שער לח פרק ד מ"ת גם ענין זה הוא חטא של אדה"ר בעץ הדעת טו"ר כאשר בארנו לעיל כי זהו מקומו והוא עצמו משארז"ל שחטא חוה היה שסחטה ענבים ונתנה לו. ופירוש הענין כי הנה העקביים של לאה הנכנסין בכתר רחל הם בחי' ענבים גימטריא עק"ב בסוד עקב ענוה הנ"ל והיין שבענבים הם דינין שבעקביים האלו. ונודע שאין החיצונים ניזונין אלא מפסולת היין מן השמרים שבו שהם שיורי הדין הקדוש (וחוה גרמה) והנה זה השפע שיונקים החצונים הוא דין קשה והוא יין עכור מלא שמרים והוא בלוע תוך העקביים של לאה דמיון היין הבלוע תוך הענבים וחוה סחטה אותן ענבים וכוונתה היתה שע"י הסחיטה ההיא יצאו השמרים הבלועים שם ומהם שתו אדם וחוה מן היין ההוא כוס התרעלה חלק החצונים הנקרא סטרא דמותא ולכן נענשו בענין המיתה וגרמו עליה מיתה. ואפשר גם כן שזה סוד מיתת רחל מחמת התרפים כמאמר רז"ל. והבט נא וראה כי ענבים גימטריא עק"ב כנזכר לעיל לכן אין נדרכות הענבים להוציא מתוכם יינם
אלא בעקביים וענבים אלו הם לשון רבים ששהם ב' עקביים הנ"ל אשר כל א' מהם הוא נקרא אלקים להיותה דינין כנ"ל. והנה ב' רגלים הם ב' שמות אלקים (ועם י' אותיות שלהם ג"כ גימטריא ענבים) והם גימטריא עק"ב כי אלהים שהוא שורש הדין בבחי' ענבים ובתוכו גנוז היין ומובלע בתוכו ולפי האמת כיון שהם ב' שמות אלהי"ם וגם ענבים מיעוט רבים שנים למה הם גימטריא עק"ב כנ"ל שהוא לשון יחיד הענין כי להיותן מובלעים ב' העקביים בכתר דרחל כנ"ל מתאחדים ונעשים עקב אחד וזה עקב ענוה ולא כתיב עקבי הענוה. ונל"ח ששמעתי ממורי זלה"ה כי זהו ג"כ סוד מ"ש פרשה תצוה ובספרא דצניעותא דינין דנוקבא תקיפין ברישא ונייחין בסופא כי הנה בכתר דרחל שם הם עקביים דלאה שהם תוקף הדינין כנ"ל. והנה נתבאר ענין חטא אדה"ר איך היה בעץ הדעת שהם בב"ש תחתונים של ת"ת דז"א שהם אורות נגלים של הדעת מבחי' החסדים שבו. גם תבין מאמרי זוהר שנראה חלוקים זע"ז כי
בקצת מקומות נראה שחטא אדה"ר היה בנוקבא ויש שנראה שהיה בזכר ויש שנראה בכתר ששם חשך כנזכר בתקונים וזוהר פרשת בראשית והכל אמת כי הוא הכתר והוא דנוקבא רחל והוא במקום חזה דז"א וענין דשוי חשך בין כתר לעילת העילת כאשר נתבאר אצלינו באורך ביאור ענין חטא אדה"ר ובענין אותן ד' חכמים שנכנסו לפרדס: מ"ב גם את לרבות אך רק למעט. סוד הדברים אלו שכבר נודע שפרצוף ז"א כלול ב' נששים לאה ורחל והם ב' בחי' שהם ב' רבוים וב' מעוטים בפרצוף א' דז"א כי לעולם הרבוי בנוקבא כי תחלה נברא האדם ולקח הקב"ה הצלע וריבה בה ונברא משם הנוקבא והנה מהחזה ולמעלה שהוא מקום הסתום שם היא לאה מאחור ונק' עלמא דאתכסייא ויש לה רבוי ומיעוט ומיעוט הוא כי לפעמים היא בחי' י' מי"ס דאחוריים דאמא כנודע והיא חיצוניות דמלכות דאמא ואין בה רק אחוריים דספי' וזהו אך למעט אך לאה כי היא בחי' י' דאחוריים דאמא אשר בבה שם אהי"ה כמנין אך ויש בה לפעמים ב' רבויים שהם גם את כי הנה היא לוקחת
מהלבושין שש ד' מוחין שהם ד' שמות אהי"ה במלוין. ואמנם בתחלה לקחה כללותן לבד שהם ד' אותיות הראשונים והם מספר היותר רב והם ג"כ יותר מעולות ורבות שמהם נעשה הכתר שלה וד' אלפין שהם גימטריא מד"ת כאשר בארנו ע"פ ומדת ימי מה היא. והנה מדת כמנין ג"ם א"ת אשר ב' רבוים אלו הם בלאה והם סוד הכתר שלה הנ"ל הנעשה מד' אלפין הרמוזין בד' גדולה דאחד שהיא לאה כנ"ל שם. עוד ט"א גם את לרבות שהנה לאה יוצאת מהחזה דז"א ולמעלה ותופסת הג' קוין שלו אשר בהן ד' ספירות חו"ב חו"ג שעדיין אין לה חלק בדעת והם סוד ד', והנה ד"ס כל א' כלול מי' גימטריא מ' וי' כלול מי' הרי ת' והם מדת במנין ג"ם א"ת. עוד יש בחי' רבוי א' והוא כי כל אותן ד' ספירות אשר כל א' כלול מי' הרי מ' וגם תופס שליש המכוסה דת"ת והוא שליש מי' דהיינו ג' הרי ג"ם וגם לאה היא מלכות דאמא אשר בה עיקר הכ"ב אתוון (גדולות הם בבינה אשר בה לאה והם) מא' עד ת' הרי את הרי גם
א"ת לרבות. ועוד יש רבוי אחר כי היא אחוריים דבינה ובה אהי"ה והוא דאחוריים העולה מ"ד תסיר האלף נשאר גם וזהו גם לרבות (והנה גם ברחל יש ג"ם א"ת א"ך ור"ק ונבאר קודם ברחל) ואך ורק שהם ב' מיעוטים הם ברחל שהנה היא מקבלת מיעוט אורות דלאה כנודע בכוונת ק"ש ולכן היא דין וגם שאין לה הארה עליונה נשאר במיעוטה והיא דין שהנה היא בחי' של אדני וג' אותיות דין שבה ה"פ נגד ה"ג שבה והם ש"ך ניצוצין דדין הגמור כי הם אותיות דין וזהו א"ך ר"ק שהם ש"ך דינין כשהוא במיעוט בלתי הארה עליונה (כי א' כבר לקחה לאה) כנ"ל ובבא אליה הארה מאמא מהאלפי"ן שבשם אהי"ה אז נתוסף בה הארה ומיתוק והם ה' אלפין (נעשה אדני דינא רפיא) ועם ה"פ דין יהיה שכ"ה דהיינו נערה טובת מראה אך בעת המיעוט היא א"ך רק בגימטריא ש"ך וזהו א"ך ר"ק דהיינו ר"ק מא"ך כי אך הוא רומז לשם אהיה שהיה חסרה אור דאלפי"ן הנ"ל לכן הוא דין נער משא"כ בקבלתה מן האלפי"ן
היא נערה שנעשה הדין ממותק (ונבאר עתה ג"ם א"ת ברחל כי הנה מקבלת הארת כ"ב אתוון מא' עד ת' מבינה ע"י ז"א כמ"ש בברוך אתה בעמידה והוא אותיות שליש תחתון דז"א ונהי"ם הרי ג"ם וכ"ב אתוון הרי א"ת וזהו ג"ם א"ת ברחל. והנה ג"ם וכ"ב אותיות גימטריא אדני שהוא ברחל. והנה הג"ם מאיר ברחל מצד לאה והכ"ב אותיות הוא מלאה מלכות דתבונה אשר משם אותיות כי לפעמים מאירין בה הג"ם א"ת שהם בלאה):
שער לח פרק ה מ"ת גם נבאר ענין משארז"ל אתין וגמין רבוין הם כי מדבר על ענין ב' בחי' לאה ורחל. והנה נת"ל איך לאה לוקחת מן המוחין של ז"א בחי' ד' אלפי"ן של ד' שמות אהי"ה המלביש נה"י דתבונה שבתוכם מתלבשין המוחין והם גימטריא מד"ת בסוד ומדת ימי מה היא כנ"ל. והנה בתחלה לוקחת אותן לאה שהיא למעלה קרובה אל מוחין דז"א אח"כ יורדין ברחל וזהו ענין אתין וגמין שהם רחל ולאה שהם באים מרבוי המשכת השפע אשר בז"א במוחין שלו יוצאין מהם לחוץ בבחי' שתיהן הנ"ל לכן נקרא רבוין ע"ש שנתרבים ונגדלין ויוצאין מאחוריו בתוספת ורבוי הארת המוחין שבו יוצאין ב' רבוים הנ"ל שהם רחל ולאה ורחל היא הנקרא את וכנזכר בזוהר דכל אתר את היא נוקבא וגם היא לאה והענין הוא כי מן הד' אלפי"ן שהם גימטריא מד"ת נחלקה הארה וכמספר ג"ם ממדת לוקחת לאה וא"ת ממדת לוקחת רחל ושתיהן גם את גימטריא מדת כנ"ל והטעם לזה שמעתי ממורי זלה"ה ושכחתי ואני מסופק מהו ששמעתי לכן
אכתוב כל מה ששמעתי. הנה נלע"ד כי הטעם אשר לוקחת לאה ג"ם אורות הוא כי הנה אורך התפשטות לאה בז"א הוא ב' ספירות בקו ימין והם חכמה וחסד וב"ס בינה וגבורה בקו שמאל כי הקו האמצעי שהוא הדעת אין למנותו כיון שאנו מונין קו ימין ושמאל והנה הם ד' ספירות כל א' כלול מי' גימטריא מ' ועוד שליש עליון מן הת"ת שהם כמספר ג' הרי ג"ם. גם נלע"ד ששמעתי כי הנה התחלת לאה מן הדעת הכולל חו"ב. וגם חו"ג ממש שהם זרוע ימין ושמאל הז"א הם ד"ס שהם מ' ושליש הת"ת הם מ"ג וכל שאר האורות לוקחת רחל. וגם נלע"ד ששמעתי ט"א כי הנה הז"א יונק מן הפנים דנה"י דתבונה המתפשטים בתוכו כנודע אבל הנקבות שהם לאה ורחל יונקים מן אחוריים דתבונה כי לטעם זה נקרא הזכר ונקבה קדם ואחור והנה עיקר תבונה הוא נגד לאה כי רחל היא מתחלת אחר שנגמר יסוד דתבונה אשר משם ולמטה מתגלה יסוד אבא נמצא כי עיקר יניקת לאה הוא מהתבונה ויונקת מהאחוריים שלה
כנ"ל. והנה אחוריים של תבונה הוא רבוע של אהי"ה שהיא בחי' אחוריים כזה א' א"ה אה"י אהי"ה שהוא גימטריא מ"ד [הגהה - נלעד"ח שצ"ע בכאן כי הרי נודע בכ"מ בדרושים שהבינה היא בחינת אהי"ה והתבונה היא שם ס"ג א"כ לאה שהיא אחור דתבונה היא נעשית מאחור דשם ס"ג כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וא"ו יו"ד ה"י וא"ו ה"י ועם כללות האותיות דס"ג הם קע"ו כמנין לעולם וכדאיתא בשער הכוונות בכוונות ברוך שם], וגם מאורות ההם לוקחת לאה ואור אחד מהם ניתן אל רחל הנק' ת' לסבת היותה נגד ד"ס דז"א תנה"י שהם כל א' כלול מי' וי' מי' הרי ת' ועוד אור א' שלוקחת ממ"ד אורות של לאה הם א"ת ברחל. אמנם אור א' שלוקחת רחל מלאה הוא עקב ענוה הנ"ל שלוקחת רחל מלאה עקביים שלה בתוך כתר שלה והוא הארה מועטת כלולה בבחי' אור א' לבד. וגם נלע"ד ששמעתי כי גם שארז"ל אכין ורקין מיעוטין הם יובן בבחי' שתים אלו הנ"ל כי הנה א"ך ר"ק גימטריא ש"ך שהם סוד הש"ך
דינין כנ"ל והכוונה הוא בעת שליטת הש"ך דינין אז אלו הנקבות מתמעטות ואין להם הארה ומה שהיתה נערה נעשה נער חסר ה' שהם בחי' הש"ך דינין כמבואר שם היטב: שער לח פרק ו מ"ת וראיתי לבאר כמה פסוקים בפרשה עקב המתעסקין בענין לאה ורחל כמ"ש בע"הואלו הן בעלותי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית. ואם תדקדק בהם תמצא שינוים רבים פעם אחת נקרא בב' שמות משותפות והם לוחת אבנים לוחת הברית ופעם אחרת נקרא לוחות אבנים לבד או לוחות הברית לבד ופ"א לוחות סתם בלי שם לויי וכמה דקדוקים אחרים יתורצו בכלל דברינו. כבר נתבאר אצלינו כי בדור המדבר היתה נוקבא דז"א בבחי' אב"א עמו ונמשך עד שנבנה בית ראשון שאז חזרה פב"פ ואפילו בימי החול ואלמלא לא חטאו ישראל בעגל הרי היו ראויין שאז יחזרו זו"ן פב"פ כבימי בהמ"ק וזה ע"י קבלת הלוחות. ואמנם דע כי כל בחי' הלוחות הם סוד נ"ה ומ"ש בזוהר ובסבא דמשפטים על והלוחות מעשה אלהים המה שהם אותיות
ו"ה לוחות הי זו"ן שהם אותיות ו"ה של הוי"ה הם עצמן בחינת הלוחות אין זה קושיא ממאמר זה כי כבר נתבאר בזוהר ובתקונים דאיהו בנצח ואיהי בהוד הרי כי הזו"ן עצמן הם נ"ה. וביאור הענין כי הנה נודע כי קומת נוקבא דז"א הוא בנ"ה של הז"א כי ג"פ שיש בכ"א מהם מתחלקין בה באופן זה ב"פ עליונים ח"ב שבה וב"פ אמצעיים חג"ת שבה שהם גוף שבה וב"פ תתאין הם נ"ה שבה ועתה כשעלה משה לקבל הלוחות לקח מצד גוף של רחל אשר הוא כנגד ב"פ אמצעיים דנ"ה שלו אשר בחינה זו נקרא לוחות אבנים ומצד נ"ה דז"א אשר בחינה זו שלו נקרא לוחות הברית כי נקבה נקרא אבן והזכר נקרא ברית ולהיותן מצד גוף הנוקבא שהוא הת"ת שבה לכן נכתב לוחת מלא ו' ראשונה כי ת"ת ו' ראשונה ויסוד ו' שניה כנודע בסוד ו"ו. וגם לסבה זו לא אמר שתי לוחות לפי שנ"ה חדא אינון והם תרי פלגא גופא ואינן ב' בחי' נפרדות זו מזו כי הנה הם ב' מתחברין ונעשין גוף אחד מחוברים בתרין
פרקין עילאין ובב"פ אמצעיים כנ"ל ואינן נפרדין רק בסופן בב' פרקין תתאין שנעשין נ"ה תרין ירכין נפרדות בסופה. והנה כאשר נתן לו הש"י בתחלה כתיב ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים מצד גוף הנוקבא כי משם התחילו ממטה למעלה כי עדיין הוא בתחלת מ' יום כי עדיין לא למד התורה במרום ועכ"ז היה ממקום עליון שבה שהוא מצד הת"ת שבה לכן כתיב כאן לוחת האבנים מלא ו' ראשונה שהוא הת"ת שבה ואמנם ויהי מקץ מ' יום שאז היה ראוי לקבל גם בחי' נ"ה דז"א אשר אז נקרא לוחות הברית והיה יכול לעלות עד מקום הברית וכיון שאירע מעשה עון העגל לא ניתנו רק ב' לחת אבנים (לחות הברית) שהם כמה שינוים א' שהם בחי' שנים בפירוד שהוא למטה בנ"ה שבה שהם ב"פ תתאין דילה אשר שם הוא פירוד לב' כנ"ל לכן חסרו הב' ווי"ן כולם שבלוחות כי הם למטה בירכין דילה ולא למעלה בת"ת שבה כנ"ל ופגם זה הוא בבחי' הנוקבא. עוד פגם א' מצד ז"א שהיה לחות הברית וחסרה ו'
ראשונה והושמה השנייה שהוא מצד היסוד שהוא למטה במקום הנוקבא ואז ויאמר ה' אלי סרו מהר מן הדרך אשר צויתם צויתם כתיב והוא אותו ענין המצוה ראשונה שצוה משה בפרשת בא בפ' קדש לי כל בכור שנאמר ויאמר משה אל העם זכור את היום שהם ערב רב הנק' עם בלשון סתם ושם בפ' זו נתבאר אצלינו ענין מצוה זו שלא יאכל חמץ מה עניינה וע"ש. והנה שם ביארנו בענין זה שמשה מעצמו רצה לצוות מצוה זו אל הערב רב לזכותן ולהכניסן תחת כנפי השכינה ולא כן צוה הש"י אלא קדש לי כל בכור וגו' וז"ש אשר צויתם אתה ולא אני. ואומר סרו מהר מן הדרך הוא בחי' דרך הבא מן היסוד אל הנוקבא בסוד הנותן בים דרך וכמו שיש דרך אל יסוד ז"א במלכות התחתונה רחל כן יש דרך עליון בדעת דז"א במלכות העליונה לאה ד' דאחד. ועד"ז אמר סרו מהר מן הדרך אשר צויתם כי חטא עון המסכה אשר עשו הוא למעלה בלאה כמ"ש ענינו. והענין הוא כי הנה עון העגל יש בו כללות פגם זכר ונקבה והנה סוד
מסכה הוא למעלה בדעת אשר מזדווג במלכות העליונה לאה ועגל הוא למטה ביסוד ז"א המזדווג עם מלכות תחתונה רחל ודע כי עגל גימטריא ק"ג ושם ס"ג עם י' אותיותיו גימטריא ע"ג והוי"ה עצמה מספר כ"ו ועם ד' אותיותיו יעלה הכל מנין ק"ג כמנין עג"ל. ואמנם מסכה הוא סוד קכ"ה קנטרין של זהב שהיה בו כמנין מסכ"ה כמארז"ל והנה הם סוד קכ"ה זיני דמסאבותא דנחתי לעלמא מסטרא דחויא בישא דמטיל בנוקבא והנה הם כוחות זכרים כנזכר בפרשת אחרי מות דע"ט והנה הש"י לא הזכיר רק המסכה שהוא בחינת פגם הזכר כנ"ל והטעם לפי שהוא פגם יותר חמור מן הפגם הנוקבא מאד לזה אמר עשו להם מסכה ולא אמר עשו גגל מסכה. והנה החטא של עגל היא גם למעלה בלאה בסוד ד' דאחד כי כבר ידעת כי נה"י של תבונה הם לבושין אל המוחין דז"א והמל' של תבונה יצאה לחוץ בסוד קשר של תפילין דעורף אחורי הראש והיא סוד ד' רבתי דאחד והנה אין בה רק בחי' נקודה א' הנ"ל. ואמנם רחל
התחתונה כל קבלת אורותיה אינו אלא מן הזכר ז"א וממנו בא אליה אור תמיד וכל הט"ס תחתוות שלה להות שבתחלת אצילות לא יצאו אבל באים אליה אח"כ בעת התיקון בסוד תוספות בלבד כנ"ל ולכן י ש כח בעונות התחתונות לסלק התוס' ההוא. והנה כשאירע עון העגל ופגמו ברחל התחתונה ג"כ נסתלקו אורותיה ורצה המאציל העליון לעשות בנין חדש בעולם כדי שלא יהיה כח בתחתונים על ידי מעשה לנתוץ ולהרוס במלכות התחתונה רחל וחשב למחות את בנין רחל וכל בנין המלכות תהיה בלאה שהיא עליונה ותהיה בניינה י"ס ממש בסוד או"א ויחזיר בה פב"פ עם ז"א ובכן לא ישלטו עונות התחתונים עד מקום ההוא אחר שלא ניבנית ע"י הזכר ז"א כמו רחל רק ע"י או"א עצמן ותשאר שלימה לעולם ועד ולא תהא הלוך וחסר בעת הפגם כמו רחל. וז"ס ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ר"ל כי הגיע הפגם שלהם גם אל לאה שהיא קשר תפילין של ראש במקום העורף כנ"ל וז"ש כי עם קשה עורף הוא. והנה מה שגרם זה הוא
לסבת היות לאה נקודה א' בלבד שהיא אחוריים דמל' דתבונה ואינה בת י"ס כרחל וגם ברחל אע"פ שיש בה י"ס כיון שבאו לה ט' תחתונים ע"י תוס' כנ"ל הם מסתלקים בעת הפגם לכן הניחה לי ואמחה את שמם שהיא רחל שם שלהם כי היא אמם והם בניה נאחזין במלכות רחל הנקרא ש"ס כנודע. והנה זה השם איננו שם הגדול העליונה שעל השמים רק התחתונה שהיא מתחת ז"א הנקרא שמים והנה היא רחל כנודע ואז אתקן ואבנה את לאה ע"י או"א בנין שלם י"ס גמורות ולא תוכל עוד ליהרוס בעון התחתונים ועי"כ ואעשך לגוי גדול כי בני ישראל בהיותם מבחי' נ"ה של ז"א הנקרא בני יששראל כנודע כי ישראל הוא ז"א ת"ת ובניו הם נ"ה ולכן פגם מעשיהם פוגם עד שם ומסלק האורות אבל עתה שהוא בחי' לאה ד' דאחד רבתי כנודע בסוד פ' וראית את אחורי לכן תמיד תהיה לגוי גדול בלי הפסק ופגם כאשר יתוקן לאה ע"ד הנ"ל. והנה משה שהוא מלאה ביאורו הוא כי הנה דעת דז"א מצד אמא בא מלובש ביסוד תבונה
ומדעת זה היה משה והנה כנגדו בעורף היא לאה מלכות דתבונה ונמצא כי צדקו כל מאמרי הזהר כי משה סוד הדעת ומיסוד אמא ומסוד המלכות ר"ל מלכות של אמא והכל א' ונמצא כי כל כונת מאציל העליון היה לבטל כל מציאות נוק' דז"א התחתונה רחל ולעשות נוקבא חדשה אל ז"א מצד בחי' זו הד' עליונה לאה כלולה מי"ס גמורות. וכבר ארז"ל כי כבר נתקיימה ברכה זו בזרעו של משה שנאמר ובני רחביה רבו למעלה ראש למעלה מס' רבוא. והענין כי הנה ישראל גרמו שמלכות התחתונה רחל תחזור בבחינה נקודה א' ונסתלקו ט"ס שבאו בסוד תוס' ונשאר כתר שלה לבד נקודה אחת גם גרמו בז"א עצמו שנסתלקו ג"ר שבו שבאו בסוד תוס' ולא נשאר בו רק ו"ק שבו לבד שבאו בעת האצילות בסוד שורש ועיקר כנ"ל. והנה אלו הו"ק הם סוד ס"ר כנודע ובני משה רבו למעלה מאלו הס"ר שהם ו"ק דז"א [הגהה - נלעד"ח שזהו כוונת הפסוק שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ר"ל כי משה יסוד דאבא המלובש
תוך ז"א שהוא ו"ק שהם אותם הס' רבוא ואנכי בקרבו דייקא], ועלו למעלה והיו במלכות העליונה לאה העומדת למעל' באחורי הדעת של ז"א למעלה מו"ק ואז נבנית ג"כ לאה בסוד פרצוף שלם ע"ד רחל כמו שחשב לעשות כמ"ש על ואעשך לגוי גדול וכמ"ש אצלינו במ"א איך לאה נעשית ג"כ פרצוף גמור ושלם אע"פ שלא היה שרשם רק נקודה אחת שהיא מלכות דתבונה לבד. וז"ש וראית את אחורי ופני לא יראו כי הנה הש"י חשב לבטל כל בחי' רחל התחתונה לסבה הנ"ל כי בכל עת שחוטאין ישראל הנאחזין בה נפגמת ונחסרת ונשארת בסוד נקודה לבד כי מסתלקים ט"ס תחתונים ובהבנות לאה ע"י או"א כי גם היא אינה רק נקודה א' שהיא מלכות דתבונה ובהבנותה בת י"ס גמורות יתבטל רחל התחתונה ואז בני משה הבאים ממנה יהיו לגוי גדול כי אז לא יגיע שום פגם להחסירה כנ"ל וחשב לסבה זו לתקן ולבנות את לאה הנקרא אחורי דז"א בסוד ד' קשר של תפילין כמארז"ל ואח"כ להחזירה פב"פ עם ז"א
ומשה לא רצה בכך והקב"ה שמע אליו וקיים דבריו ודברי משה עבדו ונתקיימו שתיהן ולא מחה את רחל תחתונה וגם את לאה זו עליונה שהיתה אז נקודה אחת בלבד תיקנה בי"ס בפרצוף גמור אבל לא החזירה פב"פ וז"ס וראית את אחורי זהו קשר של תפילין שנתקן. ואמנם ופני שהוא החזרת פב"פ עם ז"א לא יראו ולא יהיה כך. אמר עוד ואפן וארד מן ההר ושני לוחות וגו' כי כאשר ירדתי מן ההר ראיתי והסתכלתי הפגם הגדול שעשיתם בין בזכר בין בנקבה. וכנגד פגם שבזכר אמר ואפן וארד ושתי לוחות הברית על שתי ידי פירוש כי חזר ז"א להיות בסוד ו"ק בלבד ובזה נמצא כי ב' לוחות הברית שהם בחי' נ"ה של ז"א אשר באו לז"א בסוד תוס' כמ"ש ע"פ כונן שמים בתבונה כי נתעלו חג"ת ונעשו חב"ד ונתעלו נה"י ונעשו חג"ת ונעשו לז"א נה"י חדשים מצד התבונה ונשלם לי"ס ועתה חזרו הנ"ה שבאו בסוד תוס' מצד התבונה ונתעלו למעלה במקומם בתבונה עליונה. באופן שמה שהיו אלו נ"ה תחת החג"ת שהם
בחי' ידים עלו למעלה מחג"ת והיא למעלה מו"ק הז"א בתבונה וז"ס ושתי לוחות הברית נסתלקו על שתי ידי שהם חג"ת דז"א ידים העליונים וכנגד הפגם שעשו ברחל נוקבא דז"א אמר וארא והנה חטאת ם לה' אלהיכם ולא אמר אלהינו כי משה הוא עליון בלאה ובני ישראל למטה ברחל הנקרא אלהיכם שלכם כמ"ש בזוהר בכל משנה תורה כתיב אלהיך ולא אלהינו כנגד הנוקבא רחל והנה העון הזה הוא שעשיתם לכם עגל מסכה פי' כי הש"י לא אמר לי רק מה שפגמתם בזכר שנקרא פגם ההוא מסכה בסוד הנ"ל שהם כחות טמאים הזכרים אשר ע"כ הקב"ה היה רוצה למחות את שמם כנ"ל. ואמנם אני וארא עתה כי גם חטאתם במלכות תחתונה אלהיכם הנקרא רחל ולא רציתי ח"ו שימחה את שמה ותיקונה כנ"ל לכן ואתנפל לפני ה' מ' יום אז בעת ההיא אמר ה' לי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים שהם מצד המלכות תחתונה רחל הנקרא לוחות אבנים: