Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 74

קטע 74 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

את שבתותי וכו' והענין לאמר הנה כמה הזהרתיך על שמירת שבת יותר מכל התורה כולה והטעם לפי שבה יאמין האדם יסוד האלקות כי ששת ימים עשה ה' וכו' וא"כ כפי זה יהי' פקפוק בדעתיכם והתרשלות מלהקריב הקרבנות בבית המקדש ביום השבת המקודש מלעשות בו שום מלאכה כי ח"ו זה הענין מבטל קיום שמירת השבת וסוד האמונה. לז"א ומקדשי תיראו לקיים בו כל המצות והקרבנות שצוויתי אתכם טליו ולא תזלזלו בו מפני השבת אלא אדרבה יהי' מוראו עליכם בתכלית לקיים קרבנותיה ואמנם אל תהרהרו אחר הדבר הזה כלל לפי כי אני ה' ואני האוסר המלאכה ביום השבת ואני המתיר אותה בביהמ"ק וכמו שאתם מקיימים מצותי בשמירת השבת כך אתם מקיימים מצותי בהקריבכם הקרבנות בבית מקדשי ואמנם עכ"ז שנתן טעם לשבח במ"ש אני ה' עדיין הקושיא במקומה עומדת איך אוסר ומתיר המלאכות בשבת לז"א אם בחקותי וכו' ירצה התורה שנתתי לכם כלולה מחקים שאין 'להם טעם וממצות שיש להם טעם

2

וכולם גזירת מלך הם אין להרהר אחריהם כי אין בכם כח לדעת סודות התורה וטעמיה כנודע וז"ש אם בחקותי ואת מצותי וכו'. והנה לפי שהמצות שהם אותם שיש להם טעם המתיישב על לב האדם בני אדם חפצים לילך הם לחקור ולדעת ענינם היטב אלא שבענין שמירתם לקיומם לפעמים יתרשלו מפני הטורח אבל המצות הנקראי' חוקים שאין להם טעם כלל לא די שאינם טורחים בעשייתם אלא אף גם ללכת בהם להיותם חוקרים ועורחים ללומדם ולדעת ענינם מתרשלים יען אינה מוצאים בהם שום טעם ולכן בענין החוקים הזהיר אף על ההליכה והחקירם והידיעה בהם כמ"ש תלכו כי מאחר שילכו בהם יהי' להם החוקים כשאר המצות. ולכן ר"ת בחוקותי תלכו ואת מצותי, בתו"ם. כי לפי שאין בהם טעם הזהיר ללכת בהם בתום לבב בלי הרהור. אמנם בענין המצות אין צורך להזהיר על ההליכה בהם רק על השמירה והקיום אשר לא יניחם האדם ברצון רק בהתרשלות מפני הטורח אשר בקיומם וז"ש זאת מצותי תשמורו וכו'

3

ולפי שהמצות יתחלקו לב' חלקים רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה הזהיר על שניהם כי כנגד מל"ת אמר תשמרו ר"ל שמרו עצמיכם מלעשות. וכנגד מצות עשה אמר ועשיתם אותם בקום עשה. ואמנם הקדים שמירת מצות לא תעשה אל עשיית מצות עשה ע"ד שאמר הכתוב סור מרע בתחילה ואח"כ עשה עוב כדי שבקיום עשיית מצות עשה לא יהי' כטובל ושרץ מצות לא תעשה בידו: או ירצה בא להזהיר עתה על קיום כללות תורה שבכתב ותורה שבע"פ שהיא פירוש תורה שבכתב כנודע ולהיות זה הענין כולל לכן נתבארו בו הברכות והקללות בקיומם או בביטולם. ולכן התחיל בתורה שבכתב וקראה חוקים לשון חקיקה וכתובה כי נתנו בכתב בעט ברזל ועופרת גם הזכיר בהם לשון הליכה כאדם המהלך ברגליו על הקרקע שיש בו ממש כך המקיים תורה שבכתב הנה נקרא מהלך בה ממש ודורך בדרכיה הנרשמי' וחקוקים ז"ש אם בחוקותי תלכו קראם חוקים והליכה וכנגד התורה שבע"פ שלא ניתנה ליכתב אבל נצטוו בה בעל פה קראם מצותי שנצטוו

4

בהם מפי הגבורה וגם לא הזכיר בהם הליכה רק שמירה ועשיה כי אינם רשומים וחקוקים להלוך בהם כאדם המהלך בדרך הנרשם והנחקק בקרקע כדרך תורה שבכתב והנה המצוות באו בתורה שבכתב דרך קצרה מאוד מאוד ואח"כ נתארכו ונתפרשו בתורה שבע"פ באורך גדול כנודע מהלכו' שבת הכללות בפסוק לא תעשה מלאכה מקרא מועט והלכות מרובות לאין קץ ונמשל אל טיפת הזרע שמזריע האב ובה נכללו בדקות גדול כל העתיד להיות ובהנתנה בבטן האשה יוצאת הטיפה ההיא מכח אל הפועל לרמ"ח אברים ושס"ה גידים ועור ובשר וגידים ועצמות ושערות וציפרנים ומי שיש בו דעת יבחין כי כל הפרטים האלו בכח הי' באותה הטיפה ולא נתגלו עד יצירתם בבטן האשה אכן הכל הי' בכח באותה טיפה של האב כן היא תורה שבכתב ותורה שבע"פ הכל אחד והמינים הכופרים בתורה שבע"פ אין להם חלק אפילו בתורה שבכתב כי תורה שבכתב רומז אל טיפת האב ושבע"פ אל יצירת האם וזהו סוד שמע בני מוסר אביך היא תורה שבכתב

5

הנמשכת מטיפת האב וגם תורה שבע"פ לא תטוש אותה בחושבך שאינה מכלל תורה שבכתב כענין המינים והקראים יש"ו כי הלא היא מצות אמך הנמשלת ליצירת האם אשר בה נתפרש כל מה שהי' סתום בתורה שבכתב ולפי שהי' עולה בדעת לנטוש אותה לסיבה הנ"ל לכן הוצרך לאמר ואל תיטוש וכו' ולא אמר ושמע ולפי שבתורה שבע"פ מגלה ומורה את הסתום בתורה שבכתב לכן קראה תורת אמך לשון הוראה וגילוי, וע"כ ר"ת אם בחוקותי תלכות ואת הוא אבו"ת כי החוקים הם האבות הנקראים תורה שבכתב ור"ת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הם אמו"ת כי המצות הם תורה שבע"פ הנקרא אמות כנ"ל: או ירצה שאגב אורחי' הודיע ענין מצוה גוררת מצוה כי תחילה אם האדם הולך בחוקותיו ית' לחקור ידיעתם וטעמיהם דרך לימוד יכנס האהבה בלבו ומזה יבא אל זאת מצותי תשמרו בשב ואל תעשה מל"ת ביודעו חומר המצות ומזה ימשך גם בקום עשה ועשיתם אותם בסוד דע את אלהי אביך ועבדהו וכמשז"ל גדול התלמוד שמביא לידי מעשה ולזה לא אמר אם בחוקותי ואם

6

את מצותי. אלא אם בחוקותי וכו' מובטח הוא כי את מצותי תשמרו: או ירצה על משז"ל על רועה זונות יאבד הון האומר הלכה זו נאה וזו אינה נאה יאבד הונה של תורה ואמר כי האומר מצות אלו שיש בהם טעם אקיים וחוקים שאין בהם טעם לא אקיים ודאי שיאבד הון כל המצות ולא יקיים אפילו א' מהם אבל אם בחוקותי תלכו אז מובטחי' אתם כי כל מצותי שיש להם טעם חשמרום ועשיתם אותם: או ירמוז קרוב אל הדרך הזה והוא כי אף אם האדם יקיים החוקים והמצות אם יזדמנו אעשה אני המצוה שיודע אני טעמה וחביבה לפניו שתיהן חוק ומצוה אפשר שיאמר יותר טוב בעיני ואעשנה בשמחה ובטוב לב יותר ממה שאעשה החוק שאין לו טעם ואין לי שמחה בעשייתה ולכן הקדים אם בחקותי תלכו ואח"כ ואת מצותי תשמרו. והטעם כי לא נתן הקב"ה המצות לישראל אלא להרבות שכרם כמ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה לה תורה ומצות דמאי אכפת ליה להש"י אם שוחט מן הצוואר או מן העורף וכמו שציוו רז"ל עשה הדברים לשם מי שצווה

7

אותם וא"כ הרודף אחר המצוה אינו ניכר כ"כ שכוונתו לעשות רצון קונו רק מפני שהשכל מחייבין כמו הגזל וכבוד אב ואם וכיוצא אבל הרודף אחר החוקים אין ספק כי כל כוונתו לשם שמים מבלי פניה אחרת כמו הגזל וההונאה וכיוצא שיש מי שאינו עושה אותם רק לקיום המדינה כנודע: או ירמוז לתרץ קושיא עצומה נתחבטו בה הרמב"ן וכל המפרשים כי הרי ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס והקב"ה אומר להיפך אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכו' אבל הענין כי ע"מ לקבל פרס הנאות העה"ז הוא אסור אבל ע"מ לקבל פרס זכיות אדרבה משובח הוא. והוא כי נודע הוא כי שכר מצוה מצוה ופרס ושכר כזה ראוי לו לאדם לרדוף אחריהן. וז"ש אם בחקותי תלכו וכו' השכר שתקבלו ממני הוא שאעזור אתכם לקיים מצות אחרות ואת מצותי תשמרו כי שכר מצוה מצוה ושכר כזה יאות לכם לקבלו ואז אני אע"פ שלא עבדתם אותי על מנת לקבל פרס העה"ז אני מעצמי ונתתי גשמיכם וכו' אבל

8

אתם לא תבקשו מעצמיכם פרס זה אלא הפרס הנ"ל שהוא ואת מצותי תשמרו אתם בעצמיכם ורדפו אחר הפרס הזה: או ירצה יתרץ קושיא חזקה גדולה מהנ"ל והוא כי ח"ו נראה שאין שום בטחון לצדיקים בעה"ב אשר הוא העיקר והנצחי ושכר מצות בההוא עלמא ליכא ח"ו אבל בהאי עלמא וזה הירוס כל פינות תורתינו הק'. ויש מי שתירץ כי לפי שהוא נעלם לא נתפרש ועדיין הקושיא במקומה האמנם האמת הוא כי גם שכר העולם הבא נזכר כאן אלא שלא יגלה היטב ענינו לכל להיותו נעלם וזה במה שחזר ואמר ואת וכו' כי אם בחוקותי תלכו בעה"ז השכר הוא ואת מצותי תשמרו בעה"ב. והענין כי השוטים ושאר האומות חושבין כי העוה"ב כולו הנאות ואכילות ושתיות וכו' וחלילה למאמינים בכך. האמנם השכר האמיתי הוא משז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה והקב"ה יושב ודורש להם רזי התורה וטעמי מצותיה מה שלא נתפרשו בעה"ז כנודע על אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וזהו סוד

9

ילכו מחיל אל חיל שהם בתי ישיבות זו למעלה מזו ולא די זה אלא אף שמצינו שם מקיימים המצות כהלכתן ברוחניות וכמו מתפללין תפילתיהן בכל יום וז"ש ואת מצותי תשמרו וכו' ולרמוז לזה הזכיר המצות בתחילה בלשון חוקים כי טעמם של מצות לא נגלו בעוה"ז ובהיותם פה בעה"ז נקראים חוקים אך בעוה"ב נגלה טעמם וקראם מצות. גם חיי העה"ז נקרא הליכה בסוד כי הולך אדם אל בית עולמו ובסוד כאורח נטה ללון כי נמשל לדרך והעה"ב נמשל לטרקלין ובית מנוחה ולז"א תלכו ולבסוף אמר תשמרו. והודיע כי זולת היות קרן המשומר לעולם הבא הנה גה הפירות אוכל אותה בעה"ז וז"ש ונתתי גשמיכם וכו' ואמנם מי שיש לו עינים לראות יבין כי גם כל הברכות האלו כולן הם ברכות רוחניות ולא גשמיות וכמו שנבאר בס"ד ולרמוז כי את מצותי תשמרו הוא בעה"ב לכן ס"ת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הוא יומ"ם כמו שנודע על תשת חושך ויהי לילה זה העה"ז הנמשל ללילה תזרח השמש זה

10

העוה"ב הנמשל ליום ונתתי גשמיכה וכו' ירמוז אל משז"ל כל הנהנה מן העה"ז בלא ברכה מעל ועליו נאמר גוזל אביו ואמו ואמנם אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי במתנה לכם את גשמיכם ולא יחשבו אצליכם בתורת גזל כיון שאתם מקיימין תורתי אתם ראוים לקבלם בתורת מתנה גמורה ואז נקראו גשמיכם שלכם ולא גשמים סתם וכמו כן הארץ תתן לכם את היבול שהיא שלה מה שטרחה בה ויתננה לכם במתנה וכן עץ השדה פריו שהי' שלו בתחלה יתנהו לכם במתנה: או ירמוז אל כל התנאים הנצרכים אל הגשמים כדי שלא יהיה לבטלה ח"ו והתחיל בבחינת הנותנם כי כהונתכה על ידי שליח אין ברכה כראוי מצויה בהם ואמנם ונתתי אני ולא שליח וכמ"ש יפתח ה' לך אוצרו הטוב כי המפתח שנ גשמים של ברכה הוא בידו ית' ועי"כ ונתנה הארץ ועץ השדה וכו' מיראתו ית' שהמטיר עליה ע"י עצמו משא"כ אם היה על ידי שליח שלא תחוש אליו. ובבחינת הגשמים עצמם אמר גשמיכם ולא אמר מטר ארצכם כי הנה טיפת השמים

11

לארץ הוא כמו טיפת הזכר והולידה והצמיחה וכו' וכשהטיפה מוזרת ואינה ראויה להולדה פולטת האשה אותה מן הרחם ואינה יוצרת עובר ואמנם המטר הזה יהי' גשם גמור ראוי לגדל ולהצמיח ממנו תבואה מוגשמת גשמיות ולא טיפת מים מוזרת ואח"כ יצטרך בחינה השלישית והוא שאף אם יורידנה הוא ית' בעצמו ויהי' גשמים גשמיים כאשר הענין גורם אף אם כבר נגזרה גזירה בר"ה יורדת אח"כ על המדבריות לז"א גשמיכם שלכם ולא יתננה על המדבריות שאז אינם לכם ועי"כ ונתנה הארץ יבולה מה שהובילו ונתנו לה בעת הגשם משא"כ אם ירדו על המדבריות. וגם להורות לזה קראה ארץ כמ"ש ויקרא אלהים ליבשה ארץ ואם ירדו על המדבריות נקרא יבישה ולא ארץ וז"ש ונתנה הארץ וכו' וכן ועץ השדה ולא עץ המדבר אח"כ בחינה הד' והיא כי לא יספיק גשם אחד אף אם יהי' בו כל התנאים הנ"ל ולז"א גשמיכם בלשון רבים ביו"ד בין מ' לכ' שיהי' גשמים רבות לרוות את הארץ ועי"כ ונתנה הארץ

12

יבולה כל הכח אשר בה ועץ השדה יתן פריו כל הראוי לו ולא אמר יבול או פרי אלא יבולה פריה. אח"כ תצטרף בחינה ה"ה כי אף יהיו גשמים רבים ובכל התנאים הנ"ל צריך ששני הגשמים יבואו בעתם הראוי להם הלא הם יורה בחשוון ומלקוש בניסן כנודע כי הם כעין התשמיש הבא בעונתו כי לכך נקרא רביעה כי הזמנים האלו של רביעה בראשונה ובאחרונה מוכרחים הם לענין התבואה הנזרעת בזמן הרביע' שתהיה כהלכתה וז"ש ונתנה הארץ יבולה והן לענין האילנות שהם על ידי המלקוש ועץ השדה יתן פריו: עוד בחינה ששית כי החמשית היא זמן החדשים וזו בחינת זמן ששת ימי המעשה וכמשז"ל בלילי רביעית ובלילי שבתות ועליהם אמר גם כן גשמיכם בעתם ב' גשמים בכל שבוע ליל ד' וליל ה' ונודע הטעם כי בב' לילות אלו מושל שב"ת ואז אגרת בת מחלת ועמה אלפים ורבבות שדים ולכך בני אדם נמנעים ללכת בלילות ההם ונסגרים בבתיהם ואז ראוי להמטיר וז"ש בעת"ם בע"ת מ' סתומה יורה על העיתים שהאדם נסגר בביתו כנ"ל גם ירמוז באומרו ונתנה

13

הארץ וכו' אל משז"ל בברייתא דמעשה בראשית כי ז' שמות נקרא לה ארץ יבשה תבל וכו' ובהיותה ברצון טוב ושמחה מרוב גשמי ברכה נקרא ארץ לשון ריצוי ורצון ולזה לא אמר האדמה המורה על חום האש האדמה השולט בה ואין בה גשמים. ובאומרו ועץ בלשון יחיד ירמוז אל מה שנודע כי כל השנים אף אם יהיו מבורכות הוא בהכרח שלא כל האילנות יצמיחו פירות כי יש שנה שכל האילנות דשנים ורעננים והגפן לוקה או התאוה והרמון וכיוצא בזה אבל עתה לא נשאר אפילו עץ אחד שלא יתן פריו כל העץ למינהו ולא יחסר אחד מהם ולא תהי' הברכה דרך כללות בעצי השדה כי אז רובם מצליחים וקצתם לא אבל עתה כל עץ ועץ בפרטות בפני עצמו יתן פריו כדי צרכו כנ"ל. והשיג וכו' אחר שהבטיח הבטחה גשמי ברכה ונתינת הארץ יבולה שלא יארע בה שדפון או ירקון וכו' בידי שמים בא להבטיח גם ענין הריבוי הגדול לאין קץ כי הדיש ישיג את הבציר שהוא ענין יבול הארץ והבציר שהוא פרי

14

עץ השדה ישיג את הזרע ולפי שנודע כי חג הסוכות נקרא חג האסיף כי מדרך העולם שלא תרקב התבואה באוצרות מניחין אותה בגרנות אחר שנקצר ונידוש ונזרע עד יתייבש כל צרכה עד חג האסיף וכפ"ז אין זה הוראות ריבוי תבואה אלא מפני הצורך ממתין עד הבציר ולכן לא אמר והשיגו הגרנות עד הבציר אלא דיש כי כ"כ ריבוי תבואה תהי' שלא יספיקו לגמור הדיש שלה עד הבציר המחחיל בחג האסיף ישיג עד זמן הזרע שהוא הזמן הנזכר בפ' נח עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו' שהתחלתו מן ט"ו במרחשון עד ט"ו בטבת ובכלל הבטחה זו נכננה הבטחה אחרת יותר גדולה מכולן הלא היא כי כפי זה נמצא תקנתו קלקלתו כי בהיות טורחן מרובה וכל השנה עסוקין בדיש ובבציר הוא ברכה של הגוף ומניעה עצומה אל קיום החוקים והמצות ואיך יאמר אם בחקותי וכו' והשיג וכו'. ולזה הוסיף מלת לכם ולא אמר והשיג הדיש את הבציר או ותשיגו את הדיש עד הבציר לרמוז כי אתם תהי' עוסקים כל היום

15

בקיום התורה והמצות ועבדיכה ושכירכם הם יטרחו במלאכה לצורכם באופן כי לא אתם תשיגו אותם אלא הדיש והבציר הנעשים ע"י אחרים הן הם ישיגו לכם ויביאו לכם ריבוי תבואה ובציר ע"י אחרים וז"א לכם ואחר שהבטיח היות הברכה מצויה הן בגשמים הן בכל אשר תוציא הארץ ועץ השדה יבטיח עתה בנס יותר גדול והוא בבחי' האכילה כי נודע בספר הזוהר כי בשני רעבון יש שר אחד הנקרא כפן שאף על פי שיאכל האדם הרבה אינו רואה א"ע שבע ולעולם הוא רעב והיא הקללה האמורה לקמן ואכלתם ולא תשבעו אע"פ שאכלתם אכילה הנקרא אכילה ראוי' לא תשבעו וההיפך בברכה שאע"פ שיאכל מעט ישבע כמשז"ל על בועז שלא נתן לרות אלא בראשי אצבעותיו ויצבט לה קלי ושרתה ברכה במעי אותה הצדקת ותאכל ותשבע ותותר וזהו סוד צדיק אוכל וכו' כי הצדיק עם שאינו אוכל הרבה בכל שהוא שאוכל שורה ברכה בו באופן שהוא לשובע נפשו והרשע אע"פ שממלא בטנו ובטן רשעים תחסר משא"כ בברכה

16

דכתיב ביה ואכלתם לחמכם לשובע וע"י כל הברכה הנ"ל לא תצטרכו לטרוח וללכת מחוץ לארצכם לחפש אחר מזונותיכם כי בטוחים תהיו על מעשיכם הטובים שלא יחסר לכם מזון די צרככם וז"ש וישבתם לבטח בארצכם ישיבה בלתי הילוך בהיותכם לבטח מן המזונות כי אם לבטח הוא מן האויבים לא היו לו לכותבו בפסוק הזה של ברכת המזונות ועוד שהרי זה נכתב לקמן בפסוקים בפ"ע ונחתי שלום בארץ וכו'. ואמנם ע"י כל הברכות הנ"ל יהיו לכם מנוחה גדולה לעסוק בתורה ובמצות כי זו עיקר כל הטובות שבעולם. ואלי' רמז בסוף באומרו והתהלכתי בתוככם וכו' כמו שנתבאר ואחר שהסיר ערדת המזונות שהוא המעין הגדול מכל השאר הבטיח להסיר המעיקים האחרים שהם יותר חיצונים אל האדם והם האויבים ובתחלה הבטיחם ונתתי שלום בארץ עצמה אשר יושבים בה כדי שעי"כ ושכבתם ואין מחריד וביאר כי השלום הזה כולל בב' מיני אויבים אם שלום מחיות רעות שאין בהם בחירה ורצון וז"ש

17

והשבתי חיה רעה וכו' ולא זו בלבד אלא אף גם שלום מאויבים שיש להם בחירה ורצון כי זה יותר קשה וז"ש וחרב לא תעבור בארצכם: ואחרי הבטיחם כי בארצם יהי' שלום להם שלא יבואו בה חיות וחרב בני אדם חזר להבטיחם בטחון יותר גדול כי אדרבה הם יצאו מחוץ לארצם וילכו למלחמה על ארצות אויביהם לכובשם ולרודפם וז"ש ורדפתם וכו' ורדפו וכו'. ואחר שהבטיחם בבחי' עצמם הלא הם הכנת המזונות ושלום להם מן האויבים הבטיחם בבחי' חוצה להם והם ענין ברכת הבנים וז"ש ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרבתי וכו' והוסיף להבטיח כי כל שהבטיח עם האבות יעשה גם עם בניהם אחריהם וזה ע"י שיקים את בריתו אתם כמ"ש למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו' וז"ש והקימותי את בריתי אתכם ולפי שנודע שאין השכינה שורה בישראל אלא בעוסקים בפריה ורבי' כנודע מסוד איש ואשה שם י"ה שורה עליהם ולז"א ונתתי משכני וכו' אחר אשר אפרה וארבה אתכם: ואחר שהבטיחם בג' ברכות הלא הם בני חיי ומזוני שהם שורש כל הברכות כי התחיל במזוני

18

ונתתי גשמיכם וכו' ואח"כ בחיי והוא והשבתי חיה רעה וחרב וכו' כי הם ב' סיבות הממיתים שלא בזמנם ואח"כ בבני ופניתי וכו' עתה הבטיח בשרש הכל כי כל ג' בריתות הנ"ל