ספר שושן סודות — אות תקכ - סוד שתי כתרים שנתנו לישראל בהר סיני:

אות תקכ - סוד שתי כתרים שנתנו לישראל בהר סיני: סוד היה לך לעזרני: אמר רבי יהושיע בן לוי בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה יושב וקושר כתרים לאותיות אמר לו הקב"ה למשה כלום אין שלום בעירך אמר לו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. א"ל היה לך לעזרני מיד אמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמור ע"כ. כבר ביארנו במה שקדם סוד כ"ב אותיות החקוקים ברוח מרוח, והקב"ה הוא הבינה הקושר כתרים לאותיות שהם תחלת הבנין כי כל ז"ס הם בנויים באבני האותיות ובפרט בצירוף יה"ו. וכל זה נתבאר בס"י וכמו שיבוא בע"ה. ומה שאמר היה לך לעזרני כבר ביארנו כ"ז בסוד ישמעאל בני ברכני. והכלל שפתח לו פתח והידיעו שתפילת ישרים רצונו אפילו בשעת הכעס הוא מרחם כי חנון ורחום הוא ודע זה:

אות תקכא - סוד היה לך לעזרני: סוד למה נקרא שמו הר סיני וכן הר חורב: במסכת שבת אמר כי נקרא סיני שירדה בו שנאה לאו"ה (לאומות העולם), וחורב שירדה בו חורבה לאו"ה ודע זה הסוד יתבאר לך בהקדמה אחת והיא. כבר ביארנו במה שקדם כי אילן הפנימי א"א להיות מבלי אילן החיצון, ואילן החיצון כל תאותו להיות נכנס לפני ולפנים ולא ימצא זה אלא כשיגרמו עונות ישראל אז הם נכנסים לפני ולפנים, והשכינה גולה וסורה נוטרת כרמיהם אך במתן תורה בזמן החבור השלם שהיה אז אילן החיצון בצער מושפל תחת רגלי השכינה מבקש פרס משולחו המלך הנשפע עליהם מן השכינה. ולזה נקרא הר סיני והר חורב כי ידחה על ידו להם שנאה וחורבה שאין להם כח להכנס לפני ולפנים כי אז היה החבור שלם בתכלית השלימות אם היו ישראל עומדים בדת ה' כמו בזמן ההוא לא היתה שולטת בהם יד אומה ולשון, אך כאשר סרו מדרכי התורה הגיע להם מה שהגיעו. ודע זה הסוד בעצמו

כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר: אות תקכב - סוד למה נקרא שמו הר סיני וכן הר חורב: דברי הרב בענין כי ששת ימים עשה ה' וכו' ואין לו בן זוג: אמר המחבר ראיתי לכתוב מאמרי הרב ז"ל הסתומים בדבריו כפי מה שקבלנו מגדולי ישראל וזה לשון הרב ז"ל ועל דרך האמת כי ו' ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו, והיא שמיני עצרת כי שם נעצר הכל וצוה בחג המצות ז' ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ימנה ממנה מ"ט יום והשבועות בינתיים כימי עולם. ויום השבועות הוא כיום שמיני עצרת של חג וימי הספירות בינתיים כחולו של מועד, כי הראשון והשמיני בח"ג הוא כיום ראשון של פסח ויום עצרת הוא יום מתן תורה שהראם את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכן קראו החכמים בכל מקום חג השבועות עצרת שהוא ביום ח' של ח"ג שקראו הכתוב כן וזהו מאמרם שמיני רגל

בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב. ותשלומיו דראשון הוא כי הוא אצילות הראשונים ואיננה באחרית שלהם ולכן הזכיר הכתוב בפרשת כל הבכור חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות ז' ימים ולא הזכיר שמיני עצרת. ע"כ דבריו ז"ל. ודברי פי חכם חן כלל בדבריו הסולת מכל הקודמים ממנו ושמע באורינו על סודתיו. אמר ה"ה ז"ל ועל דרך האמת מנהגו בכל פרושיו נקרא רמזי התורה וסודתיה על דרך הקבלה דרך האמת וטעמו בזה כי לא יהיה דברי התורה מסורסים או חסורי מחסרי והכי צריך להיות, אלא כל הדברים עומדים כפי מה שנכתבו כי תורת ה' תמימה אין בה חסרון כי נתנה ממדת אמת ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע. ולכן בא לשמור מן הטעות. וכבר בפירושנו לתורה הארכנו בזה הרבה. אמר ה"ה ז"ל כי ששת ימים עשה ה' וגומר דע כי תחלת החשבון בכאן מן הבינה ויום השביעי הוא יסוד וכוונתו בכאן לרמוז על הנהגת העולם שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, שכל אחת משש הספירות

הבנין תשמש אלף והז' תשבות. וכן כל אחת שיתא אלפי והז' תשבות עשה ה' הפועל וביום הז' צי"ע שבת כי שם עמד המעיין שהוא המקבל ולא היה משפיע ולכן אמר שאין לו בן זוג כלומר שיקבל ממנו השפעה: אות תקכג - דברי הרב בענין כי ששת ימים עשה ה' וכו' ואין ל הסבר לדברי הרב הנ"ל: אמר הרב ז"ל ואין לו בן זוג, ירצה לצי"ע. וכנסת ישראל היא מלכות היא בת זוג לצי"ע גם הוא תמנה שביעית כשיתחיל החשבון ממדת אברהם ולפעמים תמנה שמינית כשיתחיל החשבון מהבינה. ולזה אמר הרב והוא שמיני עצרת ונתן טעם לדבר שבה נעצר הכל כי כל יום מז' ימי פסח הוא כמו יום ימי בראשית שכל אחד רומז לאלף אחד משבעה ימי החג כל יום רומז לההקף אחד ולכן אמר מיד אחר יום ראשון של פסח שהוא קודש מ"ט יום כל יום אלף שנה והם ימי עולם שנות דור ודור והוא הסוד דבר צוה לאלף דור ומיד אחריו שמיני עצרת המורה על היובל שהוא שבת הגדול ועל שיתא אלפי שני שהם ימי בראשית וחד חרב רומז הלולב ומיניו.

וזכור וחד חרוב. שים נוכח פניך הדברים האלה ויתבאר לך דברי הרב ז"ל. ועתה נשוב לכוונתינו לבאר דבריו מה שכתוב לפניהם ולאחריהם בקדושה, ירצה יום ראשון ויום ז' בפסח שיום א' לבינ"ה ויום ז' לצי"ע ולכך נאמר בו לה' אלהיך. ולפי שלא תחשוב כי אלו ב' לבדם הם קדושים, לכן נשמר ואמר כי כולם קדושים ובתוכם ה'. אל תפן לדברי המפרש דברי ה"ה הרב ז"ל ובתוכם ה' כתרגומו שפירש על אותו הפסוק וביניהון שכינתא ד"ה כי ששם הדוגמא מדבר. אבל בכאן הרב כיון על כי אין סוף ית' נמצא בין הספירות תמיד ולכן כולם קדושים. וזה דרך מליצה לקח מאותו הפסוק לרמוז כי כולם קדושים ובתוכם נמצא תמיד אין סוף כדאמר כהדין קמצא דלבושיה מיניה. אמר ה"ה ז"ל ומנה ממנו מ"ט יום וכו' דע לך כי ממנו איננו שב אל עצם יום ראשון שהרי הספירה נספרת מיום ב' לא מיום הא'. אלא הרצון בו כמו ממנו ולהלאה. ויש בזה סוד. ומ"ט יום כנגד מ"ט אלף לפי שכל יום בראשית

אלף שנה כאשר פירשנו. אמר ה"ה ז"ל והשבועות בינתים כימי עולם, ירצה שהימים ירמוז לאלפים והשביעית לשמטות שהן ימי בראשית שכל אחד תשמש שיתא אלפא וחד חרוב וזה הסוד שאמר מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי. אמר ה"ה ז"ל ויום השבועות הוא כשמיני עצרת של חג, ירצה ביום השבועות הוא יום מתן תורה והוא כשמיני עצרת של חג הרומז ליובל ולשבת הגדול. אמר ה"ה ז"ל והימים הספורים בנתיים כחולו של מועד ירצה כמו שכל יום משבעת ימי הסוכה רומז לשבעת אלפים שהוא הקף שלם עד שמכללם יהיה מ"ט אלף כי ז' פעמים ז' הוא מ"ט ימים הספורים מן יום א' של פסח עד יום א' של שבועות הם רומזים למ"ט אלפים. אמר ה"ה ז"ל כי הראשון והשמיני בחג הוא כיום ראשון של פסח וכו'. ירצה כמו שיום א' של חג רמז לאם הבנים והשמיני למניקת היורדת בחטא בניה כן פסח יום א' לאם הבנים ויום עצרת שהוא מתן תורה למניקת. אמר ה"ה ז"ל והוא יום מתן תורה שהררם אבן

הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש שהרמז באש למדת אש אוכלת אש והיא שמיני עצרת. ודע זה וחזק פי דברי חכמים ז"ל על שקראו יום מתן תורה עצרת שהוא כיום ח' של חג הנקרא כן ככתוב. אמר הרב ז"ל וזה מאמרם שמיני רגל בפני עצמו ירצה רגל בפני עצמו כיום מתן תורה לענין פז"ר קש"ב סימן הוא. ונתבאר בשלהי סוכה ובכאן הוכיח הרב ז"ל מסימן זה שהיא רגל בפ"ע. ברי"ש של פז"ר קש"ב אמר הרב ז"ל ותשלומי הראשון הוא טעמו כי מי שלא הקריב בשביעי יקריב בשמיני ומזה הוליד הרב ז"ל אחרי שהוא תשלום לראשונים א"כ הוא אצילת הראשונים כי מהם נתפשט וחפץ ביחודם. אמר הרב ז"ל ואיננו באחדות שלהם ירצה כי היא הושמה לראש פינה להנהיג הנפרדים והשכלים והסוד הנמרץ והוא ישפוט תבל בצדק וגומר. אמר הרב ז"ל ולכן הזכיר הכתוב בפרשת כל הבכור וגו' ולא הוזכר שמיני טעמו כי היא האשה אשר יקריבו לה' כדכתיב והקרבתם אשה לה' ולכן לא נזכרה בג' רגלים הנזכר אצל

כל זכורך כי אשה לבי תרי לא חזיא ובשמחתה לא יתקרב ובזה נשלם מאמרינו על רמיזותיו וסודותיו והאל יכפר בגילוי: אות תקכד - הסבר לדברי הרב הנ"ל: סוד חלל ממלכה ושריה: דע כי סוד זה לא יתבאר אלא בסוד הורד עדיך מעליך. אחר אשר עיינתי בדברי המתרגם אונקלוס ז"ל ראיתי דבר נפלא, שאמר תיקן זיינך. ובא הקבלה אליו בזה הדיבור שעיינתי כי בשעת מתן תורה חגר להם הקב"ה כלי זיין להנצל מכל פגע רע וממלאך המות שנאמר חרות על הלוחות ודרשו בו חירות ממלאך המות. ונראה כי אותו כלי זיין הוא היה שם המפורש הדבק ע"ד ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וכו'. וא"כ יהיה הפירש הורד עדיך ע"ד הנני מסב כלי המלחמה אשר בידכם. ולביאור זה אומר כי בשעה שרצה הקב"ה לקחת נקמתו משונאי ישראל והיו בהם רשעים מהם היו בקיאים להשביע השרים הממונים על האש והמים ובראותם כי אויב בא לקחת נקמת ה' מהם לא שבו אל ה' ובטח במה שידעו להשביע השרים העליונים. מה

עשה הקב"ה החליף השרים מאש למים וממים לאש וכשהגיע זמנם היו משביעים ולא עלתה בידם וזהו ותבט אל הנשק בית היער וגו' וכן כל רעיה בגדו בה. וזה הסוד חלל ממלכה ושריה. והנה זה העדיי אשר נתן לישראל עתיד הקב"ה להחזירה להם שנאמר כי כולם כעדי תלבשי ודע זה:

אות תקכה - סוד חלל ממלכה ושריה: סוד עשר מסעות נסעה שכינה: ת"ר עשר מסעות נסעה שכינה מכפורת לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעי להר ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה כדמפרש ואזיל דע כי עשר מעלות אלו כנגד מעלות העליונות והשכינה עולה ויורדות בו. והנה בעוונינו ובעוונות אבותינו עלתה שכינה למרומי מרומים למקום אצילתה וזהו שתרגם אונקלוס ויהונתן בן עוזיאל קדיש בשמי עילאה בית שכינתיה:

אות תקכו - סוד עשר מסעות נסעה שכינה: סוד עשר גליות גלתה סנהדרין: ת"ר עשר גליות גלתה סנהדרי גדולה מלשכת הגזית לחנויות ומחנויות לחיל ומחיל לירושלים ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לציפורי ומציפורי לטבריא וטבריא עמוקה מכולם שנאמר ושפלת מארץ תדברי ומשם עתידה לחזור שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו'. עכ"ל. וסוד הענין כבר ידעת שכל הדברים שהיו במקדש הם דוגמא לדברים העליונים, והנה גלות סנהדרין כגלות שכינה דיה לשפחה להיות כגבירתה. והרמז אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ואם השכינה גלה כ"ש הדוגמא סנהדרי גדולה. וכבר ידעת שעץ חיים יש לו ע' קליפות וע' פנים לתורה כנגד ע' אומות וע' לשון וישראל נטלו גוף האילן. והסוד והנה ה' נצב על חמת אנך וכנגדה ע' זקנים ומשה על גביהם וסנהדרי גדולה כמו כן ואב ב"ד יושב בראש כולם הרי ע"א ושני סופרים הרי כאן ע"ג כמנין חכמה ודע זה:

אות תקכז - סוד עשר גליות גלתה סנהדרין: סוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון: והטעם כבר ביארו חכמי האמת כי הרחמנות לאב והנחמה לאם כרחם אב על בנים כאשר אמו תנחמנו כלפי שהאב עם האם בחיבור ביום השבת ולכן ראוי לומר רחמני ומנחם: אות תקכח - סוד שראוי לומר בשבת רחמנו מנחם ציון: סוד בזכות ג' ראשון זכו ישראל לג' ראשון: תנא דבי רבי ישמעאל בזכות כנ"ל להכרית זרעו של עשו הנקרא ראשון שנאמר ויצא הראשון אדמוני. ולבנין ב"ה שנקרא ראשון שנא' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ולשמו של משיח שנאמר ראשון לציון הנה כו'. דע כי כבר ביארנו סוד זה ר"ל של עשו וביהמ"ק, אמנם באנו לעורר לב המשכילים על המאמר הג' שאמר לשמו של משיח ולא אמר לביאת משיח או לנחלת משיח או לימות המשיח. ידעת שבארנו במה שקדם שכפי הקבלה אשר רומזים הדברים והתבונן בראייה שהביא מן הפסוק באמרו ראשון לציון הנה הנם וכבר ידעת סוד ציון צי"ע

ולירושלים מבשר אתן. כלומר למלכות בית דוד צי"ע אשר הוא המבשר הא' לירושלים מכל הגזירות העליונות הנשפעות מא"ס יתברך אל כל הספירות ובאות אל צי"ע ככתוב וברכות לראש צדיק יתן ולירושלים העליונה. ואז תבנה ותכונן התחתונה החרבה והשוממה וכתבתי לך זה לעוררך שתשים לבך לדבריהם ותבין איך הם מבליעים סודות האלהית בדברים שלא יבינו אלא דק השכל ודע זה:

אות תקכט - סוד בזכות ג' ראשון זכו ישראל לג' ראשון: ענין ר"ה היא הנקרא יום הדין: ר"ל רמז לש"ת שהוא יושב על כסא הדין ר"ל הפח"ד ולכן אנו מתפללין לומר המלך המשפט ואנו עומדים לפני השם בתילה לבל ידין וישפוט אותנו במדת הפח"ד כי אם במדת הת"ת שהוא רחמים:

אות תקל - ענין ר"ה היא הנקרא יום הדין: וענין ג' ספרים שנפתחים לפניו: רמז לג' אבות שהם החסד והפח"ד והת"ת. והספר של צדיקים גמורים רומז לחסד, ושל בינונים רומז לת"ת על כי הת"ת מדת הרחמים. והחסד יותר רחמני ממנו שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה והת"ת היא המכרעת בין החסד ובין הדין, ע"כ נתן הת"ת לבינונים. ושל רשעים גמורים לפח"ד שהוא הדין וכל הדברים. כי המדה שאדם מחזיק בה היא נמשכת אליו להעלותה וליחד אליה. מכאן ששכר מצוה וכו':

אות תקלא - וענין ג' ספרים שנפתחים לפניו: וראש השנה בכלל יו"ד ימי התשובה: רמז ליו"ד ספירות ויום כפור לכל הספירות שהם מתעלים עד התשובה ולכן התפילה לתשובה וכן לשבתות וראשי חדשים וזה כל כוונת האדם בתפילה: אות תקלב - וראש השנה בכלל יו"ד ימי התשובה: וביאור זכרינו לחיים: מגזירות ה' זכרנו יברך ומגזרות בכל מקום אשר אזכיר את שמי והוא השם המיוחד הנרמז בזה והוא אלהי יעקב ולמבינים ינעם ועליהם תבוא ברכות טוב. זכרינו לחיים. הזכירנו אינו אומר אלא זכרינו, כדינו. כלומר, נזכר בכח התשובה כדי שניזכר בזכירתו לחיים וחיים לו משך החכמה והשכל כדכתיב והחכמה תחיה את בעליה. וכתיב מקור חיים שכל בעליו מלך חפץ בחיים, אל תשובה כח רחמים חפץ כח הדין בחיים כל דבר ודבר נקרא חיים. וכתבינו בספר החיים, פירוש מדת הרחמים למענך אלהים חיים, כל פעל ה' למענהו ולפי ששמו משותף בנו כענין שכתוב והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול אלהים

חיים, כח תשובה עם כל הבנין וחוזר ומפרש כח רחמים וגבורה וחסד וחותם מגן אברהם שהוא החסד: אות תקלג - וביאור זכרינו לחיים: מי כמוך אב הרחמים: כח תשובה שהוא אב לרחמים. זוכר יצוריו ברחמים, פירוש כח היצורים שהוא יוצרם בדין. זוכר בכח רחמים והוא זוכר לחיים וזה תשובה ובאיזה כח זכרם לחיים, בכח הרחמים. כלומר, על ידי הרחמים מקבל שפע מן התשובה:

