שבטים ולבית אבותם הם בתי אבות שבכל שבט ושבט כנודע. פירוש ה' שאו מלשון קבלה ונטילה ביד כמו שתרגם אונקלוס ארי תקבל ית חושבן והוא מלשון שאו מנחה ובואו לחצרותיו והענין כי המספר הזה לא יהיה בהוצאה בפה דבר שאין בו ממש אלא בקבלת ונטילת דבר ממש והוא קבלת מחצית השקל מיד כל גולגולת וע"י השקלים תדעו מספרם. וז"ש שאו וכו' קבלו מספר ראשי בני ישראל בדבר ממשיי ולא מנין בפם בלבד. ועם היות שהמספר הזה יהי' בפה במספר שמות כל זכר וכו' יהיה ג"כ בדבר ממש וז"ש שאו את ראש בדבר המתקבל מיד ליד שהה השקלים ותחברו זה המעשה עם מספר שמות כל זכר וכו' בפה. פירוש ו' קרוב אל הנ"ל ויהיה שאו לשון נשיאת ראש לא מלשון מעלה אלא מלשון חיים כפשוטו כי החי ראשו נישאת והמת הוא שפל ראש ובא להזהירם ברמז ובדרך קצרה את אשר הזהירם בארוכה בפ' כי תשא כדי שלא לכפול הענין וז"ש שאו וכו' הרימו ראשם ותגרמו להם חיים במספר הזה וזה
ע"י השקלים ונתנו איש כופר נפשו וכו' כי אם לא תעשו כך תשפילו ראשם ח"ו כי יהיה בהם נגף בפקוד אותם. פירוש ז' קרוב אל הנ"ל יהי' שאו מלשון נישא עון לשון כפרה ורצה לא יהי' מספר בלבד פן ח"ו יהי' בהם נגף האמנה יהי' על ידי השקלים הנק' כפר נפש כמ"ש ונתנו איש כופר נפשו וכו' וז"ש שאו ר"ל כפרו את ראש בני עדת ישראל ט"י השקלים וזה יהי' זולת במספר שמות וז"ש במספר שמות וכו': פירוש הח' שאו וכו' לשון יתרון ונשיאו' ותוספו' ויובן זה עם מ"ש בפסוק הראשון באחד לחודש השני בשנה השני' וכו' והענין כי רצה הקב"ה להראות להם חיבתו ןהטובה אשר גמלם כרוב רחמיו כי הנה בשנה הראשונה חטאו בעגל וכמה מהם נהרגו על ידי בני לוי וכמה מהם מתו במגפה ויגוף ה' את העם וכו' ונפלו מהם כמה ראשים וגולגולת אמר הקב"ה למשה ראה כי בצאתם ממצרים הי' בחודש הראשון לשנה הראשונה וכתיב בהם ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף וכו' ובאמצע השנה ההיא נפלו כמה ראשים וגולגולת מהם וראה כי
עתה הוא בחודש השני לשנה הב' ועכ"ז חזר לספור אותם ותראה כי אדרבה יש בהם תוספת על מה שהי' בצאתם ממצרים לא די שנשלם תסרונן שמתו בעגל אלא אדרבה נתוספו וז"ש השנה השנית וכו' שאו את ראש נשאוהו והוסיפוהו את המספר הזה על מספר הראשון לצאתם מארץ מצרים שהיו כשש מאות אלף וז"ש לצאתם מארץ מצרים לרמוז אל מספר ההוא ועתה במספר הזה מלבד שאותם שנפלו בעגל וחסרו מן השש מאות אלף עתה הוסיפו על השש מאות אלף עוד שלש אלפים וחמש מאות וחמשים ואפשר לפרש עוד כי זהו שאמר במספר שמות וכו' כלומר שאו והוסיפו עתה את מספר ראש כל עדת וכו' עד אותו מספר שמות כל זכר לגולגלותם הנז' בצאתם ממצרים כמ"ש כשש מאות אלף רגלי הגברים: מבן וכו' המקרא הזה תלי תניא בדלא תניא כי עדיין לא ידענו כי אין יוצא צבא בישראל פחות מבן עשרים ואיך אומר מבן כ' כל יוצא צבא אמנה רצה לתת טעם למה לא ימנו מבן י"ג ומעלה שכבר אז נקרא איש לכל מצות שבתורה לז"א הטעם למה שאני אומר מבן עשרים שנה
ומעלה הוא לפי שאלו הם יוצא צבא בישראל. ירמוז אל מה שנודע כי אין ב"ד של מעלה מענישין עד מבן כ' שנה ומעלה והטעם כי למעלה אינם מכניסין בכלל צבאו' ישראל אל הפחותים מבן עשרים לדון אותם ולהענישם בכלל צבאו' ישראל ולכן גם למטה אל תפקדו אותם בכלל צבאות ישראל תפקדו אותם וכו'. ירצה אל תאמר מה לי לטרוח ולילך אל שש מאות אלף אוהלים לדעת מספרם ואמנה את י"ב נשיאי המטות גזברים שלוחים שילכו מבית לבית כל איש לשבטו ויביאו אלי החשבון ולזה אמר שאין רצוני בכך אלא שתפקדו אותם אתם בעצמכם אתה ואהרן ולא עוד אלא שאתה תקדים. וז"ש אתה ואהרן ושאר הנשיאים יהיו טפלים לכם וז"ש ואתכם יהיו איש איש וכו'. או ירמוז אל מה שאמרו ז"ל על ויפקוד אותם משה על פי ה' שאמר משה איך אטרח לדעת מספר העצום הזה מבית לבית אז א"ל. השי"ת תתקרב אל פתח האהל בלבד ולא תטרח לחקור ולדרוש מספרם אלא השכינה היתה מדבר' בת קול ואומר' לו כך וכך
גברים יש באהל הזה וזה ג"כ רמז לו במ"ש אתה ואהרן כי אם הי' המספר בטבע נמצא כי הי"ב נשיאים הי' יודעים המספר תחלה בהכנסם בבית ומשה שומע מספרם מפיהם אבל בהיות הפקידה על פי ה' נמצא שאתה הוא עיקר הפקידה ואהרן טפל לך' והי"ב נשיאים שומעים מפי אהרן וטפלים לשניכם וז"ש תפקדו אתה ואח"כ ואהרן ואח"כ ואתפס יהיו וכו': וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו'. ענין הודעת המקומות והזמן בפרטות לתת טעם אל ענין זה הנראה ללא צורך. ורש"י ז"ל פי' בשם רז"ל כי מתוך חבתם לפניו מונה אותם כל שעה וכו' ויש להרגיש דה"ל לכתוב טעם זה באומרו שאו את ראש וכו' ולא במלת באחד לחודש השני ואמנם ירמוז בזה מה שכתבנו כי רצה לתת טעם אל זה המנין במ"ש במדבר וכו' באחד לחודש וכו' כמו שיתבאר. וזה יובן במה שנרגיש טוד בפי' רש"י אומרו וכשנפלו בעגל כי העגל נעש' ג' חדשים קודם שנמנו בכי תשא אחר מחרת יום הכפורים וכן באומרו וכשבא
להשרו' וכו' אינו כן והוא עצמו כתב כי בא' בניסן שהוא שמיני למילואים הוקם המשכן ואז השרה שכינתו ולא מנאן. והענין הוא כי היינו יכולין לאמר שאין לנו הכרח שהוא להודיע חבתן כי הרי בצאתם ממצרים הי' בהכרח כדרך הבא למלוך על אומה ומונה אותם וכן בכי תשא מנאם לקחת השקלים לאדני המשכן וכן בכניסתן לארץ הי' לחלק להם הארץ ולכן הקדים ואמר כי בכל שעה לא מנאם אלא מפני חיבתן כי הרי אף כשחטאו בעגל מנה אותן אחר שנתרצה להם ביום הכפורים ואז חיבב אותם וצום על המשכן ונמצא כי מ"ש וכשנפלו בעגל אינו מדוייק וצ"ל ואחר שנפלו וחבב אות' וע"ד זה הוא במ"ש וכשבא להשרות ר"ל וכאשר כבר בא באחד בניסן להשרות שכינתו אז מנאם אח"כ להודיע חבתם יתירה נוספת אחר השראת שכינתו והיא הכתיבה כאן שאו את וכו'. וזה עצמו תוכיח הכתוב במ"ש במדבר סיני וכו' ירצה אחר שקבלו התורה בהר סיני ויחנו למטה במדבר ושם נבנה אהל מועד ונתכפר להם עון
העגל והשרה שכינתו בא' בניסן ועכ"ז מנאם בא' באייר וזה יורה היות הסבה מתוך חיבתן, ולפי שמספר השנים מתחילין מתשרי לכן הוצרך להודיע כי היותו שנה שנית הוא מניסן כי אז הי' זמן צאתם מארץ מצרים וז"ש בשנה השנית לצאתם ולהורו' כי המנין הזה הוא להודיע חיבתן לפניו אמר לאמר שאו וכו' כלומר ראה אופן אמירתו ית' איך היתה והוא שאו וכו' כי שם כשחטאו בעגל לא הי' כ"כ חביבין עליו ונאמר למשה כי תשא אתה לבדך בצינעה וכאן שהשרה שכינתו עליהם אמר שאו אתה ואהרן וי"ב נשיאים בפרהסייא גדולה לפרסם חבתן. גה שם נאמר כי תשא את ראש בני ישראל וכאן תוסיף כל עדת בני ישראל ע"ד מה שדרשו רז"ל בפ' חוקת על ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין עדה שלימה כולם צדיקים כי כן עדת לשון חיבור וגם הוא לשון תפאר' כמו ואעדך עדי את עדיים מהר חורב. ואע"פ שבכאן יהי' הדבר בפרהסייא כנ"ל עכ"ז צריך לתת הפרש במדריג' מעלתכם כי אתה גדול מכולן ואהרן טפל
לך וז"ש תפקדו אותם אתה ואהרן ושאר י"ב נשיאים טפלים לכם ואתכם יהיו וכו'. והנה עד עתה לא נבחרו אלא הנשיאים מפי השי"ת כי עדיין אין לו צורך בהם אבל מכאן ואילך שנצרכין לענין מסוג הדגלים צריך למנותן מפיו ית' וז"ש ואתכם יהיו איש איש למטה ואמנם אינו בהזדמן רק המובחרים שבהם מי שהוא ראוי להיות ראש לבית אבותיו וז"ש איש ראש לבית אבותיו הוא. וגם זה אינו תלוי כפי דעת בני שבטם מפני עשרם רק מובחרים מפיו ית' מפני מעלתם בחסידות ולכן ואלה שמות האנשים החשובים אשר הם ראויים לעמוד אתכם שוין בחסידו' כמוכם ולא מפני עושרם וממונם. ולפי שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים שנה ואז נקרא איש גדול בב"ד של מעלה אין ראוי להשרו' שכינתו אלא עליהם ולכן מבן עשרים שנה תפקדו ולא מבן י"ג ומעלה כי עדיין אינם ראויים להשרו' שכינתו עליהם שאינם ראויים לשכר ועונש ולהתחייב במצות להיות מכלל צבאות ישראל וז"ש כל יוצא צבא
בישראל. וכן לסיבה זו לא תפקדו כי אם כל זכר לגולגלותם כי אין כבודו ית' להשרו' שכינתו על הנשים ומטעם זה לא נמנו גם הנשים עם היות כי גם הם חביבות לפניו ית' והמנין הזה הי' להודיע חיבתו לפניו כנ"ל בשם פירוש רש"י ז"ל: סליק פרשת במדבר: ספר עץ הדעת טוב - פרשת נשא: נשא את ראש בני גרשון וכו'. הנה פעה ראשונה נמנו משפחות הלוי כולם מבן חודש ומעלה לא מבן עשרים שנה כמו ישראל ואח"כ חזרו להמנו' שנית מבן שלשים שנה ועד בן חמשים לעבוד עבודת אהל מועד כל משפחה כפי עבודתה. ולכן נתחיל לפרש מנין השני הזה מתחלתו הלא הוא בפרשה הקודמת והוא באומרו נשא את ראש בני קהת וכו'. הנה כאשר נדקדק בשני המנינים האלו נמצא בהם שנויים לאין קץ. ראשונה כי במנין ישראל נאמר שאו את ראש ובמנין הלוים הראשוו נאמר פקוד את בני לוי ועוד כי שם נמנו מבן עשרים שנה ובלוים מבן חודש ועוד כי בישראל כתיב למשפחותם לבית אבותם ובלוים נאמר פקוד וכו' לבית
אבותם למשפחותם. שנית כי במנין ראשון של הלוים נאמרה לשון פקידה בכולן ובמנין השני שינה בהם כי בקהת נאמר נשא את ראש בלבד ובמררי נאמר פקידה לבד בני מררי וכו' תפקוד אותם ובגרשון הוזכרו שניהם נשא את ראש וכו' תפקוד אותם וכו' ועוד כי שם נמנו כסדרן גרשון קהת ומררי וכאן הקדים קהת לגרשון. ועוד שלישית במנין הזה השני כי בבני קהת אמר מתוך בני לוי ולא נאמר כן בגרשון ומררי ועוד כי בגרשון אמר גם הם ולא כן בקהת ומררי. ועוד כי בקהת ומררי נאמר למשפחותם לבית אבותם ובגרשון לבית אבותם למשפחותם. ועוד כי בקהת ומררי נאמר ועד בן חמשים ובגרשון נאמר עד בלתי וא"ו. ועוד בקהת ומררי נאמר כל הבא לצבא ובגרשון לצבא צבא. גם בקהת נאמר לעשות מלאכה ובגרשון ומררי נאמר לעבוד טבודה. גה בקהת נאמר כל בא ובגרשון ומררי נאמר הבא. גם בגרשון אמר לעבוד עבודה באהל ובמררי לעבוד את עבודת אהל. גם בקהת לא נאמר תפקדם ובגרשון אמר תפקוד
אותם ובמררי תפקוד אותם ותפקדם. וכאלה רבות שנוייה לאין קץ למי שיסתכל במקראות. והענין יובן במשרז"ל במדרש רבה למה נאמר אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל לפי שצפה הקב"ה שעתידין ישראל למות במדבר וכו' גם אמרו שם רומם גדל לא נאמר אלא שאו את ראש שאם יזכו יחיו כמד"א ישא פרעה את ראשך והשיבך וכו' ואם לא יזכו ימותו כמד"א ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה וכו'. וכבר בארנו מאמר זה בפ' במדבר ע"ש כי שם בארנו כי לשון נשיאות סובל ב' פרושים רעה וטובה. ולכן הזכיר לשון שקול ואמנם הלוים שלא חטאו בעגל ולא במרגלים שהרי לא שלחו נשיא הזכיר לשון פקידה ולא לשון שקול לטובה או לרעה ובזה יובן ענין הפרשה כי הנה בישראל שהיו עתידין למות מבן עשרים שנה ומעלה יען כי אין מענישין בב"ד של מטלה פחות מבן עשרים לכן נמנו מבן עשרים וכמו שבארנו בפסוק כל יוצא צבא אבל הלוים שלא הי' עתידין למות נמנו מבן חודש כי כבר יצאו מתורת נפלים
כנודע. גם השינוי האחר הוא ע"ד שבארנו בפ' במדבר כי לבית אבותם הם הי"ב שבטים ולמשפחותם הם המשפחות הפרטיות לכל שבט ושבט ולכך בשבט לוי רצה להזכיר לבית אבותם בתחלה שהוא לוי אב המשפחות כולן לרמוז ולתת טעם למה נאמר בהם פקידה ולמה הי' מן בן חודש ולמה לא נמנו עם בני ישראל ותירוץ שלשתם במה שהקדים לבית אבותם כלומר לפי שהם משבט לוי אשר מעולם לא חטאו בעגל ובמרגלים והם שבט ובית אב בפני עצמן ואין למנותן עם שאר השבטים כי לא נתדמו להם כלל. ועתה נבאר השינויים שיש בין מנין הראשון ומנין השני של הלוים עצמן וזה כי בראשון לא נאמר בהם שאו או נשא כי לא הי' עתידין למות במדבר אשר לסיבה זו נמנו מבן חודש שאינו בר עונשין אבל בנין השני שהי' כבר מבן שלשים ומעלה ראויין לעונשים ואף אם לא הי' עתידין למות במדבר בעון המרגלים יש עונות אחרים כמו שיתבאר ולכן במי שהי' בו ספק עונשין נאמר בו נשא את ראש והם בני קהת,
והענין ע"ד שפירשו רז"ל בשאו את ראש בני ישראל לשון שקול והענין כי הנה בני קהת הי' משפחה שני' כי כך סדרן גרשון קהת ומררי ורצה הקב"ה לבחור בהם יותר מכולן ולהרים את ראשם בשתי בחינות הא' היא שבתחלה ימנו את בני קהת ואח"כ את בני גרשון וז"ש נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי כלומר אע"פ שהם בתוך בני לוי ובאמצעם כי הוא האמצע שבשלשתה הקדימהו למנותו בתחלה והרים את ראשו בכך. והב' היא שהעבודה שלהם היא היותר חשובה שהיא קודש הקדשים הארון והמנורה ומזבח הזהב וכו' והרי זו הרמת ראש גדולה שנית כי מהראוי יותן עבודה זו לגרשון הבכור ואחריו ותחתיו יבא עבודת קהת יריעות המשכן וכו'. ומה שהי' שפל הרימהו ותן לו עבודת קודש הקדשים והרי נדרש נשא לשון הרמת ראש אם יזכו ואם ח"ו לא יזכו יהי' נשא לשון מיתה והסרת ראש וז"ש אח"כ וכלה אהרן ובניו לכסות וכו' ומתו. וכתיב אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וכו' ופירושו כך אם יזכו נשא
את ראש קהת למעלה מן ראש גרשון הבכור ואם לא יזכו ויגעו אל הקודש לא די שלא ירום ראשם על גרשון אלא אפילו כמנהגו במדרגתו שהי' אמצעי בין גרשון ומררי ימות ויכרת משם וז"ש אל תכריתו וכו' מתוך הלוים. וע"כ נאמר בו נשא לשון שקול ולא פקידה כלל ע"ד הנזכר במשפר שאר השבטים שאו את ראש כל עדת בני ישראל. ובזה יובן פסוק אך את מטה לוי וכו' כלומר בין מנין ראשון שלהם שנכתב בו לשון פקידה ובין מנין שני שנכתב בו לשון נשיאות לא יהי' עם בני ישראל וז"ש לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך וכו'. ואחר שאמר נשא את בני קהת לשון מסופק או גדולה והרמת ראש או לשון מיתה ולא הזכיר לשון פקידה כלל להורות כי לשון נשא הנ"ל הוא לשון מסופק אמר נשא את ראש בני גרשון וכו' מבן שלשים שנה וכו' תפקוד אותם. לרמוז כי עיקרו הוא לשון פקידה ומנין אלא שבצד מה יש בו קצת נשיאות ראש כל שהוא. וזה רמז באו' גם .הם והענין כי היינו חושבין שמכיון שנדחה
גרשון הבכור מפני קהת אולי לאיזה גרעון וחטא הנמצא בידם או לשעבר או לעתיד וא"כ כיון שנדחה נדחה להתאחר גם אחר בני מררי בבחינות המספר או על הפחות יהי' שוה לו בבחינה האחרת והיא אופן העבודה כמו שנבאר. לז"א נשא את ראש בני גרשון גם הם כי כמו שנשאת ראש קהת אפי' עליו לסיבת כי יצאו ממנו כל זרע הכהונה הגדולה ומשה ע"ה גם הם תן להם מעלה ונשיאות שתקדימם לבני מררי להתחיל המספר בהם וגם לתת להם עבודה יותר מיוחסת כמו שיתבאר. וביאר הטעם באומרו לבית אבותם וכו' ירצה בבני קהת הקדמת אותם לסיבת משפחותיהם שהיו יותר מעולות כנ"ל אם משפחת משה ע"ה כי עם היותו לוי כמותם ראוי להקדימו ואם משפחת אהרן הכהן אשר הלוים הם משרתים אותם כמ"ש וילוו עליך וישרתוך ולכן הקדים בהם למשפחותם ואח"כ לבית אבותם כי לסיבת האבות אין ראוי להקדימם כי אדרבה גרשון הוא הבכור אך לסיבת משפחותם תן להם מעלה יתירה. אבל בני גרשון אין
טעם מעלתם למשפחותם אלא לבית אבותם כי גרשון אביהם הי' הבכור כנ"ל ולכן התחיל לבית אבותם כי זו היא סיבה אל מלת נשא הנ"ל ואח"כ אמר למשפחותם ואמנם בבני מררי חזר להזכיר כסדר למשפחותם בתחלה כי כן סדר המספר פלוני בן פלוני שהוא המשפחה ואח"כ עד האב שהוא גרשון וגם לסיבה זו לא זכר במררי נשיאות ראש ולא אמר גם הם כי הנה הוא נמנה אחרון לכולם כמשפטו וגם עבודתו היתה גרועה מכולם כמו שיתבאר: מבן שלשים שנה וכו'. הנה בני גרשון היתה עבודתם קלה מאד כנזכר בברייתא במלאכת המשכן והם יריעות וקלעים ומיתרים ואין צריך לעבודה זו כ"כ כח ולכן שוין הם מבן שלשים וכו' כמו בני ארבעים עד חמשים כולם במדריגה אחת הם מתחלת שלשים עד שנת החמשים ולכן אמר עד בלתי וא"ו אבל בבני קהת היו משאם כבידה מאד הארון והכפורת והשולחן והמנורה ומזבח הזהב כולם זהב כבד בתכלי' וכן במררי הי' קרשים ועמודים ובריחים ויתדות נחושת לכן
היותר מובחרים הם בני שלשים שנה כמ"ש בן שלשים לכח ועוד מדריגה שנית משם ולמטה וז"ש בוא"ו ועד בן חמשים וכו'. וענין תפקוד אותם כבר נתבאר למה בקהת לא נזכר פקידה ובגרשון ומררי הוזכרה פקידה. ואומרו כל בא לצבא יש בו ב' פרושים הא' הוא במה שנדייק כי בבני ישראל נאמר כל יוצא צבא וכאן נאמר כל הבא לצבא והענין כי צבא בני ישראל הוא צבא המלחמה להלחם עם האויבים ולזה נזכר בו יציאה כי יוצאים ממקומם לקראת האומות להלחם בהם. אבל צבא הנזכר בלוים העובדים את עבודת המקדש והמקדש והמשכן אינם יוצאים למלחמה על האויבים .אבל רמז כאן ענין צבא מלחמתה עם בני ישראל עצמן בכמה מקומות אם בעגל מי לה' ויאספו אליו כל בני לוי שימו איש חרבו וכו' ואם כשאמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה נלחמו בני לוי עם בני ישרא.ל והרגו בהם שמונה משפחות וכו' ולזה אמר בהם לשון ביאה כל הבא לצבא כי ישראל והלוים ביניהם יישבים ואין צורך בהם יציאה וכפי
זה יהי' ענין הכתוב תדע למה אני אומר נשא ראש גרשון קהת ומררי לעבודה זו ולא לבני ישראל הוא לפי שלהיותם בני לוי באיה לצבא על קנאת ה' לכן זכו לעבוד עבודת אהל מועד עבדי ה' ומשרתיו: וז"ש כל הבא לצבא לעבוד וכו'. גם בזה יתורץ כי בגרשון ומררי נאמר כל הבא כלומר הכל