש בו עדיין ויגיל וישיש בישועתו. וזהו בחינת שאם יפוו האחד יקום את חבירו וכנ"ל. והחוט המשולש לא במהרה ינתק. החוט המשולש זה בחינת יעקב שכולל ב' הדרכים יחד. לא במהרה ינתק. כי עיקר התיקון כשנכללין ב' הדרכים יחד וכנ"ל:

אות לא וזה בחינת מה שהולכין ונוסעין על קבעי הצדיקים האמתיים. כי עיקר הסתלקות הצדיק הוא לבחינת איה שעולה לשם התכלית השלימות לעילא ולעילא. כי עיקר המיתה על ידי הפירוד שגרם אדם הראשון בחטאו כנ"ל. וכל אחד כפי מה שזכה בחייו לחפר ולבקש את השם יתברך תמיד שעל ידי זה זכה לעלות לבחינת איה כנ"ל. כמו כן זוכה בעת סופו וקצו שתעלה נשמתו לשם לבחינת איה שם עיק קיבול שכר בבחינת מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. בחינ תעין לא ראתה וכו'. שכל זה בחינת סתום ונעלם בחינת איה הנ"ל אבל בשעת מיתה מחמת שאז הוא פירוד על כן אז מתעוררין ביותר כל מקומות המטונפים שיונקים משם. על כן המת מטמא טומאה חמורה כל כך. וצריך כל אחד לסבול מה שיסבול כפי מעשיו עד שיעלה לשם לבחנית איה להחיות העצמות. בל הצדיק הגדול עולה לשם מיד כמו משה יוסך ודוד. שנסתלקו בשבת במנחה בעווא דרעוין שהוא בבחינת איה כנ"ל. והוא ממשיך משם הארות נפלאות ותקונים נפלאים עתה ביותר כי גדולם צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. מחמת שאז עולין לבחינת איה בתכלית השלימות. כי בוודאי העלייה לשם אפילו מי שזוכה לזה. הוא בכמה אלפים ורבבות בחינות ומדריגות. (וכמובן בסוף התורה איה הנ"ל שגם הצדיק עובר דרך אלו המקומות לפי בחינו קודם כל תורה וכו' ואף על פי כן הוא דרך אמת וישר גם לאנשים פשוטים וגסים כמבואר שם עיין שם). ועל כן עתה אחר הסתלקותו שעולה לשם בעלייה נפלאה לעילא ולעילא. על כן הכל יכולין להתתקן על ידו. כי מכל מקומות המטונפים שבעולם ומכל מיני אבי אבות הטומאה שבעולם. יכולין לשוב ולעלות בתכלית העלייה על ידי הדרך של איה הנ"ל שמאיר ביותר על ידי הצדיק שעלה לשם וכנ"ל.ועל כן צריכין לבוא על קברו הקדוש. כי כל הקברים מטמאין באהל. אבל הצדיק אינו מטמא באהל כמו שאמרו רז"ל. כי אדדרבא כל הקדושות וכל התיקונים נמשכין משם וכנ"ל. הלכות תחומין הלכה ז' נכללת

בהלכות שבת הלכה ז' מאות י"ט.