Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר הקנה

קטע 18

קטע 18 מתוך 49

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שישראל מהפכין הקדושה בהתרחק מן המצות וזהו קדושים תהיו כלומר עשו כמוני ושירו ותברכו ועשו כאשר אני עושה ואז תהיו קדושים. ועתה בני שימו אוזן לדעת והסירו מסוה העוורון מעיניכם ושמעו והביטו בעבור שכנ"י נקראת בית חדש וכלי חדש וע"כ על בית חדש וכלים חדשים מברך שהחיינו ואין לברך בדברים בלויים שאין נחשבים כחדשים, א"ל אדוני א"כ נברך על הלבנה ג"כ שהחיינו דהא משלשים יום לשלשים יום הוא, א"ל בני בקידוש ירח במקומו שם אבאר בארוכה הברכה בעזה"י, מ"מ בבית וכלים חדשים משלשים יום לשלשים יום מברכין בעבור שהם דוגמא ובדבר אחר לא, וע"כ הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו, אל"ר ואימא לאחר ט"ו יום א"ל בני הכי הוא כמו שאמרתי וגם לא אמרתי אלא חבירו ולא תימא אפילו שונאו דהוא לא מקרי חבירו אלא באוהבו שאין בלבו עליו להיות הדוגמא בשלימות, א"ל למה מברך בראיית חבירו אחר י"ב חודש מחיה המתים, אל"ב כל בריה

2

שאין לה עצם אין מתקיימת רק י"ב חודש, וזה שהרמיזו חז"ל משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש ואז הקב"ה מרחם עליהם ומחייה אותן בהיותן עולין מירידתן לעלייה, ע"כ מברכין מחיה מתים אחר י"ב חודש, וזהו מחיה מתים ההם אבל לא זהו שהוא לא מת, על שמועות טובות מברך הטוב והמטיב שהוא האויר הטוב יסוד הנקרא טוב והוא מטיב לאחריני שלמטה ממנו, ועל שמועה רעה מצדיק עליו הדין ואומר ברוך דיין האמת שכ"י הוא ב"ד של ת"ת הנקרא אמת, ואומר האמת שהדין בא מהבינה שהוא קו ירוק הראשון שבב"ד שהכל יוצא מלפניו בדין ובצדק וכל מדה ומדה שמודד לו הקב"ה לאדם צריך לברך שהכל באמרו אל אמונה אין עול, ועל שכנ"י הוא פרי העץ והיא מתחדשת משלשים לזמנים הן ששת ימי בראשית ראשונות לשנה כענין פסח שבועות סוכות ומברכת אז כנ"י שהחיינו. ועל ירידת גשמים אם יש לו שדה מברך שהחיינו ודע בני שבירידת הגשמים מתברכת השדה היא שדה של תפוחין. ועל כן מברך כנסת

3

ישראל שיתברך השדה העליון ודוקא שכל השדה הוא שלו לבד מברך שהחיינו אבל אם הוא שלו ושל חבירו בשותפות מברך הטוב והמטיב, ולמה לא יברך שהחיינו בעבור שהם רשויות מחולקות בשדה אחת אין שם שהחיינו, ואם אין לו שדה כלל אומר מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו מן השמים ואומר אלו פינו מלא שירה כים וכו' וחותם בא"י אל ההודאות, א"ל הראית בני מה שרמזו רז"ל בבינה שארז"ל מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה ר"ל כאשר ירבו הגשמים על הארץ מברך, א"ל רבי הצריכים להודות בברכה כמה א"ל ד' הן, א' הולכי מדבר כשיגיעו לישוב כי הדין במדבר שכיח וניצול הימנו ע"כ צריך לברך הדין ולמתקו, ב' יורדי הים שעלו ליבשה וידעת בני שכל הדין הקשה והוא פחד יצחק נמצא בים הוא כנ"י וזה ירד בים ולא הזכירו עונותיו צריך להודות ולברך, ג' חבוש שפטרוהו מבית האסורים הכוונה בהיות האדם ת"ת אסור מלמתק את

4

הדין הנה הדין בתוקפו וזה ניצל מודה ומברך, ד' חולה ונתרפא ידעת שהחולי ממקום הדין ואחר החולי מיתה וזה ניצל על כן מברך ומודה: ד"ה כוונת ההודאות והברכות: כוונת ההודאות והברכות: גם דע לך בני שאם שמע שמת אביו (והניח ירושה) והוא לבדו נשאר יורש לאביו מברך שהחיינו כי בתוספות הטוב והתועלת כנ"י אומר שהחיינו וקיימנו כענין דוד מלך ישראל חי וקיים, ואם יש לו אחין דינו כדין השדה של שותפין ומברך הטוב והמטיב, וקח זה הכלל בהיות הטוב לו לבד מברך שהחיינו ועם שותף מברך הטוב והמטיב. אל"ר המודה בפני כמה אנשים צריך להודות בפני ב' בני אדם או ג' או עשרה צריך בהכרח, א"ל מה כתיב וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו ואין קהל פחות מי' ואין זקנים פחות משנים, א"ל א"כ צריכין י' וב' זקנים שהם י"ב א"ל לא אלא ח' וב' חכמים, והכוונה מורה בכל העשר ספירות שהסכימו כולם להצילו ולכן צריך לעמוד בפני העשר ולומר בא"י אמ"ה שיורד עד

5

העולם ואח"כ שב בכנ"י אשר משם בני חיי ומזוני, ומודה ואומר הגומל לחייבים טובות והחיים לי' משם, ולהיות שני חכמים ביניהם הוא לדוגמא חכמה עילאה וחכמה תתאה, ומ"מ אם לא מצא י' אין צריך לחזור אחריהם ולהמנע מברכה. הרואה גוב האריות וכבשן האש של דניאל חנניא מישאל ועזריה מברך בא"י אמ"ה שעשה נס לצדיקים במקום הזה, כי דניאל וחמו"ע בכבשן האש עמדו בדין והכתר אשר ממנו החיים הוריד הגזירה אל הדין להצטנן האש ולהשלים האריות עם דניאל וע"כ מברך. וכן הרואה מקום שנעשה בו נס לאבותינו אומר ברוך שעשה נס לאבותינו במקום הזה כגון מעברות הים והירדן, כי לעולם הגזירה מהכתר להעשות הצלה ע"כ צריך להוריד הברכה משם ואם הנס לאבותיו לבד אומר ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה, והרואה מקום שעובדין שם ע"ז אומר ברוך שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו דקב"ה משלם מדה כנגד מדה ואלו מחלקין הענפים וקוצצין אותן מהאילן ועושין מהם אלוה,

6

והקב"ה קוצצן וממיתן וטורדן מן העולם מדה כנגד מדה אלא שמאריך אפים וע"כ מברך, הרואה בתי ישראל בישובן אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה שהכוונה שהאשה המנהגת את ישראל בגלות באלמנות חיות ועכ"ז בעלה זוכרה ומקרבה ומציב גבולה הוא ישראל ויש להם ישוב בגלות וקיום בין האומות, ואם רואה אותן בחורבנן אומר ברוך דיין האמת והכוונה יתברך הדיין הוא כנ"י שהיא דיין האמת הוא ת"ת הנקרא אמ"ת, הרואה בתי אוה"ע אומר בית גאים יסח ה' ר"ל שמבקש רחמים שהלילית הנקראת בית החיצונה אשר הגאים באים שם הוא סמאל ותני ניעור שהמה גאים יסח ה' שהיא הבינה הנקראת הוי"ה, ואם רואה אותן בחורבנן אומר אל נקמות ה' ר"ל נקמות הוא החסד השב לדין ועושה נקמה נקמת הבינה, ואם רואה מקום בא"י שנעקרה ע"ז משם אומר ברוך שעקר ע"ז מארצינו ר"ל שחשבו לקחת הארץ להם ' וקבעו להם מקום מברך ברוך שעקר המחשבה רעה מן הארץ, ואם ראה בחוץ לארץ אומר ברוך

7

שעקר ע"ז ממקום הזה ומבקש רחמים ואומר בין בא"י בין בח"ל כשם שעקרת ממקום הזה כן תעקור מכל המקומות אשר שם ע"ז, הרואה קברי ישראל אומר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין ולהקימכם בדין לחיי עוה"ב בא"י מחיה המתים, והכוונה יצר אתכם בדין ממה"ד הרפה שהאציל העולם הגשמי וזן אתכם בדין הוא ב"ד הרפה הנקרא צדק צדק תרדוף וכלכל אתכם בדין כענין קשים מזונותיו של אדם שמתוך קושי זנה את העולם כי אין להם יושר דרכים, ועתיד להחיותכם בדין כדי לטהר אתכם מי הוא הראוי לחיות כענין תחיית המתים לצדיקים ולא לרשעים וחותם בא"י מחיה המתים, תתברך כנ"י המתברכת מהמדה הנקראת אתה הוא ת"ת, והוא מתברך מהוא הוא הכתר דרך השדרה אשר לכתר החיים ומחיה המתים:

8

ד"ה סוד ברכת הלבנה סוד ברכת הלבנה והחמה הרואה לבנה בחדושה באותה שעה צריך לברך מיד ולומר בא"י אשר במאמרו ברא שחקים וכו' והכוונה בא"י אמ"ה מוריד הברכה עד העולם ובכללו ו' קצוות, ואח"כ שב ממקום שהתחיל ואומר אשר הוא הכתר, במאמרו הוא החכמה כענין בראשית למי מאמר הוא, ברא הבינה, שחקים אלו ז' בניה, הכוונה הבינה הביטה בחכמה וברא את העולם, וברוח פיו כל צבאם ר"ל רוח בינה נקרא היסוד אשר ממנו אצילת כל צבא מרום באמצעות פיו היא כנ"י המוציאה הדברים מכח אל הפועל, שב ואמר חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם והכוונה ר"ל חוק כנ"י כענין זאת חוקת התורה שכל מאמר פועל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שמטה אחד נקרא זמן, שלא ישנו את תפקידם מה שגזר, ומשם ואילך ישוב הכל באם הנקרא עפר, כי עפר אתה ואל עפר תשוב היא הבינה, ששים ושמחים לעשות רצון קונם הוא קונה שמים וארץ, פועל אמת כל העשרה מאמרות נקראים פועלי אמת הוא ת"ת הנקרא אמת,

9

שפעולתם צדק ר"ל כל פעולתם מן הכח אל הפועל הוא צדק שנאמר צדק צדק תרדוף וראשון הוא בעטרה, וללבנה אמר היא כנ"י שתתחדש כענין ונתתי לכם לב חדש ומהו החידוש להיות עטרת ת"ת כענין וידע אלהים שהוא קירוב עטרת בת"ת, לעמוסי בטן הם ישראל הגשמיים שגם הם עתידים להתחדש כמותה ר"ל שיסתלק היצר הרע ולהשיג השגה וידיעה, ואז יפארו ליוצרם בכל הוא היסוד השמור לצדיקים אשר ברא הוא הכתר שגזר ונאצל ונגנז ועתיד להגלות, בא"י ר"ל תתברך הת"ת הנקרא אתה המתברך מכתר עליון שע"י החידוש שבחדש להתחדש העטרת והחדשים הם ו' ימי בראשית והת"ת כמלך היושב באמצע המדינה, ואין לחתום מחדש ירחים כי כ"י לבדה נקראת ירח, והחידוש הוא בכולם ע"כ חותם מחדש חדשים כענין לחדשי השנה, ודע בני שמצוה מן המובחר לקדש בלילה הראשונה ואם לאו עד ליל ט"ו שאז מלוי פגימתה והוה ליה חידוש, משם ואילך מתחיל להסתר ואשריו ואשרי יולדתו מי שזכה לברך הלבנה בזמנו שהוא מקבל פני

10

שכינה עילאה היא הבינה פני העטרה, ויזהר לברך מעומד כי הוא דומה לתפלה אף כי הברכה יורד בירח, ועתה בני אודיע דבר ואף כי סודו עמוק ובמקומו יתבאר בעז"ה דע שכל תקל"ב שנה חמה ולבנה שוים בנקודת תלייתם ברקיע לשמש כי בכל תקל"ב שנה הוא סוף מחזור גדול מכ"ח וסוף מחזור קטן מי"ט, ודע כי בכל התחלת שווים אי אפשר בלא סמנים רבים ומופתים נראים בעולם והסיבה לזה שבתקל"ב שנה המה שוים הוא בעבור כי שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ומתחלקין לת"ק לכל ספירה מעשר ספירות וחוזרין חלילה עד שמגיע ת"ק פעם שני לכתר ופעם שני ת"ק לחכמה ובין השמשות של התחלת בינה ישאר העולם חרוב וכל ספירה הפועלת ת"ק שנה כלולה בל"ב נתיבות חכמה זה הוא הסיבה של תקל"ב, וכן בר"ח בתקופת ניסן בהתחלת המחזור כ"ח לעולם התקופה בד' כהתחלת הבריאה, ע"כ הרואה חמה באותו יום הרביעי מברך עושה בראשית הכוונה ברוך הוא כתר עליון בריכה שאין בה חסרון עושה

11

בראשית האציל החכמה הנקרא בראשית אשר ממנה תיקון העליונים ותחתונים היא האצילה ל"ב נתיבות מכח הכתר: ד"ה סוד ברכות סוד ברכות וכן הרואה ת"ר אלף מישראל בפעם אחת אומר ברוך חכם הרזים שהכוונה חכם בחכמה עילאה הרזים הם ארזי הלבנון אשר כל אלו דוגמת ארזים ס' רבוא ו' ארזים כל אחד כלול מעשר ס' וס' ואם הם גוים אומר בושה אמכם חפרה יולדתכם היא לילית בת זוגה של סמאל אם האומות, הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו והכוונה נאצלו נפשותיהם החכמה עילאה ומשם לבינה ויורדת ביסוד ובעולם הגשמי וחכמתו עמו מוכן להחכים, ומלת ליראיו להרמיז אצילת ישראל מהפרדס ע"כ קרא אותם יראים, אל"ר לא אלא הכי ברוך כתר שחלק מחכמתו חכמה עילאה ליראיו הם המאמרות שכל אחד החכמה כלולה עמו, וע"כ מברך כשיראה חכמי ישראל אבל חכמי אומות אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם כי מדבר באדם הגשמי. הרואה אדם משונה בתואר פניו או באיברים משונים מברך משנה הבריות

12

שבאמת השינוי מצד מקום אצילתו והנה מברך על השינוי מהש"י, אבל בסומא שלא נולד הכי וחתיך יד וכיוצא באלו מברך ברוך דיין האמת שהכל יצא מלפניו בדין ובצדק. הרואה מדבריות וימים וגבעות והרים ונהרות הגדולים אומר ברוך עושה בראשית והוא שרואה משלשים יום לשלשים יום, אבל הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול היא הבינה, הרואה הקשת אומר בא"י זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו והכוונה תתברך ת"ת המתברך מהבינה וזוכר הברית ר"ל משפיע ברכה בכ"י שנאצלה מהברית הוא יסוד ובאמצעותו הברכה עליה וזהו נאמן בבריתו ובריתו קיים במאמרו היא כנ"י כענין בכל ביתי נאמן הוא, והשומע רוחות נושבות בזעף וברקים ורעמים אם הם תכפיים מברך פעם אחת על כולם ואם הם מופסקים מברך בכל פעם ופעם ואומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, הנכנס לבית המדרש אומר יר"מ יאו"א שלא אכשל בדבר הלכה שלא אומר על טמא טהור ולא על טהור

13

טמא, ועל שבית המדרש כולל תורה שבכתב ותורה שבע"פ הוא מבקש רחמים משתיהן ויהי רצון הבינה לפניך היא תורה שבע"פ ה' תורה שבכתב אלהי ואלהי אבותי וכו': ד"ה ענין מילה וכוונותיה ענין מילה וכוונותיה וגם אמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו וארז"ל מ"ע למול כל זכר ביום השמיני ללידתו ראה עתה ר' איך מטיילין העולם, בבראשית כתב הקב"ה כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואמרינן יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים וכאן אמר יום ומחשבין אותו כ"ד שעות התם נמי נימא כי ביום אכלך בו ביום קאמר, מה תאמר א"כ למה לא מת בו ביום אומר אני ניחם הש"י על הרעה. אל"ב מדהוה ליה למכתב תמות ואמר מות תמות ש"מ באלף שנים דיבר, הרי תראה במיתה ראשונה חי תתק"ל שנה ובמיתה שנייה ע' שנים הרי כאן אלף כי ע' שנה הם ימי דוד המלך ע"ה והנה ע"כ ביומו של הקב"ה הזהירו אלא הכא אלף אינם נתפסים (כמו תפשת מרובה לא תפשת) א"כ הם כ"ד שעות, אל"ר אל תעכבני כי בא מעשה ונזכרתי הלכה

14

למה העמידו מצוה זו באב אי משום דכתיב באברהם כאשר צוה אותו וארז"ל אותו ולא אותה, שתי תשובות בדבר חדא דלא בא למעט את שרה כי לאברהם צוה כדי לזכותו, ושמא הקב"ה אוהב את אברהם יותר משרה אבל ה"ה דחייבת גם שרה, ועוד אפילו את"ל שלא בא אותו אלא למעט את שרה אומר אני נתנה התורה ונתחדשה הלכה, הלא תראה דכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו ימול מי שימול אפילו אשה חייבת כי לא הראה לנו שום מיעוט. א"ל בני הו"ל מ"ע שה"ג ונשים פטורות ואפילו לאחרינא, אל"ר הגיע הזמן לבטל כל דבריהם די"ט ושבת ולילה מלין דר' שמעון הוא דאמר מלין בלילה וא"כ אינו מ"ע שהז"ג ועדיין אני אומר נתנה תורה ונתחדשה הלכה, א"ל לא אמר מי שאמר מלין בלילה אלא בדעבר זמנו אבל בתוך זמנו כ"ע מודו, וא"כ תוך זמנו מ"ע שהזמן גרמא דבלילה לא ובעבר זמנו אפילו דסבירא ליה שמלין בלילה מ"מ שבת ויו"ט בדעבר זמנו דלא, וא"כ ע"כ בזמנו הוא מ"ע שהז"ג דבלילה לא ואחר

15

זמנו הוא מ"ע שהזמן גרמא דבשבת ויו"ט לא, בין כך ובין כך מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות. אל"ר עתה מקיף בלבול הרבה בדבריהם כי אני אומר ביום ואפילו בלילה מדאיצטריך כאשר צוה אותו וארז"ל אותו ולא אותה דאי ס"ד ביום דוקא א"כ ישתוק מאותו ותפשוט דה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. א"ל א"כ יכתוב ויום מאי וביום. אל"ר איצטריך למכתב הכי דאי כתב ויום השמיני הייתי מעמיד כי מסתברא לומר גם בשביעי וכן מילה אף שלא בזמנו דוחה שבת ויו"ט. א"ל בני מאי האי דקאמרת תינח בזמנה ששמיני חל בשבת דין הוא למולו בשבת אלא שלא בזמנו אפשר למולו בחול למה יחלל שבת אל"ר הרי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא בע"ש בה"ש אמרה התורה וביום הואיל ומצוה היא אף כי אין זמנו ימול אפילו בשבת. ועוד אדלג ואומר בראש השנה ארז"ל שתוקעין ביום וילפי ג"ש שביעי שביעי ר"ה מיה"כ שתקיעתו דוקא ביום ולא בלילה ג"ש דכפרה הוא שאפשר גם ביוה"כ אף בלילה,

16

וכי זהו הדרך להכחיש התורה ולקיים דבריהם התורה אמרה יום תרועה ואפילו בלילה תוקעין ואומרין ג"ש הוא ביום ולא בלילה גם כאן התורה אמרה ימול ואפילו אשה והן אמרו אשה פטורה, מה תאמר גם לשם למה לא כתיב ויום הכיפורים אומר אני שלא תאמר תוקע ביום ותוקע בלילה כעין קידוש אמר קרא לא אלא ביום, בין השמשות כדי להיות מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, א"כ שים יד לפה דבזמנו אפילו בלילה ושלא בזמנו אף בשבת מלין. ועוד מ"ש התם דאמר ביום הכיפור וכאן כתיב וביום. ועוד יכתוב ימול בשר ערלתו ביום השמיני. א"ל בני אל תבהל כי בלילה בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מלין והרמז וביום, ועבר זמנה אין דוחה שבת וי"ט והתורה לא ניתנה לסברא גשמיית אלא אלהיית והכי המימרא ועיקר הכוונה. ודע בני כי הקב"ה רוצה להסיר הערלה מן הבית ולגלות העטרת בהוד והדר היש שם אש ולילה, ע"כ לא אש ולא דין ר"ל האש אשה והדין לילה ומאי אותו ולא אותה לומר לך

17

הטהרה הוא מן הזכר ולא מן הנקבה, מה תאמר נתנה התורה ונתחדשה הלכה אין שבח בחידושין. ועתה בני שמע והבן ענין מילה והערלה כי כל זמן שלא נימול אברהם לא בא לשרה כי לקח מוסר מאדם הראשון שמושך בערלתו היה והביא אותו לבית ה' ויגרשהו משם והרגיש בחטאו ושב בתשובה, ואם אברהם היה מטיל טפה מן הערלה באותה הצדקת א"כ היה אברהם גורם להטיל הטומאה והמיאוס בבית השם חלילה זאת לאברהם רק בהסרת הערלה מבית ה' ולגלות העטרה בנוי מהערלה הרומז בכוחות הטומאה אז הטיל זרע טהור ונקי ויצא ממנו יצחק כי לא קרב אברהם לשרה בהיות הערלה דבוקה במעור וחטאו גדולה אלא ודאי הכא הוא כמו שאמרתי. אל"ר מנא ידעה שרה שאברהם אינו מוליד עמה עד שנתנה לו הגר. וגם חז"ל אמרו המשהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה יגרש ולמדו מאברהם ואי לא דקים להו שאברהם בא אל שרה ואינה ילדת מנא להן זה הדין. א"ל בני אברהם אוהב את שרה וכראות שרה שלא שמש

18

עמה כל עיקר עשר שנים ששהה עמה שמה על לבה מה זה כי לא אפשר זה בלא סיבה ואולי אינו רוצה להבנות ממנה ואמרה בא נא אל שפחתי, ורז"ל ירדו ממתיבתא דרקיע וידעו האמת הואיל ואברהם עבר עשר שנים עד שנשא את הגר למדו מזה הדין שכל ששהה עשר שנים ולא נבנה ישא אחרת. ואתה אגיד לך כל עניני המילה דע כי יש כוחות חיצונים ונקראות ערלה אשר כל