מאמר חקור דין - חלק ג פרק כ מבואר מזה דתנא דמתניתין דוקנא הוא והכי קתני קבל עליו שכר כלם לטוב ולמוטב עליו דוקא על שכמו שהטהו לסבול עול הצרוף לכלם כטעם ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם שנאמר לירמיהו וכטעם מגן צריך בידיך כי המסרם ביד אברהם הוא מגנם והצלתם באחרית הימים וכן אמגנך ישראל כי היסורין הבאים עלינו מאתו יתברך הם לנו למחסה ולמסתור מדינה של גיהנם כדכתיב ושמתי פקודתך שלום האמור על היסורין שבגופו של אדם ונוגשיך צדקה על ממונו וכן אמר הושע באו ימי הפקודה באו ימי השלום כי יש לוקה ויש משלם. וכבר אמרו חכמים כי כל המסים וארנוניות שהמלכיות גובים ממנו נחשבים לו צדקה רבה לפי שהוא צריך ליתן להם תשלום גמול בעולם הזה יען נמצא בהם דבר טוב כי כל דרכיו משפט. וצדקה עשה עמנו כי עם זה פדאנו מרדת שחת מצא כופר ולא עוד אלא שיחשבה לנו צדקה אצלו בהיותו פורע חובותיו בממוננו וזה אחד מן הרמזים הנחמדים בכפל מלת צדקה שהיא בא"ת
ב"ש צדקה אחרת ואינה חוזרת ריקם מן המקבל לנותן כטעם האיש אשר עשיתי עמו נוסף על הגימטריא המפורסמת כי מי שאין לו אלא מאתים זוז חסר אחד רשאי ליטול צדקה אפילו אלף זוז בבת אחת. ועוד בה שלישיה כי בהצטרף זרוע הנותן וידו פשוטה בעלת חמש אצבעות שהן ו"ה ואיסר שהוא יו"ד קטנה להנתן אל יד העני הוי והי"ה מעשה הצדקה שלום והן ארבע אותיות השם הגדול. ושם במראות בין הבתרים נרמז לו לאברהם אבינו ע"ה סוד הקרבנות שכן בגאולת מצרים נתחנכה כהונה על ידי אהרן במלואים ועולי בבל גם כן הקריבו מלואים בימי עזרא ועתידים מלואים ליקרב בחנוכת הבית השלישי במהרה בימינו על ידי כהן צדק שזכרו רבותינו במסכת סוכה מכלל ארבעה חדשים שראה זכריהו והוא מן הכהנים מזרע אהרן כמו עזרא אף על פי שאחרים לא פירשו כן ולעולם כהונה מחזרת על אכסניא שלה ולא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה דוק בקראי כרוך ותני ותשכח מרגניתא ומאמר הלא אהרן אחיך הלך
פירש בו בן פרחי רבו ותלמידו של הר"ר שלמה מלכו כי נתקיים בשמואל הרמתי ולפי זה הושלמה שאלת אמו באמרה ונתת לאמתך זרע אנשים שהוא זרע להעמיד שני אנשים כי הא דתנינן אישי כהן גדול. והיו העגלה והעז והאיל משולשים להשואת הכונה והתכלית במלואים האלה זה שלש רגלים שימלא כבוד ה' את בית ה' ויבתר אותם בתוך שכל הקרבנות מגמתם ותכליתם בעולם הזה להציל המקריבם מדינה של גיהנם וכשם שאין גיהנם לעתיד לבא כך כל הקרבנות בטלים באותו זמן אלא זבחי תודה. הדרן לכור הברזל שקיבל עליו אברהם אבינו ע"ה לצרף בו כל הנשמות הנדחות ולקבל הוא לבדו שכר מצוה ששכרה באמת התורה והמצות לא זולת:
מאמר חקור דין - חלק ג פרק כא עתה יבוש יעקב בראותו ילדיו גולים למצרים שהיא מצרנית לארץ ישראל כי ירדה שכינה עמהם להפריח בין החוחים שושנה זו מטה שלמה ולקבץ אליה נדחי ישראל הלא המה ניצוצות הקדושה שנשארו עד אז עם נחש בכפיפה ועל ידי כור הברזל נספחו על בית יעקב מהנלוים עליהם בשכבר מאשר קומטו ולא עת וחזרו ונידונו בדוגמטרין ראשונה בגזרת היאור והנפוץ ללבון הלבנים כמו שעוד נזכיר אלא שבמבול ובפלגה נכבית גחלתם בלא תשובה וכאן פרעה הקריבם לאביהם שבשמים ומי שנמצא שם ולא היה ראוי ליגאל מת מתוך תשובה וצעקה שהן מועילות עד דכדוכה של נפש. וכן בימי אפלה שמתו רבים מן הפושעים שבנו כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ובא הרבוי להורות כי אפילו הבלתי ראוים ליגאל כיון שמתו מתוך תשובה כדאמרן היה להם אור במושבותם בגן עדן איש לא נעדר. או יפורש במושבותם כי הראויים להתישב ולהגאל היה להם אור והם שש מאות אלף שקרבם המקום לפני הר סיני ואז
ראה ויתר לכל זולתם שבע מצות כלליות ופרטן שלשים כדאיתא בפרק גיד הנשה ואלו הן: ראשונה עבודת אלילים ונטפלות אליה מעביר באש קוסם מעונן מנחש ומכשף חובר חבר אוב ידעוני דורש אל המתים. כרבי יוסי דאמר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו. הרי עשר מצות. שנית גלוי עריות ונטפלות אליה פרו אחת ורבו שתים במצות עשה ואסור הזכור אפילו יחדו בכתובה וכלאי בהמה והסרוס והרכבת אילן הרי שבע עיין בסמוך. שלישית שפיכות דמים וסוטר לועו של ישראל טפלה אליה הרי שתים. רביעית ברכת ה' וכבוד התורה טפלה אליה וכן לעסוק בתורה שניתנה להם שבן נח העוסק בה הרי הוא ככהן גדול הרי שלש. חמישית גזל ושלא לעסוק בתורה מורשה אלינו טפלה אליה הרי שתים. ששית הדינין לישובו של עולם ולא ישבותו טפלה אליה הרי שתים. שביעית אבר מן החי ונטפלות אליה דם מן החי ונבלה ובשר המת הרי ארבע מספר כלן שלשים אף על פי שפרו ורבו מצוה אחת היא אלינו
במספר תרי"ג לא יקשה למה נחלקה בזה לשתים כי אין למדין מתורת משה רבינו לתורת בני נח אי נמי לעולם פרו ורבו אחת תחשב לנו ולהם ומצות דינין היא שנחלקה לשתים והן עשה ולא תעשה כדאיתא בגמרא ופירש רש"י עשה משפט ולא תעשה עול והקרבנות לכל הדורות הראשונים היו כמו שאינו מצווה ועושה כך נראה לי לקיים כל דברי חכמים וכל אלה נשנו בפרק ארבע מיתות בר מתלת דאיתנהו בפרק גיד הנשה ואתיא שמעתין ככלהו תנאי וכלהו אמוראי דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והני תלת דקאמרן היינו זכור ובשר אדם וכבוד תורה ואיכא נמי בשר נבלה דמתנינן לה בפסיקתא להדיא מדכתיב כל רמש אשר הוא חי לאפוקי נבלה דהיינו שמתה מאליה ושלא כדברי התוספות בפרק ארבע מיתות שאמרו דבכי האי גוונא הותרה לאדם הראשון מדכתיב אכול תאכל ולא אבר מן החי דכוליה עלמא מיהת לא הותר לו להמית בהמה חיה ועוף לאכול בשר אלמא הותר להמית לרפואה או ליהנות מעורן והדר
אשתרי בבשרן והא דאמרינן גבי ראה ויתר לא תידוק מיניה שיהיה מותר לנו להחטיא אדם בדבר דהא תניא לא יושיט אדם אבר מן החי לבן נח ובפירוש אמרה תורה לכלב תשליכון אותו אלא הותרו להם ועתידים ליתן את הדין כמי שעבר ושנה בארנוהו בפרק י"ד אי נמי הותרו להם שאפילו קיימו אותן אין להם מתן שכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה כי אין עוד נשמות נדחות שבשבילן מעיקרא חשב מחשבות שלא לשהותן בלא תורה אפילו שעה אחת:
מאמר חקור דין - חלק ג פרק כב בצאת ישראל ממצרים מכור הברזל כאמור מיד נעשינו ממלכת כהנים וזכינו לדגלים שהם דוגמא ממש למחנה שכינה וכתיב כן חנו לדגליהם וכן נסעו כי היו המסעות מ"ב שכנגדן למעלה תוצאות חיים לבאי הארץ העליונה ררושלים הבנויה במרום. ועל זה נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' אמר כי הכתיבה בעצם וראשונה היתה לפירוש שהם סבה אמתית למסעיהם בכוון מופלא ואלה מסעיהם למוצאיהם שגם המה כוונו המסעות מול המוצאות ודוגמתן ושב הכתוב הזה יפה אף נעים בכפל ובהפוך. וההקש לנו בו לכל התורה שמדברת בעצם בעליונים ורומזות בשניות בתחתונים אף על פי שהרמב"ן בפרשת בראשית לא כתב כן כי נמשך אחר המאמר המפורסם דברה תורה כלשון בני אדם אף אנו נאמר דברו בני אדם כלשון התורה והכל אמת על אזן שומעת. וראוי היה שלא לקבל עוד ביציאת מצרים לקיים ה' בדד ינחנו ואם המה מתגיירים מאליהם דאסיקנן במסכת יבמות דבדיעבד אפילו טבלה לנדתה או
טבל לקריו למי שאינו מחוסר אלא טבילה מהני אף על גב דלכתחלה בעינן טבילה באפי תלתא אנן נעביד להו תקנתא למיסב בר מינייהו בת הנתינים ועבדי שלמה דהא בימי דוד ושלמה נמי לא היו מקבלים גרים ואיגייור מאה וחמשים אלף מאליהם וגזרו עליהם שלא יבאו בקהל לנו וכן יהיה לימות משיחנו אם רבים מעמי הארץ יהיו מתיהדים אך בקש משה להפסיק הזוהמא מערב רב עלה אתנו לפיכך קבלם ומל אותם ורובם נספחו על שבט שמעון ויחשבה לו צדקה כיון שעדיין לא ניתנה תורה אף הוא החיה את מיכה כמו שנזכיר בסמוך ולפי שהעביר בים צרה וכביכול קצר המצע מהשתרר עליו שני רעים היו משה ובני ישראל כבדי שפה בסוף שירת הים באמרם ה' ימלוך לעולם ועד ולא אמרו ה' מלך כי מתנאי המלוכה האמתית הוא אבדן כל מערער ומקטרג כמו שיהיה באחרית הימים והשתא מיהת לא אסתייעא מלתא אדרבא נספחו אלה בערבוביא עלינו עד שהחטיאו אותנו וגברה הקטיגוריא כי שבו האלילים כהתר
ונגזרה המדה כנגד מדה להביאנו אל המקום הזה נוטרים כרמים בטהרה עד ירחמנו עושנו. בא וראה כמה העון גורם שאלמלא חטאנו בעגל לא נחלקה מלכות בית דוד ולא תעינו אחרי חטאות ירבעם שבשבילם גלינו מארצנו ונוטל כבוד מבית חיינו. וכאן הבן שואל אלמלא אירע כך במה היתה מתקיימת מראה בין הבתרים דכתיב בה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ודרשו חכמים ארבע מלכיות מד' תיבות אלה ואל תשיבני מהיותו יתברך נורא עלילה כי אין זה מספיק למביני מדע אלא ודאי הכל נאמר על גלות מצרים אימה בצרוף דור אנוש כי בימיו הציף אוקיינוס שליש העולם חשכה בדור המבול שלא שמשו בו המאורות גדולה זו הפלגה שגדל המרד בבנין המגדל נופלת זו מהפכת סדום עליו בגבול נחלתו שהוא מלך גדול מארץ ישראל ואנחנו עונותיהם סבלנו כי הדורות הראשונים גרמו לנו גזרת היאורה תשליכוהו שנתקיימה במשה כל הבן הילוד שהוא שקול ככל ישראל ועלטה היה לו מאסר התיבה כאילו שמש ירח קדרו וכאילו
הוכה בסנורים כאנשי סדום ותחמרה אמו בחמר ובזפת לטהר את החמר שהיה להם לחומר לבוני המגדל והזפת מבעיר כבשונות לשרפת הלבנה לאבן ותחת בלבול לשונם הוצרך משה רבינו ע"ה להיות כבד פה וכבד לשון וידוע ממעוט פורענות של דור הפלגה בערך לגודל עונם כי המה פשטו ידיהם בזבול העליון אלא שהיו שפה אחת חבור עצבים על כן לא שלח ידו בגופותם ועוד כי קרוב עונם שהיה בשנת מ"ח לאברהם אבינו ע"ה ואז הושלמה הכרתו את בוראו אף על פי שהתחיל לחקור בה בעיונו והוא בן ג' שנים. ולפיכך כבד עלינו ענשם והוצרכנו לסבול בשבילם עבודת פרך בחומר ובלבנים ולהתמעך קצתו בדימוסי בנין ומיכה שניצול במצרים מדין הפלגה לשכים בעינינו ולצנינים בצדנו פלגה עשה במלכות שמים ובמלכות בית דוד כי הא דאמור רבנן תנא הוא מיכה הוא נבט הוא שבע בן בכרי וגרם לנו ולבנינו הנפוץ ובמצרים כתיב ויפץ העם ומשה שהצילו נענש להיות בן בנו תועה אצלו והיה עשנו מתערב עם
עשן שיל"ה בגימטריא משה והוא בגימטריא אלהים אחרים לאכפייה לן והיינו חרו"ן א"ף כמספר מש"ה שכן קברו של משה משקיע את פעור בגימטריא משה ועשתי עשרה קלפין שזכרנו במאמר הנפש והוא משקיע גם כן אף וחימה הנלוים אליו כדברי רבותינו. והלוי הזה כהן למיכה היה בן גרשום ששעבדו אביו בתנאי כתובה לעבודה שהיא זרה לו כדפתר לה דוד לשבואל כי צפה היות יתרו עתיד להתגייר תחלה ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים מיהו ברית כרותה לשפתים וסביביו נשערה מאד והיה גרשום ממראה מתניו ולמעלה י לפיכך כשנטה לחוץ פגע באלהים אחרים וכשחזר ונתקן שרתה עליו שכינה ואליעזר ממראה מתניו ולמטה. וכבר רמזנו מזה בשניהם בחלק הראשון פרק כ"ג ובחלק השני פרק ט"ו. הדרן לצרוף אבותינו במצרים כי אנשי סדום לקרבת זמנם והיותם מגבול ארצנו כבדה ידם עלינו ומתו מנין רב מפושעי ישראל בשלשת ימי אפלה הדא הוא דכתיב נופלת עליו דווקא והכי דייק תנא דאבות
דקתני וקבל עליו שכר כלם עליו דוקא כאמור ומי שלא הבין את זאת שבש את הגרסא והאמת מה שבארנוהו: סליק חלק שלישי: חלק רביעי: מאמר חקור דין - חלק ד פרק א הצלם והדמות מעלות טובות למקום עלינו לצדיקים גמורים ולבעלי תשובה שמהן זכינו להמנות לפניו אם כבנים אם כעבדים והוא טעם גרים ותושבים אתם עמדי כי ה' הוא האלהים והידיעה היא הבחירה והלמוד הוא המעשה וכבר אמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ויש אמנם בדברים האלה מליצה לחבב מדרגתם בעיניהם ואתיא לקושטא דמלתא כי הא דתנינן טהרת הקדש מדרס לחטאת אף על פי שטבול יום פוסל בתרומה וקדשים דבר תורה ופרת חטאת היו כל מעשיה בכהן ובכלים טבולי יום. וכן שלמא מן שמיא ברישא לרחוק והדר לקרוב דינא הוי כטעם ולא אבא בעיר ודרשו שלא יכנס בירושלים של מעלה תחלה וכן יכולה שכינה שתאמר להקב"ה איני נזונית למעלה כיון שאיני עושה תקון
למטה בשעה שאין הדור ראוי לכך ולעולם עיקר שכינה בתחתונים להשכין עליונים באהליהם. ומכל מקום גם זה לנו משלמות התורה ואמתתה שכל מליצותיה אמת לפי פשוטן כמו שבארנו למעלה וטעמא דהכא הוא שאין בעלי תשובה מאמינים בעצמם עד יום מותם ונשמרים מאד לנפשותם. אמת דגבי צדיקים גמורים כתיב לא יאונה לצדיק כל און דוקא הפועל הזה הנגזר מן השם והבטחה גדולה היא זו שלא יבא לידו דבר עבירה דמהיכא תיתי כיון שהוא מתהלך בתומו צדיק לא יחשוב ולא יהרהר בשום דבר רע אדרבה הוא פורש ומתרחק הרבה משערי ההיתר שלא ליגע אפילו כחוט השערה באחד משערי האסור והכי אשכחן ביחזקאל דהוה משתבח ואזיל בנפשיה שלא אכל נבלה וטרפה. ובא ליפטר עם זה ממצותו יתברך שאמר לו לעוג עוגת שעורים בגללי צואת האדם וכאשר החליפה בצפיעי הבקר סבר וקביל אך לא מאנינות הדעת אלא מהרחקה הדומה לכיעור וכך אמר יחזקאל רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאנשי דורי אוכלים
נבלות וטרפות שקצים ורמשים כמו שבא בפרק חלק והם נעשים צואת האדם ואף על גב דפקע אסורייהו ופרשא בעלמא נינהו מכל מקום כשם שנזהרתי מבהמות כוס כוס הקרובה להיות נבלה כך אזהר מן הגללים הבאים מן הנבלה ושמח מצפיעי הבקר הבאים מירק עשב. ואיש אשר כמוהו אין ספק שהמצות הבאות על ידו הן בתכלית השלמות בתום לבב ובנקיון כפים ובוחן לבבות וכליות הוא לבדו צופה ומביט במעלתם כדדרשינן בהו עין לא ראתה אלקים זולתך וכל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה כי גרם עטיו של נחש שאפילו השלמים יחשבו עמהם ופשוט הוא כי אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא וכבר העירונו חכמים בפרק קמא דברכות על צדיק בן צדיק אשר יקראוהו צדיק גמור ולצדיק בן רשע צדיק שאינו גמור על הדרך המורגל אצלנו דכל תרי לישני כי האי גוונא לא סתרן אהדדי. ועם המליצה הזאת ליודעה ורגיל בה לנפשנו ינעם כתוב הדר הוא האמור ביאשיהו המלך וכמוהו לא היה לפניו
מלך אשר שב אל ה' ואנחנו לא נדע מה פשעו מה חטאתו שהזקיקוהו לתשובה זו אלא שהיה צדיק בן רשע הוא המלך אחז שאמר לו ישעיה שמעו נא בית דוד מדקאמר נא שפירושו עתה שמע מינה שהוא עתיד לשמוע לאחר זמן וגם באותה שעה היה בוש ממוכיחיו כדאסמכוה אקרא דכתיב אל מסלת שדה כובס שהיה כובש פניו בקרקע מפני ישעיהו ועדו נתנבא על המזבח בבית אל הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ומפליג בתקון מעשיו כנודע. וכללא דמלתא שצדיקים גמורים הם בלי ספק גדולים בעשה טוב ובעלי תשובה גדולים בסור מרע והיינו פלוגתא דרבי אבהו ורבי חייא בר אבא בפרק חלק לא שיהא האחד מבטל דברי חברו אלא כדמתרגמינן ותהי המחצה והות פלוגתא שכל אחד אמר חצי דבר והא והא איתא. ומה שנתיחסה מעלתם של בעלי תשובה בתאר מקום אתיא כדמחוי רב יהודה ונבארהו:
פרק שני: הנה אבינו הרחמן אחד ואין שני גם בן ואח אין לו כדברי קהלת ולא יצדק התאר הזה בעצם זולתי על הכללות כטעם בני בכורי ישראל ומאמר ה' אמר אלי בני אתה אם באנו לפרשו כפשוטו על דוד המלך ע"ה אף הוא ללמד על הכלל כלו יצא מגיד מראשית אחרית כידוע מנשמתו שהיה מורה בה החיוב מכל זולתה להתבונן בפליאות הבריאה כאמרו נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד כי היא ראתה והשיגה אותם מלפני החטא הקדום בזיום וצביונם וכלם היו נסקרים ממנה בסקירה אחת מסוף העולם ועד סופו. אמנם לא פתח דוד ספרו באותו מזמור החביב המשובח מתחיל באשרי ומסיים באשרי לא על ידי עצמו ולא על ידי אחד מעשרה זקנים המשוררים אלא סתמו כפירושו על כנסת ישראל ויהיה אמרו ה' אמר אלי בני אתה כמאמר בני בכורי ישראל. ובשלמה כתיב אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן על שם העתיד שנאמר בו וישב שלמה על כסא ה' שאמרו רז"ל שמלך בעליונים ובתחתונים והיא ממלכת ישראל באמת
ואין ספק כי שרים הולכים כעבדים בימי מגוריהם חוצה לארץ וכתיב גרים ותושבים אתם עמדי כביכול עמדי ממש כטעם הגלות שדרש רבי שמעון בן יוחאי בפרק בני העיר ושובו עמהם מן הגליות. ואולם המתבונן בסתרי תורה בן יאמר לו והעוסק בפשוטן של דברים ההוא יקרא עבד וכתיב עבד משכיל ימשול בבן מביש כי אחר כונת הלב הם הדברים ומי שהשלים עצמו בנסתרות ונגלות ואין לו עסק בעולמו רק להשלמת הזולת ומיטפל בו לפי צורך שעתו עבד נאמן יאמר לו חלף עבודתו להרבות כבוד שמים וגם זה טעם לשבח במאמר איני יודע נפשי היכן הולכת שבארנו למעלה כי רוח בני האדם היא מדתן של בנים ונפש הבהמה עם כל העלוי הנדרש בה היא מדת העבדים. ויקרא גם כן איש האלהים כלומר עבד שהוא הבן כמשה אליהו ואלישע וחבריהם וכמו שיתבאר בסייעתא דשמיא. ועל אלה אמרו חכמים ארח אתתא למפלח לבעלה וארח בנין למפלח לאבוהון: