דף כ עמוד א הגן וכל זה הוא שעור נקודת המרכז דכל העולם בכללו ושם היום והלילה שווים בקיץ ובחורף כמ"ש הכתוב ויהי ערב ויהי בוקר ואין היום לוה מן הלילה ולא הלילה מן היום ואין היום נכנס בגבול גהלילה ולא הלילה בגבול היום מה שאין כן בשבעה האיקלימים אשר כולם עומדים בקרן מזרחית צפונית דכל העולם בכללו כנודע ושם היום והלילה לוים זה מזה בכל איקלים כפי שיעור רחוקו מנקודת המרכז דכל העולם כך הוא שעור איחור אאו קרוב זריחת השמש ושקיעתו וכפי אותו השעור כך הוא שיעור שנוי היום והלילה דאותו האיקלי' מאיקלים אחר אמנם בחצי היום כשהחמה בראש כל אדם אז הוא ודאי חצות היום בכל חמקום ובכל איקלים כפי אותו השיעור. כ"י מהרב ש"ש זלה"ה כך קבלתי מהרב היר"א הי"ו) ומשיתחילו לנטות צללי ערב עד תשלום י"ב שעות אז הוא ודאי חצות הלילה ממש כי בחורף הלילה לוה שעות מתחילת היום ומסופו כמו שתי שלישי התוספות בקירוב מתחילת היום ושליש
התוספת בקירוב בסוף היום וכמו כן בקיץ היום לוה מן הלילה שעות שליש התוס' בקירוב מתחילת הלילה ושני שלישים בקירוב מסוף הלילה וכנזכר בזוהר ויקהל דקצ"ה ע"ב כי אינון שעתי דמתוספאן בחורף דלילה דיממא אינון ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה וכמו כן אינון שעתי דמתוספן בקיץ ביממא דלילה אינון ולא אתחשיבו מיממא בר תריסר דאינון דיליה וכן היה זמן קרבן תמיד של בין הערביים מכי ינטו צללי ערב בין בחורף בין בקיץ הרי לנו מעשה גדול דזמן קרבן התמיד כנזכר ואע"פ שבקיץ משינטו צללי ערב עד שקיעת החמה יש יותר מו' שעות אותו הזמן העודף על הו' שעות הוא מתחילת הלילה הבאה וכן בחורף להיפך. באופן שאחר ו' שעות מי"ב שעות של הלילה כנ"ל אז הוא חצות הלילה ממש ותכף ומיד יתגבר כארי לקום משנתו ויזהר מאד שלא יעבור חצות והוא ישן כי אם יעבור חצות והוא ישן אז הוא טעים טעמא דמותא ומתדבק ומתקשר ברזא דמותא ושליט עליה
סטרא דרוח מסאבא כי הוא יורד בחצי הרע דקלי' נוגה כי השינה בחצות הא' של הלילה הוא בבחי' חצי העליון דטוב דקלי' נוגה והוא כי בחי' השש שעות הראשונות של הלילה נקראים שתין נשמי כמבואר בדברי הרב ז"ל וכמ"ש בע"ה בכונת השיננה והישן באותם השש שעות הראשונות אותה השינה הן מעט הן הרבה נק' שתין נשמי חסר חד ולא טעים טעמא דמותא והוא חי כנז' בזוהר פ' ויגש דר"ז ע"א ואפי' ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות ותיקון חצות אין בכך כלום ולא שליט עליה עוד רוח מסאבא ולא טעים עוד טעמא דמותר אחר שנתעורר בחצות והמשיך המוחין לז"א ע"י הברכות כי סכנת האחיזה והשליטה הנזכר של הקליפות הוא על מי שהיה ישן מקודם חצות ועבר עליו חצות ולא נתעורר אז שולטים עליו הקליפות כנז' אבל הישן אחר חצות אין להם שליטה עוד עליו ודלא כס' מקדש מלך שכתב משם הרמ"ז ע"ה על מאמר הזוהר הנזכר יע"ש כי גירסת הזוהר שלהם היה בלא הגהת דרך אמת וז"ל הזוהר דכד
אתפליג ליליא וקדושה עילאה (פ"ז ע"א) אתער ובר נש נאים בערסיה ולא אתער כו' ע"ש והאר"י ז"ל הגיה ובר נש דנאים בערסיה במקום מלת נאים כתב דנאים ר"ל שכבר היה ישן ולא אתער וגם ממה שאמר ולא אתער משמע שכבר היה ישן ולא אתער ושינת אחר חצות כבר כתבה הרב ז"ל בפי' אם אינו יכול לעמוד כל חצות עד הבוקר שיכול לישן אח"כ באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות ימצא ניעור בפרט אם שורש נשמתו הוא מזיווג יעקב ולאה הנעשה אחר חצות לילה. ויברך ברכות השחר וצריך לאמרם אפילו שלא נתחייב בהם כגון שלא ישן או שלא פשט בגדיו או לא חלץ מנעליו וכיוצא אע"פ כן צריך לאמרם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו והם להמשיך מוחין לפרצופי העולמות העליונים חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר שאם לא נתחייב בהם לא יברך וחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי בט"ב וביה"ך שאז כל העולם יחפים: וזמנם מחצות הלילה ואילך וצריך להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות הלילה כדי להחזיר
המוחין שנסתלקו קודם חצות מהז"א הכולל דמדת היום ונתפשטו בנוק' הכוללת דמדת הלילה ועל ידם נגדלה כנגד כל אחורי הז"א ובחצות ממש ננסרת ובאה לפנים ומסתלקים המוחין ממנה ועולים למ"ן לאו"א ומזדווגים או"א וממשיכין מוחין חדשים דפנים ומתחדשים גם המוחין הראשונים וכנזכר כל זה באורך לקמן בברכת המעביר ע"ש. ועתה ע"י הברכות של השחר חוזרים המוחין ההם דאחור ופנים להתפשט בז"א הכולל דמדת היום וכדי להמשיך השפע המוחין לפרצופים העליונים ולבטל מהם אחיזת הקליפות שנתאחזו בהם קודם חצות כנודע וכדי לברר הבירורים המתייחסים לכל ברכה וברכה ואם לא יאמר אותם כולם בקומו בחצות מונע המשכת השפע והמוחין לפרצופים העליונים וגורם להשאיר אחיזת הקליפות במקומות עליונים ובנרנח"י שלו ובחושים שלו נשאר התפשטות הקליפות והוא משתמש בהם עם אחיזת הקליפות שבהם וילכו בלא כח בעת ובזמן שהיה לו כח להפרידם ולבטלם והיא סיבה לכמה
רעות ח"ו לכן ראוי להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות ואפי' שהוא רוצה לישן אח"כ אין בכך כלום והוה ליה כישן ביום וכמ"ש הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שכול לחזור לישן רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללמודו ולא חמיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנזכר אלא אפי' מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחילת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאמרם חוץ מברכות התורה שאם לא ישן שאין צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר אבל שאר הברכות צריך לאומרם וכנזכר בס"ה פ' ויקהל דקצ"ה ע"ב במעשה דר"א ור"י שהיו לומדים מתחילת הלילה וכשהגיע חצות ושמעו קול התרנגול ברכו כי אע"פ שמצדו לא נסתלקו המוחין מז"א דפרטות הנה מז"א דכללות נסתלקו ועתה חוזרים ואפ' מצדו נסתלקו עצמות הנרנח"י בהסתלקות המוחין הכוללים ועתה חוזרים מחודשים כנודע:
(פ"ב ע"א) הקדמת הברכה: ידוע הוא כי כל מה שאנו מבררים מחלקי הכלים דמלכים ומאורות דרפ"ח להעלותם לזו"ן ולהעלות אם הזו"ן למ"ד ומ"ן לאו"א להזדווג הוא זיווג דנשמות דפנימיות העולמות ולא זיווג דחיות העולמות כי זיווג דחיות נעשה ממילא שלא על ידינו ואין צורך לנו לקבל ד' מיתות ב"ד ולהעלות עם הזו"ן למ"ד ומ"ן אלא שההוא רוחא דיהיב אבא לאימא הוא מעלה מ"ד ומ"ן לאותו זיווג אבל זווג דנשמות אין או"א מתעוררים להזדווג אלא ע"י מה שאנחנו מבררים מחלקי הכלים דמלכים ומאורות דרפ"ח דזו"ן ומעלים אותם למ"ן כן צריך להמשיך לזו"ן מזיווג דחיצוניות דאו"א תשלום מוחין דיניקה כדי שיהיה להם כח להעלות ואח"כ להעלות הזו"ן למ"ד ומ"ן דזיווג דפנימיות דאו"א ועד"ז עושים זו"ן לאו"א לעורר זיווג דפנימיות דא"א וכן נעשה מפרצו' לפרצוף שעליו עד רום המעלות וכמבואר אצלינו במ"א סדר עליית התעוררות הזה מפרצוף לפרצוף בפרטות עד רום המעלות ע" ואז יוצא ויורד חלקי י"ס
שם מ"ה החדש עם חלקי תשלום אורות דב"ן דאותם הבירורים שעלו המתייחסי' לאותה המצוה ומתפשטים מפרצוף לפרצוף וניתנים מוחין לאבי"ע דזו"ן באופן שבכל מצוה ועבודה וברכה צרי להמשיך לזו"ן שני מיני מוחין הראשון דף כ עמוד ב הוא מזיווג דחיצוניות דא"א והוא כדי לתת כח כלזו"ן כדי לעלות למ"ד ומ"ן לעורר זיווג העיקרי דפנימיות דאו"א ולהמשיך ממנו המוחין השניים העיקריים המתייחסים לאותם המצות או הברכה והוא ע"ד סדר כוונת הק"ש כנודע: והנה ענין כונת הברכה ביאר אותה הרב ז"ל בשלשה מקומות הא' בפי' מאמרי רשב"י ע"ה דמ"ב בפרשת עקב והב' בס' המצות בפ' עקב. והג' בשער הכונות ושלשת' הובאו בספר הכונות הישן בענין כונת הברכה וגם מהרח"ו ז"ל הביאם בספר עולת תמיד בענין כונת הברכה ולכן נעתיק ונביא דבריהם כאן בקיצור הא' מה שהביא בפרשת עקב מכ"י האר"י זלה"ה עצמו ז"ל בקיצור: הנה בד' אותיות ברוך רמוזים כחב"ד כי אות כ' רומז לכתר עליון ואות ר' לחכמה ואות ב'
לבינה ואות ו' לדעת והענין הוא כי בעלות ברכת האדם בכונה יורד מן הכתר עיון שהוא השורש עליון דכתר הטיפה הנעלמה לחכמה שהוא עתיק ומשם לבינה שהוא נוק' דעתיק עד הדעת שהוא א"א ונוקבא ועדיין השפע נעלם במקום גבוה ואח"כ במלת אתה יורד השפע להתחלת מקום הגילוי שהוא לחסד הנקרא אתה שהוא קו ימין דפרצוף חג"ת דז"א ואח"כ לת"ת הנק' הוי"ה שהוא קו אמצעי דפרצוף חג"ת הנז' דז"א ואח"כ אל הגבורה הנקרא אלהינו שהוא קו שמאל דפרצוף חג"ת הנז' דז"א וכל זה השפע היורד למדות אלו (ע"ב) לא להשפיע למטה אלא לתת להם כח לחזור לעלות אל שורשם העליון לקבל משם שפע וגם להשפיע למטה ואם לא יקבלו זה השפע תחילה אי אפשר להם לעלות כד"א ולא יראו פני ריקם סוד הפנים פני משה ובעלותם ליסודות דאו"א נק' או"א מלך העולם אשר שהם היסודות דאו"א אשר עד שם עלו ואז יורד השפע והמוחין מאו"א לזו"ן וזהו קדשנו הם המוחין דחכמה דאו"א הנק' קדש (שלום וזהו
קדשנו בת"ת הנז' במ"א ר"ל להמשיך המוחין דחכמה דאו"א הנקרא קדש לז"א הנקרא ת"ת והם נקרא צד דכורא שבו והוא לאותיות עצמן דכלים דז"א כנז"ל) בצותיו הם המוחין דבינה דאו"א הנק' מצוה (שלום והם למספר אותיות דכלים דז"א שהם נק' צד נוק' שבו) ומשם נמשכים ומתפשטים עוד עד נוק' דז"א מצוה תחתונה וזהו במצותיו תרי ממצוה עליונה עד מצוה התחתונה (שלום ור"ל כי בנין ותיקון רחל נוק' דז"א היא נתקנת ממוחין דאימא שהוא מספר אותיות דכלים דז"א כנז"ל והם בחי' ו"ק דב"ן וכמבואר אצלינו במ"א באורך ע"ש באופן שבמוחין דאימא הזו"ן הם משותפים וזהו במצותיו נו"ה הנז' במ"א ר"ל לזו"ן הנק' נו"ה כנודע וכן איהו בנצח ואיהי בהוד) וכ"ז בברכת המצות כי מצוה תמשיך השפע מעולם הנעלם. אבל ברכת הנהנין אין אנו אומרים לא קדושה ולא מצוה כי אחר שנתברכו המדות הנזכר וחזרו לעלות אל הבינה להוריד שפע למטה לא הורידו שפע (לא בסוד בינה בדעת שבה
ולא בסוד עלמא דאתי שהיא נקודה אמצעית שבה) אלא בסוד בינה עצמה מחיצונותה ולפיכך אנו אומרים בורא פרי כו' שהוא סוד בינה דמקננא בג' ספיראן בבריאה וזהו בורא ומשם ליצירה הנקרא פרי ת"ת בן י"ה דמקנן בז"ס ביצירה ומשם לעשיה הנקרא גפן או עץ או אדמה מלכות דמקננא בעשיה עכ"ל הרב ז"ל בפי' מאמר הרשב"י ז"ל: שלום ביאור ענין זה החילוק דברכות המצות לברכות הנהנין הענין הוא כי הנה נודע כי או"א עילאין הם כנגד העה"ב שהוא פנימיות העולמות שאין בו אכילה ושתיה והם נק' פנים ונקרא ג"ר נח"י ונקרא חכמה חיה אצי' ר"ל א"ק ואבי"ע דאצי' והם מלבישים לא"ק ואבי"ע דא"ק באורך בשוה והם כלולים מפנימיות וחיצוניות אמנם בכללות נקרא כולם פנימיות וזיווגם נקרא זיווג שלים אלא שהוא כלול משלים ודלא שלים וכללות שניהם נק' שלים ומזיווגם נמשך נרנח"י ומוחין לזו"ן ע"י התפילות והתורה וברכותיהם בכוונה וכנגדם באדם הקנה והריאה:
וישסו"ת הם כנגד העה"ז שהוא החיצוניות דעולמות שיש בו מזון לגוף והם נק' ו"ק ונק' אחור ונקרא בינה נשמה בריאה ר"ל א"ק ואבי"ע דבריאה והם מלבישים לא"ק ואבי"ע דאצי' באורך בשוה וגם הם כלולים מפנימיות וחיצוניות ובכללותם נק' חיצוניות וזיווגם נק' זיווג דלא שלים אמנם הוא כלול משלים ודלא שלים אלא שבכללותם נק' דלא שלים והוא זיווג תדירי ולא פסיק וממנו נמשך מוחין דחיות ומזון ע"י ה' דברים אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ות"ה וברכותיהם בכונה וכנגדם באדם הם הושט ובני מעיים ושאר האיברים: והנה כונת ברכות המצות הוא בעולם הנעלם הנק' עה"ב והוא פנימיות העולמות (פ"ג ע"א) שהם א"ק ואבי"ע דאצי' וכונת ברכות הנהנין הם בחיצוניות העולמות שהם נקרא עה"ז והוא א"ק ואבי"ע דבריאה וברכות המצות עצמן נחלקים לשנים כי המצות מעשיות הם וברכותיהם הם בחיצוניות דפנימיות הנז"ל והמצות שהם בדיבור הם וברכותיהם הם בפנימיות דפנימיות
וכעד"ז בברכות הנהנין בפנימיות וחיצוניות דחיצוניות הנז"ל כבואר כל זה בע"ח שער פנימיות וחיצוניות פ"ב ובס' הכונות בענין סעודות דשבת ובדרוש כל האוכל ושותה בט' וכו' ובכמה מקומות ונמצא כי אין חילוק בין ברכות המצות לברכות הנהנין כלל אלא שזה בפנימיות וזה בחצוניות: וזה כונה השנית בענין הברכה ז"ל בקיצור כי הנה במלת ברוך יכוין להמשיך מספר מלוי ע"ב ס"ג מ"ה עם מ"ב אותיות דכל אחד מהם העולים כמספר ברוך מלוי ע"ב ומ"ב אותיות שבו לקו ימין דחג"ת הנק' אתה ומלוי דמ"ה ומ"ב אותיות שבו לקו אמצעי דחג"ת הנקרא הויה ומלוי דס"ג ומ"ב אותיות שבו לקי שמאל דחג"ת הנקרא אלהינו ויכוין להעלות את החג"ת הנז' עם המלכות הדבוקה באחורי הת"ת בכח ג' מ"ב הנז' אל הבינה הנקרא מלך העולם וגם המלכות נקרא מלך העולם על העולמות התחתונים ויכוין להמשיך מהבינה השפע הראוי אליהם כפי בחי' הברכה של המצוה ההיא או ההנאה ההיא עכ"ל בקיצור:
וזאת כונה השלישית המובא בשער הכונות ותחילה כתב הרב ז"ל שם כונת כל תיבות הברכה בתכלית הקיצור ואחר כך כתב כונת שלמה תיבות ברוך אתה ה' באורך וז"ל בקיצור ברוך תכוין לההוא שביל דקיק המחבר חכמה עם בינה אשר ע"י אתה מוריד השפע אל הז"א כדי שיוכל לעלות למעלה. וביאור ענין זה הוא כי שני מיני שפע הם האחד הוא לקל בתחילה בחי' שפע לשיהיו ראויים ומוכנים לעלות ואחר שכבר עלו אז הם מקבלים השפע האמיתי הנכון והנאות להם ולכן בתחילה צריך להוריד שפע עליון ע"י ברוך הנזכר אל אתה שהוא החסד ואח"כ אל הוי"ה שהוא הת"ת ואח"כ אל אלהינו שהוא הגבורה ועי"ז השפע יכולים לעלות אל הבינה ואז בעלותם אליה נק' היא מלך כי אין מלך בלתי חיילות אשר מולך עליהם וגם היא נקרא העולם ואז לוקחין השפע האמיתי הראוי להם וזהו אשר קדשנו כו' פי' כי אשר הוא בבינה וקדשנו בת"ת ובמצותיו הם נו"ה וצונו ביסוד ואח"כ שארית תשלום הברכה
כמו בורא פרי העץ וכיוצא הכל הוא במלכות וענין הנזכר להשפיע ב' מיני שפע הוא צודק בכל התפילות והעבודות וזכור ואל תשכח: זה קיצור כונת ג' מילות ברוך אתה ה' הנזכר שם באורך תכוין כי מלת ברוך היא ביסוד דאבא הנקרא שביל