ספר הפליאה
קטע 40
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
כענין תצא אש מן השמים שאמר אליהו ז"ל. וראה והבן בני שביסוד עולם מוסרין מפתחות מים ומפתחות אש והצדיקים הם ביסוד והמפתחות מוסרין בצדיקים ובא להודיעך שאם ידע אדם חוקות שמים. איזה הוי"ה ממונה על האש. וכיוצא בזה בכל חוקת שמים אז יוכל להוריד הכח ההוא על הארץ, הוא שנאמר הידעת חוקת שמים אם תשים משטרו בארץ התרים לעב קולך ושפעת מים ר"ל רבוי מים תכסך ור"ל שתדע לייחד ולסדר ההויות התשלח ברקים וילכו. ויאמרו לך הננו הכל בידיעה אבל בלא ידיעה האיך יענו הוא שנאמר אשגבהו כי ידע שמי כי קרא שמי לא נאמר אלא כי ידע שמי לומר לך שהכל תלוי בידיעה. ומלת כי ידע שמי ר"ל ידע הוא הדעת, שמי היא העטרה, והיודע ליחד ולקרב הוא היודע לפעול, זהו שנאמר יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה ר"ל קריאה בידיעה הוא הקריאה ובלא ידיעה אינה קריאה:
ד"ה מי שת בטוחות חכמה או מי נתן מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. ר"ל בטוחות הם הכליות והכליות הם נצח והוד, ר"ל הבינה מ"י שת מלשון שם, והכוונה הבינה שם חכמה בכליות שהם נצח והוד כי הכליות יועצות, או מי נתן לשכוי בינה ר"ל השכוי הוא ת"ת והעטרה והם נקראים לשכוי, ר"ל או שהוא הא' והוא מלך על כולם נתן את מי הנקרא בינה לשכוי שהיא עטרה ות"ת. וראה והבן כי הכיס המקיף את הכוליא הוא מורכבת מעצבים ולכן יש להם הרגש רב ביותר. א"ל אמור לי מאין בא להם ריבוי ההרגש, א"ל מן המוח, א"ל ר' ומהו מוח, א"ל כתר עליון, א"ל והאיך יורד עליהם ההרגש מן המוח, א"ל דרך הנתיבות הנקראים עצבים וזהו שנאמר אברך ד' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ועל שהחכמה יוצא לפועל גופני ע"כ כל החכמה והבינה מושכל פשוט. והעצה היא המסדרת סדר לחכמה ובינה עד שתבא לפועל גופני וזהו את מי נועץ ויבינהו, א"ל ולמה נקראו הכליות טוחות, א"ל בעבור שהכליות מוקפות
מכל צד בחלב ולכן נקראו טוחות ר"ל מכוסים מלשון וטח את הבית, וזהו מי שת בטוחות חכמה כי הבינה הנקראת מי מקבלת מצנורי החכמה ומשפעת בצינורה אל הטוחות הם נצח והוד שפע החכמה הבאה אליה, ולכן מכוסים בדבר שהוא לבן הוא החלב להרמיז על שפע עליונה שהוא לבן והוא שפע החכמה. וגם אני אומר לך מהו או מי נתן לשכוי בינה ר"ל א"ו שהוא הכתר עליון נתן בינה ליסוד הנקרא שכוי כדי לסדר המלכות היא העטרה. ודע בני כי כח המוליד יש לו ג' סבות, המוח לזרע, הלב לרוח, הכבד לתאוה. וראה והבן כי הכבד שולחת כח התאוה אל הביצים והגיד דרך הכליות, ואחר שאמרתי לך שהכליות יועצות בתאות המשגל בפעולת צלם אלהים בעטרה, ר"ל צלם אלהים הוא ת"ת שהוא של אלהים היא הבינה, והכוונה הת"ת פועלת בעטרה כן הכליות יועצת בתאוה ושולחת דרך הבצים והגיד לתת לאשה, ועל שהמשגל נמשך מן הדעת אמר הכתוב וידע אדם את חוה אשתו והנה הכוונה קרבה אל הדעת.
וראה והבן שע"י פעולתו בעצת הכליות נפעלת צורה המחוורת מכתר עליון וחכמה ובינה וז' ספירות, כי בערך שהכליות מקבלות מכל מה שלמעלה מהם הן מוסרין הקיבול ההיא שמקבלין אל העטרה ובה יוליד נפשו הכלולה מי"ס. ועוד אומר לך מי שת בטוחות חכמה, בכליות חכמה. או מי נתן לשכוי בינה ר"ל לתרנגול הנקרא שכוי, ור"ל מי נתן לתרנגול בינה להבחין בין יום ובין לילה. וראה והבן כי כמו שיש ד' הקיפות בשנה במהלך שמש בי"ב הויות במהלך השנה כך יש ד' תקופות בכל יום ויום במהלך היומי. וכשם שמגיע השמש לאחד מד' תקופות בד' קצוות והם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואם הגיע השמש באחד מהם היא התקופה כך תבין במהלך היומי כשתגיע לאחת מהאלו ארבעה קצוות היא התקופה, וזמן אלו הד' קצוות הם בין השמשות של הלילה ובין השמשות של היום ובחצי הלילה ובחצי היום, ובאלו הד' זמנים ישולחו לכל אחד וא' מפמליא של מעלה איש איש למלאכתו אשר הם עושים. ולפיכך כאשר נגיע
לאחד מאלו הזמנים אז תרנגול הבר אשר שרשו ביסוד עולם בא אליו ניצוץ מכח שרשו ומיד מנענע בכנפיו ונותן שבח ליוצר הכל והכוונה הוא סימן שבעת ההוא מקבלין הממשלה כאו"א על מלאכתו. וראה והבן שבעלי התלמוד כשהיו רוצים לענוש אדם היו פועלים בו בעתות ידועות והכרת השעה מתרנגול. ומעשה במין א' שהיה מצער לר' יהושע בן לוי ביותר ושם בדעתו להענישו ומה עשה קשר תרנגול א' ברגלי מטתו ורצה לכוין את השעה שהקב"ה כועס והוא כשהתרנגול עומד על רגל אחד ובכרבלתו שבראשו נראה כעין חוט לבן ואותו זמן אם יקלל אדם או יענוש האדם לזולתו יצליח, ובההוא שעתא נרדם ריב"ל ועבר הזמן ההוא ושוב לא רצה להתעסק בזה כי אמר גם ענוש לצדיק לא טוב אלא רע וכתיב לא יגורך רע. וראה והבן ששם בדעתו להסתכל בסימנים של התרנגול ומה שקשר בפוריא ר"ל במטתו כיון לכוין לא' מד' תקופות האלו, ולכן בעלי ההשבעות כולם צריכים הזמנה שנאמר בעדת קרח היו לפני
ה' אתה והם ואהרן מחר. וכן במכות פרעה ויאמר למחר מכאן להזמנה מן התורה. וראה והבן שזמן הזמנה בזמן קריאת הגבר בא' מן ד' תקופות אלו: ד"ה עתה בני פתח אזניך ושמע עתה בני פתח אזניך ושמע העניינים הנעשים בזמנים האלו. דע לך כי שמתי בדעתי והעלתי בשכלי לראות ולהבין מה עושה הקב"ה בד' תקופות האלו, ומה עשיתי ירדתי בים לצוד דגים לאכול ולהאכיל ובעת שהשלכתי הרשת בים שמעתי בילבול גדול יורד מן השמים ואשא עיני ואראה והנה נחש שחור ועיניו אדומים ולפידי אש יוצאים מפיו ושמעתי שהיה מחזיק חלק ששי מן העולם ונחשים אחרים נאחזים מזנבו אין מנין ואין מספר למנותם ולסופרם. וכולם יורדים להכנס בים ואז נפלה עלי חרדה גדולה ורציתי לברוח בהחבא כי לא נותרה בי נשמה ואקרא בקול גדול ואומר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ. ומיד בא אלי זקן אחד הוא אליהו ז"ל ולא הכרתיו מרוב פחדתי ואמרתי אדוני ימים
ידברו ואתה זקן. אמור לי אם ראית מראה כזה לעולם. או אם שמעת מזקינים ממך, ואמר לי יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה ולא הספיק לצאת מפיו מלת תראה בשלימות ושמעתי הברה אחת וקול ברקים הרבה מאד, ואשא עיני וראיתי והנה עוף אחד ירד ושערתי שהיה גדול מנחש כפליים ופתח העוף את פיו ובלע את הנחש ולא נודע כי בא אל קרבו בההוא שעתא אמר לי הזקן משוך רשתך ומשכתיו והוצאתי ז' דגים טובים ובריאים ואמר לי השליכם בים ואשליכם ומיד נחה הים כי היתה נבוכה מצל הנחש שהיה נראה שירד בים ושערתי ודקדקתי והיה אז זמן תקופה. א"ל ר' אמת כי בד' תקופות בהם נעשה עניינים רבים מכל מקום במעשה שספרת לי אינו יורד בשכלי אם לא תבאר לי כל מלה ומלה א"ל בני ירדתי בים היא העטרה, לצוד דגים הם ז' ימים של בינה הנקרא ים, ומלת דגים מורה כך ד"ג י"ם, ד"ג הוא גימ' שבע ור"ל שבעה בני הבינה, רציתי
להורידם בעטרה ולהשליכם בים, לאכול ולהאכיל ר"ל כי אחר שירדו הז' ימים ויתחברו כולם טב לי וטב לכל העולם זהו לאכול ולהאכיל, ובעת שהשלכתי הרשת לים ר"ל בעת שחשבתי המחשבה הזאת ורציתי לעשות התבודדות בענין התקופה ושמעתי בלבול גדול יורד מן השמים ר"ל שהשעה זו היתה עת זעם ומדת הדין היה יורד דרך הת"ת לבא אל הים היא העטרה, והנה נחש שחור ועיניו אדומים ולפידי אש יוצאים מפיו ר"ל הנחש הוא הפחד קשה, וכשהתחיל לרדת נעשו עיניו אדומים הם הוד ועטרה עיני הפחד ומפיו לפידי אש יוצאים הוא העטרה פה הפחד, וכשראיתי אלו המדות שהפח"ד יורד עליהם כי נתמלא רוגז ושערתי שהיה מחזיק החלק הששי מן העולם כי הפחד הוא ששי ממטה למעלה, ונחשים אחרים נאחזים מזנבו ר"ל ס"ם תנ"י ניעו"ר לילית וחברתם אין מספר, ואז נפלה עלי חרדה גדולה כי אמרתי כבר בא כלייה לעולם, והתחלתי לברוח בהחבא ר"ל במדת הרחמים הוא החסד שנחבא אז מן הדין, ולא הנחתי
לרדת כי לא נותרה בי נשמה ר"ל ידעתי שאם אלו ירדו בים היא העטרה לא נותר בי נשמה במדה הנקראת בי היא העטרה, ואשא בקול גדול ר"ל רציתי להעלות הקול היא העטרה אל החסד הנקרא גדול ואומר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, ר"ל אעלה העטרה וההוד שגם אלו נקראים עינים, אל ההרים הם חס"ד ופח"ד, שלא יהיה הפחד לבדו ויחריב. ומאין יבוא עזרי מאין שהוא הכתר יבא העזר להשלימם, ואז עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ ר"ל עזרי מעם הבינה עושה שמים וארץ הם הת"ת והעטרה. ואמר לי אליהו ז"ל יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ר"ל אעפ"י שנתעוררו הדינים לרדת מצד הרשעים אליך לא יגש ר"ל לא יספיקו לרדת בים שאתה חושב אליה היא העטרה, רק בעיניך תביט ר"ל תביט ותעיין להוריד הרחמים אל ההוד והעטרה, ואז שלומת רשעים ר"ל אלו הרשעים סם ולילית בת זוגו ותנ"י ניעור שושבינו וחיילותם אשר רדפו אחר מדה"ד לנקום תראה אתה שיבלעו בנרתיקם ולא יהיה להם
כח להזיק, ולא הספיק לצאת מפיו מלת תראה ושמעתי קול הברה אחת וקולות וברקים הרבה מאד ר"ל מהירות הרחמים לרדת, ואשא עיני וראיתי עוף אחד יורד ושערתי שהוא כפליים מן הנחש ר"ל העוף הוא החסד הוא כפליים למעלה ממנו במדרגה ופתח העוף את פיו ובלע את הנחש ולא נודע כי בא אל קרבו ר"ל ירדו הרחמים וכבו את האש זהו הבליעה. בההוא שעתא א"ל הזקן הוא אליהו ז"ל משוך רשתך ר"ל השלם מחשבתך להוריד הז' ימים העליונים להיות אחד ומשכתי והוצאתי ז' דגים טובים, ר"ל השלמתי מחשבתי והוצאתי ז' דגים טובים ר"ל נתעוררו כולם להשפיע בשלימות, ומלת טובים ר"ל להשפיע אור כענין וירא אלהים את האור כי טוב, ויאמר לי השליכם בים ואשליכם ר"ל תוריד השפע בים היא העטרה ואשליכם ומיד נחה הים כי היתה נבוכה ר"ל בהיותה בלא רחמים היא נבוכה מצד הדין היורד אליה מעט מעט זהו מצל הנחש. ואמר לי הזקן זהו אליהו ז"ל לא בכל יום נעשה הענינים האלו אלא בזמן
שישראל חייבים ואמר לי אינם חייבים אלא מצד בטול התורה כי הכל תלוי בזה ואמר לי זכאי אתה לפני השם שמראה לך הענינים האלו. א"ל ר' ידעתי שזכאי אתה באמת וגדול אתה לפני השם הוא השכוי והוא התרנגול הוא היסוד וצדיק יסוד עולם ואתה שלו ושקט שם שכן שכוי בגימ' של"ו לומר לך שכל החונה שם שלו ושקט:
ד"ה מי יספר שחקים בחכמה ונבלי מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב, ר"ל כאשר יבא היסוד לצייר בעטרה הנקראת חכמה אז יסוד נותן הודאה לבינה ואומר מי יספר שחקים ר"ל מי הוא הבינה ישפיע בספירות הנקראים שחקים הם נצח והוד, והבינה פועלת בחכמה העליונה וכל הפעולות באים בעטרה ר"ל שם נותן היסוד ציור העליונים. ונבלי שמים הם תמורות השמים, מי ישכיב ר"ל מי ישכיב ויסדר מקומם ר"ל הבינה הנקראת מי יסדר מקומם. ועוד אומר לך פי' מי ישכיב ר"ל מי יספר וימנה כוחות כוכבי שמים שהם מ"ח צורות נגד חמשים שערי בינה והשנים מהם נעלמו, ונבלי שמים הם ענני השמים הנמשלים לנודות, ומי יסדרם ר"ל אנה יחנו ואנה יריקו מימותיהם אם לא הבינה שהיא מסדרת. ודע והבן שכל הענינים כולם נמצאים מעלת העלות לכתר עליון ומכתר עליון לחכמה ומחכמה לבינה והבינה מסדרת איש איש על עבודתו א"כ חייבים אנו ליחד הכל אל הכתר:
ד"ה וראה והבן שהשחקים הם ז' וראה והבן שהשחקים הם ז' רקיעים מי הוא שיכול ליתן בהם מספר בהשיבך אותם אל הכתר ונבלי שמים מי ישכיב. דע והבן שכל מה שיתרחק מן הסבה הראשונה שהוא הכתר עליון הוא מתעבה עד העטרה שהיא ראש בעולם השפל. ולכן היא בתכלית העובי כלפי מה שלמעלה ממנה ולפי שהת"ת והעטרה שניהם נאצלו ממקום אחד וזכה הת"ת להסתכל בשכינה העליונה היא הבינה ואלו העטרה כביכול נתרחקה ולפיכך הארץ היתה תהו ובהו ומייללת ומבקשת לשוב לקדמותה לפיכך אמר ונבלי שמים מי ישכיב ר"ל מי ישקיט כענין ושכבתם ואין מחריד. בצקת עפר למוצק ר"ל כאשר יסדר את העפר להיות ניתק מגשמי השמים ולהתלבש בצורת עפר הוא עטרה ואמצעי ת"ת ורגבים ידובקו ר"ל העולם מאמצעי נברא כי כאשר נמצאת הת"ת והעטרה מיד הצדדין שהם גדולה גבורה נצח והוד ויסוד נדבקו בה. ובא וראה מה שנתעוררו חז"ל בפרק ע"ע במס' סוטה נמצא ראשו של ההרוג במקום אחד וגופו במקום אחר אחד אומר מוליכין
הגוף אצל הראש כי עקר ברייתו מן הראש היא העטרה הנתנה לראש פינה. ואחד אומר מוליכין הראש אצל הגוף שהלב בגוף עיקר ועקר ברייתו מן הלב היא הת"ת, והכוונה מאן דאמר מן הלב עיקר ברייתו והלב הוא הגוזר ומה לעבד לפני רבו, ומאן דאמר עקר ברייתו מן הראש הוא אומר ממה נפשך אחרי שהוא הפועל בעולם השפל והוא הרואה הטוב והרע כי גם הרע אליה הוא מן הפחד צריך לחלוק לה כבוד:
ד"ה התצוד ללביא טרף ר"ל כאשר המלך התצוד ללביא טרף ר"ל כאשר המלך צריך לאנשי החסד והרחמים לצורך הנהגת בני המלכות וגם צריך לאנשי גבורה ובעלי מלחמות ואכזריות וכל זה כדי לייסר הרשעים ובסדר הזה תיכון מלכותו כן בסדר הזה העליון צריך שהמלך היא הבינה המנהגת את העולם העליון ובגזירתו מנהגת העטרה עולם השפל, א"כ המלך הוא הבינה צריך למדת החסד והרחמים להיטיב לכל ההולכים בדרכי ציוויו הם העוסקים בתורה ורודפים אחר שרשה לעשות דרכיה כמשפטה. וכן צריך ג"כ למדת הדין ואכזריות ולמדת המות ועונשים לכל המורד במלכות המלך הם עמי הארץ המבטלים את התורה מחללי המילה מבשרם אשר הוא רומז בבן המלך הוא היסוד אוכלי בשר בניהם ובנותיהם ואביהם ואמותיהם ואחיהם ואחיותיהם ושאר כל קרוביהם ועליהם אינם חסים, ובשביל זה ארז"ל אסור להתלוות עמהם ממקום למקום כי לא יחוסו על אדם מק"ו אם על עצמם אינם חסים כ"ש על אחרים והם הנקראים מורדי המלכות. שהמלך חס על בריותיו
ומושיבם ומחליפם והם דוחים אותם. ירא עליהם השם וישפוט. וראה והבן בני כי כמו שיש בחוקי המלך שהוצאתו וצרכי ביתו מזומנים לו מבלי עמל וטורח ויש אוכלים על שולחנו מהם בביתו ומהם בבני עירו ומהם מבני כפרים ומהם משדות וכרמים ומהם מן הקנסות של עוברי דת המלך כן בחקת המלך העליון, ולפיכך ברא פני אדם ושבעים אומות ופני אריה וכל חיה טמאה וטהורה, ופני שור וכל בהמה ובהמה למינה, ופני נשר וכל מיני עופות טמאים טהורים, ויש מן הבהמות ומן העופות שהם ניזונים מן המזומן והוא היתר גמור, ויש מהם ניזונים מן הגזל כמו אריות ונמרים ודובים וזאבים וכיוצא בהם ואלו לא היו קונסין את עוברי דת המלך לא תיכון מלכותו. כן אלו לא היו החיות הטורפים את החייבים לא תתקיים מלכותו, ונתעוררו חז"ל בזה לומר אין החיה טורפת לאדם אלא א"כ נדמה לו כבהמה וזהו סר צילם מעליהם אז סר מורא השם מן המזיקים ולפיכך הופקר לכל. ומזה תבין שאין הטורף
מזיק אלא ברשות השם. וכמה בהמות וכמה חיות עוברים לפני הטורף ואינם ניזוקין כי צל ה' עליהם ומורה השם על הטורף והם לא נתחייבו להטרף כי זה דע לך באמת שכל מעשה בראשית מנח ואילך כולם עוברים בדין בני חלוף. וראה והבן כי יש מהם מתחלפות מצד אכילה ושתיה ויש מהם מתחלפות מצד תשמיש ולפיכך כל הנאכל מתחלף בדין בני חלוף. וזהו שאמר הקב"ה לאיוב התצוד ללביא טרף ר"ל התלך לצוד ציד חיה ועוף או בהמה או אדם שתביא ללביא טרף הראוי לו מצד האוכל ומצד הנטרף שיהיה האוכל ראוי לקחת דין מן הנטרף ושיהיה הנטרף חייב להטרף:
ד"ה וחית כפירים תמלא ר"ל מזון וחית כפירים תמלא ר"ל מזון הכפירים שהם התמורות התוכל לפרנסם בדין שיהיה האוכל והנאכל בדין אמיתי שלא יהיה האוכל פחות והנאכל מעולה ממנו ויוזק הנאכל מן האוכל, או שיהיה אוכל מעולה מן הנאכל ויוזק האוכל ונזקם נזק קשה התוכל להשוותם כי כל אלו בנתיב אמת וצדק הם ניזונים. כי ישוחו במעונות ר"ל יתחלפו מפני אד"ם אל פני ארי"ה, והנה הנפש ההוא של פני אד"ם ועכשיו שוכנות במעון אריה תדאג על משכנה הטוב ועל ביתה אשר נחרב ואשר נתגרשה הימנה אותה הנפש ישבו בסוכה למו ארב אולי יגיע לה שום תועלת מטרפות החיות ואכילתן, כי על ידי אכילה יגיע המעלה אל הנפש האוכלת והנאכלת שאם האכילה נקייה תשיג בדברים נקיים ויתעלה בהם ואם האכילה פחותה תרד ממעלתה ותשכון במדור פחות ממנה כן הדבר באוכל ונאכל. ומה שיגיע אל הבשר יגיע אל הנפש כי הבשר כלי הנפש והנפש כואבת ודואגת עליו. וזהו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ר"ל שואגים
למזון טהור וראוי וזהו לבקש מאל אכלם. ואם החיות והבהמות כך כ"ש וק"ו אדם שיש לו להזהר ולבקש רחמים שיבא מאל אכלם, אך הם אוכלים בלי בקשת רחמים והקב"ה פותח להם כפי רצונם וי לאוכלים אבל הנאכלים קב"ה אל אמונה ואין עול יתחלפו שניהם זה יתן פניו לבהמה והבהמה תתן פניה לאדם, ואחר שהזכיר פני ארי"ה וסדר מזונותיו בנתיב הראוי לו חזר והזכיר מן ענפי פני נשר ובכללו כל עוף ואמר:
ד"ה מי יכין לעורב צידו העורב הוא מי יכין לעורב צידו העורב הוא אכזרי שבאכזרים עד שאין בו רחמים כלל לפיכך כשמוליד בצים ויוצאים אפרוחים לבנים כשלג והוא שחור ואומר אין אלו בני וסר מעליהם ואינו יושב עליהם ואינו משים בדעתו לומר כי הבצים תחתי והאפרוחים שלי וכל זה מצד הרשע ואכזריות ומניחם, והקב"ה מזמין שצואת האפרוחים ההם חוזרים ליתושים ונכנסים לתוך פיהם של האפרוחים ומהם מתפרנסין. זהו שאמר נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו.