שער מאמרי רשבי
קטע 16
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ובחינתה בסוף היסוד עלתה בסוד סוף הת"ת ושם נעשית בחינת רחל ואלה שתי בחינות המלכו' הם נקראים לאה ורחל שתי נשי יעקב שהוא ז"א לפי שהם בבחינת הפנימיות כי אעפ"י שלפעמים היו אחור באחור עמו כנודע כבר ביארנו טעם היותם שם באדרת נשא בדקמ"א ע"ב וע"ש. ואמנם מבחינת האחורים דז"א נעשו עוד שתים אחרות הנקראים זלפה ובלהה שפחות יעקב ואינן נקראי' נשים ממש והענין הוא כי מבחינת הדינין של האחורים יצאו אותם התלת עלמין הנ"ל אשר הוזכרו באדרת נשא ואחד הוא באחורים דבינה דאצילות והשני הוא באחורי הת"ת דאצילות. והשלישי הוא באחורי המלכות דאצילות. והנה העו' הראשון מהם הוציא את זלפה כנגד מקום אחורי לאה ולכן נקראת זלפה שפחת לאה להיותה באחורים שלה ואח"כ העולם השני הוציא מן האחורים דזעיר אפין בבחינת הדעת והת"ת של זעיר אפין הוציא באחורים אותם השנים אנשים מרגלי' הנ"ל בפ' אחרי מות כנ"ל. ועולם השלישי הוציא מאחורי רחל את
בלהה שפחתה: ועתה נבאר ענינם כי הנה מן האלו השתי שפחות זלפה ובלהה שהם האחורים של לאה ורחל נתפשטו מהם אח"כ עוד אלו התרין צפרין הנז' בקליפות ויען שאין מקום אחיזה אל הקליפות כנגד שלש ראשונות לכן אותו הצפור שנתפש' מזלפה שפחת לאה שהיא כנגד הבינ' ירדה ונתחברה למטה עם הצפור השני אשר יצא מבלהה ושפחת רחל ונתחברו שניה' ועמדו למטה בנוקבא דקליפה אשר כנגד בלהה שפחת רחל וש' נתהוו אלו השתי צפרין בבחינת שני מוחין שלה. הצפור העליון חכמה שבה והצפור השני בינה שלה. והנה נתבאר כי השני עולמות הראשון והשני הם באחורים כנגד לאה ורחל כי הראשון הוא זלפה כנגד אחורי סיום הבינה בנצח והוד ויסוד שלה המתלבשין בחכמה ובינה ודעת דזעיר אפין ושם באחורים מקום לאה כנודע ומן (ע"ב) העוצם הזה נתפשט הצפור הראשון והעולם השני הוא בלהה שהיא כנגד אחורי סיום זעיר אפין בנצח הוד יסוד שלו אשר שם עומדת ראש רחל והם המוחין שלה (ד"ש
ע"ג) כנודע. וזה העולם השני שהוא בלהה הוציא את הצפור השני המתפשט ממנו ושתי הצפורי' האלו שניהם נתחברו ונעשו שתי מוחין אל הקלי' אשר היא כנגד אחורים של רחל. ואמנ' העולם השלישי אשר הוא באחורים שכנגד סיום נצח הוד יסוד של רחל ממנו נתפשטה לילית הנקראת חוה ראשונה אשר כל פעולותיה הם יללות. ולעולם היא מיללת כנודע אשר על כן נקראת לילי"ת ואמנם שם העולם השלישי הזה הוא בעצמו לא קבלתי ממורי ז"ל מה שמו ומי הוא. והרי לך מבואר ענין שלשה בחינות המלכות אשר באצילות הקדוש האחד הוא למעל' בלאה שהיא אצל הדעת שבזעיר אנפין מאחוריו והיא עומדת כנגד נצח הוד יסוד דבינה עליונה ושם עומד באחורים העולם הראשון והיא בחינת זלפה שפחת לאה. והשני היא ברחל שהיא כנגד נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אפין מאחוריו ושם עומד באחורי רחל זו בלהה שפחתה שהיא העולם השני. והשלישית לא קבלתי שמה אבל היא למטה באחורים דנצח הוד יסוד
דרחל עצמה. והעולם השלישי עצמה עומד שם באחורי הבחינה הזו וזה העולם השלישי הוא אשר הוציא את לילית חוה הראשונה כנז'. כי הלא שלשה אלו הם בחינת בריאה ויצירה ועשיה והם בנצח הוד יסוד מלכות דבריאה ובנצח הוד יסוד מלכות דיצירה. ובנצח הוא יסוד מלכות דעשיה. וכל השלשה האלו הם בחינת אחורים של הנקבה. וכנגד השתים הראשונים דקדושה הם בחינת שתי הצפרים דקליפה אשר שניהן נתחברו למטה בנוקבא תתאה שכנגד רחל לפי שאין הקליפה יכולה לעמוד כנגד בינה כנ"ל וכנגד השלי' דקדושה ההיא היא לילי"ת חוה ראשונה שהיא בסיום מלכות דרחל והיא עומדת בנוקבא דתהומא רבא דבריאה ממש. ובפרש' וירא בשער הפסוקים בפסוק הנה ילדה מלכה גם היא כו' נתבאר כל זה ואיך שתי הגבורות דקליפה נכללו ונעשו חד גבורה והיא עומדת למטה כנגד רחל דקדושה ונכללו שתיהן יחד שם ונעשו תרין מוחין חכמה ובינה שלה והיא מלכה אשת נחור. ובאחורים יש פלגש אחת. ושמה ראומה. וגם
בה נכללו שתי פלגשים דקליפה שהם כנגד זלפה ובלהה דקדושה נתחברו ונעשו תרין מוחין חכמה ובינה של פלגש זו הנקראת ראומה: (ע"ג) והנה כנגד שלשה מציאיות אלו אשר באחורי הנקבה גם יצאו מן אחורי הזכר שהוא זעיר אפין שלשה אנשים השנים הראשונים הם בחינת אותם השנים אנשים מרגלים הנ"ל. והשלישי היא אדם קדמ' בעלה דלילי"ת חוה הראשונה וצריך שתדע כי להיות שהאורות של הנקבה הם מועטין וגם כי הדינין שלה הם חלשי' כנודע שהיא דינא רפיא. לכן היו אחורים של הנקבות שהם זלפה ובלהה יותר מבוסמו' וקדושו' ונישאו ליעק' כנודע אבל האחורים של זעיר אפין להיות כי הם דינין קשים וגם האורות שלהם הם אורות גדולים ואין כח באחורים הנז' לקבלם לכן לא נעשה מהם דבר שם למעלה אבל ירדו למטה והיו שם בבחינת שנים האנשים המרגלים ובבחינת אדם קדמאה בעלה דלילי"ת כנז' ולא נשאר להם למעלה בקדושה שורש כלל. וכבר הודעתיך כי שני האנשים המרגלים האלו הם תרין מוחין דזעיר אפין דקליפה דאצילות
ואמנם ביחוד אחד שמסר לי מורי ז"ל ביאר לי מורי ז"ל ענין עוג מלך הבשן שהוא האחורים של זעיר אפין וצ"ע: עוד מצאתי במאמר הזה ביאור שני לרב זלה"ה תאנא עלמא חדא אשתמודע לעילא כו' כבר ביארנו מאמר זה למעלה אבל מצאתי פה דיוקים יתרים וראיתי לכותבם. דע כי כמו שיש בקדושה תרין נוקבין לאה ורחל נשי זעיר אפין בין בעולם אצילו' בין בכל עולם של בריאה יצירה עשיה כן הוא בקליפה בכל ארבע עולמות אבי"ע. גם נתבאר לעיג כי תרין מוחין דז"א דאצילות דבחינת קליפה נקראים שנים אנשים המרגלים. ודע כי כנגדם היו שנים אנשים המרגלים ששלח יהושע לרגל את יריחו כי יהושע היא הנוקבא סיהרא קדישא פני יהושע כפני לבנה מלכות דאצילות הקדוש והיא סוד בהמה שהיא הויה דהיה"ין בגמטרי' ב"ן והדדין שלה הם למטה בין רגליה כדמיון דדי בהמה ומשם יונקים ביום שנים אנשים המרגלים הנ' שהם כלב ופנחס כי כלב גם הוא בגמטריא ב"ן ההוי"ה דהיהין ופנחס הוא אליהו שהוא בגמטריא
ב"ן גם כן כי הם יונקי' משם ב"ן בגמטריא בהמה ולפי שיונקים ביום שאין שם כל כך אחיזת הדינין והחיצונים לכן ינקי בחשאי וז"א חרש לאמר כו' והנה בזמן שלמה המלך ע"ה (ד"ש ע"ד) כל הדינין נתמתקו ולכן אפי' השתים נשים זונות היתה להם עליה למעלה באצילו'. וזהו אז תבאנה שתים נשים זונות ודייקו בפרשת אחרי מות אז תבאנה ולא מקדמת דנא כי אז סיהרא קיימא באשלמותא ואין פחד מן הקליפות ולכן נתמתקו כל הדינין אבל כשהתחתונים חוטאים אז אלו השתי נשים מושלות בעולם בסוד ונשים משלו בו: שם בדף רי"ז ע"ב שו' כ"ו וז"ל ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפיתחא דר' יהודה והוה עציב נפק ר' יהודה כו' אמר ליה אתיא לגבך למבעי מינך תלת מילין כו'. ענין שאלה זו ששאל ממנו שיתפלל על קברו תפלתו ממש שבכל יום ויום הטעם הוא כי הצדיק על ידי תפלתו מיחד ומקשר כל העולמו' כנודע אצלנו וכנז' בהיכלות דבראשית ודפקודי ועל ידי היותו מתפלל
עליו ביחוד ובקשר הזה תוכל נשמתו גם היא לעלות עם תפילתו למעלה ולהיות כי השבעה ימים ראשונים אפילו הצדיקים יש להם דין אז בימים ההם. ולכן שאל ממנו שאלה הנז' דתזיל לקברי ותבעי בעותך עלי כל שבעה יומין. עוד דבר אחר היה נוסף באלו שני הצדיקים כי הנה היו שנים חברי' משבע' החברים שנמצאו באדרא קדישא. וכבר הודעתיך כי שרש נשמותיהם הוא שרש אחד. גם הודעתיך כי ר' יהודה הוא מן החסד ור' יצחק מן הגבורה ועל ידי החסד מתמתקת הגבורה ונכללת ועולה ולכן בחר ר' יצחק בר' יהודה יותר מזולתו משבע' חביריו: שם בדרמ"א ע"א ענין חסד חסדים גבורה גבורות כו' נתבאר בש' ההקדמות בספרי החדש בד' קכ"ד ע"א:
פרשת שמות (דף כ"ד ע"א) מאמר בס' הזוהר בד"ב ע"א שו' א' וז"ל ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרי' את יעקב איש וביתו באו. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. ומשכילים אילין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא יזהירו נהירין ונצצין בזיוא דחכמתא עלאה כו': הנה כל האצילות בכללו גוף ונשמה מלבר ומלגו והמשכילי' הם יודעי מדין המסתכלים בפנימיות החכמה התחתונה בסוד נשמתא. וזה נקרא רזא דחכמתא פנימיות החכמה התחתונה ועל ידי כך נהרין ונצצין בזיו' דחכמת' עלאה כי נשמת החכמה התחתונה הוא זיו וזוהר החכמה העליונה בסוד כלת משה והיא הצלע נקודת י' בסוד י' בראש י' בסוף יוד משם בן ארבע יו"ד משם אדני כנודע וענין נהרין ונצצין הוא בסוד אור ישר מאיר מלמעלה למטה להם וזהו נהרין וסוד אור חוזר בסוד המראה המלוטשת כי כאשר יכה בה אור השמש יצאו ממנה ניצוצות מצד לטישותה ממטה למעלה וזהו ונצצין ולכ"א יזהירו יזהירו לאחרים דנקטי
ויהבי מיין דכורין ומיין נוקבין וזה כדוגמת יסוד שיש לו שתי בחינות אלו בסוד יוסף הצדיק יבנימין הצדיק זה מיין דכורין וזה מיין נוקבין ושתי בחינות אלו האחד נקרא נהירו והשני נקרא נציצו וזמ"ש בזוהר נהירו ונציצו דנהרא דנפיק מעדן שהוא סוד יסוד הנקרא נהר היוצא מעדן: ודע כי עם היות שיש ליסוד שתי בחינות אלו כדפרישית והם יוסף הצדיק למעלה ובנימין למטה בתוך הנקבה העליונה כד"א בצאת נפשה כי מתה עוד יש בסוד עצמו למעלה שתי בחינות אלו ולפיכך נקרא חי העולמים בסוד תשעה מלמטה למעלה ותשעה מלמעלה למטה העולים ח"י וח"י הוא בתרין עלמין כי גם הוא חי בעולם הנקבה בסוד בנימין הצדיק וזמש"ה חי חי הוא יודוך וכדכתיבנא ושורש הדבר הוא כי ביסוד נסתיים הזכר העליון והוא הרקיע המבדיל בין מים למים והאור העליון המחיה את הספירות יורד עד שם ומכה בו בסוד בטש ביה כדמות המראה המלוטשה המפסקת שלא יעבור אור השמש ממנה ולמטה כי עומדת כנגד אור השמש כן
רקיע זה מבדיל בין עלמא דדכורא לעלמא דנוקבא ואינו מניח לעבור האור למטה ועל ידי כך מכה בו סוד האור העליון בפנימיותו ויוצאין ממנו נצוצות כמנין האורות המכים בו ט' מלמעלה למטה וט' מלמטה למעלה וזמ"ש ודא רזא סתימא דאקרי הרקיע כי בחינת רקיע יאמר על ענין זה כי הוא רקיע המבדיל ומעכב אור העליון מלרדת למטה ולפיכך יש בו נהירו ונציצו כמ"ש בכל השאר. ולפיכך יש ברקיע הזה ככבייא ומזלי שמשא וסיהר' (ע"ב) כי כוכבים הם נשמות הצדיקים היורדין שם מהמוח העליון ועומדים שם ומשם יורדין למלכות. והמזלות (ד"ש די"ז ע"א) הם שנים עשר בסוד שש קצוות מן חסד ולמטה שש ממטה ולמעל' ושש מלמעל' למטה כנז' בתקונין כי אעפ"י שכל התשעה מכים ברקיע זה אין דומה הכאת השש קצוות לשאר כי כל אחד בחינה בפני עצמה יש לו ולפיכך מהשש קצוות יצאו י"ב מזלות ומת"ת ומלכות נעלמים יצאו שמשא וסיהרא וזה מצד הנשמו' שבו כי כמו שבמלכות מנשמות
שבה נעשין מיין נוקבין כנודע כן ביסוד נשמות צדיקים שבו שהם הכוכבים כדפרישית הם הם המעלין תשעה מלמעלה למטה ואעפ"י שהת"ת מהשש קצוות הנז' מ"מ יש בת"ת שתי בחינות אם בחינת היותו בכלל השש קצוות ואם בחינת היותו בפני עצמו וכל אלו נקבעין ביסוד וסיהרא עם היות כי היא למטה מן היסוד עכ"ז שרשה בסוד ה' ד"ו ובסוד יו"ד וי' ו' ד' נחקק ביסוד ושרש זה בחכמה ובינה ומשם ירדו אל היסוד. ושאר בוציני דנהורא הם ה' ככבי לכת הנשארים וכנגדם ז' ספירות הבנין כי חמה ולבנה עם ה' ככבי לכת הם ז' ואל יקשה בעיניך כי ז' ספירות הם הם השש קצוות שהם המזלות כדפרישית כי שש קצוות אלו הם ביסוד עצמו בסוד שוקיו עמודי שש כי הוא מקבלם מלמעלה ונעשי' בו שנים עשר בסוד אור ישר ואור חוזר ובסוד נהירו ונציצו כדפרשית ולכן נקראים מזלות כי היסוד נקרא מזל להיותו מושך את הטיפה זרעית מהמוח העליון ואמנם שמשא וסיהרא ושאר בוציני נהורא שהם חמשה ככבי
לכת כדפרישית הם שבע' ספירות הבנין עצמם המתגלים ביסוד ומשפיעים בו ועוד כי ששה קצוות הם בסוד ת"ת הכלול משש קצוות ושבעה ספירות הם כנגד ז' ככבי לכת ואין זה בשש קצוות כי אלו בת"ת עצמו לבדו בהכללו מהם וזה בבנין עצמו ודי בזה: ודע כי כמו שהמלכות תקרא חכמה. כן חכמה שבז"א תקרא חכמה תחתונה בבחי' החכמה העליונה הקדומה ואליה כיון באומרו אלין אינון דמסתכלי ברזא דחכמתא שמסתכלין בפנימיית החכמה כי שבז"א בסוד נשמתא שהיא חכמה העליונה בסוד הדעת וזמ"ש נהרין ונצצין בזיוא דחכמתא עלאה וכמו שיש ביסוד תחתון תשעה מלמעלה למטה וט' מלמטה למעלה כן בסוד דעת המפסיק בין אריך אפין לז"א יש אלו וזמ"ש בזוהר נהירו נציצו דנהרא דנפיק מעדן שהוא סוד הדעת היוצא מעדן עליין ונכנס במוח ז"א ויש בדעת זה נהירו ונציצו כדפרשית והמסתכלין בפנימיות חכמה זו שהוא סוד הדעת נהרין ינצצין בדוגמתו ודעת זה יקרא רקיע עליון בסוד
בינה הנקרא רקיע כנודע ואם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת ומצד היותו רקיע מפסיק בין אריך אפין לז"א יש בו נהירו ונציצו כדפרשית. ולפיכך נקרא רזא סתימא כי זה נעלם מאד ולפיכך יש ברקיע זה ככבים שהם הנשמות כי שם (ע"ג) שרשם בסוד עלמא דאתי וכן י"ב מזלי בסוד מזל שכאן מתפשט וכן שמשא וסיהרא וכל אינון בוציני נהורא שרשם בו בעלמא עלאה בסוד ויבנהו שבע שנים והדברים עתיקים: שם בד' ד' ע"ב שו' ג' וז"ל נטיל פטרונא מההוא כרסייא כו' ביה זמנא הוה מדכר שמא קדישא עלאה כו' זכאין אינון נשמתהון דצדיקייא דאינון בההוא עדונא וידעין בה כו'. בזה תבין פסוק בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך דמדכר פטרונא שמיה ובו מתעדנין הצדיקים ודי בזה: שם בדט"ו ע"ב שו' כ"ו וז"ל דכד הוה חמא ר' אבא חד אילנא דאיביה אתעביד עופא דפרח כו' לשון זה מוטעה שכתוב וענפא דפרד מיניה וצריך להגיהו כך ועופא דפרח מניה הוא
ענין אותם העופות הגדלים מן האילן ונתלי' בחרטומיהם כנז' בהגהות סמ"ק וכנז' בדברי המפרשים שהאוכלן עובר משום שרץ העוף: פרשת וארא שם בדף כ"ז ע"א בסוף הדף וז"ל אמר ר' אלעזר בסטרא ימינא עלאה נפקי תליסר מבועין עלאין נהרין עמיקין כו' ארבע מאה ותשעין ותשעה יאורין ופלגא מסטרא דא ותצ"ט ופלגא מכאן כו'. ענין זה נתבאר אצלי בדרוש היחודים וע"ש כי שם ביארתים וצ"ע שם. והענין הוא מדבר בבחינת חיבור זעיר אפין ונוקביה בהיותם בסוד אחור באחור ועיין באדרת נשא בדף קל"ב ע"א בההוא עלמא קדמאה דאיהו אלף אלפין ורבוא רבוון מארי תריסין כו'. ושם ביארנו ענין אותם האלף מה ענינם ואיך הם נמשכין ומתפשטי' מן תרין כתפין עילאין כי (ד"ש ע"ב) כל כת"ף בגמט' ת"ק וב' כתפות הם אלף ואח"כ אלו הכתפות נעשו תרין עטרין הנקראי' חסד וגבורה והכתף האחד שהוא חסד נמשך וניתן אל זעיר אפין. והכתף השני הנקרא גבורה נמשך אל נוקבא דזעיר אפין ונמצא כי שתי הכתפים של הז"א הם כתף אחד בלבד ושתי
הכתפות דנוקביה גם הם כתף אחד בלבד ועל כן אורך הז"א הוא ת"ק שנה. וכן אורך נוקביה. ולכן כאשר נתדבקו יחד שניהם אחור באחור לא היה רק כותל אחד מפסיק בין שניהם חצי עוביו לזה וחצי עוביו לזה. ולזה היה תצ"ט ופלגא מכאן. ותצ"ט ופלגא מכאן כי הכותל אשר באמצען נחלק חציו לזה וחציו לזה אבל אחר שננסרה הנקבה (ע"ד) מאחורוי אז מן הכותל האחד נעשו שני כותלים בשניהם ואז הם ת"ק שלמים לז"א כנגד הכתף של חסד שהיא בגימטריא ת"ק ות"ק שלמים אל נוקביה כנגד הכתף של הגבורה. והנה זה הכותל האמצעי שנעשה עתה אחד בו הם סוד בחינת האחורים. ולכן כל הדינים נמשכין ממנו. ולכן רישיה סומקא כוורדא בסוד אודם הדין. גם צריך לדעת כי כל ענין זה הוא בבחינת נצח והוד דזעיר אפין אשר כנגדם עומדת נוקביה אחור באחור וכבר ידעת כי האחורים הם בחינת הדינין. והנה יש כאן נצח והוד ויסוד של ז"א ונצח הוד יסוד של נוקביה וכל אחור אחד
מאלו במקומו הוא סוד אלף יאורין ועוד י"ג אחרינן כמו שנבאר בע"ה. ונבאר בחינת נצח הוד יסוד של ז"א ומהם נקיש אל נצח הוד יסוד דנוקביה כי שם הוא גם כן ע"ד אלו: הנה ידעת כי נצח והוד ויסוד נקראים צבאות ושם צבאות הוא בגימטריא תצ"ט והרי איך הנה"י הם בגימ' תצ"ט והנצח הוד יסוד דדכורא הם תצ"ט מכאן ונצח הוד יסוד דנוקבא מכאן הם תצ"ט אחרנין ולפי שהם מחוברין יחד אחור באחור אלו שתי פעמים צבאות שהם נצח הוד יסוד דדכורא ונצח הוד יסוד דנוקביה ואין ביניהם רק כותל אחד המחבר את שתיהם והכותל מתחלק חציו לשם צבאות הזה וחציו לזה לכן הם תצ"ט ופלגא מכאן ותצ"ט ופלגא מכאן שהם אלף חסר חד. באופן כי הם תצ"ט ותצ"ט שהם צבאות דנצח הוד יסוד דדכורא וצבאות דנצח הוא יסוד דנוקבא. ויש בין שניהם כותל אחד המפסיק בין ב' הצבאות האלו וזה הכותל נחלק לשני חצאין כנז' פלגא מכאן ופלגא מכאן. עוד צריך שתדע כי בהיו' אלו השתי צבאות
מחוברין אחור באחור על ידי הכותל ההיא המפסקת ביניהם יש עוד באמצע שתי הצבאות האלו שהוא באמצע נצח הוד יסוד דז"א ונצח הוד יסוד דנוקביה יש שם באמצעם עוד י"ג יאורין אחרנין שית ופלגא מכאן ושית ופלגא מכאן ונמצא שמתחלק לכל אחור ואחור תק"ו ופלגא מכאן ותק"ו ופלגא מכאן וזהו סוד שתי שמו' של אבגית"ץ השם הא' של מ"ב כנודע והנה אבגית"ץ הוא בגימטריא תק"ו ולהורות על הי"ג יאורין הנז' שהם באמצע בין אחור לאחור