Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 59

קטע 59 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

היו נעשה כמין קורה נטויה נוטה לאותו רוח שהי' רוצה שיסעו דרך שם ואז היו יודעים כי לא עולה הענן לצורך הדיבור רק לכשיסעו ואז היו פורקין המשכן ונוסעים ואה לא יעלה לגמרי אלא שמסתלק מטל הפתח או על גבי קודש הקדשים אז לא יסעו עד יום העלותו לגמרי והנה הי' ראוי שיאמר ובהעלות הענן מעל האוהל כי שם הי' אך באומרו מעל המשכן ירמוז כי בראותם העלות הענן היו יודעים כי גם כבוד ה' אשר במשכן נתעלה ולכן היו נוסעים אך אם לא יעלה לגמרי היו יודעים כי עדיין כבוד ה' מלא את המשכן ומה שנסתנק הענן קצת היו לדבר עם משה וז"א ולא יסעו בתוספות וא"ו כלומר כי אז היתה הוראה לישראל שאין כוונתו לכשיסעו ולכן גם הם עושין כן ולא יסעו גם הם ואומרו עד יום העלותו ירמוז כי לא היו נוהעים ממקום חנייתם רק ביום ולא היו מתחילין לנסוע בלילה וז"ש עד יום וכו' כי וכו' הרגיש הכתוב למה לא היו מתחילין ליסע אלא בעודו יום כנ"ל כיון שגם היו

2

הולכים אח"כ בלילה כמ"ש ללכת יומם ולילה לזה נתן טעם כי ענן וכו' ירצה הנה ב' עמודים היו של ענן הי' עומד על המשכן יומם ועמוד האש תהי' בו בלילה במשכן באותו המקום עצמו שהי' הענן ביום כי הי' מסתלק משם בלילה וז"ש בו ולכן אין היכר לסימן בלילה הסתלקות הענן לשיסעו אבל בהיותו נעלה ביום כי אז היתה זמן עמידתו שם היו יודעים שהקב"ה רוצה שיסעו והיו נוסעים ואל תאמר כי ענין ב' העמודים ההם לא הוצרכו רק קודם עשית המשכן כשנסעו ממצרים קודם שהגיעו לים סוף וכמו שנתן הכתוב טעם ואמר וה' הולך לפניהם יומה בעמוד ענן ולילה בעמוד אש ולהאיר להם ללכת יומם ולילה כדי שיאמר פרעה בורחים הם כמשז"ל משא"כ אח"כ לז"א כי ענן וכו' בכל מסעיהם וכו' כלומר מן מסע רעמסס כשיצאו ממצרים עד מסע האחרון של הארבעים שנה תמיד הי' כן ולכן לא היו נוסעים רק ביום כנזכר ובזה יתיישב אומרו בכל מסעיהם כי היא מיותר וגם שלא אמר בכל

3

חנייתם ולא נצטרך אל מה שנדחק רש"י ז"ל ליישבו: או ירצה קרוב אל האמור ואם לא יעלה וכו' כי הנה הוא מיותר אך הכוונה הוא אל תאמר כי מ"ש ובהעלות הענן הוא לאו דווקא כי גם בהעלות עמוד האש בלילה הי' נוסעים אינו כן אלא ואם לא יעלה הענן בלשון שלילה דווקא גם אם יעלה עמוד האש לא היו נוסעים רק עד יום העלותו הענן כי זמן ממשלתו הוא ביום ונתן טטם כי ענן וכו' כי הנה אם הענן הי' משמש יום אחד כולו שהוא ערב ובוקר ועמוד האש ביום אחר גמור שהוא ערב ובוקר היו שווין וגם בהסתלקות עמוד האש היו נוסעים אמנם כי ענן ה' על המשכן יומם בלבד ואש תהי' בלבד והנה בלילה אינו ראוי אל הנסיעה ולכן כל עיקר הסימן היו בעמוד ענן לבדו: אלה פקודי וכו' כבר נתבאר למעלה כי נדבת המשכן באה לכפר על עון העגל לז"א אלה פקודי המשכן ראוי לפקוד אותם ופסל את פקודי זהב העגל שנתיר נזמיהן לו ונתנו פקודי המשכן תמורתם כי הנה בעגל אמרו אלה אלהיך ישראל והעידו עדות שקר אך זה המשכן הוא משכן

4

העדות אמת כי הקב"ה הוא שוכן בתוכם כמ"ש ועשו לי מקדש וכו' והוא אשר הוציא את בני ישראל מארץ מצרים ולא העגל. והנה נזמי זהב של העגל כולם נתנו בערבובייא כרגע אחד ביד יותם וימברוס בני בלעם הרשע בלתי שנימנו ונתפקדו ומידם לקח אהרן כנ"ל בספר הזוהר אך אלו הם אשר פקד ע"פ מנין וגם כי הי' על פי משה שנטל מבני בלעם גם בטגל לא נתנו הלויים חלק בו כלל ולא חטאו בו ולכן זכו כי המשכן יהיו ע"י עבודת הלוים כנודע. ולפי שאהרן לקח מאתם נזמי הזהב לכן עתה לא נמצא אהרן רק ניתן ביד אתמר בנו ולא בידו נפי שהוא לקח מידם. גם לפי שהוא עשה את העגל לא נעשה המשכן על ידו אמנם ובצלאל וכנ"ל הוא אשר עשה וכו': או ירצה אלה פקודי וכו' כי היינו תמהים לדעת איך היה הדבר הזה שהזהב והכסף וכו' הי' דיים בשער שוה לכל המלאכה כמו שיזכור באורך בחכמה ענין הזהב וכו' במה הוציאו אותם לזה הודיענו שבח ענין הפקודים האלה וכן שבח המשכן עצמו ואין תימא אם הי' הכל בהשגחה

5

פרטיות מאתו ית"ש. ובזה יובן מה שהזכיר שני פטמים המשכן משכן העדות וגם למה נקרא עדות. והענין במ"ש בספר הזוהר כי המשכן הזה כל עניניו כדמיון השמיה העליונים וכמעשה גן עדן העליון והרקיעים ותחילה סיפרו שבח הפקודים נותני התרומה הזאת כי הלא נמשלו אל כוכבי השמים כמ"ש הבט נא וכו' כה יהיו זרעך. וכמו שבהם נאמר שאו מרוה עיניכם וראו מי ברא אלה כי על ידי מ"י שבשם אלהיה הרומזים לחמשים שערי בינה נבראו הכוכבים כך הם ישראל הנקראים אלה פקודי גם הכוכבים כתיב בהם המוציא במספר צבאם והם שיתין ריבויא כוכבים כנגדם פקודי ישראל ס' ריבוא וז"ש פקודי וכו'. והנה הכוכבים הם קבועים בשמים ונקראים צבאם כך ישראל פקודי וצבאות המשכן התחתון הדומה אל השמים הנקרא משכן העדות להיות שכינתו ית' שוכן בהם וגם הם מעידין על מציאותו ית' כמ"ש ויודו שמים מלאך ה' וכתיב השמים מספרים כבוד אל. וז"ש משכן העדות וכמו שהשי"ת הוא הפוקדם

6

והמוציא במספר צבאם כך פקודי ישראל נפקד ע"י משה שהוא אותיות הש"ם ועובדי עבודת ית' בשמים הם המלאכים המתחלקים לשורר לפניו ג' אשמורות הלילה כך במשכן התחתון עבודתו היא על ידי הלוים הנבדלים לשמו כמו המלאכים לשרתו ולברך בשמו ונלוים אלו עם אלו כנזכר בספר הזוהר ענ וילך איש מבית לוי וכו' ולהיות כי הפקודים והמשכן הם כעין של מעלה לכן ובצלאל וכו' כמשז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ. ולכן הוא עבד את המשכן התחתון בחכמה הנפלאה ההיא כי מלאכת שתיהן שוות וכל עניינם שוה. וכיון שנתבאר לך כל השבחים הנ"ל אין תימא איך כל דברי מעשיהם היו בנס כנ"ל וכמו שיתבאר באומרו כל הזהב העשוי וכו': אלה פקודי וכו' צ"ע א' משז"ל אלה פסל את הראשונים, ב' כפי הפשט מה שאמר אלה פקודי המשכן הוא חשבון הזהב וכו' ולא שייך בהו לשון פקודי וכו' והל"ל זה חשבון או מפקד וכיוצא ועוד כי הרי הפסיק באומרו ובצלאל וכו' ואתו וכו' ועוד שהרי לא מנה רק זהב

