מאחר שהזמינו השם לפניך, כן הדבר באדם שהוא רעב ואינו משביעו כל הון שבעולם ומצד הרעבון שלו אינו נזהר אבל חומס ורומס וגוזל וטורף למלאות צמאונו ויושב לאכול ואינו משגיח בעבודת בוראו ראו כי יבטל מצות סוכה ולולב וכיוצא בהם אשר לא יערכנו זהב וזכוכית אף הקטנה שבהם כדי להרויח ולהכניס בתוד ביתו יותר מכדי חייו ובשעת פטירתו רואה ופונה מפנה לפנה והוא מלא מיגיעו ועמלו וקשה לו לתת מעמלו לאיש אשר לא עמל בו ובא בערב שבת היא עת מיתתו ומקבץ את העולם ומתודה על חטאיו לגנוב דעת הבריות והוא אינו יודע כי הוא שכיר ונפסד ועונותיו חקוקים על עצמותיו, יש קונה עולמו בכמה שנים ומשתדל במלאכת בוראו תמיד ויש קונה עולמו בשעה אחת זה בעל תשובה השב אל בוראו, והוא מה שארז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ומקרא מלא הוא ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, אלה הם הצדיקים הנקראים ישראל ועם צדיק וההיפך ברשעים
שאינם בכלל ישראל ולא בכלל ועמך כולם צדיקים. א"ל ברוך טעמך וברוך אתה לה' ברכם והלך לו, א"ל בני שמעת מימיך כדברים האלה, א"ל לא שמעתי עד עתה ועליהם אמר הכתוב מתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם. ועוד הראית בני רשעים הללו החומסים וגוזלים ולא די להם אלא שמזמינים להקב"ה והוא הזהירם ועוברים על גזירתו ואין להם בושת פנים. דע בני שאינם מקוים לראות פני השם שאל"כ היו מתביישים ומה צורך להם לומר ואנו בושנו במעשינו לא יעשו ולא יבושו אלא אבדה תקוותם. ועוד א"ב מתחלף בא"ת ב"ש ש"ת שממנו הושתת העולם בגזירת האב. גם המחשבה קראוהו תפילין של ראש ועל שהחכמה ובינה חסד וגבורה הם פונות בכתר ע"כ נק' הכתר תפילין ש"ר שמשם כל הרביעיות וש' של ד' ראשים, בני אמור לי אם שמעת מאביך מה פי' תפילין, א"ל שמעתי ובגי' תק"ע, א"ל תקע שופר או תקע חצוצרות, א"ל תפילין בגי' תק"ע ובמ"ק שופר והתפילין מעלין קול השופר
לראש הקב"ה במקום תפילין עוד אבאר במקומו בע"ה. המחשבה נקראת גנוזה מרוב העלמתה ומעלתה ולמה גנוז כי עולה במ"ק יהו"ה הוא שם גנוז ונעלה גם שמות רבים יש לה למחשבה אשר נשתמשו בה בעלי העבודה: ד"ה הספירה השניה היא חכמה והוא ו' הספירה השניה היא חכמה והוא ו' בוהו ו' נעלם בין ב' וה', והוא בי"ת ו"ו ה"ה ו"ו כלומר שנאצלה מן הכתר העליון ור"ל ב"ו הוא חכמה ח"ך מ"ה הח"ך שהוא החכמה האציל מ"ה שהוא האדם מ"ה אדם. ראה והבן חכמה עולה ע"ג הוא סנהדרי גדולה ע"ב האחד מהם נקרא חכם להתיר את הנדר יש חכם למעלה מן הנדר וחכם שמו, ולמה נתוסף לו ה' בעבור שחכמה הוא ח"ך הכתר והבינה לשון הח"ך והה' מורה על הבינה, ע"כ הה' בחכמה כי הלשון בתוך הח"ך והוא הנקרא י' וקוץ הי' רומז בכתר וגוף הי' רומז בחכמה כי הי' אות נעלם מכל האותיות וע"כ הב' סבות שרומז הי' הם נעלמות. וראה והבן שכל האותיות יש להם צורה וי' אין לו
צורה אלא גולם. וכתיב כולם בחכמה עשית שהבינה מבטת בחכמה שהוא הגולם ובוראה את העולם. כי הגולם הוא מקבל כל צורה שבעולם. א"ל בני דע לך כי חכמה אם תהפכהו הוא כ"ח מ"ה הוא תפארת ישראל וכח הם כ"ח האותיות כי קריאת הא' עליהם ופעם אחת דממה וקול אשמע שבכלל המ"ה הוא אלהים. ולא ידעתי היאך ואם שמעת אמור, א"ל לא שמעתי רק שמ"ה הוא אדם, א"ל ברוך ה' אשר לא עזב חסדו ואמתו ממני והודיע לי שמ"ה במילואו מ"ם ה"א עולים פ"ו הוא אלהים. אמרתי לו ר' שמעתי שחכם מתיר את הנדר ולמה בלשון התרה אימא מיפר, א"ל בא עמי ונלך שנינו ואפשר שנוכל להשיג. א"ל ר' אני יודע שאתה מעביר השעה ואל תעשה ככה כי זוכר אני מאבי שאמר לי בני התרת חכם סוד מופלא הוא. א"ל וכן אמר לי אבי, א"ל א"כ מי יברר לנו, א"ל מן השמים יבררו לנו, א"ל א"כ בא ונלך, א"ל ואיזה דרך נלך א"ל נחפש דרך ונעלה הרמתה ושם נלמוד. א"ל בני התחלת להתפאר מי יוכל לעלות שם
ואם יפול הנופל מי יקימנו. ראה הקב"ה ענותנותו ושלח לו מלאך מן השמים פשט צורה ולבש צורת בחור ובא להם. אמר להם שלום על רבנן אמרו לו ברוך הבא אמר להם מאין ולאין ר"ל מאין מאיזה למוד יצאתם ולאין אתם הולכים לשאול. ואמרו לו מהר ה' ירדנו הוא הבינה שנדריה עליה ורצינו לעלות הרמתה לדעת חכם מתיר ואינו אומר מפר מה ענינו. ואמר להם כשמו כן הוא ח"ך מ"ה הח"ך אומר לבינה מותר לך. אמרו לו אדונינו איך מלת מותר יוצא ממ"ה אמר להם תמלא המ"ה ותעלהו באותיות ך מ ן ף ץ ומלואו מ"ם ה"א יעלה המ' ת"ר וה"א ו' הוא מ"ו ת"ר זהו מותר לך. אמרו לו אדונינו האר עינינו כי זה קשה לנו אמת כי חכם מתיר למדנו מ"מ זה קשה לנו למה לא יתיר האב והבעל ויפר החכם. א"ל כח התרה הוא כח חזק מכח ההפרה הלא תראה שאפי' הקשר החזק יש ביד חכם להתירו ואחר שהתירו נמחל זהו לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו. אבל הבעל והאב אין בידם כח להתיר קשר חזק ולכן הם
בלשון הפרה לשון רפיון מורה כיון שהפ"ר רפ"ה, ואם חלפו שהבעל בלשון התרה והחכם בלשון הפרה אינו מותר ואינו מופר כי שקר אמרו גם שניהם הנותן רפיון לחכם ואינו כן ונותן כח לבעל ואדרבה הוא הרפה, וידעת שהגבור הוא מושל בשל מטה הימנו והנמוך עושה כפי רצון הגבור ואינו רשאי לשנות כי רפה הוא ממנו. אמרו לו תינח כשהוא חכם אבל ג' הדיוטות מה תאמר. אמר להם הואיל והם באים מכח חכם והם שקולים כחכם והם ב"ד שאינו חצוף א"כ דינם כחכם אמר להם תשארו לשלום. מיד תפשוהו ואמרו לו זה החכם נקרא חכמה קדושה היכל אוצר אור מזהיר מה טיבן של שמות אלו, א"ל חכמה שורש ועיקר לכל החכמות, קדושה קדוש נקרא הכתר והיא מתקדשת ממנו ע"כ נקרא קדוש. היכל א"ל היכל הכ"ל שהחכמה כלל שכולל הכל מה שלמעלה ומה שלמטה. אוצר כל אוצרות החכמה כולם בחכמה. אור מזהיר ענפי החכמה מתרבין למעלה עד הכתר ואינה נכרת כלל אלא מן השכל הקבוע במורשי לבות של
אדם. ועוד כי חכמה נשרשת מצד עצמה להגדיל פרחי האותיות המפורשות לנו ללמוד וללמד וזהו מצות ה' ברה מאירת עינים לפי שבחכמה היו כל הרשימות והחקיקות שהיה הקב"ה חוקק ורושם בהם פעולותיו הניחם והלך לו. החכמה נקראת תכלת מפני שכל הצבעים כלולים בה וכל המדות מקבלים השפעתם מזאת החכמה בין דין בין רחמים וצבע תכלת כל הצבעים כלולים בה ע"כ קראוה תכלת, וע"כ נכתב בתורה נתון תתן לו שהתכלת עולה תת"ן ומלת נתון שהכתר נותן לחכמה והוא פעול ר"ל כל השפע נתון לה מכתר לכן תתן לו והוא העני היא כ"י, וע"ז ארז"ל אפי' מאה פעמים שמלת נתון יורד מהכתר עד כ"י הרי כאן עשר וכ"א כלול מעשר הרי ק' פעמים. א"ל ואימא אלף שכ"א כלול מק' הרי כאן אלף א"ל תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת שא"כ אין לדבר סוף שכ"א כלול מאלף הרי כאן רבבה והנה אין מספר לגדודיו ואין לדבר סוף, א"ל ר' אימא נתן תתן י' פעמים שאם באת במאה אבא באלף ואין לדבר סוף, א"ל
מאחר שהא' והי' והק' למעלה בכתר עליון שהי' והק' בכלל אלף העולה אי"ק א"כ אין למעט מק' ועד הק' הוא פי' ולא סתירה למעלה מק' יש סתירה שאין לדבר סוף אבל עד הק' אין לסתור מצד מעלת הק' ואע"פ שהא' בכתר י' בחכמה ק' בבינה בהיותם בקיבוץ והוא אי"ק רומז בכתר. עוד תכלת תי"ו כ"ף למ"ד תי"ו ר"ל שעולה אל"ף ו"ו הוא אל פ"ו אל אלהים. וגם בא לומר לנו שהו' מתגלגל ועולה בא' ואהיה אצלו אמון ופ"ו שהוא אלהים עמו וע"י אמצעית התכלת שהם אותיות שניות ק"ם בתולת ישראל. ועוד החכמה נקראת י"ה מפני שאותיות אלו מורים דין והדין מתחיל מזה העלול כענין שארז"ל שהיא בכר לדין ע"כ נקרא י"ה ואיך נראה הי"ה דין כי הי' עם כללו הוא נ"ה ה' עם כללו הוא ט"ו צרפם והם ע' תמלא עי"ן והוא סינ"י זהו שארז"ל מלמד שכפה עליהם הר כגיגית הוא קושי דין היוצא מסיני תורה שבכתב ותורה שבע"פ והשורש מחכמה. ועוד אמרו י"ה הוא חצי השם ואם תמלאהו הוא כלל השם
יו"ד ה"א היינו יהו"ה ר"ל י"ה הנגלה מורה דין ועם הנסתר מורה רחמים. ועוד י"ה עשרה חמשה הנה עשרה עולה תקע"ה והי' מורה עשרה צרפהו והיא תקיע"ה מלא בי' וגימ' השר"ף והוא סנדלפו"ן וגימ' התפילין שמעלין את קול השופר בר"ה לראש הקב"ה במקום תפילין. וראה והבן השופר היא בינה וקול בת אברהם והשר"ף הוא לשם והתקיעה מברחת אותו משם כי בראות התפילין מעלין קול התקיעה כל הדינין ספו תמו, וגדולתה היא עם התקיעה זהו תקע בשופר גדו"ל לחירותנו והה' עולה חמש"ה עולה נג"ש זהו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו ר"ל שעלו למעלה וקבלו שפע וברכה. גם נקראת חכמה יחידה בעבור שכ"י נקראת חנינה וכל החכמים והנביאים היו משיגים (בחכמה) בחנינה כי הוא תורה שבע"פ אבל החכמה אין כל בריה יכולה להשיג מרוב העלמתה ע"כ נקראת יחידה. ושמעתי יחידה במ"ק אח"י זהו שאמר הכתוב מי יתנך כא"ח לי "כרובים "אופנים "חיות ר"ת כא"ח וגימ' בי"ב י"ה והוא שם שר
הכתר מקבל התפלה ומעלה אותה, והחכמה נקראת ל"ב נתיבות שמהחכמה עליונה נאצלה תורה שבכתב המתחלת בב' ומשלמת בל'. והנתיבות הם הצינורות היורד השפע מהם בי"ת למ"ד, ראה והבן אותיות שלישית ד"ת זהו אש ד"ת למו תורה רשומה ואותיות שניות י"ם לומר לך שהדת רחב מן הים שהים בתוך הדת. וראה והבן בי"ת למ"ד ב"י דע"ת [דע"ת הוא ע"י צירוף ל' ומ' העולה ע'] ר"ל תורה כתובה נקראת דעת הוא ת"ת ואומרת תורה רשומה שהיא החכמה ב"י דע"ת, גם נקראת החכמה י"ש שאינה נעלמת כמו אי"ן שהאין גם העליונים אינם משיגים אבל ביש משיגים עליונים י"ש יו"ד שי"ן החכמה בכר לדין וי דן י"ש ר"ל ו"י כשי"ש דן העולם [ו"י אותיות שניות ד"ן אותיות שלישיות] ראה והבן הי' אינו מצטייר והש' מצטייר ג' יודי"ן ועם הי' הרי כאן ד' יודין יייי וכ' והכ' עולה ב' יודין הרי כאן ששה יודין ג' לזה העולם וג' לעוה"ב י' יברכך ה' וישמרך. י' יאר ה' פניו אליך ויחונך. י' ישא ה'
פניו אליך וג' יודין ויס"ע ויב"א וי"ט וזה הסוד אבארהו במקומו בע"ה: ד"ה פעם אחת הייתי יושב עם גדולי פעם אחת הייתי יושב עם גדולי ישיבה ושמעתי שאחד אומר לחבירו מפני מה הלכה כיש אומרים בעבור שהם אזלי בחכמה עלאה ומעיינין ויורדין בעיון ובקבלה ממדה הנקראת י"ש היא חכמת אלהים, ושאל א' א"כ בנחלות למה התחיל התנא ביש נוחלין והשיב לפי שעוה"ב מקבל מי"ש שזה אב וזה בן והכוונה יש נוחלין ומנחילין כשזכה הצדיק ויצא ממנו בן צדיק והוא בנו בכח כמו שנוחל זה המדה הנקראת יש כן בנו הבא מכחו כי אחר שענף והשורש א' א"כ דוגמא עליונה הם ואין חילוק ביניהם. נוחלין ולא מנחילין כשזה הצדיק יוצא ממנו בן פריץ אשר איננו מכחו א"כ זה צדיק וזה רשע שהרשע הזה בן צדיק הוא ואינו כשורש האילן ולכן האב נוחל המדה הנקראת יש ולא הבן. יש מנחילין ולא נוחלין זהו בן שהוא צדיק ונולד מרשע ואין זה בן הרשע בכח רק בן צדיק הוא ובא ושכן באהל רשע כדי להשיב
הרשע מפשעיו ולכן נתעוררו לומר אינו דומה ת"ח בן ע"ה לת"ח בן ת"ח שת"ח בן ע"ה קיש קיש קריא שיש לו שם כיון שרואים האב רשע והבן צדיק כענין נח שנמצא בדור רשעים שהיה לו קול וזהו מנחיל ואינו נוחל ר"ל הבן נוחל מדת י"ש ולא האב. ויש לא נוחלין ולא מנחילין זהו רשע בן רשע ונעשו חיצונים ואין להם חלק לעוה"ב רק טמאים הם וטמא טמא יקרא ולכן אין להם חלק בנחלה מן האילן הקדוש רק טמאים הם ולכן קרבו הקרוב יותר הדומה לענין נחלה ובמקומו אבארהו בעז"ה:
ד"ה ודע שכל חכם צריך שיהא בקי ודע שכל חכם צריך שיהא בקי ויודע בעניני החכמה הנקראת י"ש ושער שיכנוס הוא צרוף שם המיוחד המרבע פני מערב וזהו ההתעוררות שכינה במערב והשכינה שורה על יודעיו בקדושה ובטהרה, ויש לך לדעת שהשם דן את עולמו מדה כנגד מדה ואבותינו בשכחת השם חטאו בעבור זה נמסרו ביד שני שלוחים להסטיננו והם שרי אדום וישמעאל יש"ו הנוצרי ומחמ"ד הישמעאלי והם שכנים ובאו כנגד עובדי האמת ישראל הקדושים שעובדים לאמת, ושם המיוחד אע"פ שהוא נחלף בצירופו הוא שוה בשוה ומאתו הברכה והקללה חיים ומות יתברך אלהינו שהוא שם המיוחד מכל השמות והוא ספר חיים ואותיוו של השם הנזכר הם מ"ח אותיות ותיבותיו ז"ה וזהו מ"ח ז"ה שדי יחזה והיא השכינה והכל עולה "שנים עשר בתים" ר"ת שב"ע זהו ויספתי ליסרה אתכם שב"ע ויספתי עליכם מכה שב"ע וצירופו שע"ב ובמקומו אבארהו בע"ה. והיא ברית באר שב"ע באר היטב ובכל מקום שתמצאהו תדינהו כפי ענינו זהו
השער שיכנוס במדת הי"ש ואז יהיה חכם אהוב למעלה ולמטה: ד"ה גם נקרא אשר ר"ל החכמה נקרא גם נקרא אשר ר"ל החכמה נקרא אש"ר כי הא' הוא העושה שר החכמה שהרי בהסתלק הא' נשאר ש"ר הוא שר לתורה כי היא תורה רשומה וממנה נכתבו גם בתחתונים בעבור מעלת ידיעת החכמה יקרא שר על כל החכמים, וזהו מאש"ר שמנה לחמו ר"ל מצד שהתחתונים מתעסקים בחכמת אלהים שהוא השר א"כ מוכרח הוא השר העליון להשפיע ברכה וטובה בעולם וזהו שעולה אש"ר אק"ת שהא' מברך הק' ר"ל ק' ברכות והק' מברך הת' הוי אומר הכל מן הא' ושקול הוא העוסק בשר כעוסק בק' ברכות כי הא בהא תליא, וכשנתמלא הא' בכוחותיו ולקח הי' והק' הי' הם עשר ספירות והק' כל א' כלול מעשר ור"ל הא' עולה אי"ק אהי"ה אשר אהי"ה אהיה הראשון הוא אחרון ואהי'ה האחרון היא ראשון וכן אשר האמצעי ואהי'ה הוא א"ך וכן אש"ר בעצמו הוא א"ך שהך' של אך עולה ת"ק למ"ג וכן אשר עולה תק"א הרי אהי"ה אהי"ה אהי"ה
הוא א"ך א"ך א"ך ג"פ, וע"כ התחיל עשרת הדברות בא' אנכי ה' אלהיך וסיים בך' וזהו אך טוב לישראל אלהים לברי לבב ר"ל אך שהוא אשר טוב לישראל ואלהים לברי לבב: ד"ה וראה והבן שהא' הוא הכתר והשר וראה והבן שהא' הוא הכתר והשר הוא החכמה שהוא השר המשתרר על כולם וע"כ אמרו שהחכמה זאת היא נסתרת מכל האומות והיא נגלית לישראל לבד והיא הבאה לאדם מכח ידיעת השמות הנכתבים בתורת משה רבינו ע"ה, וכן המצות שנתן לנו והם הנמצאות בידינו היום ע"פ הקבלה כמו שקבלו איש מפי איש עד היום הזה, ובעונותינו מעט מן המעט נמצאים בידינו היום מהקבלות הרבות שקבלו אבותינו כי דע לך בני שהגדולים באומתינו הסתירום מפני פחיתות הדורות הקמים אחריהם אשר שמו דעתם וכוונתם בהבלי עוה"ז מהם חומסים מהם גוזלים מהם רודפי הזנות מהם עובדי ע"ז מהם אוכלים בטומאה מהם מכלים נפש תנועה בעד נפש תנועה מהם שותים יין נסך ישתו יין נסיכם מהם בעלי לשון הרע דור כל עקש ופתלתול
ביניהם ואם באים לקיים מצות הוא בגאוה ובוז ואינם משגיחים באמת השגחה הראויה להשגיח במצות, וזהו שהוכיח הנביא שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ ר"ל ישראל הגורמים שיניק הארץ מכחות הטומאה וכתיב וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת ולא כהן מורה להם ולא תורה והנה עזבו את השם ואת תורתו. ואין מי שידרוש אלהים בארץ ולכן עמדו והסתירום ואם ימצא אחד מעיר ושנים ממשפחה לדעת מסתרי החכמה ילעיגו בו ולא יקשיבו לקולו והם אינם יודעים כי הוא שלם בלא בלבול דעת ובלא ספק כלל והוא החכם שאמרו רבותינו ז"ל בכל דבריהם והוא האהוב למעלה ולמטה. והוא הש"ר שר החכמה המשתרר על כל החכמות. וזהו אש"ר:
ד"ה גם החכמה נק' בכ"ר שהוא בכר גם החכמה נק' בכ"ר שהוא בכר לכל הבכורים שנבראו כשארז"ל החכמה נקראת בכ"ר אלפים לעולם קדומה ולכן אמרה תורה וכל בכר בניך תפדה ר"ל (בכל העולם) תפדה אותו מכהן ותן הפדיון לכהן כי אליו הבכורה, ואם תעשה כן השפע והברכה יביא הכהן הגדול לבכור ומשם בכל העולם, וע"כ הבכר הוא חסר ו' כזה בכ"ר שהוא ב' חלקים של אי"ק כי ב' פעמים אי"ק עושים בכ"ר וע"כ הבכור נוטל פי שנים:
ד"ה וראה בני והבן שהצירוף האלפ"א וראה בני והבן שהצירוף האלפ"א בית"א וגמטריאות כולם הם צריכים לקבלה ודרכיה לכנס בה והם י"ג מדות שהקבלה מתבארת בהם והחכמים שיסדו התלמוד היו כולם בקיאים בהם ואתן לך ראיה ממה שאמרו חז"ל בסנהדרין בפרק כהן גדול. וז"ל אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברית ובלשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ובלשון ארמית ובררו להם כתב אשורית ולשון הקודש. והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי. מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי. ומאן כתב עברי אמר רב חסדא כתבא לבונאה ר"ל שהקלף מלא עם דיו. ואותיות לבנות ואמר שם כתב זה לא נשתנה כל עיקר ומאי ולא כהלין כתבא למקרא א"ר בגי' כתב להו יט"ת יט"ת אר"ך פו"ג חמ"ט ור"ל בא"ת ב"ש מנ"א מנ"א תק"ל ופרסין, ושמואל אמר ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן ר"ל אלו הט"ו אותיות כנגד ט"ו אותיות של מנא מנ"א תקל ופרסין והם כתובים ע"פ הקבלה של חמש אותיות כדברי שמואל, ר"ל קח
אות אחת מכל מלה מ"ם מן ממתו"ס נו"ן מננקפי א' מאאלר"ן הרי מנא בזו הדרך תעשה ותמצא מנא מנא תקל ופרסין. ורבי יוחנן אמר אנ"ם אנ"ם לק"ת ניסרפ"ו ר"ל א' מאאלרן נ' מננשקי מ' מממתוס הרי אנ"ם בזו הדרך עשה כולם ותמצא אנ"ם אנ"ם לק"ת ניסרפ"ו. רב אשי אמר נמ"א נמ"א קת"ל פוריס"ן וזה תפס אמצעית ראש וסוף ר"ל נ' מננקפי מ' מממתוס א'