ספר הפליאה
קטע 52
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
להיות שובתת ביום שהוא החתן מכל מלאכתו שהיא היתה מוציא מלאכת הכלה מכח אל הפועל, אשר עשה להיותה עושה מלאכתו וביום השביעי שובתת. א"ל למען קדוש ישראל אמור לי השבת מה מורה מנוחה, א"כ ינוחו הכל בכל שבת ושבת היכן שימצא השמש בליל שבת ינוח וכן הירח וכן עופות השמים ודגי הים וכל הנמצא ביבשה וכן ישראל היכן שימצא בבין השמשות ינוחו ולא יזוזו ממקומם. א"ל אע"פ שהכלה עם הכל וכל הפגעים תמו משם ביום השבת מ"מ השמיטה קשה שאין לה מנוחה פועלת כי היא השמטה של עכשיו, ובין השמשות של שתא אלפי שני הוי עלמא ינוחו כולם כאשר אמרת, מ"מ ישראל הקדושים מחוייבים לעשות כמשפט הד"ו פרצופים ואפי' הכי עמהם היצר, א"ל ר' עתה נתיישבה דעתי. א"ל מלת מלאכתו למה נכנס הא' באמצע והוא נעלם והת' בדגש, א"ל בני אלולי הת' של מלאכתו שהוא רומז בגבורה והיא בדגש ורוצה לשלוח אש בכלה ללחוך המים וא' גוזר ומתיש כחו וזה מל"א, והכ' ברפה והגבורה
שהוא הת' בדגש כי לא תהו בראה לשבת יצרה, א"ל ר' ומה תעשה בו' של אחריו, א"ל בני ולכן סמוך לו אשר. וראה והבן שבכל מקום שאומר מלאכתו אחריו אשר, א"ל ולמה נכנס הו' באמצע, א"ל שלא יהיה הדין לבדו ויחרב העולם. א"ל הנה אשר סמוך לת' ויחסר הו' א"ל א"כ לא יפעול כלל. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות אלהים שהיא הבינה ברכה את העטרה שהיא יום השביעי ועשאה ברכה כי היא מקבלת מהברכה העליונה וקראוהו ברכת ה' וזהו ברכת ה' היא תעשיר כי היא השופעת לעולם כענין הרוצה שיעשיר יצפין שנאמר מצפון זהב יאתה וכתיב בשמאלה עושר וכבוד. א"ל מהו יום השביעי א"ל הוא אלף השביעי ממש, זהו ויקדש אותו כי כל אותו אלף השביעי שהוא קצה השביעי יהיה קודש ואין שטן ואין פגע רע ואין יצר הרע וזהו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם שהעטרות להם סביב מן האור הבהיר, זהו יתמו חטאים מן הארץ שיתבטל היצר הרע זהו
ויברך ויקדש. א"ל ר' אחרי שברכו פשיטא דקדוש הוא שכל דבר מבורך מקודש הוא ומאי ויקדש אותו, א"ל במאי ברכה בקדוש ויקדש אותו שקדש יום השביעי וזימנו לת"ת ישראל וכל כוחות החיצונים אין להם יניקה ממנו וזהו האיש מקדש מזמן לעצמו, וזהו שהאשה אסורה לכל וכן ההקדש. א"ל אם היא הקדש והיא לבעלה לבד אל יהנה ממנה אדם כלל לא מפתה ולא משום המלאכה הבאה מכחה, א"ל במה קדשה בביאה בביאה נאסרה, הלא תראה המקדש עבדו אסור בהנאה והמקדש ידי עבדו אסור בהנאה. א"ל ר' במה קדשה בכסף ומהו כסף ברכה וזהו ויברך אותו, א"ל למה התירו ב"ה לקדש בפרוטה בשלמא התנא דקתני בכסף שפיר היינו ברכה וב"ש לא שנו אלא בכסף ובשוה כסף ובדבריהם לא הזכירו הפך הכסף הוא הפרוטה, וכתיב שמיכם כברזל וארצכם כנחושה ואין הנחושת ברכה, א"ל תשלים דבריך כי לא אענה לך עד שתשלים, א"ל ואם ב"ש חריפים וב"ה רבים והחריפים אומרים האמת משום אחרי רבים להטות נניח את
האמת ונבא אל השקר, וגם הקב"ה האיך גזר אחרי רבים להטות אם המעוטים אומרים האמת אטה לדבריהם, וא"ת לא אפשר זה יוכיח ב"ש נראים דבריהם וב"ה כל דבריהם סתירה והריסה, בעי האיש לברכה בכסף שהוא ברכה והם אומרים אף בפרוטה שהיא מצד קללה, ולדבריהם כשם שהפרוטה אין לו לעשות לדברי התנא שאומר כסף ג"כ חליפין יקנו השתא עיר אחד ועולם אחד תקנה, אשה אחת לא תקנה. א"ל השלמת א"ל השלמתי פה ובמקומו אאריך בע"ה, א"ל דיה לצרה בשעתה, א"ל הכלה היא פרוטה והפרוטה היא כלולה בכח יהו"ה המתחלף בא"ת ב"ש מצפ"ץ ומצפ"ץ עולה פרוטה, ראה עתה בני שהפרוטה שהיא אדום נכנס בפועל יהו"ה להתלבן מאדמימותו וע"כ הדבר שהיא רומז בדוגמה נקנית, וקב"ה אינו מביא תקלה וטעות ברבים נגד המיעוטים שהשכינה עם רבים ואפילו כי המעוטים הם חריפים יותר מקלקלים במדתם שכל חריף אין לו מנוחה, וע"כ יצאה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל, ועל שאינו נקנית בחליפין כי
הוא דין כי הפרוטה נקנית למצפ"ץ ואז החליפין מתבטלים כי אתנהו בפחות משוה פרוטה שבני אדם נמסרים לדומה ומחליפין לפחות משוה פרוטה הם השקצים והרמשים הנדרסים באשפה ואין להם שוה פרוטה ר"ל אין להם רחמים כלל, ובזמן שהיא נקנית לבעלה ר"ל זה הדין מתבטל וא"כ איך תקנה בחליפין ואם קונין בעלמא כבר יש להם דין קנין בעלמא ג"כ, והשמר לך שלא תפרכס כי אין נופל דבר ודעהו, ועוד במקומו אבאר די בעז"ה. א"ל אף אם תזהירני אין לי פה לדבר ולא מצח להרים ראשי ועל שהזיווג בשבת בני ע"כ עונות ת"ח מערב שבת לערב שבת, וגם ת"ח העוסק בתורה כבן עזאי זה הוא עונה שלו ואין צריך לעונה אחרת ולא כעמי הארצות שנמסרו ביד היצר בשלשלאות של ברזל ואינם זזים מרצונם אך שומעים בקולו ונמצאים אצל נשותיהן כתרנגולים ומטמאים עצמם ורואים באותו מקום וגם נושקים תמק לשונם בפיהם ועיניהם בחוריהם. א"ל ר' מהו אשר ברא אלהים לעשות א"ל אשר האציל, אלהים
היא הבינה, לעשות העולם העליון ולגזור על התחתון. א"ל ר' מהו אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג אמר לה הקדוש ברוך הוא כנסת ישראל תהא בת זוגך. איזה שבת, א"ל בני ח"ת ט"ת שרומזים ביסוד שהח' והט' רומזים אליו, וכשראהו שהנעלם שלו הוא ת' ות' העולים שנים שנים כענין שנאמר שנים שנים באו אל נח אל התיבה הוא היסוד הוא השבת, אמרה לפני הקב"ה לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג, א"ל הקב"ה היא הבינה כנסת ישראל תהא בת זוגך היא העטרה והיתה מלאה במלואו היסוד ברחמים, א"ל הקב"ה לכי ומעטי את עצמך לקבל מן היסוד, א"ל והלא אמרת שבת הוא לשון נקבה, א"ל גם היסוד נקרא שבת שהיא יסוד הנפשות וקודם מיעוט הלבנה שהיו משתמשים בכתר א' ולא היה בת זוג לשבת הוא היסוד לקבל הויותו כשאר הויות עד שנתמעטה הירח ואז נתן כ"י לבת זוג היא העטרה כענין איש באחיו ידובקו כמער איש ולויות כאיש המעורה בלויה שלו, אז אמרה
העטרה לכולם נתת זוג ולי לא נתת לקבל ממני, ואז אמר הקב"ה כנסת ישראל הגשמי תהא בת זוגך ותהיה שר ונגיד עליהם, וכשעמדו ישראל בהר סיני א"ל הב"ה הוו זכורים לאותו דבור שאמרתי ליסוד כ"י תהא בת זוגך ותהיה שר ונגיד עליהם ולכנסת ישראל אמרתי כ"י הגשמי תהא בת זוגך לכן זכור את יום השבת לקדשו הוא היסוד שהוא זכר וכנסת ישראל היא נקבה ובעבור כי השבת יסוד הנפשות ע"כ ארז"ל נפש יתירה בשבת זהו שבת וינפש, מהו וינפש מלמד שיום השביעי מקום כל הנפשות כולם שנאמר שבת וינפש. ודע כי ששת ימי בראשית פעלו ששה מדות הנזכרים כל פעולותיהם והוציאו מן הכח אל הפועל עד בין השמשות של הכנסת יום השביעי ומשנכנס יום השביעי שבתו כולם, וזו היא שביתת העולם ממלאכה ונתן לו מנוחה לכן נקרא יום השביעי שבת:
ד"ה וראה והבן שכל מדה גורמת שביתה וראה והבן שכל מדה גורמת שביתה לאשר לפניה כי אחר שהאצילה שבתה השניה לראשונה וג' לשניה וכן כולם עד יום השביעי שהוא שבת, א"ל ר' איך הוא הדבר שהשניה גורמת שביתה לראשונה, א"ל בהשלימה הראשונה פעולתה שנימנית עליה להוציא מן הכח אל הפועל כשהוציא כח הגנוז לפועל שבתה, ואין אחרי פעולת הו' ימים אלו פעולה שלא היתה גנוזה בהם ועומדת בכח מן היום הא' עד בא זמן להתגלות לעולם בפועל, וזהו שארז"ל ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה כי הכל נגזר מו' ימי בראשית זהו שכתוב אתה עשית את השמים ואת הארץ לא יפלא ממך דבר, ר"ל כי מעת עשיית השמים והארץ לא יפלא ממך דבר ובבוא הדבר אינה רק גילוי ממה שהיה, זהו אשר ברא אלהים לעשות כלומר השלמת הבנין לעשות פרי בבוא זמנו להתגלות בפועל לפי שאין כל חדש תחת השמש רק שפע הברכות הבא מן מקור חיים ומן המעיין המברך את כל הספירות בכל זמן ובכל רגע, שאלו היה פוסק לא היה
העולם מתקיים זהו ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וטובו הוא משך הברכות שהוא מדת טובו הבא מאין סוף באין הפסק. א"ל אחר שנאמר ב' פעמים עשה עשה נאמר חד למה שעשה בפועל וחד למה שעתיד לצאת בפועל בבא זמנו ומלת לעשות גם הוא מיותר, א"ל בני אמת אמרת עשה עשה לעשות כתיב חד למה שעשה בפועל וחד למה שהוא בכח לצאת בבא זמנו אל הפועל לעשות שביתה באלף הז'. וראה והבן שביום ב' נאצלה הפחד וביום ה' נאצל ההוד ושניהם דין ולכן מתענין בב' וה' מ"מ אין להתחיל את התענית מיום ה' כי מגדלו בדין ומחזיקו כפי מדתו לפיכך מתחילין בשני כפי סדר האצילות:
ד"ה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וראה עתה והבן כי אחר שהשלים המעשה באלה השלים לך סדר הענינים איך היו כענין שתשמע אלה רומז לזרועות עולם, ותולדת השמים הוא הת"ת, והארץ הוא העטרה כל תולדתיהם מאלה, אלא שהשמים מפחד שיצחק הוליד את יעקב, והעטרה מכח הת"ת ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה בה' בראם ר"ל הפחד נאחז מה' הוא הבינה והחסד נאחז מי' הוא החכמה, וכן הדבר בד"ו פרצופים הת"ת מן הי' והעטרה מן הה' זהו יצר טוב ויצר הרע וזהו בהבראם אלא שנעלם הה' ביום עשות הוא הת"ת הנקרא ביום שתולדות השמים והארץ נקראים גם הזרועות ובאים ביום כי הקב"ה רצה לברוא את העולם בחסד ולא היה העולם מתקיים כי היה היצר לכן לא היה בחסד, רצה להבראות בדין לא היה מתקיים כי מי יכבה האש הגדולה שיתף זה עם זה זהו ביום וכתיב אחריו ה' אלהים שהם הזרועות והשפעתם ביום, ואמר ארץ ושמים שהם הד"ו פרצופים ולעולם
ארץ בה' ושמים בי' כי בי"ה ה' צור עולמים עוה"ז היא העטרה עוה"ב היא היסוד והנה זה בה' וזה בי'. א"ל בטוח אני שתצטרך למודעי, א"ל בטוח אני שתאלם ותשתוק כאבן דומם, א"ל ר' נראה דבר מי יקום. אלה אמרת לי שהוא מורה דין ואינו כן חדא שלש אותיות אלה מורה רחמים א' בכתר ל' בת"ת ה' בעטרה. ואין בעולם כמוהו, ועוד נקוד בשש נקודות הנה הבנין בשלימות שגם העטרה כלולה ואם תעלם בחשבון הוא עולה ל"ו זהו זה ה' קוינו ל"ו. א"ל בני אומר לך קושט דברי אמת כי ישראל העלהו במ"ק והוציא הפחד מכלל העשר ספירות ונשאר ט', תמלא אלף למ"ד ה"ה ועולה קצ"ה ולקחו לעצמו הקצה האחרון מדה האחרונה, החליפה בא"ת ב"ש ומצאו תכ"ץ והנה הת' בגבורה והכ' ברפה והצ' בבינה שורש הדין, והם בחרו בגבורה והניחו כל דבר ותפשו אלה אלהיך ישראל, ואע"פ שמלת אלה רומז לכאן ולכאן מרדו באותיות הנראים ורדפו אחר הקושי והרעה וא"כ אלה הוא מלשון ליאות וזהו שנקראה
לאה באותיות אלה ואם תהפכהו הוא אהל וכבודה בת מלך פנימה והנה אשה באוהל. א"ל תולדות מלא בב' ווי"ן ות' הראשון בדגש והשני ברפה מה הם השינוים האלה, א"ל בני אחר שאתה מפצירני אומר לך הכוונה תולדות אלה שהם הזרועות הם השמים והארץ חכמה ובינה ונתמלא בב' ווי"ן הנמשכים אחר הזרועות וה' דגושה ות' רפה לומר לך שהקשה והרפה מהשמים וארץ בכח, ואמר השמים בה' והארץ בו' והנה נאחז הבן באם והבת באב ואחר זה בה' בראם הד"ו פרצופים, א"ל ולמה ה' בהבראם ה' קטן, א"ל להרמיז בקטנה, א"ל מבראשית עד הנה לא הזכיר ה' ומהו הענין זה בכל מקום שאמר ויאמר אלהים יאמר ויאמר ה' אלהים ולא נצטרך לעדות זה, א"ל בני שיתף בזה הרחמים בדין ואינו מזכירו בעולם חסר כי יהו"ה אלהים מלא, ומלא בחסר אין הדין נותן שיזכר, ואחר שהשלים הבנין הזכיר השם מלא על עולם מלא כי יהוה מורה על השלמת הבנין. א"ל ר' חייך איך הדבר, א"ל י' קוצו לכתר
וגוף הי' בחכמה הה' בבינה הו' בו' קצות ה' אחרונה הוא העטרה והנה נשלם הבנין. ועוד הי' לי' ספירות ב' ההין ה' כנגד ה', והו' בנתיים רמז לקצוות ששה. ועוד יוד הא ואו הא הרי כאן עשר אותיות ועתה אחר שבא חיים לעולם נחיה ולא נמות. ושמע בני דברי אלהים חיים ואספר לך דברים גדולים ונוראים אשר הורידם משה רבינו ע"ה לקדש עם קדוש כענין קדושים תהיו כי קדוש אני וקבלו ואמרו נעשה ונשמע, וכשבאו לארץ אז נתן להם השם כל טוב. ולא סבלו עול תורה והמצות וישמן ישורן ויבעט ובעטו בהקב"ה בעיטה אחר בעיטה והוציאם מן הארץ מדה כנגד מדה וכשיצאו מן הארץ הטהורה והנקיה לא שמו בדעתם לומר נשוב בתשובה ונטהר במים נקיים וטהורים הוי כל צמא לכו למים אבל הוסיפו חטאת על חטאת וזדון על זדון וזה אני נשבע לך כי נתחייבתי לשבע לך בזה כי תשובתם וודויים הוא טיול ושחוק מי הוא הגורם פריקת עול התורה והמצוות וי ואוי להם אנשי הקודש אשר נטמאתם
בחוקות הגוים והלכתם והנחתם מחוקותי בוכה אני עליכם וחס אני על בניכם כי טמא טמא יקרא. ואתם על עצמכם ועל נפשותיכם לא חסתם. והלואי שהיה הרעה על עצמכם לבד אבל אתם גורמים רעה על השכנים ועל הדרים ועל המתחברים ועל המדברים עמכם. ומי יתן והיה כרם ה' צבאות בלי קוצים שיהיו נשרפים הקוצים והגפנים נשארים נקיים. אבל האש נכנס בקוצים והגפנים נשרפים תחלה יכרת השם את זה הגורם להאבד הגפן מן הכרם, ואני בני ראיתי את כל אלה ושבתי בתשובה שלימה לפני השם כאשר אגיד לך לפנים עיקרת התשובה והשם קבלני ועזרני ושלח לי שכל חדש ונפש חדשה והוריד מלאכים והראה לי אלהותו כי אין איש שם על לב ונמצאתי לפניו כאיש נאמן באלהיו וגלה לי מסתריו וסתרי שמותיו ואז נסתלקתי מן העוה"ז הגשמי והנה אכלתי פת במלח ומעט מן המעט לטרא פת מערב שבת לערב שבת ונפשי מתקיימת ונסבלתי בגופי יותר בתענוג מאוכלי פסיונים, וגם אני היה קשה לי ע"ז מבראשית
ועד הנה לא מצאתי יהוה ותמהתי והכרחתי לשאול לגדולים וקטנים ולא השיבו לי ובקשתי מהש"י כענין עמדו ואשמעה מה יצוה ה' ושלח לי מלאך אחד לובש לבוש מלאכות מדבר ואינו נראה והשבעתיו להראות אלי פשט צורת מלאך ולבש צורת אדם ובא מראיתו לבן כשלג, והנה שמע דבריו ולא תפסיק את דברי, י' רומז לחכמת אלהים והה' הראשון רומז לבינה חברם והוא שם י"ה הנקרא י"ה והוא הזיווג הא' איש ואשה אב ואם, נשאר חצי השם והוא ו"ה שם לזרועות עולם והם בן ובת ונעשו זיווג שני, וכאשר תפריד הו' מן הה' הו' רומז בת"ת וה' לשכינת עוזו והנה הת"ת בן והעטרה בת, וראה הבנים האצילו בנים אחרים וכולם מאדם אחד הוא ראש האדם עיקר הגוף:
ד"ה וראה והבן ד' אותיות נקראים וראה והבן ד' אותיות נקראים אדם כי ממנו הכח ולו כל הד' אותיות וזהו ויברא אלהים את האדם בצלמו הוא אדון האדונים הוא ראש האדם הוא אהי"ה הוא יהו"ה בד' הויות משניהם הוא כתר הכתרים ומלך המלכים, ומהי' אות הראשון יוצא יראה מהאדון האדונים, ומן הה' תשובה שהי' יראת הה' ומן הו' תורה שבכתב ומן הה' תורה שבע"פ, ואתה אדון הגשמי תירא מאדון האדונים נגד הי' ועשה תשובה נגד הה' ולמד תורה נגד הו' ועשה מעשים טובים נגד הה':
ד"ה וראה והבן שדרכי ה' נמצאים וראה והבן שדרכי ה' נמצאים באדם אלא שהם נסתרים כמו שהשם נסתר בעולמו, ואמר לי שבאות יוד נכללו בו אותיות ו"ד והו' בת"ת והד' בעטרה, והכוונה הוא כי מאצילות החכמה הנרמזת בי' נשפע השפע לתפארת ולעטרה וע"כ נקרא החכמה אב והד"ו פרצופים בן ובת, כי מן האב אצילות הכל הוא שנאמר כולם בחכמה עשית אבל אין פעולת האב נגלית אלא באמצעות הבינה היא האם הוא שנאמר מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונת ידלנה, והאם מוציאה הדברים מכח אל הפועל. והנה מן הי' וה' יבא האצילות וד"ו פרצופים, ומלת בינה פירושו בן י"ה כי כאשר נתחבר הי' עם הה' יהיה הבן נאצל מי"ה ואז המלה הוא כך בני"ה, והוא שכתוב ואיש תבונת משמע שהבינה נקרא תבונה, ואם תעיין על המלה ותשים הו' עם הה' אז הב' שבין ת"נ מביט פנים ואחור פנים בת ואחור בן ואז המלה הוא ככה תב"נ ו"ה והרי אתה רואה ששם ו"ה הוא בן ובת והו' שביוד נקרא נטיעת הגן:
ד"ה וראה והבן שזה היה נקרא בית וראה והבן שזה היה נקרא בית לכולם וסיום הכל מזה היה שנאמר ה' בחכמה עשית ואין שם השגה רק הבינה מבטת ובורא. וראה והבן שהי' מתחבר בה' ונעשה י"ה שם הבינה והאב עמה ושם ו"ה שני בניה המתעטרים מן האם, ואלולי שנתחבר הה' היא האם עם הי' הוא אב לא היה נולד בן ובת עמהם, אבל עתה שנתחבר נקראים בינה אב ואם הוא י"ה ועתה שנקראת גם תבונה נכללו גם בן ובת והוא ו"ה והנה י"ה אב ואם ו"ה בן ובת:
ד"ה וראה עתה והבן אב ואם בן ובת וראה עתה והבן אב ואם בן ובת ואין לגלות הדברים בעולם השפל. רק לקדושים בקדושה ובטהרה ושקולים כקדושים העליונים. א"ל ר' בזה אתה פוטרני בשם העצם, א"ל עדיין לא השלמתי דברי, א"ל א"כ אמור, וא"ל יהיה והוה מי שכותב זה השם בצורה זו ויודע עיקרו ומכוין בו בעת הכתיבה בכוונה הראויה לו יצליח בכל אשר יבקש והנה עניינו. דע תחלה שכל קו יש לו ב' נקודות והנה הי' נקרא קו א"כ היא ב' נקודות וקו אחד א"כ סודו אבי, ר"ל הי' וב' נקודות וקו א' צרף יב"א והוא אבי, והסימן אבי השביעני. והנה חשבון אבי עולה אח"ד, ועולה אהב"ה וראשי תיבות "אחד "המיוחד "ברוך "הוא זהו השפעת היו"ד:
ד"ה וסוד הה' הוא שהה' יש לו ג' וסוד הה' הוא שהה' יש לו ג' קוים וו' נקודות וזהו בעבור שהה' יש לו קו למעלה וקו מן הצד וקו התלוי הרי ג' קוים ואין קו בלא ב' נקודות נקודה בראש הקו ונקודה בסוף הקו,