ספר הניקוד — קטע 3

ידו"ד ית', כי השי"ת הוא נשמה וקיום לשם אלה"ים הה"ד ביום עשות י"י אלה"ים ארץ ושמים, וכתיב או מי ישום אלם הלא אנכי ה' ית' וית', בהיות השי"ת מסלק שם י"ה מכנוי הנקרא אלה"ים אז ישאר מן אלה"ים אלם, וזהו סוד כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. וכשידעת זה התבונן כי כל היצור והדבור יוצא בשם ידו"ד יתברך: ואחר שהודענוך זה, דע, כי בהיות השם מניע ונבדל ונסתר מכל הנבראים, כך שמו הגדול מורה אותנו כסדר תכונת לשון הקדש שהוא סוד תכונת כל העולם ובריאתו. ואם תקשה ותאמר הלא אמרת כי שם ידו"ד ית' מניע ונסתר הרי כתיב בני בני"ו והרי אות יו"ד ואות וא"ו מאותיות השם אינם נסתרות, דע שאין הענין כן, שהרי היו"ד במקום זה אינה מניעה, כי היו"ד אינה מניעה אלא בניקוד חירק ובניקוד סגול וצרי, אבל בניקוד קמץ ופתח אינה מניעה ולפיכך היא נקראת, וכן הדין בעצמו בענין בניו, וכשנאמר שהיא נסתרת ונעלמת בעוד שהיא מניעה התנועה הראויה לה, אבל בעוד שאינה מניעה הרי היא כשאר האותיות,

כיצד הרי לך משל אותיות השם ית' שהוא ידו"ד אסור למחקו כשהם כסדר, אבל אם כתב אדם והיה אם שמוע וכו' יכול למחוק והי"ה אע"פ שהם אותיות השם, והטעם לפי שאינן עומדות בסדר תכונת השם, וכן הענין בכל הדברים שבעולם צריך אדם לכוין בכל דבר ודבר כפי המקום וכפי הצורה שעומד בה, וכן הוא אומר כי שמע אלה"ים את קול הנער באשר הוא שם, וכן אז"ל אין דנין לאדם אלא כפי מעשה של אותה שעה. ודע כי בפסוק זה גלה ענין גדול בדבר זה, בזה הפסוק הזכיר הנער והזכיר המקום שהיה בו ולפיכך חס עליו מן השמים: ודע כי כל התורה כלה על דרך זה נידונית, וכל הקושיות וכל ההויות שבגמרא, וכמו כן שים דעתך כי בכל מקום שתמצא בדבורינו בחבור זה אותיות שהם מניעות ונסתרות ונבדלות כי הכוונה לומר שהם נסתרות ונבדלות שבמקום שהם מניעות. ושמור זה העיקר הגדול: וצריכין אנו למסור בידך כלל גדול. דע כי כל האותיות כלן בהיותם מצטרפות אלו עם אלו

בתכונת תיבות הלשון כולן לפעמים מתערבות אלו עם אלו, בין האותיות המניעות בין האותיות המתנועעות, וכולן נעשות במקומות הרבה שורש מלה, כענין אומרך ח"י, כי במקום זה אות יו"ד שהיא מאותיות השם נעשית שורש במלה איננה מניעה, וכן באומרך מהם כי אות ה"א במקום זה היא שורש המלה, כאומרך אמה"ר ימה"ר תמה"ר, כי אות ה' גם היא מן השורש, וכן אות וא"ו כי לפעמים היא שורש מלה, כאומרך קוה יקוה תקוה, ובדרך זה כל האותיות כלן: אמנם יש לך להתבונן כי יש מקום לאותיות המניעות שהם עומדות במקומם ומניעות ובאותו שעה הם מניעות ונסתרות ונבדלות, אבל בזמן שאינן מניעות הרי הם מתערבות עם שאר האותיות, כמו שאמרנו לך בענין ידו"ד ית' שהוא שם הקדוש שאינו נמחק, אבל בהיות אלו האותיות עומדות שלא במקומם כמו שתאמר והי"ה הרי הם נמחקות, ושמור זה הכלל הגדול וממנו תכנס לכמה חדרים לכל מיני חכמה ותוכל להמלט מכמה קושיות כי כלל גדול הוא:

ספר הניקוד לרבי יוסף גיקטליא ז"ל - סוד החשמ"ל ואחר שהודענוך הכללים הגדולים הללו, בהיות כל ניקוד תלוי בשם המיוחד יתברך, והיאך כל מיני הניקוד בהיותם מניעים נסתרות אותיות השי"ת ונבדלות, צריכין אנו להודיעך כיצד מיני התנועות הן בשני דרכים, שבאלו שני הדרכים נמצאו כל תנועות שבעולם לכל מיני הנבראים למיניהם בעליונים ובתחתונים, וכשתבין זה אז תכנס לראות דברים נסתרים מתוך הנגלים. וקודם זה יש לנו לעוררך כי כל אותיות התורה הם כ"ב אותיות, נחלקות לשלשה עניינים. האחד, האותיות המניעות תנועה עליונית שכלית, ונקראות אותיות חשמ"ל. הב', אותיות המניעות תנועה גופנית, ונקראות אותיות חיו"ת. הג' האותיות המתנועעות מכח מניעות אבל אינן מתנועעות מעצמן ולא מניעות אחרות חוצה להם, ונקראות אופנים: האותיות הנקראות חשמ"ל הן ד' אותיות של שם, שהם חשות וממללות, לפי שהם מניעות את שאר האותיות בנקוד, והם נסתרות ונבדלות ואינן נראות, ולפיכך נקראות חשמ"ל כלומר

נסתרות וממללות. האותיות הנקראות חיו"ת הם הנקראות שמ"י נא"ה לכתו"ב, וקצת המדקדקים קראום שמלאכת"ו בינ"ה, ואלו הן האותיות שמניעות תנועה גופנית אבל לא תנועה שכלית, לפי שאינן מניעות לזולתן אם לא יתנועעו גם הם עמהם. האותיות הנקראות אופנים הם האותיות הנקראות גז"ע צד"ק פר"ח ט"ס, שאלו האותיות אינן מניעות לזולתן כלל, אמנם הם מתנועעות מכח האותיות הנקראות חשמ"ל ומכח האותיות הנקראות חיו"ת: ואחר שהודענוך כל זה, דע, כי מרכבת יחזקאל נחלקת לג' השגות, ואר"א א', ואר"א ב', ואר"א ג'. וארא ראשון לענין חיות, וארא שני לענין אופנים, וארא ג' לענין חשמ"ל. וצריכין אנו להודיעך סדר האותיות בענין זה בסוד המניעות תנועה שכלית או המניעות תנועה גופנית או המתנועעות ואינן מניעות, וכבר הודענוך בסדר המרכבות סוד החיו"ת וסוד האופני"ם וסוד החשמ"ל, וכשתבין סודם וסתריהם ומעלותם ותקיש להם סדר מרכבות האותיות אז תבין דברי חפץ ותבין מרכבת האותיות מתוך שאר המרכבות שביארנו לך, ואחר

שעוררנוך על אלו העיקרים הגדולים, יש לנו להודיעך ולעוררך סדר האותיות הנקראות חשמ"ל או האותיות הנקראות חיו"ת אופני"ם מה טעם נקראו באלו השמות המשונים אלו מאלו: סדר האותיות הנקראות חשמ"ל, דע, כי כמו שהחשמ"ל הוא סוד המלאכים העליונים השומרים פתחי היכל השם ית', ויש חשמל כמו שהודענוך, והחשמ"ל החיצון בודק ביורדי המרכבה והוא המצרף והמבחן לכלם לפי רוב דקותו ומהירותו, והוא סדר ההשגחה השלישית העליונה שבמרכבת יחזקאל, כמו שכבר ביארו חז"ל במסכת חגיגה בפ' אין דורשין, וכמו שהחשמ"ל הוא סוד ההשגה הפנימית העליונה במעשה מרכבה, כך אותיות השם יתברך ידו"ד ית' הם סוד האותיות הפנימיות העליונות שבכל כ"ב אותיות, לפי שכל האותיות הן כלן גופניות וגשמיות ונגלות בקריאתם ואינן נעלמות מלבד אותיות ידו"ד יתברך שהם נסתרות בשעה שמנהיגות ומניעות, כאומרך אנ"י שמ"י אנכ"י שהיו"ד נסתרת ונעלמת והיא מניעה, וכמו כן

שמו עצמו בנו שאות וא"ו ג"כ נסתרת והיא מניעה, אבל שאר כל האותיות לא תמצא אות מניעה ונסתרת מלבד אלו, כי שאר האותיות נהגות ומפורסמות לעולם בעת קריאתם, כאומרך למ"ד גמ"ר עב"ר וכן שאר כל האותיות כלן, מלבד אותיות (יה"ו) [ידו"ד] ית', ועל זה אמר הכתוב הנסתרות לה' אלה"ינו כו', והמניעות הם סוד שם ידו"ד אלה"ינו, והנגלות שהם שאר אותיות שהם מפורסמות ונגלות בקריאתם הם לנו ולבנינו כלומר לעוסקינו ולצרכינו, אבל אותיות ידו"ד ית' הן אותיות ההוי"ה אינן משתמשות בכל התורה כלה כשהם מחוברות בענין הנגלה, אבל בענין קיום ועמידה והוי"ה, ובכל האותיות המחוברות בתורה יש הפוך מלבד אותיות ידו"ד ית' שאינן משתנות בשום הפוך, כמו שכבר הודענוך בספר שערי צדק, אבל האותיות אפילו ראש כל הכנוין שהוא א"ל יש הפוך ושנוי, כאומרו הם קנאוני בלא אל, כחשו בי"י ויאמרו לא הוא, וכתיב הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם, מה כתיב

בנחמות במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א"ל חי, במדה שנתגנו בה נשתבחו, וזהו ובקשת משם את י"י אלה"יך ומצאת כי תדרשנו כו' מה כתיב בתריה כי א"ל רחום י"י אלה"יך כו', ושמור זה העיקר הגדול בהפוך הזה, כי מלת לא תתחבר למלת ירפך ואז המדה הטובה לא ירפך, לא שיאמר לא עמי אתם ולא שיאמר ואני אקניאם בלא עם, ושמור אלו העיקרים הגדולים: נמצאת למד, כי אותיות שם ידו"ד ית' הם אותיות כלם מושכלות לא מורגשות, והם המורות ענין הקיום וההויה וכל ההויה שבעולם, וזהו סוד ואתם הדבקים בי"י אלה"יכם חיים כלכם היום, כלומר אתם הדבקים באותיות ההוי"ה הרי אתם קיימים לנצח נצחים בסוד אני י"י לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. וא"כ התבונן בהיות האותיות ידו"ד ית' נקראות חשמ"ל שאינן מורגשות ולא גופניות לא מעט ולא הרבה והן נסתרות בעת שמניעות בקריאתם, ואם תקשה ותאמר והרי אות אל"ף גם היא נסתרת כאומרו ברא קרא, דע שהא' נסתרת אינה מניעה

ולא נבדלת משורש המלה, כי אל"ף אינה עומדת במקום תנועה ובמקום נקודה, ולפיכך תמצא מחוברת עם שורש המלה, כי קרא כל שלשת האותיות משורש המלה, מה שאין כן באותיות השם כאומרו קראו [נוצרים], כי קרא הוא השורש והוא"ו תוספת היא על השורש, והיא מניעה ונסתרת ונבדלת, והוא סוד גדול בהיות אות אל"ף נסתרת ואינה נבדלת מן השורש ולא מניעה, להודיע מעלת האצילות הראשונה שנאצלת מאת הש"י, שהיא נסתרת מצד הפנים העליונים [הדברי' בשם] אבל היא נגלית מצד האחורים, ולפיכך אות אל"ף בר"א קר"א נסתרת, אבל היא נגלית בשורש מחוברת וזהו סוד ונשגב ה' לבדו ישתבח שמו: ובכאן תראה סוד הנאצל בראשונה מאמתת הש"י גודל מעלתו, אבל הודיע שאינו מניע מעצם אמתתו לזולתו אם לא יבא לו כח אצילות ותנועה משם ידו"ד ית', כי הוא לבדו סוד התנועה, והוא סוד שם אלה"ים או מי ישום אלם הלא אנכי י"י. התבונן עיקר גדול שנתבאר בסוד היות ד' אותיות של שם ידו"ד ית' מניעות הכל ונסתרות מכל ונבדלות מן הכל

וקרובות לכל יותר מכל קרוב, לפי שאין תנועה לאחד מן המתנועעים מבלי שם ידו"ד ית'. וכמו כן בענין היות האל"ף שהיא ראשית כל האותיות היא נסתרת בקריאתה אעפ"י שאינה מניעה לזולתה, והיא נכללת עם שאר האותיות כשורש המלה בגדר אחד, כמו שביארנו בענין ברא קרא, שאות אל"ף גם היא משורש המלה היא אעפ"י שהיא נסתרת בקריאתה, להורות על המציאות הראשונה הנאצלת מאת השם ית', ועל רוב מעלתה והסתרתה והתעלמותה לפי רוב כבודה מצד הפנים הפנימיים הפונים אצל השי"ת, אבל מצד עצם הנאצל מאת השי"ת הרי גם אותו הנברא ראשון הוא בגדר אחד עם שאר הנבראים בבחינת עצמו וענינו, וזו ידיעת השי"ת כיצד הוא מניע הכל ונתיחד באמתתו, וזהו סוד אלה"ים שביארנו בענין או מי ישום אלם. ואחר שעוררנוך על אלו העיקרים הגדולים בסוד אותיות חשמ"ל יש לנו לחזור ולהודיע מה שאמרנו בע"ה ית' וית': סדר האותיות הנקראות חיות, כבר ידעת כסדר מה בשביארנו לך במרכבת יחזקאל ענין החשמ"ל

וענין החיות, והודענוך סדר המעלות במעלות החיצונות ובמעלות הפנימיות, ועתה יש לנו לחזור ולהודיעך כיצד כל המעלות העולם תלויות, באותיות לפי שהאותיות הן היו מקור כל הבניינים ועיקר כל היסודות, והנה האותיות נמשלות לכל הנבראים שבעולם כדמיון החותם שבו חותמין צורת השעוה, וכפי דפוס החותם וצורותיו כך הצורות בשעוה, והנה לפי זה הסדר נעשה העולם ונבנה על צורת האותיות, כמו שאמר בספר יצירה בענין אמ"ש, ובענין בג"ד כפר"ת, ובענין הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק, המליך אות פלוני וקשר לו כתר וברא בו דבר פלוני בשנה ודבר פלוני בנפש, כי בצורת כל אות ואות נבראו שלשה בכל צורה וצורה מג' הצורות הנקראות עולם שנה נפש כמו שנזכר בספר יצירה, והכל נעשה בצורת האותיות, כי האותיות הן כדמיון הדפוס שבו נעשית הצורה, וז"ש שלמה על צורת האותיות שהיא צורת החכמה הפנימית, י"י קנני ראשית דרכו קדם מפעלו מאז מעולם נסכתי מראש באין תהומות

חוללתי כו' ואהיה אצלו אמון, ואחז"ל אל תיקרי אמון אלא אומן, כדמיון האומן הבורא הדבר ומתקן הצורה כך האותיות היו אומניות לעולם, ולכל צורותיו ועניניו בעליונים ובתחתונים, ואמר שלמה י"י בחכמה יסד ארץ כו', בחכמה זהו אות יו"ד, כונן שמים בתבונה היא אות ה"א, בדעתו תהומות נבקעו זה אות וא"ו, ואע"פ שאמרו חז"ל העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד כבר גלינו סודות נעלמים בספר שערי צדק ובמרכבת יחזקאל, כי יש דבר שנקרא ארץ והוא שמים, ויש שנקרא שמים והוא ארץ, בסוד מה שאמר הכתוב בראשית ברא אלה"ים את השמים ואת הארץ, ואח"כ ביום עשות י"י אלה"ים ארץ ושמים, וכתיב הודו על ארץ ושמים, כמה נפלאות עצומות במקום זה מגלוי כבודו וגדולת מלכותו ית', והנה כל העולמות למיניהם יש בהם ארץ ושמים ושמים וארץ, אלא שהמפורסמים לנו הם שמים וארץ הנבראים, אבל על דרך החכמה הפנימית יש שמים לשמים וארץ לארץ בסוד נשגב ונעלם

הידוע ברומו של עולם בסוד סתרי המרכבה ומעלותיה וסגולותיה, ושאר ענייני עומקיה הנודעים לנכנסין לפרדס הפנימי להסתכל במראות הצובאות, ומכאן למד שאמר הכתוב עד די תנדע די שליטין שמיא, ושלמה צווח ואמר ואתה תשמע השמים מכון לשבתך, ומכאן אחז"ל לקבל עליו עול מלכות שמים, והכל רמוז גלוי לפניך וידוע לנכנסין לסתרי המרכבה: ואחר שהודענוך זה נחזור לכוונתינו ונאמר, כי האותיותת הנקראות חיות הן אחד עשרה אותיות שהם מניעות האותיות, ואע"פ שהן מניעות אותם הן מתנועעות עמהם, והתנועה שלהן הן כדמיון האבן ביד שלא תתנועע אם לא תתנועע היד עמה, ובדרך זה ממש יש תנועה גופנית לחיו"ת שהיא דומה לתנועת האבן ביד, והיא תנועת השמוש לא תנועת הנשמה. כיצד, הרי אמרנו לך כי י"א אותיות נקראותך חיו"ת, ואלו הן שמלאכת"ו בינ"ה, ונקראות חיות לפי שיש בכח כל אחת מהם כח חיים להניע התיבה לימין ולשמאל פנים ואחור למעלה ולמטה, כיצד

כאמרך על דרך הלשון פעל, יבאו אלו י"א אותיות ויתגלגלו ממלת פעל י"א גבולים משונים אלו מאלו, באומרך, שפעל, מפעל, לפעול, אפעול, כפעול, תפעל, ופעל, בפעול, יפעל, נפעל, הפועל, הרי י"א אותיות גלגלו מלת פעל לי"א הפוכים וגלגולים משונים זה מזה, ובאלו ההפוכים תבנה ותכונן לשון הקודש ותכונת תורה ויסודותיה ובנייניה, ובהם נתלים כל פעולות עולם וסתריהם, וכל אחד מאלו י"א גלגולים צורך גדול, אלו חסר אחת מהם היתה הפעולה חסרה, כדמיון האדם שחסר עין או יד או רגל או אחד מאבריו, והרי אלו י"א אותיות מניעות התיבה לכל צד תנועה, אבל התנועה הזאת איננה כתנועת אותיות חשמ"ל שהם אותיות ידו"ד ית' וית' שמניעות שאר האותיות בניקוד, לפי שתנועת אותיות חשמ"ל היא נעלמת כדמיון תנועת הנשמה השכלית שמניעה את הגוף והיא נסתרת, וכן תנועת אותיות חשמ"ל נעלמת כאומרך בנו שמי הרי אין האות המניעה נזכרת אלא נסתרת ועומדת נבדלת, אבל

באלו י"א אותיות הנקראות חיו"ת אינן מניעות את השאר אם לא יתנועעו גם הם עמהם, והם נגלות ומפורסמות בשעה שהם מניעות, כאומרך אפע"ל הרי האל"ף שהיא מניעה את מלת פע"ל גם היא נקראת עם המלה שהיא מניעה אותה, ואם לא תתנועע אל"ף המניעה את פעל כאומרך אפעל לא תתנועע ומתפעל לאותה הפעולה הנקראת אפעל, וזהו סוד זאת ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם וכו', כלומר בהתנועע החיות יתנועעו עמהם האופנים, וכן הוא במקום הזה ממש, והתבונן בינה גדולה בדבר כי צורך גדול הוא, וממקום הזה תכנס לכמה חדרים פנימיים שאי אפשר לו לאדם להכנס בלי מפתח: ואחר שידעת זה התבונן בכל מקום שתמצא אותיות הנקראות חיות, ותדע ותשכיל מה טעם נקראות חיות, ואם תקשה ותאמר והלא אמרת כי אותיות חשמ"ל הם אותיות השי"ת שהוא ידו"ד והם מניעות תנועה שכלית, ואם כן מה טעם מנית אותם גם במקום זה עם אותיות הנקראות חיות שהם שמלאכת"ו בינ"ה, שהרי גם אלו שלש אותיות של שם, וקראת אותם מתחילה חשמ"ל

עכשיו קורא אותם חיות, דע כי כבר עוררנוך על זה למעלה, ואמרנו לך כי בהיות אותיות הש"י מניעות התנועה השכלית הראויה להם, לפי שהם תנועת הנקוד עומדות ומניעות ונסתרות, אבל בהיות אותיות של שם בשאר מקומות שאינן במקומם הידוע לתנועת השכל גם הם מתערבות עם שאר האותיות ומתגלגלות עמהם, כמו שאמרנו לך כי שם ידו"ד ית' וית' כשאלו ד' אותיות הן נכתבות בסדר השם הם קודש ואסור למחקן, והתבונן זה העיקר הגדול כי צורך גדול הוא לך בכל מקום שתצטרך להכנס בעיקר השגתו. ודע כי אותיות הש"י אע"פ שהם מניעות תנועת חש"מל לפעמים הם מניעות תנועת חיות, ולפעמים ג"כ הם נעשות אופנים כפי המקום הראוי, וכשפוגעת בו והן ג"כ מתנועעות מכח האותיות הנקראות חיות הכל כפי המקום שעומדות בו, וכלל גדול אני מוסר לך בידך במקום זה, ושמור אותו לכל מקום כדי שלא אצטרך לכפול הדברים בכל מקום: דע כי אותיות שהם נקראות חשמ"ל שהם אותיות של ידו"ד ית' הן עומדות בתורה בשלשה

עניינים, והאותיות הנקראות חיות עומדות בשני עניינים, כיצד עומדות בתנועה שכלית, כגון אני שמי אמרה שמרה אמרו שמרו וכיוצא באלו, וזו היא תנועת חשמ"ל. ופעם עומדות בתנועת גופני כגון יעבר העובר ועבר הרי אלו ג' אותיות משמשות בראש התיבה ועמדות להורות במלת עבר מהו הכונה לצד שיצטרך, וזו תנועת חיו"ת. ופעם עומדות בצורת אופנים שאינם מניעות לא תנועת חיות ולא תנועת חשמ"ל, כאומרך גוי חי, הנה כי אות יו"ד שבאלו התיבות איננה אלא שורש המלה, ואיננה מניעה לא תנועת חשמ"ל ולא תנועת חיות, וא"כ הרי אותיות חשמ"ל הן משמשות בתורה בשלשה דרכים הללו: אבל האותיות הנקראות חיות אינן משמשין אלא בשני שמושים לבד, הא' שמוש תנועת הגוף כאומ' עבר וישמשו אלו האותיות שמלאכת"ו בינ"ה, שעבר, מעבור, לעבור, אעבור, כעבור, תעבור, ועבר, בעבור, יעבור, נעבור, העובר, הרי אלו י"א אותיות משמשות ומניעות תנועה גופנית. השמוש הב', הוא שאלו האותיות הנקראות חיות גם הם חוזרות ונעשות במקומות