שער הגלגולים — קטע 25

בר קושב בימי ריב"ל. אביי הנקרא נחמני. רמי בר חמא. רב ביבי בר אביי. רב דימי מנהרדעא, ר' נחומי. ר' משרשיא. רמי בר יחזקאל. ר' יימר. ר' שמואל בר שילת. ר' אבין נגרא. נתן דצוציתא ריש גלותא. ר' תנחום דמן נוי. רב ייבא אבי רב סמא. ר' ספרא בימי רבינא. רמי בר תמרי. רפרם בר פפא. ר' זעירא בר הלל. ר' זעירי מדהבת. רבין ורב דימי דסלקו מבבל לא"י. ר' חנא בגדתאה. שבחת בריה דרבינא. ר' חמא בר בוזי. ר' שישא בריה דר' אידי. ר' חייא מדפתי. יהושע בר זרנוקי, ונקרא בגמרא חייא בר זרנוקי, והוא שבוש. איו. אבדימי. באלי. ר' יהודה הנדואה. ר' טביומי. ר' מלכיו: ואלו הם רבנן סבוראי, ר' אחאי. רבה מפומבדיתא: ואלו הם גאונים, ר' אחא משבחא. ר' דוסתאי גאון. ר' צמח גאון הראשון, בריה דרב פלטוי גאון. ר' נהילאי גאון הראשון: ואלו הם הפוסקים, הרשב"א ז"ל. רבינו אהרן נכדו של הר"ז הלוי. דון וידאל די טולושא, בעל מגיד משנה. הר"י יוסף קארו בעל ספר ב"י על הטורים. אחי כה"ר משה ויטאל יצ"ו.

ואני הצעיר חיים. ודע, כי כל אלו הם משרש בחי' הנפש בלבד, אבל הרבה מהם יש שהיה רוחם משרש אחר, ואפילו ר' עקיבא, היתה רוחו משרש אחר, זולתי אביי לבדו, שהיו נר"ן שלו כלם מזה השרש שלי. ונמצא, כי כל אלו הגלגולים הנז"ל שזכרתי, מן קין ועד אני חיים, הכל הם מן בחי' נפש לבד. ושבתי אוצר פירי, הוא אחד מהקליפות של שרש נפשי: בענין השגתי, שאל את נשמתי, ואמרה לו שאתענה מ' יום רצופים בשק ואפר, ואחר כך אתענה בה"ב תמיד, עד תשלום שתי שנים ומחצה, ואז אשיג השגה גמורה כמוהו ממש, בלתי שום תערובת דסטרא אחרא, כמו שאירע לאחרים: יום אחד חזר לשאול, והשיבו לו שאתנהג חדש א' שלם בשק ואפר ותענית, ושאתנהג בשפלות, ושלא אתלוצץ בשום אדם, וא"ל כי כל עיקר השגתי תלויה בשתי עניינים אלו הנז' בפרטות, שהם, השפלות, ושלא להתלוצץ: יום אחד חזר לשאול, והשיבו לו, כי להשיג השגה אמיתית כמוהו ממש, לא היה אפשר עד מלאת לי שתי שנים ומחצה. אמנם אם בתוך הזמן הנזכר, אתנהג בתשובה, ובפרט שאתענה מ'

יום רצופים בשק, ואישן כל אלו הלילות בשק, שאז יבא לי התעוררות רוח הקדש, משלשה לשלשה חדשים בפתע פתאום, ואחר ב' שנים ומחצה הנז', אשיג ממש כמוהו באמיתיות. וסבת קצבת שתי שנים ומחצה הוא, כי ישבתי בבחרותי שתי שנים ומחצה, בלתי עסק בתורה, ומעשים שלי לא היו אז רצויים כתקנם, ולכן הייתי צריך תשובה שתי שנים ומחצה אחרים, כמספר הימים ההם ממש: יום אחד חזר לשאול, והשיבו לו, שאתענה מ' יום רצופים בשק ואפר ובכי, ובפרט שאשכב כל אלו המ' יום בלילה על הקרקע לבוש שק, גם אשים אבן אחת תחת ראשי, ואכוון בשם הוי"ה העולה בגימטריא אב"ן, כזה, יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה. ואח"כ אתענה בה"ב בכל אלו ההנהגות הנז', עד תשלום שתי שנים ומחצה, ושאתנהג בכל הזמן הזה בענוה ושפלות גדול עד תכלית האחרון, ושאזהר ג"כ עד תכלית מן הכעס ומן ההקפדות: יום אחר חזר וא"ל, שאזהר מאד, כי כפי מה שהגידו לו, הוא מוכרח שבהמשך הזמן הנזכר,

שתתערב מחשבתי, ולא ארצה לסבול עול התשובה כ"כ, ולכן כיון שהבחירה תלויה בידי, שאזהר ואתחזק בדבר הזה במאד מאד: יום אחד אמר לי, כי אז בשבוע ההיא היה רואה רוח טהרה אחת שהיה מסבב אותי, ושזה מורה כי בהכרח אני צריך להשיג השגה גמורה, ואע"פ שאני אדחה אותה, יכריחוני מן השמים, עד שאשיגה בעהי"ת, ושאשיג השגה גמורה אמיתית כמוהו: יום אחד אמר לי, כי כל זה שאני עתיד להשיג עתה, הוא מחמת חשקי בו, ושנשמתו הוא מסייעתני מאד, וכמעט שהוא מתעבר בי. וא"ל כי יש לי קורבה עמו, ובפרט כי בפעם אחרת בגלגול אחר, הייתי תלמידו ג"כ כמו עתה ושאדבק עמו תמיד במחשבתי, ויועיל לי מאד: יום אחד א"ל, שאזהר מאד לומר הללויה אודה ה' בכל לבב וגו', ואח"כ אכוין בשם מנצפ"ך, ואעשה כך תמיד כשאקום בכל לילה אחר חצות, כי מועיל מאד אל ההשגה: גם א"ל, שאזהר מאד לשים תמיד תפילין כסברת ר"ת, שהם סוד צרוף שם יהה"ו, היוצא מר"ת

'יתהלל 'המתהלל 'השכל 'וידוע אותי וכו'. ולכן הנחת אלו התפילין מועיל מאד אל ההשגה ואל ההשכל והידיעה: גם אמר לי, כי עיקר ההשגה זו תלויה ע"י כונת האדם, וזהירותו בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנמצאות במאכלות החומריות, ומתדבקים באדם האוכלם, וע"י הברכות האלו הנאמרות בכוונה, הוא מסיר מהם הקליפות, ומזכך החומר שלו, ונעשה שכלי וזך, ושאזהר בו מאד: גם צוה אותי, שאקרא בכל יום הקביעות של מקרא, ומשנה, ותלמוד, וקבלה, עם הכונות שמסר לי, ככתוב בספרי, ואזהר בו מאד: גם החמיר לי מאד בענין השבת, לשמור ולכבד יותר מכל שאר המצות כלם: יום א' הייתי לפניו, ונתעכבתי חדש ימים שלא עשיתי שום יחוד מן היחודים שסדר לי, והכיר בפרצופי, וא"ל אם תעזבני יום יומים אעזבך, ואתה גורם בזה נזק גדול, שתגרום שיתפרשו ממך הנשמות שרוצות להדבק בך, ונתתי לו טענה שלא הייתי רוצה אלא לעסוק בתורה

באותו זמן, ובפרט שלא היו באים כפי הראוי אותם הנשמות בגלוי, והשיב לי שעכ"ז לא אמנע מלעשות היחודים ההם בכל יום, כי הוא גדול מעסק התורה, כי הוא מיחד העולמות העליונים, והוא עסק התורה ויחוד הכל יחד, והזהרני שכאשר אייחד היחודים, שלא תהיה כונתי בלבד להמשיך הנשמה, אלא לתקן למעלה: גם א"ל כשהלכתי עמו לטבריא במערת ר' עקיבא, כי א"ל ר' עקיבא, שאזכור עשרה פעמים את ר' עקיבא זה אחר זה, קודם כל תפילה מן השלשה תפלות, ערב בקר וצהרים, וע"י זה יתעבר בי, וסייעני מאד. וא"ל שאין צורך לומר ר' עקיבא, אלא עקיבא בלבד: גם אמר לי, כי עד חג הסוכות של שנת השל"ד ליצירה, אני צריך סיוע ממש, שהוא יעזרני בעת היחוד, אבל משם והלאה איני צריך לסיוע כלל, כי כבר אז נשלמים שתי שנים ומחצה שחטאתי בהם, שמנעתי עצמי מעסק התורה, וגם כי עד אז אפילו אם הוא מסייעני, הוא במקרה שהיא אפשר להיות בקביעות, אבל משם והלאה יהיה בעהי"ת בקביעות:

גם צוה אותי, שלא אמנע מלייחד היחודים שמסר לי, ושאם אלך להשתטח על קברי הצדיקים יהיה בערב ר"ח, או בט"ו יום לחדש, כי אז יש יותר הכנה מכל שאר הימים. ושלא אלך לא בשבת, ולא בי"ט, ולא בר"ח, כי אז נפשותם עולות למעלה ואינם מושבות על הקבר. ופעם אחד שלחני על קברי הצדיקים בחה"מ להתפלל עליהם, אבל לא נשתטחתי, וא"ל כי היחוד של היודי"ן והווי"ן של י"ג חוורתי דרישא, אייחד אותו יותר בקביעות משאר היחודים. ובליל החול יהיה אחר חצות לילה, כי אז הוא עת רצון. ובלילי שבת אייחד אותו אפילו קודם חצות, אחר סעודת בלילה. ובר"ח אייחד היחוד שהוא מיוסד על שם שד"י, כי יחוד זה הוא סוד ר"ח, כי שם שד"י במלואו הוא ראש חדש. ואפילו להשתטח על הצדיקים ביום ר"ח, הוא טוב היחוד הזה הנזכר של ר"ח. גם היחוד של פסוק חדשים לבקרים, הוא טוב לעשותו בלילי החול אהר חצות לילה, או בלילי שבת קודם חצות, כי בשני זמנים אלו מתפשטת לאה בכל

אורך ז"א: גם בלילי שבת קודם חצות, אייחד היחוד של עשרה הויו"ת שבדעת. גם צווני, שאקרא בכל ליל שבת אחר הסעודה וברכת המזון, קודם חצות, מסכת עירובין, בסוד הערוב, בסוד ע"ב רי"ו. ודע, כי עיקר כל אלו היחודים, הם או על קברי הצדיקים, או בכל חצות לילה אחר עבור חצות לילה, אפילו שלא על קברי הצדיקים יועיל, ואחר חצות לילה היא עת רצון, ואז היא שעה הנבחרת מכל השעות האחרות: גם אמר לי, כי רב ייבא סבא ע"ה, הוא יותר קשור עם ר' יהושע סוריאנו, שאכל חלב כנז"ל, ואם אתקן זה, יתקשר עמי רב ייבא סבא יותר מן השאר. וריב"ז קשור עם הרב מגיד משנה, על ענין הנדה. ור' עקיבא, קשור יותר עם ר' שאול טרשטי, על ענין שפיכות דם הנז"ל. וענין ר' עקיבא הוא, מחמת מה שנכשל גם הוא במת מצוה, שהרכיבו על כתפו כמה מלין, ואמרו לו חכמים, שעל כל פסיעה ופסיעה היה שופך דמים, ולכן הוא קשור עם ר' שאול. אבל בשנים האחרים, לא רצה לגלות, כיון שלא גלוהו רז"ל, אבל ענין ר' עקיבא כבר

גלוהו רז"ל, ולכן יש לו רשות לגלותו: גם א"ל, שראה כתוב במצחי, פסוק לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף וגו', לרמוז אל עון בטול זמן, שבטלתי בחכמת אל כימיי"א: גם צוה לי, בענין הסרת הסכין מעל השלחן, להזהר מאד להסיר אותו לגמרי, ולא יספיק לכסותו בלבד, ובפרט אני שהוא משרש קין, שהוא סוד כלי זיי"ן: גם א"ל, כי עתה בגלגול זה, אני מתקן את יובל, שהוא משרש נפשי, לוטש כל חורש נחשת וברזל מצד הגבורות, ואיני מתקן אותו כראוי, ולכן לפעמים כשהסכין בידי, אני חותך ידי ואצבעותי בלי מתכוין, או על ידי כל כלי ברזל. ואמר לי, כי בחינת יובל הוא בחי' קין אשר בפרצוף יעקב, כי גם הוא כולל קין והבל וכל השרשים, כמו ז"א הנקרא ישראל, הכולל קין והבל הראשונים, בני אדם הראשונים, ושהוא מוכרח לתקן את יובל הזה קודם ביאת המשיח, בסוד יובילו שי למורה וזה יובל נתעבר במרע"ה להתקן בו, כי גם במרע"ה יש בו קצת נצוצות של קין. וזה נרמז בר"ת, "ויתעבר "ה' "בי "למענכם, ר"ת יובל. וז"ש פסוק

ועל יובל ישלח וברשיו, כי יש בו כל שרשי קין כמו שיש בז"א הנזכר, כי קין בחי' קין בז"א, ויובל הוא בחי' קין בפרצוף העליון הנקרא יעקב כנודע, ונמצא כי יובל זה התחיל להתקן ע"י מרע"ה, ולכן נרמז בר"ת ויתעבר ה' בי למענכם הנזכר: גם פעם אחת הלכתי עם מורי ז"ל, אל מקום שנתוועדו שם חבירי רשב"י ע"ה, כשעשו אדרא רבא דנשא. ושם במזרח הדרך, יש בה סלע אחד, ובו ב' בקיעות גדולות, ובאותה הבקיעה של צד צפון, שם ישב הרשב"י ע"ה, בזמן האדרא. ובבקיעה של צד דרום שם ישב ר' אבא. ואצל האילן שכנגד שני בקיעות אלו במערב שלהם, שם ישב ר' אלעזר. ומורי זצ"ל ישב בבקיעה הצפונית, במקום רשב"י ע"ה. ואני ישבתי בבקיעה הדרומית, במקום ר' אבא, שלא בידיעה, ואח"כ הגיד לי מורי ז"ל הענין, ולא ידעתי אם ענין הנז"ל, שאחד מחבירי האדרא הוא משרש נפשי, והוא ר' אבא. וע"כ ישבתי במקומו שלא בידיעה. וענין ישיבתנו בשתי בקיעות אלו הנז', אני מסופק אם הדבר היה להיפך מהנזכר:

א"ל כי בהיותי קטן, קללתי פעם א' את אמי ע"ה, וצוה אותי להתענות ג' ימים רצופים לילה ויום, ולכוין שהם ע"ב שעות, והוא כנגד תרין עיטרין דחו"ג דאו"א, הגנוזים בג' אבות חג"ת, והם ע"ב כנודע, כי שם ע"ב הוא בחג"ת. ולפי שגרמתי לסלק אלו התרין עיטרין מן הבן העליון לכן אכוין להחזירם אליו ע"י אלו הע"ב שעות, שיש בג' תעניות אלו. וא"ל שאתענה אלו השלשה ימים הנז' שלשה ימים, קודם יום שבועות, ואכוין ג"כ בסוד פסוק היו נכונים. לשלשת ימים, כי אז פסקה זוהמתן של ישראל, ועל ידי התענית הזה יפסק ג"כ ממני זוהמת החומר אשר בי, כדי לקבל כח ידיעת סודות התורה בליל שבועות עמו. ובליל שבועות למדתי עמו כל אותה הלילה בסודות התורה. ולא ישנתי כלל כל אותה הלילה. וגם א"ל, כי אלו השלשה התעניות, יועילו לבטל גזרת המ"ד שנים שחסרו מהרב מגיד משנה כנז"ל וע"ש: יום אחד בשבוע ששי של ספירת העומר, א"ל שאכוין בשבוע ההיא, שהוא כנגד יסוד כנודע,

ושאכוין בו לתקן פגם שפגמתי בו, בהיותי נקשר בחופתי כנז"ל: יום אחד הייתי בתעניתי, בכיתי מאד, והרביתי דברים לפני השי"ת, לומר שלמה היה מונע ממני דרכי התשובה, ולא היה משים בלב מורי ז"ל שילמדני כרצוני, והרבה דברים כאלה, והלכתי לביתו והכיר הענין בפרצופי, וא"ל, כי באותה שעה רצו להענישני בב"ד של מעלה, על שהטחתי דברים כלפי מעלה לולי שנזדמן לי סניגור אחד עלי, לומר שמחשבתי היתה לטובה. וא"ל, שאזהר מלדבר פעם אחרת דברים אלה, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, אלא שיש זמן קצוב לכל דבר, כנזכר בפסוק עת לכל זמן ועת לכל חפץ, ואיך הייתי אומר ח"ו שהקב"ה היה מונע ממני דרכי התשובה ואדרבא מי היה גורם ומכניס בלבי כל זה התעוררות של התשובה, לולי השי"ת ברחמיו קרובים על בריותיו, וא"ל כי מה שמנע ממני עד אז, להגיד לי רצוני, היה סבת זמן קצוב, ואז באותו היום נשלם הזמן, ושמהיום ההוא ואילך לא יסתיר ממני כל אשר אשאל ממנו, וכן עשה מאז והלאה:

גם א"ל, כי בגלגול הקודם קיימתי מצות שחיטה, ועתה, בגלגול הזה הזהרני במאד מאד, שלא אשחוט כלל ועיקר, ולא עוד שלא שהזהרני ג"כ, שלא להמית שום בריה, אפילו כינים ופרעושים כלל ועיקר: גם מורי ז"ל, לא היה הורג פרעושים וכינים, ושום רמש חי כלל ועיקר, וא"ל שלהיות שרש נפשי מן קין, שהרג את הבל, וגם מפני ר' שאול טרישטי שנתגלגל עמי ממש, על עון שפיכות דם כשמל התנוק כנז"ל, ומת מתחת ידו, שצריך שאזהר שלא להמית שום דבר חי בעולם, וגם שלא לשחוט כלל. וא"ל, כי יען אשר אני נצוץ חדש, שעל כן מוכרח אני לקיים מצות פריה ורביה כי עדיין לא קימתיה. ואמר לי כי המצות אשר אני הסר מהם הם י"א בלבד, אע"פ שאני חדש. ואחר שאשלים אותם, אז צריך שאקיים מצות שלוח הקן, אע"פ שכבר קיימתיה בגלגול אחר. וזו המצוה, היא תקון אחרון שבכל התקונים שאני צריך לתקן. וכונת הענין, להורות על שלוח הנפש, שכבר נגמרה להתקן, על האחד עשר מצות הנז'. ואז יבא הרוח לבדו,

ויתוקן גם הוא. ואחר שיתוקן גם הוא, אז תבא גם הנפש שכבר היא מתוקנת, ותהיה אז כסא אל הרוח המתוקן. והבן ענין זה מאד וזכרהו, כי זה שרש גדול, ואל תשכחהו. וא"ל, כי אלו הי"א מצות הם מאותם שאינם מצויות בתכלית ההרחק, וא"ל כי אחת מהם היא מצות זרוע לחיים וקיבה: ופעם אחרת ביאר לי הענין היטב וא"ל, כי הנה יש מצות עשה ולא תעשה זכרים, ומצות עשה ולא תעשה נקבות. והנה אין לך אבר מכל רמ"ח איברים שיש באדה"ר, שלא יהיה כלול, מן בשר וגידים ועצמות. והנה הבשר והעצמות, הם מצות עשה וגידים, הם מצות לא תעשה. והנה שרש נפשי, היא באבר כתף השמאלי של אדה"ר, מבחי' לאה אשר עומדת שם מאחוריו. והמצות עשה אשר באבר הזה, הם י"א, כמנין ו"ה, ב' אותיות אחרונות של ההוי"ה, והם במספר כתף, באופן זה, וי"ו פעמים ה"י, בגימטריא ש"ל. ו"ו פעמים ה"י, בגימטריא ק"ף. הרי תק"י, תסיר י"א כמנין ו"ה, ישאר ת"ק כמנין כתף: והמצות ל"ת, הם ט"ו, כמנין ב' אותיות י"ה הראשונות של ההוי"ה, וכמ"ש חז"ל י"ה עם

שמי שס"ה, ו"ה עם זכר"י רמ"ח. וגם הם בגימטריא כת"ף, באופן זה, יו"ד פעמים ה"י, הם בגימטריא ש'. יו"ד פעמים ה"ה הם בגימטריא ר'. הרי ת"ק, כמנין כת"ף. והנה העשרה הרמוזים באות י', הם עשר מל"ת זכרים. והחמשה הרמוזים באות ה' ראשונה, הם חמש מצות לא תעשה נקבות. והששה הרמוזים באות ו', הם שש מצות עשה זכרים. וחמשה הרמוזים באות ה' אחרונה, הם חמש מצות נקבות. והנה העור שיש באבר הזה של הכתף, בו נרמזו כל ההארות אשר יש בפנים באבר הזה: וא"ל מורי ז"ל, כי בחטאו של קין, ירדה נפשי עד העקב, ואבא מארי ז"ל כשהוליד אותי, העלה אותה עד מקום הטבור, ואני צריך עתה לתקנה, ולהעלותה עד מקומה לגמרי. ואמנם העשרה מצות לא תעשה הזכרים, לא קבלתי אותם ממורי ז"ל. אבל החמשה מצות לא תעשה הנקבות, הם אלו, אחת לא תרצח, ובכללה שלא להלבין פני חבירו ברבים. ב', לא תגנובו ממון. שלישית, לא תבשל גדי בחלב אמו. רביעית לא תאכל חלב. חמשית לא תאכל דם. וששה

מצות עשה הזכרים, הם אלו, אחת, וחי אחיך עמך, והיא קרובה ממש אל מצות הצדקה, והיא לבקש המצאה אל אחיך, שיוכל לחיות עמך כנודע. ב', לאכול מעשר שני בירושלם. שלישית ועשית מעקה לגגך. ד' מצות פריה ורביה חמישית, למול את הבן, ובפרט בנו ממש. ששית, ואהבת לרעך כמוך. וחמש מצות עשה הנקבות, ואלו הם, אחת, ההלואה לעני, וסימניך אם כסף תלוה את עמי, אל תקרי אם בחיריק, אלא אם בצרי. שתים, מצות ציצית, וגם בכללה ליתנה על הכתף, לפי ששרשו הוא מן הכתף. שלישית, מצות שלוח הקן, וסימניך שלח תשלח את האם. רביעית, שמטה בשביעית, חמישית, לזכור יציאת מצרים: גם הזהיר מורי ז"ל לי, ולכל החברים שהיינו עמו בחברה ההיא, שקודם תפלת שחרית, נקבל עלינו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב לכל אחד מישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפלתו כלולה מכל ישראל, ותוכל לעלות ולעשות תקון למעלה. ובפרט אהבת החברים שלנו, צריך כל אחד ואחד ממנו לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים האלו. ולמאד הזהירני

מורי ז"ל בענין זה, ואם איזה חבר ח"ו שעומד בצרה, או יש לו איזה חולה בביתו, או בבניו, ישתתף בצערו, ויתפלל עליו, וכן בכל דבריו ישתתף לכל חבריו עמו: גם עשיתי תקון תעניתי ע"י מורי ז"ל, על עון שאירע לי בימי חופתי, אחר שנקשרתי והזרעתי לבטלה. ועל עון כבוד אב ואם. ועל יין נסך ששתיתי עם ישראל אחד שנשתמד, והטעה אותי, וא"ל שהיה אז בא לעיר צפת תוב"ב, לחזור לדת ישראל, ולא היה אלא לפנים, ואח"כ חזר לסורו הרע, ועל עון הגאוה, ועל הליצנות, ועל שפיכת דם כנז"ל שידעת ועל בטול ק"ש ותפילין: גם א"ל מורי ז"ל, כי לפי שאני משרש קין, שהוא סוד הגבורות הנקרא אש, לכן אני מתפעל מאד, ומתבהל מאד מראיית המים, כי האש בהכנסה תוך המים, נכבה ומתבטלת, וגם לפי שהמזיקין יצאו מתולדת קין כנודע, לכן אני מתפחד מאד מן המזיקין: גם א"ל, כי קין הוא בסוד ציור ומעשה. והבל הוא הבל העליון של הפה, שהוא דבור. ולכן

שרשו של הבל, הם דרשנים ודברנים. אבל אני להיותי מן קין, אינו דברן ובעל דברים, ואין לי כ"כ כח הדבור, כמו שיש לי כח בציור מלאכות המעשיות. גם בענין המשניות שאני מחוייב לגרסם על פה, א"ל מורי ז"ל, שהם סדר נשים, ושאר הסדרים איני מחוייב: גם א"ל, כי הימים הנכונים להתענות אני בהם שני ימים רצופים, הם יום שלישי ויום רביעי בשבוע, כפי שרש נשמתי: גם א"ל, כי אין לך אדם שאין לו יום אחד קבוע בשבוע, ויום אחד קבוע בחדש, שהוא יום יפה לו לכל דבריו, כי מזלו תלוי באותו יום, כפי שרש נשמתו. ובאותו יום אין לו פחד משום דבר רע ופגע רע, ולא ימות באותו יום. וז"ס ושוב יום אחד לפני מיתתך, כי באותו יום אין פחד שימות בו, ולכן שוב בתשובה באותו יום. כי משם ואילך יש פחד בשאר הימים. וא"ל, כי היום הנכון לי, שהוא כפי שרש נשמתי בכל שבוע, הוא יום שני בשבוע. והיום הנכון לי בחדש, שהיא כפי שרש נשמתי, הוא יום י"ג בהדש:

גם א"ל כונה אחרת בקדושה, וא"ל, כי אעפ"י שכל אדם צריך לכוין בה, אני צריך לה יותר משאר כל אדם, והוא, כי הנה שלשה קדושות הם, א' קדושת שחרית דעמידה, והיא נקדישך ונעריצך. ב', קדושת מנחה דעמידה, והיא נקדישך ונעריצך. ג', קדושת ובא לציון, שאנו אומרים בליל מ"ש אחר העמידה. וכבר ידעת כונת הקדושה, שהוא דלוג עליית מלכות למעלה ממקומה, לקבל דעת, כי דעתה קלה, וז"ס הדלוג שאנו מדלגים כשאנו אומרים ג"כ קדוש ק"ק, כנזכר בפרקי היכלות. וכבר ידעת, כי בכל עליה היא ע"י שם בן מ"ב, ולכן צריך שתכוין בקדושת העמידה דמנחה דחול, בשני אותיות ראשונות של אבגית"ץ. ובקדושת העמידה דשחרית דחול, תכוין בשתי אותיות ג"י האמצעיות. ובקדושת ובא לציון דמ"ש, תכוין בשתי אותיות ת"ץ האחרונות. כי שם זה הא', הוא כולל כל שם בן מ"ב, והוא עיקרו של שם בן מ"ב, לפי שהוא בסוד ספירת החסד המתפשט בכלם כנודע, ולכן כל הכונות הם בשם זה בלבד:

פעם אחת שאלתי למורי ז"ל בע"ש, על השגת נשמתי. וא"ל פסוק זה, ולמן חמדת כל ישראל הלא לך. וחיליתי פניו שיבאר לי דבריו, ולא רצה לבאר יותר מזה, ואמרתי לו אם היה פי' דבריו, שאני משרש שאול המלך, שעליו נאמר הפסוק הזה, והשיב לי שלא היה רצונו לפרש ולבאר כונת דבריו: פעם אחרת חזרתי לשאול לו על ענין נשמתי, ואמר לי שהייתי יכול להשיג יותר מן המלאכים, מצד גודל ערך נשמתי, ושביאת נשמתי לעולם היתה לצורך גדול בעולם, ושלא היה בידו ורשותו לבאר יותר מזה, כי לא ניתן לו רשות. ושאם היה מגלה לי הענין, שהייתי כמעט פורח באויר מרוב השמחה על הענין, אלא שלא ניתן רשות לאמרו אז: גם מהר"י ארזי"ן ז"ל הגיד לי, כי ליל אחת של שבת, הלך לבית מורי ז"ל בחצות לילה, מרוב הקנאה שעלה בלבו לומר, למה הוא גדול בשנים יותר ממני, והיה משועבד לי לשמוע הדרוש ממני, והלך לבכות לפני מורי ז"ל אז על הדבר ההוא, והשיב לו, כי הוא ז"ל לא בא

לעולם אלא ללמד אותי בלבד ושכל שאר החברים לא היו יכולים ללמוד אפילו אות אחת ממנו, אלא כלם היו צריכים ללמוד עמי. וגם ענין זה אני שמעתי מפי מורי ז"ל. גם שאל ממנו, שכיון שהיו אנשים גדולים משרש נפשו, שא"כ איך ישתעבד לי, והשיב לו שאין הדבר תלוי בזה אלא בנפש האדם עצמו, שתהיה היא ממקום גבוה: גם הר"י באגילייר יצ"ו אמר לי, כי מורי ז"ל הגיד לו, על ענין קורבתו של מורי ז"ל עמי, שהטעם היה כי שלשה אותיות אב"י, נרמזו בשם עקיבא, ושהם ממטה למעלה. ולא רצה לבאר לי יותר מזה, וגם אמר לי, כי עלי נאמר, מה שהיה הוא שיהיה, ר"ת משה. והענין הוא, כי כמו שר' עקיבא למד תורה לכ"ד אלף תלמידיו ולכל העולם, שכן אהיה אני עתה בעהי"ת: