ספר הקנה
קטע 42
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שוחט אכזרי הוא בלא רחמים כפר בדוגמא פיגול שחיטתו זרים יאכלו חילו, וכן מומחה הנותן סכין להדיוט לשחוט אף אם שוחט לפניו כדין וכראוי הוא פועל דין כמי שאינו מכיר ופגלו בדינו ופגלו כמומחה בדין גוים כי אל אמונה ואין עול ואסור לאכול לישראל הקדושים פיגול הוא לא ירצה, וכן שחיטת האשה פסולה אע"פ שיודעת שיתא סדרי משנה, ואין להם להביא ראיה ממה שאמר התנא כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים ומקשה שחטו דיעבד אין לכתחילה לא והלא שחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים דכתיב ושחט בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בזרים, ומשיב ה"ה דאפי' לכתחילה שוחטים אלא משום דקא בעי למיתני טמאים דלכתחילה לא שמא יגע בבשר לכן תנא ששחטו והמקשן הטעהו והסכים לדעתו כי כשאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' הראוי לעמוד לפני ה' יצאו טמאים ונשים
ועבדים דשחיטתן פסולה ואפי' כדיעבד, ומאי ושחט מומחה והכוונה כי הקרבן קירוב האשה אל האיש והקירוב אינו בא אלא מצד זכר מומחה זהו ריח ניחוח לה', וכן שחיטת חולין פעולתו דין ברחמים והאשה אכזרית מחשבתה רעה לעולם, וכן ערום לבו רואה את הערוה ואינו רשאי לברך, והנה כל המקבל נפש בלא ברכה במקום שאין ברכה יש דחוי למקום הטומאה ושחיטתו פסולה, וכן שחיטת כותי אף כי הוא גר כי אינם גירי אהבה רק מחמת יראת האריות שהיו אוכלין בהם וא"כ הם עם מלכות הרשעה ושם אחיזתם ושחיטתן פסולה ואפי' עומד מומחה על גביו ורואהו ששחט יפה, ואצ"ל שחיטת נכרי שהיא נבלה ואית לה גריעותא דמטמא במגע ואסורה בהנאה כי הנכרי וכל אלהי הנכר סביב ביין הגבורה ונכספים ומתאוים כל הגוים להמשיך כח הגבורה ואצילות לאלהותם שהם אלהים אחרים חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר וכל מחשבתם לשם. ובהיות בהמת ישראל ושחטו לנכרי לפניו אפי' שחטו כראוי ישראל
הקדושים צריכים טהרה ופרישות ממנו משום דהוי זבחי מתים דאלהיהם אין לו כח וחיות מצד עצמו והרי הוא מת. ור' אלעזר הוא דאמר סתם מחשבת נכרי לע"ז וא"כ אסור גם בהנאה, אשריו שלא גרם להכנס ישראל טומאה בהיכל להעלות מלכות הרשעה, וכן שיכור כשכרותו של לוט אע"פ שאמן את ידו ושחט בפני היודע שפיר אין לאכול משחיטתו שהרי עשה עצמו במה לע"ז הוא נפשו וגופו ע"ז ממש ואז מצאו מקום ומנוחה כחות הטומאה לחול ולנוח ולהיכנס במקום המנוחה כרצונם כי זה תאוותם וחפצם, הוא שכתוב ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה סורי ממש סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו. וכן חרש אחר שנפסק ממנו כח השמיעה הבאה מכ"ע כי השמיעה קרובה במוח אל הכחות א"כ לא יוכל לתקן כי הוא עצמו בלי תיקון. וכן שוטה יוצא מכלל העולם ונדבק במזל שבתי (ואינו) נאחז בחכמה עילאה וא"כ במה יוכל להשיב הנפש בע"ח ליוצרה כי הוא אינו בעולם, וכן קטן
כמו שאמרנו, ואם ישראל לקח סכין של גוי ושחט אמת בני צדקו דברי רב שאמר קולף בית השחיטה כי סכין של גוי מלא תועבות ורוחות רעות מצד הנבילה ויגרש אותם מאכילתו ע"י הקליפה, וכן השוחט בסכין ששחט בה טריפה צריך הדחה בצונן להעביר הדם מעליו, וגם כח הטריפה כי ע"י אכילת איסור דבר מה חלים הטומאות בגוף ישראל הקדוש שהוא כלי ומלבוש לנפש הקדושה והטהורה, ובגד טמא שעל הגוף מטמא הנפש והנפש מגורשת מקדושתה, וי לכם עמי הארצות בלענים בני בלענים דור עקש ופתלתול משחיתים בני משחיתים יושבים חבורות חבורות לאכול ואוכלים ושותים עד אשר יצא מאפם ומהשם אינם יראים, ואם יביאו להם בשר נבלה וטריפה ויין נסך גמור לא ישיבו ידם מהם והשטן מרקד ושמח עמהם וקב"ה גוזר ומוסיף אורך בגלות יכרת ה' למשתכרים ומרבים ביינות וכורתים השפע והברכה מישראל הקדושים וכלל הדבר כל דבר שאינו בלוע באיסור ואין בו פגם שוחטין בו לכתחילה הוא
שאמר רבא ג' מדות בסכין אוגרת ומסוכסכת עולה ויורד: ד"ה סוד הסכין הראוי לשחיטה סוד הסכין הראוי לשחיטה ודע בני אוגרת הוא שני עוקצים וחריץ באמצע ומרגיש בה בהולכה ובהבאה וכאשר תרד העוקץ השני בסימנים הוא קורע ובוזע ואפי' אוגרת כחוט השערה ופחות ממנה כעין אוגרת כל דהו בכ"מ שהוא בסכין ששחט בה שחיטתו פסולה ונבילה. א"ל ר' כל איסורים שבתורה מתבטלים ברוב וכאן אם קרע ובזע כל דהו בסימנים והשאר נשחט כראוי יתבטל המעכב ההוא מי לא אמרינן חד בתרי בטל ביבש ה"נ יבש הוא, ואין לומר הפגם קבוע וכמחצה דמי כי התם בהיות תשעה חנויות בשר כשר וחד נבילה יש לחוש שמא כל בשר בחנות הנבילה נלקח והכל נבילה וכן בכ"מ, אלא הכא מעט מהמעט עם רוב היתר מעורב בסימנים ואין לחוש שמא כולו איסור וא"כ יתבטל ברוב. א"ל בני יש מזבח פנימי וכנגדו מזבח חיצוני הפנימי אין בו עונש כלל כלל ואין כן בחיצון כי כל פעולותיו בקושי ומאחר
שהפגימה אשר היא חיצוניות אינה עולה במזבח הפנימי כי מה לטמא עם הטהור מה לקשה עם הרך מה לאכזרי עם הרחמני מה למים עם האש וכאשר פגע העוקץ וקרע אפי' כחוט השערה נדבק הטומאה בנפש ההיא ורוצה לעלות, ובאמת העורבים עומדים וטורפים אותה כי היא חלקם וגורלם, וי לכם ולשוכנים עמהם ולדרים אצליכם טבחי עמלק שותפי עמלק ולא מדקדקין בבדיקת הסכין תחלה וסוף אחור וקדם י"ב פעמים י"ב בדיקות מאין לכם נפש לתת תחת הנפש שנדחת נפש תחת נפש אל"ר אלו ואלו מחדשים גזירות רעות בישראל: מסוכסכת היא בהיות עוקץ א' עומד והשני הושחז במשחזת וכשיורד העוקץ ההוא בסימנים פוסל ומפגל השחיטה עד שיעבור העור ולא יפגע בסימנים כלל, ומי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לעמוד בזה הדקדוק לכן בני דיעבד אין לכתחילה הכל אסור, ודוקא הפגימה אוסרת ולא עולה ויורד שאין בה פגם ושורט בה לכתחילה איתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אפי' שיבר בה עצמות קודם בדיקה לא אמרינן בעצמות נפגמה כי הלכה כרב הונא שאמר אפי' ששיבר
בה עצמות כל היום כולו אמרינן שמא בעור נפגמה הואיל דגם העור עביד לפגום א"כ אם נפגם בעור מי יודע, ובאמת במקום דאיכא ספק אין מקרבין הדחוי כי השם אינו רוצה בזה א"ל ר' ושמא בעצמות נפגמה ובמקום שיש קירוב אין דוחה אותו א"ל בני לכן סמכו הקב"ה בספק בעבור שלא תמה עונו. ודוקא כשבדקה ומצאה פגומה אבל בדק מקודם ונאבד אח"כ קודם שבדק במקום חזקה אין הספק מועיל, ואין הדין הזה בסימנים שאם לא בדק ונחתך הראש דאסורה היא שאין ספק היתר מוציא מידי חזקת איסור דכל בהמה בחייה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת, וע"כ צריך לבדוק הסכין בין כל בהמה ובהמה אחור וקדם ואם לא בדק ונמצאת פגומה אפי' אחר אלף הכל אסורין ולא אמרינן בעצם המפרקת נפגמה, והוה עובדא וטריף רב יוסף י"ג בהמות כי לא רצה להכניס הטומאה במלכות בית דוד שלא ברצון ומעשה רב, וראיה גדולה והבא לעשות דין ויש חכם לפניו והוא חכם בחכמה האמתית צריך ליתן לו הסכין
לבדקו או לתת לו רשות כי כבודו גדולה ואין טעם הדבר שהחכם ידקדק יותר ממנו שגם השוחט צריך להיות חכם ויודע וא"כ שיבקש החכם את חכם לבדקו יפה אין לדבר סוף כי מה לי בעומד לפניו אם הטעם משום דקדוק יפה אלא הכל הוא מפני כבודו ולכן אמר חכם ולא ת"ח. מי שאמר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ב"ה ומצאו שחוט והשליח בדק ולא מצאו לא יאכל ליה משום דנעלם מן העין אע"פ דחזקה שליח עושה שליחותו או אינש אחרינא שמע ושחט דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, וכמה יראה היה להם ואימה היה לחכמים מן המלשינים והמוסרים כי אע"פ שהדין נותן שע"ה פסול לעדות חשש מהם ר' יוסי וקלקל הדין וכן אמרו אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו ואחר שנפשו טמאה ימח שמו למה יחניפוהו אלא הכל מצד היראה, וכמה תיקונים דחוקים עשו וכן שחיטת לילה ע"י נרות כשרה לכתחילה כי פעולת הדין בלילה. אל"ר והלא אין דנין בלילה. אל"ב אם התחלת
הדין ביום גמר דין ואפי' בלילה והאי גמר דין הוא והסומא לילה הוא אלא אוי לו ואוי למזלו שעיניו חסרים ושולח יד בדין וה"נ סומא פסול לדין ולולי דהוא גמר דין ודינו בלילה היה פסול: ד"ה סוד מקום השחיטה סוד מקום השחיטה שוחטין בראש הגג משום שיש מקום להוציא מהחשד שאם יאמרו לצבא השמים הוא שוחט א"כ גם למטה לא ישחוט עד שיהא מכוסה מצבא השמים, וגם שוחטין בראש הספינה ואין לחוש שמא לשידא דימא הוא שוחט שיש לתלות ששוחט שם שלא ילכלך ספינתו, ואין הדין הזה אם שוחט בתוך כלי שיש לתלות ולומר למלאכתו הוא צריך אפי' אם צריך למלאכתו ומקבל הדם בכלי פיגול הוא בלי ספק שאמר שלא יאמרו לזרוק דמה לע"ז בעי, ודע בני כי לכן אמרה תורה על הארץ תשפכנו כמים כי הארץ מקבלת הדמים כענין ותפתח הארץ את פיה לגבי דמי הבל קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה עד שנבלעו וכאשר יגיעו הרחמים בארץ יעשו מהם חלקים מהם לכלבים מהם לעופות מהם לחלק הארץ נבלעים, ובהיותם בכלים מקובלים אז
הטומאות בהם חלים ואין לארץ רשות עליהם כי ממנה החלקים נחלקים והם לא באו לה, ע"כ הבהמה אסורה טמאה וגרושה וזהו ע"ז ממש, ובעונות נסתלקה ונתמעטה ידיעת התורה והמצות מצות אנשים מלומדה וחז"ל הרמיזו ולא פירשו ונשארו כסומא בארובה ואינם חוששים מכל אלו ומאכילים נבילות חוטאים ומחטיאים, וכן אין לשחוט לתוך הים ולא לתוך נהרות שכל אלו יש להם שרים למעלה וכל השרים האלו כאשר הקריב לשמם מקבלים ומסיבים והוי ע"ז ממש גבורה כי מרדת באלהי הארץ ונדבקת באלהי נכר הארץ, כ"מ שיש לחוש לע"ז שחיטתו פסולה ואפי' במים צלולים בכלי דאיכא צורה וכל דבר שנותן צורה יש צורה כנגדה ועליה החשש, והשוחט לתוך גומא ואפי' בתוך ביתו פיגול לא ירצה, ולא אמרינן לנקר ביתו כי דם כנוס ומקובץ, והנה הגוים בהיותם רחוקים מע"ז ולא היו יכולים לזרוק דמים לע"ז היו עושין גומא ושוחטין בתוכה וכחות הטומאה הנאחזים במלכות הרשעה חלים שם, ובכל מקום שיש
לחשוש משום שר כגון לשר ההר או לשר נהר לשר מדברות אפי' בהנאה אסורי דהוי זבחי מתים כאשר אמרתי, וכ"כ החומרא גדולה דאפילו שחיטה כשירה אסורה משום גזירה כגון השוחט לשם הרים לשם ימים שחיטתו פסולה ואין לגזור הנאה כי אין שומעין להם כ"כ גזירות בדבר אחד, וכן השוחט בדבר מחובר פיגול אפי' תלשו ושב ותחבו ובטלו, ואפי' לא נשחט ושחט בו פגלו, אל"ר מאי איכפת לה לשחיטה אם היא עשויה כדינה אפי' במחובר. אל"ב אילני הארץ רבו מהם אילני סרק מהם אילני פירות וכן מיני צמחים מהם חדים חותכים ומהם אינם חדים וכל זמן שהם תחובים בארץ הם כצפרנים הדבוקים בבשר נחתכו מחיבורם מתו וקוברם חסיד כי מחזירם כאשר מקום חיותן, ובהיותם מחוברים אית בהו סם המות ומזיקין במקום שעושים רושם מצד הארס שיש בהם כי הם חיצונים, כן הדבר בדברים האלו בהיותם תחובין בקרקע וטמאו הבהמה כי אית בהו ארס מצד אחיזתם בדין ואם נחתכו ונעקרו אין להם כח הטומאה
יותר, וראה והבן שכל הכח שיש לכחות חיצונים כולו הוא מפחד יצחק ע"י העטרה אף חובב עמים, וכל הדברים הנעשים בשחיטה כולם צריכים להיות ברחמנות היפך על חרבך תחיה, ואין רחמנות במליקה ממול עורף וציפורן במקומו עז וקשה כי פנה עורף ידע ומרד, ובאמת בני אין הדין זה נעשה אלא ע"י אדם נוטה לחסד כי הוא המתקן ועושה שלום דוגמתו עושה שלום במרומיו וכל שחיטה שאינו מכח אדם פסולה, זהו אדם כי יקריב מכם ולא שאינו אדם ואין צריך לכוון רק לקבל דינו בלא קושיא ובלא דבר המטמא, הוא דאמר זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר' נתן מכשיר ובאמת אע"פ ששחטו כראוי ומכחו הואיל ולא היה דעתו לשחוט לאו איהו שחיט אלא שידא הוא דשחיט וטימא וקלקל ודחה, ע"כ חכמים פוסלים וצדקו דבריהם אע"ג דאפסקה הלכתא כר' נתן:
ד"ה סוד שחיטת שני הסימנים סוד שחיטת שני הסימנים שחיטה בצוואר מנין הלכתא גמירי לה א"ל ר' ולמה לא נכתבה בתורה, א"ל ב' הקנה והוושט המונחים בצוואר מהם החטאים באים באדם כי מות וחיים ביד לשון והדיבור בלשון מהקנה, והוושט הוא מעורר ביאות אסורות ע"י המאכלות הטמאות האסורות עבירה גוררת עבירה, ע"כ כל דיניו משום שריפה חניקה הריגה וכו' הכל מהם, וראה דוגמתן למעלה שהת"ת הוא ראש המניח וב' צינורות יש שם א' שהחיים יורדים בהיקף, ואחד שהדיבור הולך בכנ"י, וכשהאדם חטא בסימנים אז הדיבור והשפע נפסק למעלה וע"כ דיניו בסימנים מדה כנגד מדה, ומה שאמר וזבחת הכי הוא זביחה אמרתי לך ולא לחתכו, הוא שאמר בקרבן ולא יבדיל כי אין להבדיל הראש מגופו בקבלת דינו להיות חלוק בגופו, ואפי' שחטו בהולכה ובהבאה וקרוב הדבר שאם נחתך המפרקת ונשאר העור לבד שני חתיכות דיינינן ביה ופסול, ודין המליקה ענין אחר הוא, ולענין רוב אחד בעוף צדקו דברי ר' נחמן או
וושט או קנה וגם דע לך שאם שחט חצי סימן לא אמרינן מחצה על מחצה כרוב כי אין הכרח שכשם שאתה אומר שחוט כרוב אמור שאינו שחוט כרוב, וכ"מ שאין הכרע באיסורא לא אמרינן מחצה על מחצה כרוב לקולא, וכל דהויא בריא בסימן אין לחוש, ע"כ אמרינן מצא חצי קנה פגום מוסיף עליו כ"ש ומכשירו ואמרינן הופך הוושט ובדקו אם ניכר בקורט דם דשני עורות יש לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ואם נקבו שניהם ניטל חיותו ונבילה, ואם ידעת בני לעולם צד החיצון אדום המורה דין והפנימי לבן נעלם ומכוסה ומורה רחמים גם ניקב זה בלא זה נבילה, ואם ליבן סכין באור ושחט בה פסולה, שומו שמים על זאת שריפה בלא חיוב דינא, דישראל לעולם ברחמים והאי לא מרחם, חייבי נסקלים שנתערבו בחייבי נשרפים אמרינן ידונו בקלה וזה העני לא נתחייב אלא שחיטה ולמה שרפו במאי פיגלו כי אין בשריפה דין קשה וכאשר יעשה הפך משפטו כל רוחין בישין טרפין ליה וחלין ביה. א"ל ר'
מה לי לשחוט הסימנין למעלה מתורבץ הוושט או למעלה מחיטין, א"ל בני יתברך ויתעלה שמו שעשה סימן שיכול האדם לדעת מהם דעת האלהות ולהאמין באמונה ודע בני שראש האדם ואיבריו כולם יש להם דוגמות רוחניות, ודע והקשב והבן באמת בני הראש הוא כתר שבו החיך והלשון שהם חכמה ובינה, מן הכתר נובעים שלש מאות ותשעים מבועים וכלם נקראים נחלי שמ"ן שמנת עבית וכולם נשפעים בבינה ועל אלו המבועין נקראים שמנ"ת זהו להצהיל פנים משמן שמ"ן המשחה ובו נמשח המשכן וכליו וכהנים ומלכי יהודא הוא שמן הטוב היורד מראש לראש מכתר לת"ת ע"י הבינה, גם מהכתר נובעים שלש מאות ועשרים וחמשה מיני מאורות וכולם נקראים מאור פנים ובהם נושא עון ופשע והופיע הדינים וזהו ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ומן המקום הזה קרן עור פני משה וזהו רמה קרני באלהי וירם קרן משיחו ובהופיע אלו המאורות אז תהיה הכפרה שלימה, גם מהכתר נובע מקור הנקרא מפנה דרך סולו
סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי ובהופיעו נותן דרך להוושט להכנס לפני ולפנים וכל בעלי הדין עומדים מהצדדין ועושים להנכנס דרך באמצע, והבן עתה מקורות והסימנים הללו קו קנה וושט מחוברים בלחי שבהם חיבור הלשון, ומתורבץ הוושט וחיטי דעל הקנה למעלה רומז בג' רוחניות וע"כ תורבץ לא מכווץ כי שם הפשיטות, והחיטים ומקום הגבהות שבקנה הם סוד הזרועות וע"כ עומדים בתוך הקנה כי פנימיים הם, ומתורבץ ולמטה הוושט נכווץ כי כווץ האור מלרדת כי משם הדין למקבלים, וע"כ למעלה מהזרועות מקום נקרא חסד עליון ועושה חסד לאלפים ואין שם דין ומשפט וע"כ השוחט שלא במקום שחיטה פגלו ויתן הדין, והכל יוצא מלפניו בדין ובצדק ומגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב והנה האף והחימה שוב מחרון אפיך והחימה נוקם ונוטר. ודע שצריך להוליך ולהביא הסכין בצוואר או הצוואר בסכין והוא שרומז ההולכה וההבאה לענין שהנפש ההוא הלכה ושבה ולכן אמר הולכה
והבאה תחילה הולכה ומ"מ הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשר כי מודה במקצת ובחלק. ובהולכה ובהבאה די בסכין כ"ש ובלבד שלא ינקוב, וא"כ חוץ לצוואר כ"ש בעינן ואינו כן בהולכה לבד כ"א מלא צוואר וחוצה לו מלא צוואר. אל"ר האי נמי די בכ"ש חוץ לצוואר כלום הולכה בעינן הולכה עביד. אל"ב הולכה ב' צווארים או הובאה רמזי במקום תרתי הולכה והובאה מ"מ בני דע לך שצריך לעשות הדין בדין הנוהג בהיקף זה האור הנשפע והולך ובא, וע"כ חמשה דברים המפסידים את השחיטה כי אין הדינים הללו נמצאים בהיקף:
ד"ה סוד ה' דברים הפוסלים בשחיטה סוד ה' דברים הפוסלים בשחיטה ואלו הם דברים המפסידים שהיי"ה דרס"ה חלד"ה הגרמ"ה עיקו"ר, ופגימה ועיקור חדא מלתא הוא, שהיי"ה דע לך כי בהיות ישראל מליאים בעוונות ובחטאים אז מסתתר בסוד הבינה וכל הנמצאים נידונים ע"פ הדינים הראויים לכל א' בב"ד של מעלה, ואם ישראלים מלאים במצות מתברכים כי אז יופיע הכתר ויתגלה וכל הדינים מתנצחים ואין שם דין וקטרוג אלא הכל ברחמים, וסוד וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אז נאמר אל מלך יושב על כסא רחמים כי מלת אל הוא ראשית המחשבה שאין סוף לבריאת עולם, ועליה אמר דוד הללו אל בקדשו וכן אמר אברהם בשם ה' אל עולם חשבון א"ל שלשים ואחד שבילים שבהם נמשכים כל מיני אצילות והמשכה לספירות, ובעבור שאל הוא תקיף