7

וכסף ונחושת ולא עשרת הדברים האחרים, ג' כפל המשכן משכן, ד' למה קראו משכן העדות, ה' מה שייך אומרו עבודת הלוים. ו' למה לא היו ביד אהרן כהן גדול אלא ביד אתמר בנו. ז' מ"ש כאן ובצלאל וכו' כי הוא מיותר ונוסף ולא עוד אלא שהוא הפסק. ח' דהל"ל ובצלאל ואהליאב עשו כנ"ל ועשה בצלאל ואהליאב. ט' כי בצלאל מפי משה שמע והל"ל עשה את כל אשר צוהו משה על פי ה'. י' מה צורך לייחסו עתה בן אורי בן חור וכבר נודע זה. י"א אומרו חשב וחושב בתכלית וכו' לא לצורך כי גם נזכר לעיל. הביאור כי אלה פקודי הם פקודי העדה שש מאות אלף כמ"ש אח"כ וכסף פקודי העדה וכו' ובאו לכפר עון העגל בכל פרטיו ותחילה פסל פקודים הראשונים במעשה העגל וכנגד אלה אלהיך ישראל אמר אלה פקודי וכנגד ויקהל העם על אהרן לסלק השכינה אמר שעתה היו פקודי המשכן להשרות שכינה בתוכו ולפי שבתחילה כפרו באנכי ה' אלהיך שהוא הדיבור הראשון שבלוחות העדות ואמרו אלה אלהיך

8

ישראל עתה השרינו לוחות העדות ההם במשכן הזה וז"ש משכן העדות. ולפי שויקהל העם על אהרן טתה אשר פקד על פי משה ששרף אז את העגל משא"כ באהרן כבשאר זמני הפקודים כדכתיב ויפקוד משה ואהרן ולפי שפקודי העדה חטאו בעגל הם הממונים היו פקודי העדה במחצית השקל נדבת המשכן וז"ש פקודי המשכן כנזכר. וראי' לזה כי הלוים לא היתפקדו בנדבה זו כי לא הוצרכו לכפרה ואדרבה ניתן להם שכר יתירה שהם יעבדו המשכן ולא ישראל עם שהם עשו אותו וז"ש עבודת הלוים ואמנם מכל שבט לוי לא חטא אלא אהרן ולכן היו ביד אתמר ולא ביד אהרן. אמנם לפי שאהרן היתה כוונתו לשם שמים כמשז"ל לכן הי' לו שכרו שהי' ביד אתמר בנו וז"ש בן אהרן ולא ביד זרים. והראי' לזה כי הרי נתמנה לכהן גדול אחר מעשה העגל וז"ש הכהן ר"ל הגדול המיוחד ואילו הי' חטא במחשבה לא הי' כהונה זאת. עוד ראי' כי הנה בצלאל להיותו בן חור שנהרג על העגל זכה שכל המשכן נעשה על ידו לבדו.

9

ולא עוד אלא שגם מה שצוהו ה' את משה בעשה משכן ואח"כ כלים ומשה צווהו להיפך ובצלאל זכה כי עשה את אשר צוה ה' למשה ולא מה שצוהו משה כי לכן נקרא בצל אל הייתי וא"ת והרי אהליאב זכה ג"כ להיות עושה במשכן לז"א כי אינו כן אלא טפל אליו וז"ש ואתו אהליאב וכו' וראי' לזה כי בצלאל עשה לבדו הארון לתת כח לוחות העדות והשרות השכינה כמ"ש ועשה בצלאל את הארון וכו' ומכ"ש שאר המלאכות וז"ש ובצלאל עשה את כל אשר וכו' ולכן נקרא בצלאל כי הושם השכינה והלוחות בצל המשכן אבל אהליאב לא הי' רק חרש וכו' בתכלת וכו' שהם יריעות המשכן הנקראים אהל ולכן אהליאב אהל אבינו שבשמים. או ירמוז כי ד' פעמים נמנו ישראל בימי משה ופקודה זו נבחרת מכולן כי היו פקודים לעשות משכן העדות. להשכין שכינתו בו וז"ש אלה פסל את הראשונים. ולכן פקודה זאת פוקד עפ"י משה לבדו כי הוא הוריד לוחות העדות וז"ש אשר פוקד וכו' משא"כ באחרות כי נת חבר עמו אהרן

10

או אלעזר בנו ולזה הוצרך לאמר פה משכן העדות: סליק פ' פקודי וסליק בעז"ה ספר שמות תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: ספר עץ הדעת טוב - פרשת ויקרא: ויקרא אל משה וכו'. ענין סמיכות הפרשיות וענין אלף זעירא של ויקרא ומה ששינה פה להצריך ויקרא אל משה ומ"ש מאוהל והל"ל באוהל כי הש"י ומשה שניהם עומדין בו. והענין במ"ש למעלה ולא יכול משה לבא וכו'. אז הוצרך לקראו ואח"כ דיבר עמו האמנם בהיותו בחוץ עם ישראל באה אליו הקריאה בקול נמוך הנרמזת בא' זעירא שבעת הקריאה כדי שלא ישמעו ישראל את הקול וכי אינה ראויין לנבואה ואחר שנכנס אז וידבר ה' אליו בקול גדול כדרכו הנרמז במלת וידבר היפך מלשון אמירה שהיא בחשאי כמ"ש ואמרת בלבבך. או ירמוז ענותנות משה כי עם היות שדרסו רגליו ערפל ויהי שם עם ה' בהר כי ויט שמים וירד בהר שם כנודע ומה גם באוהל מועד הארציי ומה זה לא בא אל האוהל והודיענו הכתוב כי אין ולא יכול מחולשתו רק כי שכן עליו הענן ואין ראוי לאורח הקדוש הבא לשכון כבוד בארצו

11

לכנס שם תיכף עד חנותו שם בקבע ויהיה בעל הבית וכשיתן לו רשות יכנס כי הוא ביתו ואהלו של הקב"ה לא של משה וישראל. אעפ"י שמשלהם נעשה ואין זה רק ענותנות גמורה. ונודע כי כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וזה יורה א' זעירא כי משה הנקרא וועד מיוחד שבישראל שהוא סוד א' רבתי הקטין עצמו ונעשה א' זעירא ולכן זכה כי ויקרא אל משה וידבר וכו'. ונתן לו טעם ואמר לו כאשר אדרבה מסיבת שעשה האוהל מועד הנקרא כן על שם ונועדתי שמה לך ודברתי ואם כל עצמו של האהל לא נעשה רק לתכלית היותו מועד בית אחד אל ונועדתי כנ"ל איך אינך נכנס לדבר עמו וז"ש מאוהל מסיבת טעם היותו נקרא אהל מועד לאמר ולדבר לך וז"ש לאמר: או ירצה במ"ש בספר הזוהר וכן במדרש כי משה הקדוש בחר בו הקב"ה וחפץ בו לשיכנס בהיכל לדבר עמו באורך אך בלעם הטמא יוצא הש"י חוץ מהיכלו ויקר אל בלעם כאדם הפוגע במקרה בדרך עם האדם ושם מדבר עמו שלא יטמא היכלו ח"ו. ואמנם עם שהדבר כן עכ"ז מפני כבודו

12

ית' ובפרט בז' ימי המלואים עד ימלא כבוד ה' את המשכן וינוח כבעל הבית לא היה מהראוי ליכנס שם משה רק יצא הש"י חוץ לאוהל לדבר עמו ע"ד ויקר לא ויקרא לשיכנס בפנים לכן כתיב ויקר אותיות כמנהג והיתה שם א' זעירא כי קראו בצנעה שלא ירגשו בו המלאכים ובני ישראל וכאלו אינו אלא ויקר אז וידבר ה' אליו מתוך האוהל עצמו ולא יצא לחוץ האמנם היו הדיבור אליו לעצמו ולבדו בצנעה ואין שומע את הקול כלל לז"א אליו למעט כנ"ל. ולהורות כי ראוי הוא לכנוס בפנים לכן האמירה הזאת היתה בענין הקרבנות וז"ש לאמר אדם כי יקריב וכו'. וזה לעשות ק"ו גדול אם איזה אדם מכם יהיה מי שיהיה כיון שהוא מבני ישראל אע"פ שאינו ראוי ולא עוד אלא שחטא ובא להקריב קרבן ועי"כ מתקרב לה' כי ע"כ נקרא קרבן לה' ממש. ומכ"ש אתה משה רבן של ישראל שראוי אתה להתקרב אצלי ליכנס באוהלי לדבר עמי ע"י התורה והמצות לצוות את בני ישראל: או ירצה כי בראות משה וישראל קדושה יתירה ההיא לאין קץ כי אפילו שהוא עלה לשמים

13

וקיבל הלוחות שם מידו ית' לא יכול לבא אל אהל מועד כי שכן שם עליו הענן שכינה מעשיות ובעבור כן לא יכול לכנס וזה יורה התמדתו כי א"א ליחרב וישלטו בו ידי האומות לכן לא המתין עד יוסר משם הענן רק אז ממש קרא אותו והורה לו כי עתידה הקדושה של הקב"ה הנקראת ה' אחד אות א' להתמעט ולהיות זעירא ועי"כ יחרב וזהו מה שדיבר לו שם מענין אהל מועד עצמו שעתיד ליחרב וז"ש מאוהל ולא באוהל כי הרי שמו מוכיח עליו שיש לו זמן קצוב הנקרא מועד כמו כי בא מועד וז"ש מאהל מועד ולא יתמיד וכפי זה אל יבטחו ישראל בו כי ברגע קטן יסתלק משם אם יחטאו עכ"ז היכל ה' המה כנודע וא"ת א"כ לשוא כלינו כוחינו במעשה המשכן כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אז הוצרך הש"י לאמר לו אדם כי יקריב וכו' והודיעו ענין הקרבנות כי אע"פ שיחטא האדם יתקרב לה' כמ"ש שובה ישראל עד ה' אלהיך ולא יתרחק מהם וז"ש לאמר אדם וכו'. ואגב אורחי' הודיעו

14

כי כל זמן שימשך קרבנן שני התמידין לא יחרב כנודע מפסוק ומעת הוסר התמיד וכו' שנתבטל התמיד כ"כ זמן ועי"כ נחרב הבית: א או ירצה כי רצונו ית' להודיעם עתה ענין הקרבנות מכיון שכבר נבנה המשכן ולא תהי' בנינו לבטלה האמנם כל השומע יצחק ויפלא הפלא ופלא כי יחטא אדם ויעבוד ע"ז ושאר עבירות בשגגה ויתוקן ע"י קרבן ולא עוד אלא שמתקרב לגמרי עמו ית' כי לכך נקרא קרבן לה' ואין זה רק ע"י קרבן בהמה אחת כנודע כי זה מהדברים התמוהים. לכן נסמך אל הפרשה הקודמת. כי ראינו פלא יותר מכל זה שאפילו במשכן הנעשה מהזהב וכו' הניח השמים ושמי השמים ושכן שם בקביעות עד כי לא יכול משה לבא שם כלל וזה היה בפרהסיא כמ"ש ואש תהיה לילה בו לעיני כל ישראל ואז בשוכנו שם במראה הגדול ההוא ויקרא אל משה וידבר אליו והביא לו ראיה מענין אהל מועד שהוא מן הדומם וז"ש מאוהל ולא באוהל והראי' הזו היתה כדי לאמר לו ענין הקרבן אדם כי יקריב וכו' שהוא ממדרגת בע"ח הגבוה ג' מדרגות מן

15

הדומם ואל תפלא אם נקרא קרבן לה' ממש: או ירצה במה שנודע כי אות א' ראשונה של הפר דברי הימים שהיא א' מן אדם שת אנוש היא רבתא וזו של ויקרא זעירא וסוד הענין כי אדם הראשון ע"י חטאו גרם שתסתלק השכינה מן העולם בסוד וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך הי' מסתלק ולא אמר הולך או מהלך ועי"כ נתמעטה קומת גופו ונשמתו והיה ראוי ליענש בב' עולמות וזהו כי ביום אכלך ממנו מות תמות שתי מיתות ואף כי הקריב קרבן לא הועיל רק עה"ז שיאריך קרוב לאלף שנה ווחטאו הי' כי ערב טוב ברע נשמות ישראל קדושות ושל אומות העולם טמאה. ועתה אשר נתקנה זוהמת הנחש ונתייחדו ישראל לנחלתו ית' והובררו אומות העולם שהם הסיגים הרעים נתקן החטא ההוא ונקראו ישראל אדם כמ"ש אדם אתם כי כולם איבריו וענפיו וזרעו הטובים ואז חזרה השכינה בתחנונים ומה שנתמעטה א' דאדם שהיתה רבתי והיתה זעירח נרמז א' זעירא של ויקרא כי קראו' לתקן הא' ההיא של אדם הראשון וזה ע"י מצוות הקרבנות הנקרבים באהל

16

מועד שבו שוכן שכינתו ית' משא"כ בקרבן שהקריב אז אדם וז"ש וידבר ד' אליו מסיבת אהל מועד שנטשה עתה והגיע זמן לאמר לישראל שיתקנו עון אדה"ר אביהם וז"ש לאמר אדם כי וכו' ובזה יתורץ שהל"ל אדם מכם כי יקריב אך רמז הקרבן שתקריבו אתם יחשב כאלו אדם הראשון הוא המקריב אע"פ שהקרבן הוא מכם ממוניכם: ב או ירצה במה שכתוב בספר הזוהר ענין מה שנאבד ממשה מן הזיו שקבל בהר סיני כאשר נאמר לו לך רד כי שחת עמך וכו' וע"פ דרכינו נבאר פסוק זה. והענין לתרץ מה שהקשינו ענין ולא יכול משה וכו' שהרי דשו רגליו ערפל בהיותו בשמים עם הש"י אך הענין כי זה היו בלוחות ראשונות אך אחר שחטאו בעגל הוסר עדיו ולא נשאר מהעדי ההוא רק א' מיני אלף בלבד והסוד הוא כי משם אל שדי שהוא בגי' משה נמשך לו העדי ההוא. והשם הנזכר במילואו עולה בגימטריא אלף שהוא סוד תכלית מספר האות הראשונה של האלפ"א בית"א בסוד אי"ק בכר עולה מא' ליו"ד ומיו"ד לקו"ף ומקו"ף לאל"ף ואז היא א' שלימה במילואה היא

17

בסוד איכה ירדוף א' אלף יען על ידו נתנה התורה שהיא כלולה מכ"ב אותיות ועקרה אות א' ונתמעט זיוו בסוד א' של אחדים שהיא סוד א' זעירא בתכלית ובהיותה במילוי אלף נקראת א' רבתי. ולכן ס"ת ויקרא אל משה הוא אל"ה כי לסיבת אלהיך ישראל שאמרו לעגל נתמעט בסוד א' זעירא של ויקרא ולכן נתירא מן הענן ולא יכול לבא באהל והוצרך שיקראהו ה' ואז ויקרא אל משה וידבר וכו' ירצה שאל תחשוב כי כיון שנתמעט בבחי' א' זעירא בעון העגל שאינך יכול ליכנס כי הרי נתכפר העון ההוא ונתקן ע"י בנין אהל מועד כנודע וז"ש וידבר ה' אליו מאהל מועד כי מסיבת שנבנה אהל מועד נתקן הדבר ויכולני לדבר עמך בהיותך תוך האהל ולסיבה זו ג"כ אני אומר לך אדם וכו' וז"ש לאמר אדם וכו'. ירצה כי ע"י עון העגל רציתי לעלות השמים למקומי ועתה אני שוכן בתוך שני הכרובים וראי' לזה כי כאשר תקריבו איזה קרבן אני קורא בו קרבן לה' וזה יורה כי אני קרוב לכם ושוכן בין