ספר שושן סודות
אות שסז - סוד הכתובה והתוספות:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אות שסז - סוד הכתובה והתוספות: סוד הכתובה והתוספות: דע זה לך כי כבר ביארנו כי החתן הוא ת"ת והכלה היא עטרת בעלה והת"ת עיקר קבלתו מתורה הרשומה ומה שמקבל ממנה הוא נותן להכלה ע"י צי"ע. וראה והבין עד אנה הדברים מגיעין ולכן אמרו אסור לדור בלא כתובה אפילו שעתא חדא. והבעל ת"ת נותן שכר הסופר, צי"ע כי השפע בא אל הסופר ראשונה ואח"כ אל הכלה ולפי שהשפע בא אל הכלה מן וא"ו ומשך וא"ו וכל אחד כלול מעשר הרי מאתים. והחתן קיבל מתורה קדומה אשר קבלה מכ"ע וכל אחד מהם כלול מעשר מעשר הרי מאתים. וזה דוקא לבתולה האטמה מכל פגע רע ומקבלת מן הווי"ן השנים, אבל אם היא גדולה שנכנסה בה חוץ מבעלה א"כ הוא"ו הראשון הלך ונשאר משך הוא"ו, ועל כן כותב לה מנה. וזה עיקר כתובה לפי שהחתן העליון הוא מקבל מהספירה שפע ונותן ומשפיע לכלתו. ולכן יכול החתן הגשמי להוסיף לה כמה שירצה מן הבא לידו חוץ מעיקר כתובה לבתולה מאתיים ולאלמנה מנה, מזה הסך אין לגרוע כלל וכלל ואין שייך בו
מחילה ואם פיחת או מחלה בעילתו בעילת זנות: אות שסח - סוד אשה שנשאת לשנים לא תנשא לשלישי: סוד אשה שנשאת לשנים לא תנשא לשלישי: והטעם כי בעלה השני שמת נסתלק מכריע שני ואם תנשא לשלישי הרי פגם גדול במרכבה אם ימות. כי השלישי ירמוז בנצח ואם יסתלקו אלו השלשה יסתלקו רוב רחמים. ונראה שלזה חלקו החכמים בחזקה בשתים או בשלושה פעמים ודע זה:
אות שסט - וטעם הנבעלת פחותה מג' שנים חוזרת בתוליה: וטעם הנבעלת פחותה מג' שנים חוזרת בתוליה: כי כל פחותה מג' כלבוד דמי וכל הנבעלת לפחו' מבן ט' ויום אחד היא בתולה הטעם כי לא הגיע לכלל עשר והיום הנוסף על ט' הוא עומד במקום העשירי ולכן שתיהן לא הפסידו כתובתן:
אות שע - סוד ברכות דם בתולים: סוד ברכות דם בתולים: יברך ראשונה בפ"ה ואח"כ יברך על ההדס בורא פרי העץ בא"י אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום על כן אילת אהבים שמרה בטהרה וחק לא הפירה. כבר ידעת כי ראש כל הברכות כולם הוא ברכת היין כדי להשלים עמו מדת הדין וטעם ברכת הדס כדי להבריח כל הרוחין בישין העומדים בשעת ביאה אח"כ מתחיל לברך ברכת אשר תקנהו חכמם וזה פירושה אשר כ"ע אהי"ה ראשון צ"ג א"ג ו"ז ר"ל כ"ע העמיד צי"ע במלכות הנקרא' גן הנטוע בעדן ת"ת שושנת העמקים כינוי למדת מלכות ונקראת כן לפי שהיא מקבלת ממש קצוות כי השושנה נקראת כן שיש לה ז' עלין העמקים ג' רוחניות הרומזים בה"א ראשון של שם עצם ב"ד ולפי שהיא נקראת בה"א אחרון של שם ב"ד נקראת כן ר"ל עמקים לרמז שנעוץ סופן בתחילתן שלא ימשול זר במעין חתום נותנת טעם כלומר למה כ"ע צי"ע צג בגן עדן שלא ימשול זר שהוא סמ"אל וסנהדריו הוא נחש הקדמוני במעין חתום חוה הראשונה להטיל זוהמא.
כי כ"ע כיוון לכך שלא יכנסו כוחות הטמאה אל מקדש ה' אם לא שהחטא יגרום על כן אילת אהבים כלומר כ"י האהובה הנמשלת לאילה בצרת רחמה לבלתי קבל זר למשול במעינים שמרה בטהרה כלומר שמרה עצמה מכוחות הטומאה ונדבקה בטהרה וזהו חק כלומר צי"ע לא הפירה כלומר ברית עולם הבוחר בזרעו של זרע אאע"ה שהוא איש החסד הם ד"ו פרצופין וכה נברך הזוג הגשמי בא"י הבוחר בזרעו של אברהם אבינו:
אות שעא - סוד עשרה דברים שחייב האדם לאשתו: סוד עשרה דברים שחייב האדם לאשתו: שארה זו מזונות והם נגד כ"ע המעלה מזונות שפע וברכה לכל הספירות כולם כענין שאמרו חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כסותה כמשמעה והוא נגד חכמה עילאה אשר סכך העליון שאינו מקבל טומאה כאשר פירשנו ועונתה היא השפע הבאה אליה מאור הבינה ע"י בעלה עם שש קצוות והרמז באתי לגני וכו' כאשר פירשנו. אלה הג' מדבר תורה וז' מדבר קבלה. הא.' אם חלתה לרפאותה שכן ת"ת מעלה ארוכה לכ"י כי אעלה ארוכה לך. הב'. לפדותה אם נישבית שכן ת"ת עושה שנאמר ובא לציון צי"ע גואל ת"ת קום בתולת ישראל. הג'. אם מתה חייב לקוברה. והטעם להעלימה מן העין שכן ת"ת בזמן שידבקו בה עיינין בישין הוא מצילה ברחמים ומכניסה תחת כנפיו. הד'. אם מת יושבת בביתו וניזונת מנכסיו שכן ת"ת אם חסר היה ממנו חיותו היא נזונות מן משך הוא"ו הנקראת נכסי ת"ת. הה'.
כתובת בנין דיכרין שכן צי"ע הוא בן לת"ת ואוכל כתובה ירושה של כ"י. הו'. שיהיו בנותיו ניזונין מנכסי אביהן עד דמתנסבין לגוברין. והטעם שכל כחות העטרה הנקראת בנות הת"ת נזונות ממשך הוא"ו הנקרא נכסי הת"ת. הז'. שעיקר הכתובה וכל נכסיו אחריות בכלל זה וכבר ביארנו טעם הדבר:
אות שעב - סוד ג' דברים שזוכה בהן האיש: סוד ג' דברים שזוכה בהן האיש: הא' להיות מעשה ידיה שלו. והסוד היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה ר"ל כשהיא עולה למעלה ומתנשא לכל לראש הברכה והשפע ההיא אשר מצאה שם הנקרא לחם היא ראשונה לבעלה ואח"כ שאר הספירות. הב'. שהוא אוכל כל פירות נכסיה בחייה בזמן שב"ה קיים והעבודה כמשפטה. הג'. אם מתה בחייו ירשנה בזמן שאין ב"ה קיים והיא ישבה בגוים בתוך הגלות ושביה ירשנה שכל ההשפעות אשר היה באות לה נופלת לראש צי"ע ומשם יונקים שרי האומות ולא ממנה בהיותה על מכונתה ודע זה:
אות שעג - סוד יוצאה בשוק וראשה פרוע וכו': סוד יוצאה בשוק וראשה פרוע וכו': דע כי פריעת ראש באשה היא סימן מדת הדין ולא הותר דבר זה אלא לסוטה העומדת בדין וזה דתני דבי רבי ישמעאל ופרע את ראש האשה אזהרה לבנות ישראל שלא ילכו בגילוי הראש וראוי שתדע שאפילו בתוך ביתה יש לה להזהר שלא להראות שער ראשה בחוץ רק לעשות ענינה בחשאי כי שערות האשה הנראות בחץ עושות נזק גדול לבעלה ובניה ובממונה כי פותחת הדין וסוגרת הרחמים:
אות שעד - סוד אי אפשר באשה נדרנית: סוד אי אפשר באשה נדרנית: דע שהנדרים בבינה והשבועה בכנסת ישראל ולכן השבועה חסרה ו'. והוא מגזרת שבעה. והעוברת על נדרים ושבועות האם והבת שהם שורש וענף יקחו ממנה נקמתם ומוליכין אותה לעשות רצונה בהתר ומתגלגלת בגוים שאין להם לא נדר ולא שבועה. ובאיש העובר הדבר הפוך כי הוא מתגלגל באשה יהודית כי לא יכופר עונו עד שיתגלגל באשה כי עברותיה רבו מהאיש ודע זה. ועוד תשמע בסוד העבור דברים נפלאים בע"ה. ודע שכל הדברים שהם משום דת משה וישראל כולם תחת כלל זה שהדברים פוגעין בתורה העליונה ודע זה:
אות שעה - סוד שבזמן הזה אין להתיר שום נדר ושבועה: סוד שבזמן הזה אין להתיר שום נדר ושבועה: רק במקום שיש ב"ד הגדול היודעים שבעים לשון ומבינים הנדרים על שלמותם. והטעם שהנדרים והשבועות אינם ניתרים אלא בזמן שאם הבנים בעלת הנדרים משמחה על בניה והאיש בביתו ר"ל תפארת ישראל בחיבור כ"י אז החכם שהוא חכמה עילאה מתיר נדרי הבינה או ג' הדיוטות הם זרועות עם המכריע אשר לו הרשות נתונה מלך בו' קצוות. וכן בעלת השבועות אשר כ"י בהיותה בביתה ואינה נטרדת בגלותה בעלה מפר נדריה ושבועתיה כענין בי נשבעתי, או חכמה עילאי או ג' הדיוטת נה"י. אבל בזמן הגלות אין להתיר לא נדר ולא שבועה אלא לקיים. ומה שתיקנו חכמים להתיר אינה אלא שאם לא יתירו יעברו ביד רמה אבל לפי האמת אינו מופר ואינו הסכמות ב"ד העליון טחה מהם והמקיים שבועתו או נדרו אשרו ואשרי חלקו מקום ה' שמה:
אות שעו - סוד מי שלא הכיר במומי האשה יוציא בלא כתובה: סוד מי שלא הכיר במומי האשה יוציא בלא כתובה: והטעם כי פוגם בצורה העליונה שמלכות שמים כולה יפה ומום אין בה, ר"ל דין. כי מום בגמטריא אלהים. אך הבעל ברחמיו שוכן בה ובאיש כל המומים אם רצתה האשה לישב עמו הרשות בידה שהרי בעל העליון מקבל מאש העליונה ומשפיע אליה. חוץ ממוכה שחין שאפילו אם תרצה כופין אותו להוציא. והטעם כי השחין בא מאש הגדולה ונופלת אח"כ באש הרפה ומתערבין ועושין נזק למעלה ולמטה ודע זה:
אות שעז - סוד קיום מצות פריה ורביה: סוד קיום מצות פריה ורביה: השורש המונח שמי שמת ולא הניח אחר מותו זכר ונקבה, הלכה פסוקה שלא קיים מצות פריה ורביה. ויש להסתפק א"כ אברהם ויצחק ומשה הצדיקים הגמורים האיך מתו בלא נקבות. וי"א כי הם מהשמיטה ראשונה לא יצטרכו לנקבות לרמוז למשפיע ומקבל. וסוד ויעש אלהים מעשה בראשית וטעם זכר ונקבה כי העולם העליון אינו מתקיים מבלי מקבל ומשפיע, ואם מתו בניו ונשארו בני בנים אם מא' לא קיים הרי מהשני קיים. והטעם שבני בנים הרי כבנים לפי שכל עשר ספירות בנים ובני בנים, והם מקיימים העולם. ולכן גם בדוגמא די בזה. ולפי שאין בי' ספירות אחד משנים רק אחד מאחד וכולם קשורים זה בזה ולכן אחד משנים אינו מועיל:
אות שעח - ענין מצות פריה ורביה: ענין מצות פריה ורביה: אמר המחבר לפי שפריה ורביה רומזת בדברים הרוחניים לכן אי אפשר מבלי שנרחיב בה הדיבור ונאמר, כי הסכמת כל חכמי המחקר לבקש ד' סיבות לכל דבר, והם - החומר, הפועל, הצורה והתכלית. לכן גם אנחנו נבאר המצוה הזאת בד' סיבותיה. החומר היא האשה, וכבר ידעת אזהרת רז"ל שימכור אדם כל מה שישי לו וישא בת ת"ח וישיא בתו לת"ח. גרסינן במסכת יומא פרק בא לו, אמר ר' ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת ממנו ישא בת תלמיד חכם שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימית גזעו מריח מים יפרחו וכו'. בערבי פסחים כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח. ובמסכת תענית גרסינן ד' משפחות היתה בירושלים יפייות וכו' עד מיוחסות שבהן אומרים תנו עיניכם בבעלי משפחה שאין אשה אלא לבנים. וכל זה יתבאר לך כי האשה ראויה שתהא ממקום קדוש לפי שהמסתעף יהיו קדושים מבטן ומהריון ומלידה כפי זכות החומר כן תהיה הצורה אלהית בו, כי הצורות שוות
ומתחלפות כפי התחלפות החומר הנשוא לה. והסוד הנמרץ כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כי הדוגמא ראויה שתתדמה לאשת חיל עטרת בעלה. הפועל הוא האיש ראוי שלא ישא לאחד מד' דברים לא מצד אומץ ותקיף הקרובים שיעזרנה, לא מצד ממון, ולא משום ממון, ולא משום זונה וערוה. וכמו שדרשו על פסוק כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה תהיה ואשדוד בצהרים יגרשנה ועקרון תעקר ויתבונן כל איש אנה, רומז עצמותו אל ה' איש מלחמה אשר דודה ליפה בנשים הבא לגנה ברוב רחמיו נפשע א"מ ויוצא בשפע הבא מרישא היורד דרך חוט השדרה עד ברית העליון ומשם לבת זוגו. כן האיש הדוגמא לא ישא אשה רק לכוונות עבודת האל שיהיה ממנה זרע עובד ה' לא למלאות תאוות יצרו הרע רק אם ישים אליו יתברך לבו רוחו ונשמתו אליו תאסף וזאת היא הצורה הם הילדים אשר יחננהו ה' אל עליון. כי כבר אמרנו שכפי כוונת האיש וכוונת החומר כן תהיה נשמת הילד. ולכן אמר ה' אל ירמיהו
הנביא בטרם אצרך בבטן ידעתיך שהכוונה בזה הדבר שידע השם יתברך כוונת אביו ואמו וכוונת הטובה להתקרב אל עבודת השם אמר שידעהו בזה טרם שיצרו ובא על דרך מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ והבא לטהר מסייעין לו. ודע אנה רומזים הנשמות מי ומאיזה מקום הם באים מאל חי ולכן בשמונה עשר שנה יטהר עצמו לקבל שפע הנשמות ויזכה לבנים הראוים להוראה. תכלית הוא שיוליד ממנה בנים עוסקים בתורה ובמצות ובמעשים טובים והטעם כמו שהשפע היוצא מאשת חיל עטרת בעלה הן לטובה או לרעה היא כולו טוב כי אין דבר רע יורד מן השמים על הארץ העליונה רק לטובה. ומה שיהיה איזה רעה שתחול היא מצד המקבלים כענין השמש שישחר פני הכובס ומלבין הבגד, כן ראוי האיש שמתחבר לאשתו להיות לו בן משלים רצון קונו ומדמה הצורה ליוצרה. זהו שרצינו לבאר ענין פריה ורביה בד' סיבותיה. ומעתה נודיעך שהחיבור ההוא בעצמו יהיה בד' כוונת. הא'. מצד מה הוא החיבור. והב'.
בזמן החיבור. והג'. בכיון החיבור והד'. באיכות החיבור מהו החיבור הכתוב קראו ידיעה, שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו מאחר שקראו הכתוב ידיעה נראה שהוא דבר טהור ונקי ורמז לדברים העליונים. והמבין סוד וידע אלהים יבין מה שרמזנו: אות שעט - זמן החיבור: זמן החיבור: הוא לת"ח מע"ש לע"ש. ויש בו שני מכוונים, הא' להיות החיבור ביום מנוחה יום שיש בו כח נוסיף בתולדה. והב' ע"ד סוד ונהר צי"ע ת"ת להשקות את הגן ע"ט, כי ביום השבת הוא רומז לחיבור צי"ע בבת זוגה אשר הוא צרור החיים בכ"י, וכ"י עם המלך במסיבו. אין ספק כי יזכה בחיבור ההיא לנפש טהורה. כיוון החיבור בזה הענין יקח ראיה ממקלות יעקב אבינו כי כפי מחשבתו בעת החיבור בזיווגו כן תהיה הצורה חלה על החומר והחומר יצטייר כפי מהשבתו ויהא מוכן לקבל הצורה הקדושה. וכן מעשה דרבי יוחנן יוכיחו לזה דהוי יתיב על שערי טבילה ואם תהיה מחשבתו שלימה בזה הדרך הנה על ידו יתחברו ד"ו פרצופין
וימציא שפע וברכה בכל הנמצאים: אות שפ - באיכות החיבור: באיכות החיבור: דע כי כל חכמי המחקר הסכימו שהזרע יוצא מן המוח אל השדרה ומשם מתפשט לכל הגידין ואיברים ואח"כ יורד להאשכים ומשם אל האמה ובהתחברו אל אשתו יורה כחץ. וכבר ידעת אנה רומז המוח והשדרה והאשכים והאמה והאשה וירית האמה כחץ והזרע היוצא. ומעתה תוכל להבין סוד הכתוב שקראו ידיעה, אם יש לב נכון חכם ודע זה. ומכאן תבין מאמר רז"ל כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים וגורם לשכינה שיסתלק מישראל, ר"ל ישראל סבא:
אות שפא - סוד האשה ניקנית בשלשה דרכים בכסף ובשטר ובביאה: סוד האשה ניקנית בשלשה דרכים בכסף ובשטר ובביאה: בכסף. דע, אע"פ שהאשה העליונה מטרוניתא נוטה לצד השמאל ומאש הגדולה קבלתה, מ"מ היא נוטה אל החסד וכדאמרינן אסתר ירקרקות היתה וחוט של חסד משוך עליה. וידעת כי גוף הכסף רומז אל ראש הבנין מדת אברהם אבינו עליו השלום, וכדי להשקיט את האש יקדשו כדוגמא בכסף, כי גם בעלה מדת יעקב הוא מטה כלפי חסד וממה שבידה יקדשוה:
אות שפב - בכסף כיצד, בפרוטה ובשוה פרוטה: בכסף כיצד, בפרוטה ובשוה פרוטה: דע כי יהו"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ ומצפ"ץ הוא בגמטריא פרוטה. וכבר ידעת שפרוטה היא של נחושת והיא א' משמונה מאיסר האיטלקי. והנה המקדש הוא עומד במקום ת"ת והאשה במקום מלכות ויקדשנה בכסף המורה על הרחמים שבו או בשוה כסף כי היא ממוזג ומכריע ראשון בין המים והאש. ולזה מתקדשת בפרוטה שהוא בגמטריא יהו"ה בחילוף א"ת ב"ש וא"כ בזה רומז אל התפארת. וכבר ידעת כי הנחשת רומז אל העטרה וא"כ הפרוטה במשנה היא של נחושת הוא מצפ"ץ (והנה ד"ו פרצופים אחד משמנה מאיסר האיטלקי). ראה משתלשלים הדברים ובאים בדוגמא לרמוז בעליונים ומכאן תבין שעיקר הקידושין בכסף ולא בשאר אופני הקנין. ואפילו בדברים השוים כסף כ"א בכסף זה לסוד הנזכר. ועוד כסף עולה חשבונו יהו"ה כיצד י' פעמים ה' עולה נ'. ה' פעמים י' עולה נ'. ו' פעמים ה' עולה ל'. ה' פעמים ו' עולה
ל'. הרי כסף. ואם תחלוף כסף בא"ת ב"ש יעלה יו"ד ה"א ו"ו ה"א ושם ב"ד שהוא יהו"ה בא"ת ב"ש מצפ"ץ, ומצפ"ץ בגמטריא פרוטה ופרוטה היא נחושת ונחשת היא מלכות. והנה האשה ע"י כסף כלולה ברחמים בזמן שהם בכוונה רצויה, ואם לאו אש תפיל בין הכסף, וזה אם תמלא כסף כ"ף סמ"ך פ"א יעלה גמטריא אש. והנה ישוב הכסף אש. וראוי שתזכור שהאשה אינה מתקדשת אלא ברצונה והסוד וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי לא ישא אשה. והטעם כי נשיאת אשה אינו אלא רמוז אל החבור וכן העוסק בתורה לשמה הוא מחבר את האהל להיות אחד. ובעת הרצון היות החיבור שלם אמר כי יבעל בחור בתולה ובעת הכעס היא אומר ובפשעכם שולחה אמכם. בשטר כיצד כתב לה על החרס או על הנייר אע"פ שאין בו שוה פרוטה. וכבר קדם לנו הדיבור בזה כי משך הוא"ו הוא היסוד והוא הרמז בשטר, כי שם בחינות הנפשות וחתימות השטרות וכתוב וחתום בספר. והרמז כל הכתוב בספר
בירושלים. ואחר שהשטר רומז ביסוד והוא משך הוא"ו ואין צריך קצבה בשביל העטרה שידמה לתפארת כי הוא משך הוא"ו ובן זוגה דמטרוניתא ואין לך קדושין גדולים מזה הוי"ה כיציאה. ויתבאר מזה בענין הגט במקומה בביאה כיצד אמר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה בבעילה זו וכל כיוצא בזה. ומתיחד עמה בפני שני עדים ובעלה. והמקדש בביאה דעתו על גמר ביאה ובגמר ביאתו תהיה מקודשת. והמבין סוד באתי לגני אחותי כלה מבין הסוד הזה. והעדים הם הריעים והדודים הנזכרים בפסוק. וגמר ביאה הרמז למשך הוא"ו. בין כדרכה, כמו בשבת שהמלך והמלכה ביחד. בין שלא כדרכה, בהיות בגולה בתוך עשר כתות. בביאה מתקדשת כי משכבי אשה אמר קרא לרמוז אל סוד זה:
אות שפג - סוד חופה: סוד חופה: האי דלא אמר התנא האשה נקנית בד' בכסף ובשטר ובביאה ובחופה כדאמר ר"ה (רב הונא), הטעם כי רב הונא סבר שהחופה היא דוגמא לחכמה עילאי שהיא כסוי למרכבה ותקנה לבדה באשה העליונה. וזה לא יתכן כי האשה לבדה היא נימנית כי הושמה לראש פנה אך ראשונה צריכה לקנותה באחד משלשה דברים ואחר שנקנית לאיש העליון בדין אז היא בכלל המרכבה. והחופה הרמוזה בחכמה עילאי תקנה בה ותחופף עליה בטליתו כמו שאמר נתעטף הקב"ה בטלית לבנה ש"ת. ולזה נהגו בארץ אשכנז וברוב קהלות החשובות לפרוס טלית על החתן והכלה בשעת הקדושין לרמוז על סוד זה: