אות יט - אמר רבי עקיבא ג' אמות אמ"ש כנגד אב"ג: אמר רבי עקיבא ג' אמות אמ"ש כנגד אב"ג: וכנגד אש מים רוח וכנגד שם וה"ו וכנגד אחד שכתוב בקריאת שמע שישראל מאריכין בו. וכן אמרו ז"ל למה אנו מאריכין בד' של אחד כדי להמליך לבורא יתברך שמו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. וכן כתוב בהבראם והוא שם הבורא. וע"כ אמר דוד המלך עליו השלום בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (שמים רומז לאש ומים, ורוח. הרי לנו אמ"ש כנגד אש מים רוח). ועוד אמר על עובדי ע"ז לא יהגו בגרונם. וה"א הם אותיות הגרון. וה"א בגי' ו' כנגד אב"ג שהם תחלת שם בן מ"ב והוא שם המפורש שפירש רב האי גאון בנו של ר' שרירא הגאון שיוצא מן ב' של בראשית עד ה' מן ובהו. וזה הפסוק הוא תחילת בריאות העולם, ואב"ג הוא תחלת אותיות מן התורה ועולין ו':
אות כ - על עניינים כנגד האות ו': על עניינים כנגד האות ו': אב"ג בא"ת ב"ש חוזר תש"ר. ותש"ר בגימטריא עולה מצפ"ץ מצפ"ץ מצפ"ץ. ואלו ג' חוזר באתב"ש ג"פ יהו"ה והם הי"ה הו"ה ויהי"ה אות באות. כל זה הכח מאות אחד שהוא ה"א במילוי. וברא כנגד חשבון ה"א (היינו ה"א עולה ו') שמים וארץ חמה ולבנה כוכבים והים הרי ו'. צביעות לבן שחור תכלת ירוק אדום וכרכום הרי ו'. עוד כמה מלות לנו בו'. מתן תורה בו' בסיון. וענני כבוד ו'. סוכה ו'. לולב ו'. נענועין בג' פסיעות שלום לימין ושלום לשמאל והשתחוה הרי ו'. לוחות אבנים ו' טפחים באורך וברוחב. שרפים שש כנפים שהם ו' קני המנורה. וטלית פנים ואחור וד' כנפות הרי ו'. והשם בצירוף עולה כסדר הזה (היינו ו' צירופים) יה"ו יו"ה הי"ו הו"י וי"ה וה"י הרי ו'. וכל זה מכח ה"א במילוי שעולה בגי' ו'. ו"ו במילוי כזה הרי י"ב כנגד י"ב אותיות שהם בגמטריא יהו"ה יהו"ה יהו"ה שלש כנגד שם שדי. כי באות שין יש סוד גדול ובה נברא העולם כמו שאמר ישעיה
הנביא ע"ה כל הנקרא בשמי וגו' וזה שיש בו שם של בורא ב"ש. כי יהו"ה באתב"ש מצפ"ץ שעולה בגמטריא שי"ן והוא שין של תפלין כי הוא מדת הרחמים. וב' מבראשית היא גדולה מכל ביתין בעבור שהיא בריאת עולם. ושין משיר השירים היא גדולה מכל השינ"ן שכך אמרו רבותינו כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים. וב' באתב"ש ש' וש' עולה מצפ"ץ:
אות כא - העולם נברא במדת הרחמים: העולם נברא במדת הרחמים: וא"ת שנבראו במדת הדין על שכתוב ברא אלהים, אלהים מדת הדין כי אלהים הוא דין, זה לא יתכן. כי במחשבה עלה לברוא במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושתף מדת הרחמים. וטעם יש בדבר בר"ה שהוא יום הדין אנו מתפללין בגבורות זוכר ייצוריו לחיים ברחמי"ם, (והתיבה ברחמי"ם עולה) בגמטריא מצפ"ץ מצפ"ץ, בא"ת ב"ש יהו"ה. וכן כתיב בפרשת בראשית ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, קידם מה"ר ואח"כ מדה"ד:
אות כב - ענין האות ש': ענין האות ש': ובאות השין בה ג' ענפים בולטות והוא מצד א' של תפילין ואלו ג' ענפים הם כנגד ג' הויו"ת היה הוה ויהיה שהם באות ג' פעמים יהו"ה. ובשין מצד אחר ד' ענפים בולטים ג' שוקעות כדי שהיא בשוה ג' שוקעת וג' בולטות בב' צדדין. ולפי זה בשין אחת ג' בולטות וב' שוקעות הרי ה' וזה צורתה - ש'. ומצד אחד בשין ד' בולטות וג' שוקעת בגי' ז'. וזו צורתה בגמטריא מצפ"ץ שהוא ד' אותיות לד' ענפים. וג' וב' וד' וג' עולין י"ב, י"ב אותיות יש בג' הויות. וסימן ב"י. וב"י באתב"ש שם. ועל זה אמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין של ראש. ומה שאמר ה' עליך זה השם מד' אותיות לד' פרשיות מד' בתים של תפילין:
אות כג - ענין האות ד': ענין האות ד': כבר פירשתי לך השם של השין ועתה אפרש לך הד' והי' כי יש בהן סודות לאין תכלית. כי ד"י בגמטריא ט"ה אותיות שבשם כוז"ו במוכס"ז כוז"ו (האותיות הבאות אחרי יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה) הם ט"ה (היינו י"ד אותיות). והאותיות לפנים בא"ב הם ה' אלהינו ה'. וכותבין אותם אחורי המזוזה כנגד אלו ג' שמות. ומכאן יש לי לפרש ד' לבד וי' לבד. וזו תחילת ד'. כי בקשר של תפלין כנגד הצואר יש ב' דלתין זו כנגד עקידת של יצחק שנעקד לעשות רצון הבורא י"ש ואלו ב' דלתי"ן עולין ח' והם ח' ימים לברית מילה. כי יצחק היה אב הראשון לח' ימים לברית מילה. וכל שנכנס לח' ימים לברית עליו להניח תפילין. וכן כתוב וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים. ולמה צוה לח' ימים, עבור כי מיום שנברא העולם עד יום ז' שהיא שבת לא נתקיים הפסוק וזאת אות ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, ועל ברית המילה כתיב והיה לאות בבשרכם ביני וביניכם. והוא לקח ז' ולנו נתן
ח' ולא יש אות בינתיים. וז"ח עולה י"ה, ועל כן כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים. ופירוש כי י"ה ה' צר עולמים. עולם הגדול הוא שבת בעבור שכתוב אות היא לעולם ועולם השפל אנחנו. כמו שכתוב דור הולך ודור בא וגו'. וב' דלתי"ן מלמטה שהן ח' רמז על המצוה בריש המעור שהוא מקיים מצות הבורא יתברך:
אות כד - ענין האות י': ענין האות י': פירשתי לך הד' ועתה אפרש הי' משד"י. זה האות הראשונה משם של הבורא והוא משם בן ד' אותיות ויש בה קדושה ועל כן המליך אות י' כי בה יש כח סוד כל התורה. ויש בה העלמות מד' אותיות השם ומעלות אחרות שאפרש לפנים. וזאת האות מסר הבורא לאברהם ע"ה כשאמר אני הנה בריתי אתך זאת אות ברית מילה כשהעטרה היא מגולה הוא דומה לי'. ועל כן וצאצאיו חתם באות ברית קודש ו' יש קדושה גדולה כי כשהיא קטנה עולה י' וכשהיא במילוי (היינו יו"ד) עולה כ', וכ' במילוי (היינו כ"ף) עולה ק' שהיא קדושה והעלמות הבורא ית"ש. והוא מן יו"ד ה"א וא"ו ה"א כי מילואם לבד הם ו"ד א' א"ו א' עולה בגימטריא ח"י. וזה נמסר לנו בזכות אברהם אבינו ובזכות יצחק ע"ה עשרה ברכות מילה וח' לח' ימים וח"י בא"ת ב"ש ס"ם עולה בגמטריא ק' והיא הקדושה. וכל התורה ז"ך אותיות וז"ך בא"ת ב"ש ע"ל. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה נאום הגבר הוקם על וע"ל עולה ק'. והנה כמו כן בשם
יהודי לכל אחד בשמו שעולה ק': אות כה - קדושת הבורא מתגלית בתורה ביהודי ובברית: קדושת הבורא מתגלית בתורה ביהודי ובברית: והנה התעלמות של קדושת הבורא נגלית לנו כי קדושת של הבורא בתורה וביהודי ובברית. ועל כן נקרא ישראל גוי קדוש לפני השם ובעבור זה ניתנה בי' דברות. וזה שאמר במסכת אבות בעשרה מאמרות נברא העולם. ועוד אמר דוד המלך ע"ה ה' שומר את גרים. פירש"י מחשב הבורא את הגרים כאלו קיימו כל התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו:
אות כו - ענין בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתי ענין בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך: ועוד מה שכתוב בתורה בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבו"א בגימטריא י' ומא' ועד י' יש י' אותיות שעולין שכינה בגימטריא כך, א' פעם א' (עולה) א'. ב' פעמים ב' ד'. ג' פעמים ג' ט'. ד' פעמים ד' י"ו. ה' פעמים ה' כ"ה. ו' פעמים ו' ל"ו. ז' פעמים ז' מ"ט. ח' פעמים ח' ס"ד. ט' פעמים ט' פ"א. י' פעמים י' הרי ק'. הכל עולה שכינה:
אות כז - ומה שכתוב והיה לאות על ידכה: ומה שכתוב והיה לאות על ידכה: פירוש, כי כל מה שכתוב בתפילין של ראש בד' בתים הוא כתוב בתפילין של יד בבית אחד, בעבור שהוא יוד וכ"ה. פירוש, כי מן שמע עד ד' של אחד יש כ"ה אותיות. וזה שהבטיח הבורא לאברהם ואמר לו כה יהיה זרעך:
אות כח - ענין כ"ה יהיה זרעך: ענין כ"ה יהיה זרעך: ומה שכתוב בה"א בראם מששת ימי בראשית יש גלגל קבוע ברקיע ובו י"ב מזלות וז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל. והוא עם אלו עולין גימטריא כ"ה. כך אחזה ביצחק ויצחק ביעקב ויעקב בי"ב שבטים ויהיו כ"ה. האיך. י' מברית מילה, ואברהם שקבלה בראש ויצחק ויעקב הרי לך י"ג, וי"ב שבטים עולה כ"ה. ועל כן אמר הבורא כ"ה יהיה זרעך. וז' שהוא יום השבת וח' לשמונה וי' מברית מילה עולה כ"ה. וע"כ מסר לישראל שבת כמו שכתוב ושמרו בני ישראל את השבת ולא לאומות העולם שאין להם סימן ח"י:
אות כט - ענין הפסוק כי יד על כס י"ה: ענין הפסוק כי יד על כס י"ה: ומה שכתוב בתורה כי יד על כס י"ה פירש"י ע"ה שאין הכסא שלם ואין השם שלם עד שיקח נקמה מעמלק ולא פירש מה כחו יש בחסרונו אבל פירש ר' שמעון הגדול. שם יקרא ככתיבתו מחציו תתמלא תיבתו וזה העיקר. חצי השם פשוט י"ה ובמלואו י"ה עולה בגימטריא יהו"ה. ולאומות העולם הוא חסר אבל לישראל אינו חסר. י"ה חצי השם פשוט ובמילוי ו"ו ה"א שהוא העלמת השם בגימטריא ח"י. וזה פירושו. יו"ד ה"א, חצי השם נגלה. ו"ו חצי השם נעלם שהוא ח"י. ומן הנעלם מתמלא הנגלה. ונשבע שיהא ו"ו ה"א שהוא ח"י נעלם עד שינקום מעמלק:
אות ל - שלש אמות אמ"ש כנגד שדי: שלש אמות אמ"ש כנגד שדי: זה השם נמסר לנו בזכות ג' אבות וכן כתיב וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. סופי תיבות מג' אבות בק"ם בא"ת ב"ש שדי. ב' מיעקב הוא שי"ן של תפילין וק' של יצחק הוא ד' של קשר כנגד הצואר שכתוב ויעקוד את יצחק בנו וגו' ומ' מאברהם היא י' והוא ברית מילה שכתוב ואברהם בן צ"ט שנה בהמולו. והבורא אמר לו הנה בריתי אתך וע"כ שדי מג' אבות:
אות לא - סוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: סוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: קשה לי הא' שפסוק בראשית ז' תיבות וכן פסוק אנכי ה' אלהיך ובאו להרמיז ז' ספירות (חג"ת נהי"ם) אשר מהם כל הנבראים. וכן התורה ניתנה בז' קולות. א"כ פסוק שמורה על היחוד למה בא ששה תיבות. והאומר כי תיבה שביעית בא ברמז כנגד העי"ן (של שמ"ע) והד' (של אח"ד) לא אמר כלום, ולמה תבוא ברמז ולא בפירוש כחבירו הנזכרים. והמבין סוד משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה יבין זה. (ולהלן מסביר בהרחבה ענין ציקי קדרה):
