ספר הקנה
קטע 19
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
הרוחות רעות פורחות משם ומשם נפשות הגוים וע"כ הגוים מטמא בחייו ולא במותו כי נסתלקה ממנו הטומאה, ועל שהברית הוא היסוד מבערים משם הערלה וע"י זה העטרת גלויה מבלי כיסוי הערלה, ע"כ המילה צריכה ז' ימים ובח' המילה כי אין מילה בז', וע"כ צריך לחזור ביום ח' כי כשנשלמו ז' ימים עתה שב בח' היסוד סוד המילה וע"כ דוחה שבת כי גבוה מעל גבוה שומר, וסוד המילה עמוק ולא גילהו הקב"ה רק לאברהם דיו לעבד שיהא שוה לקונו בדוגמא, למה"ד למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי אמר המלך מה אתן לאוהבי כסף וזהב יש לו הרבה אלא הריני חוגרו זייני, וראה והבן כי העטרה שבמעור היא בצורת י' וכאן שנתגלה היו"ד ונתגלה פי האמה מיד נתגלה חסד עליון כי האמת נקרא חסד ולא איקרי חסד עד שנתגלה היו"ד דהאמה ובאמת לא נקרא אברהם שלם בזו המדה מדת החסד עד שנתגלה יו"ד דאמה, וכיון שנתגלה נקרא אברהם שלם בה' שנאמר התהלך לפני והיה תמים
ממש, וכל מאן דמתגלי ליה יו"ד ונשמר להכניס יו"ד דא היא המעור עם העטרה ברשות אחר יהא שלם בעה"ב בצרור החיים. מאי ברשות אחר ובעל בת אל נכר ח"ו אז יו"ד עילאה ברשות אחרא אחרת דייקא, ועל שהערלה הוא סביב לברית מרומזת בכחות הטומאה הוא שנאמר רשע מכתיר את הצדיק הוא הערלה שמכתיר סביב המעור הוא שנאמר סביב רשעים יתהלכון הם הטומאות הסובבים את המעור זאת ירושלים, בתוך הגוים שמתיה שהיו"ד של מעור נקראת ירושלים וכ"ז שלא נתגלה היא בתוך הגוים, כל הוא המעור סבבהו הגוים היא הערלה הרומז בטומאה וע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל ר"ל מל ולא פרע לגלות הי' ולגרש הערלה מעליו כאלו לא מל, וכן גוי שבא להתגייר יסיר זוהמת הערלה הרומז בטומאה ותתגלה הי' ואז יכנס תחת כנפי השכינה. וראית בני דם הנוטף מן המילה במה רומז הוא החלק שנתן הקב"ה למקטרג מזו המצוה דומיא דשער שבתפילין ושעיר המשתלח וכאשר ניתן למקטרג חלקו נשאר
חלק הש"י בלא זוהמא וקיטרוג, ע"כ כל הנמול אינו רואה פני גיהנם כי הוא דוגמת הצדיק שנאמר ועמך כולם צדיקים וזה צדיק יסוד עולם ואם כן כל כוונת המצוה לגרש הערלה כענין אנכי פניתי הבית ולילה ואשה האש והדין מסתלקים ואתה אומר לילה ואשה חייבים במילה. אל"ר אף כי הרמזת לי אין הדברים מתישבין בקרבי כי אדרבא היא הנותנת ימול בלילה למתק הדין תמול אשה לכבות האש וקרא מסייעני כאשר אמרתי, מדאיצטריך אותו למעט את שרה ש"מ מלין בלילה כדי שלא תאמר דהוי שלא הז"ג ונשים חייבות אתא אותו למעט, ודוקא קודם הדבור אבל אחר הדבור חייבות ולא מצינו שום מיעוט אצלה ולא יקשה לך בעבור שלא אמר יום שמיני ימול שהרי מצינו כמוהו והוי אף בלילה דכתיב ביום הכותי כל בכור וכתיב ויהי בחצי הלילה וכן כי ביום הזה יכפר עליכם ולילה עמו דאי אין לילה עמו א"כ ידין בלילה ויהיו חייבין חלילה וימותו וא"כ ביום מה יכפר והלא כבר מת, וכן לא תבערו אש
בכל מושבותיכם ביום השבת ולילה עמו וא"כ ע"כ הוא להורות לי שמלין בלילה והוי ליה מ"ע שלהז"ג ונשים חייבות וכי מיעטן במלת אותו דוקא קודם הדיבור, דאי לא תימא הכי אלא ביום ולא בלילה א"כ גבי שבת נמי דכתיב ביום השבת אימא ביום ולא בלילה א"כ בלילה ידליק אש גדול ויבשל ויאכל וישתה ויתחמם בטוב ויקום וישן וביום יהיה נזהר ואהיה וותרן ואוותר ונאמר אין מלין בלילה ואם עבר זמנו היה התנא אומר שמלין בלילה וה"ל מ"ע שלהז"ג ונשים חייבות ולאפוקי ממנו כתב אותו ולא אותה, אם הדבר כן יש כאן שתי תשובות חזקות משברות את השניים, חדא דאפילו מלין בלילה אחר זמנו מכל מקום אין מלין בשבת וה"ל מ"ע שהז"ג ואותו ל"ל, ועוד מי לא אמרינן זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואמרו כל שישנו בשמירה ישנו גם בזכירה וטעמא דאיכא היקשא ואי לאו הכי פטורות משום דאתי משבת לשבת כי התוכל לשבות תוך ימי השבת ה"נ כתיב וביום השמיני קבע בה זמן
התוכל למולו ביום ז' א"כ הכל מודים דהוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות וא"כ אותו ל"ל, והקשה שבכולן מנ"ל למול המעור וקב"ה לא ביאר וסתם אמר בשר ערלתו וכל דאית ליה קצה יקרא בשר ערלתו וא"כ אברהם מנא ידע למול המעור, ואח"כ במתן תורה לא ביאר מנא לן למול המעור אימא למול הלשון קאמר ועוד זה העני למה יצטער נולד מהול ומתוקן לא יצטרך בכל זה, ועוד למה זו המצוה ולמה ליום ח' יצוה לי"ג שנים שכשם שלא מתחייב בתרי"ג אלא בי"ג כן במילה לא יתחייב עד י"ג שנה, ושמא י"ל דקב"ה ידע דלא ישמע אליו כי הוא צער התלוי בגופו א"כ אני אומר שהמצוה אינה מצוה כ"כ שעושה בע"כ שזה קטן שאם היה גדול לא היה מקבל זה הצער, ע"כ אני אומר דאלולי דקב"ה מתחיל לברא הגפנים ואחר הקוצים היינו מבקשים לעשות כלייה על הקוצים וי לכם עמי הארצות אוכלי העכבר והשקץ דלא עסקיתו באורייתא ולא ירדפו אחר המצות להבין ולדעת סודות עשיית המצות ועד היכן נוגעת להכיר
הגוזר ולדעת הבורא אבל אתם עוסקים להבל ולריק ולקבץ ממון להניח לאחרים כי אינו שלך ללבוש בגדים ולפושטן ביום המות בבושת פנים לאכול ולשתות להתהפך לסרחון במעיך ישפוט השם שאתם מאריכין הגלות, ואני בהיותי בן ד' ולקחתי גם חלק משנה ה' ולקחני זקני בהיד ולקחני אל הר אחד מקום שאין שם ילוד אשה וישבנו ארבעים יום בתענית עם ו' לטרות פת וצלוחית מים עוסקין במצות לדעת עניניהם והנה בסוף המ' עמד זקני בתפלה ואני עומד לפניו בהול ומבוהל מצד היראה והאימה כי ראינו מרחוק חיות רעות מכלות טובות והנה הבינה והברכה לחי העולמים: הגדולה והגבורה לחי העולמים: הגדולה והגבורה לחי העולמים: הדעת והדבור - לחי העולמים: ההוד וההדר - לחי העולמים: הוועד והותיקות - לחי העולמים: הזכות והזכרון - לחי העולמים: החן והחסד - לחי העולמים: הטהרה והטוב - לחי העולמים: היקר והישועה - לחי העולמים: הכתר והכבוד - לחי העולמים:
הלקח והלבוב - לחי העולמים: המלכות והממשלה - לחי העולמים: הנוי והנצח - לחי העולמים: הסגל והסיגוב - לחי העולמים: העוז והענוה - לחי העולמים: הפאר והפלא - לחי העולמים: הצהלה והצדקה - לחי העולמים: הקלוס והקדושה - לחי העולמים: הרננות והרחמים - לחי העולמים: השלוה והשקט - לחי העולמים: התהלה והתפארת - לחי העולמים: כי על רחמך הרבים אנו בטוחים וגו' ובאומרו ה' שמעה וגו' ראינו אדם אחד אדמוני ביותר ואחריו אדם אחד לבן כשלג ואמרנו יום בשורה הוא ומשר התורה באו וישבו עמנו וזקני תפס בי מהיד ונחזקתי ידי מידו וקמתי משם וישבתי אצל האנשים האלו ואמרתי אליהם אשביעכם בשר התורה שלא תזוזו מכאן עד בא שאלתי ואמרתי להם מהיכן המילה יוצא ואמרו לי פה אחד גם שניהם גימל בגימל, ר"ל נעלם ג' ימל ואמרתי להם א"כ יכתוב ימול לכם כל זכר מאי המול ימול, אמרו לי המל בחיך ימול בלשון ר"ל המל בחכמה הנקרא חיך, ימול בינה הנקראת
לשון, והנה חיך ולשון בראש הנקרא כתר עליון ראש העליון, ואמרתי להם הכניסו דבריכם באזני ואמרו החכמה אב הבנים, והבינה אם הבנים, חסד יניקתו מהאב כרחם אב על בנים, והפחד יניקתו מהבינה, קו ירוק מלך העולם והאב מלא רחמים וע"כ נקרא המל שאין שם ערלה חלילה, וע"כ ימול לנער לבער הערלה אחיזת הטומאה, ולכן באה המצוה לאברהם איש החסד לבער הערלה ולגלות אור העטרה המכוסה בחשך, וזהו ביום הח' ימול מי ימול המל ימול לבער דין מהמלך היא אם הבנים, וע"כ המצוה באיש ולא באשה, וכאשר ימול המעור הוא היסוד כן הבינה יתרחק הערלה אחיזת הטומאה תבער הירקרוקית מהבינה ואין המצוה הזאת בלילה שאין דין מבער דין, וע"כ אברהם לא הורשה לשמש עם שרה כל זמן שלא נטהר מן הערלה כי מהש"י בא אליו הידיעה והמילה בסוף האדם הוא המעור כי שם קיבוץ הקליפות והערלות ולא בהלשון שהדין בלשון מצד דיבוק הערלה ביסוד והאדם בשמטה שעברה לא חסר
ממנו דבר כי אז השלום תם ונשלם, אך בזו השמטה היצר דבוק עם האדם ע"כ צריך תיקון הוא שאמר לאברהם להטיף ממנו דם ברית וגם מן הדין היה למול תכף שיצא מן הבטן עם חתוך טבורו כי אין לאחר בזרע ישראל הקדושים דבוק הערלה אבל בעבור שצריך להיות שבעת ימים תחת אמו הם ז' ימי בראשית אמו היא הבינה שצריך ובח' ימול כי בכלל יעבור השבת כי אין למולו עד שיעבור גם השבת הנקראת זאת, כענין הנודר לגרש את אשתו מקיימה אצלו ז' ימים ואח"כ מגרש ואין מתירין לו והכוונה שהנדר רומז בבינה וירד עד העטרה היא השבת, וגם אין למולו ביום ז' כי צריך לשוב בח' שיום ח' רומז ביסוד הוא המעור כי עד העטרה הוא עשר כשתמנה מלמעלה למטה כענין ז' ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן, והנה גם זה הרוצה לראות פני המלך אין לבא זולת השוער הוא השבת, והנה דין הבהמה כדין האדם לענין הסוד כי אפשר גם זה העברת הז' ימים משום חסרון המילה שבו להרמיז שהוא
מהול אף שאינו מהול: ד"ה סוד מילה וכוונותיה סוד מילה וכוונותיה וגם האשה כלולה מאש ע"כ אין יכולה לטהר הערלה פן ישרוף ויזיק ואמר וביום הב' בפתח, כי בזמן המילה הב' רומז קוצו בכתר וגופו בחכמה נפתחים ומשפיעים חכמה ובא ו' במלת וביום להרמיז אף כשעבר זמנו לא נשתנה עניינו, שהרי ביום המילה הו' שהוא היסוד עם הב' שהוא כתר וחכמה, ואין שם לילה והאומר שאם עבר זמנו מלו ואפילו בלילה לא עלה לו חשבונו בטוב, וביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם והנה השופר רומז בבינה ומן השופר יוצא תרועה ותקיעה יום ולילה דין ורחמים ע"כ אין משפטו כי אם ביום שלא יהא כח לדין להזיק והב' בשבא עיקר להורות שגם הפחד היסוד אשר בו נאמר לפניו ילך דבר והשבא רומז אליו גם הוא מחזר אחר זכותן של ישראל, אך כי ביום הזה יכפר עליכם הב' פתח כי הזה הוא הת"ת הנקרא הזה, הוא יעבור ויכפר ובהיות היום מכפר שהוא המלך גם הלילה שהיא המלכה מכפרת ואינה מסרבת ברצון המלך ולכן נפתח הב' כי
בהיות אלו מכפרים ושלום ביניהם האם היא הבינה שמחה בבנים אם הבנים שמחה הללו יה ומקבלת מהב' הפתוח הוא כתר וחכמה ויושבת על כסא רחמים ודנה ברחמים, אבל ביום השבת המלכה עם המלך שניהם בכסא אחד כי קראוה וזמניה בכסא המלך כענין באי כלה מלכתא והקריאה אליה בין השמשות של ע"ש ע"כ לא תבערו אש בכל מושבותיכם מבין השמשות של ע"ש עד בה"ש של מוצאי שבת, וביום הכותי כל בכור הוא וביום הכותי כל בכור בלילה המכה כענין ואני ולא מלאך. והנה הו' ומשך הו' כולם בהסכמה בהסכמת הכאה ועל שסביב המעור וכנ"י יש הרבה סרכות הנשרכים ומקטרגים כענין כל גוים סבבוני ע"כ ציצין המעכבין את המילה חוזרין עליהם, אוי להם לאותן שלא רדפו לדעת עיקר ידיעת התורה כי כל תרי"ג מצות הם עצה מהמרכבה העליונה, וכל הגידין האברים של אדם כולם יש להם כח רוחני כנגדם הפוגם באחד מהם פוגם בכח הרוכב עליו, ודע כי כל מצות הש"י נחלקים לחלקים רבים וכל
מצוה הוא אבר וענף אחד מהצורה העליונה, ובתשלום כל התורה נמצא האדם עליון שלם, ודע שאין ספירה מהספירות שאין להם תיקון וחיבור עם הסמוכה לה וכשיתחברו כולם נעשו צורה אחת וע"כ ניתנה התורה שלימה מבראשית עד לעיני כל ישראל, וגם דע לך שאין שמטה שאין נקשרת עמה שמטה שעברה וראה והבן שמטת חסד העולם כולו רחמים גדולים וקבצה הקב"ה היא הבינה ועשאה ים ושם בתוכה כל הנמצא ביבשה, והנה ב' שמטות נקשרים ואדוקים, וכשמוע זקני דבריהם התחיל לשאול מהו ימל ואמרו הילד הנמול הוא היסוד והוא למ"י היא הבינה זהו שמאל למי אתה, שב ואמר להם מהו למ"י אמרו לו הה"ע הוא שם מע"ב שמות ובמצחו של אהרן בבואו אל הקדש שלמדו משה והיה מזכיר כחותיו של הקב"ה, ומלת הה"ע ה' ראשון גבורה ה' ב' העטרה והע' יסוד ע"כ ימל הערלה מן היסוד, ואמר להם מהו הה"ע ואמרו בגימ' עו"ד ובגימ' הכה"ן בגימ' היהודי"ם בגימ' הליל"ה בגימ' לומ"ד בגימ' לכ"ל בגימ'
כל"ל בגימ' למו"ד בגימ' ד"ם בלב"ב, וע"כ צריך להטיף ממנו דם ברית להנתן למקטרג ואז כולך יפה רעיתי ומום אין בך ומו"ם בגימ' אלהי"ם והנה נסתלק הדין הוא הדם, א"ל מהו ימל, א"ל ימל בח' ימל במ"ק ח', א"ל לקח פנים ואחור והנה ימל הג' רומז בבינה ואחור של ימל כנ"ם מהבינה כנם למצרים ע"כ לא יוכלו לעשות, ופנים של ימל כט"ל אהיה כטל לישראל, א"ל א"כ מהו המל א"ל מל ה' והוא שם מהשמות של ע"ב, ומורה בעטר"ת ת"ת שהכל מתגלגל על ידם כי הם חבור אחד ויחוד אחד, והם ג' אותיות והם מורים ו' ומשך הו' ועטרת ומתעלים עד הבינה אם הבנים לקבל כעגל היונק מהפרה, וג' אלו ביחוד אחד וצורה של מל"ה כ"ו כ"ו ד"י ר"ל מ' הוא כ"ו ל' הוא ג"כ כ"ו וה' הוא ד"י, והכוונה כ"ו ד"י הוא יסוד ועטרה, וכ"ו הוא ת"ת הרוכב ונדבקים שניהן ברוכב ועולין בחסד ומשם לבינה וזה מלה וזהו בגי' כה"ן הנ"ך יהודי"ם המ"ל לה"ם לאד"ם, א"ל מה ראה הקב"ה שלא צוה
לאברהם למול והמתין עד שנעשה בן צ"ט שנים א"ל בעבור שהיה צריך לצאת ממנו ישמעאל שהיה סיג החיצון, א"ל ומאי שנא מעשו שיצא מיצחק כשהיה מהול א"ל לא ניתן להאמר, השיבו אומר אני הקב"ה ברא את אדם הראשון המורה דין וברא את הכל מהשמטה שעברה המורה רחמים והשמטה הזו אינה מתקיימת בהיותה כולה דין אם לא שתהיה עמה גם משמטה שעברה שהוא רחמים, ואפ"ה חטאתם רבה ובא נח מזרע האדם שהוא דין ורחמים כי נח מהשמטה שעברה והושתת העולם מהם, ואין לך דור שאין שם מהשמטה שעברה לקיים העולם ולכן אברהם בא משם וכשם שיש ע' ענפים פנימים ע' שרים כלולים בק' הוא שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ונכללו בשש מאות אלף כן יש ע' שרים חיצונים כלולים בק' ונכללו בשש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים, וע"כ עבר אברהם הלך וחסר וערל צ"ט שנה ולא אכל פסח ולא נתייחד למדת חסד לקיום האומות החיצונים ולא הלך עד ק' שנה שלא יהיה קיומם קיום חזק רק קיום
חלש כענין פרי החג הולך ומתמעט, והנה אברהם צ"ט שנים חסר הולכים וחסרים משם ואילך קב"ה השלימו והוסיף ונתגלה הי' במילה ונתייחד במדתו איש החסד ונתן לו הה' הוא ה' אחרון שבשם בן ד' להיות שר ונגיד בישראל להוציא ולהכניס ע"י נטילת רשות, כשמעם דבריו שחקו ואמרו אמת הדבר והלכו להם ושבנו בבתינו, א"ל האב חייב למול את בנו והרב למול את עבדו הוא שנאמר יליד בית ומקנת כסף, א"ל הברכה אחת לשניהן, א"ל לא, אלא המל את הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה ואבי הבן אומר בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו וכו', ושאר הקהל אומרים כשם וכו', וידעת בני כוונת הברכה שאם אבי הבן המוהל אומר למול את הבן ואינו אומר על, שאבי הבן ממקום חכמה עילאה וא"כ אין לומר על דמלת על רומז בכתר כענין ותתפלל חנה על ה', והכי אמרינן בא"י אמ"ה יורד עד הת"ת אשר שהוא הכתר, קדשנו במצותיו הם הד"ו פרצופים תורה שבכתב ותורה שבע"פ, וצונו הת"ת על המילה, על לקשור
הכל בכתר שהוא על המילה הוא היסוד סוף האדם, ואבי הבן מוריד גם הוא הברכה עד העולם ואומר אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו הוא היסוד להיותו שלם ודוגמתו פנים, ואחר שהשלימו אביו וכל הצינורות מיושרות והמדות מלאות מבקשים הקהל עליו רחמים ואומרים כשם וכו', אבל המל את עבדים אומר למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, בא"י כורת הברית ואם הוא גר אומר למול את הגרים ואינו משנה דבר אחר והכוונה שדם ברית הוא המפייס את המקטרג והברית שלו ושקט וזהו קיום העולם, ואחר המילה נוטל כוס של יין להרמיז ביין המשומר בענביו ולא הופרש מענביו להעשות יין נסך, אותו יין המשומר הוא השפעת ששה ימי בראשית הראוי אותו שפע לצדיק הוא היסוד הוא המילה, ועל שהצדיק עושה תולדות כענין זה ספר תולדות אדם ומלת זה רומז ביסוד וע"כ תקנו לומר
ארבה אותך במאוד מאוד, ודע כי מה שאמר קידש ידיד מבטן הוא יצחק מדתו פחד שהפחד נתקדש מהבינה, א"ל בני לא תימא הכי אלא אימא זה אברהם מדתו חסד ונתקדש ונקרא ידיד ה', שהרי כשיצאה בית הש"י בגלות ירד החסד ולא מצא ביתו ואמר לו הקב"ה מה לידידי בביתי, וחק בשארו שם זה יעקב הוא ת"ת ישראל שארו של אברהם הסומך בשלחנו, וצאצאיו הן י"ב הויות המתגלגלין עם יעקב הוא ת"ת ישראל הנקרא יהו"ה י"ב הויות נגד י"ב שבטים, בני וי לקהל דלא עמדו במילה ופריעה ומציצה עד גמירא כי אין במעלות מצות המלך אלא מעומד, המל לכם כל זכר המל הוא לכם והוא המוהל המל עומד והם יושבים ונקה לא ינקה ושמעת איך תקנו לפייס את הזרועות (אברהם) יצחק עם בנו יעקב לברכו, הוא שנאמר תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר"ל יצחק שמנה פעמים יהו"ה, יעקב ז' פעמים הוי"ה, האמת בני התורה לא חייבה לאב שלא מל את בנו אלא לבן שלא מל א"ע אם לא מלו אביו הוא שנאמר וערל זכר
אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה, והכוונה שאין כריתה ומניעה בדוגמא האב אך הבן לפעמים יפסק ממנו השפע, ודע שגזרה התורה שאם בהרת בערלה אף לאחר זמנו חותכו עם הערלה, אל"ר הכי אמרו יבא עשה דמילה וידחה ל"ת דבהרת השמר בנגע שבכל מקום בא העשה ודחה ל"ת שהזכור רומז בת"ת הוא עשה ודוחה את שמור הרומז בעטרה שהיא לא תעשה ושפיר, מ"מ יש