אות תקלד - מי כמוך אב הרחמים: ובכן פירוש בכח ע"ב שמות: וזה מנין בכן תן פחדך כלומר המשך כח דברים עליונים ולפי שהנזכר היה דבר הנראה לעין הוא מתחיל מכח הגבורה שהוא נקרא אשו הגדולה ונקרא פח"ד והוא כמו כן התחלות המראות יותר מן החסד. ופירוש הדבר, שימשוך פחדו על האומות ועל מעשיך שהם ככח הדין שלמטה נקרא צדק ואימתך עליהם. תפיס לשון המקרא דכתיב תפול עליהם אימתה ופחד. על כל מה שבראת, העליונים מהם שהם בכח הרחמים. כל המעשים, שהם בכח הגבורה. הברואים, בכח החסד. ויעשו כולם אגודה אחת, כל הבנין נקרא אגודה כענין שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. לא נאמר אלא על דבר א' שהוא מתייחד ונאגד באגוד שאינו נפרד. לעשות רצונך, ליחד הרצון בכח הדין שהוא שלום מכח הרחמים. שהשלטון, זה יסוד עולם. לפניך כד"א לפניו ילך דבר עוז בידך, כלומר מדת הדין של צדק הנקרא עוז הוא בידך, שהיא באה מכח יד שמאל. הוא שכתוב ידי יסדה ארץ שהיא מכח הגבורה. וגבורה בימינך, וכח הגבורה שהיא בשמאל מכח

הימין הנקרא חסד כמו שאמרו אש יצאה ממים ולכך אמר בימינך ולא מימינך. ושמך נורא, הרחמים נקרא שם שהוא אמצעי בין החסד ובין הגבורה לפי שהיא כלומר מכל צד נקרא נורא על כל מה שבראת בכח החסד וההוד: אות תקלה - ובכן פירוש בכח ע"ב שמות: ובכן תן כבוד: אחר שפירש כל הדברים האיך הם מתנהגים ופירש האיך הם מתנהגים בכח החסד, ואמר תן כבוד המשך משך הכבוד והחסד. לעמך, שאין ראוים להתקיים אלא בחסד ולפי שהם עמך, תן להם כבוד תהלה ליראיך. זה כח הגבורה שהוא כח היראה. ותקוה טובה לדורשיך, תקוה כח הרחמים שהוא קו האמצעי. ופתחון פה, זה נצח שכחה מכח ההוד. ששון, יחוד. פירוש שש נ"ו. צמיחת קרן, צדק. ועריכת נר, מכח התשובה שנקרא נר ה' נשמת אדם. ואז צדיקים אלו עושי צדקות שהם מכח הרחמים, יראו פחד האומות וישמחו. וישרים, שהם מכח הדין יראו אימתו עליהם. וחסידים בתתו כבוד לעמך מכח החסד, ברינה יגילו. ועולתה כנגד המיחלים שיש להם פתחון

פה, הזכיר קפצה פיה שלא תקטרג. בהר ציון משכן כבודך, זו שכינה. עיר קדשך, זה רחמים. ימלוך, בכח הדין. אלהיך, בכח רחמים. הללויה, בכח התשובה. צבאות, כח רחמים שהוא מתרומם בכח החסד ובכח הגבורה שהם קרוים משפט. והאל זו שכינה, נקדש בצדקה. שהוא נקדש בכח רחמים שהוא קרוי צדקה:

אות תקלו - ובכן תן כבוד: סודות אשר באו בר"ה ונחלקים לט' חלקים: הא'. מה יום הוא, אם דין אם רחמים ואם שניהם יחד. הנה גם בזה אביא דברי רז"ל כי הם סולת נקיה וכן הונח בהקדמותינו וז"ל - ולא הוצרך להזכיר שופר כי השופר רמוז בו והתרועה בו והנה הוא יום דין ברחמים לא תרועת מלחמה. ומפני מה הזכיר הכתוב תרועה, שכבר קבלה ביד רז"ל וכל ישראל רואין עד משה רע"ה שכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ולמה הזכיר הכתוב תרועה ולא הזכיר הכתוב תקיעה לא בר"ה ולא ביה"כ. אבל התקיעה הוא זכרון והוא השופר והתרועה כשמה ומפני שהוא כלולה מן הרחמים תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה. ולכן אמר ביודעי תרועה כי בצדקה ירמוז כי תפארת עוזמו אתה. והנה זה מבואר כי הכל תלוי בתשובה אלא בר"ה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו, וביה"כ במדת הרחמים, הוא מאמר מלך יושב על כסא דין ר"ה יום דין ברחמים יוה"כ יום רחמים בדין עכ"ל: