Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 75

קטע 75 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

אינם אלא הכנות לשיוכל האדם לעסוק בתורה ובמצות כנ"ל וז"ש והתהלכתי בתוככם וכו' יען כי ואתם תהיו לי לעם מקיימי תורה ומצות ע"י ג' ההכנות הנ"ל. ואמנם פסוק ואכלתם ישן נושן אין זה מקומו אלא למעלה אחר פסוק והשיג לכם דיש וכו' ואפשר ירמוז אל משז"ל על מ"ש בנח והקימותי את בריתי אתך ברית הי' צריך על הפירות שלא ירקבו וכו' ולכן הבטיחם עוד הבטחה זו שלא ירקבו התבואה והפירות ויתקיימו באופן כי ואכלתם ישן נושן וכו' ורצה לסמוך הבטחה זו אחר אומרו והקימותי וכו'. ובאולי ירמוז זה אל שנת השביעית וכמ"ש שם וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וכו' וציויתי וכו' וז"ש ואכלתם ישן וזה בשנה השביעית כי תאכלו אז תבואת שנה הששית שהיא בשנה הז' קרויה ישן ועוד תתקיים טד שנת השמינית עד אשר תזרעו בתחלת השמינית ותלקטוה באמצע שנה השמינית ואת תבואת שנה הששית תקרא נושן משל ג' שנים וז"ש ישן נושן והבטיחם כי לא עוד אלא שעד יבא החדש של

2

שנה השמינית עדיין הישן מצוי ואז תוציאוהו מן האוצרות לאסוף בהם תבואה חדשה של שנה השמינית: ועתה נבאר דרך אחרת בפסוקים האלה. ונתתי גשמיכם וכו' בבחי' ברכת הבנים כי המזונות ושלום הארץ וענין החיים כולם ברכות גופניות אך הבנים ברכות רוחניות כי מה תועלת אל האדם בהם אדרבה טורח בהלידם ולישא אשה לטרוח במזונותם ופרנסתם ואין הנאתם אלא רוחניות אם מפני שהם קיום המין ועל ידם אין האדם קרוי מת אלא חי ואם בעה"ב כנודע כמה הנאות האדם בעה"ב בשביל בניו ובתחילה ביאר ענין תנאי התשמיש כדי שעל ידיהם יהיו הבנים הנולדים משם ראוים שיזכה אביהם אל העה"ב: בעבורם כנ"ל ואמר ונתתי גשמיכם וכו' כי כמו שהגשם מרוה את הארץ והולידה והצמיחה ובפרט בבואם בעתם כנ"ל ענין יורה ומלקוש ובליל רביעית ושבתות כן התשמיש בטיפת הזרע הנמשלת לגשם צריכה להיות בעתו כמשז"ל אם ע"ה הוא יהי' מחצות לילה ואילך והיום כולו אסור' ואם בת"ח עונתו מלילי שבת וכו' כי בין לת"ח ובין לע"ה יש עונה ועת קבוע כנ"ל

3

ועי"כ תזכו כי הנקבה הנקראת ארץ תתן יבולה כנ"ל ולא תפיל אותו וזה בבחי' ע"ה ואולם לת"ח הנקרא עץ השדה כנזכר בספר הזוהר על ואם עץ מאכל הוא אותו לא תכרות ואמר כי עץ השדה יתן פריו ואל זה רמזו רז"ל במ"ש אשר פריו יתן בעתו זו שנין של ת"ח וכו' הנמשל אל עץ שתול על מים חיים הוא התורה ואחר שיצאו מתורת נופלים ויהיו פרי שלם ויבול שלם הוסיף להבטיחם שלא ימותו בהיותם קטנים כי הלא ג' מיני נופלים הם הא' במעי האשה ואז נקרא זרע כי עדיין נזרעין בתוכה כדמיון זרע התבואה בעודה מחוברת בארץ שלא נקצרה ונבצרה והב' אחר הולדם ממעי אמו ונבצרו ויצאו משם לחוץ ונקרא בציר כדמיון האשכול הנבצר מן הכרם והג' אחר שכבר ינקו כל צרכם ונקראין גמולי חלב ואינם צריכין לאמן כי אז אין המיתה מצויה בהם כ"כ כמו בג' הזמנים הנ"ל ואלו נקראים דיש כדמיון התבואה שנדושה ונמרחה ונעשית גורן ונגמרה מלאכתה והבטיחה כי ג' מיני בנים אלו לא תהי' בהם

4

מיתה מצויה בשום זמן מג' זמנים הנז' באופן שיהיה לאיש ג' מיני בנים מצויין ביחד חיים וקיימים וז"ש והשיג לכם דיש שהם גמול החלב את בציר שהם יונקי שדים וכבר נולדו ובציר ישיג את זרע והם העיקרים שבמעי אמם ושלשתם יראו זה את זה קיימים. ויכול היה לאמר והשיג לכם גורן את בציר וגם אז היו נשמע כל זה שבארנו האמנם הזכירו בלשון דיש לרמוז אל הנ"ל כי זכות קדושת התשמיש הנ"ל בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם לסיבתו ישיג לכם דיש את בציר וכו' וזה במה שנודע כי שם שדי חתום באדם שי"ן בחוטם ד' בזרוע כפופה יו"ד באות ברית קודש. ונודע כי התשמיש קרוי דיש כמשז"ל על ער ואונן שהיו דשים מבפנים וזורה מבחוץ גם די"ש אותיות שד"י להורות כי אין שם שדי שורה על האדם אלא א"כ היות האדם מתקדש בשעת תשמיש הנקרא דיש כנ"ל כי אז נאמר שם שד"י ואם לא נמצא חסר אות יו"ד ונשאר שד שהוא ענין השחתת הזרע שנולדיה משם שדים ומזיקים כנודע כענין ער שהי'

5

ד"ש מבפנים אותיות ש"ד וזורה מבחוץ את טיפת הזרע אשר נמשלת ליו"ד כי על ידה נחתם באדם ג' אותיות שד"י כנ"ל ונמצא כי המשחית זרעו נקרא ש"ד לטעם הנ"ל. ולפי שאין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואין להם תקנה כי אם ע"י הגלגול כנודע וסוד הגלגול הוא בג' פעמים בסוד פעמים שלש עם גבר ואם בג"פ אינו נתקן אין לו עוד תקנה כלל ועליו נאמר ועל ארבעה לא אשיבנו ואמנם בהיות התשמיש בקדושה יהיו הבנים קדושים וכולם יתקנו בג' גלגולים ולא יאבדו ח"ו וזה אשר הבטיחם עתה ואכלתם ישן נושן כי החדש גלגול ראשון והישן גלגול שני והנושן שלישי ולכן הוזכרו ג' גלגולים אלו כאן אחר והפרתי אתכם וכו' שהוא ברכת הבנים והבטיחם שלא יאבדו נשמותיהן ח"ו מפני חטאיהם כמ"ש והקימותי את בריתי אתכם והודיעם איך יהי' זה יאמר שהוא על ידי הגלגולים ואכלתם ישן וכו' כנודע כי לולא הגלגול רוב הנשמות היו אובדות ח"ו וכיון שיתקנו כל הנשמות שבגוף אז יבא

6

המשיח כמשז"ל ואז יהיו נשמות חדשות בעולה כנזכר בספר הזהר פרשת פקודי וז"ש וישן מפני חדש תוציאו כי הנשמות הישנות יצאו בעולם קודם ביאות החדשות כנ"ל וכיון שכן יבא המשיח ויבנה בית המקדש ונתתי משכני וכו' ומאז ואילך לא תגעל עוד נפשי אתכם כמו במקדש א' וב' ותמיד אתהלך בתוככם ואני אהיה לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם: חסר לעיל בדרך הא' לא תעשו לכם אלילים וכו' כי הרי אני ה' אלהיכם שלכם ואל האלילים עצמן הנעשין מעץ ואבן וכסף וזהב הנבראים בכחי ואין שטות גדול מזה שמניחים אתם אות שבראתי לשניכם ועובדין את העץ ואת האבן שהוא נברא כמותכם ולא עוד אלא שאתה הוא חי מדבר והוא דומם או צומח וכן את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו כי על ידי כן אתה מודים כי אני ה' שבראתי העולמות כנודע כי השבת עדות לישראל שמעידין כי ששת ימים עשה ה' וכו' וביום השביעי שבת וינפש גם ומקדשי תיראו הם הקרבנות מורים כי להיות אני ה'

7

אתה מקריבים לפני: בדרך הא' ובזה יובן ועשיתם אותם כי המצות בעה"ז אינם מעשה גמור אלא גוף ודמיון אל עיקר המצוה כמו מצות השופר כי האדם בתוקעו למטה גורם כי הקדוש ברוך הוא יתקע בשופר גדול עליון רוחני ועל ידו יתערבב השטן ולא ע"י שופר התחתון וכיוצא בזה כל המצות אבל בעה"ב העשיה הוא אותם עצמם ולא דמיונם ותמורתה וזהו ועשיתם אותם: או ירצה קרוב אל מ"ש בספר הזוהר ובפרקי אבות כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד והוא כי ממש נברא מלאך אחד ע"י עשיית המצוה ההיא. וז"ש אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו תגרמו אל ועשיתם אותם מעשה גמור והמצות ההם יעשו מלאכים ממשיים והתועלת מהם הוא לכם כי ונתתי גשמיכם וכו' וכ"ז ע"י המלאכים ההם הנוצרים על ידך כי אשלח את מלאך אחד מהם ועל ידו אתן לכם גשמיכם כנודע כי יש מלאך הממונה על המטר ונקרא רדי"א וכן ונתנה הארץ יבולה כמשז"ל אין עשב ועשב שאין מלאך מכה בו ואומר לו גדל וכל זה בכח

8

המלאכים הנוצרים 'על ידך וא"כ כאשר אני מצווה אתכם לשמור חוקותי ומצותי אינם לתועלתי כמ"ש אם צדקת מה תתן לו אבל הכל הוא לחועלתכם כנ"ל. או ירצה ע"ד והלכת בדרכיו כי כל המצות שנתן הקבה"ו לישראל תחילה קיימם הוא עצמו ית' ואח"כ נתנם לישראל קובר מתים גומל חסדים מניח תפילין מתעטף בציצית מתפלל כמ"ש ושמחתים בבית תפילתי לא נאמר תפלתם וז"ש אם בחוקותי שאני חקקתי לעצמי והלכתי בחוקים ההם הנקראים דרכים כי דרך נקרא על שם שהאדם דורך וחוקק ברגליו צורת מקום הדרך ההיא כמ"ש והלכת בדרכיו ואם בחוקותי ודרכי תלכו כי אני קיימתים בתחלה והלכתי בהם ואח"כ נתתים לכם ואז נקרא מצותי שצויתי אתכם עליהם וז"ש ואת מצותי תשמרו וכו': ובפסוק ונתתי גשמיכם וכו' בתנא"י השני שיהיו גשם ראוי להוליד ובכך ונתנה הארץ יבולה והעץ פריו ואל"כ אין יבול ואין פרי כי הכל לבהלה כטיפה המוזרת שאין דבר נוצר ממנה: ובפסוק והשיג וכו' הניח כל מלאכת התבואה ולא הזכיר אלא הדיש להורות אל הנ"ל האמנם

9

הי' יכול להזכיר הקציר שהיא ברכה יתירה מן הדיש אלא שיצא שכרה בהפסדה לב' טעמים הא' בפשטה כי אם הקציר ישיג את הזרע יפלו גשמים על הקציר ויופסד ועוד כי לא יהי' לכם פנאי בזמן הזרע לשאר המלאכות שאחר מלאכת הקצירה. כגון דישה ועימור וזרייה שהיא העיקר שבכל המלאכות הצריכה אל הרוח שבימות החמה לעשותה גורן. והב' הוא ע"ד שבארנו כי ענין ברכות אלו אינם עיקר השכר ח"ו אלא הם הכנה לשיוכל האדם לעסוק בתורה ובמצות בהרוחה כמ"ש על וישבתם לבטח בארצכם ואם הקציר עצמו ימשך עד הזרע לא יהי' לכם פנאי לעבודתו ית' שהוא עיקר השכר: אם בחוקותי שאין להם טעם תתעסקו כ"כ עד שיעשה טבע לכם כאלו אתם הולכים בהם כאדם המהלך בביתו ואמנם את מצותי שיש להם טעם צריך תנאי נוסף והוא שתעשו להם סייגים נוספים כדי שעל ידיהם תשמרו המצות עצמן כסייג השומר את הגנה אז מובטחים אתם כי ועשיתם אותם תמיד ולא תתרשלו בעשייתם מפני היצה"ר וכיוון בזה אל מ"ש בפרקי אבות

10

ועשו סייג לתורה. גם באומרו ועשיתם אותם ירמוז אל מ"ש בספר הזוהר פ' ויחי כי מן רמ"ח מצות עשה נעשה מלבוש גמור אל הנפש לעוה"ב וז"ש אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו השכר העיקרי הוא כי ועשיתם את המצות והחוקים עצמה הנ"ל מעשה גמור אותן עצמן ובהם תתלבש נפשיכם בעה"ב ואח"כ השכר השפל בעוה"ז הוא ונתתי גשמיכם וכו' ע"ד שנתבאר בספר הזוהר קרוב לזה ועשיתם אותם בסוד כל העושה מצוה א' קנה לו פרקליט אחד וכפי זה נרמז גם שכר העוה"ב בתורה כנ"ל: אם בחוקותי וכו' י"ל א' כי הרי רז"ל אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והרי כל מיני השכר הנזכר פה אינו אלא בעוה"ז. ב' כי רז"ל אמרו מרובה מידה טובה ממדת פורעניות ובפרש' זאת מרובה מדת פורעניות הם הקללות כפל כפליים מן הברכות. ג' למה בפ' תבא אמר והי' אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וכאן כתיב אם בחוקותי כי מדבר בעדו. ד' מה ענין תלכו והל"ל תעשו או תקיימו. ה' כפל אומרו אם בחוקותי וכו' ואת מצותי תשמרו וכו'. ו'

11

ועשיתם אותם הוא מיותר. ז' בביאור צורך ברכות אלו כי יש בהם יתרונות וכפולות. ח' כי כיון שיתן שלום בארץ איך ירדפו האויבים. ט' כי פסוק ואכלתם ישן נושן צריך לשיכתב למעלה אצל ואכלתם לחמכם לשובע ולא כאן אחרי עניני השלום והבטחון: והביאור במה שנתבאר אצלינו כי השכר איננו רק בעוה"ב ואף גם השכר המיועד בעוה"ז גם הוא נקרא שכר העוה"ב וזה כי טובות העוה"ז הם לשיהי' פנוי לקיים מצות אחרות א"כ נמצא כי כל זה בכלל שכר לעוה"ב הוא וכמ"ש ששכר מצוה מצוה ר"ל ששכר מצוה אחת יתגלו בעוה"ז טובה כדי לעשות מצות אחרות. והנה כמו ע"י טובות העוה"ז יעשה מצות אחרות ונמצא בו כל השכר הוא בעוה"ב. כן היסורין על ידם ישוב האדם בתשובה ויעשה מצות רבות ויהי' שכרו בעוה"ב יותר שאין קץ מכאשר יהי' לו טובה ויקיים מצוה אחרת כיוצא כראשונה וכל. אשר יוסיפו לו יסורין בעוה"ז יוסיף הוא בתשובה ומעשים טובים רבים ולכן מדת פורעניות

12

ביסורין וקללות ועונשין בעוה"ז היו בפ' הז' מרובין ממידה טובה שהם ברכת העוה"ז. ומשז"ל כי מידה טובה מרובה ממדת פורעניות תתקיים בשכר' ועונש העוה"ב דוקא. או יהי' גם בעוה"ז למי שאין לו תשובה כי אז העונש שלו פחות משכר הצדיק הגמור. אבל אפשר כי יסורי הבעל תשובה בעוה"ז יהי' רבים משכר הצדיק בעוה"ז כי כפי' ריבוי היסורים יוסיף בתשובה ומעשים טובים כנ"ל. ולכן בסוף הקללות האלו כתיב והתוודו את עונם וכו'. ובזה נתרצו ב' קושיות הראשונות אשר בכללות הפרשה הז'. ועתה נבאר הפסוקים. בעצמן אם בחקותי וכו' אמר ומצותי כמדבר בעדו ירמוז כי לא יעשה המצות כענין מצות אנשים מלומדה אלא יעשה לשמה מצד מי שציוה עליהם. וז"ש חוקותי מצותי. ונודע כי החוקים להיותם בלתי טעם נמנע האדם מלקיימם וגם אם מקיימם אינו מתמיד בהם ולעיתים רחוקות יעשה אותם לכן הזהיר ההתמדה בהם ואמר תלכו כי כל. הליכתם בעוה"ז יהי' בשמירת החוקים. ויש ג"כ.

13

מצות שגם שיש בהם טעם לא ישמור אותם האדם לסיבה אחרת והיא תאוות היצה"ר בגזל ועריות וחמדה וכיוצא ולכן הזכיר בענינם ואת מצותי תשמרו מלהטעותכם היצה"ר מפני התאוה ועי"כ ועשיתם אותם: או ירמוז אומרו תלכו הזהיר מה שהמשיל התנא העוה"ז דומה לפרוזדור לפני העוה"ב וכמ"ש כי הולך האדם אל בית עולמו כאורח ההולך בדרך עד הגיעו אל העוה"ב מחוז חפצו וכשיחשוב האדם כי תמיד הוא הולך ודאי שיקיים חוקותיו ית' וז"ש אם בחוקותי תלכו. והנה במדרש אמרו ועשיתם אותם אמר ר' חמא בר חנינא אם שמרתם הריני מעלה עליכם כאלו אתם עושים אותם. א"ר חנינא בר פפא אם שמרחם התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם ועשיתם אתם כתיב. והביאור הוא כי ר' חמא סבר כי התורה והמצות כפי פשטן לא בשמים הם וכאשר יעשה אותם האדם עושה מהם מעשה ממשיי ועשיתם אותם כתיב ור' חנינא הבר כי אדרבה עיקרם בשמים הם כפי רוחניותיהם ואינם צריכין אלא שיעשום בארץ אך טעם עשייתם הוא לצורך

14

העושים אותם כי בקיומם הם עושין אותם עצמם ועשיתם אתם כתיב: ונתתי וכו' עתה ידבר בשכר העוה"ז להיותו צורך אל קיום המצות כנ"ל בתחלת: הפרשה. והנה ברכה זאת תתחלק לד' מדרגות זסדרן ממטה למעלה. הא' הוא שובע ועושר. הב' פנימית ממנה ענין השלום והממשלה. וכמ"ש והעושר ואח"כ והכבוד מלפניך כי מה יועיל לו עשרו אם יירא מרדיפת אויביו או לפחות בההיותו עבד לזולתו ומשועבד אליו. הג' הוא ברכת פרי בטנו כי הם אושר אמיתי בעוה"ז ובעוה"ב וכמ"ש אברהם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי והנה בן ביתי יורש אותי. הד' הוא אושר העיקרי שכל תכלית האדה אינו רק להשיגו והוא השראת שכינתו ית' ומהלכו עמו תמיד ואין מעלה גדולה מזו והתחיל בראשונה הגרועה שאינה רק הכנה לשיוכל לקיים התורה ואמר כי כיון שעסק בתורה ובמצות הנה הגשמים שלכם הם ואינם בידו רק פקדון ונתתי אותם לכם ולזה לא יאמר גשמים אלא גשמיכם וגם אם הם פקדון בידי אינם אלא לטובתכם כי אני בעל השדה ויודע זמן נתינתה וז"ש בעתם ולא

15

להורות כי שלי הם עדיין. זאז ונתנה הארץ יבולה הראוי לה כפי השנים המבורכות וכן עץ השדה יתן פריו הראוי לו ולא די בשתתן יבול ופרי סתם ואומרו בברכות ועץ השדה ובקללות ועץ הארץ כי התחיל באומרו .ונתנה הארץ ועוד כי הוא מיותר כי בכלל ונתנה הארץ הוא ועץ השדה וכו' אמנם יובן במשז"ל ועץ השדה הם אלני סרק וז"ש ונתנה הארץ יבולה ועצי הארץ הם בכלל והוסיף כי גם עץ השדה מקום שדוד והם אילני סרק יתן פריו. אכן בקללה ועץ הארץ לא יתן פריו במקום ישוב בני אדם אך תשולח הברכה בעץ השדה אילני סרק שיתנו פרים לעוברים ושבים ולא לכם כי אדרבה בזה יוכר כי הקללה היא בחטאותיכם והרי ברכה זו אחר הגשמים ואחרי' יבא הצמיחה אח"ז צריך לברכו בזמן הקליטה שלא יקרנו ארבה ושדפון וכיוצא. וז"ש והשיג לכם דיש וכו'. אחריו יברכנו גם בשעת האכילה שיתברך במיעיו ואכלתם לחמכם לשובע היפך הקללה ואכלתם ולא תשבעו. ועתה יברכם ברכה השנית בענין

16

ההשקט והממשל' וז"ש וישבתם לבטח וכו' לוא תאמר כי זה יהי' לסבת היותך במדינות חזקות ובצורות וגם אנשים שומרים אותך מפני אויביך. אמנם הסיבה היא נתתי שלום בארץ ואין מלחמה כלל. ולא די שכפי שעה יש שלום כי גם ושכבתם ואין מחריד לאמר אולי להבא יבואו אויבים ולא די בטח מאויבים אלא גם חיות רעות. ולפי שהחיות אינם בענין האנשים לשנדע כי רצונם לבא או לאו לשנשב בטח. לז"א והשבתי שביתה גמורה ובטילם מכלנות כל הארץ. ועי"כ תשבו לבטח גם מהם. והגדיל להבטיחם כי אפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם. וכל זה אינו בטחון רק לשלא יבואו אויבים עליהם. ועתה הבטיחם ביותר מזה. כי גם אתם אם תרצו ללכת לארצם ורדפתם אותם ולא די בשמוצאים אלא כי ינוסו מכם כאלו אתם רודפים אותם וגם אם אתם אינכם רודפים במרוצה ונפלו הם מאליהם לפניכם. לחרב שלהם כי חרבם תבא בלבם ולא ימתינו לנפול בחרבכם. גדולה מכלן שלא יהיו זה לסיבת היותכם רבין

17

נוצחין את מועטין אלא אדרבה ורדפו מכם חמשה מאה: ועתה יברכם ברכה הג' ואמר ופניתי אליכם והפרתי אתכם וכו' וירמוז אל מ"ש הכתוב מי מנה עפר יעקב וכו' שיושב הקב"ה בקדושתו ופונה מעסקיו להיות סופר רביעותיהן של ישראל להפרותן ולהרבותן. והפריה ורביה הזו תהי' בלי קצבה. כענין אשר הקימותי בריתי אתכם והי' זרעך כעפר הארץ וכו'. ועם היותכם רבים כעפר הארץ יהיו המזונות כפי ערך הנולדים ולא עוד אלא שמן התבואה הישנה ומיושנת משלש שנים קודם שיולדו בניכם יספיק למאכליכם. וז"ש ואכלתם ישן וכו'. ועתה יברכם ברכה הד' העקרית ונתתי משכני בתוככם וכו' ירצה כי לא אצטרך למקדש ומשכן לשכון בתוכו אמנם שכינתי תשכון בתוככם ממש כנודע כי הצדיקים הם הם המרכבה ובהיות שוכן בתוככם והתהלכתי בתוככם כאדם המטייל עם בנו אהובו מרוב תענוג: חסלת פרשת בחקותי וסליק ספר ויקרא:

18

ספר עץ הדעת טוב - פרשת במדבר: במדבר סיני וכו'. שתי בחינות הוזכרו בפסוק הזה. האחת היא בחינת דבורו ית' עם משה