דף עה ע"א וע"ב: באותו מעשה ככופר במשפט ולכן הוצרך גם במעשה ענין פ' ואתה תחזה וכו' כי בהיות שהוא גרם מינוי השופטים והסנהדרין כאלו עשה בידו ובעצמו משפטי התורה במעשה: ויאמר ה' אל משה כה תאמר לבית יעקב וכו'. )דרך רמז( ונפרשנו קרוב למה שפירשו בס' הזוהר בסוף פ' לך לך דף צ"ה על ענין המילה, הנה ענין מתן תורה בהר סיני הוא האות היותר נפלא להורו' אהבתו ית' לבני ישראל עם קרובו מכל העמים וכמש"ל השמע עם קול אלקים וכו' מגיד דבריו ליעקב וכו' ירצה כי היותו מגיד דבריו מפיו עצמו את דבריו הם עשרת הדברות לישראל ולא ע"י מלאך ושליח זה יורה אהבתו הנפלאת עמהם כי הרי לא עשה כן לכל גוי, ירצה ב' הוראות יחדיו הא' כי גם אשר ציווה השי"ת קצת מצות לבני נח ולשאר האומות לא הי' בגלוי כענין מתן תורה בהר סיני ואופן המעשה של האותות לא עשה כן לכל גוי הם ע' אומות כללות כל הנבראים והי' תחלה גוי א' לבדו כי כולם בני נח וז"ש לכל
גוי, והב' כי תרי"ג המשפטים והמצות אשר נתן לישראל לא ידעום הם כלל רק ז' מצות לבדם ולכן ראוי לכם שתהללויה ותשבחו יותר מכל האומות וז"ש הללויה וזהו שתקנו לנו חז"ל אתה בחרתנו מכל העמים וכו' וקדשתנו במצותיך כנגד ומשפטים בל ידעום וקרבתנו מלכינו לעבודתיך כנגד לא משה כן לכל גוי שהוא קרבתם לפני הר סיני וכמ"ש בהגדה אלו קרבנו לפני הר סיני וכו', ונחזור לענין כי כיון שאהבתי אתכם מכל העמים כי הרי אתם ראיתם לבדכם ולא שאר אומות כי מן השמים דברתי עמכם ולא עמהם א"כ ראוי לכם שלא תעשון אתי וכו' כי אם האומות טועים אחר ע"ז הוא כי לא שמעו קולי בהר סיני ולא נתאמת להם מצותי, ואגב ארחי' הודיע כי גם אשר צונו לעשות צורות המלאכים שני שרפים עומדים וכו' והם סוד שני הכרובים שבבית המקדש ונודע כי אשר כתות המלאכים נקראים אלקים ובני האלקים וכרובים וכו' והי' מזהב רמז לשרפים שהם אש שריפת כגון הזהב דין ולא כסף
רחמים ולכן אותם המלאכים הנקראים אלקי זהב תעשון אתי על הארון רמז אל הנ"ז אך לא יהי' אלקי כסף אבל חוץ מבית המקדש לא תעשון לכם אפי' אלקי זהב שהותרו במקדש ומכ"ש אלקי כסף והרי ענין זה הוא בשב ואל תעשה, ועוד אני מצוך קום עשה מזבח אדמה תעשה לי כיוון שבחרתיך מכל העמיה שתטבע חותמי בך בבשרך חותם המילה להורות כי עבדי אתם ולא הם כמ"ש כי לי בני ישראל עבדים וכמ"ש ז"ל על כי כל הגויים ערלים כי הגוים אפי' אם נמולו ערלים הם נקראים כמ"ש במשנה הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולה, ואומרו מזבח אדמה וכו' ירמוז לשני דברים הא' אל המילה עצמה הנכרתת והנזבחת והנה היא בעור הבשר הנקרץ מחומר האדמה וז"ש מזבח אדמה וכו' והב' אל מנהג ישראל למלא כלי עפר ואדמה כעין מזבח ועליו כורתין הערלה וטומנין אותה בעפר ההוא כענין הקרבן שעל המזבח כנזכר בפרקי ר' אליעזר וז"ש וזבחת עליו את עולתיך ממש הם
בניך ולא עולות בהמה וכן ואת שלמיך ולא שלמי בהמה ואלו חשובים יותר מכל קרבנות צאנך ובקרך וז"ש את צאנך וכו' כי המקריב בנו חשוב כצאן ובקר שבעולם כמ"ש האתן בכורי פשעי וכו' ובזה יתורץ דהל"ל את עולותיך ואת שלמיך מצאנך ובקרך. ולפי שנודע כי הצדיקים גמורים כמשה ט"ה מתיש כח היצה"ר השוכן בערלה לגמרי ושורפה עולה כליל לאשים אם לא שמוכרח מצית פרי' ורבי' בקדושה חמורה כמ"ש ז"ל על והתקדשתם וכו' וכנגדם אמר את עולתיך כי בזביחת המילה מקריב עולה כליל וכל ימיו קדוש הוא לה' אך שאר העם מקריבים שלמים ומעילים שלום חלק לשי"ת בפריה ורביה וחלק לעצמם להתענג בתטנוג המותר להם בנשותיהם ע"י חופה וקדושין וז"ש את שלמיך והודיע שכר העצום למקיים מצוה זו והוא אומרו בכל המקום אשר אזכיר את שמי ר"ל שיהי' בו זכר אל שמי הוא שם שדי הנשלם בצורת המילה כנודע כנזכר בס' הזוהר פ' לך לך אבא אליך וברכתיך כי שם הנ"ז הוא משפיע וכמ"ש
ואל שדי יברך אותך וירבך וכו', והנה זה בישראל חובה כמ"ש מזבח אדמה תעשה לי ועוד יש ענין זה נוהג גם באומות בהתגיירם ולכן נקרא רשות וז"ש ואם מזבח אבנים וכו' ונקראו אבנים בסוד לב האבן אשר בהם ועתה באים לזובחו ולהכניעו צריך שתכנס בכלל ישראל לגמרי שאינם חזקי לב כעשיו שנאמר בו ועל חרבך תחי' רק כישראל שנאמר בהם הקול קול יעקב בתורה ובתפילה וז"ש לא תבנה אתהן גזית הנכרתין בחרב פטיש הברזל וסוף סוף נשארים אבני גזית אחר תיקנתם כי כיוון שחרבך הנפת עליה ותחלליה לאותה מילה הקדושה, גם ירמוז כי אחר שהגר ימול לא יחזור להטמא בביאת הגויה שנקראת גזית שהיא אבן הנתקנת בחרבך שהיא ברית מילה כנודע מסוד חגור חרבך על ירך גבור וכו' זו מילה שבירך הנכרתת בחרב כי הרי אם חרבך הנפת עליה על הגויה הנקראת גזית ותחללה לחרבך הנז' ואעפ"י שקיימת כל המצות כישראל חזרת לחילולך הראשון בגלותך, וא"ת כיוון שהמילה הוראה אל
היותו נמכר לעבדו ית' ונרצע בחותמו מה תועלת אם ימול קטן ביום השמיני כבהמה נדמה ויותר הוא הוראה אם ימול גדול ברצונו הפשוט לז"א ולא תעלה וכו' לא תעלה קרבן העולה הנז"ל וזבחת עליו וכו' אחר שכבר הקען עלה במעלות ובמדרגות שנותיו והגדיל לפי שאם בהיותו קטן ימתין בערלתו הנקראת ערוה האמיתית תשאר שם קיימת בגילוי עליו על האדם תתחזק בו עליו וגם אם ימול בגדלות לא תוסר מעליו חוזק האות היצה"ר וז"ש אשר לא תגלה ערותך עליו: וידבר אלקים את כל הדברים וכו' מלת לאמר יובן ממ"ש ז"ל בשמות רבה שכל עשר הדברות נאמרו באמירה אחת. וז"ש לאמר כלומר כי כל הדברי' האלה נאמרו באמירה אחת: עוד נוכל לאמר כי הרגיש הכתוב שהנה השי"ת לשיאמינו במשה הוצרך הוא עצמו לדבר עם ישראל וכמ"ש וגם בך יאמינו לעולם ואדרבה יותר טוב יהי' הכל מפי משה ויאמינו בו בכח אותות ומופתים אשר יעשה ולא שישמעו עשרת הדברות מפיו ית' בלבד כי עי"כ לא יאמינו
בשאר התורה שבכתב ומכ"ש בתורה שבע"פ כי יאמרו מה נשתנו אלו שלא שמענו גם הם מפיו ית' כמו שאירע אל הצדוקים המכחישים תורה שבע"פ יען לא נכתבה גם היא כתורה שבכתב ולכן השמיענו כי האמת הוא שאלו הי' הדברות לבדם נכתבו בשתי הלוחות ואמנם כאשר אלקי' דיבר בהר סיני דיבר כל התורות כולם וז"ש וידבר אלקים וכו' הדברים האלה הם עשר הדברות האלו ומלת כל לרבות גם כל התורה שבכתב שבכולם כתיב וידבר ה' אל משה לאמר ומלת את ריבה גם כל התורה שבע"פ ומלת לאמר שהיא לעתיד ריבה כל הגזירות והסייגין שעתידין חכמי הדורות לחדש וכמ"ש בספר הזוהר באריכות ענין זה כי אפילו ע' פנים לתורה נאמרו אז. או ירצה מלת לאמר כי הוקשה לו שאם הוא כך שלסיבה הנז' הוצרך האלקים לדבר כל התורה כולה א"כ למה לא נכתבה ג"כ באר היטב בלוחות לז"א לאמר ויובן זה במ"ש בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם כי לכאורה תלמיד הוא זה והל"ל איזהו חכם המלמד לכל
אדם כי שם חכם באמת אינו רק לאשר הוא חכם שלם בכל התורה כולה, ונודע כי ס' ריבוא אותיות שבתורה כנגד ס' ריבוא נפשות ישראל הנקראים דור כי אין דור פחות מס' ריבוא לכל א' מישראל יש לו חלק בתורה כפי נשמתו ואשר ירצה להיות חכם שלם בכל התורה יוכרח להיות למד מכל אדם אשר בדורו כי עי"כ ידע כל חלקי התורה בשלימותה והנה אלקים עשה כן כדי ליתן שכר טוב לכל אחד כפי מה שחידש בתורה כנודע ממ"ש ז"ל כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' אומר אליעזר בני אומר פרה בת שנתה וכו' וא"כ אם הקב"ה הי' כותב בפירוש על הלוחות כל תורה שבע"פ לא הי' עוד שום שכר לחכמים כי מה יוכלו עוד לחדש מדעתם ומ"כ לא נכתבה תורה שבע"פ, וז"ש לאמר כלומר הטעם שוידבר אלקים את כל וכו' ואמנם לא כתב כל זה בלוחות הטעם הוא לאמר ר"ל לשיבא משה וישלים חלקו תורה שבכתב ויאמרו מפיו ושאר החכמים יחדשו חלקם בתורה שע"פ ועכ"ז לחזק האמונה בלב ישראל איך כל התורה דברה
אלקים בכללות כל העשר דברות לכן הי' מספר תיבותיהם כת"ר כמנין ומספר תרי"ג מצות תורה שבכתב וז' מצות תורה שבע"פ עירובין ונר חנוכה וכו' שהם כללות יסוד שורש תורה שבע"פ: אנכי וכו' דע כי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות ורעמים וברקים וכו' לשיתמהו העולם כולו ויכירו כי אין תורה מן השמים אלא חורת משה לבדה כי הוא לבדה נתנה בקולי קולות משא"כ תורות שאר שבעים אומות הכופרים וכמ"ש ז"ל כי אז נתכנסו כל העולם כולו אצל בלעם והוא הודיעם כי ה' עוז לעמו יתן אין עוז אלא תורה אמנם התורה עצמה והעשר דברות לא עשה כן לכל גוי ולא הי' שומעים רק ישראל לבדם וז"ש לעמו יתן ולא לשאר האומות, ובזה תבין איך פסוק זה סיום מזמור הבו לה' בני אלים וכו' ויובן במשז"ל כי בראשונה הי' המלאכים מונעים נתינת התורה לישראל כמ"ש בס' הזוהר ולכן בראשונה אמרו מה אדיר שמך בכל הארץ הוא התורה שכולה שמותיו ראוי אשר תנה הוד התורה והדרה על
השמים ית' ולמה הוראת כחה היתה למטה בארץ ויותר למלאכים והשיבם השי"ת כי מפי עוללים ויונקים יסד עוז התורה כי הם בנים אך המלאכים הם עבדים וכערך חסרון הבן מהאב שהוא חסרון מעט כך ותחסרהו לישראל מעט מאלקים משא"כ למלאכי' אז הודו גם הם וחזרו ואמרו ה' אדונינו אתה ולא אבינו כי אנו עבדיך ולא בנים כישראל ולכן מה אדיר שמך בכל הארץ ואלו אשר תנה הודך על השמים לא חזרו לאומרו, ולכן בא דוד עתה ויסד זה המזמור על זמן נתינת התורה ואמר אל המלאכים שיכינו את עצמם לירד עה השי"ת על הר סיני לתת התורה לישראל כמ"ש רכב אלקים רבותיים וכו' וז"ש הבו לה' בני אלים ואל תקטרגו כי אין זה כבודו ליתן התורה בתחתונים כי אדרבה זהו כבודו ית' וז"ש הבו לה' כבוד ועוז התורה הנקראת עוז כנודע והגם כי כל התורה שמותיו של הקבה"ו כפי הרמ"ז ואין כבודו לגלותם בתחתונים כמו שבארנו לעיל על פסוק מה אדיר שמך וכו' כי לכך קראו התורה שמך ולכן תנה
הודך על השמים אינו כן אלא אדרבה הבו לה' כבוד שמו כי גם כי יפורשו שמותיו בתחתונים זהו כבודו וא"כ אל תקטרגו להשי"ת אלא השתחוו לה' והודו לדבריו ברצונו הזה שרוצה לתת התורה בהדרת קדושה זו בהר סיני, אח"כ הודיע כי ברידתו ית' ביום השלישי נתן ז' קולות והם קול ה' על המים בשביל התורה שנקראת מים ואל תאמר כי מים מוטטין הם שהם עשר הדברות בלבד אמנם אל הכבוד אשר הרעים כל הרעמים ההם בתחילה הי' על סיבת מים רבים כי כל התורה כולה כלולה בהה כנז' על וידבר אלקים את כל הדברים והנה אלו הז' קולות הנז' פה כולם נתנו בהיות הבוקר להבהיל את כל העולם שיכירו כי אין תורה אלא זאת ואחר הקולות האלה נתן לטמו לבדם את התורה הנקראת עוז ולא עבר זר בתוכה כנז' וז"ש ה' עוז לעמו יתן, וא"ת א"כ מזה ימשך מלחמה ושנאה עצומה בין ישראל לאומות העולם כמשז"ל כי לכן נקרא הר סיני שמשם ירדה שנאה לאומות עם ישראל לז"א ה' יברך את עמו במה שיתן
שלום ביניהם עם האומות כאשר יקיימו התורה ואם ח"ו לא יקיימוה אז תהי' שנאה ביניהם וילחמו עמהם ויוכלו להם הפך מן הטבע כי אדרבה עיקר השנאה ראויה להיות כאשר יקיימו ישראל התורה, ולהיות כן נהגו לאמר מזמור זה בחזרת הס"ת למקומו כי מנהג של ישראל תורה היח ולא נהגו: זה רק ביום השבת שקורין כל הפרשה כולה ונחנקת לז' עולים כנגד ז' קולות הנז' משא"כ בשני וחמישי והבן זה, ונחזור לענין כי להורות כן לא נתנו עשרת הדברות בלשון רבים כי לא לכל העולם ניתנו רק לישראל עמו בלבד אשר כולם אדה סוד אדם אתם וכל ישראל כאברים רבים מחוברים ואינם רק גוף אדם אחד בלבד אשר לכן נצטווינו לא תשנא את אחיך כי כולנו אחים אברים מיוחדים ואהבת לרעיך כמוך כי גופך ממש הוא ואין עין ימין חפץ בנזק עין שמאל וז"ש כמוך ולכן נקראו ישראל גוי אחד בארץ ולכן אמר אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד כי כל ישראל אדם אחד הם למעוטי שאר האומות כנ"ז ונתן טעם לדבר באומרו ה' אלקיך כי
שם אלקים נאמר עליו מלך אלקים על גויים כנזכר בסבא דפ' משפטים אבל שם הויה נאמר עליו כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכתיב כי חלק ה' עמו וז"ש ה' אלקיך משא"כ בשאר אומות שאינו מכונה לאלוה עליהם, והנה אז מצרים היו ממלכים בכל כיפת העולם וראוי היו לאמר מבית מלכים אבל ירמוז אל מה שנודע כי ע"י מכשפת עשו הכל עבד הנכנס לשם לא יצא לחירות עוד וז"ש מבית עבדים כי שם הם עבדים באמת לעולם ועכ"ז הוציאך משם בכחו הגדול משא"כ שאר גליות ומלכיות שהעבד הנכנס שם יכול למלוך ולצאת לחירות ואינו נקרא בית עבדים: לא יהיה לך וכו'. אחר שנתברר לך שתי פינות גדולות האחת מציאות השם אשר הוכרח עתה ע"י גילויו ית' לתת תורה לעמו בקולות וברקים כנ"ל. והשנית השגחתו ית' עליהם להוציאם מבית עבדים ועם היותו אלוה כולל בעולם לא בחר אלא בכם כמ"ש אנכי ה' אלקיך ומעתה הוא מהנמנע שיטעו לאמר כי יש אלוה אחר בעולם ויכפרו ח"ו בו ית'. אמנם מה שיש עדיין
להסתפק בכם הוא פן תעשו ח"ו שיתוף ותאמרו כי עם היות שאני אלוה אמיתי עדיין יש שתי רשויות והוא משותף עמי וז"ש לא יהי' לך אלקים אחרים בשתופי וז"ש על פני כלומר עם היותכם מודים באלקותי, ובזה לא נצטרך אל פי' רש"י על פני כל זמן שאני קיים והנה אני חי וקיים לעולם ויותר טוב היו לכתוב סתם לא יהי' לך אלקים אחרים כי בכותבו על פני נותן יד לפושעים לאמר כי ח"ו אפשר שיש זמן שאינו קיים חלילה, ואמנם ענין זה יובן היטב בענין העגל כי מעתה רמז אל החטא ההוא העתיד אשר לא עשאוהו לאלוה ממש רק למנהיג כדמיון משה כמ"ש כי זה משה האיש וכו' כמו שיתבאר שם ועוד יתבאר למטה בפסוק לא תעשון אתי אלהי כסף וכו' וע"ש: וכל העם רואים את הקולות וכו' כבר נתבאר למעלה בפסוק אנכי ה' אלקיך כי בהיות הבוקר ביום השלישי היו קולות רעמים וברקים וקול שופר וכו' וכל זה הי' כדי להשמיע שהוא ית' נגלה לתת תורת אמת לעמו ישראל מה שלא אירע כן בכל דתות שבעמים אומות העולם כי הבל
המה מעשי תעתועים ואחר פרסום הנז' אז אח"כ נתן התורה הם העשר דברות לישראל לבדם בדיבור חיתוך אותיות הנקרא דיבור וכל העולם לא שמעו חיתוך האותיות רק קול הברה הנקרא קול כנודע, גם נודע כי השי"ת הוציא את ישראל ממצרים משא"כ הערב רב כי משה הוא המוציאם כמ"ש אשר הוצאת מארץ מצרים ולא אמר הוצאתי ולכן נקראים עמו של משה ולכן אמר כי שחת עמך אשר הוצאת וכו' וז"ש וגם ערב רב עלה אתם כי עלו ממצרים שלא ברשותו ית' ואמנם לא גרועים המה משאר האומות ואדרבה כיוון שבאו להתגייר יש להם יתר שאת כמו שיתבאר, וזה כי ביום הג' ירד ה' לעיני כל העם ומלת כל לרבות גם הערב רב כי גם הה ראו ירידה זו בעיניהם כי ירד ממש על הר סיני בפרטות משא"כ כל העולם כי שמעו קולות ולא ידעו איפה הם עד אשר הודיעם בלעם בן בעור כמשז"ל ואמנם דבור בחיתוך אותיות לא נשמע רק לקהל ישראל וז"ש פנים בפנים דבר ה' לכל קהלכם ולא קהל הערב רב כמו שפי'
בספר הזוהר על פסוק ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ועיי"ש וז"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך משא"כ הערב רב כי משה הוציאם כנז"ל באופן כי ג' מדרגות היו הא' כל העולם והב' כללות הערב רב והג' עם ישראל לבדם כנ"ל, ואמנם כל העולם אין אנו עסוקים עתה בעניינם כי מדרגה פחותה היתה כנ"ל ואמנה ענין הערב רב הנקראים עם סתם נבאר עניינם והוא כי לישראל לבדם וידבר אלקים וכו' אנכי וכו' כנ"ל אבל וכל העם הם הערב רב לא שמעו חיתוך אותיות הנקרא דיבור אבל היו רואים את הקולות וכו' ירצה את הקולות והלפידים וכו' אשר נשמעו ביום הג' בהיות הבוקר כו', וגם אם נרצה לפרש כי את הקולות הם קולות העשר דברות עצמן יפורש כך כי לא שמעו הדיבור שהוא חיתוך האותיות רק קולות הברה בלבד ולהיות כי דבריו ית' אש אוכלה הם כמ"ש מימינו אש דת למו והיו קולות כעין לפידי אש לכן לא כתיב שומעים אבל ראיה ממש רואים את הקולות ואת הלפידים ומכיוך שראו
בעין הקולות שהיו אש בוערה ידעו והכירו כי הוא ית' אשר הוא אש אוכלה הוא המדבר ואיננו משה וכמ"ש ודבריו שמעת מתוך האש משא"כ במשם בעל הגוף שאין קולו נראה כי איננו אש, עוד אחרת כי גם שמעו קול המלאך העליון מכריז בקול שופר חזק כי הנה ה' עתיד לירד על ההר ולכן ישמרו מעלות בהר וכמ"ש במשוך היובל המה יעלו בהר' ועי"כ נתיפה להם אמונה אחרת והיא כי ע"י הקולות והלפידים נתאמת להם כי הוא ית' המדבר' אבל הי' אפשר כי מן השמים השמיע את קולו אמנם ע"י קול השופר המכריז השמרו לכם עלות בהר כי בו ירד ה' על הר סיני ידעו כי זולת הדיבור גם ירד ממש על ההר, ועוד ראי' אחרת על ענין זו הירידה כי גם ראו את ההר עשן ואין זה אלא מאשו הגדולה שירדה שם כמ"ש והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש כי אלו היה בשמים .למה ההר התחתון היו עשן ואעפ"י שכתוב מן השמים השמיעך את קולו יתבאר למטה בפסוק אתם ראיתם כי מן השמים וכו'
ועיי"ש. והנה בכל זה נתאמת אצל הערב רב היות אמת כי השי"ת נתן התורה לישראל האמנם וירא העם ראי' אחרת בעין השכל והיא כי השי"ת לא רצה לדבר עמהם ממש כמ"ש על אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וכו' אז וינועו נעו מאמונתם כמ"ש בס' הזוהר על פסוק ונעו אלילי