כיבוד אב ואם ד

אות א כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וכו'. ע"פ התורה ואיה השהה לעולה (בלק"ת בסי' י"ב) ע"ש היטב. וע"כ הכבוד הוא שורש כל הבריאה כולה. וכל מה שנברא בששת ימי בראשית שורש הכל הוא הכבוד שבשבילו נברא הכל ובכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם יש בו בחי' כבוד מיוחד שבשביל וההי זה המאמר שבו נברא חלק פרטי מהבריאהכי מלא כל הארץ כבודו כי הכבוד מחיה הכל. אך אעפ"כ יש גבול להכבוד שבכל מאמר שלא יתפשט למקומו החיצונים והסט"א שהם בחי' מקומות המטונפים בבחית וכבודי לאחר לא אתן. אך א"כ מהיכן מקבלים חיות אלו המקומות כי בודא יגם הם מקבלים חיות ממנו ית'. אך הם מקבלים חיות מבחינת בראשית מאמר סתום שהוא כולל כל המאמרות וכולם מקבלים חיות ממנו. והכבוד של המאמר סתום הוא ונעלם בתכליתההעלם. ומשם דייקא מקבלין חיות הסט"א ומקומות החיצונים וכו'. וע"כ כשאדם נופל ח"ו לבחי' מקומות אלו דהיינו לבחי' מקומות המטונפים וכו'. ואז מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאד מכבודו ית' ושואל ומבקש איה מקום כבודו וכו'. עי"ז עיקר תיקונו ועלייתו בבחי' ירידה תכלית העליה וכו'. כי אי"ה מקום כבודו זה בחי' הכבוד העליון של המאמר העליון שהוא המאמר סתום בראשית כנ"ל. שמשם נמשך חיות למקומות האלו וכו' ע"ש כל זה היטב:

וזה בחי' כיבוד אב ואם. כי עיקר ההולדה נמשך מבחי' המאמר העליון הנ"ל בחי' בראשית מאמר סתום שמשם מקבלין כל חלקי הכבוד המלובשין בכל המאמרות שבהם נברא כל פרטי העולם ששורש כולם הוא הכבוד כנ"ל. כי עיקר החיוב להוליד בנים הוא בשביל כבודו ית'. כדי שיהיה קיםו העולם שישארו בניו אחריו מדור לדור לגלות כבודו בעולם שבשביל זה נברא הכל. כי הכל נברא רק בשביל הכבוד. כ"ש כל הנקרא בשמ יולכבודי בראתיו וכו' כנ"ל. ועיקר התגלות כבודו הוא רק ע"י האדם כי אין מי שיגדל ויקדש כבודו ית' כמו האדם שבשבילו נברא הכל כדי שהוא יודיע הדר כבודו ית' שיש בכל פרטי הבריאה (כמבואר כ"ז במ"א) ובשביל זה מחויבים להעמיד תולדות כדי שיתרבו בני אדם בעולם שיודיעו כבודו ית'. ובשביל זה בעצמו נתן הש"י כח כזה באדם שיוכל להוליד בצלמו בני םשזהו מנוראות נפלאותיו. כמ"ש נוראות נפליתי נפלאים מעשיך וכו' כשרז"ל. והכל בשביל כבודו ית' כדי שיתקיימו בני אדם בעולם מדור לדור שיגדלו כבודו ית' כנ"ל. נמצא שעיקר שורש כח ההולדה נמשך מכבודו שהוא שורש כל הבריאה כולה. וכן קיום כל הבריאה כל מה שנולד בכל עת הן צמחים הן חיות והן בני אדם כל נפלאות נוראותיו ית' שהוא עושה בכל עת שנותן כח שיצמח אילן כזה מגרעין אחד או שהבהמה תוליד בדומה לה וכן הולדת האדם שורש הכל הוא הכבוד כנ"ל. ועיקר הוא האדם שכל כבודו ית' תלוי בו כנ"ל. וע"כ כל כח ההולדה של האדם נמשכת מכבוד כנ"ל. אבל חלקי הכבוד המלובשין בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם ועל ידם כל ההולדות שבעולם שהם קיום העולם. וגם אלו חלקי הכבוד אין להם כח להוליד עד שיקבלו משרשם העליון שהואשורש כל המאמרות שהואהממאר סתום בראשית שהוא שורש הכל. ומשם מקבלין כל חלקי הכבוד של כל העשרה מאמרות לקיים העולם ליתן כח להמשיך כל ההולדות שבעולם. ובפרט הולדת האדם שהוא עיקר הכל שא"א להמשיךנשמתו וחיותו כ"א משורש הכל שהוא בחי' אי"ה בחי' בראשית מאמר סתום כנ"ל וכן מובן בכתבי האריז"ל שא"א להמשיך נשמות הזווגים כ"א כשמקבלים מוחין מבחי' גבוה יותר וזאת הבחי' מבחי' גבוה יותר וכן למעלה מעלה עד שורש הכל. ומשם נמשך תוספת הארה אל המוחין מדרגא לדרגא עד שנולדה הנשמה ונמשכת למטה וכו' ע"ש. היינו כנ"ל שצריכין להמשיך ההולדה משורש הכל שהואבחינת בראשית מאמר סתום כנ"ל. ומאחר שמבחינת המאמר סתוםמשם דייקא יונקים החיצונים ומקומות המטונפים מגודל ההעלמה וההסתרה וכו' כנ"ל. ע"כ בזה העולם ע"פ רוב נאחזת תוקף הסט"א בכל הזווגים של רוב בני האדם וכ"ש בזוהר. כי א"א להאדם שיעלה לשם לבחי' מאמר סתום וכו' כ"א כשירד תחילה לברר ניצוצות מעמקי הקליפות שהם בחינת מקומות המטונפים שנפלו לשם כמה ניצוצות ונשמות מחטא אדה"ר. וכשיורד לשם הוא מחפש ודורש אי"ה מקום כבודו ואזי עולה בתכלית העליה וממשיך הנשמה משם מבחינת איה מאמר סתום שהוא שורש הכל כנ"ל. וע"כ יש בענין הזווג מלחמה גדולה ונוראה מאד כדיוע. וזעירין אינון שזוכין לנצח מלחמה זו בשלימות. ויש בזה אלפים ורבבות בחי' כי יש צדיקים נוראים מאד שאע"פ שיורדים להעלות ניצוצות ממקום שצרייכן להעלות אעפ"כ בגודל כחם הם מתגברים שלא תהיה נאחז בהם שום אחיזה מזוהמת של מקומות המטונפים שמשם תוקף התגברות התאוה הזאת רק יוצאין משם בשלום. וע"כ באמת ממשיכין נשמות גבוהות מאד ממקום שממשיכין. אבל עכ"פ איך שהואמאחר שהואביהתר כדת התורההקודשה נמשכין נשמות גבוהות וקדושות בכל הולדה אע"פ שיש בו איזה אחיזה מהזוהמא כ"ש הן בעון חוללתי וכו'. עכ"ז נמשכת הנשמה ממקום גבוה מאד מבחי' מאמר סתום הנ"ל היינו בבחי' הנ"ל בבחי' ירידה תכלית העליה. שדייקא מחמת שמוכרח לירד למקומות אלו שרחוקים מאד מכבודו יתברך שיניקתם ממאמר סתום שמהם התגברות כל התאות בפרט תאוה זאת איז על ידי ירידתו לשם בהיתר לקיים מצות התורה. ואזי הוא שואל ומחפש ומבקש איה מקום כבודו במקומות כאלו. ואזי הוא עולה בתכלית העליה לבחי' אי"ה בחי' בראשית מאמר סתום שמשם נשמת ההולדה. ואפי' מי שאינו זוכה לידע מזה לשאול ולחפש אז אי"ה מקום כבודו אעפ"כ מאחר שהוא בהיתר נעשה כ"ז ממילא בכח הצדיקים העוסקים בזה. כי הצדיקים מקיימין כל העולמותו בכחם ועל ידם כל ההולדות שבעולם. כי עיקר שורש ההולדה מבחי' אי"ה מאמר סתום. שמשם דייקא יניקת מקומות הנ"ל. שמשם נמשך הזוהמא והתגברות התאוה שנאחז בההולדה. ועי"ז דייקא שהם מתגברים עי"ז דייקא עולים משם לבחי' אי"ה שהוא שרש םשמשם עיקר ההולדה כנ"ל:

אות ב ובשביל זה הזהירנו השי"ת בעשרת הדברו על כיבוד אב ואם. להורות שבאמת ההולדה ע"י שורש הכבוד שהוא בחי' אי"ה שמשם נמשין כל חלקי הכבוד המלובשין בכל העשרה מאמרות שבשבילם נברא ונתקיים כל הבריאה כנ"ל. כי זה הבן שנולד מטיפה סרוחה של אביו ואמו שזהו בחי' מקומות המטונפים היפך הכבוד. כי שם אחיזת התגברות התאות הבאים מהסט"א בחי' הן בעון חוללתי כנ"ל. כשזה הבן חוזר ונותן כבוד לאביו ולאמו שהולידו אותו. בזה מורה שמברר ומעלה ומגלה הכבוד מהמקומות שהכבוד היה נעלם ונסתר בהם שהם בחי' מקומות המטונפים כנ"ל. כי באמת הם יונקים מהכבוד העליון מבחי' בראשית מאמר סתום כנ"ל שמשם עיקר הכבוד כנ"ל. ובזה תלוי עיקר עבודת האדם כי עיקר עבודת האדם הוא לגלות כבודו ית' כי רק בשביל זה נברא כנ"ל. היינו כי אע"פ שבאמת מלא כל הארץ כבודו. אעפ"כ צריכין את האדם שיגלה זאת בעולם שכבודו ית' מלא כל הארץ. כי הקליפותבחי' מקומות המטונפים שיניקתם ממאמר סתום הם רוצים להתגבר בכל עת להעלים כבודו ית' שמשם באים כל התאות וכל העבירות ח"ו שהם פגם כבודו ח"ו שזהו בח'י חורבן ביהמ"ק. כ"ש וכבדו ה' מלא את הבית וכו'. ובעו"ה התגברו הסט"א והחריבו הביהמ"ק והסתירו כבודו הגדול שהי' שוכן שם. כ"ש (תהלים עט) אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך וכו' וכ"ש לארץ חללו משכן שמך. וכמו שאנו אומרים גלה יקירינו ונוטל כבוד צבית חיינו וכו'. וכל עבודתינו לברר הכבוד מהקליפות. כי אף על פי שאינם יכולים לינק מעצם הכבוד בבחי' וכבודי לאחר לא אתן כנ"ל. אעפ"כ ע"י שהם יונקים ממאמר סתום הם רוצים להתגבר להעלים ולהסתיר כבודו ית' שזהו בחי' חורבן ביהמ"ק בעו"ה כנ"ל. ועקיר עבודתינו לתקן זאת להשתדל בכל ימי חיינו לברר ולהעלות ולגלות הכבוד שנסתר ונעלם על ידם. ועיקר התגלות הכבוד הוא ע"י שאנו יודעין שגם המקומות המטונפים בעצמן שרחוקים מכבודו ית' גם הם יונקים ממנו יתברך ממאמר הסתום שהוא שורש כל הכבוד כנ"ל. ותיכף כשיודעין זאת ומחפשין ומבקשין גם שם אחר כבודו ית' בחי' אי"ה מקום כבודו כנ"ל. אזי תיכף נתבטלים הקליפות וכל מקומות המטונפי כי כל כחם ויניקתם הוארק מההסתרה וההעלמה מחמת שיונקים ממאמר סתום ונעלם כנ"ל. אבל תיכף כשיודעין זאת שגם יניקתם בעצמן הוא מהש"י מבחי' מאמר סתום שוב אין להם שום יניקה ונתבטלים לגמרי. ואז יכשהם נתבטלים אזי חוזר ונתגלה שם כבודו ית' בהתגלות גדול בבחי' ספרו בגוים את כבודו. וכתיב הגידו באיים כבודי וכו'. כי מה שבתחלה לא נתפשט הכבוד לשם בבחי' וכבודי לאחר לא אתן זההיה רק מחמת שהיה שם התגברות הקליפות בחי' מקומות המטונפים. אבל תיכף כשהם נתבטלים על ידי שיודעים האמת שיניקתם מהשי"ת ממאמר סתום שעי"ז נתבטלים לגמרי כנ"ל, אזי תיכף נתגלה שם כבודו ית'. וזה עיקר עבודת האדם לגלות כבודו ית' מכל המקומו שהיה נסתר ונעלם בהם. למען דעת כל עמי הארץ האמת כי מלא כל הארץ כבודו. וע"כ באמת עיקר העבודה על ידי הבקשה והחיפוש אחר כבודו יתברך כ"ש דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד וכתיב ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו וכו'. וכתיב לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש. וכן בפסוקים רבים כי צרייכם לבק ולדרוש ולחפש הרבה את כבודו ית' בזה העולם כל ימי חייו. כי זה העיקר. כי ידוע שהקליפה קדמה לפירי. וא"א להגיע לכבודו ית' כ"א כשעוברין תחילה דרך הקליפות לשבר אותם ולבער אותם. וכשמשברין הקליפה אז זוכין לפרי. שזהו בחי' כל התאות והנסיונות והמניעות והבלבולים והעיכובים שסובבין את כל אדם קודם שזוכה להכיר כבודו ית'. וכל זה נמשך ממקומות החיצונים בחי' מקומות המטונפים הנ"ל שיניקתם ממאמר סתום כנ"ל. וכשעובר באלו המקומות אזי עיקר תקנתו שידרוש ויבקש ויחפש גם שם אחר כבודו ית' בבחי' אי"ה מקום כבודו וכו'. שעי"ז הוא עולה בתכלית העליה וכל הקליפות נתבטלים ואז נתגלה כבודו כנ"ל. נמצא שעיקר עבודת האדם שהוא לגלות כבודו ית' הוא דייקא ע"י הבקשה והחיפוש בכל מקומות הרחוקים מהקדושה וכו' כנ"ל. ע"י שיודע שגם שם נעלם ונסתר כבודו ית' בבחי' אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי המובא בהתורה הנ"ל. ע"כ ע"י שמקיים מצוות כיבוד אב ואם בזה מגלה כבודו ית' מכל ההסתרות. כי כיבוד אב ואם זה בחי' שמברר הכבוד הנעלם והנסתר שמשם ההולדה כנ"ל. שבזה הכבוד הנעלם היו תחילה הקליפות נאחזין מאד שמשם התגברות תאוה זאת שעל ידה ההולדה. ועכשיו כשזה הבן חוזר ונותן כבוד ליולדיו כי הוא מאמין שאביו ואמו הגדילו כבודו ית' ע" ישהולידו אותו שבשביל זה מגיע להם כבוד בבחי' כי מכבדי אכבד. נמצא שמאמין בהאמת שהולדתו נמשכת משורש הכבוד דהיינו מבחי' מאמר סתום שהוא שורש כל הכבוד. ואזי מגלה הכבוד שהי' נסתר ונעלם על ידי מקומות המטונפים כי הם נתבטלים ע"י שמגלים שגם הם בעצמן יונקים ממנו ית' וכו' כנ"ל. ועי"ז יכול לעסוק בעבודת הש"י ולגלות כבודו ית' כל ימי חייו. כי עיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י שיודעים ומאמינים שגם במקומות המטונפים נעלם ונסתר שורש כבודו ית' שזהו בחי' מצות כיבוד אב ואם כנ"ל:

אות ג וזה שכתב בלק"ת מהאריז"ל בפ' וירא שמצות כיבוד אב ואם הוא מחמת שאביו ואמו נותנין לו לבוש שעי"ז כל עבודתו וכו'. ומובן שם שעבודת האדם ע"י מצות כיבוד אב ואם היינו כנ"ל. וזה כבד את אביך ואת אמך ואת שבתותי תשמורו וכו' כולכם חייבים בכבודי. כי עיקר כיבוד אב כדי שיוכל לגלות כבוד הש"י אבל כשאביו אומר לו לעבור על ד"ת ולפגום בכבודו ית' בודאי אין צריך לשמוע לו. אדרבא בזה מקיים כיבוד אב כשאינו שומע לו לעבור על ד"ת. כי עיקר כיבוד אב הוא בשביל לגלות כבוד המקום ב"ה כנ"ל:

אות ד וזה כבד את אביך ואת אמך למען יאירכון ימיך. כי על ידי כיבוד אב ממשיכין הכבוד ממאמר סתום שנתגלה ע"י כיבוד אב ע"י שמגלין שההולדה משם כנ"ל ושם עיקר האריכות ימים כידוע בכתבים שבשביל זה היו הדורות הראשונים בימי אדם ונח מאריכין ימים מחמת שקיבלו חיות מבחי' א"א בחי' כתר שהוא בחי' המאמר סתום הנ"ל בחי' אי"ה כידוע. ומחמת שע"י כיבוד אב זוכין לעלות לשם כנ"ל. ע"כ זוכין עי"ז לאריכות ימים בחי' למען יאריכון ימיך וכו':

ועפ"ז יכולין להבין קצת מה שהדורות הראשונים הנ"ל היו רשעים כל כך אע"פ שינקו מקדושה גבוה כ"כ מבחי' א"א כתר כנ"ל. אך באמת אדרבא דייקא עי"ז לא היו יכולים לעמוד בנסיון. כי מחמת שיניקתם הי' מבראשית מאמר סתום וכו' שמשם יניקת הקליפות. על כן התגברו בהם ביותר אחיזת הקליפות שיונקים משם. והם היו צריכים אז לדרוש ולבקש הרבה את הש"י במקומות ההם ואז היו עולים בתכלית העליה. אבל הם לא עמדו בנסיון ולא דרשוהו ובקשוהו כראוי ועי"ז נתאחזו בהם ביותר תוקף הסט"א שיניקתם משם. ומחמת זה היו רשעים כ"כ:

אות ה וזה בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'. כי תהו ובהו וחשך שהם תוקף אחיזת הקליפות יניקתם מבחי' בראשית מאמר סתום כנ"ל. וזהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, זה בחי' התגלות האור מתוך החשך התגלו כבודו מהעדר הכבוד כי הקליפה קדמה לפרי כי הם יונקים ממאר סתום שהוא קודם וראשון לכל. ועל כן תיכף כשנתהוה מהמאמר סתום בראשית. תיכף מעוצם ההעלמה וההסתרה נתאחזו הם בחי' והארץ יהתה תהו ובהו וחשך וכו'. אך ורוח אלקים דא רוחו של משיח מרחפת על פני המים דא אורייתא. כי כי עיקר התגלות הכבוד מתוך המאמר סתום לגרש אחיזת הקליפות ולגות להמשיך כבודו ממאמר סתום מההעלם אל הגילוי שזה עיקר עבודת האדם. עיקר בחי' זאת נעשית בשלימות ע"י רוחו של משיח שהוא עוסק תמיד לגרש הקליפות ולגלות כבודו מההעלם אל הגילוי.שזהו בחי' התגלות התורה שהואעיקר כבודו ית' כשר"ל אין כבוד אלא תורה ומתיילת בריאת העולם עד הנה הוא עוסק בזהעד שיגמרו בשלימות לגלות כבודו ית' כראוי ואז יבא לגאלינו. שאז יהיה עיקר התגלו כבודו בכל העולם. כש"ש ונגלה כבוד ה' וכו'. וע"כ ע"י בחי' ורוח אלקים בחי' רוח ושל משיח שהוא מגלה כבודו יתברך מההעלם כנ"ל. עי"ז ויאמר אלקים יהי אור וכו' וכן ויאמר אלקים יהי רקיע וכו'. וכן כל המאמרות שכולם הם בחינת התגלות כבודו מההעלם אל הגילוי מבחי' אי"ה לבחי' מכה"כ שכל זה נעשה ע"י בחי' רוחו של משיח. וזה עיקר עבודת האדם כל ימי חייו כנ"ל:

אות ו וזה בחי' עתידין בתי רתטיאותו כוו' שלימדו בהם תורה ברבים שנא' ונשאר גם הוא לאלקינו. כי ישראל מחפשין ודורדשין אחר כבודו ית' תמיד אפילו בגלות בכל מקומות הרחוקים בחי' מקומות המטונפים שהם בחי'ת בתי תרטיאות וקרקיסיאות שלהם וע"י הבקשה והחיפוש אחר כבודו יתב' גם שם. על ידי זה מבטלים אחיזת החיצונים ונתגלה כבודו יתברך גם שם כנ"ל. עד שיזכו שגם בהם ילמדו תורה ברבים. כיגם שם יתגלה כבודו ע"י הבקשה והחיפוש אחר כבודו ית' תמיד כנ"ל:

אות ז וזהו בחי' הקדיש שאומרים היתומים על אביהם ואמם כל השנה ואח"כ ביםו היאר צייט שהוא בשביל תיקון לנשמת המת. ולכאורה אין הדבר מובן מדוע בחרו לומר קשי דוקא ולא שאר דברים שבקדושה. אך ע"פ הנ"ל מובן קצת כי עיקר תיקון שיכולין לעשות לנשמת המת הוא רק ע"י בחי' אי"ה הנ"ל. כי הלא הואכבר מת והלך לעולמו. ושם אין מעשה של שום מצוה כי היום לעשותם כתיב. וכפי מה שפעל במעשיו כן משלמין לו שם. כי הכל לפי החשבון ומה מועיל לו מה שעושין בשבילו כאן. אך עיקר תקונו הוא ע"י בחינת אי"ה הנ"ל שהוא בחי' מאמר סתום שהוא למעלה מהתורה. כי התורה כלולה בעשרת הדברות שהם בחי' עשרה ממארות שהם בחינת התגלות כבודו ית' כי אין כבוד אלא תורה ובחי' אי"ה בחי' בראשית שהוא מאמר סתום הוא למעלה מהתורה בחי' שרשי התורה. ושם נתהפך הכל לטובה כי שם הוא שורש התשובה שהוא למעלה מהתורה והחמכה כי ע"פ דין אין מועיל תשובה כשארז"ל. וזה בחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך שנאמר על תיקון הצריכים לשוב כשפרש"י שם שביקש דוד שיודיעו הש"י מה יעשו אותם שהפרו תורתך וכו' ע"ש. וברוח קדשו השיג בתוך שאלתו תשובה על דבריו. כי זה הפסוק בעצמו הוא בחי' תיקונים של הבעלי תשובה. כי זה הפסוק מרמז על אורייתא דעתיקא כ"ש בזוהר בתחילת האד"ר ומובא בדבריו ז"ל פתח ר"ש ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך דא אורייתא דעתיקא וכו' שהוא בחי' שרשי התורה כידוע.ושם הוא למעלה מהתורה ושם עיקר התיקון של הבעלי תשובה. ושם יכולין לתקן גם נשמת המת מי שיכול לעלות לשם וע"כ באמת עיקר התיקון ע"י הצדיק הגדול שיכול לעלות לשם ששם יכול לתקן הכל. וע"כ אומריםקדיש על המת כי קדיש הוא בבחי' אי"ה מאמא סתום הנ"ל. כי קדיש הוא למעלה מכל הקדושות בבחינת בריך הוא לעילא מן כל ברכתא ושירתא וכו' שזהו בחי' אי"ה מאמר סתום הנ"ל וע"כ שם עיקר התיקון של המת. וע"כ אומרים קדיש דייקא בשביל תקונו וכנ"ל. וע"כ עיקר התיקון כשמניח בנים שאומרים עבורו קדיש שהוא בחי' אי"ה. שמתקן כל הפגמים והפשעים אפי' אם נפל ח"ו לבחי' מקומות המטונפים בעוונותיו כי בחי' אי"ה הוא התיקון של מקומות אלו שזהו בחי' קדיש שאומרים הבנים שנמשכו לעולם ע"י בחי' זאת כמבואר לעיל לענין כיבוד אב ואם כנ"ל. כי גם בהקדיש מקיימין מצות כיבוד ביותר. כי זה ועיקר הכבוד שלהם שעושה להם טובה אח"כ ע"י בחי' אי"ה שהוא בחי' הקדיש כנ"ל. נמצא שע"י הקדיש שאומרים הבנים על אביהם ואמם עי"ז מקיימים מצות כיבוד ומתקנים תחילת הפגם של ההולדה שנתאחזו שם בחי' מקומות המטונפים בחינן הן בעון חוללתי וכו'. כי ע"י הקדיש שהוא בחינת אי"ה כנ"ל עי"ז עולין לשם לבחינת אי"ה וכו' שעי"ז עיקר התיקון על כל זה וכנ"ל והבן:

(הלכה ה' בהלכות שבועות הלכה ב')