שער השבת - פרק יז: בו יבואר כוונת אכילה, וי"ב לחמים, וכוונת הריח. בענין הלחם המסודר על השולחן, צריך שתסדרם שיהיו י"ב לחמים, ו' מצד ימין, ו' מצד שמאל. והששה של ימין, יהיה ג' על ג'. והששה של שמאל ג"כ. והג' עצמם יהיה כעין סגו"ל, וזה סדרן ממש - נמצא כי בצד ימין הם ד' לחמים, ב' על גבי ב'. וכן בצד שמאל הם ד', ב' על גבי ב'. ובאמצעים ד' לחמים אחרים, רק שהם מפסיקין בנתיים, שהם ב' לחמים אצל אותן הד' של ימין, וב' אחרים מצד שמאל אצל אותן הד' אשר שם: מהחברים - בכל סעודה מסעודות שבת ומוצאי שבת בכלל, צריך להזכיר ולומר אילין סעודתא מהימנותא שלימתא. ומסדר י"ב ככרות על שולחנו ערב שבת, ויאמר דא סעודתא דחקל תפוחין, וזעיר אנפין ועתיקא קדישא, אתיין לסעדא בהדה. וסעודה זו דיצחק, שהוא בעל הסעודה, שהוא מנהיגם, וכל המענג סעודה זו, ניצול מחבלי משיח: ובסעודת שחרית, מסדר ח' ככרות, ויאמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא, וזעיר אנפין וחקל
תפוחין קדישין אתיין לסעדא בהדיה, והוא נגד אברהם סבא חסידא, ובזכותו ניצול מדינה של גיהנם: ובמנחה מסדר ארבע ככרות, ויאמר דא היא סעודתא דזעיר אנפין, וחקל תפוחין קדישין ועתיקא קדישא אתיין לסעדא בהדיה, והוא נגד יעקב, אביהם של ע' נפש, ובזכותו ניצול ממלחמות גוג ומגוג: ובכל אחד מג' סעודות, לא ינקוט בידים אלא ב' ככרות, ומכווין ומניח להו על גבי תרי אחריני עליונים נגד י"ו, תחתונים נגד ה"ה. ולעולם יבצע מימינית. ואחר הבדלת מוצאי שבת, יסדר ב' ככרות, ולא ינקוט בידים אלא א', ויאמר דא היא סעודתא דדוד מלכא, ובזכותו ניצול מחיבוט הקבר: הרב ז"ל היה נזהר, לאכול בשבת על שולחן של ד' רגלים, בשבת וי"ט, שהוא דוגמת שולחן בהמ"ק, ומשם הרב ז"ל אמרו, שצריך שיהיה ארכו י"ב טפחים ורחבו ו' טפחים, וגובהו לא פחות מט', ולא יותר על י', ע"כ מהרב: אמנם דע, כי הזעיר אנפין מקבל הארת סעודה, מן י"ג נימין דשערי דרישא דעתיק, וכבר
בארנו כי אותן הי"ג נימין הם ג' הויות, ובהם י"ב אתוון. כי היתירה, היא הכולל של כולן, אך שרשם אינו רק י"ב אתוון, וכנגדו הם י"ב לחמים אלו, וכנגד שהם ג' הויות שהם גי' לחם, גם כן אלו נקראו לחם. באופן שתכוין להוריד מן הארת ג' הויות ההם, שהם גי' לחם, ואחר כך מכל אות נעשה לחם א' בהוי"ה א' כנודע, ומשם שואבת המלכות עתה ליל שבת, אך אינה מקבלתן רק על ידי הזעיר אנפין, כי הוא מקבלם תחלה ונותן לה. ודע כי כל מקום לא יש סעודה, רק כשיש בחי' פה, ולכן עתה בלילה, שמקבלת מפה דזעיר אנפין, יש סעודה ממש, ואינו על ידי תפלה כשאר המשכות ועליות, רק סעודה ממש, וכן הוא בב' סעודות היום, כמ"ש בע"ה: אמנם נבאר עתה, סדר הי"ב לחמים, כי הלא הד' שבצד ימין, הוא ב' על גבי ב', ותכוין שהם הוי"ה א', והב' תחתונים הן ב' ההין, וב' עליונים הם ב' אותיות י"ו, שהם זכרים על נקבות. וכן בד' שבצד שמאל, הוי"ה אחרת כמו זאת. אחר כך הד' אמצעים, הוי"ה ג'.
ותכוין כי הב' העומדים בצד ימין, מאותן הד' האמצעים, הם י' על גבי ה'. והב' שבצד שמאל, הם ו' על ה': וכשירצה לעשות המוציא, תקח מאלו אמצעים הב' העליונים, ותצרפם ותחברם, ב' ידך יהיה ב' שולי הלחמים דבוקים זה לזה, וב' פנים שלהם יהיה פן זה מצד א', ופן זה מצד הב', ואז יהיה נראה כאלו הוא לחם א', ובו ב' פנים, וזה סוד לחם הפנים. ותכוין, שבאותו שביד ימינך כנגד אות י', ושביד שמאלך כנגד אות ו', ותברך המוציא: וכשתאמר המוציא לחם, תכוין ללחם הנ"ל, שהם י"ג נימין. ותבצע מן הלחם ימיני, שהוא אות י', כי הוא נגד החכמה, שמשם הוא המזון המעולה שבכולם, ותבצע בציעה שהוא כזית ותקחנה לך, והוא כנגד י' של הויה שהוא זעיר אנפין. ותבצע בציעה ב' שיעור ביצה, ותתננו לאשתך, שהיא כנגד הי' של אדנ"י שהיא נוקבא, ותחברם, ונעשה יאהדונה"י. ואחר כך תבצע בציעה אחרת, אם תרצה לתת לאחרים: אמנם באכילתך, תכוין כי אתה אוכל מפה הזעיר אנפין ומוחין שלו, ול"ב נתיבות חכמה,
והם מאירין בל"ב שניים שלך, ועל ידם טוחן המאכל, וכפי הכוונה שבארתי לך במקום אחר, ומה ענין הטחינה וכוונתה, ואלו הם סוד ל"ב תיבות שיש בויכולו, חוץ מג' אחרונות שהם כנגד הג"ר עצמן. אחר כך בברכת המזון, תחזור להריח באגודות של הדס, ותאמר אחר כך זכור ושמור בדבור א' נאמרו. ואל תריח בלא ברכה. והנה סוד כוונת הריח, בכל פעם שתריח, ובכל הזמנים הוא באופן זה, והם מיוסדים על פסוק לריח ניחוח אשה לה'. והענין, כי הלא סוד הריח, כי הדינין המתפשטין, הם חוזרים להתמתק בשרשן ע"י הריח. לפי שא' מן ה"ג מנצפ"ך הוא חוטמא, והוא עליון שבכולם, שהם - חוטמא, פומא, דרועין, ידין, אצבעין, כנזכר באדרא זוטא, והחוטמא הוא עליון שבכולם, וכשהם מתקבצין ועולין דרך החוטם, ונכנסין בו ועולין עד המוח, כי שם הדעת, ושם שורש הה' גבורות, ושם הם מתקבצים ומתמתקים, כנודע כי אין הדינין מתמתקים אלא בשורשם, כמבואר אצלינו בספר
טעמי המצות פרשת חקת, בסוד פרה אדומה: והנה הריח בעצמו, קודם שיעלה להחוטם, הוא בחי' א', ואז נקרא ריח, והוא סוד הדינין, כי ר' שהוא אחוריים דאלהי"ם, וי"ח הוא אלהי"ם - ה' אותיות פשוטים, וי"ג דמלוי, הרי ג' בחי' אלהים נקרא ריח, שהם - ה' אותיות אלהים פשוטים, וי"ג דמילוי, ור' אחוריים, הרי רי"ח. ואחר שנכנס בחוטם, אז נקרא ניחוח, כי כבר הוא המתחיל להתמתק, והוא ניחוח, בלשון חן בעיני השם יתברך: והנה הריח זה, נכנס תוך ב' נוקבין החוטם, ולכן ריח הזה נחלק לב' הבלים, ונכנס תוך ב' נקבי האף, והנה ב' פעמים הבל, גי' ניחח עם ב' כוללים שלהם. וכבר ידעת, כי חרון אף הוא אדרבה הוצאת הדינין מן האף ולחוץ, כמו אז יעשן אף י"י, כנזכר באדרא רבא, בפסוק ויחר אף י"י בם וילך. אף הריח ההוא קמיטת רוגזא, והתקמטותא תוך החוטם כנ"ל: ואח"כ עובר הריח באמצע המצח, כי החוטם באמצע המצח עומד, והנה דעת היא ממש כנגד
המצח, וזה הוא סוד נתינת אפר ע"ג המצח, מקום הנחת תפילין, כי שם עומדין הגבורות, אך המצח יותר למטה ממקום זה, ולכן המצח הוא גילוי דינין, כי שם אית כ"ד בתי דינין, בסוד ומצח אשה זונה היה לך, ולכן עולין שם הגבורות, כי שם הוא שורש כל הדינין, ואז נקרא שם אשה, שהוא אלהים ביודין גי' ש', וה' אותיות אלהים, והשם עצמו, הוא אשה: ואח"כ מגיעין עד המוחין עצמן, מגיעין שם אותן ב' הבלים, הנקראים ניחח כנ"ל, ומגיעין עד המוחין, שהוא ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם כלולים בד' אותיות דהוי"ה. והנה ניחוח גי' ל' של לה', והשם בעצמו הוא המוחין, הרי לה' הם ניחוח והמוחין, ואז נתמתקו, והזהר בכל מיני ריח שתכוין כוונה זו: ובסוד המוציא, תכוין כי ה' דהמוציא, בינה. ולחם, ת"ת. מן הארץ, מלכות. ואחר כך תבצע כזית לעצמך, בסוד י' ראשונה, הרי שם הויה. ואחר כך תבצע שיעור ביצה לאשתך, הרי י' אחרונה דיאהדונה"י. וקודם סעודות שחרית, אמור דא היא סעודתא דעתיקא. וקודם סעודות
מנחה, יאמר דא סעודתא דזעיר אנפין. מנהג מורי ז"ל, להגביה הב' ככרות בב' ידים מעט מן התחתונים וריוח ביניהם: בענין כוונת הלחם של המוציא בשבת, כבר נתבאר כי י"ב לחם נגד י"ב נימין, או נגד י"ב תיקוני דיקנא, וכנגד י"ב תקונא חוורתא דרישא, וכולן יורדין עד היסוד. ושם מה שהיו תחלה ג' הוי"ות, שבהם י"ב אותיות, נעשה כמנין לחם, שהוא ג' הויו"ת, ועתה כשיורדין ביסוד נעשה מלח, שהם סוד ג' גבורות הנמתקות, והם ג"כ ג' הויות כמנין מלח, ואז נמתק זה בזה, שהם ג' גבורות בג' חסדים, ואז מה שהיו גבורות שהם בסוד דין בסוד המרירות, עתה היא בסוד המלח, שנתבטלו קצת מרירות מהם. ואמר לי מורי ר"מ אלשיך, משמו של מורי ז"ל, כי ביום השבת הוא באצילות, אך בחול הכוונה תהיה בעולם היצירה עד"ז, (נ"א בעולם בריאה עד"ז): אחר אכילתך, תאמר איזה פרקים ממסכת שבת, או ח' הראשונים, וח' בבוקר וח' במנחה, שהם כ"ד תכשיטי כלה, ואמור בה"מז, ותכוין יו"ד במלוי דמלוי בברכה ראשונה, וה"י במלוי
דמלוי בברכה ב', וי"ו במלוי דמלוי בברכה ג', ה"י במלוי המלוי בברכה ד'. וברצה והחליצנו, יכוין בחליצת נעל דמטטרו"ן, לעלות לבריאה לבושי שבת וי"ט. ואחר כך חזור ואמור זכור ושמור בדבור א' נאמרו, ותריח בהדס, וטוב לומר בליל שבת מסכת עירובין, בסוד ע"ב רי"ו. מע"ח - מורי ז"ל תיקן ג' פזמונים, לג' סעודות של שבת, והיה אומר אותן, ואח"כ היה קורא ד' פרקים ממסכת שבת. וכן בסעודה של שחרית ד' פרקים שניים, והם נגד ד' אותיות הוי"ה או אדנ"י, ואיני זוכר איזה מהם הוא. ולפעמים כשהוא מתעסק בדברי תורה בתוך הסעודה, לא היה קורא אז כי אם פרק א', וכל זה קודם מים אחרונים. וטוב לקרות ח' פרקים בכל סעודה, שהם כ"ד תכשיטי כלה. ואחר כך תאמר הפזמונים, ותאמר אותו בניגון, ואח"כ מים אחרונים: להרח"ו ז"ל, ענין הסעודות, כבר בארתי, כי בלילה הוא מפה מלכות, ובשחרית מפה זעיר אנפין, ובמנחה מפה דעתיקא. ענין אכילות הללו הם בסוד גדול, כמו שכתבתי לך, כי כל
אכילות העליונים, הם סוד זיוג עליון בסוד הפה. ובלילה מזדווגת המלכה בפה מניה וביה, בסוד לשון שבה, שהוא יסוד המכריע בין הגרון לחיך. ובבוקר מזדווג הזעיר אנפין בפיו מניה וביה על דרך הנ"ל, וכן בעתיק במנחה בסעודה ג', מזדווג עתיק בסוד פיו מיניה וביה, ומכל אלו אוכלין שלש סעודות:
שער השבת - פרק יח: דרוש נאה למורינו האר"י ז"ל, על ענין שלש סעודות. סדר שלש סעודות - הראשונה היא של לילה, נגד חקל תפוחין קדישין, שהיא המלכות. וסעודת הבוקר, היא סעודת עתיקא קדישא. והג' היא סעודת זעיר אנפין. והנה אותיות שבת, הוא סוד התדבקות הבת בש', שהם ג' אבות. והיא עולה למעלה מן נה"י שהם תפוחין, לפי שהם כמו תפוח, לבן ואדום כלולים, אלא שזה אודם נוטה ללובן, וזה לובן נוטה לאודם. ולפיכך נקראת שדה תפוחין, כי ש' בסוד ג' אבות. ד"ה, בסוד ד"ה דיהודה, שהוא ד' קודם הזיווג, וה' לאחר הזווג: והנה כנגד סעודה זו של הלילה, נאמר והרכבתיך על במתי ארץ, על דייקא, כי עולה למעלה מנצח הוד יסוד, ועלייה שעולה למעלה מנצח הוד יסוד, דהיינו מנה"י דידה, שהם במתי ארץ דייקא, ועולה על נצח הוד של הזכר דהיינו ת"ת, והם נקראים תפוחין קדישין, בסוד קודש יהיה לכם, ולפי שמכניסין ומבשלין הזרע העליון, היורד מן המוח הנקרא חכמה, והוא
קודש, לפיכך נקראים תפוחין קדישין: ולפיכך בקידוש לילה אנו מזכירין ל"ה תיבות, נגד ל"ב שבילין, וכנגד ג' נה"י הנ"ל. וכנזכר בספר הזוהר, לרמוז שנתעלו ג' הנ"ל שלה, ועלו למעלה על ג' של הזכר העליון, ונדבקת באבות. וכאשר תתעלה היא ותתדבק באבות, בהכרח יתעלה גם הזכר העליון על ידה, בסוד ג"ת שבו, ויעלה אותן במדרגות אבות, כמו בימי החול בחזרת עמידה, ולפיכך בקידוש הוא כנגד הזכר, יש בו ג"כ ל"ה תיבין, שהם כנגד ל"ב שבילין, וג' כנגד נה"י של הזכר, שגם הם נתעלו ממה שהיו: ואין ספק כי שניהם יתענגו בעדן העליון, כי ג"ת שבשניהם יעלה למעלה למדרגות אבות, וג"א למדרגות מוחין, וג"ר בחיק או"א, ושניהם שהם הויה אדני, שהם גי' אז, מתענגים על י"י ממש, וזהו אז תתענג על י"י דייקא, אלא שאין זה השפע אלא להם, ואנחנו מקבלים שפע מעל במתי ארץ, לפיכך סעודה זו היא נגד והרכבתיך על במתי ארץ בערכינו, כי אין אנו
מקבלים שפע כי אם מעל במתי ארץ בסעודה הא', עד בא הסעודה הב', כי אז היא סעודת עתיקא קדישא, שאנו מקבלים השפע מעתיקא קדישא ממש: ומפני זה נתבאר בכתוב אז תתענג על י"י, קודם והרכבתיך על במתי ארץ, שלא כסדר סעודות, כי גם סעודה ראשונה יש בה קבלת שפע מע"ק, אלא שהוא לעצמה, ואח"כ אנו מקבלים השפע מעל במתי ארץ. והיינו דקאמר אז תתענג על י"י, ולא אמר ואענוג לך על י"י, כדקאמר והרכבתיך על במתי ארץ, אלא אמר אז תתענג על י"י סתם, וקאי על חקל תפוחין קדישין שמקבלת היא עצמו מע"ק בסעודה א', לפי' נאמר קודם והרכבתיך, וקאי נמי עלינו בסעודה הב', שאנו מקבלין השפע מע"ק ממש, בזה הסעודה הב', אמנם סעודה הב' הוא סוד התעלות הבנים הנעימים בחיק או"א בסוד בנים, ויהיה הוא נכלל חלקו בתוך אבא עלאה בהכרח, וכן היא בחלקה תוך אמא עלאה. כי כבר בארנו, כי סוד סעודה א', הם התעלות התחתונים שבשניהם למדרגות אבות, וחג"ת למדרגות מוחין, וג"ר בחיק אבא ואמא. ובסעודה
הב', הוא היות ג' תחתונות שבו, בג' תחתונות דאבא ואמא, ואמצעים שבשניהם עולין במדרגות חג"ת דאבא ואמא, וג' מוחין במדרגות ג"ר דאבא ואמא. וכאשר תדקדק בענין שכתבנו, תמצא שהסעודה זו הראשונה, בה השיגו הבנים אל אבא ואמא, בסוד ג' תחתונות שבהם, וזה סוד חקל תפוחין קדישין, בסוד ק"ק לפני ולפנים. ובסעודה הב' השיגו הבנים הנעימים לאבא ואמא, בסוד ג"א, וג' אבות שבהם, ולפיכך תקרא סעודה זו סעודה דעתיקא קדישא, כי עד שם התפשטות הכתר, בסוד ג' תחתונות שבו, והדברים עתיקים. ולפיכך נקרא קדושא זו, קדושה רבא, בסוד צומא רבא: אמנם סעודה ג', היא סוד התעלות ז"א כולו תוך אבא ואמא עלאין, ג' תחתונים שבו, בג' תחתונות שבהם, וג"א שבו בג"א שבהם, וג' מוחין שבו בג' מוחין שבהם. וזהו נקרא נחלה בלי מצרים, כי אין קליפה שולטת שם, כיון שכלם נכללין באו"א עילאין, ולא נשאר ממנו כלום בסדר האצילותן הראשונה, וכאשר יעלה למעלה ויהיה כולו נכלל בא"א, יהיה סמוך
למצח העליון בסוד ג' ראשונות שבעתיקא קדישא וזהו עת רצון: אמנם עלייה זו לא תשיגהו הכלה רק החתן לבד, לפיכך נקרא סעודתא דז"א, ואנו מתפללין שגם הכלה תשיג למדרגה זו, וזהו אני תפלתי לך י"י עת רצון. וכבר ידעת, שהיא נקרא תפלה ועת. וסוד ואני, לחבר ו' עם אני, ולפיכך אנו קורין במנחה בשבת בס"ת, להדביקה עם בעלה, שהוא תורה שבכתב. וקורין ג' לבד, כי זה ההפרש שיש בינה לבעלה בשעה הזאת, כי נשאר ממנה ג' למטה שלא נכללו בעולם העליון, מפני היות ז"א נכלל כולו באו"א, ודינין שבזעיר אנפין מתבטלין, אע"פ שהוא זמנם, כי מסתכל בו המצח עליון בהתעלותו שם סמוך לו, וכל העולמות בהשקט ושלוה, כי המצח העליון יתיב על כורסייא דשביבין דנורא לאכפיא לון: (ס"א - והנה לכן קורין במנחה ג', להורות נגד אותו הנה"י דנוקבא שנשארו למטה. ואף על פי שבשאר הימין של חול, מתעוררין הדינין בעת המנחה, וצריך נפילת אפים ולתיקון מ"ן,
ולמסור עצמו למיתה לעשות זיווג למעלה, עתה במנחה דשבת, הכל רחמים פשוטים, דאתגלי חסד עלאה במצחא דאריך אנפין, ובהסתכלותו לתתא מתכפיין הדינין כולם, ולכן להורות כי אותן הג' צדיקים שמתו, לתקן אותן ג' תחתונים דנוקבא שנשארו למטה כנ"ל, ולא מתו ע"י הדין, ולכן נפטרו במנחת שבת, בשעה שנקרא עת רצון, ועל ענין זה התפלל דוד ואמר, ואני תפילתי לך י"י עת רצון, כי היה שואל מאתו, כי המלכות הנקרא תפלה, שדוד נאחז בה, תהיה נהנית ממצח הרצון, כמו הזעיר אנפין הנקרא הוי"ה, כמו שיש להויה עת רצון, כן תהיה לו. ואני - ו' זעיר אנפין, אני מלכות, מדת דוד, ושאל ששניהן יהיו נהנין מעת רצון: ונחזור לענין, שאמרנו כי בסעודה ג' עלה זעיר אנפין באבא ואמא, לכן סעודה זו שאז הכל רחמים פשוטים, אין להזכיר יין, וגם כי סעודה זאת נאחזת בפסוק והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא נזכר בה שתייה כי אם זעיר אנפין היה באבא ואמא כנ"ל, והנה אכלו רעים באבא
ואמא, ושתו דודים לתתא בזו"ן, שהיא בחי' השתייה הם עתה במקום הרעים, ששם אכילה, ולכן אין להזכיר שתייה שאינה במקומה כי אם במקום זו"ן לתתא, ע"כ): צמח - אבל בתוך הסעודה צריך לשתות, וכ"כ בע"ח, והטעם נ"ל, כי זו"ן שהוא שתייה, הם עתה באבא ואמא, שהם בחי' האכילה, וזהו בתוך האכילה, אכלו רעים, נקרא אכילה קודם שתיה שהוא זו"ן, הוא כי הזווג נקרא בלשון אכילה, ותחלה נעשה זווג אבא ואמא, דהיינו הרעים, לאכול,זו"ן שהם בחי' השתייה, וגם כי דרך הטבע, כי תחלה אכילה שהיא גורמת שתייה, וזהו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי: והנה כאשר תפתח עיניך תמצא, כי סעודה זו עם היותו של ז"א, היא גדולה מכולם, לפיכך אין אנו אומרים בו קידוש כלל, כי נעלמת מאוד, ושם מקום האכילה ולא השתייה, וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כד"א אכלו רעים לעילא, ושכרו דודים לתתא, כנזכר זוהר פרשת ויקרא משום דייתבו ברעותא ואחדותא ואחוותא דלא מתפרשין לעלמין. והיין אע"פ שהוא
לפעמים משמח, בסוד מתוק הדינין, אין להזכיר אותו עכ"פ, אמנם בעת הסעודה ג' אז אין הדינין נזכרים כלל, והכל רחמים גמורים. ולפיכך נסתלק משה בשעה זו ולא בבוקר, להורות שנתעלם בסוד רחמים פשוטים. אמנם הוצרכו ג' - משה, יוסף, דוד, להסתלק בשבת, לצורך ג' תחתונים שבמלכות הנשארין, להעלותן למעלה עם בעלה, ודי בזה, ע"כ מהרב ז"ל. מורי זלה"ה היה נוהג ג"כ, להשאיר ולהניח השולחן במקום ליל שבת, והמפה פרוסה על השולחן, וכוס של בהמ"ז עליו, והניח בו מעט יין, כדי להשאיר ברכה מן ליל שבת. גם היה משייר קצת פתיתין ופירורין בשולחן, ולא לחם שלם, משום העורכים לגד שולחן. טוב לקרות בכל סעודה ממסכת שבת כנ"ל. ומה שמורי ז"ל היה נוהג, שבסעודה של לילה היה קורא ח"פ וכו' כנ"ל. מע"ח - בסוד האכילה מכוין, כי הלחם נלע"ד שהוא במלכות, יין בגבורה. ואני חיים מצאתי ביני שיטי, בינה מים, מחסד בשר, נלע"ד חיים ממלכות. גם נ"ל להגיה נ"ה, ר"ל
נ"ה. פרי עץ הוא יסוד, הנקרא פרי עץ, שהוא ז"א ת"ת. ונלע"ד חיים, כי כל זה הם ג"ת דז"א, אשר משם אוכלת המלכות: מהחברים - סוד הזיווג בל"ש, יכוין בס"ת של פסוקים דפרשת בראשית, והוא - שכמרסך וגם בשם היוצא מן אז ישיר וכו', כי גאה גאה, עם נקוד אזבוגה ואלו ב' שמות עולין גי' חשמ"ל, שהוא מכסה זווג עליון דז"א, בסוד ת"ח מכסה בטליתו. ונלע"ד, נקודות של שם ראשון גי' חיים, שהוא סוד אהיה הויה אהיה. ונקודות של שם ב', גי' מ"ה וב"ן ע"ה, להורות כי הז"א יש לו מוחין, שהם חיי המלך, אהיה הויה אהיה, ואז מזדווגים זו"נ ביחד, שהם נקראים מ"ה וב"ן, בסוד חו"ג שלהם: בענין הזווג של שבת. הנה בתפלת ערבית, הוא זווג יעקב ולאה, בכל אורך שיעור הז"א. ואחר חצות, יעקב ורחל מהחזה ולמטה. זה נראה שהוא טעות, ועיין למטה כי שם נאמר שהוא זווג רחל באורך כל הז"א אחר חצות ליל שבת: מע"ח - את שבתותי תשמרו, כבר כתבנו בענין זווג מל"ש לליל שבת, ורמוז בפסוק זה, ר"ת
אש"ת. "אות "היא "ביני "וביניכם, ר"ת אהבו, כי בשבת הנזכר בפסוק, אז הזווג טוב עם אשתו הנזכר. גם כן בפסוק זה רמוז מה שארז"ל, אוהב אשתו כגופו, כי גם בני ישראל את השבת, ר"ת ביאה. גם ר"ת "בני "ישראל "אות "היא, ר"ת ביאה, כי אז הזווג המובחר. וצריך להיות מחצי הלילה ואילך: בשבת בבוקר לענין טבילה, היה אומר, כי הלא כמו שיש הפרש בין חול לקדושת שבת, כך הפרש בין קדושת ליל שבת ליום שבת, כי הוא קדושה חמורה, וצריך לטבול. ומכל שכן אם נטמא, שאז אין צריך לומר שצריך לטבול. ותכוין בטבילתך שהוא תרפ"ז, דהיינו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וג' אהי"ה קס"א קנ"א קמ"ג, ועם י"ה גי' שבת: