הלוואה ד

אות א המלוה את חבירו בשטר גובה ממשועבדים. אבל מלוה על פה אינו גובה ממשועבדים גם מלוה ע"פ יכול לכפור אלב נגד שטר אינו נאמן:

כי איתא בדברי אדמו"ר ז"ל שהלוה מחבריו הוא בבחי' מוחין דקטנות כי עבד לוה לאיש מלוה וארז"ל עשרה קבין שינה ירדו לעולם וט' נטלו עבדים ושינה היא בחי' הסתלקות המוחין בחי' מוחין דקטנות ע"ש:

ובשביל זה הזהירו רז"ל מאד שלא ללוות בלא שטר כמבואר כמה מעשיות בגמ' שלא רצה להלוות לחבירו הת"ח בע"ש עד שיביא שטר וכו' ע"ש. כי מחמת שההלוואה היא בבחי' מוחין דקטנות וזה ידוע שעיקר אחיזת הס"א שהוא הכפירה והשקר ושכחה היא בבחי' מוחין דקטנות שהם בחי' דינים ע"כ צריכין ליזהר מאד שלא להלוות בלא שטר כדי שלא יבא לידי כפירה והכחשה או שכחה מחמת שהם נאחזים שם בההלוואה שהיא בחי' מוחין דקטנות וכנ"ל וע"כ צריכין שטר דייקא ולא סגי בעדים לחוד. כי שטר ממתיק בחי' מוחין דקטנות כי השטר צריך שיהיה נכתב כדין וכדת תורתינו הק' וצריכין לדקדק בו כמו בכתיבת ספרים קדושים כמבואר בסימן מ"ב סעיף ג' שצריכין להתבונן בווין וזיינין וכו' ויהי' הכתב מיושר ושוה בכל דבריו וכו' כי השטר הוא בבחי' תורה שבכתב כי על פיו אנו דנין הדין תורה בין הלוה והמלוה. וזה מרומז בדברי רז"ל שאמרו מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי כי השטר הנכתב כד"ת הוא בבחי' כתיבת התורה וכנ"ל וע"כ השטר ממתיק ומבטל בחי' המוחין דקטנות שהוא בחי' ההלואה שמשם אחיזת השקר כנ"ל כי תורה שבכתב שהוא בחי' השטר הוא מתקן וממתיק בחי' מוחין דקטנות בבחי' בן חמש שנים למקרא שכשהאדם בן חמש שנים שאז הוא בבחי' מוחין דקטנות כי הוא קטן עדיין ומוחו בקטנות אז צריכין ללמדו מקרא שהוא תורה שבכתב כדי לתקן ולהמתיק בחי' המוחין דקטנות וכן מובא בכתבי האריז"ל שתורה שבכתב נמשכת ממקום שנמשכת ויורדת למטה עד העשי' וזה ידוע שעיקר אחיזת מוחין דקטנות הוא בעשי' שהוא תכלית הגשמיות היינו כנ"ל:

אות ב וע"כ מלוה בשטר גובה ממשועבדים ודייקא מקרקעות שהם נכסים שיש להם אחריות ולא ממטלטלים אבל מלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים אפילו מקרקעות כי כל דבר יש לו שורש למעלה דהיינו בתהורה שהיא שורש וחיות של כל הארץ ומלואה ושורש קרקעות ומטלטלין הם בבחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ כי כמו שהארץ היא שורש של הדברים שבעולם כי הכל הי' מן העפר כי כל הפירו תוכל הבגדים וכל המטלטלין והחפצים שבעולם הכל הי' מן העפר ואעפ"כ מהעפר עצמו א"א להנות ולטעום מפירותיו שכולם מושרשים בה כ"א כשזורעין ונוטעין אותה ועבדין עודתה עד שעושה פירות ואז דייקא רואין גדולת הארת ומלעתה שמגדלת פירות נפלאות כאלו ואז דייקא נהנין ומתענגין ממנה בכל טוב הארץ שהצמיחה. כמו כן הוא בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ שתורה שבכתב היא שורש הכל שורש כל הדינים והמצוות שבתורה עם כל דקדוקיהם ופרטיהם וענפיהם וכוונותיהם וכו' כי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. אבל אעפ"כ מתורה שבכתב בעצמה בלא תורה שבע"פ א"א לידע ולקיים שום מצוה כלל. כי מצות תפילין לא נאמרו כ"א בפסוק א' וקשרתם ואין יודעין אם על כף היד או על הקיבורת ואם צריכין להניח הפ' בבתים ועל מה יהי' נכתבין וכן שאר דיני התפילין וכן בכל המצות וכמבואר מזה במ"א וכאשר האריכוו בזה בכמה ספרי קדושים ע"כ בוודא ימתורה שבכתב בעצמה א"א להתקיים כי אין יודעין לקיים שום מצוה רק ע"י חכמינו הקדושים שחרשו וזרעו ונטעו והצליחו ועשו פירות ובררו לנו כל דיני התורה בכל מצוה ומצוה כפי מה שקיבלו איש מפי איש עד משרע"ה וכפי הדרשות שדרשו ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שנמסר להם איש מפי איש עד משרע"ה שצריכין לדרוש התורה באלו הי"ג מדות ומפיכם אנו חין כי על ידם אנו יודעין כל דיני המצות בפרטיות שאנו מקיימן כל ימינו אשר הם חיינו וכו' ועל ידם קיום כל העולמות. נמצא שתורה שבכתב עם תורה שבע"פ הם בחי' הארץ ומלואה שהם קרקעות ומטלטלין ששרשם וחיותם נמשך משם וכנ"ל. וע"כ עיקר כח השטר שהוא בבחי' תורה שבכתב עיקרו על קרקעות דייקא שיכול להוציאם אפילו מלקוחות כי עיקר תורה שבכתב הוא בבחי' הארץ שהוא קרקעות וכנ"ל:

אות ג וזה בחי' מלוה בשטר קלא אית ליה כי שורש הטשר מבחי' תורה שבכתב כנ"ל שניתנה בקולות וברקים והקול בעצמו הוא בחי' הכתב בחי' קלול ה' חוצב להבות אש שהי' הקול נכתב על הלוחות אש שחורה ע"ג אש לבנה כשרז"ל כי עיקר הקולות הי' בבחי' תורה שבכתב כי הקול הוא הכתב כנ"ל אבל תורה שבע"פ אע"פ שניתנה אז ג"כ כי הש,ית הראה אז למשה אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש אבל עיקר נתינה הי' מפה לאוזן כי זהו החילוק שבין תורה שבכתב לתורה שבע"פ שתורה שבע"פ הוא בחי' סוד שאין האו"ה יודעין ממנה אבל תורה שבכתב ניתנה בפרהסיא ונכתבה בספר לעין כל וע"כ גם או"ה יודעין ממנה ולומדין אותה שזהו עיקר החילוק שבין או"ה לישראל וכמבואר בלק"ת בסי' ק"ח ע"ש:

אות ד והנה מבואר שם שמי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות איזה נתינה לכתוב ואיזהלא ניתנה לכתוב הוא יכול להכיר את איש הישראלי בין האומות ואפי' אם אחד מישראל עומד בי ןכמה אומות יכול להכירו וכו'. כי עיקר ההבדל שבין ישראל לאומות הוא בבחי' מה שלא ניתן לכתוב בחי' תורה שבע"פ כמו דאיתא שבשביל זה ניתנה תורה שבע"פ מחמת שצפה שיהיו ישראל בגלות ויעתקיו האומות לעצמן תורה שבכתב ע"כ נתן לנו תורה שבע"פ שזה אינם יכולים להעתיק מחמת שהוא בעל פה נמצא שעיקר ההבדל והיתרון של ישראל על האומות הוא בבחי' תורה שבע"פ שלא ניתן לכתוב וניש בכל אחד וא' מישרא לחלק מבחי' תורה שבע"פ שלא ניתן לכתוב וע"כ מי שמכיר בין התורות שניתנו לכתוב ושלא ניתנו לכתוב הוא יכול להכרי בין ישראל לאומות. כי זה עיקר הבדלם כנ"ל עכ"ל בסי' ק"ח הנ"ל:

אות ה וזה בחי' ר"ה ויוה"כ וכל עבודתינו בימים ההם עד ש"ע וש"ת. כי עבודתינו בר"ה וכו' עד ש"ע הכל להקים ולבנות את בחי' מלכות שהוא בחי' אמונה כיודע. כי עיקר התגלות מלכותו ית', להוודע ולהגלות כי הש"י הוא מלך על כל הארץ ומניהג ומשגיח בעולמו בכל עת ורגע כ"ז א"א לגלות כ"א ע"י אמונה כי בשכל א"א להשיג אותו ית' ולא דרכי הנהגתו כי גבהו שמים מארץ וכו' ע"כ עיקר התגלות מלכותו וממשלתו הוא ע"י אמונה כי בחי' מלכות הוא אמונה כמובא וזה כל עבודתינו בר"ה ויוה"כ עד ש"ע לנסר ולבנות בחי' מלכות אמונה שתהי' בבחי' פב"פ וכו' כמבואר בכוונות. ועיקר האמונה נמשכת ע"י התורה הקדושה שקבלנו בכתב ובע"פ כמ"ש כל מצותיך אמונה וכמ"ש (משות כד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי'. ועיקר שלימות האמונה הוא ע"י בחי' תורה שבע"פ שבזה עיקר ההבדל של ישראל על האומות כנ"ל כי באמת גם האומות כולם יש להם אמונה בהש"י בעצמו ואפילו העובדים ע"ז או שנפלו לשאר מיני כפירות בעניני הנהגתו ית' אעפ"כ מאמינים בו ית' שיש יחיד נמצא המחיוב ית"ש וכמ"ש בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וארז"ל דקרי לי' אלהא דאלהיא כי בעיקר האמונה בו ית' רובם ככולם מודים. רק שבפרטיות האמונה להאמין שהוא ית' מנהיג העולם כרצונו ומשגיח בו בהשגחה פרטיות וכל השנויים שבעולם וכל מה שנעשה בעולם בכל עת ורגע הכל על ידו ית' כי גם הטבע בעצמה הוא מנהיג ברצונו ית', בענין זה הם נבוכים בדעות זרות וכפירות גדולות עד שמחמת זה נמצאים ביניהם קצת כופרים גמורים. אבל הם בטילים במיעוטם כי הם מבוזים ביניהם בעצמן ככלבים וכולם מחרפים אותם והכל מודים בעיקר האמונה בו ית' כמבואר בהספרים שמביאים דיעותיהם. אבל אנחנו בני ישראל הבדילונ הוא ית' מן התועים ונתן לנו תורת אמת בכתב ובע"פ ואנו זוכין לאמונה לשימה בכל הבחינות כי אנו מאמינים בו ית' ושכל הנהגת העולם בכל עת הכל על ידו ית' כמ"שואתה מחי' את כולם וכתיב ואתה מושל בכל וכן הרבה וזה בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ. כי תורה שבכתב זה בחי'עיקר האמונה בו ית' ותורה שבע"פ זהו בחי' האמונה בפרטיות להאמין שכל ההנהגות העולם בפרטי פרטיות בכל עת הכל על ידו ית' לבד שזהו בחי' תורה שבע"פ שמבארת כל דיני ודרכי התורה בפרטיות שעי"ז זוכין לאמונה בפרטיות. אבל בתורה שבכתב מבואר הכל רק בדרך כהלל. ועל כן משם נמשכת האמונה בכלל. כי המאונה נמשכת כפי התורה שמשם עיקר האמונה כנ"ל וע"כ האומות שאין להם רק האמונה כלליות בו ית' אבל בפרטיות יש להם כפירות גדולות ע"כ עיקר אחיזתם בבחי' תורה שבכתב שהיא בחי' אמונה הכלליית אבל על תורה שבע" חולקים מאד מחמת שהאי בבחי' אמונה בפרטיות שהם רחוקים ממנה וכופרים בה כנ"ל ובאמת שניהם אחד היינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהם בחי'אמונה בכלל ואמונה בפרט שניהם אחד וא"א לזה בלא זה וע,כ באמת האומות והכופרים שכופרים באמונה הפרטיית ואומרים דיעות זרות בהנהגתו ית'ד ע"כ גם אמונה הכללית נפגמה אצלם מאד רק שבהעלם גדול יש להם איזה נקודה של אמונה העקריית וכן בתורה שבכתב אינם מאמינים ג"כ בשלימות כי אינם מקיימים כלל אפילו כמבואר בתורה שבכתב רק שלומדים אותה ויש להם מעט אחיזה בה אבל מתורה שבע"פ שהיא בחי' אמונה הפרטיית הם רחוקים לגמרי וחולקים עליה מאד וע"כ עיקר ההבדל והיתרון של ישראל על האומות הוא בבחי' תורה שבע"פ שהיא בחי' אמונה הפרטיית וכנ"ל:

אות ו וזה כל עבודתינו באלו הימים מר"ה עד ש"ע להשלים ולבנות את בחי' מלכות אמונה בבחי' פרצוף שלם בשלימות היינו מה שהיתה בבחי' נקודה שזאת הנקודה של האמונה נשארת תמיד ואפילו או"ה מודים בעיקר נקודת האמונה שיש יחיד נמצא ית' וכנ"ל. אבל אנו צריכין לבנות ולהשלים את בחי' נקודת האמונה שתהיה בשלימות בבחי' פרצוף היינו שתגדל ותתגלה אמונתו לעין כל שכל הנהגת העולם בכל עת ורגע בפרטיות הכל על ידו ית' בעצמו כי מלכותו בכל משלה וזהו בחי' שלימות התורה היינו שלימות תורה שבכתב ע"י תורה שבע"פ וכנ"ל וע"י נזכה להכיר מעלת וחשיבות ישראל שנבדלים מן האומות בבחי' תורה שבע"פ ועי"ז יתבטלו כל הדינים וכל הגזירות מישראל. כי איתא בס' הא"ב שעיקר כח האו"ה לגזור גזירות על ישראל ח"ו הוא ע"י שלומדים תנ"ך היינו כשישראל חוטאים ח"ו וכל החטאים הם בחי' פגם האמונה כ"ש בס' הא"ב וז"ל הפשע מכניס כפירה באדם כי כל מצות התורה הם בחי' אמונה כנ"ל וכל מי שפוגם באיזה מצוה הן עשה הן ל"ת הוא פוגם באמונה ועיקר הפגם של ישראל הוא בבחי' אמונה הפרטיית הנ"ל שהוא בחי' תורה שבע"פ שזה עיקר קדושת ישראל ובזה הם מובדלים משאר העמים כנ"ל כי שורש נקודת האמונה הכללית היא נשארת תמיד ועיקר הפגם בבחי' אמונה הפרטית בחי' תורה שבע"פ (וזה בחי' מ"ש בכתבים בכמה מקומות שכשיש פגמים בעולם אזי האמונה בחי' מלכות נקטנת שנסתלקין ממנה כל הט' ספריות ונשארת בבחי' נקוד' א' לבד היינו כנ"ל והבן) וזה עיקר הדין של ר"ה ואז עשו בא מצידיו כמובא בזוה"ק שבא לקטרג על ישראל כי אומר שח"ו ככל הגוים בית יהודה מאחר שחטאו ופגמו באמונה הפרטיית בחי' תורה שבע"פם ולא נשאר להם כ"א נקודת האמונה הכללית בחי' תורה שבכתב ששם יש גם להאו"ה אחיזה וע"כ הם רוצים להשוות ח"ו ישראל כשאר האומות ולמשול עליהם ולגזור עליהם גזירות ח"ו כי בבחי' תורה שבכתב יש להם ג"כ אחיזה וכנ"ל. אבל באמצת הבל יפצה פיהם כי אפילו כשישראל חוטאים ח"ו עדיין יש הבדל גדול ביניהם לשאר האו"ה כי אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון ולא זו אף זו כי גם העונות של ישראל נתהפכין לזכיות ע"י התשובה שעושין בר"ה וכל עשי"ת:

אות ז וזה בחי' הנסירה שנעשה בר"ה כי תורה שבכתב ותורה שבע"פ הם בחי' תפארת ומלכות שבתחילה הם בבחי' אב"א וכותל אחד לשניהן דהיינו שתורה שבכתב ותורה שבע"פ שניהן נכללין ומעורבין יחד וזה מחמת פגמי העולם מחמת הניצוצות שעדיין לא נתבררו מחטא אדה"ר כמבואר בכונות שמחמת זה חוזרין בכל שנה לתחילת מציאותן שהי' אב"א כי צריכין בכל שנה לחזור ולברר ניצוצות מעמקי הקליפות וקודם הבירור שבכל עת הם בבחי' אב"א היינו שתורה שבכתב ותורה שבע"פ עדיין מחוברין ומעורבין יחד ואזי התורה הנמשכת משם למטה היא מעורבת יחד ואין ניכר בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ ואזי אין יודעין מה לכתוב ומה שלא לכתוב ואזי אי ןניכר בין ישראל לעמים כנ"ל ואזי נתעורר הדין והקיטרוג של הס"א שהוא עשו וכו' מחמת שאין ניכר ונראה מעלת וחשיבות ישראל מחמת שאין מכירי9ן מה לכתוב ומה שלא לכתוב וכנ"ל ואזי ישראל צועקים כל הקולות מעמקי עמקים בבחי' ממעמקים קראתיך ה' ומרבין בתפלות ותחינות וצעקות ושוועות להש"י ותוקעין בשופר ואזי מעוררין הקולות של מ"ת ואזי חוזרין וממשיכין התורה מחדש בהתחדשות נפלא בתוספת אור י8תר וע"כ מזכירין בר"ה כל ענין מ"ת בברכת שופרות כ"ש אתה נגלית וכו' ואזי ע"י קול שופר שהוא בחי' קולות של מ"ת עי"ז נעשית הנסירה כמבואר בכונות היינו שאז ניסר ונבנה בחי' מלכות אמונה שהיא בחי' תורה שבע"פ דהיינו שחוזרין וממשכיין אז אור התורה בהתחדשות נפלאה עד שזוכין לנסר תורה שבע"פ מתורה שבכתב כדי שנזכה להכיר בין בחי' תורה שבכתב ובין תורה שבע"פ לידע מה לכתוב ומה שלא לכתוב ואזי יודעין להכיר אפילו הגרוע שבישראל בין אלפים מהאומות ואזי הכל רואין מעלת וחשיבות וגדולת ישראל עם קדוש הנבחר מכל העמים וע"כ אז ע"י קול שופר נמתקין ונתבטלין כל הדיניין מישראל מאחר שאז רועין ומכיריןחשיבות ישראל ע"כ אין להם עוד פתחון פה להלשין ולקטרג ולגזור גזירות ח"ו על ישראל מאחר שהכל רואין מעלות וחשיבות של ישראל אפי' של הגרוע שבגרועים ע"י שממשיכין עתה תורה בבחי' תיקון הנ"ל שינסר תורה שבע"פ מתורה שבכתב עד שיודעין מה לכתוב ומה שלא לכתוב שעי"ז מכירין הגרוע שבישראל בין אלפים מהאומות כנ"ל:

אות ח כי ע"י הקולות אנו מבטלין כל כח אחיזתם ויניקתם משרשו כי כל כחם לגזור ח"ו הוא ע"י שלומדים תורה שבכתב כנ"ל חמחמת שבבחי' תורה שבכתב יש להם איזה אחיזה כנ"ל וכל זה הוא רק כשיש פגמים וכל הפגמים מגיעים עיקרם בבחי' תורה שבע"פ בבחי' אמונה הפרטיית ואז נתעלם אור תורה שבע"פ ונכללת בבחי' תורה שבכתב ונעשים שניהם בבחי' אב"א וכולת א' לשניהן ואזי גם תורה שבכתב חוגרת שק ונפגמה בעונותינו כי באמת אין שלימות אור לתורה שבכתב כ"א ע"י תורה שבע"פ ואזי מחמת שאור תורה שבע"פ נעלמת וגם בחי' תורה שבכתב נפגמה עי"ז אזי האו"ה שאחיזתם בבחי' תורה שבכתב הם מתגברים ורוצים לפרש התורה כדעתם הרעה וחולקים על ישראל ורוצים לגזור עליהם גזירות ח"ו. וכ"ז נמשך מפגם ישראל בעצמן וכנ"ל והעיקר מכתות הנמשכין אחר דרכי המחקרים והאפיקורסים שנתפשטו עתה מאד בעו"ה ורוצים להפוך הקערה על פיה ח"ו ועושים בתי כנסיות לרעה לחנך נערי בני ישראל בדרכם ובלימודם הרע והטמא לנוחרם ולעוקרם משני עולמות ח"ו אוי לעינים שכך רואות אוי לאזנים שכך שומעת אוי לנו על הרע הגדולה הזאת הגדולה מכל הצרות באחרית הימים האלה בעוקבא דמשיחא אוי מה היה לנו מה נאמר מה נדבר וכל הכפירות הואפיקורסית של אלו הכתות הוא בתורה שבע"פ כי תורה שבכתב לומדים בפירושיהם הרעים אבל על תורה שבע"פ חורקים שיניהם כידוע ומחמת זה רוצים להתגבר האומות שאחיזתן בתורה שבכתב כשאין בה שלימות ע"י תורה שבע"פ הם רוצים להתגבר ולגזור גזירות ח"ו וע"כ כל גזירתם נוט להרחיק ישראל מהתורה הק' ועיקר מתורה שבע"פ כידוע. אלב אנחנו בני ישראל אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ואנו תופסין אומנות אבותינו לצעוק ולזעוק ולהתחנן להש"י קול גדול ולא יספ עד ישקיף וירא ה' משמים וע"י הקולות שאנו צועקין בפרט בר"ה וע"י קול השופר עי"ז אנו מעוררין רחמי הש"י ועי"ז הוא מעורר זכות וכח מ"ת שניתנה בקולות ואזי חוזר וממשיך לנו אור התורה מחדש בתוספת אור נפלא. ואזי נעשית בחי' הנסירה דהיינו שיכולין להכיר בין בחי' תורה שבכתב ובין בחי' תורה שבע"פ שעי"ז עיקר היחוד והחיבור והשלימות של תורה שבכתב עם תורה שבעל פה שמתחברין ומאירין זה לזה באור נפלא כיאין שלימות לזה בלא זה ואזי הכל רואין מעלת ישראל כנ"ל. ואזי אין להם כח לגזור שום גזירה ח"ו מחמת שרואין חשיבות ישראל ע"י שנתגלה אור בחי' תורה שבע"פ בשלימות כנ"ל ואז ינתבטל אחיזתם ויניקתם גם מתורה שבכתב כי כשיש שלימות לתורה שבכתב ע"י תורה שבע"פ נתבטל אחיזתם ויניקתם הרעה וכנ"ל:

ובתיקון זה אנו עוסקין מר"ה עד יוה"כ שאז נגמרת הנסירה כנ"ל וע"כ אז ביוה"כ הוא עיקר נתינת התורה כי אז ניתנו הלוחות שניות כי אז נגמר קבלת התורה בבחי' התיקון הנ"ל כדי להכיר חשיבות ישראל כנ"ל כי אז ביוה"כ עולה המלכות בעליות גדולות. ומלכות היא בחי' תורה שבע"פ בחי' אמונה הפרטיית שנתעלה אז מאד ששם ניכר ההבדל של ישראל על האומות וע"כ אז הש"י מתרצה לישראל בשמחה ברחמים גדולים ומוחל לעונותינו בכל שנה מחמת שאז ניכר חשיבות ישראל ע"י עליית המלכות שהוא בחי' תורה שבע"פ וכנ"ל:

אות ט וזהו בחי' סוכות שאז הש"י מגלה לעין כל חשיבות ישראל כי אז אימא מסככא על בנין והכל רואין שיראל נצחו המלחמה כ"ש בזוהר מאן נצח מאן דאחיד מאני קרבא בידיה והכל רואין אז כי חלק ה' עמו וכו' כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו כמובא בזוהר. כי ע"י שננסר ונבנה בחי' תורה שבע"פ מר"ה עד יוה"כ עי"ז הכל רואין חשיבות ישראל בסוכות וכנ"ל. וזהו בחי' ש"ע וש"ת שאז מסיימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה מחדש בכל שנה ושנה דהיינו שאנו חוזרין ומתחילין התורה בתוספת אור נפלא שזכינו לחזור ולהמשיכה מחדש בר"ה וכנ"ל. והעיקר הוא שחזרנו והמשכנו התורה בתוספת אור בבחי' תיקון הנ"ל שנזכה להכרי בין מה שניתן לכתוב שהוא בחי' תורה שבכתב בין מה שלא ניתן לכתוב שהוא בחי' תורה שבע"פ שעי"ז ניכר חשיבות ישראל כנ"לף. וזה כל ענין סדר וזאת הברכה שמשה רבינו בירך את ישראל לפני מותו והזכיר וגילה מלעתם וחשיבותם על כל האומות לעין כל להורות שאין להם חלק ונחלה בנו אפילו בתורה שבכתב כי הם לא רצו לקבלה רק אנו בני ישראל. וז"ש בהתחלת הברכה ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וכו'. דהיינו שהחזיר התורה על בני שעיר וישמעאל שהם כלל כל האומות ולא רצו לקבלה רק אנחנו בני ישראל עם קדוש קבלנוה מידו לידינו. וזהו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שהתורה צוה לנו דייקא ולא להם ואין להם חלק ונחלה בנו ואין להם כח לפרש ולבאר שום מקרא כדעתם הרעה כי התורה ניתנה רק לנו וכפי אשר אנחנו מפרשים אותה כפי קבלתינו כן יקום. וכל יניקתם וחיותם שצריכין לקבל מהתורה שמקיימת הכל, צריכין לבא אלינו ולקבל מאתנו די חיותם כי התורה שבכתב ובע"פ הכל שלנו. וזהו שמסיים אשריך ישראל מי כמוך וכו' שמזכיר חשיבות ישראל על האומות וכנ"ל. וזהו ואתה על במותימו תדרוך שאנחנו נמשול בהם והם יהיו תחתינו כי כל חיותם אפילו מתורה שבכתב הכל שלנו והם צריכין לשמוע אלינו וכמו שנזכה לעתיד כמבואר בכל הנחמות ישעיה וירמיה וכו'. וזהו שמסיים וכל ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ופירש"י ששיבר את הלוחות לעיניהם. ולכאורה תמוה מה ענינו לכאן שרוצה להזכיר גדולת משה וישראל שמזכיר שבירת הלוחות אך באמת ע"י שבירת הלוחות הראה משה גודל מלעת תורה שבע"פ שאין שום שלימות לתורה שבכתב כ"א ע"י תרוה שבע"פ. כי הם עשו את העגל ועבדו ע"ז ופגמו באמונה ועיקר הפגם שלהם היה בבחי' אמונה הפרטיו' שהוא בחי' תורה שבע"פ שזהו הפגם של כל עע"א כי באמונה הכלליות בחי' תורה שבכתב הם מודים קצת בבחי' בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי וכו' כנ"ל וכמו שמובן שם מענינו בפ' העגל שאמרו קום עשה לנו אליהם אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו וכו' שאמרו שצריכין אמצעי בין הש"י וביניהם כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה ויסב (בסי' סב). וע"כ עיקר טעותם היה בפירוש דברי משה שאמר לסוף שש אני בא וטעו בין שש לשבע כשארז"ל היינו שטעו ופגמו בבחי' תורה שבע"פ שהוא פי' תורה שבכתב וע"כ טעו אז בהפירוש של דברי משה שהיו צריכין לפרשו בדרך האמת של בחי' תורה שבע"פ והם פגמו בזה ופירשו כדעתם הרעה של הער"ר ועי"ז עשו מה שעשו. נמצא שעיקר הפגם שלהם ע"י שפגמו בתורה שבע"פ כנ"ל ע"כ מיד שיבר את הלוחות לעיניהם להורות להם שמאחר שכפרו בתורה שבע"פ שוב עאין קיום לתורה שבכתב כי אי ןשום קיום לתורה שבכתב כ"א ע"י תורה שבע"פ כנ"ל וע"כ מיד היו הלוחות לעיניהם להורות להם שמאחר שכפרו בתורה ש בע"פ שוב אין קים לתורה שבכתב כי אין שום קיום לתורה שבכתב כ"א ע"י תורה שבע"פ כנ"ל וע"כ מיד היו הלוחות כבדים על ידו ושברם מיד להורות שלפי דבריהם שכופרים בתורה שבע"פ כל התורה נתבטלה ח"ו אפילו שבכתב כי אין קיום לזה בלא זה וכנ"ל. ובזה תיקון משה תיקון גדול והש"י הסכים לדבריו כשרז"ל אשר שברת יישר כחך ששברת כדי שלא יהיה נשאר להסט"א והקליפות יניקה מתורה שבכתב שלא יוכלו להתגבר ח"ו. ואזי אח"כ מיד כשהתפלל לפני הש"י וחזר ופייסו שימחול לישראל אמר לו הש"י שיחזור ויפסול לוחות שניות ויחזור ויכתוב עליהן מחדש דהיינו שעתה צרכין לחזור ולקבל גם תורה שבכתב מחדש כי צריכין לחדש הכל לחזור ולהמשיך התורה בבחי' תיקון הנ"ל בבחי' שלימות תורה שבכתב ותורה שבע"פ לידע מה ליכתוב וכו' כדי לחזור ולהמשיך בחי' אמונה הפרטיית כדי להכיר חשיבות ישראל ולא יתערבו עוד עם הער"ר ולא יטעו אחריהם וע"כ לא ניתנו הלוחות אחרונות עד יוה"כ שאז נגמר תיקון זה כנ"ל ונקבע לנו לכל שנה ושנה לחזור ולהמשיך התורה בתיקונים הנ"ל שעי"ז נמתקין כל הדינים ונתתקן הכל כנ"ל. ועתה נכון היטב מה שאנו מסיימין התורה בזה ששבר משה הלוחות כי זהו שבח משה וישראל כי עי"ז סילק וביטל יניקת האומות מתורה שבכתב שלא יוכלו למשלו על ישראל כי גילה שאין שלימות לתורה שבכתב בלא תורה שבע"פ וכנ"ל. וע"כ עתה דייקא אנו חוזרין ומתחילין התורה מחדש ברשאשית ברא אלקים וכו' כי עתה שנתגלה מעלת תורה שבע"פ עתה יש להתורה שלימות ועתה אנו חוזרין ומתחילין התורה בתוספת אור שקבלנו בר"ה ויוה"כ כנ"ל. ועתה דייקא נתגלה האמונה בשלימות כי הש"י ברא הכל מראש ועד סוף ברצונו הטוב בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והולך ומבאר כל מעשי בראשית וכל מה שנעשה אח"כ הכל על ידו ית' שמנהיג העולם כפי העבודה והתפלה של בני אדם התחתונים כ"ש כי לא המטיר ה' אלקים ואדם אין וכו' ופירש"י עד שבא אדם והתפלל וכו'. כי עתה אנו ממשיכין האמונה בשלימות בבחי' אמונה הכלליית ואמונה הפרטיית שהם בחי' תורה שבכתב ותורה שבע"פ ששניהם אחד בחי' ה' אחד ושמו אחד. בילא"ו:

אות י ועיקר ההלואה נמשכת מחטא אדה"ר שנגזר אז בעצבון תאכלנה שמשם כל העניות ודחקות הפרנסה שמשם נמשכין כל ההלואות וע"כ בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נאמר בברכה והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה והעבטת וכו' ועיקר חטא אדה"ר הי' בחי' פגם האמונה כמובא. שמשם בחי' פגימת הירח שמשם כל העניות ר"ל כידוע כי חמה ולבנה הם בחי' משפיע ומקבל בחי' מלוה ולוה בחי' סיהרא לווי מן שמשא כמ"ש בזוה"ק (תי"ז תי' מ"ד דף ע"ט) מחמת שהלבנה נפגמה בעונותינו שמשם אחזית הס"א ומשם כל העניות והדחקות וההלואות ע"כ שכיח מאד ההכחשות והכפירות בין המלוה והלוה שנמשך מן הס"א שיונקת מבחי' פגימת הלבנה וקטנותה שהוא בחי' מוחין דקטנות שהוא בחי' הלוה וכנ"ל. ועיקר פגם הלבנה שמשם ההלואה הוא בבחי' פגם אמונה הפרטיות שהוא בחי' תורה שבע"פ שהיא בבחי' לבנה כי תורה שבכתב ותורה שבע"פ הם בבחי' חמה ולבנה כידוע. ומחמת זה בעצמו אסור להלוות בלא שטר ועיקר כחו של המלוה על הלוה הוא ע,י השטר כי זה הלוה שבא למדה זו שצריך ללוות זה בא מבחי' מיעוט הירח שהוא בחי' פגם תורה שבע"פ בחי' פגם אמונה הפרטיות וכנ"ל וע"כ אין להמלוה לסמוך על דברי הלוה בע"פ שמבטיחו לשלם לו מאחר שבחי' האמונה הפרטיית בחי' תורה שבע,פ נפגמה אלו שמשם בא שמוכרח ללוות וכנ"ל. ע"כ צריך לקבל ממונ שטר דווקא שהוא בבחי' תורה שבכתב שהוא בחי' אמונה העיקרית שזאת הבחי' עדיין נשארה אצלו כי זאת הבחי' נשארת תמיד כנ"ל. ואפילו אם הלוה איש כשר ות"ח אעפ"כ מאחר שכל בחי' ההלואה נמשך משם מבחי' פגם האמונה וכו' כנ"ל ע"כ אין לסמוך על דברים בע"פ רק ליקח שטר וכנ"ל וע"כ עיקר כחו של המלוה על הלוה הוא דייקא ע"י שטר כי עיקר סמיכות בטחונו של המלוה הוא רק על השטר שהוא בבחי' תורה שבכתב בחי' אמונה העיקריית שזה נשאר תמיד אפילו בעת המיעוט של הירח. אבל דברים שבע"פ אין לסמוך כי בבחי' ההלואה נפגם בחי' בע"פ שהוא בחי' אמונה הפרטיית וכנ"ל. כי באמת ראוי לכל אדם שיעמוד בדיבורו אפילו כשאומר בע,פ בלא שטר כי זה עיקר שלימות האמונה שיהי' לו נאמנות אפילו בע"פ שזה נמשך מבחי' אמונה הפרטיית שהיא בחי' תורה שבע,פ שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל. אבל מחמת שההלואה נמשכת מבחי' פגם אמונה זאת. ע"כ אסור לסמוך על דבריו בע"פ כנ"ל וצריכין רק לקבל שטר בכתב שנמשך מבחי' תורה שבכתב בחי' אמונה העיקריית שזה נשאר תמיד אפילו בעת הפגם וכנ"ל וע]"כ עיקר סמיכות המלוה הוא על קרקעות שהם נכסים שיש להם אחריות כי קרקעות שהם נכסים שיש להם אחריות כי קרקעות הם בבחי' תורה שבכתב בבחי' אמונה העיקריית שהיא קיימת תמיד בבחי' והארץ לעולם עומדת בחי' שכן ארץ ורעה אמונה:

אות יא ובזה תראה נפלאות, שע"כ העכו"ם שאחזיתן הוא רק בבחי' תורה שבכתב וכנ"ל ע"כ הם מחמירים ביותר לבלי לסמוך כלל בשום דבר על דברים שבע"פ ואין מקבלין שום טענה ואפי' שום בקשה אין מקבלין כ"א בכתב דייקא כידוע דרכיהם בזה. כי אצלם נפגם מאחד בחי' אמונה הפרטיית שהיא בחי' תורה שבע"פ ע"כ אין אצלם שום נאמנות בע"פ אבל ישראל עם קדוש סומכין בכמה דברים גם על דברים שבע"פ כי הם חזקים גם באמונה הפרטיית שהוא בחי' תורה שבע"פ כנ"ל. רק בענין הלואות ומו"מ וכיוצא צריכין שטר מחמת שהם נמשכין מבחי' פגם הלבנה שהוא בחי' פגם תורה שבע"פ כנ"ל. כי גם שאר מו"מ נמשך ג"כ משם שצריכין לברר ניצוצות שנפלו על ידי חטא אדה"ר שהוא בחי' פגם הלבנה פגם האמונה הנ"ל כידוע וע"כ צריכין כתב דייקא וכנ"ל. אבל אין מחמירין כ"כ שיהי' הכל בכתב דייקא כמותם. כי אצל ישראל אפילו בבחי' הפגם ח"ו לא נפגם כ"כ ח"ו כמו אצלם וע"כ בכמה דברים סומכים אצלינו גם על דברים שבע"פ כי ישראל יש להם נאמנות גם בע"פ כי הם חזקים גם בבחי' אמונה הפרטיית שהי' בחי' תורה שבע"פ וכנ"ל:

ראשי פרקים