תיקוני זהר — קטע 33

ובקר צריכין ליחדא לה עם מלכא, בגין דבערב היא באה עמיה, ובבקר היא שבה לגביה, ודא ערב דיצחק ובקר דאברהם, דתמן בעלה בינייהו ישראל: ועוד המוציא, דא המוציא לחם מן הארץ, בגינה אתמר לחמו ניתן וכו', ועוד המוציא במספר צבאם, אלין רמ"ח תיבין דקריאת שמע, לכלם בשם יקרא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב') ויקרא האדם שמות וגומר, דא ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת בית, דקרא שמהן לכל חיות הקדש ולכל שרפים ואופנים וצבא דלעילא, לכל חד קרא ליה בשם ידיע ובדרגא ידיעא, לאשתמודע לכל חד מאתר דאתנטיל, כגווני דנחלי ימא דאתחזרו לאתר דאתנטילו בשליחותא, הדא הוא דכתיב (קהלת א') כל הנחלים הולכים אל הים וגומר, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, מאתר דאזלין תמן חזרין בשליחותא: מרוב אונים דא כתר עלאה, ואמיץ כח דא חכמה, מאי כח דיליה אימא עלאה, איש לא נעדר איהו כללא דתלת ספירן, מאי איש ה' איש מלחמה ה' שמו, איש א' כתר עלאה י' חכמה ש'

שרשא דאילנא דאיהי אימא עלאה תשובה ודאי. ועוד מרוב אונים דא עמודא דאמצעיתא, אונים דיליה נצח והוד, ואמיץ כח דא צדיק, איש לא נעדר ה' איש מלחמה, והא אתמר: קם סבא בתר טולא דרבי שמעון, ואמר רבי רבי, האי קרא הכי שמענא ליה,שאו מרום עיניכם,שאו כמו שאו ידיכם קדש,ודא קדש ישראל לה' ראשית, מרום דיליה כתר עלאה,מי אימא עלאה דברא עלמא באלה, מאן אלה, אלה ראשי בית אבותם, ואינון תלת אבהן, המוציא במספר צבאם אלין צבא השמים דאינון נצח והוד, מאי מספר דלהון, אלא מספר וחשבון דכלא דא שכינתא עלאה, לכלם בשם יקרא דא שכינתא תתאה, דאתמר למשה בגינה ואדעך:

תיקוני זהר דף פו/א בשם, מרוב אונים, ההוא דאתמר ביה וידגו לרוב בקרב הארץ ודא צדיק, ואיהו אמיץ כח איש צדיק, כח דיליה איהי כח דעובדא דבראשית, דאתמר בה ועתה יגדל נא כח אדנ"י, לא נעדר משכינתא לעלם, והאי והאי כלא קשוט, שבעין אנפין לאורייתא: אמר ליה סבא סבא, מרוב אונים ואמיץ כח תמן אדם קדמאה, תמן אברהם יצחק ויעקב, תמן משה ואהרן, תמן דוד ושלמה, ותרין עשר שבטין, וכל נשמתין דשתין רבוא דישראל, ודכל דרין עלאין ותתאין, דאתמר בהון כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום וגומר, כלהו תמן, איש לא נעדר לא חסר מנייהו חד מחושבנא, כגוונא דצבא השמים: ועוד מרוב אונים דא כהנא, דאתמר ביה כהן און, ואמיץ כח דא אלקי"ם דאיהי אימא עלאה, דאתלבשת בגבורה וברא עלמא במדת הדין, ובגין דא איהו גבור אמיץ כח, איש לא נעדר דא יעקב, דאתמר ביה ויעקב איש תם, מה דאתמר בתלת אלין, אתמר בתלת עלאין, ואתמר בתלת תתאין, מספר דכלהו שכינתא איהי מספר הימים:

תקונא חמשין: בראשית ברא אלקי"ם, פתח רבי שמעון ואמר, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ראשי תיבין ש'או מ'רום ע'יניכם ש'חרית מ'נחה ע'רבית, תלת צלותין, עלייהו אתמר הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, בגין דאינון מרכבה דתלת אבהן, ועלייהו אתמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אלה פסל את הראשונים, אלה ודאי פסיל לקדמאין דאמרו אלה אלקיך ישראל, דאינון תולדין דתהו, דאתרמיז בראשי תיבין ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ תה"ו, ואינון חמש מינין דאתמר בהון בה' בראם, ואינון עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים, ובגין דא טרחת ה' בגינייהו בגין דבה' בראם ה' דאברהם, ועלה אתמר לא תהו בראה למיתב בינייהו, לשבת יצרה למעבד ישובא מנייהו: ובגין האי ה', אלה דאינון תלת אבהן תקינו תלת צלותין, לנחתא בהון לקודשא בריך הוא, לסלקא לשכינתא בהון דאיהי ה' זעירא, דעמודא דאמצעיתא איהו גופא, ותרין דרועין דיליה ימינא ושמאלא, דבהון אחיד בה, ועל גופא אסתלקת, ומאן סליק לה על גופא מ"י אימא

עלאה, מי ברא אלה, וכד סלקת סלקין עמה כל צבא דלעילא, הדא הוא דכתיב המוציא במספר צבאם, וכל ישראל דאינון שתין רבוא מתייחסין בצבא דלעילא, לכלם בשם יקרא, כלהו אתקריאו על שם צבא דלעילא, איש לא נעדר מחושבנא: ושכינתא בגלותא בזמנא דאיהו מרחקא בעלה מינה, לזמנין אתפרנסת על ידי שליח, לזמנין על ידי אבהן, לזמנין על ידי אימא, לזמנין על ידי אבא, לזמנין על ידי בנין, לזמנין על ידי דצדיק, וכלא יהיב בעלה דאיהו ו', איהו בין אבא ואימא בן י"ק, וכד איהו בין אבא ואימא, נחית לה פרנסהא על ידי אבא ואימא, וכד נחית בין תרין דרועין דאית בהון שית פרקין, נחית לה פרנסה בתרין דרועין, וכד נחית בגופא דאיהו יעקב, נחית לה מזונא על ידיה, וכד נחית בתרין שוקין דאינון שוקיו עמודי שש דאית בהון שית פרקין, נחית לה מזונא על ידיהו, וכד נחית בצדיק נחית לה מזונא על ידיה, וכד נחית בה:

תיקוני זהר דף פו/ב דאתחבר ו' בה', לא צריך לנחתא מזונא לה על ידי שליחא בעלמא, אלא על ידיה, וכד נפיק בה, אסתלק עד אין סוף דאיהו א', מזונא דילה לאו בזכותא תליא מלתא, ולא בחיים דאינון אבא ואימא, ולא בבני דאינון נצח והוד, אלא במזלא תליא מלתא, וכד נחיתת מאתרהא ונחית קודשא בריך הוא לדיירא עמה, אתמר ביה ובבנהא אין מזל לישראל, אלא קודשא בריך הוא רכיב על כרו"ב דאיהו מטטרו"ן ואיהו ברו"ך, ומתפרנסת על ידיה, דאיהו עבד עולם עבד דילה, ובההוא זמנא איהי אתרפנסת על ידי שליח, וכל דא כפום עובדיהון דישראל הכי אתפרנסת: זכאה איהו מאן דסליק לה לאתרה, ולקודשא בריך הוא לאתריה, דאתמר ביה (הנה יקו"ק רוכב על עב קל), הנה ה' יוצא ממקומו, אמר ליה רבי אלעזר אבא, וכי יכול בר נש לאחזרה לקודשא בריך הוא לאתריה, אמר ליה אין, כמה דאשכחנא בדוד דאמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' כו', בההוא זמנא דבר נש אחזר ליה לאתריה, מה כתיב

ביה ממקומו יפן ברחמיו לעמו, ובמאי חזרין ליה לאתריה, אלא בשלימו דתקונא דתקינו בצלותא, ואוכח דבתר דאמר ממקומו יפן ברחמיו לעמו, אמר המיחדים את שמו ערב ובקר תמיד בכל יום אומרים פעמים, ואינון ה"ה, דצריך לאחזרא י' לגבי ה' דאיהו מקום דלעילא, ולאחזרא ו' לגבי ה' דאיהי מקום דלתתא, בגין דקודשא בריך הוא אומי דלא יחזיר לה' דלעילא, עד דיחזיר לה' דלתתא, ורזא דמלה לא אבא בעיר וגומר והא אוקמוה: תקונא חד וחמשין: בראשית ברא אלקי"ם את השמים ואת הארץ, מאי את, אלא הכי אוקמוה קדמאין, כל אתין לרבויא, ודא א"ת אורייתא כלילא מא' ועד ת', דבה אתבריאו שמיא וארעא, ועוד את השמים, שמים דא קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב ואתה תשמע השמים, ואת בת זוגיה עמיה, ואת דא צדיק ובת זוגיה, הארץ מאנא דכלהו לאפקא בה זרעין ואבין, ורזא דמלה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגומר: אמר רבי שמעון ברי, רזא עלאה הכא, אף על גב דכלא אתברי ואתקן בשמא דיקו"ק, דאינון

את השמים, ורזא דמלה י"ק בשמים, ו"ק בארץ, הדא הוא דכתיב י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ, עם כל דא דכלא אתקן בארבע אתוון, לא נחית נביעו מלעילא על זרעין ואיבין דאינון שיח השדה דאיהו צדיק, ועשב השדה דאיהו עמודא דאמצעיתא, ולמה בגין דאדם אין, דאיהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א לעבוד את האדמה: אמר ליה רבי אלעזר אבא, שיח מנא לן דאיהו צדיק, אמר ליה ברי ביה תשכח ח"י ש', איהו כליל תלת עדרי צאן, דאינון שרשא דאילנא, ודא חי עלמין, דאיהו אות בצבא דיליה, צבאות איהו עמהון, כליל תלת דרגין לקבל תלת ענפין דש', והא ש' דתלת אבהן אינון, אלא ש' עלאה ענפי אילנא, ש' תתאה שרשי אילנא, ובגין דא וכל שיח דא צדיק, וכל עשב ע"ב ש' דא יעקב כליל תלת אבהן, דאינון ענפי אילנא, וסלקין לשבעין ותרין שמהן דויסע ויבא ויט, דבהאי שמא אתבריאו עשבין ואילנין דאינון נשמתין דצדיקיא, והאי עשב עליה אתמר ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ, לחם אבירים אכל איש, ואיהו נהמא דאורייתא:

תיקוני זהר דף פז/א דאתמר ביה לך אכול בשמחה לחמך, ואיהו לעבודת האדם, ה' דאדם דאתמר בה המוציא לחם מן הארץ, מאי לעבודת האדם, לית עבודה הכא אלא צלותא, דאיהי פולחנא דשכינתא, עבודת יקו"ק ודאי, ועלה אתמר יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, יצא אדם לפעלו דא צלותא דשחרית, ולעבודתו עדי ערב דא צלותא דמנחה, דאתמר בה ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב:

תקונא תרין וחמשין: בראשית ברא אלקי"ם אלקי"ם, חמש אתוון כחושבן ה', א"ד מן אדנ"י הכי סליק לחמש, ורזא דמלה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. תא חזי אתערותא צריכא מתתא לעילא, ולבתר והשקה את כל פני האדמה, והשקה ו' איהו שקיו מעילא לתתא, דאיהו נחל קדומים דאתמשך מן מוחא, והכי צריך לאתערא אתערותא בקדמיתא מאתתא, ורזא דמלה אשה כי תזריע ומיד וילדה זכר, נוקבא אדנ"י, דכר יקו"ק, כד אקדימת ברתא שליט דכורא ואתעביד יאקדונק"י, ורזא דמלה יקו"ק אדנ"י חילי, ועל במותי ידריכני אלין אבהן למנצח בנגינותי אמה ותרין שוקין, מאי חילי תוקפא דכלא מלעילא, חילי חיל י' ודא אבא, תוקפא דיליה נביעו דלית ליה סוף: אמר רבי אלעזר אבא והא אוקמוהו מארי מתניתין, דעד ארבעין יומין יכיל לאחזרא נוקבא דכורא, ואתהפך מדינא לרחמי, ואוקמוהו בגין דעד כען לית תמן דיוקנא, דאתמר ביה וייצר יקו"ק אלקי"ם, אם כן אמאי נטיל שעורא במ', בגין דאיהי שעורא דנקודה דאיהי י' טפה,

(שעורא) דבה אתעביד י"ם מ"י, ודאי נחל קדומים דא ו' דאתמשך מן י' (ס"א ים), והשקה את כל פני האדמה, מאי פני האדמה, אלא אלין אנפין דאינון סומק וחוור וירוק ואוכם, באלין גוונין נהירא ההיא מבועא, דגוונין אינון מהאי יבשה, נביעו נהורא דילה (ס"א דחילא), דהכי איהו נביעו לארעא כנשמתא לגופא, כמה דאילנא לא מתרבי אלא במיא, הכי ישראל דאינון ענפין דאילנא לא מתרבין אלא בנביעו דאורייתא: ורזא דמלה מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מעין דא חכמה כתר איהו אמון מופלא, דבעא לנטעא אילנין בגנתא, אסתכל בכל גנתא ולא אשכח תמן מבועא דמיא, מה עבד, אמר אפיק מעין, ולבתר אטע גן, ואתרבי אילנא, ובגין דא מעין גנים, בקדמיתא אדכיר מעין ולבתר גנים, ודא ג"ן סדרים דאורייתא, וכמה דאית גן לתתא הכי אית ג"ן לעילא, והאי מעין איהו במוחא, גופא, ענפין דיליה דרועין ורגלין, ונוזלים מן לבנון דא לבא (נ"א לבנ"ה) דאיהי דל"ת דלה בגלותא, ועלה אתמר יזל מים מדליו:

וי לון לבני נשא דלא משתדלין באורייתא, דאתקריאו עצים יבשים דאינון עתידין לאתוקדא בנורא דגיהנם, ולאו למגנא אמרו מארי מתניתין דאינון עמלין וירתין גיהנם, ואף על גב דמתרבי אילנא דאיהו גופא דאורייתא, ולית ליה איבא דאינון פקודין דעשה, מה כתיב ביה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת, ובגין דא אמרו מארי מתניתין דלית מדרשא עקר אלא המעשה איהו עיקר:

תיקוני זהר דף פז/ב תקונא חמשין ותלת: בראשית ברא אלקי"ם תמן ב"ת, תמן א"ם דהוא א"ם מאלקי"ם, ואינון גן עלאה גן תתאה. פתח רבי שמעון ואמר, ויטע ה' אלקי"ם גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר, ויטע ה' אלקי"ם גן דא שכינתא, בעדן דא אימא עלאה, מקדם אבא עלאה, וישם שם את האדם אשר יצר דא עמודא דאמצעיתא, ועליה אתמר וייצר ה' אלהי"ם את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וגומר, וייצר צייר ליה בתרין עלמין בעלמא דין ובעלמא דאתי, ויפח באפיו נשמת חיים דא נשמת כל חי, ויהי האדם דא רוחא דחיי, לנפש חיה דא שכינתא תתאה: ועוד ויטע ה' אלקי"ם גן דא אורייתא דבכתב, עדן דא עדונא דאורייתא, ושוי תמן את האדם דבריאה, ומה כתיב ביה (ישעיה י"ז) ביום נטעך תשגשגי. ויצמח ה' אלקי"ם וכו', יקו"ק אלקי"ם אבא ואימא, כל עץ נחמד למראה דא עמודא דאמצעיתא, דכל גוונין שפירין ביה אתחזיין, ובגין דא נחמד למראה, תפארת שפירו דכל גוונין, וטוב למאכל דא צדיק:

אמר ליה רבי יהודה, והא כל עץ כתיב, אי הוה אמר עץ שפיר, אבל כל עץ כתיב, אמר ליה ודאי הכי הוא, דבכל אתר כ"ל צדיק איהו, אבל כלא חד, כל דא צדיק, עץ דא עמודא דאמצעיתא, דגוף וברית חשבינן חד, אבל בהאי קרא כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל דא צדיק, למראה דא שכינתא דאתמר בה במראה אליו אתודע, ועץ החיים דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו עץ החיים דלעילא דאתמר בה החכמה תחיה בעליה: אמר ליה הא שכינתא תתאה איהי גן, דמתמן עץ החיים נטוע, כמה דאתמר ועץ החיים בתוך הגן, מאי מן האדמה, אלא דא שכינתא עלאה, דמינה אתנטע כל עץ דאיהו צדיק, כ"ל איהו מסטרא דמ"י, דהכי סליק לחשבן כ"ל מ"י, ובגינה אתמר מבטן מי יצא הקרח וגומר, דאיהו הקרח הנורא: ועץ הדעת טוב ורע איהו לתתא, עץ הדעת טוב דא מטטרו"ן, ורע דא סמא"ל, ובגין דא ועץ הדעת ו' אתא לרבויא, דאיהו אתי מאתר אחרא, עץ הדעת טוב ורע. ועוד ויצמח ה' אלקי"ם מן האדמה כל עץ, דא איהו צמח צדיק ומתחתיו יצמח, תא חזי כל מאן דנטיר ברית, ההוא בר

דיהיב ליה קודשא בריך הוא, עליה אתמר ויצמח ה' אלקי"ם כל עץ נחמד למראה ברזין דאורייתא, וטוב למאכל בפקודין דאורייתא, אבל ברא אחרא דלא אתעביד בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא, מה כתיב ביה ועץ הדעת טוב ורע, ודא ערבוביא דטוב ורע, מעורב ממצה ושאור: ובגין דא מני קודשא בריך הוא לישראל לנטרא גרמיה בפריה ורביה, הדא הוא דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, טוב מסטרא דדם טהור, ורע מסטרא דדם נדות, דהאי בר גרים אבודא דתרין עלמין, הדא הוא דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות, תמות, מות בעלמא דין, תמות בעלמא דאתי: תקונא חמשין וארבע: בראשית ברא אלקי"ם, את השמים עץ החיים, ואת הארץ כל עץ נחמד למראה. והארץ היתה תהו ובהו דא עץ הדעת טוב ורע, ודא רזא תהו עמק רע, בהו עמק טוב, ודא עץ הדעת טוב ורע, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, ומהכא נפק כל ערבוביא דטוב ורע, דאיהו רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו:

תיקוני זהר דף פח/א תקונא חמשין וחמש: בראשית ברא, בי"ת רא"ש, ואינון אבא ואימא, ברא תרגום בר"א איהו עמודא דאמצעיתא, ועליה אתמר ונהר יוצא מעדן, אית עדן ואית עדן, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ו) ונחל עדניך תשקם, עדניך ודאי, דא עדן עלאה כתר עלאה, עדן דלתתא דא י', ואית עדן דלתתא ודא אימא עלאה, דאיהי ד' איהי עדן לגבי נהר דלתתא מינה, הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן: תא חזי כמה נהרות אינון משניין דא מן דא, אית נהר ואית נהר, אית נהר מנהורא דלעילא דאתקרי נהרא דמיא דאורייתא, דאתמר בה תורת חכם מקור חיים, ואית נהר דאתקרי נהר פלגיו, דכמה פלגין עמיקין תליין מניה, דאתמר בהון פלגי מים לב מלך וגומר, ואית נהר דאתקרי נחל קדומים, דאתמשך מעלאין, ומניה תליין שבעה נהרות, דאתמר בהון נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו, ואית נהר דאתקרי נהר דינור מסטרא דשמאלא, דאתמר ביה נהר דינור נגיד ונפיק מן וגומר, ונהר בכל אתר איהו ו', מסטרא דאבא ואימא אתקרי נחל קדומים,

ומסטרא דעדן עלאה אתמר ביה ונחל עדניך תשקם: ומסטרא דימינא אתקרי נהר פלגיו, ומסטרא דשמאלא אתקרי נהר דינור, ומניה תליין שתין אנפין דנורא דאתקריאו ששים גבורים, ואינון שתין פולסין דנורא דמחיוה למטטרו"ן, ומסטרא דימינא ושמאלא אתמר בכל נחלין דתליין מנייהו, נהרי נחלי דבש וחמאה, ונחל עדניך דא נהר דנפיק מעדן, דאתמר ביה ונהר יוצא מעדן, והאי איהו עדן דעין לא ראתה אלקי"ם וכו', סתים וגניז, דאיהו כתר עלאה, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים (א' דאיהו ד' אתוון דשם בן ד'), אלין יקו"ק דאינון אבא ואימא ברא וברתא. תא חזי קרקפתא דא אל"ף, כגוונא דא א' ארבע סטרין דיליה בהון הוה יקו"ק הוא ושמיה חד, אין עוד מלבדו בלא פרוד ובלא שתוף כלל: ועוד ונהר דא ו', יוצא מעדן דא י', ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים דא ד', (אלין ארבע אתוון). ועוד ונהר יוצא מעדן דא אימא עלאה דאיהי א' תניינא, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין מאי אל"ף אלף בינה, ולאן אתמשך בגופא, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אלין

תרין דרועין ותרין שוקין, מאן גן דאתשקיא מניה לתתא דא שכינתא, דתרין גנין אינון חד לעילא וחד לתתא, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ח') היושבת בגנים והא אוקמוה: ואית נהר לתתא דאיהו מטטרו"ן, דאתפרש לארבע סטרין דאינון מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל, שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, וזהב איהו לצפון, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ז) מצפון זהב יאתה, ורזא דמלה הולך אל צפון דא גבריא"ל, ולבתר הולך אל דרום ודא גיחון דתמן מיכא"ל, הפוכא מלעילא, דאמר קרא עליה הולך אל דרום בקדמיתא, ולבתר סובב אל צפון, סובב סובב לתרין סטרין דאינון מזרח ומערב, דאינון חדקל ופרת, דתמן אוריא"ל רפא"ל: פישון לקבל אורייתא דבעל פה, ומתמן פישון, פי שונה הלכות, ג"יחו"ן ג' ג"ומל חסד, ותמן חיוון דאתקריאו חיות הקדש מסטרא דאריה מסטרא דימינא, מסטרא דשמאלא נחש, דאתמר ביה כל הולך על גחון, לאענשא ביה למאן דאעבר על אורייתא דאתיהיבת מימינא, פישון:

תיקוני זהר דף פח/ב תמן שפיפון, לאענשא למאן דאעבר על אורייתא דבעל פה, חדקל ח"ד ק"ל, דא חריפא בלישניה, וחד מסטרא דימינא, ק"ל מסטרא דשמאלא, לאולפא תרוייהו, ח"ד בשנים, וק"ל בשפוון, ובגין דא פישון פי שונה הלכות. גיחון ההוא דאתמר ביה ויקבור אותו בגי, תמן