ספר הפליאה
קטע 85
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
תמותון משפע הפחד כי הוא טוב ונכבד השפע שלו שממנו כל הע' שרים נאחזים וחיים והאציל עולם חיצוני ושם אותי לשר ונגיד עליהם ועל שאני נאחז ממנו לבדו היה לי כח להאציל עולם אחר ואם תקחנו גם אתה לבקש מענין השפעתו תוכל להאציל עולמות כי יש לך כל כך כח בהשפעתו לפקוח עינים ולהיות גם הוא כמוהו לברוא עולם ולהיות יודע מה בין טוב ובין רע, כי עתה אין עמך רק ידיעת הטוב ועל שיודע אלהים שהיא הבינה שהמדה הנקראת כי הוא ת"ת ביום הוא יסוד ועטרה שהב' ביסוד והיום בעטרה אכלכם ממנו כלומר אתם הג' מדות אם תאכלו מאותו הקול לבדו ונפקחו עיניכם כלומר תשכילו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להאציל עולמות. ודע שהעטרה אפשרית הידיעה ושמעה קול הס"ם שהוא למעלה ממנה ומיד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל כלומר השפעת הת"ת הנקרא כ"י והשפעת היסוד הנקרא טוב שהם משפיעים השפעת העץ שהוא החס"ד והוא הטוב למאכל כלומר השפע היורד מהם אלי וכי תאוה
הוא לעינים וכי כולל הו' ומשך הו' והשפעתם הוא תאוה לעינים למדות שלמטה מהם. ונחמד שפע העץ הוא החסד להשכיל, אמרה אראה גם השפעת הפחד לבדו הנקרא פרי החסד ומיד ותקח מפריו ותאכל כלומר בקשה מהפחד לבא אליה השפעה ומיד נפסקו הרחמים מלרדת אליה והתחיל השפעת הפחד לרדת דרך הת"ת והיסוד וזהו ותתן גם לאישה עמה ויאכל כלומר עמה מקבלת השפעת הדין אז נפתח השער ונכנס ס"ם אז ותפקחנה עיני שניהם הוא ההוד והיסוד לקבל גם הם השפעת הפחד לבדו. וידעו כי ערומים הם כלומר הכירו שהם ערומים מהרחמים אז ויתפרו עלה תאנה כלומר הלכו להתאחז מן הפחד ולהתכסות ממנו וידעו מצד השפעה רעה שיכנסו לצד המחריב להחריב עם הפחד, זהו ויעשו להם חגורות חגור חרבך על ירך גבור ר"ל יניקת העטרה מקליפי אילן העליון ונפסק השפעת המוח ונתכסו בעלי תאנה, הוא הדין וישמעו את קול יהו"ה אלהים ר"ל אחר שנעשה דבר זה שמבראשית האצילה הבינה לבוא האצילות בזה הדרך
כי בזה תבחן הנפש ולא נשתנה דבר ממה שעלה במחשבה חלילה אז אמר וישמעו את הם הו' ומשך הו' והעטרה קול יהו"ה אלהים השפעת הפחד שעושה קול והשפעת יהו"ה אלהים מתהלך יורד שפע שלשתן לרדת בגן הוא העטרה לרוח היום דרך קו האמצעי הנקרא יום, ויתחבא האדם ואשתו כלומר כבר מלא הת"ת והעטרה מן הדין וזהו שאומר מפני יהו"ה אלהים שהפחד הוא פני זעם של חכמה ובינה בתוך עץ הגן כלומר שהפחד שהוא פני הוא ג"כ בתוך עץ הגן ואחוז באילן ר"ל צד שמאל של אילן:
