Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר מערכת האלקות

קטע 1

קטע 1 מתוך 18

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

ר' פרץ הכהן ב"ר יצחק ספר מערכת האלקות פרק ראשון מערכת האלקות: הוא קיום אמונת האלקות כאשר נאות לשלמותו יתברך וכאשר נאות להאמין בשלמות האמונה, והוא שצריך לכל בעל דתנו להאמין אמונה שלמה אמונה מוחלטת קבוע בלב שיש קדמון, מחדש ויודע, ומשגיח, ויכול, וקיום אמונה זו הוא הוא באמונת התורה כולה, רוצה לומר תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכאשר יתבאר עקר זה בעבודת ההריסה, כי התורה מבטלת כל הדעות הזרות ומבטלת האמונות הרעות שנזכיר: כי יש כתות באמונה מהם כופרים בעקר ואומרים שהעולם קדמון כחשו ביי' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה') ויש מאמינים בחדושו אך מכחישים ידיעת מחדשו בשפלים, אמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג) ויש מודים בידיעה ומסירים ההשגחה לרוממות האל נגד פחיתות הנבראים ויגזרו בזה כי אין מעשה וחשבון במעללי האיש ויעשו אדם כדגי הים, והכלל לדעתם עזב השם את הארץ (יחזקאל ט') למקרים, ויש מאמינים בחדוש ובידיעה ובהשגחה אך

2

גוזרים היות נמנע דבר שלא יורה עליו שכל או טבע כי עולם כמנהגו נוהג ויכחשו הנפלאות שהם בשינוי הטבע הנקראים נסים נגלים ומבקשים לנפלאות למצוא להם סבה וטבע, ולכתות אלו שזכרנו יש עוד דעות שונות זו מזו זו אומרת בכה וזו אומרת בכה א"צ להזכירם, אך הכלל היוצא מהם הוא הריסת התורה כולה או מקצתה או להוציא דברים נעלמים למשלים ולהבלים: אבל אמונתינו כי התורה בכל עניניה וספוריה מתחלתה ועד סופה הם ענינים לא יורה עליהם לא שכל ולא טבע כלל כי כן הגיע עדינו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה בסיני, והמצוות המתנהגות בעדת ישראל הם עדים נאמנים על כל האמונה ומתנהגות איש מפי איש והוא עדות גדול על כל האמונות שזכרנו: ויתבונן זה בדברי הרמב"ן ז"ל בפרשת בא אל פרעה בטעמי המצוות אמר וכאשר ירצה האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם מחדש ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה

3

המופת ההוא נגזר מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה כי ידבר אלהים את האדם ולכן אמר הכתוב במופתים למען תדעו כי אני יי' בקרב הארץ (שמות ח) להורות על ההשגחה כי לא עזב את הארץ למקרים כדעתם, ואמר למען תדע כי ליי' הארץ (שמות ט) להורות על החדוש שהוא שלו שבראה מאין, ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (שמות ט) להורות על היכלת כי הוא שליט בכל ואין מעכב בידו, וא"כ האותות והמופתים הם עדים נאמנים באמונת הבורא ית' ובתורה כולה עכ"ל, הרי לך כי באמונת התורה הבאה בקבלת איש מפי איש עד משה רבינו בסיני תתקים אמונת האלקות על השלמות: וקביעות האמונה הוא בעשותנו זכר לנסים ולנפלאות הכתובות בתורה בגופנו ובבתנו ובפינו ובכפינו בכל יום ובכל שעה. ובזה יתאמת לנו כאלו ראינו בעינינו הכל כי בהתמדת האבות אשר ראום ואשר ילמדום ויספרום לבנים זכרם לא יסוף מזרעם להתאמת הענין כי אין הדור ראוי והגון לעשות לו נסים נגלים בכל עת, וכאשר נקבע בלבבנו הענין הזה יתאמת לנו

4

הגמול והענש בענין המצוות כי הם עקרי הדת והאמונה וכאשר האריך הרב ז"ל על הענין הזה בפירושו: פרק שני מערכת האחדות: הם השלילות הנאותות לשלול מן האלוקות לשלימות אחדותו ואיך יתנהג השולל בהם והוא שצריך כל בעל דתנו להאמין בענין האלקות שהוא אחד ומיוחד ביחוד גמור כאשר יתבאר. ומאמר הראשונים בענין היחוד הוא מאמר אחדות שלמה: ומאמרם זה יחייב לכל שלם באמונת היחוד לשלול ממנו ג' שלילות מודעות לכל משכיל בעניין היחוד והם, נשמות, ופרוד ושנוי. ושלילת הגשמות הוא שהאלוק אינו מוגבל ואינו גוף ולא כח בגוף וכלל השלילה שאינו מוגבל לא במקום ולא בזמן, אבל היה הוה ויהיה, (סאמ' חסר כאן מה שחלק עליו הר' יצחק ז"ל) וזהו שאמ' הכתו' וכל צבא השמים עמדי' על ימינו ושמאלו (ד"ה ב יח) וכי יש ימין או שמאל להקב"ה, אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה והכל לפי מעשה התחתונים כאשר יתבאר למטה ויתבונן עקרו בעבודת הטעם:

5

ושלילת הפרוד הוא כאשר ראוי להאמין שהוא שכל גמור, וכן ראוי להאמין שהשכל גמור אינו שכל נפרד כמו שכל המלאכי אף על פי שהמלאכים נפרדים מחמר אינם נפרדי' מרצון. אבל נאמין כי הוא שכל שלם מיוחד ביחוד גמו' עד אין קץ ותכלית לשלמות אחדותו: ושלילת השנוי היא כוללת ב' עניני' שנוי מחשב' ושנוי פעולה. ענין שנוי מחשבה הוא מה שיורו מקצת הפסוקים לפי פשטם בשם ית' מחשבה בענין הבריאה, ונמצא כזה עוד לרז"ל באגדות ובמדרשים הנאמרים על הבריאה, כמו האגד' שאמרו ירח לפני הקב"ה וכו', וכמו שאמרה שבת לכולם נתת וכו', וכמו דין הניין לי ודין לאו הניין לי, וכמו שתף מדת רחמים עם מדת הדין וכיוצא בהם אשר עבודת באורם ביתר הלשכות: וענין שנוי פעולה נחלק לב' עניני' האח' הנהג' והשני שמות. וענין ההנהגה הוא שיורום הכתובים בהנהגת השם יתברך בעולם השפל כי לעתי' דן ולעתי' מרחם או בכללים או בפרטים וכאלו מתנחם מהרע אל הטוב או הפכו או במקום אחד או בענין הרבים או בענין היחיד.

6

וענין שנוי השמות הוא מה שנמצא שמותיו מהם יורו על הרחמים ומהם על דין וכאלו נחלק ומשתנה משמותיו: ושלש השליליות האלו כולם נכללות במאמר אחדות שלמה. וכלל אמונת האחדות בשלמות הוא שאיננו גוף ולא כח בגוף ר"ל שהגופים כחם פעמים בכח ופעמים בפעל אבל השם יתברך כחו בפועל ולא שכל נפרד ולא ישתנה ממחשבה אל מחשבה. ולא מפעולה לפעולה ולא מהנהגה להנהגה ושהו' שכל שלם ופשוט מיוחד בכל חלקי שמותיו וכל חלקי מדותיו. ושנוי פעולה אשר מצד ההנהגה אינה כי אם מצד המקבלים כי ההולך בתומו וביושרו שומר בית קבולו הטוב הנגזר מאת האל ית': והמסלף דרכו ומפקיר עצמו להתרחק מן הטוב הנגז' מאת האלקים מקבל ההיפך הנגזר גם מאתו ית'. אך מצד האל ית' אין דבר רע וטמא יורד מן השמי' כי הוא פשוט והנהגותיו פשוטו' דומה למה שארז"ל לעתיד לבא הב"ה מוציא חמה מנרתיקה והצדיקי' מהפכים מדת הדי' למדת הרחמי' והרשעים מהפכים מ"ד למ"ה כי צדקת הצדיק חסד וברכה אליו ולשכניו ולדורו.

7

ורשעת הרשע משפט ודי' קללה אליו ולשכניו ולדורו וגמול ידם יעש' להם. ועל הדרך הזה הוא ענין שנוי השמות. אע"פ שאמר בכל מקום שנאמר אלקים זו מדת הדין ובכל מקום שנאמר יי' זו מדת רחמים איננו ענין היותו ית' נחלק בשמותיו אך השמות האלה מורים במקומם על ההשגחה הטובה היתה מאתו אם רעה רוצ' לו' אם נגזר מאתו על ברואיו לקבל הטוב בזכותם או ההפך ברשעים: ועל הצד השוה שבהם ר"ל במדות ה' אמר הכתו' הצור תמי' פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברי' לב) יאמ' כי פעולת צור עולמים תמימה והוא בעצמו צדיק וישר בכל דרכיו כלומ' תמי' ופשוט בכל מדותיו. ואחר שהוא פשוט בכל דרכיו תורה מלת אין עול על התגמול שהוא מצד השכל. וכן על הצד השוה שבכל השמות תמצא פעמים בפסוק הרחמי' שם אלקי' המורה על הדין או שם של אדני ואף כי ענינה מורה על הדין כמו שזכרנו כל מקום שנאמר יי אלקים זו מדת הדין. ואמרו עוד אין אלקים אלא דיין. וכן של

8

אד' הוא לשון אדנות המורה על דין כאשר ידוע לבעלי העבוד' בהיות דן בין א'וי: וכן פעמים תמצא בפסוקי הזעם שם בן ד' המורה באותיותו על הרחמים וכמו שאמרו כל מקום שנאמר יי' זו מדת רחמי' ויתבונן זה בעבוד' הריסה ובאנשי סדום ואין צרך עמק גדול למשכיל בענין כי בהיות אדם צדיק נותן הדין היות טוב לו ולמה יצא משפט מעוקל משפטו. ובהיות רשע רחמים וראוי לכלותו ולדונו אמנם עמקי הדברים לבעלי העבודה הם מסורים ויתבונן זה בעבודת הטעם ובעבוד' ההריסה: ועל הדרך הזה שבארנו כל המדב' בעניני יי' ית' אין ראוי לקבוע לו לא בשמותיו ולא במדותיו לא שם קבוע ולא מדה קבועה ר"ל שיאמר שם האל מורה על רחמים ולא על דין. וזה על דין ולא על רחמים. וכן במדה זו רחמים ולא דין או ההפך כי הצד השוה שבהם בכולם בין בשמותיו בין במדותיו כי המה ההשגחות וההנהגות המיוחדו' והכלולות בשם ית' פשוטות הם וההפכים הנראים מצד המקבלי' הם:

9

הנה נתבאר שנוי פעולה הכולל הנהגה ושמות ואיך יתנהג בהם המדבר. אך שנוי מחשבה אשר בשלילות השנוי יתבאר ביתר הדגלים עם מה שיתבאר עוד שנוי פעולה. והכתובים המורים בענין הגשמות כמן ראש ועין ופה ויד ורגל ואזן וכן ענין התנוע' כמו הלוך והעברה ונציבה וכן ענין החושי' כמו ריח ושמע וראיה ודבור וכל כיוצ' בזה כל אלה יתבונן למשכיל בדגל מחנה בנין ובעבודת האדם וענין העליה והירידה יתבונן במערכת המרכבה ובזה נשלמה לשכת האמונה:

10

פרק שלישי לשכת השמות: וערכנו בה ג' מערכות. מערכת שמות המדו'. ומערכת שמות השוי. ומערכת שמות נגדות הפועלים. וטרם פתחי בעבודה הזאת אקדי' כאן ברייתא אחת שנויה בספר יצירה בענין היותה כוללת ראשי פרקים אשר עבדו בהם בעלי העבודה הזאת. ותורה דרך כל מסילו' הדגלים החונים לפנינו: שנוי שם עשר ספירות בלי מה. עשר ולא תשע. עשר ספירות ולא אחת עשרה. קבלו בעלי העבודה בבאורם כי האלקות הם אצילות עשר ספירות אשר הם מדות והנהגות בעולם השפל. ולמטה אדבר בענין האצילות עם מה שיתבאר עוד אלקותו בדגל מחנה בנין בעבודת האדם. וקראם בעל ספר יצירה ספירו מלשון מספר בעבור היות שרש כל נגדר בגדר מספר עשר. כי המאות והאלפים והרבבות וכל המספרים כולם נגדרים בגדר עשר כאשר ידוע לבעלי החשבון. ויתכן כי לשון ספירה מלשון לבנת הספיר. ואמר בלי בה לרמוז על ענין המעולה אשר נאצלו ממנו. או שקראן כן מצד עצמן בעבור כי הן האלקו' כאשר זכרנו וכאשר אזכיר עוד:

11

וכבר השכלת מעבודת האחדות כי האלקו' בלי מהו'. ואמ' עשר ולא ט' שלא להפריד הראשונ' באצילות מהתשעה לגדל מעלתה. ולא האחרונה באצילות מאותה שלפניה למעוט מעלת' כי צד היחוד שוה בכולם וכמו שאמרו בספר יצירה נעוץ סופן בתחלתן. כי מסוף דבר נמצא ראשו ומראשו נמצא סופו. ואין סוף בלתי ראש ולא ראש זולתי סוף. כיוצא בזה כי ראש דבר וסופו שוים במציאותו ובאחדותו כי לא ימצא זה זולתי זה דומ' למה שאמרו רז"ל תחלת המחשבה הוא סוף המעש' למי שמשכיל בענינו ובעקרו כאשר יתבאר בדגל מחנה בנין: ואמר עשר ולא אחד עשר שלא למנות הענין המעולה אשר זכרנו לספיר' אחת והיות אחד עשר בעבור כי לגדל מעלתה אין שם המספר נתפש בו. ובדגל מחנה בנין יתבונן טעם הענין לבעלי העבודה עם מה שיתבאר עוד שם מנהגם וטעמם במעלת הספירות עצמן בעלותן מעלה אחת על אחת. ויש לך לדעת כי בזכרי בענין הספירות ראש וסוף אין הכונה חלילה היות לאלקות

12

גבול ראש וסוף כי כבר בארנו בעבוד' האחדו' אשר נתבאר ממנו כי אין האלקות נגדר בגבול אבל הכונה היא על ענין האצילות אשר לו ראש וסוף וסדר לתקון הנבראים בו ובענין אשר יתבאר בו בעבודת הסדר: עוד יש לך לדעת כי ענין האצילות אשר זכרנו ואשר אזכיר עוד למטה בעבודת הסדר איננו ענין שנשתנה או שנתחדש במאציל או בנאצל דבר אשר לא היה טרם האצילות חלילה כי כבר זכרנו כי אצילות הספירות הוא האלוקות ית'. ואמרנו בדגל מחנה אמונה כי האלקות לא ישתנ' מדבר לדבר: אבל ענין האצילו' הוא שנתגלה הכח הכמוס והחתום מהכח אל הפעל. והמשל מזה מהדלקת הנר מהגחלת ומעלה להבה כי לא נודע להבה בגחלת עד יציאתה לפעל לאור העינים. וידוע כי הלהבה בגחלת בכח ובצאתה מהכח לאור בפעל אין חדוש בלהבה. אך הפעל שהוא האור שנתגלה הוא חדוש לרואה בה עתה ולא טרם. גם בצאת הלהבה מהגחלת אין חסרון בגחלת. אמנם יש בגחלת על השלהבת מעלה לעיני הרוא' אותה עתה ולא טרם הראותה טרם השלהבת. והנה קדמה

13

במעלה. כן הוא הנמשל באצילות. כי הספירו' שהם הכחות הם במאצילים עד עלות הרצון מאתו ית' להתגלות לצאת מהכח אל הפעל. ר"ל היות כל כח וכח יסוד לפעולה העתידה לצאת ממנו בעולם השפל בשלמו' תחלת המחשבה ולא יערב דברו בדברו עד עלות הרצון מאתו כאשר יתבאר הטעם ויזכור מזה בדגל מחנה בנין: קצרו של דבר אין חסרון במאציל ולא חדוש בנאצל אך מעלת המאציל על הנאצל בהקדמה כמעלת הגחלת על השלהבת עם מה שיתבאר עוד טעם מעלתה עם משפטי טעם העבודה בהם. והבן העקר הזה כי הוא עקר העקרים ויסוד כל הבנין עם מה שנזכיר תמיד בעבודה הזאת כי עשר ספירות האלה הן הם האלקו' ית' כאשר זכרנו ושהאלקות ית' מיוחד בהם בלי פירוד ושנוי והוא יסוד כל הענין: