ספר הפליאה
קטע 51
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
יורדת, וזהו ברוך אתה ברוך כתר, אתה החכמה, והוא מלשון אתה ואם תחליפם בא"ת ב"ש הוא ש"ב והוא כי הוא מתחלף ב"ש והוא שב זהו שוב אל ארץ אבותיך ואטיבה עמך. א"ל ר' א"כ הר' של ויברך מה מורה א"ל תמלאהו ר"ש והוא ש"ר כי מאין הברכה באה לעולם משר על כולם. א"ל ר' ך' של ויברך מה מורה, א"ל הך' במ"ג והר"ש הוא אלף וז"ש משה החל רש כי ממנו נתברכו בני ויבושו אויביכם ונפלו לפניכם לחרב, ראה ף' פחד יצחק ך' מדת הדין הרפה הם המפילים האויבים:
ד"ה ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה, ר"ל אחר שבירך אותם אמרה להם הבינה הנ"ה עולה ס' הרומז בבינה, והבינה אמרה נתתי לכם לראותכם ולסדר אתכם לעשות כפי מעשה המקבלים, את כל ר"ל המדה הנקראת את ונקראת כל נתתי לכם הם ד"ו פרצופים, ומלת נתתי בין הנה ואת כל פונה לכאן ולכאן, עשב זורע זרע ר"ל כל ספירה זורע זרע המקבלת שפע מלמעלה אשר הוא הכת"ר על פני כל הארץ ר"ל כל ספירה וספירה המקבלת שפע מאשר על פני כל הארץ ישפיעו ואת כל העץ הם הו' ומשך הו' והעטרה. אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה, ר"ל אשר הוא כ"ע בו פרי עץ ור"ל בו' שהוא תפארת פרי העץ היא העטרה שהוא העץ לכם יהיה לאכלה כל כחם יהיה לאכלה ולהאכיל העולם. א"ל ר' מאי ויאמר אלהים, א"ל אלהים הוא דין ויאמר רחמים. ומלת עשב מה מורה, א"ל בזמן שהעולם מתוקן כל העשב שהם הספירות משפיעים
שפע שיורד עליו וזהו זורע זרע, ואם לאו יתהפך עשב שבע, ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם. ומהו זורע זרע, א"ל משפיע שפע שיורד עליו ואין לו כח לשנות. א"ל ולמה ננקד הז' של זורע בחולם והוא חסר ו', א"ל בני הז' מורה כל שבעה ימים עליונים ולמה יתמלא בו' שהרי נכלל בז' וננקד בחולם לומר לך שהשפעתם מן החולם הוא הכתר. א"ל ר' ז' רומז בז' ימים, ר"ע של זרע מהו, א"ל בני ראה נקודם ב' נקודות וקו א' שכל א' רע לחבירו, א"ל ר' ואין לו הכרח וכך תאמר רע כמו רע, א"ל בני השם יחייך החייתני בשאלה זאת, כך אמר לי אבי ז"ל, דע לך בני שגם המדה נקראת רע שבה רע והנה הרעים והטובים ריעים ואהובים. ומלת אשר מה מורה, א"ל אשר הוא הכתר והוא על פני כולם נקראים פני כל הארץ, הפנים העליונים הם פנים של יסוד ועטרה והפנים יש להם שתי כוונות פנים עליונים ופנים תחתונים. ואת כל העץ למה נכתב בו' א"ל בני הרי חתן וכלה ושושבין, מ"מ נכנס השושבין
בין החתן וכלה חברם קב"ה במלת וא"ת, ו' חת"ן, את כלה, א"ל ר' ואל יכניס השושבין שהוא כל באמצע ויחסר הו' של ואת, א"ל אין לשנות סדר האצילות. א"ל ר' בכולם אתה בקי כי חננך השם כי שמא תדע לומר גם ה' העץ למה נכתב, א"ל אוי לשכלך הקשה והרע ואוי לשאלותיך המכוערים, א"ל הבנים בחופתם והאם בחוץ חלילה וחלילה להיות כזה לכן הה' מן העץ הוא ה' ראשון שבשם בן ד', א"ל ד' זה הייתי מקוה לומר לי ואני איני רשאי לומר לך אוי לתשובתך מ"מ היש חופה שהבנים והאם ביחד והאב בחוץ, א"ל עינים לך ולא תראה שפיל לסיפא דקרא אשר בו פרי עץ ר"ל אשר הוא הכתר כלל בו' פרי ה' עץ בב' שהוא חכמת אלהים והוא אב, וכך הוא הכוונה בב"ו בו פרי עץ ונסמוך הו' בב' ואמר בו' כמו שנסמוך הה' בעץ כי למעלה אמר העץ האם עם בנה וכאן אמר עץ בלא ה' בעבור שאמר בו' שהאם עם בנה. א"ל ולמה שנה מלמעלה אמר זרע הז' בסגול וכאן אמר זרע הז' בקמץ, א"ל למעלה רומז בעשב
הם ז' ימים עליונים שכלם נכללים במלת עשב שהוא מתהפך שבע, וננקד הז' בסגול לומר לך שהשבעה מקבלים מסגול העליון הם כתר חכמה בינה, אבל זרע אחרון מדבר בחתן ושושבין וכלה והאב והאם עמהם נעלמים ומקבלים מחסד עולים דרך הו' ומשך הו' בעטרה ונקמץ הז' לומר לך שגם העטרה קומצת מקמיצת הכהן. א"ל ר' אם הכתוב מדבר בג' אחרונים והז' של זרע מורה ז' ספירות מה תאמר בזה, א"ל בני קמיצת הכהן יורד מאמצע דרך הווי"ן ומן הנצחים דרך הצדדים והנה ז' עם זרועות, א"ל א"כ מהו לכם יהיה, א"ל לכם הרי כאן שתי סודות לומר הבינה אמר לספירה שלמעלה מד"ו פרצופים לכם יהיה הד"ו הפרצופים לקבל השפעתכם ואמר לד"ו פרצופים שהם למעלה מכם לכם יהיה השפעתם אם לטוב ואם לרע. א"ל ר' א"כ מהו מלת יהיה, א"ל בני כל מקום שמזכיר הז' צריך להזכיר גם הג' רוחניים וזהו יהיה בגימ' כח"ב ר"ל ר"ת כתר חכמה בינה. א"ל ר' לאכל מבעיא ליה מאי לאכלה, נחסר הו'
מהחולם ונתוסף ה' לרמוז בדבר שהוא ה' אחרון שבשם בן ד', א"ל בני דע לך כי מלת לאכלה שב באחרונה ובעבור שהיא אוכלת מהפחד זולת הו' ע"כ נחסר הו' ונתוסף ה' לרמוז בדבר שהוא ה' אחרון, א"ל ולמה אתנח במלת זרע, א"ל בני כאן הרמיז לנו אחר טרדת הגלות זמן מנוחה מהגלות ותתהפך הוא א"ת ח"ן. א"ל ר' ויאמר אלהים למה א' באמצע והוא נעלם ולא די לומר וימר, א"ל בני קחהו לעצמו בלא א' מהו וימר שניהם לרעה ואמור יורם שניהם לטובה. א"ל מי כתוב יורם אלהים ויאמר כתיב, א"ל בכל מקום יאמר יורם ואל יאמר וימר והא' לא יכנוס באמצע, א"ל קחם ברבועם ו' פעמים ו' הוא ל"ו י' פעמים י' ק' הם קול הסר ו' הוא ק"ל הוא סיני, מי הוא הממלא את הק"ל להיות בו' מלא, א"ל הא', א"ל ע"כ אחר הו' א'. א"ל ר' ולמה נעלם א"ל אע"פ שהקול מלא אינה משגת הא', א"ל ר' בזה אתה פוטרני, א"ל א"כ שמע בני דע לך כי הא' בין ו"י למ"ר שהפחד הוא ו"י והעטרה הוא מ"ר
ואלולי שא' מפסיק ביניהם העולם היה חרוב, א"ל אחר שהא' נעלם יעלם בכל מקום ולמה בניקודים אחרים נהגה, א"ל בני המקום שננקד נהגה במקום שלא ננקד לא נהגה, וכאן היה נקוד בחולם וא' בלי נקוד ונכנס באמצע להרמיז: ד"ה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ויהי כן ראה בני והבן מה רומז חית הארץ כאן קבלת הס"ם ר"ל הו' ולכל שהם הו' ומשך הו' המחיה את הארץ היא העטרה ולכל עוף השמים ולכל רומז בו' ומשך הו' המקבלים, עוף השמים הם הזרועות ולכל רומש על הארץ ולכל הו' ומשך הו' הבא להם מן הפחד לבד הכל עילתנו, אשר בו נפש חיה אשר הוא הכתר שהסמיך הו' בחכמה וזהו בו', ואימתי הוא בחכמה כשהוא חי עם האלף והוא אמת זהו אשר בו נפש חיה. את כל ירק עשב לאכלה ר"ל אתם הד"ו פרצופים ירק עשב ג"כ לאכלה. והוא מלשון ירקרק או אדמדם שב, ואמר ויהי כן אע"פ שקבלו
חושך ואפילה קב"ה הוא הבינה יעלם באביהם זהו ויהי ו"י עם ה' ה' עם היד ולכן הכ' של כן ברפה ושניהם כאחת הכ' והן' ד"ו פרצופים, א"ל ר' תמיה אני על הפסוק הזה יותר מכולם ותניחני לשאול עליו כל מה שקשה לי ואל תכלימני כי לא אתבייש מכלימתך שלא הביישן למד, א"ל בני ומתלמידי יותר מכולם כמדומה לך שאני כועס עליך למנוע אותך מלשאול חלילה לי מעשות זאת לכנוס בקללה מונע בר יקבוהו לאום, א"ל א"כ ברוך תהיה, למעלה אמר חיה הרומשת וכאן לא אמר חיה אבל אמר רמש, ועוד רומש בו' הרמשת בלא ו', א"ל כאן שתי סודות הרמשת מלשון רמשא והוא חשך ואמר חיה לומר שגם הרמשא הוא הפחד מתמלא ברחמים ושב לחיה ולכן נחסר הו' לומר לך שאין לו ו' עם הרמשא שזה למעלה וזה למטה. ולמטה אמר רומש בו' ולא אמר חיה לומר לך שגם הו' שב לרמשא וזה וזה על הארץ. א"ל א"כ למה שינה ולמעלה אמר עשב בלא ירק וכאן אמר עשב וירק, א"ל בני כל עשב שהם
השבע בירק ר"ל בדין כענין העניים והאביונים מבקשים מים ואין, פעמים הן עש"ב ע"ב שמות וש' באמצע כולם ברחמי"ם בגימ' ש'. א"ל ר' ומה בין ירק לעשב האי ירוק והאי ירוק א"ל לא, האי ירוק והאי כרכום והנה אסתר ירקרקת היתה ואיך תוכיח שזה דין וזה רחמים, א"ל ע' ביסוד וש' בבינה ב' בחכמה י' בחכמה ר' ביסוד ק' בבינה והיינו הך, א"ל א"כ מה יהיה, א"ל אתה יודע, א"ל בני אמת אני יודע שאם תהפכהו הוא ריק, ריק מרחמים. א"ל ואימא ריק מדין, א"ל והא כתיב ואביה ירק ירוק בפניה והנה מרים מצורעת, א"ל ר' ולכל קרי ולכל כתיב, א"ל הו' הוא בראש או באמצע, א"ל ר' את כל אין לו ו' באמצע, א"ל ההוא כל ביסוד לבדו ואין צריך להכניס שם ו', א"ל הראית דבר גדול ולכל רומש ולכל יש לו פסיק, א"ל רומש על הארץ אתה רואה והם עומדים ונפסקים, א"ל א"כ למה נטעם בשופר ישר, א"ל בני רואים הארץ כרמשא ורוצים לרוץ להשלים המלוכה עם רעותיהם שהם ו' כתרים והיא
בכללם והבינה מפסקת זהו פסיק על שרבה רעת האדם ולכן שופר ישר במלת רומש כי אלו נפסקו ורמשא ממהר על הארץ: ד"ה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. כאן רמז לנו שתחלה היתה הבנין שלמעלה בהויותה עליונים למעלה ותחתונים למטה כחות הטהרה יונקים בפנים מן המוח העליון הוא כתר וכחות הטומאה בחוץ וזהו עליונים למעלה ותחתונים למטה. כל אשר עשה כענין אני ה' עושה כל, ואין הכוונה שה' עושה כל אבל הוא מאמר העטרה הנקראת אני ואומר אני ה' שהוא תפארת עושה היסוד הנקרא כ"ל, וכן כל אשר עשה ר"ל כל שהוא היסוד אשר שהוא הכתר עשה ר"ל בגזירתו כל להיות בין האיש ובין האשה. והנה טוב מאד ר"ל והנה היא הבינה משפיע ביסוד, טוב על ידי הו' זהו ו' והנה הוא שנאמר טוב ה' לכל, טוב שליח ה' שהיא הבינה, לכל שהוא היסוד וזהו אמרו צדיק כי טוב, א"ל הרבה אתה נזהר מהו מאוד, א"ל שב וכלל הכל במלת מאד כי מאד הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א זהו נעוץ
סופן בתחילתן. ויהי ערב ויהי בוקר, יהי אין כתיב אלא ויהי, אלא מכאן שסדר זמנים היה קודם לכן וזה בונה עולמות ומחריבן החורבן הוא אלף שנים שמיטה והבנין שיתא אלפי שני הוי עלמא דין הניין לי ודין לא הניין לי ושיתף יום הששי לפי שהעה"ז נברא בה' לפיכך אומר הששי כאדם שמלא כוס א' ירוק ואח"כ חתמו בחותמו ירוק:
ד"ה וראה והבן שזהו השלמת מעשה וראה והבן שזהו השלמת מעשה בראשית שכלו נרמז ביהו"ה לפיכך חתום באות ה' שהוא סוף יהו"ה זהו יום הששי, ומיד ויכלו השמים שהוא הוי"ה. א"ל ר' הששי מה מורה, א"ל בני ש' עם ה' ש' עם י'. א"ל באר לי, א"ל בני הש' הוא ברחמים ועולה בי' היא חכמת אלהים ויורד בה' היא העטרה, א"ל יכנוס ש' אחד בין ה' לי' ונלמד כל דבר, א"ל בני הש' הסמוך לי' לומר שהי' חכמת אלהים הנקרא י"ש וזהו הש' עם י' י"ש. ועוד הששי מלאהו ה"ה שי"ן שי"ן יו"ד והיא עולה תש"ן עורה למה תשן ה'. א"ל ר' מי הוא המעיר, א"ל כת"ר שכן השש"י עם נעלם ה' עולה כת"ר, א"ל ר' אבל אני שמעתי כי בלעם הרשע כיון לקלל את ישראל באותיות אלו שכן השש"י עולה במספר קטן א"י ע"ה ורצה להכניס ולא מצא מקום. א"ל מהו ערב, א"ל תהפכהו והוא בר"ע זהו פן אראה ברע אשר ימצא את אבי. א"ל ר' אלו הו' ימים מה הם ומאין יצאו ונעשו ימים, א"ל הם נקראים ארזי הלבנון אשר נטע ר"ל אשר נטען ומהו
לבנון זה מקל לבנה הוא חסד עולם, ולבנון עצמו מהיכן יצא מבראשית הוא חכמת אלהים כי הוא נקרא ראשית, והימים נקראים נטיעות כענין קוצץ בנטיעות. א"ל חייב המלוה בתורה דוגמתה למעלה אין, א"ל בני כל המדות כולם הם הספירות לוות זו מזו החכמה לווה מבינה ובינה מחכמה, א"ל ר' עולם הפוך אני רואה הבינה מחכמה שפיר אבל החכמה מהבינה מה לווה, א"ל בני לחכמה אמר אחותי אתה ומודע לבינה תקרא, החסד לוה מן הצדקה והוא התפארת, והצדקה לוה מחסד שנאמר רודף צדקה וחסד, השמים לוים מן הארץ, והארץ לוה מן השמים, וכל זה מן המניקים שצריכין להניק והיונקים צריכין לינק, א"ל ר' אמור לי מאי טיבו של פסוק זה, א"ל בני וירא אלהים וכו' יש לו נ' אותיות להרמיז בחמשים שערי בינה כי השלימה הבנין כולה, א"ל מה שמה י', א"ל י"ה שמה, א"ל מנלך, א"ל ליתן חלק מחמשים שערי בינה לט"ו תיבות שהם י"ה. וראה והבן שהפסוק הזה יש לו י"ה תיבות, א"ל ר' והלא
גם העטרה נקראת י"ה, א"ל זהו הששי שהוא י"ה וזהו בה' בראם: ד"ה ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אחר שסיפר סדר הבריאה והמעשה שב ואמר כי השלמת מעשה בראשית הוא שם וה"ו. א"ל ר' ויכלו מה מורה, א"ל מלא הו' הוא אחד נשלם היחוד, א"ל ר' היחוד מהו, א"ל קחנו בכללו הוא אהי"ה שכלל הו' עולה אהי"ה, ועוד תחליף הו' והוא פ"ו ו"פ בא"ת ב"ש ופ"ו הוא אלהים, מאהי"ה ועד האלהים הוא היחוד עד ועד בכלל, א"ל ר' יש אלהים לאלהים הוא שנאמר אלהי האלהים איזה אלהים הוא משלים היחוד. א"ל בני תמלא פ"ו פ"ה ו"ו הנעלמים עולה ה"ו ועולים א"י ר"ל מא' ועד הי' הוא היחוד ועד בכלל, א"ל ר' מה מורה הי', א"ל קח כללה הוא נ"ה הוא הבינה יוצר העולם, ואם תמלאהו יו"ד הוא כ"ף וכ"ף הוא קוף והק' הוא יהו"ה ויהו"ה הוא אדם שזהו הבינה האצילה האדם. ושמעתי בני ענין אחד שהתנא מהפך הקו"ף בלשון פו"ק והיה אומר פו"ק, ואמור ליה לאבא מאחר שעשיתו
קודש תעשה חול והיה מרמז לו שהוא סוף יהו"ה ברבוע והוא קדש ושבת הוא ואין להקל עליו, וכדי להעלימו אמר בלשון רפה כלומר צא ואמור לו והוא יבין שהקודש הוא פו"ק הוא קו"ף ויבין ולא יקל. ראה והבן עד היכן העמיקו לדבר ברמיזה ואתה אינך משים דעת ונפש לדעת בדבור ראשון וברמז א"ל ר' השם חננך ולי לא חנני. א"ל ר' והכ' מה מורה, א"ל בני חבר הכ' בא"ת ב"ש והוא ל' וזהו כי כל בשמים ובארץ הקב"ה הוא הבינה שמו סמוך לארץ להאיר עליה זהו המאיר לארץ. ועוד כ' פנים ואחור שלו הרי נ' צרף הכ' עמהם והם ע' שבעים שרים המתפרנסין מאור הארץ שכל הוא היסוד מאיר עליה. א"ל רבי והל' מה מורה, א"ל בני ראיתי שעל כל פנים הל' פונה גם הוא פנים ואחור ולקח הכ' מצד אחד ומ' מצד אחד ונתחבר עמם ועלו בצ' היא הבינה אם הבנים, הראית בני שכולם נסרכים אחרי אמם. א"ל רבי הו' מה מורה א"ל בני הו' משך הו' הנמשך אחר הל'. א"ל ר' ולמה נחסר הו' ובא בג'
נקודות מעוקמים הנקרא שור"ק א"ל ג' ווי"ן במלה אחת מה צורך, א"ל ר' אמצא לך תיבה עם ג' ווי"ן א"ל בני לכשיבקע הנוד. ודע והבן ויכלו בגימטריא ע"ב הרי כאן ע"ב שמות הקודש של "ויסע "ויבא "ויט שכל פסוק מהם יש לו ע"ב אותיות ומצטרפים ויוצאים ע"ב שמות כל שם בג' אותיות ובמקומם אבארם בעזרת השם. א"ל ר' מהו לשון ויכלו א"ל בני לשון כלה הכלולה מן הכל והנה גם הבינה נקראת כלה כי כל"ה עולה ה"ן, וה"ן רומז בבינה הכל על שם הכלה כי כלה והחתן עמהם ע"כ בואו ונצא לקראת כלה מלכתא על שניהם אומר, ועוד בני לא ידעתי ויכלו הו' בו' קצוות ונרמזו בלשון ויכולו לשון כלים כי הם כלים אל הבינה יוצר בראשית. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה א"ל ר' קודם כל דבר אמור זה מהו ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו בר מינן ומכל עמו ישראל ביום השביעי כלה מלאכתו ח"ו ואל תשיב לי שהקב"ה בין השמשות
השלים ויודע ואין ספק לפניו א"כ למה קרא בין השמשות שביעי, יקראהו ששי ונוכל לומר יאמר בפירוש ויכל אלהים בבין השמשות מלאכתו. א"ל בני העוד לך דברים, אמר לו עתה התחלתי ודעהו, אמר לו אם כן תשלים דברך. א"ל ר' קמא קמא דמטא קמייהו אייתי אמור לי זה ועוד כי שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. אמר לו בני דע לך שמלת ויכל אינו מלשון השלמה רק הוא לשון חמדה ותרגום ירושלמי וחמיד, והכוונה וחמיד אלהים הוא הבינה את יום השביעי, א"ל יישר כחך ר' וכי לא ידע הקב"ה לכתוב וחמיד במקום ויכל ותרגום ירושלמי הוא יונתן בן עוזיאל אשר נזדעזע א"י ת' פרסה על ת' פרסה מפני שרצה לגלות את הקץ, הקץ ידע וא"א שלא ידע מלת וחמיד למה אמרו בלשון ויכל וזה אמור לי מנ"ל כל זה למה שינה, א"ל בני נבהלתי מדברך ואל תבהילני כי אין הדבר רק הבינה זימנה חמש קרואים כענין ויקרא אלהים לאור יום וזימנה החתן עמהם מה חסר משם כלה הוי אומר ויכל אלהים
ביום השביעי ור"ל השביעי זימנה אלהים כלה. א"ל ר' כמדומה לך שמהרה אתפייס בדברי דיחוי, הנהיה כדבר הגדול הזה הקב"ה זימן לחתן את יום השביעי לקרוא כלה א"כ דהכי הוא יאמר ויכל אלהים יום השביעי אבל עתה שומע אני שכלה מלאכתו ביום ממש, א"ל בני ויכל קרי ביה כלל ור"ל כלל אלהים ביום שהוא קו האמצעי כל הז' ימים עליונים. א"ל שומו שמים על זאת יאמר כלל אלהים ביום השביעי מהו לשון ויכל ומאי ביום השביעי. א"ל בני פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגעתי בזקן אחד והוא אליהו ז"ל ואמרתי לו במאי קא עסיק קב"ה ואמר דין ומשפט אירע במתיבתא דרקיע בפסוק ויכל אלהים, א"ל אדוני ומה אמרו שם, א"ל מקוים תשובתך ואמרתי לו מה אני להשיב במתיבתא דרקיע ולא רציתי והפציר בי ואמרתי ויהי ערב ויהי בקר יום הששי זהו שתא אלפי שני הוי עלמא, ויכל אלהים את אלף השביעי מלאכתו אשר עשה העולם העליון מתנהג שלא נהג באלף השביעי כי כל אותו אלף השביעי אין
שטן ואין פגע רע וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ואמר לי כך הוא, א"ל ברוך טעמך. מ"מ מהו וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, א"ל וישבות השביעי שהיא הכלה ביום