ד"ה ויקרא יהו"ה אלהים אל האדם. ויקרא יהו"ה אלהים אל האדם. ר"ל המשיך הרחמים עם הדין בתפארת ויאמר לו למדה הנקרא לו הוא היסוד עולם. לו חכמו ישכילו זאת איכה במדה הנקראת כה היא תהיה דנה העולם השפל. ע"י השפעת הפחד שירד בה ויהיה א' בראש הדן וי' בסוף הדן זהו אדנ"י וזהו איכה שהכ"ה הוא הדן ועמו א"י שלא להחריב את העולם וכן אתה ת"ת תהיה בדין וברחמים. ויקרא יהו"ה אלהים אל האדם אז כשבא עליהם בדין ורחמים אז ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כלומר את בקשת השפע מקולך שהוא הפחד ושמעתי ירידת השפעתו בגן שהיא העטרה ואירא פן אתכסה ממנו כי אני הנקרא כי שהרחמים היו יורדין ממני ומגבולי ערום אנכי מן הרחמים וכיון שהייתי ערום ואחבא כלומר כבר נתכסיתי מן הקול שיראתי שלא להתכסות ואז אמרה המדה הנקראת מ"י הגיד לך המשיך לך הרחמים עם הדין כי אתה הת"ת הנקרא כי ערום אתה מן הרחמים המן העץ ר"ל ה' שהיא הבינה מן העץ שהיא הפחד אשר שהוא הכתר שמגזירתו צויתיך
לבלתי אכול ממנו לבד אכלת אם דוגמתך עומד בנסיונו, אכלת כבר דוגמתך לא עמד בנסיונו וע"כ המשכתי עליך הרחמים עם הדין. ויאמר האדם האשה כלומר ה' שהיא הבינה אשה אשר גזרת ונתת עמדי היא בקשה השפעת הפחד נתנה לי כלומר ממני ירד השפע ההוא מן העץ שהוא הכת"ר ואוכל, אז ויאמר ה' אלהים אל האשה מה מדה הנקראת מ"ה הוא יהו"ה העולה במילואו מ"ה שהיית מקבלת השפעתו ועתה במקום מ"ה קלקל דוגמתך ונעשה זאת לשמור עולם השפל ולדון אותו ותאמר האשה ה' שהיא הבינה הנחש הוא ס"ם השיאני ואוכל מאותו השפע ויאמר יהו"ה אלהים אל נחש הוא ס"ם כ"י שהוא הת"ת היה השפעת העשר ע"י בעטרה ואתה עשית זאת לקבל השפעת הפחד והיא לא נקרא זאת אלא לקבל מבעלה ומאחר שגרמת זה א"כ ארור אתה מכל מלך הבהמות ומלך חית השדה שמלת מכל מתהפך מלך על גחונך תלך העטרה שנעשית גחון של פח"ד שהיא גחונך תפול למטה ממנה ולא תמצא למעלה ממנה והיא תתן לך ומכחה וממדתה
תתפרנס ועפר תאכל שהיא הדין שהורדת עליה כל ימי חייך כל ימי השמיטה הזאת ואיבה אשית בינך ובין האשה שהיא תבקש רחמים על בניה. ואתה תעורר מדנים עליהם. ובין זרעך ובין זרעה ובין הנאצלים ממך והנאצלים ממנה יהיה לכם האיבה הוא ישופך ראש כלומר יהיה למעלה ממך ואתה תשופנו עקב כלומר לא די לך שלא תהיה למעלה ממנו אלא אפילו בהשוואתו לא תהיה רק למטה ממנו תחת עקבו לגמרי. אל האשה אמר שהיא העטרה הרבה ארבה עצבונך הרבה יש לך דוגמה בעולם השפל שאם היא תקלקל מעשיה למטה ותרבה פעולות רעות ארבה עצבונך ותהיה עציבה מהשפעת הת"ת כי לא ישפיעו לך רחמים, והרונך כלומר לא תתמלא אלא עצב הוא דין בעצב תלדי בנים כלומר השפעה שתשפיע בעולם השפל עצב יהיה כי לא יהיה לך רחמים ואז אל אישך תשוקתך כלומר תזכור ותבקש השפעת האיש ועם כל זה שתהיי מעוברת מן העצב שהוא הדין הוא ימשול בך שלא תרשה לעשות דבר כי אם ברשות האיש שהוא המושל.
ולאדם אמר הוא הת"ת כי אתה הת"ת הנקרא כי שמעת לקול אשתך כלומר זיינת עצמך לקבל כבר גם הדין שהוא לקול, שאשתך בקשה לקבל ממנו ותאכל מן העץ ההוא אשר שהוא כתר גזר וצויתיך לאמר עם העטרה לא תאכל ממנו מאותו הקול לבדו שמלת ממנו מורה על קול ההוא ורצה שיוכל לעמוד בנסיונו ולא עמד אלא קילקל א"כ ארורה האדמה היא העטרה ותהיה ארורה בעבורך באמצעך תעבור הדין בעצבון תאכלנה כלומר בדין תמצאנה ותשיגנה, ואתה כל המתקנה הם כל ימי חייך הם ששת ימי בראשית בך מביטים ואתה מחיה אותם וגם כל ימות השמיטה לא תתבטל הדין ממנה והיא תהיה ראש לדון את העולם ע"י נטילת רשות, וקוץ ודרדר תצמיח לך כלומר במקום שהיה בא שפע הפחד בעירוב הכל ולא היה לו כח להזיק עתה שחטא דוגמתך וקוץ ודרדר תצמיח לך המדה ההיא:
ד"ה ואכלת את עשב השדה כלומר יכנסו ואכלת את עשב השדה כלומר יכנסו מכוחות הטומאה שהם עשב השדה בגבולך היא העטרה והלחם שירד לך מחכמת אלהים יהיה שם גם זיעה מן האף זהו בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה היא הבינה שורש הדין הנקראת קו ירוק מראה אדומה. כי אתה הת"ת הנקרא כי ממנה לקחת כלומר מן הבינה נאצלת כי עפר אתה כלומר כח הבינה אליך יורד ולבסוף ואל עפר תשוב שיחזרו כל הדברים העליונים במי שהאצילם, ועל שעלה במחשבה ליעשות הענין הזה להבחין הנפש כי אין בחינה בענין אחר ואשתו שהיא העטרה ניתנה לראש פינה להעניש ולייסר כפי פעולת המקבלים קראה חוה זהו ויקרא את שמה חוה מלשון דין וחיויא זהו כי היא היתה אם כל חי ר"ל האצילה עולם השפל וניתנה לראש עליהם:
ד"ה ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו. הם ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו. הם תפארת והעטרה. כתנות עור וילבישם כלומר תחת עור הציפורן שהיה רחמים הלבישם עור סתם המורה עור של ציפורן ועור בשר. ויאמר ה' אלהים הנה נתקיימה המחשבה והאדם ואשתו כאחד ממנו שיש לו שפע דין ורחמים וזהו לדעת טוב ורע. ועתה ג"כ דע לך המדה הנקרא פן ישלח ידו כלומר יקח ידו עמו שהעטרה נקראת ידו ולקח גם מעץ החיים כלומר יתגלגל ויעלה בכתר עליון שהוא עץ החיים ואכל וחי לעולם כלומר ישיג ויחיה לעולם הוא יובל אחר השמיטה שלו שלא יקבל השפעה כסדר הזה אבל בזו השמטה שמיטה קשה בעלת הנסיון המנסה את העולם הוציאו השם מגן עדן לעבוד את האדמה לעשות דין ואדומה תחת אשר היתה גן עדן, ר"ל גן של רחמים אשר לוקח משם כלומר אש"ר הוא הכתר גזר לבינה והאציל התפארת בזה הסדר לתקן וליישר העולם. ודע כי כמו שהיה הדבר למעלה כן היה הדבר למטה אלא שלא היה נעשה למעלה אלולי התעוררות שלמטה וכאשר
היה הציווי למעלה כן צוו הד"ו פרצופים את האדם ואשתו למטה שלא לעשות שום כח מכוחות כח בפני עצמו כי כל הכוחות הם אילן אחד ויש שורש לאילן המחייהו, ואם תקחו שום כח לעצמו יפרד הכח ההוא מן האילן וינתן תחתיו כח אחר כי בכם הדבר תלוי ואם תעשו ככה שיפרד חיות הכח ההוא מסיבתכם יפרד כח חיותכם מדה כנגד מדה, וס"ם בשמעו הציווי שלח הנחש הוא אצילתו לבלבל הציווי והלך לאשה ופתה אותה ועשתה כח בפני עצמו ומיד נתגלגל הדבר למעלה וכל מה שנעשה למטה נעשה כן למעלה, אלא שלמטה יוכל הדברים לבא בדרך שיוכל האדם להבין וע"כ קשים לשומעם, ואדם וחוה הניח הקב"ה אותם בג"ע הגשמי דוגמא העליונה וצוה להם וידוע לו יתברך שהיצר יפתה את אדם וחוה לעבור את הציווי ואין לומר ימנע היצר דלכן האצילו לפתות שאין הבחינה רק בזה ואדם וחוה להבחן באו והנה לא עמדו בציווי, וע"כ ניתנו בחליפין ממלך למלך עד מלך המשיח והנה נתקיים עולם השמיטה. והרבה
פעמים קבלתי מאבי ז"ל שהעולם העליון והחיצון וחיצון של חיצון ועולם הגשמי כולם הם שלשלת א' ואין לך אדם שאין כנגדו צל ואין לך דבר שאין כנגדו צל והוא כחו ומלך אחד על כולם. והראיה והדמיון האדם הגשמי הולך בדרך וכנגדו צל ואיזה תנועה שיעשה עושה גם צילו ע"כ דברי בענין הזה, אלא שצריך אני לחזור ולבדוק אחר הבדיקה יפה ולרדת בחדרים בחורים ובסדקים ונר אלהים שהוא חופש כל חדרי בטן בידי ואומר אל תפסיקני בשום דבר כי אין לי כח ורשות לומר מלבי שום דבר כאשר תשמע בסדר הקציצה. ודע ר' שמלת והנחש הוא דבר גדול ו"ה חצי השם הוי'ה מה לו עם הנחש אלא זהו כי יד על כס י"ה והו"ה עם הנחש הוא"ו של יעקב שנתן לעשו וה' אחרון שנתחבר עם השפעת הנחש וכל זה כי אדם גורש מג"ע, ובזמן הגאולה ישאר נחש כי יתחבר ו"ה עם י"ה וכשישאר רק נחש יתפשטו כל חיילותיו וע"כ פשטא על נחש אלא שאין לו הנאה כי הי"ה לפניו להתחבר עם ו"ה והי"ה תוקע בשופר הולך
לפניו למהר ממהר ומבשר הקץ פדות בא העת הגיע היום ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וע"כ מלת הי"ה בשופר הולך ומלת י"ה שהוא במלת היה הוא ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים: ד"ה ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים ניבא ס"ם ולא [ידע מה] ניבא שהתחיל באף אף חובב עמים. אלא שכל קדושיו בידך והם תוכו לרגליך זה לא ידע. ותאמר האשה אל הנחש בדיבור זה שדברה עמו ולא הניחה אותו לנבוח אתת חן לנחש כלומר מנוחה כי אמר עתה שהתחילה לדבר אתי אפתנה וע"כ אתנח במלת הנחש מפרי עץ הגן נאכל. ראה והבן כמה אות ה' חכם שהלך ונתחבר עם גן שמלת ג"ן גימ"ל נו"ן הנעלם שלו הוא קול ונעלם קול קו"ף למ"ד הוא יהו"ה אלהים, ראית במלת ותרא האשה פזר גדול שבאותה הראייה נתפזרה כשה פזורה, ראית ר' דבר גדול ובשורה טובה שמבשרת בינה את העטרה וגם את היסוד דכתיב ויקרא לו הוא היסוד ויאמר לו איכה המדה הנקרא כ"ה לך הוא והנה חברם בחשבונם ל"ו ואיכ"ה שוים.
ועוד ראה והבן קב"ה אמר איכה על העתיד שאמר לו איכה ישבה בדד ולא יחברם רק החסד הנקרא אל רחום, וע"כ אותיות שבפסוק ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה הם א"ל, וגם ראה והבן למען קדוש ישראל מה נעשה לעטרה שקלקלתו זהו תקנתו שע"י שנתקלקלה נתפזר הנחש ונתקבצה היא שהרי אירר הקב"ה את הנחש ושם זרק"א עליו וסגו"ל במלת זאת לומר זה נזרק וזאת נסגלה בסגולה. ראה והבן ר' סודות התורה האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ואוכל ראית היא מיותר הוא, אלא סוד גדול יש בו כי מלת היא הוא נפש האדם והאשה שאדם נקרא אמת והאשה נקראת אלהים, א' חיות של אמת כי בהסתלקו ישאר ת"ם והוא מת, י"ה חיות אלהים ובהסתלקו ישאר אל"ם. ואמר האדם היא נתנה לי כלומר מחשבה עליונה שבה החיות תלוי גזרה ואכלתי מן העץ כדי שיתחבר היצר לפתות לנסות האדם היא הנפש, אם ראית ר' יקרות ונכבדות במלה כל ימי חייך בא בשני יודי"ן לומר לך שחיותו הוא מהמוח שהוא כתר
עליון שכן חייך עולה מ"ח. דע לך ר' שמעולם לא שמחתי כמו במלת והוא ימשול בך. שלעולם כשתראה והוא עם ב' ווי"ן תשמח שמשימין הה' באמצעם ושמח עמהם ומי הוא הרואה את הה' בשמחתה והוא אינו שמח, ומה שמחה עושים לו' מתגלגל הו' בכללו ומעלהו באהי"ה ומתגלגל הו' השני בכללו לאהי"ה הנה אהי"ה אהי"ה מ"ב אותיות של שם מ"ב נתחבר הה' שבאמצעית של ווי"ן ונעשה מ"ז כראות הא' שעלו עד שם נתחבר עמהם ונעשה מ"ח ואז ירדו עם כל מיני בשמים וזהו והו"א היש שמחה גדולה יותר מזה. ודע לך ר' שאין שמחה כשמחת המזון כי כללות הווי"ן בכללם מ"ב והה' עולה בכללו י"ה ונתחבר עם המ"ב ועלה ז"ן ומיד התחיל הה' לזון את העולם מי גרם להה' כל זה לא הוא"ו שהוא האיש, א"כ כל השתדלות האיש לאשתו ולא די לה' כל זה אלא שנותן לה' מלכות וממשלה בך"ב אותיות התורה זהו ימשול ב"ך, בך אתפאר שמתפארת ממנו וי להו לעמי הארצות דלא אשגחו בנשייהו. אבל אומר לך ר'
כי מעולם לא בכיתי ולא נתעצבתי רק בזמן שראיתי ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך זרק"א באדם וסגו"ל באשה, כי אמרתי לאבי ז"ל מהו זה התימא ואמר לי נזרקה מבעלה ונעשית סגולה לפחד ואמרתי לו עד מתי ואמר לי שתוק, זלגו עיני בדמעות כי בן ד' שנים הייתי, וא"ל אל תדאג כי ראה האיחור עד ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם דרג"א באדם ותבי"ר באשה לחזור בבעלה, ואמרתי לו אם רחוק הוא הדבר ואמר לי בר"ן לממשלת הכתר ומאותו השנה שאמר לי עד הר"ן תת"ך שנים ואמרתי אני לאבי ז"ל י"ר שלא אראנו ואמר אמן בני ואז יאמר האיש לאשתו יונתי תמתי מאי תמתי תאומתי מה תאומות אצלו חש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש כך אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה. ראה והבן ר' שישראל חוטאים והשכינה עמהם גולה כי היא אם הבנים ומי גרם לה לא היא שנתן להם עושר וכבוד הרבה מאד ונותנת להם כל מה שירצו והוא הגורם להם וחוטאים הוא שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו
לבעל ועל זה אמר וישמן ישורון ויבעט וא"כ היא הגורמת, וגלתה עמהם ואז עשו וישמעאל שולטים עליהם ואז תאבה היא לנשמה העליונה שאותה נשמה נקראת נעמי ואינה באה אליה ואומרת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב נאלמתי, דומיה נפרש דיבור הת"ת ממני וע"כ נאלמתי דומיה ולמה כל זה בעבור שהחשיתי מטוב ואינו הולכת עמו והכוונה בהיות כ"י שלמטה בארץ ישראל עושין בענין היושר כמשפט וכהלכה היתה ביניהם השכינה ברוח הקודש נאה והדורה ועל כל כבוד חופה ועטרה הוא שנאמר מודעת זאת בכל הארץ, ואם לאו כציפור נודדת מן קינה ויצאה מביתה וממדורה כי בהסתלק ממנה הדיבור היה דומיה. ודע שעל מלת איכה נאמר בכה תבכה בלילה כלומר במדה הנקרא לילה ונקראת זאת על זאת אספדה ואלילה וכתיב על אלה אני בוכיה שהעטרה נקראת אני אומרת שחורה אני ונאוה וכתיב אני ה' רופאך והכוונה העטרה הנקראת אנ"י אומרת על אלה על כוחות הטומאה שניתן להם רשות לשלוט ולמשול על
ישראל ולהרוס בית המקדש אני בוכיה והיא השכינה הנקרא אנ"י הנרמז בפסוק רחל מבכה על בניה רח"ל, רוח אל שהיא הנקראת רוח אל כי היא היחוד של האילן זהו רחל במ"ק אח"ד. ודע באמת כשהיא בצער גם הוא בצער שנאמר עמו אנכי בצרה מה כתיב עליו יקראני ואענהו. ועתה ר' ראה גם ראה באיזה צורה נברא האדם להיות דבוק באדם העליון ויקרא דוגמתו. דע לך שצורתו של אדם רומז הבנין שהבנין כוללו הת"ת שהוא נקרא אדם בד' חיות המרכבה אריה שור אדם נשר והוא הנקרא דמות והוא הנקרא ראש בבנין, אך בפרד"ס יקרא הכתר ראש שבו החיך והלשון שהחיך בחכמה והלשון בבינה וכולם נכללים בראש, אלא שבהיקף יקרא הת"ת ראש וגם לשון כי הת"ת מוציאה דברי הלשון שהיא הבינה מן הכח אל הפועל וראשי הבנין הם חסד ופחד ונקראים זרועות הת"ת. זרוע ימין חסד. זרוע שמאל פחד. ואמר לי אבי ז"ל שהזרועות מגינים על הראש כשיגביהם האדם כי צורת האדם הגשמי הראש למעלה מזרועותיו, והבנין
הזרועות למעלה מן הראש וע"כ א"ל כשמגביהין למעלה מן הראש אז הם מגינים על הראש ומאחר שהם מגינים עליו א"כ הם המקבלים השפעת עולם העליון ומשפיעים בת"ת. ודע שהת"ת נקרא עולם, והחסד והפחד נקראים זרועות עולם, מ"מ החסד לבדו הוא הנקרא עולם ז"ש אמרתי עולם חסד יבנה, ועל שת"ת סמוך אליו נקרא גם הוא עולם, ודע שהנצח וההוד נקראים שוקיים שוק הימין נצח שוק השמאל הוד ומקבל הנצח השפעת החסד וההוד שפע הפחד מצד שמאל והת"ת באמצע, והשוקיים האלו הם נקראים נצחי עולם וכן נקראים עמודי עולם ומשפיעים למטה מה שמקבלין מלמעלה וכנגד אלו הם שוקיו של אדם, והנה האדם בראש וזרועות ושוקיים ויסוד הוא בין השוקיים כמו שהת"ת הוא בין הזרועות וכנגד היסוד הוא המעור באדם הגשמי העומד בין השוקיים וע"כ נקרא יסוד והמעור כנגדו בעבור שכל כח עליון יורד שם כן המעור כל כח האדם יורד שם. והעטרה הוא סוף הבנין למעלה ע"כ כנגדו העטרה של מעור הוא