דעתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין בעא לאתקנא כלא אתקין כעין דכר ונוקבא באתר דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו אלא בקיומא אחרא (ס"א כעין דכר) דדכר ונוקבא והאי חכמה כללא דכלא כד נפקא ואתנהיר מעתיקא קדישא לא אתנהיר אלא בדכר ונוקבא. דהאי חכמה אתפשט ואפיק מיניה בינה ואשתכח דכר ונוקבא הוא. חכמה אב בינה אם. חכמה ובינה בחד מתקלא אתקלו דכר ונוקבא. ובגינייהו כלא אתקיים בדכר ונוקבא דאלמלא האי לא מתקיימין שירותא דא אב לכלא אב לכלהו אבהן אתחברו דא בדא ונהירו דא בדא. (חכמה אב. בינה אם. דכתיב כי אם לבינה תקרא) כד אתחברו אולידו ואתפשטת מהימנותא. באגדתא דבי רב ייבא סבא הכי תאני מהו בינה אלא כד אתחבר דא בדא יו"ד בה"א אתעברת ואפיקת בן ואולידת ובג"כ בינה אקרי. בן ידו"ד שלימותא דכלא. אשתכחו תרווייהו דמתחברן ובן בגווייהו כללא דכלא בתקונייהו אשתכח שלימותא (נ"א בן ידו"ד תרווייהו דמתחברן ובן בגווייהו.
בתקונייהו אשתכח שלימותא דכלא כללא) דכלא אב ואם בן ובת. מלין אלין לא אתייהבו לגלאה בר לקדישי עליונין דעאלו ונפקו וידעין ארחוי דקב"ה דלא סטאן בהו לימינא ולשמאלא דכתיב כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם וגו' זכאה חולקיה דמאן דזכי למנדע אורחוי ולא סטי ולא יטעי בהו דמלין אלין סתימין אינון וקדישי עליונין נהירין בהו כמאן דנהיר מנהירו דבוצינא. לא אתמסרו מלין אלין אלא למאן דעאל ונפיק. דמאן דלא עאל ונפק טב ליה דלא אברי דהא גליא קמי עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין דמלין אלין נהרין בלבאי באשלמותא דרחימותא ודחילו דקב"ה. ואלין בני דהכא ידענא בהו דהא עאלו ונפקו ואתנהירן באלין מלין ולא בכלהו והשתא אתנהירו בשלימותא כמה דאצטריך. זכאה חולקי עמהון בההוא עלמא. אמר ר' שמעון כל מה דאמינא דעתיקא קדישא וכל מה דאמינא דזעיר אנפין כלא חד. כלא הוא חד מלה. לא
דף רצ/ב תלייא ביה פירודא בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין. ת"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל ביו"ד דתלייא ממזלא קדישא ובג"כ יו"ד כליל אתוון אחרנין י' סתימא דכל אתוון אחרן. י' רישא וסיפא דכלא וההוא נהר דנגיד ונפיק אקרי עלמא דאתי דאתי תדיר ולא פסיק. והאי הוא עדונא דצדיקיא לזכאה להאי עלמא דאתי דאשקי תדיר לגנתא ולא פסיק. עליה כתיב וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. וההוא עלמא דאתי אברי ביו"ד הה"ד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן י' כליל תרין אתוון ו"ד. באגדתא דבי רב ייבא סבא תנינן אמאי ו"ד כלילן ביו"ד אלא נטיעה דגנתא (ס"א ודאי) דא אקרי ו' אית גנתא אחרא דאיהי ד' ומהאי ו' אשתקייא ד' (דאיהי ארבעה) (ס"א ראשים) והיינו רזא דכתיב ונהר יוצא מעדן וגו'. מאן עדן דא חכמה עלאה ודא י' להשקוה את הגן דא הוא ו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים דא הוא ד' וכלא כליל ביו"ד ובגין כך אקרי אב לכלא. אב לאבהן. שירותא דכלא
(אקרי) ביתא דכלא דכתיב בחכמה יבנה בית (מהאי יו"ד שירותא וסיומא דכלא) וכתיב כלם בחכמה עשית באתריה לא אתגלייא ולא אתידע מדאתחבר באימא אתרמיז באימא. ובג"כ אימא כללא דכלא בה אתידע ובה אתרמיז. שירותא וסיומא דכלא (חכמה אקרי) דבה סתים כלא. כללא דכלא שמא קדישא עד השתא רמיזנא ולא אמינא כל אלין יומין. והאידנא מתגלפין סטרין י' כליל בהאי חכמה. ה' דא אימא וקרינן בינה,,, אלין תרין בנין דמתעטרן מאימא. והא תנינן דבינה אתכליל מכלא. יו"ד דמתחברא באימא ומפקין ב"ן. והיינו בינה א"ב וא"ם דאינון ידו"ד בן בגווייהו. השתא אית לאסתכלא בינה ואקרי תבונה אמאי אקרי תבונה ולא בינה אלא תבונה אקרי בשעתא דינקא לתרין בגין ב"ן וב"ת דאינון ו"ה ההיא שעתא אקרי תבונה. דכלא כליל באלין אתוון ב"ן וב"ת אינון ו"ה. וכלא חד כללא. והיינו תבונה. בספרא דרב המנונא סבא אמר דשלמה מלכא תקונא קדמאה דגלי ואמר הנך יפה רעיתי מהאי הוא
ותקונא תניינא אקרי כלה דאיהי נוקבא דלתתא ואינון דאמרי דתרווייהו להאי נוקבא דלתתא אינון. לאו הכי. דה"א קדמאה לא אקרי כלה. וה"א בתראה אקרי כלה לזמנין ידיעין (לזמנין סגיאין) דהא זמנין סגיאין אינון דדכורא לא אתחבר עמה ואסתלק מינה בההוא זמנא כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. בשעתא דאתדכאת נוקבא ודכורא בעי לאתחברא עמה כדין אקרי כל"ה. ככל"ה ממש אתייא (אבל) האי אימא לא אפסיק רעותא דתרווייהו לעלמין בחד נפקין בחד שריין. לא אפסיק דא מן דא ולא אסתלק דא מן דא. ובג"כ כתיב ונהר יצא מעדן. יוצא תדיר ולא אפסיק הה"ד וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובג"כ כתיב רעית ברעותא דאחוה שריין. באחדותא שלימותא אבל הכא אקרי כלה. דכד אתא דכורא לאתחברא עמה היא כלה ככלה איהי אתייא ממש. ובג"כ תרי תרי תקונין דנוקבי פריש שלמה. תקונא דקדמיתא סתימא בגין דאיהי סתימא ותקונא תניינא פריש יתיר ולא סתים כולי האי
ולבתר תליא כל שבחא בההיא דלעילא דכתיב שיר ו) אחת היא לאמה ברח היא ליולדתה ובגין דאיהי א ימא מתעטרא בעמרא דכלה ורעותא דיו"ד לא אפסיק מנה לעלמין אתיהיב ברשותה כל חירו דעבדין. כל חירו דכלא כל חירו דחייביא לדכאה לכלא. דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וכתיב וקדשתם את שנת החמשים שנה יובל היא מאי יובל כמד"א ועל יובל ישלח שרשיו. משום ההוא נהר דאתי ונגיד ונפיק ואתי תדיר ולא פסיק. כתיב
דף רצא/א כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. כיון דאמר כי אם לבינה תקרא אמאי לתבונה אלא כלא כמה דאמינא. הי מנייהו עלאה. בינה עלאה מתבונה בינה אב ואם ובן. ידו"ד אב ואם. ובן בגווייהו. תבונה כלא כללא דבנין בן ובת ו"ה. ולא אשתכח אב ואם אלא באימא. דאימא ודאי (ס"א אלא בבינה. ובתבונה ודאי אימא) רביעא עלייהו ולא אתגלייא. אשתכח דכללא דתרין בנין אקרי תבונה. וכללא דאב ואם ובן אקרי בינה. וכד בעי לאכללא כלא. בהאי אתכליל והאי אב ואם ובן אקרון חכמה בינה ודעת. בגין דהאי בן נטיל סימנין דאבויי ואמיה אקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו. והאי בן אקרי בוכרא דכתיב בני בכורי ישראל. ובגין דאקרי בוכרא נטיל תרין חולקין. וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת חולקין. ובין כך ובין כך תרין חולקין ותלת חולקין כלא חד מלה. והאי והאי הכי (ס"א חד) הוי ירותא דאבוי ואמיה ירית מאי ירותא דא אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין עטרין דהוו גניזין
בגווייהו ואחסינו לבן דא. מסטרא דאבוי הוה גניז בגוויה חד עטרא דאקרי חסד. ומסטרא דאימא חד עטרא דאקרי גבורה. וכלהו מתעטרין ברישיה ואחיד לון וכד נהרין אלין אב ואם עליה כלהו אקרון תפילין דרישא וכלא נטיל בן דא וירית כלא ואתפשט בכל גופא. והאי בן יהיב לברתא. וברתא מניה אתזן ועכ"פ מכאן ברא ירית ולא ברתא ברא ירית לאבוי ולאמיה ולא ברתא. ומניה אתזן ברתא כמה דכתיב ומזון לכלא ביה. (ואי תימא כל האי והאי אקרון צדיק וצדק בחד אינון וחד כלא) הני אב ואם כלילן ומתחברן דא בדא. ואב טמיר יתיר. וכלא אחיד מעתיקא קדישא ותליא ממזלא קדישא יקירו דכל יקירין. ואלין אב ואם מתקנין ביתא כמה דאמינא דכתיב בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך. (הני כללא דכלא כמה דאמינא ותליין ממזלא קדישא יקירא). אר"ש באדרא לא גלינא כלא. וכל הני מלין טמירין בלבאי הוו עד השתא
ובעינא לאטמרא לון לעלמא דאתי משום דתמן שאלתא שאיל לנא כמה דכתיב והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו'. וחכמה בעיין מיני והשתא רעותא דקב"ה בהאי. הא בלא כסופא איעול קמי פלטרוי. כתיב כי אל דעות יי' דעות ודאי. הוא הדעת. בדעת כל פלטרי אתמליין דכתיב ובדעת חדרים ימלאו. (ובג"כ) דעת אחרא לא אתגליא דהא טמירא אזיל בגוויה ואתכליל ביה דעת נהיר במוחין ואתפשט במוחא כלא (במוחא בגופא כלא כי אל דעות יי') בספרא דאגדתא תנינן כי אל דעות יי' אל תקרי דעות אלא עדות דהוא סהדותא דכלא סהדותא דתרין חולקין כד"א ויקם עדות ביעקב. ואע"ג דהאי מלה אוקמוה בספרא דצניעותא בגוונא אחרא התם באתריה שלים הכא כלא שפיר וכלא הוי כד אסתים מלה האי אב ואם כלהו בהו כלילן כלא בהו סתימן ואינוןס תימן במזלא קדישא עתיקא דכל עתיקין. ביה סתימן. ביה כלילן. כלא היא כלא הוי. בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין כל מלין דאדרא
יאות וכלהו מלין קדישין מלין דלא סטאן לימינא ולשמאלא כלהו מלין דסתימין ואתגליין לאינון דעאלו ונפקו וכלא הכי הוא. ועד השתא הוו מתכסיין אלין מלין דדחילנא לגלאה והשתא אתגליין. וגלי קמי (מלכא) עתיקא קדישא דה אלא ליקרא דילי ודבית אבא עבידנא אלא בגין דלא איעול בכסופא קמי פלטרוי עבידנא. ועוד הא חמינא. דקב"ה וכל הני זכאי קשוט דהכא משתכחן כלהו מסתכמין על ידי. דהא חמינא דכלהו חדאן בהאי הלולא דלי וכלהו זמינין
דף רצא/ב בההוא עלמא בהילולא דילי זכאה חולקי. א"ר אבא כד סיים מלה דא בוצינא קדישא בוצינא עלאה ארים ידוי ובכה וחייך בעא לגלאה מלה חדא אמר במלה דא אצטערנא כל יומאי והשתא לא יהבין לי רשותא אתתקף ויתיב ורחיש בשפוותיה וסגיד תלת זמנין ולא הוה יכיל ב"נ לאסתכלא באתריה כ"ש בי'. אמר פומא פומא דזכית לכל האילא אנגיבו מבועך. מבועך נפיק ולא פסק עלך קרינן ונהר יוצא מעדן וכתיב וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. האידנא אסהדנא עלי. דכל יומין דקאימנא תאיבנא למחמי יומא דא (נ"א רעותא לגלאה רזא דא) ולא סליק ברעותי נ"א בידי) בר האידנא דהא בעטרא דא מתעטר האי יומא. והשתא בעינא לגלאה מלין קמיה דקב"ה דהא כלהו מתעטרין ברישי. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתיה כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא והשתא שרינא לגלאה מלין בגין דלא איעול בכסופא לעלמא דאתי. והא שרינא אימא כתיב צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. מאן
חכימא יסתכל בהאי למחמי אורחוי (ס"א דינוי) דקדישא עלאה דינין דקשוט דינין דמתעטרין בכתרי עלאין. דהא חמינא דכלהו בוצינין נהרין מבוצינא עלאה טמירא דכל טמירין כלהו דרגין לאתנהרא (נ"א וכלהו אינון דרגין לאנהרא) ובההוא נהורא דבכל דרגא ודרגא אתגלייא מה דאתגלייא וכלהו נהורין אחידן נהורא דא בנהורא דא ונהורא דא בנהורא דא ונהרין דא בדא ולא מתפרשן דא מן דא. נהורא דכל בוצינא ובוצינא דאקרון תקוני מלכא כתרי מלכא. כל חד וחד נהיר ואחיד בההוא נהורא דלגו לגו ולא מתפרש לבר. ובג"כ כלא בחד דרגא אסתלק וכלא בחד מלה אתעטר ולא מתפרש דא מן דא איהו ושמיה חד הוא נהורא דאתגלייא אקרי לבושא דמלכא נהורא דלגו לגו (בההוא נהורא הוא מה) נהורא סתים וביה שריא ההוא דלא אתפרש ולא אתגלייא וכלהו בוציני וכלהו נהורין נהרין מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בוצינא עלאה. וכד מסתכלן כלהו נהורין דאתפשטן. לא אשתכח בר בוצינא
עלאה דאטמר ולא אתגלייא. באינון לבושין דיקר לבושי קשוט תקוני קשוט בוציני קשוט אשתכחו תרין בוצינין תקונא דכורסייא דמלכא ואקרון צדק ומשפט ואינון שירותא ושלימותא בכל מהימנותא ובהני מתעטרין כל דינין דלעילא ותתא וכלא סתים במשפט. וצדק מהאי משפט אתזן. ולזמנין קרינן לה ומלכי צדק מלך שלם כד מתערין דינין ממשפט כלהו רחמי כלהו בשלימו. דהאי מבסם להאי צדק ודינין מתתקנין וכלהו נחתין לעלמא בשלימו ברחמי. וכדין (אקרי) שעתא דמתחברן דכר ונוקבא וכל עלמין כלהו ברחמי ובחדוותא וכד אסגיאו חובי עלמא ואסתאבת מקדשא ודכורא אתרחק מן נוקבא וחויא תקיפא שריא לאתערא. ווי לעלמא דמתזן בההוא זמנא מהאי צדק. כמה חבילי טריקין מתערין בעלמא כמה זכאין מסתלקין מעלמא וכל כך למה בגין דאתרחק דכורא מן נוקבא ומשפט לא קרב בצדק דא. ועל האי כתיב ויש נספה בלא משפט דמשפט אתרחק מהאי צדק ולא אתבסמא וצדק ינקא מאתר אחרא. וע"ד אמר שלמה
מלכא את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו וגו' הבל דא (בס"א ל"ג הבל דא) הבל חדא מהבלים דלעילא דאקרון אפי מלכא ודא איהו מלכותא קדישא דכד היא מתערא בדינוי כתיב יש צדיק אובד בצדקו. מ"ט משום דמשפט אתרחק מצדק ובג"כ אקרי ויש נספה בלא משפט. ת"ח כד אשתכח זכאה עלאה בעלמא רחימא דקב"ה אפי' כד אתער צדק בלחודוי יכיל עלמא לאשתזבא בגיניה. וקודשא בריך הוא בעי ביקריה ולא מסתפי
דף רצב/א מן דינא וכד ההוא זכאה לא קיימא בקיומיה מסתפי אפילו ממשפט ולא יכיל למיקם ביה. כ"ש בצדק. דוד מלכא בקדמיתא אמר בחנני יי' ונסני דהא אנא לא מסתפינא מכל דינין אפילו מהאי צדק וכ"ש דאחידנא ביה מה כתיב אני בצדק אחזה פניך בצדק ודאי. לא מסתפינא למיקם בדינוי. בתר דחב אפילו ממשפט מסתפי דכתיב ואל תבא במשפט את עבדך. ת"ח כד מתבסמא האי צדק ממשפט כדין אקרי צדקה ועלמא מתבסמא בחסד ואתמליא מניה דכתיב אוהב צדקה ומשפט חסד יי' מלאה הארץ. אסהדנא עלי דכל יומאי הוינא מצטער על עלמא דלא יערע בדינוי דצדק ולא יוקיד עלמא בשלהובוי כמה דכתיב אכלה ומחתה פיה. מכאן ולהלאה כפום כל חד כפום בירא עמקא והא בדרא דא אית ביה זכאין. וזעירין אינון דיקומון לאגגא על עלמא ועל אענא מארבעה זיוין. (ס"א על עלמא ועלנא בעיין) ע"כ אחידן מלי דא בדא ומתפרשן מלין דסתימין בעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין והיך אחידן אלין באלין מכאן ולהלאה מלין
דזעיר אנפין אינון דלא אתגליין באדרא. אינון דהוו סתימין בלבאי. ותמן לא אתקנו (עד כאן סתימין מלין) השתא אתתקנו ואתגליין וכלהו מלין סתימין וברירין כלהו. זכאה חולקי ואינון דירתו ירותא דא דכתיב אשרי העם שככה לו וגו' האי דאוקימנא אב ואם בעתיקא אחידן בתיקוני הכי הוא. דהא ממוחא סתימאה דכל סתימין תליין (נ"א נפקין) ומתאחדן ביה (ואע"ג דעתיקא קדישא אתתקן בלחודוי) וכד יסתכלון (בכל) מלי. כלא הוא עתיקא בלחודוי הוא הוי והוא יהא. וכל הני תקונין ביה אחידן ביה סתימן לא מתפרשן מניה. מוחא סתימאה לא אתגליא ולא תליא ביה) א"ב וא"ם מהאי מוחא נפקו אתכלילו במזלא וביה תליין וביה אחידן. זעיר אנפין בעתיקא קדישא תלייא ואחיד. והא אוקימנא מלי באדרא זכאה חולקיה דמאן דעאל ונפיק וינדע אורחין דלא יסטי לימינא ולשמאלא. ומאן דלא עאל ונפק טב ליה דלא אברי. וכתיב כי ישרים דרכי יי'. אמר רבי שמעון מסתכל חוינא כל יומא בהאי קרא
דכתיב ביי' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו והאידנא אתקיים קרא כלא. ביי' תתהלל נפשי ודאי דהא נשמתי ביה אחידא ביה להטא ביה אתדבקת ואשתדלת ובאשתדלותא דא תסתלק לאתרהא. ישמעו ענוים וישמחו כל הני צדיקייא וכל בני מתיבתא קדישא וזכאין דאתיין השתא עם קודשא בריך הוא כלהו שמעין מלי וחדאן בגין כך (שם) גדלו ליי' אתי ונרוממה שמו יחדיו. פתח ואמר כתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום הה"ד כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו נועדו באן אתר בארץ אדום באתר דדינין מתאחדין תמן. עברו יחדיו דכתיב וימת וימלוך תחתיו. המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו דלא אתקיימו באתרייהו בגין דתקונין דמלכא לא אתקנו וקרתא קדישא ושורוי לא אזדמנו. הה"ד כאשר שמענו כן ראינו וגו' דהא כלהו לא אתקיימו והיא אתקיימת השתא בסטרא דדכורא דשריא עמה. הה"ד וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. מי זהב ודאי כמה דאוקימנא באדרא
(והא) בספרא דאגדתא דרב המנונא סבא אתמר וימלוך תחתיו הדר. הדר ודאי כד"א פרי עץ הדר ושם אשתו מהיטבאל כד"א כפות תמרים וכתיב צדיק כתמר יפרח דאיהי דכר ונוקבא האי אתקריאת בת מטרד בת מההוא אתר דטרדין כלא לאתדבקא ואקרי אב וכתיב לא ידע אנוש ערכא ולא תמצא בארץ החיים ד"א בת מאימא דמסטרהא מתאחדין דינין דטרדין
דף רצב/ב לכלא בת מי זהב דינקא בתרין אנפין דנהירו בתרין גוונין. בחסד ובדינא. עד לא אברי עלמא לא הוו משגיחין אנפין באנפין. ובגין כך עלמין קדמאי אתחרבו ועלמין קדמאי בלא תקונא אתעבידו. וההוא דלא הוה בתקונא אקרי זיקין נצוצין כהאי אומנא מרצפא (ס"א מרזפתא) כד אכתש במנא דפרזלא אפיק זיקין לכל עיבר ואינון זיקין דנפקין נפקין להיטין ונהירין ודעכין לאלתר. ואלין אקרון עלמין קדמאי. ובגין כך אתחרבו ולא אתקיימו עד דאתתקן עתיקא קדישא ונפיק אומנא (ד"א מאנא) לאומנותיה. ועל האי תנינא במתניתא דילן דניצוצא אפיק זיקין בזיקין (נ"א דבוצינא אפיק זיקין ניצוצין) לתלת מאה ועשרין עיבר ואינון זיקין עלמין קדמאי אקרון ומיתו לאלתר. לבתר נפיק אומנא (ס"א מאנא) לאומנותיה ואתתקן בדכר ונוקבא והני זיקין דאתדעכו ומיתו השתא אתקיים כלא. מבוצינא דקרדינותא ופק ניצוצא פטישא תקיפא דבטש ואפיק זיקין עלמין קדמאי ומתערבי (ד"א ומתדכי) באוירא
דכיא ואתבסמו דא בדא כד אתחבר אב"א ואימ"א וההוא אב הוא מרוחא דנגיז בעתיק יומין ביה אתגניז האי אוירא ואכליל לניצוצא דנפק מבוצינא דקרדינותא דגניז במעוי דאימא. וכד אתחברו תרווייהו ואתכלילו דא בדא. נפיק גוגלתא חד תקיפא ואתפשט בסטרוי דא בסטרא דא ודא בסטרא דא. כמה דעתיקא קדישא תלת רישין אשתכחו בחד. כך כלא אזדמן בתלת רישין כמה דאמינא.. בהאי גולגלתא דז"א נטיף טלא מרישא חוורא (ואחיד ליה) וההוא טלא אתחזי בתרי גווני. ומניה מתזן חקלא דתפוחין קדישין. ומהאי טלא דגולגלתא דא טחנין מנא