Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר הקנה

קטע 31

קטע 31 מתוך 49

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

השורף וממית. הבא על אמו פוגם באם הבנים היא הבינה ופוגם באם כל חי היא כנ"י, ודע שתפארת בנה של בינה וחכמה הוא בעלה ואם זה הבן ימח שמו מתחבר באמו גרם חיבור למעלה באם ובנה בלא רחמים ורחוק מבעלה שהוא רחמים ע"כ יתלבש בחמורה תלך במשאה ומתחברת שלא במינה כאשר עשה כן יעשה לו. סלקא דעתך שהבא על הנדה פוגם בכנ"י שבזמן שהיא נדה היא בחוץ ומרוחקת ועתה בא אליה אז נכנסים כל הטומאות בהיכל והאיש אין בביתו וע"כ יתגלגל במצורע בדד ישב מנודה מלשון נדה מחוץ למחנה מושבו, והבא על אחת מכל העריות בכרת, ונדה בכלל כל העריות וקידושין אין תופסין בעריות שהקדשים נשרפים והקידושין מתמעטים נדה נמי קדושין לא יתפסו בה. אל"ב הכא השתא התם ריחוק עולמי הכא ריחוק שעה ודע שהקידושין אפילו שהם רחוקים לשעה הואיל ומתקרבים חלים, גם דע שהעריות מורים השפעת ממטה למעלה ולא אפשר עד שמדבקים איש שלא באחיו הפך איש באחיו ידבקו וכענין באתי

2

לגני אחותי כלה, א"ל מיניה וביה נדייק שאחותו מותרת, א"ל בני לא שנית ולא שלשת ולא שמשת והכוונה באתי לגני מאמר הת"ת לעטרה וקורא אותה אחותי לא מטעם שהיא אחותו אלא מטעם שהיא כלה כלולה מהכל והיא ברחמים וא"כ אחותו היא ברחמים וע"כ באתי לגני, א"ל ר' תינח נידה שהיא ריחוק שעה, איסור לאוין שהם לעולם אמאי קידושין תופסין בהו, א"ל פליגי והאומר לא תפסי שכח חלק מחשבות ע"כ אין הלכה כמותו כי הלאוין אמרה תורה ארבעים יכנו ומתכפר וא"כ הרי הוא כנדה, אלא כרת אין לו תקנה, א"כ ר' והלא שתי אחיות שהבא עליהן מתגלגל בגויה קדשה והא הכא דאית לה היתרא אחר מות אחותה ואפ"ה אין קדושין תופסין בה, א"ל התם להשיב נפש של אשתו אך לא בחיוב כי אינו חייב להמציא לה מקום, מ"מ בחיים אין קידושין תופסין בה, ודע שהעריות נגררו אגב ואין כאן מקומם ובמקומם אבאר כולם על שורש ענינם ולא יעלה מהם דבר סיבתה וסיבת גלגולם בע"ה:

3

ד"ה סוד קידושין סוד קידושין ואומר לך בני אע"פ שאמרו בפרק האשה רבה אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין בפני בעלה אין חוששין לקדושין יש לחוש לדברי רב המנונא שאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני והרי היא מגורשת ומקודשת לשני, ובכלל דבריו שאינה צריכה גט מבעלה, וידעת כי המנונא והוא לא חשש שלא להעלות נזק לשם ית' וכמה נשים מעיזות פניהם בפני בעליהם לומר שקרים, וזכור בני דד' דברים הם שכיחי באשה והם שטות וכעס חמוד זנות היש קשה כזנות ועזות פנים כזנות, וע"כ הואיל וערוה הוא יש לחוש דלמא גרשה וצריכה גט משני כרב המנונא, ויש לחוש במה שאמר פרק האשה רבה דלמא לא גרשה וצריכה גט מבעלה ולמה נשרוף באש הגדולה הזאת. וקידושי יבמה מאחר הוי קידושי ספק אי תפסי קידושין כבשאר חייבי לאוין או אין תופסין בה מפני שזקוקה לאחיו והויה ליה ערוה, א"ל ר' מנ"מ א"ל נ"מ אם בא אחר וקדשה צריכה גט משניהם דקדושי ספק חלין בקידושי ספק, א"ל

4

בני ראית מה כתיב והלכה מביתה והיתה לאיש אחר רבי ינא"י שהוא מנין סנהדרי גדולה ע"א הוא דייק מאחר שאינו עושה הויה רק באחר אבל בקרובות הם העריות לא תפסי בהו קידושין תפשוט שר' ינאי בקי היה בטעמי העריות. עוד ארז"ל ישראל מומר לע"ז להכעיס שקידש אשה קדושיו קידושין גמורים וצריכה גט אל"ר והלא נעשה חיצוני ואין לו כח של קידושין כלל א"ל בני מעיד אני עלי שמים וארץ שאין לך משומד שאין לבו לשמים אע"פ שעובד ע"ז מתחרט אלא יצרו תוקפו וא"כ צד קידושין עליו, וגדול מזה דאין בידם טוב ע"ז ולכן נראה באמת שאם המשומד ועד אחד מודים והאשה מכחשת ואומרת להד"ם צריכה גט, ואצ"ל כשיש רגלים לדבר ועד אחד שהכל מודים דהו"ל במקום ב' וצריכה גט כי העד הוא הנצח שולט באשה היא כנ"י ועטרה, ולאו דוקא שהעד מעיד שקדשה בשוה פרוטה ודאי מקודשת אלא אפילו ספק שוה פרוטה או אינה שוה פרוטה כאן ושוה פרוטה במקום אחר ודאי או שמא שוה במקום אחר בכולם

5

מקודשת ע"פ עד אחד. וגם ארז"ל המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה אינה מקודשת אבל בחילופו כגון שמכרו וקדש בדמיו מקודשת חוץ מע"ז שחילופה כמוה, א"ל ר' והא אמרת אין להם טוב ע"ז, א"ל בני כל האשה (נ"ל העושה) דוגמא הרי היא כמוהו, וידעת שאין האשה נהנית מהע"ז כי אדרבה ניזוקית וע"כ אינה מקודשת, ושמע בני והבן שאפילו האסור בהנאה מדבריהם כגון חמץ בע"פ בשש שעות אינה מקודשת, והכוונה כעין שבות של דבריהם שדוחה מילה כן הדבר הזה הוא ובמקום הנאה פגום א"כ אפילו של דבריהם אין עושה קידושין אלא אדרבה איסור הנאה מבטלת הקידושין, וגם אמרו המקדש ע"מ שאין עליו שאר כסות ועונה פלגינין לדיבוריה שאר וכסות תנאו קיים דר' יהודה הוא שאמר דהוי דבר שבממון, אבל עונה הוא דבר שבתורה תנאו בטל שהתורה חייבה אותך בעונה והיא מקודשת ואתה חייב בעונתה ואין בידו של אדם לפטור עצמו בתנאי ממה שכתוב בתורה, אל"ר הראית דברים

6

היוצאים מפי ר"י וסומך במלכותו ואינו ירא לדבר כדברים האלה והלא שאר וכסות נהי אפילו שהוא דבר שבממון הלא הוא מן התורה שנאמר שארה וכסותה ועונתה לא יגרע וא"כ למה תנאו קיים, מי לא אמרינן המוציא ירושת בנו מעליו אין בדבריו כלום מפני שמבטל הכתוב בתורה וה"נ מבטל הכתוב בתורה שאר וכסות, א"ל ולא ידעת שהתורה אומרת כן דא"כ דהכא היא ששאר וכסות כעונה האיך יוכל לעקור לאו דאורייתא בתנאו והא כתיב לא יגרע אלא לא יגרע דוקא אעונה קאי, דאי תימא דאכולם קאי יכתוב לא יגרע שארה כסותה ועונתה אלא מדלא כתיב הכי ש"מ מבטל אלו ומקיים עונה, וראייה ממה דכתיב אל תאכל ממנו נא ובשל ולא אמר נא ובשל מבושל אל תאכלו, א"ל סוף סוף עוקר הכתוב בתורה, א"ל בני דבר שבממון ביד האיש מטעם שהממון יורד מפחד לת"ת הוא האיש ובידו להשפיע להאשה השפעת הפחד (ובידו למנוע), אך העונה היא השפעת עצמו זהו שאמר ר' יהודה הוא דבר שבתורה, ולכן

7

ודבק באשתו שאינו רשאי למעט דיבוק האשה, זהו שארז"ל הממעט תשמיש האשה ממעט הדמות וגורם גלות למעלה וגלות לעצמו, ואין כן בת"ח העוסקין בתורה יומם ולילה עונתן מלילי שבת ללילי שבת והאומר טוב לעשות עצמו ת"ח לא פי' יפה שהתורה אמרה לא יגרע, וגם א"ר אמאי המקדש בפחות משוה פרוטה ואח"כ בעל בפני עדים ולא אמר ולא מידי צריכה גט לקידושי ביאה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, תפשוט שקידושין פחות משוה פרוטה מסייעין ליה בביאה לומר אע"פ שבעל סתם לקידושין כיון, גם ארז"ל המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל וכגון שיש לו קטנה ובוגרת ולאו דוקא שלא עשאתו הבוגרת שליח אלא אפילו עשאתו הבוגרת שליח משום דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליו ועושה מצוה דלא רמיא עליו דבתו קטנה רמיא עליו ובוגרת לא רמיא עליו, אבל מי שיש לו ב' בנות גדולות ועשאהו שליח או יש לו ב' בנות קטנות ושידך א' מהן וכשבא לקדש לא פירש בתך פ' מקודשת לי רק

8

אמר סתם בתך מקודשת לי שניהן צריכות גט, ואין לומר המשודכת קידש כי בעוונות ישראל שבגלות יעשו עולה וידברו כזב הפך לא יעשו עולה, הלא תראה כמה שלוחים מקדשים לעצמן, ודע כי ידים שאינו מוכיחות לא הווין ידים וכן הלכתא, ואין לומר בעבור ששידך הווין ידים מוכיחות מפני שיש באדם שינוי מחשבות ושינוי רצון ודלמא נתחרט מהשידוכין, והלא אמרתי לך עונש ב' אחיות שמתלבש בגויה קדשה ואם זה העני הב"ד מתירין לו לקחת המשודכת מטעם שאין יראת אלהים על פניהם א"כ הם הגורמים ויתחלפו במקום הבועל באיסור שסמך על פיהם: וגם דע בני שמשנה היא האומרת יצא לה שם בעיר שהיא מקודשת ה"ז מקודשת ובלבד שיהיה הנשים הטוות לאור הנר מדברות בה ושמחות ואומרות פלונית נתקדשה היום פשט כח הרגלים לדבר אע"פ שלא עמדו עדים בב"ד להעיד רק שהנשים שמחות בה מקודשת דמן השמים מעידין בה. וגם ארז"ל שאם יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה בפניו מגרש ראשון וישאנה השני

9

ולא יגרש שני וישא ראשון שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין. א"ל ר' מה הענין הזה שאז"ל והלא אמרינן א"א שקידשה אחר בפני בעלה מקודשת לשני ולמה יגרש ראשון, ועוד גירש ראשון ונשא שני מחזיר גרושתו הוא כפי לשונם, ועוד והא לא הוי מחזיר גרושתו אלא מחזיר גרושת חבירו וא"כ מ"ש שני דנושא אפילו ראשון ישא וא"כ האיך משנים דבריהם. אל"ב דע לך כי הווין אוהבי רחל הם, אלא כשיצא הקול רחל עם יעקב ובא יוסף והפסיק ביניהם מגרש יעקב ונכנס יוסף במקומו ועדיין האשה בפנים, אבל אם גירש יוסף הנה האשה החוצה ואין דרך שם לבא האיש בביתו, וכיון שהדוגמא למעלה לעולם השני נושא, הלא תראה גדול מזה מה שארז"ל האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנה אמתלא לדבריה למה אמרה תחלה אשת איש אני נאמנת. אל"ר מכלל שאם אין לה אמתלא מקודשת והאיכא מיגו. אל"ב מיגו במקום דאיכא יראה לא אמרינן, כי דלמא מקודשת היא ויראה לומר פנויה

10

שמא ישמע ומקדמת ואומרת ואין כאן מיגו, קרוב לזה ארז"ל מי שנזקק לאשתו ואמר טמאה אני ולמחר אמרה טהורה אני ואמר לה אתמול אמרת טמאה והיום טהורה ואמרה אתמול לא היה בי כח לסבול התשמיש היא נאמנת. וה"ה זאת האשה אומרת מה שאמרתי אשת איש אני שיראתי מפני דבר פלוני ופלוני היא נאמנת:

11

ד"ה סוד שבע ברכות וברכת אירוסין סוד שבע ברכות וברכת אירוסין ועוד דע בני שאם קידש ובירך ברכת ארוסין והפליג זמן מרובה לעשות הנשואין הוא שב ומקדש ומברך בשעת הנשואין שיש אנשים בנישואין שלא היו בארוסין ע"כ צריך לחזור ולברך עוד ז' ברכות בנשואין, ואין להביא ראיה מיהודה שיהודה מעלה יש לו מכל אחיו שהוא מלך ומשנה תורה בזרועו כקמיע אע"פ שהיה לו ס"ת אחר והוא מברך את כנ"י, ודע שהמקדש אחר שקידש צריך לברך בא"י אמ"ה אקב"ו לקדש האשה ואח"כ מוזגין לו כוס ומברך הוא ברכת ארוסין. אל"ר אי אמרת בשלמא קודם הקדושין שפיר שמלת לקדש הוא פועל עתיד אלא אחר שקידש מברך על פועל עבר קא משקר בין שניו אל"ב מי מברך לקדש אשה האשה אומר והכי הוא וציונו בקידושין כדי להתקדש האשה הרוחניות ע"י הקדושין שקדשתי, ואח"כ מוזגין כוס אחד ומברך ונותנין אותו לשושבין העומד בימין שהוא כנגד החסד ותופסו בימין ומברך ברכת חתנים, מאי ברכת חתנים מתחיל בא"י אמ"ה בפ"ה להשלים,

12

תחילה מוציא היין כענין לא תעזוב את הלוי, ואח"כ שהכל ברא לכבודו, והכוונה שהכל הוא יסוד עולם והוא השושבין הנכנס ומזווג רבקה עם יעקב הוא אדם וחוה זהו שהרמיזו הקב"ה נעשה שושבין לאדם הראשון, ואחר שהוא שיבח לאדון הכל שהאציל הכל שהוא היסוד לכבודו ר"ל לחבר כבוד אל כבוד, ר"ל לחבר כנ"י הנקראת ל"ב בגימ' כבו"ד אל כבד הוא הת"ת הנקרא יהו"ה שכן כב"ד בגימ' יהו"ה, והיה מן הדין לאומרו בזמן אסיפת העם אלא מכנסן על הכוס הרומז בכנ"י שכל הברכות אל הכוס, ואחר ששיבח אדון הכל אומר בא"י אמ"ה יוצר האדם, ומוריד הברכה עד העולם ושבח לבינה שהאציל האדם הוא ת"ת וזהו שאומר האדם ולא אדם ובכללו כנ"י שכן אומר ויקרא את שמם אדם, וא"כ מברך בפי' את האדם הרומז בד"ו פרצופים, ואומר בצלמו בצלם דמות תבניתו הכוונה בצלמו צלם דמות תבניתו הם ג' רוחניות, שגם הד"ו פרצופים נעלמים בראשונים לענין ההשגה וזה והתקין ממנו בנין עדי

13

עד הוא סוף כל הבנין ז' שמטות. לחזור דברו בדברו וחותם בא"י יוצר האדם הוא משך הו' אור הנעלם גם הוא אדם, אחר שהשלים הבנין וברך אותם מהבריכה העליונה שב ומנחם כנ"י בגלות, וכן בהיותם בא"י כך היו מנחמים על שם העתיד והיו אומרים שוש הבנין תשיש כנ"י ותגיל עקרה משפע עליון, ובמה תגיל בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ר"ל שהבינה מקבצת הז' בנים בתוך כנ"י וחותם בא"י משמח ציון בבניה ר"ל ציון הוא היסוד היורד בעטרה עם ה' בנים של בינה, ואחר שהוריד האוהבים וכל הריעות בבית הכלה אז אומר שמח תשמח רעים האהובים כלומר השמחה מהבינה תשמח את רעים האהובים כשמחך יצירך מקדם בג"ע וחותם בא"י משמח חתן עם הכלה, ואחר ששימח הכל בפרט רעים ואהובים חתן וכלה עתה שב להודות ולשבח למי שהוא אדון על כולם ואומר בא"י אמ"ה אשר הוא כתר עליון, שכן אש"ר בגימ' א"ך, וא"ך הוא אהי"ה. ברא ששון ושמחה חתן וכלה ואומר עשר הרומזים בעשרה מאמרות, ומזכיר

14

ה' קולות והם כנגד ה' ספירות אחרונות ועתה שנתיחדו העשר חותם בא"י משמח ה' חתן עם ה' כלה ואינו אומר משמח חתן וכלה להרמיז בזוג היותר נעלם הם הזרועות העושים שלום ביניהם עושה שלום במרומיו, וע"כ ברכת חתנים בעשרה ברכת אשר ברא ביחיד אם אין עשרה, ודע שחתנים מן המנין וזה ידוע שהחתן בכלל העטרה ודוקא יומא קמא היא סעודה ראשונה מברכין ז' ברכות משם ואילך אי איכא פנים חדשות מברך ז' ואי לאו מברכין אשר ברא. אל"ר מה טיבן של פנים חדשות, אל"ב הוא אדם נכבד אשר מסיבתו רבוי השפע למעלה וזהו מרבים בסעודה בעדו ולכן מברכין עליו ז' ברכות כי כיון דהכי הוא אי אפשר שלא יתברכו עליונים ותחתונים, ועל ששתי סעודות הראשונות של שבת חד לזכור וחד לשמור הרי הם פנים חדשות ומברכין ז' ומתברכין עליונים ותחתונים, ואין זה בסעודה שלישית רק אשר ברא כי כל הימים הנמצאים בשדה מברכים ז' כעין שמור וזכור אבל ג' אינה בשדה כענין היום לא

15

תמצאוהו בשדה וא"כ אין לברך שבע ברכות שאין מערבין הנמצא בשדה אם אינו נמצא דהוי להו מצות חבילות חבילות שכל ז' ברכות בשדה נמצאו, ואין כאן סעודה שלישית וכל ז' ימי המשתה מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא לא יותר, ופותחת בברוך כי היא ברכה לעצמה וגם אבארם בנוסחאות כל מלה ומלה בפ"ע בעז"ה ואם ידעת בני מהו:

16

ד"ה סוד כתובה וביאה וברכת בתולים סוד כתובה וביאה וברכת בתולים כתובה החתן הוא ת"ת מקבל הכתובה מהתורה רשומה ונותנת לכלה, והכלה מקבלת כתובת חתן שבא לו מתורה רשומה וע"כ ארז"ל אסור לשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה, וע"כ צריך לכתוב לה שטר כתובה קודם כניסתה לחופה, וידעת בני שהסופר הוא היסוד ע"כ שכר כתובה נותן הבעל שכן בנותנו תפארת ישראל כתובתה היסוד נוטל מקודם ואחר נתינת הכתובה מותרת לו ופחות ממאתים אינו כותב לה כשהיא בתולה ואטומה מכל פרצה, ומקבלת מהווין שכל א' כלול מעשר, ואם היא בעולה שכבר נכנסו בה חוץ מהבעל הזה ע"כ היסוד לבדו הוא ע"כ כותב לה מנה והוא הנקרא עיקר כתובה זהו הלכה אבל תוספות שהוא מוסיף לה הוא רצון מצד משפיע החתן שהוא ת"ת משפיע בכנ"י הכתובה שבא לו מתורה רשומה ומוסיף לה מדיליה מה שמקבל מן העשר הואיל והכתובה והתוספות מהבעל, א"כ כ"מ שהזכירו בדבריהם כתובה סתם ותוספות אמר שכ"מ שאין כתובה אין תוספות, ועל שרשב"ג

17

נשיא וגדול הדור ואמר כתובה דאורייתא הוא ע"כ הלכה כמותו בכ"מ, נשא אשה בא"י וגרשה בח"ל נותן לה כתובה מטבע הטוב שביניהם, ור' יוחנן פסק הלכתא כרשב"ג ואעפ"כ הכל מודים שכתובת אלמנה מדבריהם, ואפ"ה הואיל וכתובת בתולה דאורייתא ושל אלמנה מדבריהם הפוחת ממאתים זוז של בתולה וממאה של אלמנה בעילתו בעילת זנות שהרי שינה המרכבה העליונה, ולא תימא דוקא כתב אלא אפילו לא כתב אלא שם עדים בקנין שהוא חייב לה מאתים או מנה או שנתן משכון בכתובתה הרי זה מותר לבעול שהרי נצח והוד עידי העטרה בכתובה, ודע בני שכל התנאים מתקיימים חוץ מעיקר הכתובה שאינה מתבטל ואינה נמחל ואם מחלה לו אינו מחול, ואם אירס צריך לה עיקר כתובה כי עיקר כתובה שהכלה מקבלת מן האירוסין ואפילו נתגרשה או נחלצה לעולם מאתים זוז יש לה בעבור שעדיין לא נשלמו ארוסיה ע"י הנשואין, לפיכך אם נישאה ונתאלמנה אפילו שהיא בתולה הרי היא אלמנה גמורה ואין לה

18

אלא מנה הואיל ונישאה ונסתלק הראשון ונשאר משך הו', וע"כ האשה שמת בעלה הראשון והשני כופין אותה לצאת מהשלישי וכן הלכה, כי נסתלק ממנה הו' ומשך הו' ואין לה דין ודברים מהבעלים ותשב לבדה פן תגרום יבשות בשלישי הוא הנצח ואז וי ליה וי לעלמא, וכן ארז"ל קטנה פחותה מבת ג' שנים שנבעלה אפי' לגדול כתובתה מאתים כי עתידה להאטים וימצאנה בעלה בתולה ואטומה מכל פרצה כשאר הבתולות ומעלה לה כתובה מאתיים, ואפי' גדולה שנבעלה לקטן פחות מבן תשע שנים ויום א' אין ביאתו ביאה שאינו כלול בעשר שיום א' משלים העשר, ואם נתאלמנה ממנו ונשאת לגדול כותב לה כתובה מאתיים שכל הנבעלת למי שלא נשלמו לו שניו לענין הדוגמא אין ביאתו ביאה. עוד ארז"ל ארוסה שמתה אין לה כתובה וגם אינו חייב לקוברה כי נפטר הבעל ממנה מ"מ אם הוא מת גובה כתובתה שהרי נתן לה בשעת הקידושין ועומד הכתובה לקחת אותה האשה בכל מקום שהיא, וכשכתבו הכתובה וברכו ז'

19

ברכות כדין אז הכלה יורדת במטה ואח"כ בא החתן שם, ואם יש לו כוס מברך בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים באסא, ואח"כ מברך בא"י אמ"ה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשל זר במעיין חתום ע"כ אילת אהבים שמרה בטהרה חוק לא הפרה בא"י הבוחר באברהם אבינו ובזרעו אחריו, אל"ר מה הם החלומות האלו ומה לברכה הזאת עם הביאה אי אמרת דביאה מצות עשה דאורייתא היא יברך אקב"ו לבעול האשה כענין כי יקח איש אשה ובעלה, ועוד תינח כשימצאה בתולה היינו חוק לא הפרה אלא אי ימצאה בעולה הפרה והפרה ואתי