ספר הפליאה
קטע 41
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
בהמה זו כלב שכן בהמ"ה בגימטריא כל"ב והקב"ה יודע שאין הבריות חפצים לפרנס לכלבים, חס עליהם הקב"ה ועשה להם סגולה אחת שכל מה שאוכל שוהה במעיו ג' ימים ואח"כ נתעכל, ועל שפני אדם ככלבים הם אוכלי הטריפות, חייב להשליך להם הטריפות מדה כנגד מדה, ומה שאכל באיסור יאכל בהיתר. זהו נותן לבהמה לחמה, וזהו מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו יתעו לבלי אוכל, וגם אומר לך מי יכין לעורב צידו ר"ל כל מאכליו מתגלגל לפי אכלו כמו המאכל הנאכל לבהמה הראוי ממנו להויה יהיה בהמה והראוי ממנו לשרצים יהיה לפרש ומן הפרש יהיה שרץ. כן מאכל האדם הראוי למאכל אדם יחזור לאדם והראוי להפסד יהיה לפרש. וכן הדבר בחיה ועוף ובבהמה ובדגים ובשקצים ובכל רמש אשר תרמוש האדמה. ומכאן אתה לומד שכל דומם צומח חי ומדבר כולם עוברים בדין בני חלוף לעלייה ולירידה והכל במשפט אמת על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, ולפיכך אפשר שיתהווה מן השרץ עוף ומן
העוף שרץ כי מתחלפים, וכל זה בהיות האוכל מעולה וראוי לו הנאכל, ואם יהיה האוכל פחות מן הנאכל ואינו ראוי לו הנאכל אז האוכל יכרת לסבת הנאכל, שאם היה כוונתו לקיום הנפש והיה מבקש מאל אכלו הקב"ה היה מזמין לו מאכל הראוי לו אבל האוכל מבלי כוונה רק לשובע תאוותו אז נמשל כבהמות נדמה כי על זה אמר דוד המלך ע"ה כל הנשמה תהלל יה בכל נשימה ונשימה דעהו:
ד"ה וראה והבן בני אם יאכל האדם וראה והבן בני אם יאכל האדם הבהמה הראויה לתועלת ואין דבה עוד חטא משפט מות ולא דחייה אלא עלייה מעלוי לעילוי כי תם עונם הנה האוכל אותה עונה ישא כי הוריד הראוי להעלות. זהו שנאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר ר"ל נפש קרובך אשר היא כנפשך בכל אות נפשך תאכל בשר ר"ל תשים כוונתך להעלות נפשך היא נפש הנאכל אשר היא נפש ממונך ולכן צריך להיות האוכל מעולה להשיב הנפש ההוא ואז הקב"ה מזמין לו אוכל הראוי לו, ואם האוכל אינו מכוון זה רק אוכל לשובעו הנה הנאכל מתגלגל ממעלה למעלה עד ישוב למעלה הראוי לו והאוכל ישוב במקום הנאכל ההוא, והנה הפנים מתחלפים פני אדם לפני בהמה ופני בהמה לפני אדם, ואם תעיין בני ראה שהתנאים והאמוראים בלבד הותר להם בשר אשר כל מעשיהם לשם שמים וזהו שאמרו רז"ל ולאינך אימת נאכל והשיבו מערב שבת לערב שבת שאז הרחמים גמורים והכוונה בשלימות. והמקיים נפש מישראל כאלו קיים כל התורה, אך בדורות
אשר להם המצות כמצות אנשים מלומדה אפי' בעלי התלמוד וישיבה אין להם לאבד נפשם מצד הנאכלים, אך היודע ענין האכילה וסדר סוד המאמר שאמרה תורה בכל אות נפשך תאכל בשר לו מותר לאכול בשר, הלא תראה שחז"ל נתעוררו ע"ז ואמרו עם הארץ אסור לאכול בשר כי אחר שהוא נדמה כבהמה למה יאכל הגדול ממנו ויתחלף בפני בהמה ויאכל לעם הארץ אחר ולא יטהר, כי הוא יאכלנה בלי כוונה עד שילך גם לאבדון טוב לו לאכול עשבי הארץ ממה שיגרום רעה הזאת לנפשו, אוי לו בני אחרי שאינו חושב בדעתו כי אין תועלת והנאה מן העולה הזה אשר הוא הולך אחר גופנית. ויראה ויבין שמפיו שלמעלה הוא מכניס ומפיו שלמטה הוא מוציא והלואי שיהיה היציאה כמו שנכנסו אבל הם יוצאין בשינוי גדול וסרחון רב כדי להראות לו שאין תועלת באכילה הגופנית אשר הוא בלתי כוונה, וגדולה מזה שאם לא יצא האכילה הזו ישוב למות זהו שאמר יתעו לבלי אוכל כי המאכלים הנאכלים לא יתעו
בגלגולם כשהאוכלים ראוים, ואם אוכל "לבלי" אותו אדם שאוכלם חזר לבלי ללא דבר להפסד ולירידה ולפיכך יתעו האוכלים והנאכלים בדין בני חלוף אלא שהנאכל מעולה מן האוכל כי מתגלגלים ממעלה למעלה וזהו סוד כי ילדיו אל אל ישועו ר"ל ילדי הנחלף: ד"ה הידעת עת לדת יעלי סלע וחולל הידעת עת לדת יעלי סלע וחולל אילות תשמור, ר"ל יעלי הוא תיש הבר ושמו דישן בלשון התורה אקו ודישון תרגומו יעלי הוא תיש הבר והוא בכלל פני אריה, ארז"ל בשעה שכורעת ללדת הקב"ה מזמין לה דרקון ומכישה ברחמה ומיד יולדת ואם יקדים הדרקון רגע אחד או אם יאחר רגע אחד אינה יכולה להתקיים מפני כי רחמה צר ואין הולד יכול לצאת ומתוך שמכישה הדרקון ברחמה נפתח ויולדת מיד וכאשר תצטער היעלי ללדת תשמור עת לדתה ר"ל עד שתבוא רפואה במה שתלד, וצריך אתה להבין כי צער לידה הוא אחת מן עשר קללות שנתקללה חוה הוא שנאמר בעצב תלדי בנים. ובזמן שאכלה חוה מעץ הדעת האכילה היא מאותו עץ הדעת לכל חי
חוץ מעוף אחד ששמו חול שנאמר כחול ארבה ימים ולכן כולם נתקללו בקללה בצער לידה ובמיתה האמורה. כל מין ממין חיה משתנה זמן עיבורו מחבירו וזמן עיבור של כל אחד מהם הוא זמן להתחלף בדין בני חילוף, ר"ל הבהמה מתעברת עיבור י"ב חודש ואם תתחלף באשה תתעבר ט' חדשים וכן אשה בבהמה וכן כל מין ומין, אמנם האשה של אדה"ר כוונה דעתה לכל חי והסכימו כולם וע"כ נעשה כמשפטה, אך החול הנה נאחז ממיכאל אשר הוא נאחז מחסד עולם הנקרא הוי"ה, והראייה, חו"ל בגימ' מ"ד והוא חשבון יו"ד ה"א ו"ו ה"א וע"כ הוא חי לעולם כי לא נגזרה בו מיתה. וגם אומר לך ענין אחר כי בעת לידת יעלי סלע הוא זמן שלות הנפשות והם שבעה מיני חיות טהורות. איל הוא העטרה. וצבי הוא יסוד. ויחמור הוא נצח. ואקו הוא הוד. ודישון הוא תפארת. ותאו הוא חסד. וזמר הוא גבורה, ודישון שהוא הת"ת יעלי סלע שהיא העטרה תמורת צבי ודישון שהוא יסוד ותפארת אצר ודישן, כי דישון
בני יעקב ואצר ודישן בני עשו. ודרקון המכישה את היעלי סלע מכח יהי דן נחש עלי דרך ר"ל כשהנחש מכישה העטרה שהנחש מכח דן שהוא הדין אז העטרה משלחת הנפשות אלינו ע"י דין שדן אותה לשלוח זהו על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת, וזהו מה שאמר וחולל אילות תשמור והנה הלידה בכח ה' כי הוא המתיר חבלי לידה וילדה. וצריך אתה להבין כי באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה נשלמת למעלה ומשתלחות מן המלכות אל פני אדם ובעת שהנשמה משתלחת היא משתלחת לא' בי"ב שבטים ותסובב על שם י"ב משם תקבל כל העתידות לבא עליו, ולפיכך ראוי לך לדעת מהו זה שארז"ל שנוטל המלאך הזרע בידו והולך לפני השם ואמר לו ולד זה מה תהא עליו עני או עשיר גבור או חלש, ואלו צדיק ורשע לא קאמר ולכאורה אין מובן בני זה המימרא שהמלאך נוטל הזרע בידו, והיותר רע שמוליכו לפני השם והלא השם הזהיר את ישראל במתן תורה מן הזרע הדא
דכתיב אל תגשו אל אשה ואיך יתכן, אבל הכוונה והסוד הוא כך כי המלאך היא העטרה הנקראת מלאך כענין הכתוב הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך, והזרע היא נפש הנשלחת מן העטרה בדין וקודם ההשתלחות נוטלת רשות ממי שלמעלה ממנה ואומרת אמת כי בדין אני שולחה מ"מ מה תהא עלי, ואלו צדיק ורשע לא קאמר מטעם כי היא אפשרי ביכולת ולא בידיעה וא"כ יודעת על העשיר ועל העני ועל הגבור ועל החלש. ואלו על צדיק ורשע אף כי קדמה ידיעתה אין לאומרה כי אין בידה למנוע, וא"כ המיילד בשם ר"ל ע"י קמיע למקשה לילד ומולידה הקמיע קודם זמנה תדע ותבין כי פעמים הורג שתי נפשות, היולדת ובעל הקמיע ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו, ואלהים יבקש את דם הנולד מיד בעל הקמיע המשל בזה כי עובר זה ראוי להוליד במילוי הירח שעטרה מלאה בנשיאתה בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ובא המשביע והולידה טרם שנתמלאה הלבנה הנה הולד ההוא שנולד נולד
בזמן ביטול כח הויותו ומת בימים מועטים, ודמו מיד זה הרשע והרוצח יבקש אלהים כי ביטל גזירת יוצרו והמית הנפש ההוא והולידו בלא זמנו וגרם לו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינו שלו. וזה תדע ששינה עליו כל סדרי בראשית. חולל אילות תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה ר"ל כאשר תצטער העטרה האיל"ה ללדת אז תספור ירחים למפרע ותדע מתי ובאיזה מעלה מן המעלות התחיל להתחבר וזה סדר המנין:
ד"ה דע כי האשה אינה יולדת אלא דע כי האשה אינה יולדת אלא למספר הריו"ן או למספר עיבו"ר והם רע"א ימים ורפ"ח ימים ורכ"א ימים וסימנם חסר לידה מן רע"א וישאר רכ"א, ולכן בעת שתצטער האשה ותשב על המשבר תמנה מאותו עת רכ"א ימים למפרע ותראה אם היא השעה המיוחסת לבינה תדע ממנה זמן הלידה אם היא חודש שביעי ואם לא טבלה בעת ההיא אלא חודש או ב' חדשים מקודם תמנה למפרע רע"א ימים ואם בעת ההיא ג"כ לא טבלה ושמשה מטתה תמנה למספר רפ"ח, והטעם בזה שלפי שכח הבינה היא לעצור ולהקריש ולפיכך כל המתעברים צריכים ממשלת הבינה כדי לעצור הטיפה ברחם עד שלא תפליטנו, וכח זה יקרא כה"ת לפי שהוא מקריש ועוצר ומייבש והוא מלשון כהתה עיני. ועתה בני נדבר בפני נשר:
ד"ה כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונוצה הוא שם תרנגול הבר. ועוד נקרא רננה כי הוא נותן רננים להקב"ה הוא שנאמר ואשמע את קול כנפיהם והנה כנף תרנגול הבר הזה הוא אשר כחו מצד נשר נעלסה מלשון שמחה וגילה וקיבול וקליטה, וגם אם אברה חסידה ונוצה עם כנף החסידה ונוצת חסידה, חסידה היא דיה לבנה:
ד"ה כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם ר"ל שבכנף רננים יש בה כל מיני צבעים עליונים ותחתונים כי היא כלולה מכל המעלות העליונות, וגם ר"ל כאשר תעזוב לארץ ביציה ועל העפר תקבץ הביצים ותחמם מן האויר בלתי שיגע בהם רק בראייתה אותם יתחממו וילדו לה אפרוחים: הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד ר"ל היא עוזבת הבנים ללא לה ללא יבא תועלת לה כי נעשית אכזריות עליהם לכך לריק יגיעה בלא פחד ר"ל בלא מדת פחד: כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה ר"ל ששכח השם ממנה החכמה ולא נתן לה חלק בבינה ולכן נקרא תרנגול הבר ולפיכך אין בו חמלה ורחמנות: כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרוכבו ר"ל בעת שתטוס ותפריח כלפי מרום ת"ת תשחק לסוס ולרוכבו תלעוג לכל המרכבות שלמטה הימנה: התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה ר"ל כי הסוס מצד הגבורה וצוארו מצד המלכות: התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה ר"ל התבריחנו או תניענו ותנידנו כמו שמבריחין ומנידין
את הארבה. הוד נחרו אימה ר"ל כח עטישת של נחיריו אימה. יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק ר"ל יחפרו אויבים הם התמורות, בעמק הוא העטרה, אולי יוכלו להלחם במלכות הוא העטרה ואז ישמח הסוס בכח הוא הגבורה על שהרגיש על תערובות מלחמה בין כנסת ישראל ובין התמורות, ויצא לקראת נשק ר"ל אז יצא לקראת מזויני המלחמה כי מאחר שהסוס מצד הגבורה ומצד הדין שלמטה לכן ישמח תמיד במלחמה. ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב ר"ל ילעג לכל פחד של מלחמה, ולא יחת לבו כי מלחמת ה' צבאות וגבורותיו הוא ולכן לא ישוב מפני חרב המלחמה. עליו תרנה אשפה ולהב חנית וכידון ר"ל עליו יושלח אשפה כלי זיין ולהב חנית וכידון ר"ל ברזל אשר בחנית וכידון הוא רומח:
ד"ה ברעש ורוגז יגמא ארץ ולא יאמין ברעש ורוגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר ר"ל כאשר יתנועע בתנועה וכעס יחפור גומות (בעטרה) בארץ כדי לצאת מדרך החפירות להלחם עם האויבים ומרוב שמחת הסוס למלחמה אע"פ שישמע לקול מלחמה לא יאמין כי יש מלחמה עד שיראה בעיניו המלחמה, שנאמר לא יאמין כי קול שופר ומכאן אתה למד כי קול שופר מוכן לעורר מלחמה שנאמר והרעותם ונושעתם מאויביכם:
ד"ה בדי שופר יאמר האח ומרחוק יריח בדי שופר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה. ר"ל כאשר ישמע תרועת המלחמה יבשר לעצמו בשמחה, ומרחוק ירגיש במלחמה. רעם שרים ותרועה ר"ל כאשר ישמע תרועת מלחמה ורעשת שרים והשתברם זה עם זה ר"ל שבעים שרים של אומות העולם הוא מרגיש מיד במלחמתן:
ד"ה המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן וארז"ל בגיטין מלאך יש ודמותו כדמות נץ ובכל יום ויום מנשבת רוח דרומית מדת החסד ורוח צפונית מדת הפחד ואלמלא בן נץ שמעמידה היתה מחרבת עולם ומלואו, ומלת יאבר נץ ר"ל יעוף וזהו מצד הבינה עד שיפרוס כנפיו לצד החסד ר"ל יתגלגל ממעלה למעלה עד שיתעלה למדת החסד, והנץ הוא א' מעופות הטמאים ויש לו צד גילגול טהרה ע"י הבינה: אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו. ר"ל וכי על פיך יתגלגל מעילוי פני נשר עד שיגביה לתפארת, קנו הם בנים הנולדים ממנו: סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה. ר"ל סלע היא העטרה ישכון כאשר יתגלגל ישוב לשכון שן סלע ומצודה, שן הוא יסוד, ומצודה הוא ת"ת: ראה והבן תכלית עלייתו של פני נשר משם חפר אוכל למרחוק עיניו יביטו ר"ל משם מהת"ת חפר אוכל ירגיל אחר מאכלו הבא לו מכתר עליון וחכמ"ה ובינ"ה למרחוק עד חכמה הנקראת
רחוק שנאמר אחכמה והיא רחוקה ממני. עיניו יביטו ר"ל מראיו וצבאיו יסתכלו. ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא. ראה והבן הנשר הוא בתכלית העלייה ובניו בתכלית הירידה כי אפרוחיו יעלעו דם ר"ל צמאו דם ובאשר חללים שם הוא והוא רומז אל הנעלם ששם עתידין להתעלות מעילוי לעילוי, ומאחר שכל מעשה עליונים כמעשה התחתונים אלא שאלו גשמיים ואלו רוחנים ומופשטים ע"כ אמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו להיות בגופו כל אבר ואבר הרומזים לסבת העליונים (ועתה אתחיל לדבר ולא תענה אל דברי):
ד"ה דע לך בני פעם אחת נמצאתי בארץ דע לך בני פעם אחת נמצאתי בארץ ישראל וראיתי שם ז' הרים גדולים זה על גבי זה ואחד גבוה חוץ מז' והוא עליהם וכל הז' אינם לפניו דבר, ושמתי בדעתי לעלות אל כולם ולא ידעתי מסילה ונתיב כי הם גבוהים מאד ונמצא עמי אדם אחד ואמר לי לא תצטער כי לא תצליח כי יש עוד שני הרים גדולים אשר אין ערך בגבהם של הב' ההרים ומלך אחד על כולם. וכאשר שמעתי שאמר שלא אצליח הנחתיו והלכתי מצד אחרת וצעקתי בקול גדול אהיה אחרון הודיעני דרך זו אלך באהיה שני וראשון והודיעני באיזה דרך ונתיב ומסילה אלכה אל ההר הגבוה מכולם ושעה רצויה היתה, ומיד בא אלי אליהו ז"ל ואמר לי אנה חכמתך ומה הוא העלייה שאתה מבקש לעלות ואמת כי יש דרך ומסילה וסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואם יפול הנופל ממנו מי יקימנו, ואמרתי לו אדוני אמור לי אם זה הסולם הוא סולם של יעקב אבינו ע"ה, ואמר לי זהו הסולם, ואמרתי לו בבקשה ממך הוליכני והראני מקומה ואחר
תניחני ותלך, ואני יודע שהשם לא ישיבני ריקם מלפניו וגם לא אפול ולא אשבור כי יודיעני הקב"ה דרגי הסולם ולא אדלג מדרגא לחברתה משום ואץ ברגלים חוטא וכאשר אעלה כן ארד, ומיד הוליך אותי אל הסולם והניחני שם והלך לו ומיד קראתי ואמרתי אליי למה עזבתני, ומיד שמעתי קול קורא אלי עלה אלי ההרה והתחלתי לעלות ועליתי בהר הנמוך מכולם ובא אלי מלאך אחד ושמו מלתיא"ל והכרתי שהיה רבו של אליהו ז"ל כי הרבה פעמים שמעתי תורה מפיהו, ואמר לי השמר לך ושמור נפשך מאד שלא תזוז מכאן אם לא שתלמוד ותדע מסילות ונתיב ההרים, אמרתי לו ולכן באתי אליך ומה שאשאלך הודיעני ויותר לא אכשל. ואמר לי אמור ושאל אל תירא ואל תחת. ואמרתי לו אמת שאתה רבו של אליהו ז"ל. אבל אמור לי רבו של אדה"ר מי היה והניחו בלא ידיעה ולא מצא שום תיקון בסולם לעלות עד שנפל ונשבר, א"ל רזיא"ל רבו של אדה"ר היה ולמדו כל דבר וכל ענין וקב"ה בעצמו אמר לו ומעץ
הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ושמע לקול אשתו ולקול קב"ה לא שמע. עוד א"ל ורבו של שם מי היה ואמר לי יופיא"ל שמו, ורבו של אברהם צדקיא"ל, ורבו של יצחק רפא"ל, ורבו של יעקב פלטיא"ל, ורבו של יוסף גבריאל, ורבו של משה מטטרו"ן ואני רבו של אליהו ז"ל. ואמרתי לו מה שמך ואמר לי מלתיא"ל שמי ואמרתי לו מה היתה התורה שלימדם ואמר לי כל אחד ואחד היה מוסר קבלה לתלמידו בספר ובע"פ כדי להחכימו ולהעמידו על כל העתידות. ודע כי צדקיא"ל למד לאברהם אבינו ע"ה ארחות תושיה הם ל"ב נתיבות פליאות חכמה ואם לא תדע אותם איך תוכל לעלות, עליך יאמר ויתקיים והכסיל בחשך הולך, ואמרתי לו ע"כ אמור לי הנתיבות האלה אנה נמצאים, א"ל כל הר והר מאלו ההרים העומדים לכולם יש להם ל"ב נתיבות וכל נתיב ונתיב מל"ב נתיבות יש לו מסילות ונתיבות אין ערך ואין מספר, גם ההר הנמוך מכולם יש לו ל"ב נתיבות ואמרתי לו א"כ חזקני והעמידני על הנתיבות האלו ואמור
לי שמם וענינם וסיבתם כי עכ"פ אעלה אל ראש הסולם אם אוכל ומיד אמר לי: ד"ה הנתיב הא' נקרא אור מופלא והוא הנתיב הא' נקרא אור מופלא והוא אור מושכל קדמון והוא כבוד ראשון אשר אין כל בריה יכולה לעמוד על מציאותו, ואמרתי לו לברר לי כל ענין ואמור לי מהו שכל מופלא, ואמר לי כי הוא מלשון כיסוי כענין כי יפלא שפירושו יתכסה, והכוונה שהוא שכל נעלם ומכוסה מלהשיגו ואפילו כל המדות לא יוכלו להשיגו ואותו הנתיב נק' אל"ף, ואל"ף במילואו א"ל ר"ם וצורת האלף הוא צורת כל האותיות, וכל הנתיבות הם באלף, האמת בדרך כלל ולא בדרך פרט וע"כ האלף נתהפכה פל"א לומר לך שהוא דבר מכוסה זהו ויקרא שמו פל"א, והנתיב הזה הוא כתר עליון ונקרא מושכל מעלת העלת שאינו יוצא ממעלתו ומחיובו והוא הנקרא קדמון בעבור שהוא קודם לכל האותיות ואין כל בריה יכולה לעמוד על מציאותו כמו שאינם יכולים לעמוד על עיקר מהותו של עלת העלות זהו נתיב האלף: