הלכות פסח

וזה בחינת שבת הגדולשהוא שבת שלפני פסח.

אות א כי יציאת מצרים שהוא בחינת התגלות ההסתרה תלוי בשבת כנ"ל. כי פסח מצרים מקחו מבעשור והיה טעון ד' ימים ביקור כדי שיהיו ישראל עוסקין במצות ד' ימים. ד' ימים דייקא. כדי שיוכלו לגלות ההסתרה להעלות המלכות שהיא בחינת ד' מחנות כנ"ל. ועל כן בשעת פסח הראשון כשיצאו ממצרים היה ההתחלה בשבת כי בשבת דייקא מתחיל גאולת מצרים כי משם מקבלין הדעת לגלות המלכות שהיא בחינת ד' מתוך ההסתרה כנ"ל ועל כן נקבע לדורות רק שבת שלפני פסח ולא בעשור לחודש. כי עיקר הנס תלוי בשבת שקודם פסח כנ"ל וזה שקורין אותו שבת הגדול היינוש שבת הוא גדול מכל הימים והזמנים שכולם מקבלים קדושתם ממנו כנ"לך. ומחמת שזה השבת מגלה זאת על ידי שראינו גאולת מצרים שהיתה על ידו על כן קורין אותו שבת הגדול כנ"ל. ועל כן בניסן שבו היתה גאולת מצרים שזהו בחינת קידוש החדוש בחיתנ ראש חדש. על כן נקרא ראש חדשים כמו שכתוב החודש הזה יהי לכם ראש חדשים. היינו שניסן כל החודש כלו הוא בבחינת ראש חדש כי בו היה גאולת מצרים שזהו בחינת ראש חדש כנ"ל. ועל כן הקריבו בו י"ב נשיאים של שנים עשר שבטי יה שהם כנגד י"ב חדשי השנה שהם בחינת שלימות מלכות דקדושה שעומדת על שנים עשר בקר כנ"ל. כי ניסן כלול מכולם. כי בו נתתגלה מלכות דקדושה בבחינת יציאת מצרים שזה בחינת קדושת ראש חדש ועל כן כולם תלום בו וכלול מכולם. ועל כן נוהגין בו יום טוב בכולו ואין אומרים בו תחנון. כי כל החודש כולו הוא בבחינת ראש חדש כי בו נתגלה בחינת קדושת ראש חדש כנ"ל.

אות ב וזה כשיצאו ישראל ממצרים ונתגלה ההסתרה כנץל. זכו למצה. שהיא בחינת דעת גדול מאד בבחינת מחלקות לשם שמים (כמובא שם במאמר וביום הביכורים הנ"ל) שעל ידי שנתגלה ההסתרה נמשך דעת גדול מאד בבחינת מצה שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל. וזה בחינת התהפכות מחמץ למצה שיצאו מבחינת חמץ וזכו למצה כי אין בין חמץ למצה אלא משהו דהיינו בין חי"ת לה"א כדאיתא בזוהר הקדוש קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א על פסוק גער חית קנה היינו לשבר קנה החי"ת של חמץ ואז נעששה מחמץ מצה עיין שם. וזהו בחינת שבירת ההסתרה שמשברין את הסתרה ופותחין בה פתח ומגלין הדעת ואזי נעשה מן ההסתרה דעת מחמץ מצה. כי חמץ הוא תוקפא דדינא בחינת הסתרת פנים בחינת פרעה שהוא העורף בחינת מלכות הרשעה שהוא קנה החי"ת של חמץ בבחינת חית קנה עדת אבירים שמרמז על חי"ת של חמץ כנ"ל. וצריך לשבר קנה של חי"ת הנ"ל בבחינת שבירת ההסתרה ולפתוח בה פתח לגלות ולהראות הדעת המלבוש שם שכביכול גם שם נמצא שאלקותו יתברך ומלכותו בכל משלה ואזי נתהפך חמץ למצה כי נעשה מן ההסתרה דעת כנ"ל.

אות ג וזה שלוקחין ג' מצות ומשברין האמצעית לשנים ואזי נעשים ד' היינו שגם בהמצה בעצמה שהיא סטרא דקדושה מרמזין בחינת שבירת ההסתרה כי עיקר יניקת בחינת הסתרה היא מבחינת רגלין מבחינת מחנה הד' שהוא מחנה דן כנ"ל. ועל כן מתחלה היא רק בחינת ג' מצות זה בחינת קודם התגלות ההסתרה שאזי היא רק בבחינת ג' מחנות כנ"ל. ואחר כך משברין האמצעית לשנים שזה בחינת רמז על שבירת הסתרה ואז נעשין מג' ד' כי עתה נשלמה בחינת המלכות בבחינת ד' מחנות כנ"ל. ועל כן משברין האמצעית שהוא הלוי דמינה דינין מתערין כידוע. ומשם משתלשל ויורד יניקת ההסתרה. וצריך להמתיק הדין בשרשו. ואז ממילא הם נשברין ונופלים למטה. וזה בחינת שבירת מצה האמצעית שהוא הלוי לשבר ולהמתיק כח הדינים שבקדוה. שזה בחינת יציאת מצרים מצרים העליונה מיצר הגרון שזהו סטרא דלוי כידוע. ועל ידי זה ממילא נשבר ההסתרה והסטרא אחרא למהט ואזי נתגלה הדעת ואזי נשלם המלכות בבחינת ד' מחנות. ועל כן עכשיו נעשין מג' מצות ד' כנ"ל.

אות ד ועל כן עיקר מצות מצה היא רק בזו שנשברה שבה מקיימין אכילת מצה ואפיקומן. והיא הנקראת לחם עוני שהיא עיקר המצה כמבוא. כי דייקא על ידי בחינת שבירת המצה האמצעית נעשה בינת מצה. כי היא בעצמה בחינת שבירת חמץ למצה דהיינו בחינת התגלות ההסתרה שנעשה על ידי שבירת בחינת הלוי כנ"ל. ועל כן נקראת יחץ בבחינת חצות בחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים בחינת התגלות הסתרה כנ"ל. וזה עושין אחר הקידוש. כי הקידוש הו בחינת מקרא קודש דהיינו שקורין את הקודש דהיינו חכמה ודעת שהוא החיות כנ"ל ועל ידי זה נתקדש היום ועל כן אזי על ידי זה הדעת יכולין לגלות ההסתרה כנ"ל שזה בחינת יחץ כנ"ל.

אות ה וכאן הבן שואל אחר ששברו האצעית דהיינו הלוי ונתגלה הדעת מן ההסתרה שמזה בעצמו נעשה בחינת מצה כנ"ל על כן אזי הבן שואל שאלות וקשיות מה נשתנה וכו' היינו בחינת מחלוקת שהוא שאלות וקשיות שמתעוררין בחינת מחלוקת לשם שמים שהוא שלימות הדעת מאד בחינת מצה שהוא לשון מצה ומריבה כמו שכתוב שם. ועל כן כאן הבן שואל. הבן שואל דייקא. דהיינו שאלות וקשיות בחינת מחלוקת שנתעורר בין הבן והאב שהוא בחינת מחלוקת שבקדושה מחלוקת שמאי והלל שהוא דעת גדול מאד וקיום העולם. כי עיקר בריאת העולם וקיומו הוא בבחינת מחלוקת שבקדושה דהיינו בחינת תחלת הצמצום שכביכול נתצמצם ונחלק האור לצדדין. שבלא זה לא היה מקום לבריאה כנודע. והבריאה וקודם הבריאה הם בחינת אב ובן (כמו שאמר רבינו נ"י) ובהכרח שיהיה ביניהם מחלקות כביכול שיהיה אחר הבריאה נחלק קצת מקודם הבריאה כי אם לא כן יתבטל הבריאה כנ"ל. ואף על פי כן באמת שם הוא תכלית האחדות ובחינת המחלוקת הזאת שבאמת הוא תכלית השלום שזה אי אפשר להשיג כי שם בתחלת הצמצום אין שום השגה ואסור לעיין שם כי הוא דרכי ד' ובמופלא ממך אל תדרוש. וזהו בעצמו בחינת המחלוקת לשם שמים שבין הצדיקים והחכמים האמתים דהיינו בחינת מחלקות שמאי והלל שהוא קיום העום דהיינו כדי שיהיה מקום לבריטאה. היינו שמחלקותם הוא בחינת התחלקות האור לצדדין כדי שיהיה בחינת חלל הפנוי שיהיה מקום לבריאה (כמו שכתב רבינו נ"י במאמר בא אל פרעה סימן ס"ד על מ שנה כל ימי גדלתי בין החכמים עיין שם היטב). וזהו בחינת מחלוקת ושאלת הבן לאב. בחינת מחלוקת שמאי והלל שהוא קיום העולם כנ"ל. וזה צריכין עתה בליל פסח. שאז הוא בחינת חידוש העולם כמובא. היינ כי עיקר בחינת ההסתרה שהוא יניקת הסטרא אחרא הוא מבחינת שבירת כלים שנעשין מריבוי אור כנ"ל ואזי במצרים הגיעו לכלית הירידה שכמעט חזר העולם ח"ו לתוהו ובוהו ועל כן הוצרכו לחזור ולתקן העולם מחדש על ידי בחינת מחלקות לשם שמים שהוא בחינת תחלת הצמצום שבקדושה להמשיך האור במדה שזהו עיקר קיום העולם כנ"ל וזה עיקר שלימות הקדושה והתגלות מלכות בגין דישמתמודעין ליה כי אין מלך בלא עם. וכשאין מחלוקת שבקדושה שהוא בחינת תחלת הצמצום אין מקום לבריאה. ואין מי שידע ממלכותו יתברך כביכול. ועל כן עיקר שלימות מלכות שבקדושה היא על ידי בחינת מחלוקת שבקדושה כנ"ל ועלכ ן עושין שינוי בליל פסח כדי שיאל הבן מה נשתנה לעורר מחלוקת שבקדשוה כנ"ל. ואזי מספרין ההגדה כי לזכות למחלות לשם שמים הוא על ידי אנחה שעל ידי זה נכנע עצבות רוח זוהמת הנחש עיין שם. הינו שצריכין לתשובה ואנחה אחר כך לתקן ולהכניע הסטרא אחרא זוהמת הנחש שלא יתאחזהו בבחינת המחלוקת דקדושה הנ"ל. שזה בחינת מה שכתב רבינו שם שצריך לזכך ולטרה השמים דהיינו המחלוקת שבקדושה שהיא אשומים שלא יהיה בבחינת לבשו שמים קדשות. היינו שהם לא יתאחזו שם ח"ו. כי המחלוקת אף שהיא בקדושה והיא דעת עליון מאד שלימות הקדושה. על כל זה משם משתלשל ויורד עד שמגיע להם אחיזה משם כידוע. כי הסטרא אחרא ביא בחינת מחלוקת ויניקתה מבחינת מחלוקת שבקדושה. על כן צריך לשמור לזכך השמים דהיינו בחינת המחלוקת שבקדושה. וזה על ידי אנחה ותשוב כנ"ל. וזה בחינת סיפור ההגדה שמזכירין האנחות והצעקות שהיה לנו אז. כמו שכתוב ונצעק אל ה' ויאנחו בני ישראל וכו'. וכן זה נעשה בכל דור ודור כידוע. ועל ידי זה נזדככין השמים דהיינו הידים ואזי זוכין לקבל דיבורים מן הידים שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים כמו שכתו עיין שם היטב. וזהו בחינת פסח מצה ומרור שאוכלין אחר כך מצה ומרור זה בחינת אש ומם חסד וגבורה יד ימין ויד שמאל הלל ושמאי בחינת מחלוקת לשם שמי כנ"ל. ואחר כך היו אוכלין את הפסח כמו שכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו. פסח הוא בחינת פה סח בחינת הדיבורים שמקבלים מן הידים הנ"ל בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל. ועל כן הלל היה כורכן ביחד. להורות שבאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים והוא מחלוקת שבקדושה שהוא שלום גדול ודעת גדול כנ"ל. ועל כן הלל דייקא היה עושה זאת כי הוא בעל המחלוקת שבקדושה בחינת מחלוקת שמאי והלל כנ"ל. ובאמת שלום גדול ביניהם. כמו שאמרו רז"ל לא נמנעו זה מזה וכו' להודיע שאהבה ואחוה היה ביניהם. ועל כן זאת המחלוקת שבקדשוה יש לה הכרעה כידוע וההכרעה מצד הלל מסטרא דחסד כנודע. ועל כן הלל דייקא היה כורכן כנ"ל. ועל כן עושין הכרירה עם הישראל שהיא מצה הג' כי שם ההכרעה כידוע.

אות ו ואחר כך אוכלין האפיקומן. והוא נקרא צפון בסדר ההגדה. היינו בחינת עוגה שהוציאו מצרים טעמו בה טעם מן. שהוציאו דייקא. כי אחר שיצאו ונתגלה הדעת שהוא בחינת מצה. אז טעמו בה טעם מן היינו בחינת מחלוקת לשם שמים שבאמת הוא שלום ודעת גדול בחינת מן כמו שכתוב שם עיין שם היטב. וזהו בחינת אפיקומן. אפיקו מן בחינת מצה שהוציאו מצרים טעמו בה טעם מן כנ"ל כי עתה אחר כל הנ"ל כבר זכו לבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל ועתה המצה כתיקונו בשלימות בבחינת מן. וזהו אפיקו מן כנ"ל ועל כן עד עתה היה טמון וצפון ונסתר בבחינת הסתרה כי אף שכבר נתעורר התגלות ההסתרה בתחלהעל כל זה עדיין היה צריכים להצפינו ולהטמינו שלא יתאחזו ח"ו בבחינת המחלוקת דקדושה כנ"ל. כי עדיין לא נתגלה הדעת בשלימות כנ"ל ועתה שנשלם ונתגלה בחינת המחלוקת לשם שמים כנ"ל. אזי מוציאין האפיקומן שהוא בחינת עוגה שהוציאו ממצרים וכו' כנ"ל.

אות ז וזהו בחינת הרחציות שרוחצין ידיהם שתי פעמים. כי מחלוקת שבקדושה שמבקלין מן היהים צריך לטהר את הידים שהם בחינת שמים. וזהו בחינת נטילת ידים שנוטלין קודם אכילת לחם דייקא כדי לטהר הידים כדי לזכות שיהיה הלחם בבחינת לחם מן השמים שהוא בחינת מחלוקת לשם שמים כמו שכתוב שם עיין שם. (ועין כל זה בהלכות נטילת ידים) וזהו בחינת נטילת ידים אחר ההגדה שהיא בחינת צעקה ואנחה שעל ידי זה מטהרין הידים כמו שכתוב שם ועל כן אזי תיכף רחצה שנוטלין ומטהרין הידים ואזי זוכין לבחינת מצה ומרור ואפיקומן בחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל. ועל כן גם בתחלה קודם ששוברין האמצעית שאז הוא תחלת התגלות בחינת מצה בחינת מחלוקת לשם שמם כנ"ל רוחצין ידיהם גם כן בבחינת טהרת הידים כנ"ל ושתי הרחיצות הם בחינת שני מיני טהרות בחינת שני מיני מקואות אחת בתחילת התגלות הדעת שהוא תחלת התשובה ואחת כשזוכין להתגלות הדעת בשלימות והתשובה בשלימות ונתתקנין שהם בבחינת פסח ושבועות כנ"ל כי בתחלה כשיצאו ישראל ממצרים זכו למקוה דהיינו דעת כי כולם טבלו אז. ואחר כך על ידי הספירה שהם ימי תשובה שחוזרים ומתקנים כל הפגמים אחר כך זוכין לתיקון גדול בשלימות שזה בחינת שבועות בחינת מקוה של שבועות כנ"ל. וזה בחינת ב' הרחיצות הנ"ל. כי נטילת ידים הוא בבחינת טהרה בחינת מקוה.היינו הנטילה והטרההרה בתחלת התגלות הדעת בחינת מחלוקת בחינת מצה. ואחר כך בעת שזוכין להדעת כנ"ל ועיקר הטרהה בידים כדי לזכך בחינת השמים כנ"ל. ועל כן אין מברכין על נטילה הראשונה כי היא עדיין אינה בשלימות רק תחלת הטהרה תחלת השובה על ידי ההתעוררות כנ"ל עד אחר כך שאז הטהרה והנטילה כראוי בברכה כנ"ל.

אות ח וזה בחינת כרפס שהוא מוחין דקטנות שמשם יניקת הדינים שהם בחינת הסתרת פנים ועל ידי הקידוש שהוא בחינת מקרא קודש שקורין הקודש דהיינו החיות והדעת כנ"ל יכולין להמשיך חסד ודעת להמתיק בחינת הסתרה ולגלותה וזהו בחינת הטיבול שמטבילין הכרפס במי מלח שהוא בחינת המתקה שממתיקין בחינת ההסתרה כנ"ל ועל כן נוטלין מין ירקות לכרפס בבחינת אסתר ירקרקות היתה וחוט של חסד משוך עליה. כי אסתר היא בחינת המלכות כשהיא בהסתרה בבחינת הסתר אסתיר כמו שכתב רבינו נ"י שם. ועל זה מרמז הטיבול של הירק בבחינת חוט של חסד שממשיכין לתוך בחינת ההסתרה שהיא בחינת אסתר ירקרקות וכו' כנ"ל ועל ידי זה נתגלה הסתרה ונעשה ממנה דעת בחינת מצה כנ"ל וזה בחינת כרפס יחץ שעל ידי הטיבול וההמתקה של הכרפס כנ"ל. על ידי זה מגלין ההסתרה ונתגלה בחינת מצה שזה בחינת יחץ כנ"ל. וכשנתגלה ההסתרה ונתהפכה לדעת אזי אורייתא מכרזת קמייהו וחוזרין בתשובה. נמצא שמן ההסתרה בעצמה נעשה התעוררות התשובה כנ"ל ועל זה מרמז הירק שנוטלין מכרפס שמרמז לתשובה (כמו שכתב רבינו נ"י במאמר אני ד' הוא שמי סימן י"א). על המדרש ששאלו יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים והשיב משה למתא ירקא ירקא שקול עיין שם במאמר הנ"ל. שהירקא מרמז תשובה בבחינת וירק את חניכיו שהוריקן בתשובה כמובא במדרש וכו' עיין שם ולרמז תשובת משה הנ"ל נוטלין ירק לכרפס. כי על ידי התגלות ההסתרה נעשה ממנה התעוררות התשובה בחינת וירק את חניכיו כ"ל כי על ידי הכרפס דהיינו הטיבול של הירק נעשה מזה דעת גדול בחינת מחלוקת לשם שמים. כי הטיבול הוא כדי שיראו התינוקת וישאלו מה נשתנה כמו שאמרו רז"ל ושאל הבן היא בחינת מחלוקת לשם שמים שהוא בחינת דעת גדול כנ"ל. נמצא שעל ידי הכרפס דהיינו הירק נתגלה דעת גדול בחינת מחלוקת לשם שמים בחינת מצה כנ"ל שזה בחינת תשובה שנעשה על די התגלות הדעת כנ"ל. והיא בחינת תשובת המשקל. כי בחינת המחלות לשם שמים הוא דעת גדול ועליון מאד והוא נתגלה מתוך תכלית ההסתרה דייקא. כי שם דייקא מלובש דעת גדול מאד כנ"ל. ועל כן כשמגלין ההסתרה נעשה מזה דייקא דעת גדול והוא בחינת מחלוקת לשם שמים כנל. וזה בחינת תשובת משההנ"ל כי הם שאלו אותו תבן אתה מכניס לעפריים כי ישראל כשהם במדריגה פחותה נמשלין לעפר ושאלו אותו על מכניס תבונות התורה לתוך ישראל במדריגה פחותה בבחינת עפר והשיב להם משה אמרי אינשי היינו על ידי שמדברין דיבורי התורה בפה על ידי זה מאיר להם לעשות תשובת המשקל. וזהו למתא ירקא ירקא שקול בחינת תשובת המשקל עיין שם (כל זה פירש רבינו נ"י עיין שם) היינו כי הם שאלו אותו כי מאחר שהם במדריגה פחותה כמו בתכלית הירידה וההסתרה שהיא אז במצרים די להעלותם מירידתם להרימם מעפר. אבל אין ראוי להביאם לתבונות התורה שהוא מהיפל אל היפך. והשיב להם כי על ידי התורה זוכין לתשובת השקל. ועל כן אדרבא הם צריכים דייקא לבא לתבונות התורה לעומקא לזכות לדעת גדול מאד. כדי שיהיה תשובתם תשובת המקל ממש. ובמה שפגמו יתקנו. כי כשהיו בתכלית הירידה היה שם דיקיא מלבוש דעת גדול מאד כנ"ל. על כן צריכין דוקא להעלות ולגלות הסעת הזה. על כן צריכין דייקא לבא לדעת גדול מאד שזה בחינת תשובת המשקל ובמה שפגמו יתקנו כנ"ל.

אות ט גם כרפס הוא לשון כלי מילת כמו שכתוב חור כרפס ותכלת והוא רמז לכתונת פסים שעשה יעקב ליוסף שעל ידי זה נתגלגל וירדו אבותינו למצרים (וכמדומה שמובא בספרים) היינו כי כתונת פסים הוא בחינת חלוקא דרנן בחינת תורה שבעל פה שהיא בחינת מחלוקת לשם שמים. ועל שם זה נקרא חלוקא לשון חילוקי דיעות. ועל כן על ידי הכותנת והחוקה הזאת נתעורר מזה מחלוקת יוסף ואחיו כי על ידי זה וישנאו אותו וחלקו עליו. וזה המחלוקת שבין יוסף ואחיו היה ראוי שיהיה בבחינת מחלוקת שבקדושה מחלוקת לשם שים שהוא קיום העולם. ובודאי כוונתם כך היה כי בודאי כוונת מחלוקתם היה לשם שמים. אך אף על פי כן לא נמלטו מפגם ונפגם אותו המחלוקת שבקדושה עד שינקו מזה הסטרא אחרא כי עיקר יניקתם ממחלוקת שבקדושה כנ"ל ועל ידי זה נתגלגל וירדו אבותינו למצרים. ועל כן עתה בפסח בעת יציאת מצרים נוטלין כרפס רמז לכתונת פסים כנ"ל. שעל ידי זה התינוק שואל מה נשתנה שזה בחינת מחלוקת לשם שמים מחלוקת שבקדושה. ומתקנין מה שנפגם המחלוקת שבקדושה שהוא בינת כתונת פסים על ידי אחי יוסף כנ"ל. (ועיין במאמר תהלה לדוד סימן י"ב מה שכתוב על פסוק וירק את חניכיו בחינת קו הירוק המקיף את העולם).

אות י וזה בחינת אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. אור לארבעה עשר שאזי הוא בחינת התגלות הדעת מאחר ככבר נמשך הארת הי"ג ימים מראש חדש עד עתה שהם בחינת דעת גדול ורחמים גדולים בבחינת זקן בישוב הדעת היינו בחינת י"ג ת"ד. ועל ידי זה הדעת יכוין לגלות ההסתרה כנ"ל שזה בחינת ביעור חמץ לבער החמץ וההסתרה ולגלות הדעת בבחינת מצה כנ"ל, על כן אור לארבעה עשר דייקא בודקין את החמץ כי על ידי שלימות הדעת של בחינת י"ג כנ"ל יכולין לבדוק החמץ ולבער ולגלות ההסתרה כנל. וזהו בחינת לאור הנר. ולמדו רז"ל שאור הנר יפה לבדיקה מפסוק ר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. היינו שעל ידי אור הנר דהיינו הדעת שהוא בחינת נר ד' נשמת אדם כמו שכתוב ונשמת שדי תבינם. על ידי זה יפה לבדוק החמץ לגלות ההתרה ולבער הרשעת והסטרא אחרא להחזיק רשעים בתשובה כנ"ל וזהו בחינת בדיקת החמץ בחורין ובסדקין ובכל המקומות שאין נראין יפה לעין ועל ידי אור הנר נבדקין כי על ידי בחינת אור הנר דהיינו הדעת יכולין להוכיח ולהזהיר ולהחזיר רשעים בתשובה כנ"ל. וזהו בחינת בדיקת החמץ בחורין ובסדקין ובכל המקומות שאין נראין יפה לעין ועל ידי אור הנר נבדקין כי על ידי בחינת אור הנר דהיינו הדעת יכולין להוכיח ולהזהיר ולהחזיר בתשובה אפילו מי שכבר נשקע החמץ והרשת אצלו עד שאין נראה כלל בבחינת עבר ושנה נעשה לו כהיתר. ויותר מזה ח"ו בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה כמבואר שם במאמר ובים הביכורים כנ"ל.ועל ידי הדעת שהוא בחינת אור הנר יכולין לבדוק ולבער הרשעת אפילו ממקומות אלו. כי יכולין להחזיר בתשובה אפילו מי שהוא בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה על ידי הדעת כנ"ל. ועל כן נקרא אור לארבעה עשר ואמרו רז"ל שהלילה נקרא אור עיין שם הללווהו כל כוכבי אור. היינו בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים שהם המחזירים בני אדם בתשובה שהם נקראים מצדיקי הרבים. ומחמת שהם מאירים בבחינת לילה דייקא. כי בתוך החושך והלילה בחינת ההסתרה. ששם דייקא הם מאירים אור דעתם כנ"ל כדי להאיר את הלילה לגלות את ההסתרה כנ"ל כי שם דייקא מלובש אור גדול כנ"ל ועל שם זה נקרא הלילה אור בחינת אור לארבעה עשר בודקין וכו' בחינת התגלות ההסתרה להחזיר הרשעים בתשובה בחינת מצדיקי הרבים ככוכבים בחינת כוכבי אור. ועל שם זה נקראו זאת הלילה דייקא אור כנ"ל. ועל כן בודקין את החמץ בלילה דוקא כי דוקא בבחינת לילה בבחינת חושך ההתרה ביותר. אז דייקא מגלין אותה על ידי אור הדעת שהוא בחינת אור הנר.

אות יא בחינת ספירת העומר. שהמצוה לספור הימים כדי לטהרנו מטומאתינו לספור דייקא. כדי שיהיו הימים מנוים וספורים שיהיו חלוקם ומדודים כל אחד לעצמו כדי שיהיה בחינת כלים ימים ומדות לקבל האור במדה בבחינת ומדת ימי מה הוא שלא יהיה ריבוי אור גורם וכו' כמובן שם במאמר וביום הביכורים שזה עיקר בחינת התורה שהיא שמא דקודשא בריך הוא שהיא בחינת כלים ומדות לקבל האור שלא יהיה ריבוי השמן גורם כיבוי הנר. ועל ידי זה דייקא מגלין הסתרה כי ההסתרה היא בחינת אחיזת מלכות הרשעה שיניקתם משבירת כלים שהם באים על ידי ריבוי אור כנץל נמצא שעיקר התיקון הוא לעשות כלים ומדות לקבל האור במדה שזו מעלת התורה כנ"ל שהיא בחינת ומדת ימי מה היא כנ"ל ועל כן צריכים לספור ספירת העומר לספור הימים דייקגא. כדי שיהיו מנויים ומדודים בחינת ומדת ימי וכו' כנ"ל כדי לקבל האור במדה שזהו עיקר התיקון. ועל כן הספירה מטהרת אותנו מטומאתינו כי עיקר אחיזת הטומאה היא מבחינת שבירת כלים שבא על ידי ריבוי אור כנ"ל. ועל כן עיקר הטהרה והתיקון הוא על ידי הכלים והמדות שזה בחינת הספירה בחינת ומדת ימי שסופרים הימים שיהיו סורים ומדודים שלא יכנס אחד בגבול חבירו שלא יתערבב שלא יהיה בבחינת שבירת כלים שהוא שבירת הימים ואזי הם מעורבים יחד רק יהיו בבחינת התיקון שכל אחד ואחד כלי ומדה בפ"ע וכל אחד נמנה לעצמו כדי לקבל האור במדה. וזהו בחינת הספירה כנ"ל. כי הספירה הוא בשביל קבלת התורה. כי יציאת מצרים בפסח אף על פי שהיה בחינת התגלות ההסתרה כנל. על כל זה עדיין לא היה בשלימות גמור. מחמת שעדיין לא קיבלו התורה כמבוא. כי עיקר התגלות ההסתרה על ידי התורה כנ"ל ועיקר שלימות התגלות מלכות דקדושה הוא בשבועות על ידי התורה. היינו שסופרים ומודדים הימים בבחינת ומדת ימי מה הוא כדי לקבל האור במדה שזהו עיקר מעלת התורה שמבלין בשבועות שהיא בחינת שמא דקודשא בריך הוא בחינתימים ומדות בחינת ומדת ימי מה הוא כנל. ועל כן סופרין שבעה שבועות כנגד שבעה הימים כדי לתקן כל ז' הימים שיהיה בבחינת כלים ומדות כנ"ל כי גם בתחלת הבריאה. עיקר תיקון הבריאה על ידי בחינה זו שנמדד ונמנה כל יום לעצמו וזה שכתוב במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וכן בכל יום ויום וזה בחינת ספירה שנמנה כל יום לעצמו כדי שיהיה בבחינת מדות וכלים כנ"ל וכל הבריאה היתה תלויה עד יום מתן תורה שהוא ששי בסיון כמו שאמרו רז"ל. על כן קודם מתן תורה צריכין גם כן לספור הימים שהוא תיקון הבריאה כנ"ל. וצריכין לספר שבה שבועות דייקא כי יש בהם שבע שבתות ועיקר תיקון הספירה שהיא בחינת תיקון התגלות ההסתרה היא על ידי שבת שהוא הדעת כנ"ל. על כן צריכין שבע שבתות כדי לתקן כל הז' היים על ידי שבע שבתים וזה שכתוב שבע שבתות תמימות תהיינה. כי עיקר התיקון על ידי שבע שבתים כנ"ל. וזה שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת ואמרו רז"ל שיום טוב גם כן נקרא שבת. כי יום טוב נקרא שבצת מחמת שכל קדושת יום טוב נמשך על ידי שבת כנ"ל. ומחמת זה בעצמו נזכר השעת אצל ספירה כי גם תיקון הספירה דהיינו כדי לגלות ההסתרה נמשך משבת כנ"ל. שזהו בעצמו מה שמקבל יום טוב משבת שהיא התגלות ההסתרה גם כן כנ"ל. (שייך לעל) גם ארבעה כוסות של יין הם גם כן בחינת עליית המלכות דקדושה מתוך בחינת ההסתרה. כמו שכתבו רבינו נ"י שד' כוסות הם בחינת ד' מצות הנוהגות בכל יום טוב כנגד בחינת המלכות שהיא ד' שעולה ביום טוב מד' מלכיות ועל כן הם ד' כוסות של יין בחינת נכנס יין יצא סוד דהיינו שנתגלה הסתרה שהיה שם הקדושה מלובשת בסוד ובהעלם גדול כנ"ל. גם כי שם בתוך ההסתרות מלובש קדושה גבוה דייקא בחינת סודות התורה כנ"ל. ועל ידי היין נתגלה זאת בחינת נכנס יין יצא סוד ועל ידי זה עולה המלכות שהוא בחינת ד' כנ"ל. וזה בחינת ד' כוסות של יין. (שייך לספירה) וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל לעומ"ר בגימטריא ש"ם. כי על ידי בחינת ספירת העומר שסופרין היום יום אחד לעומר וכו' על ידי זה עוש שם שהוא בחינת מדות וימים כנ"ל שהוא עיקר התיקון של הקדושה כנ"ל ועל כן מדותיו של השם יבתרך כביכול נקראן ספירות כי זה עיקר התיקו מה שהם בבחינת ספירות דהיינו בחינת מדות דהיינו שהם כביכול מנויים וספורים ומדודים בבחינת כלים בחינת מדה ומשקל ומנין שזה עיקר התיקון כנל וכמובא. וזה בחינת עומר שעורים שמשם מתחילין לספור ימי הספירה. עונמר הוא מדה בחינת מדות וכלים כנ"ל. וזה עומר שעורים בחינת שיעורים בחינת המדות שם בחינת שיעורין דלבא שעל ידם משיגין אותו יתברך ביכול בבחינת נודע בשערים בעלה כל חד לפום מה דמשער בליביה שהם בחינת המדות והספירות שהם נכללין בלב כנודע כי הלב הוא הצייר של המדות כמו שכתב רבינו נ"י והם בחינת שיעורין דליבא שעיקר שלימות הדעת על ידם דייקא כי על ידי זה משיגין אותו יתברך כביכול. וזהו בחינת עומר שעורים בחינת נודע בשערים בעלה כנ"ל שזה עיקר התיקון בבחינת שיעורים וכלים ומדות ועל כן אז מתחיל הספירה שהיא בחינת תיקון הכלים והמדות כנ"ל וכל זה הוא תיקון הדעת כמו שכתוב שם במאמר וביום הביכורים הנ"ל שעל ידי התורה שהיא בחינת שמו יתברך דהיינו בחינת כלים ומדות על ידי זה קורין אותו יתברך וממשיכין חיות מחי החיים דהיינו דעת. וזה בחינת נודע בשערים בעלה הנ"ל שזוכין לדעת אותו יתברך על ידי שיעורין דלבא שהוא בחינת עומר שעורים בחינת כלים ומדות בחינת שם בחינת ספירת העומר כנ"ל. וזה שנוהגין להניח לגדל השערות בימי הספירה כי השערות הם בחינת צמצומים ושיעורים שנתצמצם בהן אור המוח והדעת כדי שיהיה אפשר להשיגו יתברך (כמובא במאמר מישרא דסכינא סימן ל'). ועל כן בימי הספירה מגדלין השערות כי אז התיקון הוא בבחינת שערות בבחינת עומר שעורים כנ"ל. ועל כן ביום ראשון של הספירה דהיינו ביום הקרבת העומר שעורים. היה מפלת המן. כי על ידי בחינת השם בחינת תיקון הכלים והמדות שהוא תיקון הדעת כנ"ל על ידי זה מגלין ההסתרה ונתגלה מלכות דקדושה בחינת אסתר שהיתה מתחילה בהסתרה בחינת הסתר אסתיר וזה נעשה על ידי בחינת מרדכי שהוא בחינת תיקון מלכות דקדושה. שזה בחינת עומר שעורים שהוא בחינת מרדכי ואסתר (כמו שכתב רבינו נ"י במאמר ואלה המשפטים בלועי דקרח עיין שם סימן יוד). ועל כן אז הוא הכנעת מכלות הרשעה שהוא מפלת המן עמלק שנכנע על ידי בחינת תיקון השם על ידי בחינת עומר שעורים כנל וכמו שכתוב שם במאמר וביום הביכורים עיין שם. כי מפלת עמלק הוא תלוי בבחינת תיקון ושלימות שמו יתברך כמו שכתוב אין שמו שלם וכו' עד שימחה זכרו כי זה תלוי בזה כנל. ועל כן אז ביום הנפת העומר היה גם מפלת כמה אומות גדולות שהם כולם בחינת מלכות הרשעה שנכנע על ידי תיקון מלכות דקדושה על ידי בחינת עומר שעורים כנ"ל. וזה שהעומר מתיר חדש. כי אז זוכין לאכול לחם בחינת מן בחינת לחם מן השמים שזוכין על ידי התגלות הדעת על ידי התגלות הסתרה על ידי הכנעת מלכות המן עמלק שה נעשה על ידי תיקון העומר שעורים שהוא בחינת כלליות התורה בחינת שמא דקודשא בריך הוא כנ"ל ועיין כל זה במאמר וביום הביכורים הנ"ל. כי אכילת ישראל קודש ובפרט הלחם דהיינו ה' מיני דגן שהם עיקר המזון והשביעה והם עיקר החיות כי בהם מלובש הדעת שהוא החיות. ועל כן הם ה' בחינות ה' הדעת וכמובא כל זה לעיל בהלכות נטילת ידים. ועל כן צריכין תיקון כי בכל מקום שיש חיות וקדושה יתירה יש קליפה הקודמת לפרי ועל כן הלחם מה' מיני דגן וצריך כמה תיקונים שהם עשר מצות הנאמרים בפת. ועל כן צריכין לתקן התבואה החדשה על ידי העומר כי על ידי תיקון עומר שעורים כנ"ל נתגלה הדעת ואזי זוכין לבחינת מץן בחינת לחם מן השמים היינו שלחם ותבואה של שראל נעשה בבחינת מן וכוף כי נתגלה הדעת והחיות כי נכנע מלכות הרשעה קליפה הקודמת פרי על ידי תיקון העומר שעורים כנ"ל. ואזי ראויין לקבלת התורה כי לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן. ועל כן צריך לתקן לחם ישראל בבחינת מן על ידי העומר כנ"ל ואזי זוכין לקבלת התורה בשבועות כי כל תיקון העומר והספירה הוא בשביל קבלת התורה כי מזה בעצמו נעשה התורה. היינו כי מבואר שם במאמר וביום הביכורים הנ"ל שעל ידי שגלין ההסתרה שבתוך הסתרה על ידי זה נתגלה תורה גבור מאד כי שם דייקא היה מלובש תורה גבוה מאד בסתרי תורה וזה בחינת חיל בלא ויקיאנו שמוציאין ממלכות הרשעה הוא מלוכת עמלק כל הניצוצות ועושין מזה תורה שהיא בחינת אשת חיל וכו' עיין שם. וזה בחינת התורה שמקבלין בשבועות שהוא יום החמשים לעומר. הינו שעל ידי עומר והספירה שעל ידם נכנע מלכות עמלק כנ"ל. אזי נתגלה התורה שהיתה מוסתרת שם בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה וזוכין להשיג אותה בשבועות שזהו בחינת מנחה החדשה שתי הלחם של חטים שמקריבין בשבועות מחה חדשה זה בחינת תורה החדשה שנעשה על ידי התגלות ההסתרה וכו' כנ"ל. וכמו שפירש רבינו נ"י שם פסוק וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיהם עיין שם. וכן איתא בר"מ שהעומר הוא בחינת תורה שבנגלה ושתי הלחם הם בחינת סתרי תורה היינו שהעומר הוא בחינת תורה שבנגלה שעלשעל ידה מגלין ההתסרה וכו' ואזי נתגלה תורה גבוה מאד סתרי תורה בחינת מנחה חדשה בחינת התורה שמקבלין בשבועות שהוא יום החמשים בחינת שער העליון שהוא שער הנון כמו שכתוב שם ועל כן היה מלחמת עמלק קודם מתן תרוה. וכן נסמכה פרשת עמלק לפרשת יתרו שהוא קבלת התורה. כי עיקר התורה נתגלה על ידי מפלת עמלק כנ"ל. וזה בחינת שבעה שבועות שסופרין. כי יש ב' הסתרות הסתרה והסתרה בתוך הסתרה כמבואר שם. והם כנגד ב' בחינות התורה שהם נגלה ונסתר רזין ורזין דרזין כי בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה שם דייקא מלובש סתרי תורה כנ"ל. ול כן צריכין לתקן ולגלות ב' ההסתרות לגלות ב' בחינות התורה ותיקונם על ידי תיקון הימים והמדות כנ"ל שהם ז' ימים כידוע. וידוע שיש ז' ימים עליונים שהם ז' שבתות כמו שכתוב בזוהר הקדוש והם בבינה שהיא בחינת סתרי תורה שהיא בחינת שבועות שהוא יום החמשים שהוא בחינת נון שערי בינה ועל כן צריכין לספור שבע שבתות כדי לתקן ז' ימים העליונים כדי לגלות ההסתרה שבתוך הסתרה שעל ידי זהזוכין לסתרי תה בחינת חמשים שערי בינה בחינת שבועות בחינת מן כל וכמבואר שם עיין שם היטב כל המאמר ובים הביכורים הנ"ל. וזה שאמרו רזל שאמר המן אתי עומר דידכו ונצח עשרת אלפים ככר כסף. כסף דייקא. כי עיקר התגברות המן היה על ידי ערת אלפים ככר כסף. דהיינו שליקט וקיבץ עשירות גדול ששם כל הניצוצות דקדושה כמו שכתוב שם. וזה שכתוב ועשרת אלפים ככר כסף אשקול גו' אל גנזי המלך ביהודיים וגו' היינו שרצה ליתן כח במלכות הרשעה על די הכסף שקיבץ כנ"ל אבל על ידי העומר שהיא בחינת התורה בחינת שמא דקודשא בריך הוא שעל ידי זה מגלין ההתרה על ידי זה נכנע מלכות הרשעה ואזי נכנע כח העשירות כי מוציאין כל הניצוצות ממנו בבחינת חיל בלע ויקיאנו כנל וזה שאמר שהעומר נצח עשרת אלפים ככר כסף. היינו כח העשירות כנ"ל. וזה שמקריבין העומר בי"ו בניסון שהוא בגימטריא השם היוצא מראשי תיבות של הפסוק הנ"ל ח"יל ב"לע ו"יקיאנו כנ"ל. וכמו שכתוב בר"מ ובקרבנא דעומר ערקא הסטרא אחרא מאשת חיל כי על ידי העומר מוציאין ניצוצות הקדושה של מלכות הרשעה שהיא המן עמלק בבחינת חיל בלע ויקיאנו ועושין מזה תורה שהיא אשת חיל כנ"ל שהיא התורה שמקבלין בשבועות בחינת מנחה חדשה כנ"ל. ועייןו בר"מ שם. וכן בקריעת ים סוף שבזזו ישראל את המצרים הון גדול. איא שזכו אז ישראל להשגה גדולה מאד. כי הא בהא תליא. שעל ידי שהוציאו העשירות ממלכות הרשעה על ידי זה זכו לתורה גבוה כיע אזי נעשה מזה בחינת אשת חיל כנ"ל. וכן בגאולה אחרונה נאמר והיה סחרה ואתננה קודש לה' וכו' כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרהולמכסה עתיק אלו דברים שכיסם וכו'. היינו שעל ידי העישות של מלכות הרשעה שישוב לישראל על ידי זה בעצמו יזכו לסתרי תורה כנ"ל שהוא בחית מכסה עתיק אלו דברים שכיסם וכו' בחינתאורייתא דעתיקא שיתגלה לעתיד לבא במהרה בימינו אמן. הפוסקים נתנו סימן פל"ג שביום שחל פורים חל ל"ג בעומר כמו שכתוב בשלחם ערוך כי פורים וספירת העומר הם בחינה אחת. והשגת התורה שביום החמשים שהוא שבועות הוא על ידי בחינת פורים דהיינו על ידי מפלת המן עמלק כנ"ל ול"ג בעומר היא גם כן יום השגת התורה של ימי הספירה כי הוא יום הילולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהשיג אז מה שהשיג. ועל כן הוא חל ביום שחל פורים כי השגת הספירה הוא על ידי בחינת פורים כנ"ל. וזה ל"ג בעומר בחינת גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך בחינת השגה שמשיגין אז כנ"ל. ועל כן המן מרומז בפרשת המן כמו שכתוב את המן אכלו היינו כי המן נעשה מבחינת הכנעת מלכות המן עמלק כנ"ל. ועל כן אתוון דדין כאתוון דדין כאתוון דדין כי נעה מהמן המן כנ"ל. שייך להלכות ראש חדש הנ"לומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שהם היו בקיאים בסוד העיבור כמו שאמרו רז"ל על זה הפסוק. וזהו יודעי בינה לעתים. שהיו יודעין להמשיך הבינה והחכמה לתוך בחינת העתים דהיינו הימים והמדות כנ"ל. וזהו לדעת מה יעשה ישראל שהיו יודעין לעשות מה דהיינו תורה בבחינת ומה יעשה בה כנ"ל. וכמבואר במאמר הנ"ל. דהיינו לגלות הדעת והתורה שבתוך ההסתרה לעשות מן ההסתרה תורה שהוא בחינת מה. וכל זה על ידי בחינת ידועי בינה לעתים דההיינו על ידי המשכת החכמהמחי החיים לתוך העתים והימים שעל ידי זה מגלין ההסתרה כנ"ל. ועל כן דרשו רז"ל מזה שהיו בקיאים בסוד העיבור. כי קידוש החודש נעשה על ידי בחינה זו דהיינו על ידי התגלות ההסתרה כנ"ל.