פריקה וטעינה א

אות טו וזה בחי' מצות פריקה וטעינה בחי' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עסזוב תעזוב עמו. כי מבואר בהתורה הנ"ל שהצדיק בגודל כחו מגביה ומעלה בבחי' עיבור גם הנפשות הרחוקים מאד שלא יצאו עדיין מחול אל הקודש אפילו כחוט השערה שזהו בחי' פוק חזי גבורתא דמרך וכו' ע,ש. וזה בחי' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ודרז"ל שונאך שעבר עבירה וכו' וזהו רובץ תחת משאו שקשה להגביהו ולהעלותו מגודל המשאוי שמונהח עליו שהוא בחי' משאוי העונות בחי' כמשא כבד יכבדו וכו'. וע"כ יכול להיות שיעלה על דעתך לחדול מעזוב לו בחי' וחדלת מעזוב לו כי ידמה לך שקשה להעלותו מגודל המשאוי שעליו. אבל השי"ת רחום וחנון ורחמיו רבים מאד ע"כ הזהיר ברחמיו עזוב תעזבו עמו שאפילו נפש כזאת צריכין לעזוב ולעזור להשתדל בכל כחו להגביה ולהעלותו כי יש להצדיק כח כזה כנ"ל. וזה עמו דייקא כשדרז"ל יכול אפילו ישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה וכו' ת"ל עמו היינו כי בודאי מצוה גדולה להטפל עמו ולעזור לו ג"כ להעלות ולחדש נפשו, אבל כל זה עמו דהיינו כשהוא בעצמו רוצה ג"כ לעסוק בזה לרחם על עצמו להשתדל בתקנת נפשו לסלק המשאוי הגדולה שעליו רק שא"א לו בעצמו והוא מצפה למי שיעזור לו לזה אי מצוה גדולה לעזור לו בכל כחו להטפל עמו להעלותו כי יש כח לחדש נפשו גם כן אם הוא בעצמו יש לו איזה רצון אמתי לזה לעסוק בתקון נפשו. אבל אם רוצה לסלק עצמו לגמרי ואינו רוצה להשתדל בתקון נפשו כלל, רק רוצה שהצדיק בעצמו יעשה הכל עבורו והוא לא יעשה כלל ולא ישתדל בזה כלל, אזי בודאי אין הצדיק צריך לעסוק עמו כי א"א לעזור לו כשאינו רוצה לעסוק בעצמו בתיקונו כלל כנ"ל, וכ"ש אדמו"ר ז"ל לאחד אתה בלעדי אינך יכול לעשות כלל (דהיינו לתקן נפשו בעצמו) אבל גם אני בלעדיך איני יכול לעשות דבר, היינו שאם אתה לא תעשה כלל בודאי א,א לי לעשות עבורך הכל כי האדם הוא בעל בחירה וא"א להעלותו כ"א כשיש לו איזה התעוררות מעצמו וזהו יכול אפילו ישב לו וכו' ת"ל עמו וכו' כנ"ל:

אות טז וזהו ג"כ בחי' מצות פריקה וטעינה ממש בפשיטות כי זה שחמורו רובץ תחת משאו ויש לו צער ויגיעה כזאת בדרך, זה נמשך מבחי' בזעת אפיך תאכל לחם בחי' בעצבון תאכלנה שמשם נמשכים כל הצער והיגיעות שיש לאדם בהעסקים שעוסק בשביל פרנסה. וא"א לתקן זאת ולהנצל מזה כ"א ע"י התקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל דהיינו ע"י שישבר תאות ממון ע"י צדקה שעי"ז יזכה לבטל בחי' בזעת אפך וכו' ועי"ז יזכה לדעת שעי"ז יכולים לקבץ נפשות ולהמשיך תורה וכו' שעי"ז נמשך השגחה שלימה כ"ש שם, וכשנמשך השגחה שלימה אז נתתקן הכל בשלימות כי כל היסורים והצער והיגיעות וכו' הכל מחמת שרחוק מהשי"ת דהיינו מהתורה שעי"ז אינו זוכה להשגחה שלימה ומשם באים כל חסרון הפרנסה ועיכוב השפע וכל היסורין והיגיעות שיש לו בעניני הפרנסה. כיכל הפרנסה והשפע נמשכת מעיני השגחתו ית' אבל כשרחוקים ח"ו מהתורה שאזי אין מגיע עליו ההשגחה בשלימות וכו' כ"ש שם אזי נתפזר ח"ו השפע הנמשך מהשגחתו ית' והולכת ח"ו למקום שהולכת ואינה מגיע אליו ומזה נמשך כל דחקות הפרנסה ר"ל. כי מחמת שרחוקים מהתורה ח"ו ורחוקים מהשגחה בשלימות נמשך השפע למקום שנמשך כנ"ל דהיינו למקומות החיצונים, והעכו"ם והרשעים הגדולים שנאחזים שם מקבלים כל השפע וישראל ניזונין מתמצית. כי ישראל נאחזים בהשי"ת וצריכין לקבל השפע מבחי' השגחה שלימה דייקא וז"ש בא"י תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. תמיד דייקא זה בחי' השגחה שלימה שעיניו ית' צופות תמיד בא"י כי עיני השגחתו מגיע לשם בבחי' הכאה עד חוזרת ונ צטיירת בעיניו וע"כ עיניו דבוקים שם תמיד כי ההשגחה שלימה הוא בבחי' והחיות רצוא ושוב כ"ש שם דהיינו שבכל עת ורגע רצוא ושוב ההשגחה מעילא לתתא וחוזרת מתתא לעילא וכן חוזר חלילה בכל עת ורגע בבחי' רצוא ושוב שזהו בחי' השגחה שלימה בחי' א"י בחי' תייד עיני ה' אלקיך בה, תמיד דייקא כי א"י סמוכה אליו יתב' מכל העולם כי שם עיקר המשכת התורה כידוע. וע"כ זה שרובץ תחת משאו ויש לו יגיעה כזאת שנמשך מפגם תאות ממון מבחי' בזעת אפך וכו' מבחי' פגם ההשגחה שלימה, שעיקר תיקונו ע"י שיחזרו ויחדשו נפשו בבחי' עיבור שעי"ז יחזור ויומשך עליו השגחה שלימה כנ"ל, ע"כ אפשר יעלה על דעתך שא"א לעזור לאיש כזה מאחר שנפל כ"כ. וע"כ הזהירה התורה עזוב תעזוב עמו כי באמת צריכין להשתתף בצערו ולעזור לו בכל כחו. ובזה שמסייע לו בגשמיות ומקיים מצוה עזוב תעזוב והקם תקים, בזה החסד שעושה עמו הוא מכניע ומבטל ממנו בחי' בזעת אפך וכו' שהוא בחי' פגם תאות ממון וממשיך עליו בחי' השגחה שלימה. כי על כל אחד מישראל מוטל הדבר להשתדל בתקנת חבירו בגשמיות ורוחניות ולקיים בחבירו עזוב תעזוב והקם תקים. כי אע"פ שחבירו רחוק מאד מהשי"ת אעפ"כ יכולין לעזור גם אותו ע"י כח הצדיק האמת שיש לו כח להעלות גם נפשו בבחי' פוק חזי גבורתא דמרך וכו' כנ"ל ע"ש היטב מ"ש שם ורמיא גלא קלא לחברתה מי איכא מידי בעלמא וכו' פוק חזי גבורתא דמרך וכו' ע"ש. נמצא שכל אחד ואחד צריך לעורר ולהזכיר את חבירו ביראת שמים אע"פ שהם כמו שהם אעפ"כ בכח הצדיק כולם יכולים לעלות כנ"ל וע"כ הזהירה התורה לעזור גם להשונא דהיינו שראוהו עובר עבירה כי גם אותו צריכין לעזור הרבה כי יש כח להעלותו ג"כ בכח הצדיק הגדול העוסק בזה בבחי' פוק חזי גבורתא דמרך וכנ"ל:

(הלכה ד' בהלכות מתנה הלכה ה' אות ע"ד)