אות לב - סוד ק"ש על מטתו: סוד ק"ש על מטתו: צריך לקרות ק"ש פרשה ראשונה ואח"כ יאמר הברכה שסדרו חכמי האמת וזה נוסחה - בא"י אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין. ויהי רצון מלפניך שתצילנו מיצ"הר ומפגע רע ואל יבהלוני חלומות רעים ולא הרהורים רעים ותהיה מטתי שלימה לפניך ותעמידני ממנה לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות בא"י המאיר לעולם כלו בכבודו. טרם כל דבר נקדים הקדמה אשר ממנה יתבאר דרוש חבלי שינה. כתוב במדרש שוחר טוב אפפוני חבלי מות, בד' מלכיות הכתוב מדבר. אפפוני חבלי מות זו בבל. ונחלי בליעל יבעתוני זו מדי. חבלי שאול סבבוני זו יון. קדמוני מוקשי מות זו אדום. ולמה כתוב בראשונה ובאחרונה מות, לפי שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני. עכ"ל המדרש. התבונן במדרש הזה כי חבלי מות הם מדת הדין. וכבר ידעת ד' מלכיות אנה רומזים. וא"כ יהיה פירוש המפיל חבלי שינה על עיני, כלומר מדת שהוא אדון
השמטה (היינו ספירת הגבורה) מתפשט על עיני שהם ז"ס הנקראים עיני ה' משוטטות בכל הארץ. ומאיר לאישון בת עין הוא העיגול אשר בו הראות. ואישון הוא האדם הנראה בתוך העיגול הנקרא בת עין. והנה קרא המדה האחרונה (הכוונה למלכות) אישון בת עין לדמיון נפלא כי הוא אשר ממנה יצמא אור לכל השפלים ובה נראה האיש שהיא הת"ת ולא יפרד ממנה אם לא שיכנסו החיצונים בינה ובינו. וכן בעין הגשמי לעולם לא יחסר תבנית האיש מתוכה כ"א שיבאו מקרים לעין. ומפני שהמלכות ממשלתה בלילה לכן אמר המאיר לאישון בת עין, כלומר הנותן לה כח והארה בזמן ממשלתה לפעול פעולתה. ומפני כי היא פועלת דין ומתפשטין שלוחיה בעולם ולכן היתה הבקשה מבעל הרצון שיצילהו מיצ"הר הנשפע מאדון השמטה ומפגע רע סמא"ל ותניניעור ולילית אשר מהם בלהות וחלומות רעים והרהורים רעים בפגעם ברוחו ובנשמתו בעת עלותה להדבק באור העליון. ואמר ותהא מטתי שלימה לפניך,
כלומר, מטתי המורגשת תהא נוכח המטה השלימה שהוא מלכות העומדת לפניך ת"ת. ותעמידני ממנה לחיים ולשלום, כלומר ממטה השלימה שהיא לחיים ולשלום כלומר שהיא מקבלת ממדת חי עולמים והשלום שהוא צי"ע (צדיק יסוד עולם). והאירה עיני, כלומר הסיר חבלי שינה מן ספירה הנקראת שינת מות. בא"י כח"ב (כתר, חכמה, בינה). המאיר לעולם כולו בכבודו, כלומר הנותן אור למדת עולם והיא נותנת בכבודו והכבוד נושא השפל. זהו הנרצה בכוונת ברכה זו. ויש מוסיפין עליה פסוקים כדאמרינן ר' יהושע מסדר להאי קרא וגומר:
אות לג - סוד ברכת על נטילת ידים: סוד ברכת על נטילת ידים: בא"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. סוד ברכת ענ"י. יש בברכה זו י"ג תיבות נגד י"ג מכילתא דרחמי לפי שבברכה זו נפתחים מכילתא דרחמי בנשיאות ידיו למעלה. ולכן נחקקו בה י"ג תיבות. וכוונתה כן הוא - בא"י, כח"ב. שהיא אלהינו ומלך על העולם שהוא ז"ס. וקדשנו במצותיו אלה שאנו עושים וע"י אותם המצות אנו מתקדשים במצות הרוחניות כמו מצות נטילת ידים שאנו נושאים אצבעותינו למעלה ובזה נפתחו הצינורות והמצות העליונות מתמלאות שפע וברכה ואז ע"י אנו מתקדשים. ומלת אשר עולה אך בחשבון גדול ואך בחשבון הפשוט עולה אהי"ה ובזה הרמיז על פתיחת שער י"ג מכילתין וד"ז:
אות לד - ברכת אשר יצר: ברכת אשר יצר: בא"י אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח א' מהם או יסתם א' מהם א"א להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה א' בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות. הברכה זו יש בה נגלה ונסתר. הנסתר אשר, שהוא אהי"ה גבר על הבינ"ה שיברא את האדם העליון בחכמה עילאה. וברא בו, כלומר באדם העליון. נקבים חלולים, לקבל מצינורות ל"ב נתיבות וחמשים שערי בינה וע"ב גשרים ומ"ב גחלי אש מגבורה ובו י"ב גבולי אלכסונים נפתחים לעת הצורך. ואם נפתח אחד מהם שלא לצורך או נסתם, אי אפשר להתקיים לא לעליונים ולא לתחתונים. ולכן אוי ואבוי לנפשי בעלי השמות המכריחים למקשה לילד שתלד קודם בא זמנה. פירוש, אותם י"ב גבולי אלכסונים מתחלקים ובם תמצא עושר ועוני וכן שאר מיני תמורות. ואם תכריח לצאת לילד קודם פתיחת אלכסונו אתה מחליף תולדו והופכו מטוב לרע או ההפך. וזהו אמרו שאם יפתח
א' מהם וכו' אפילו שעה אחת כדכתיב הרף ממני ואשמידם. וכן הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלה אותם כרגע. ותרגם בשעה. וטעמי שיפתח אחד מגבולי אלכסונים שלא בעתו להשפיע מצד הגבורה והנה כלים בשעה אחת. רופא חולי כל בשר, כלומר מדת הבינ"ה ומפליא לעשות בעליונים ומזה בא בתחתונים:
אות לה - ברכת אלהי נשמה: ברכת אלהי נשמה: בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים. ברכה זו נתקנה באופן זה כאשר אומר שורש וקבלה בידינו. כי כאשר ישן האדם, נפשו המשכלת יוצאת ממנו והוא נשאר עם נפשו הבהמיות וישן. והנפש המשכלת מוכנת לקבל טובות או רעות כפי התקרבותה אל מדת מלכו"ת. ואלה הם החלומות בחלום האדם כפי גזירות עליונים טובות או רעות ובשובו אל גופו לפעמים דמדמה בדרך שובו אנשים ומתים או דברים מבהילים. ולזה בהקיצו משנתו זוכר האנשים שראה אשר מעולם לא כיוון אותם בהקיץ ועל חזרת נפשו אליו תקנו לברך בא"י המחזיר וכו' כי הגוף היה כמו פגר כלומר חסר הנשמה המשכלת בהיתה שקועה בשינה. וזהו כוונת הברכה. בא"י כח"ב. המחזיר נשמות המופקדות ביד העטרה (היא המלכות, עטרת היסוד) שנאמר בידך אפקיד רוחי. וסוד הענין נרמז בפסוק דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות והטעם פן נמות עוד כאשר מתנו כ"א לא מתנו מקודם איך יפחידו מקול אלהים חיים שימותו. אלא פחדו
שלא יקרה להם כאשר קרה להם מתחלה ולא שמתו מיתת הגוף רק נפשם המשכלת פרחה מהם והגוף היה חי בנפשו הבהמית ונשארו כמו ישינים ואדון יחיד אל מלך נאמן החזיר נשמתן בגוף וחיו חי נפש המשכלת. וזהו שיסד הפייט והשיב בחסדיו נשמות לפגרים מתים. ולא אמר למתים אלא לפגרים. כי פגר ענין חסרון ככתוב אשר פגרו, כלומר, נחסרו כי הם לא היו מתים בגופם רק חסדים נשמתן וכן כל אדם בלילה:
אות לו - סוד ברכת אשר נתן לשכוי בינה וכו': סוד ברכת אשר נתן לשכוי בינה וכו': בא"י אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. דע כי כל הדברים הגשמיים בשלשת חלקי המציאות יש להם שורש ומבוא ביחוד וכאשר פירשנו. והנה העולם השפל בד' המרכבות שהם "דומם "צומח "חי "מדבר יש כנגדם ביחוד רמזים. והנה השכוי שהוא התרנגול דוגמתו הוא מדת יסו"ד ולו הבינה, ולביאור זה אומר דע שמחצות ואילך כנסת ישראל אומרת שירה להקב"ה ואז קריאת הגבר. וזה הקול של גבר הוא הקול הנאצל מן הקריאה של מעלה שאותה הקריאה מיסוד לדחות שפע הפחד שלא לרדת עוד אל בת עינו. ולכן תיכף בשמעו קול השכוי יברך ברכה זו לעזור ליסוד עולם לדחות מהעטרה כל הדינים: