Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר עץ הדעת טוב

קטע 92

קטע 92 מתוך 113

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

וארץ כנען לחלקי כנ"ל, וא"ת הרי יש לך מבוא אחר ליכנס הלא הוא או דרך פלישתים או דרך מואב או דרך הירדן כנודע ולך לך משם וגם לזה רמז ואמר אחיך ישראל כלומר כי כל השאר כגון פלישתים וסיחון ועוג הם רחוקי' עתה ואין להם קורבה ואפי' מואב שהם בני לוט אחי שרה אמנו הנה אתם יותר קרוב אלינו מאוד כי אחינו אתה יעקב ועשו בני יצחק ורבקה ואתה מחוייב להיטב עמנו ולרחם עלינו יותר מכולם ובפרט בהיותך יודע את כל התלאה אשר מצאתנו כמה קשה היתה באיכותה וגם כי נמשכה זמן רב וז"ש ונשב במצרים ימים רבים עבדים שבויים וכבר עתה אנחנו בקדש ולמה תטריחנו לסבוב את ארץ אדום ומואב באופן כי לכמה סיבות ראוי שתרחם עלי ולכן נעברה נא בארצך וכו' וז"ש נא כלומר עתה שיש לנו דרך קצרה לעבור על ארץ כנען ואל תטריחנו לסבוב ארצות נכריות ורחוקות לעבור מהם אל ארץ כנען, גם ההיזק הג' דחו אותו בכלל דבריהם כה אמר אחיך ישראל וכו' ירצה כי ג'

2

סיבות יש הא' כי בני ישראל לא למדו מלחמה ותמיד היו שבויים ומעונים ולא כן שלשים ואחד מלכי כנען מאריות גברו וכראותם כי מלך אדום נתן אותם עבור בגבולו להלחם ביושבי כנען יקומו על אדום ויכריתום, הב' כי אף אם נאמר כי בדרך נס ינצחו ישראל אינו כן שהרי גזירת בין הבתרים היתה וענו אותם ארבע מאות שנה והם לא נשתעבדו רק רד"ו שנה, הג' כי הרי בני אפרים שלשים רבוא היו ויצאו קודם לכן שלשים שנה והרגום פלישתים אנשי גת ואף גם עתה אלו שיצאו קודם הקץ לא יכלו לרשת ארץ כנען ולז"א כה אמר אחיך ישראל וכו', ירצה אם לסיבה הראשונה אתה ידעת בידיעה אמיתית סיבת כל התלאה אשר מצאתנו בתחלה לאבינו יעקב ולשנים עשר בניו כמ"ש לא שלוותי ולא שקטתי וכו' כמשז"ל על יעקב וטעם הדבר כי הקב"ה אמר כי גר יהיה זרעך על יעקב נאמר כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק וגרות זה התחיל מיום לידת יצחק כנודע וזהו ענין וישב יעקב בארץ מגורי

3

אביו ר"ל ביקש לישב בשלוה בארץ כנען אשר היא מגורי אביו שנגזר עליו שיהיה גר בארץ ואח"ז היה יעקב אבינו ראוי לירד בשלשלאות של ברזל והקב"ה ברחמיו עשה כי וירדו אבותינו מצרימה מעצמם בכבוד ולא הורידום המצרים ואחר היותם שם בכבוד ימים רבים ישיבה גמורה אח"כ וירעו לנו וכו' וכל זה לא מפני חולשתינו רק מפני גזירת בין הבתרים א"כ עתה כהתם הקץ נחזור לגבורתינו כי גבורת יעקב ובניו מודעת בכל הארץ ואל תתירא פן ינצחונו אנשי כנען, ואם לסיבה הב' כי יצאו קודם הקץ ולא יעזרנו השי"ת אינו כן כי הרי אתה ידעת את וכו' כי הכל מאת השי"ת היתה כנ"ל ואותם הת"ל שנים התחילו מגזירת בין הבתרים ולכן מאז גם יצחק ויעקב אבותינו גרים היו בארץ כנען ושם מצאתם כמה מיני תלאה כנ"ל ואח"כ וירדו וכו' ונשב ימים רבים רד"ו שנה ולא די שהיו ימים רבים בשעבוד אלא וירעו לנו המצרי' רעה גדולה אשר לא ציווה השי"ת בכך וברוב הצער ההיא ונצעק אל

4

ה' וכו' וירמז אל מ"ש בספר הזהר ובמדרשים על ויהי בימים הרבים ההם כל מקום שנאמר ימים רבים לשון צער הוא והכוונה כי הקב"ה מיהר את השעבוד והגדילו כדי לקצר את הקץ כי ע"י תוקף תכבד העבודה ויצעקו בני ישראל ותעל שוועתם וכו' וז"ש ונשב וכו' וירעו וכו' ויצעקו וכו' ועי"כ וישמע קולינו והראיה לזה כי וישלח מלאך לא איש כשאר הנביאים אלא כמלאך ממש כי הרי עלה שמים וירד מקום מדור מלאכי מרום וקבל התורה יהורידה לנו אשר לא נהיתה כזאת בעולם והוא הוציאנו ממצרים ולא אנחנו יצאנו מדעתינו, וגם הסיבה הג' נסתלקה בזה והוא כי בני אפרים יצאו ע"י יגנ"ן שעשה עצמו שליח השי"ת על שקר ולא עשה להם אותות ומופתים כמשה איש האלקי' הנקרא מלאך ולא איש והראיה עוד כי הנה אנחנו בקדש וכו' משא"כ בני אפרים שהרגום פלישתים ולא נותר מהם איש ואנחנו כולנו חיים וקיימים וכבר הגענו להלום בקדש אשר אם תניחנו ולעבור דרך ארצך תיכף אנחנו נכנסים

5

בארץ כנען המובטחת לנו בין הבתרים כנ"ל וא"כ אין לך להתירא כלל ובכל הפירושים שבארנו נתיישב היטב ענין כל אלו הספורים כה אמר אחיך ישראל וכו' לבלי צורך כלל ובא האות על זה כי הרי אל סיחון ששלחו לו מלאכים ג"כ לא סיפרו לו כלל שום סיפור אלא התחילו באומרם נעברה נא בארצך וכו' וכפי הנ"ל נתיישב היטב כל זה כי כוונתם לרמוז לו שאל נא ימנע מלהעבירם בגבולו לשום סיבה כי אנשים אחים אנחנו ירשנו את אבינו יצחק ואתה לקחת את הר שעיר ואנו סבלנו את הגלות כדי לירש את ארץ כנען היותר מעולה וחשובה וכבר עשינו שטר בינינו ע"ז כמשז"ל על וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ומחוייב אתה לקיים את התנאים אשר בינינו משא"כ בסיחון ולכן לא הזכירו לו שום פרט מזה כנ"ל, ואל תאמר כי הר שעיר ירשה עשו בחרבו ובקשתו כי הרי כתוב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כי היא ירושה ממש מאברהם שניתנה לו עשרה עמים קני וקניזי וקדמוני הוא הר שעיר כמשז"ל

6

וארץ שבעה עממים נתתי ליעקב ולא נעלם ממך ענין גזירת בין הבתרים שניתנו לו ארצות עשר עממין וכו' וחלקנו הירושה ההיא כנ"ל וז"ש אחיך ישראל לרמוז כי ירשנו הירושה כשני אחין ואעפ"י שארץ כנען ארץ שבעה עממים גדולה מאוד כבר עשינו מחילה בינינו שנסבול גלות מצרי' כנודע וכל זה אתה ידעת בקבלה מאבותיך עשו ואלופיו וז"ש ג"כ אתה ידעת כלומר ידעת אמיתות הדבר על מה אתה נחיישבת בהשקט ולא כן אנחנו אלא תלאות גדולות מאוד סבלנו וכל זה כדי לירש את ארץ כנען: ועברה נא הל"ל נא נעברה אם הוא לשין בקשה אמנם פירושו כמו עתה והענין להקל ההספד בעיניו שאם יתאחרו בדרך העברתם בהכרח יצטרכו ליקח משם מזונות וכיוצא אבל אנו שהעננים מוליכים אותנו נעברה נא בארצך כולה העברה אחת בפעם הזאת בארצך ולא נצערך להטו' ימין הדרך או לשמאלו לנוח שם רק הולכים אנו בדרך עד אשר נעבור גבולך בפעם אחת וא"ת והלא הענני כבוד מישרים הדרכים כנודע וכאשר יזדמן לפניכם שדה או כרם זרוע

7

ונטוע יתייבשו ויסירו משה האלנות והזרעי' לז"א לא נעבור בשדה ובכרה אמנם דרך המלך שאין שם שדה וכרם נלך ולפי זה לא די ששום מזון לא ניקח כי אם גם מים שאינו מזון לא נשתה ולא די מי בור המכונסי' שיש להם בעלים אלא אפי' מי באר הנודע שהם הפקר לא נשתה, ויאמר וכו' הל"ל כי בחרב אצא לקראתך ולא פן לשון שמא אבל ענינו לומר לא תעבור בי ר"ל באמצע תחומי פן באולי איזה יחיד מכם יפשוט ידו ויקח איזה דבר מידי עוברו ויבא הדבר לידי מחלוקת כמנהג גייסות המלכים העוברים בדרכים ועי"כ אצטרך לצאת להלחם עמכם ולולא כן לא הייתי חושש מלהניחכם לעבור בי ר"ל בתוך תחומי אז ויאמרו אליו בני ישראל לא נעבור בך ממש באמצע העיירות מקום ישוב ושדוח וכרמים אלא במסילה הכבושה וידוע לעוברי דרכים מקום אשר אין בו ישוב שדות וכרמים ועי"כ אין חשש ממה שאמרת, וא"ת אמת הוא כי המסילה איננה דרך שדות וכרמים. אבל בהכרח הוא שיהי' בה בורות

8

להשקות העוברי דרכים מידי עוברם ואתם ריבוי עם תשתו המי' לז"א אף אם נא' שאפשר להיות כך ולז"א ואם בלשון ספק אולי מימיך נשתה אני ומקני אל תחוש לזה כי לא נקחם בחנם אלא במכר גמור ולא אתן דמי שווים רק דמי מכרם רצה לומר ככל אשר תרצה למוכרם אפי' ביוקר והנה כל זה הוא לפי דבריך אבל האמת אינו כן כי אין דבר כלל אפי' ענין המים אין אנו צריכים כי יש לנו בארה של מרים המספקת לכל העולם וז"א רק בלשון מיעוט אפי' בצד ספק ואם מימיך נשתה אינו ונמצא לפי זה אין לך שום היזק נמשך מזה כלל כי איני נהנה ממך רק דריסת הרגליי' רק ברגלי אעבורה ואעפ"י שבתחלה אמרתי כה אמר אחיך ישראל אין כוונתי להזכירך ענין האחוה כדי שתקדם פני בלחם ובמים, רק דריסת הרגל בלבד ברגלי אעבורה, ויאמר וכו' אפי' במסלה לא תעבור כלל וז"ש לא תעבור סתם ולא אמר כי כבתחילה:

9

ספר עץ הדעת טוב - פרשת בלק: וירא בלק וכו' צריך אתה לדעת מתחלה כי יש ספק בענין אם בלק הי' מלך בימי סיחון אם לאו כי במדרש רבה אמרו והלא נסיך הי' שנאמר את אוי ואת רקח וכו' אלא כשמת סיחין המליכהו מואב עליהם וקודם לכן אמרו בהיפך כי בלק שכר את סיחון ועוג שישמרוהו וכשנהרגו נתיירא וכפי זה הוא מלך והן שומרין אותו גם נראה כי בלק ממדין הי' אחד מהנסיכים ההם גם כתוב ביהושע כי ה' מלכי מדין ההם הם נסיכי סיחון כנראה שהוא מלך ובלק והשאר הם נסיכים מתחת ידו, והיותר נראה מהכתובים וממדרשי רז"ל ומביאור הרמב"ן ז"ל כי מתחילה היה מלך אחד על מואב וה' מלכי מדיין לה' משפחותיהם כמ"ש ובני מדין עיפה ועיפר וכו' וסיחון מלך האמורי ואח"כ נלחם סיחון בזה המלך מואב ויקח את קצת ארץ מואב מידו מארנון ועד היבוק אשר הם מעבר הירדן מזרחה לארץ כנען ונתחברו עם ארץ האמורי אשר שם ג"כ ונשארה קצת ארץ מואב מארנון והלאה לצד דרום ביד מלך מואב כפי'

10

רש"י בפ' מסעי כי אדום ברוח דרומי וארץ מואב בקרן דרומי מזרחי חציה בדרום וחציה במזרח וארץ האמורי כולה במזרח, ובהגיע ישראל בחצי של ארץ שבדרום שלח אל מלך מואב להניחם לעבור בארצו ולא אבה כנזכר בספר שופטים במעשה יפתח הגלעדי וסבבו את ארץ ההיא ובאו אל מחצית ארץ מואב שבמזרח שכבר היא היתה ביד סיחון ואז כל האומות נתייראו מישראל כי כבר קרובים הם לכנוס לארץ כנען וכל מלכי ארץ כנען אשר במערב הירדן וגם מלכי מיאב וה' מלכי מדין שכרו את סיחון ועוג שיעזרום וישמרום מישראל ואעפ"י שבמדרש הזכירו את בלק אינו מדוייק כי מלך מואב הראשון שכר אותו ואז מלכי מואב ומדיין היותר קרובים אל סיחון ועוג וגם כי הם היותר חלשים שבמלכי כנען היו נכנעים תחת סיחון והיו נקראים נסיכים מתחת ידו של סיחון ואחר דנהרג סיחון חזרו הנביכים ההם נסיכי מדין להיות מלכים ממש ואמנם מואב המליכו עליהם מחדש את בלק בן צפור כמו שיתבאר בפסוק

11

ובלק בן צפור מלך למואב בעת. ההיא ובזה נתיישבו כל הפסוקים, ואחר הצעת. ספק הזה נבא אל הביאור וקודם לכן נרגיש שאלה אחת והוא כי מאחר שמואב ידעו כי נצטיו ישראל אל תצר את מואב והראיה אומרם עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו ולא אתרו את כולנו א"כ מה להם לעקש דרכיהם לשלוח אחר בלעם לקללם. וגם לדעת מה היתה ענין יראת', ואמנ' רצה הכתוב לסדר את כל המעשה כפי מה שאירע ולכן התחיל בראשונה וירא בלק וכו' ירצה כי הנה בלק בעת הזאת שנהרגו סיחון ועוג נסיך היה של מדין ולא מלך מואב וכיוון שהי' מתחת ידו ורשותו מוכרח הוא שנמצא במלחמת סיחון לעוזרו והוא לבדו נמלט מההרוגים לסיבה שנזכיר ועל העת ההיא נאמר וירא בלק ראי' ממש בעיניו ראה את כל פרטי הדברים אשר עשה ישראל לסיחון מלך האמורי ולכל עמו מה שלא ראה זולתו להיותו מהנסיכים ועמד בקשרי המלחמה וראה כל הפרטי' בעיניו וז"ש כל אשר עשה וראה נסים של נחלי ארנון כנזכר במדרש. והנה

12

אז בעת ראותו זאת נהיך הי' למדין ולא מלך למדין אף לא למואב וז"ש וירא בלק סתם ולא אמר וירא בלק מלך מואב אף לח מלך מדין, והנה סיבת הצלתו מכל השאר לשני דברים. הא' כי עדיין מזלו קיימת ושעה עומדת לו למלוך על מואב. והשנית נרמז באומרו בלק בן צפור ויובן זה במ"ש בספר הזוהר שבלק מדייני הי' מבני בניו של יתרו. ובזה נבין הכינוי הזה בן צפור לרמוז כי זכות אביו גרמה לו להנצל במלחמת סיחון ולהיות אח"כ מלך. וזה לפי שיתרו אביו נקרא צפור ע"ש גם צפור מצאה בית ודרור קן לה בעבדו קן במדבר ותקע שם אהלו ונתגייר עה ישראל, ולכן נקרא קני לשון קן צפור וז"ש בן צפור: ועוד סיבה ג' והוא סיבה ג"כ אל הסיבה הראשונה הנ"ל והיא למה מלך במואב נוסף על הצלתו במלחמת סיחון והסיבה הי' כי עתידה רות המואביה לצאת מעגלון מלך מואב שהיה מבני בניו של בלק ותהי' אם מלכות בית דוד כולו כמ"ש ז"ל על ותשם כסא לאם המלך: ואחר שהציע עניין ראיית בלק אע"פ שלא נתיירא מזה לפי שלא הי' מלך ואין העול מועל

13

עליו חזר להגיד ענין העם עצמו של מואב אשר הם לא ראו בעיניהם אלא שמעו ואעפי"כ נתייראו לסיבת פחד רעה אולי תגיע אליהם. ואמנם בלק הי' להיפך כי ראה בעיניו אבל לא נתיירא לסיבה הנ"ל כי הי' ממדין וגה שעדיין לא הי' מלך על מואב, והגיד סיבת יראת מואב מה הי' ואמר ויגר מואב וכו' ירצה בזה שני דרכים הא' אם נבאר שאינו מן ההכרח שמואב ידעו ציווי הקב"ה אל תצר את מואב וכו': והב' הוא כי כבר נודע להם ציווי הזה. ותחלה נבאר כפי הדרך הראשון והוא שלא ידעו ציווי ההוא. וז"ש ויגר מואב וכו'. ירצה כי לשתי סיבות נתיראו הא' הוא ויגר מואב מפני העם וכו' כלומר אף אם הם כשאר העממין ראוי לגור מפניהם כי רב הוא יותר ממואב ומכש"כ כי נוסף ע"ז כי הם בני ישראל משונים מכל האומות כי כל מלחמותיהם היו בנס ואותות ומופתים שלא בטבע יען הה אומת השי"ת. ולכן לסיבה הראשונה אמר ויגר. ובסיבה שניה שהיא' יותר גדולה אמר ויקץ וכו' כאלו קוצים נכנסים בעיניהם. אז ויאמר מואב ר"ל

14

אומת מואב כי עדיין אין להם מלך כי אם נסיך כנ"ל וגם מדין לא היו להם מלכים אלא נסיכים כנ"ל. ולכן קראם זקני מדין ע"ד זקני העם ושוטריו שהם הראשים ואינם מלכים ממש ואמרו זה לזה עתה ילחכו וכו'. ירצה עתה שנהרג סיחון שהי' מלך עלינו נשארנו כצאן בלא רועה וע"כ אין ישראל צריכים להלחם אלא בנקל בלחיכה אחת ילחכו אותנו כלחוך השור וכו'. ולכן אנו צריכין עצם בדבר מה נעשה. ואז העולה מהסכמתם הוא שחמשה נסיכי מדין יחזרו למלוך על מדין כבתחילה להנהיג את העם בעצתם אמנ' מואב לא רצו להחזיר המלוכה אנ מלכם הראשון לשתי סיבות. הא' כי כבר ראו חולשת הנהג' גבורתו כי אפי' סיחון שנלחם דרך טבע לקח את כל ארצם מידם בניקל שלא בדרך טבע כמ"ש כי אש יצאה מחשבון להבה וכו' ומכש"כ עתה אם ילחם בישראל שהה עם רב כחול הים יותר מהם וגם כי נלחמים שלא בדרך טבע כי אפי' לסיחון המכה את מואב הכוהו עד בלי השאיר לו שריד. ולכן לא חזרו להמליכו

15

עליהם כבתחלה. ורצו להמליך את זולתו ואז נתחדש להם סיבה שנית והיא כי ראו את בלק שהוא לבדו נמלט מכל מלחמת סיחון ואין זה דרך טבע אלא וודאי שאיזה מזל קיים עליו שאין ישראל יכולין לשלוט עליו. ובאולי הסיבה היא כי הוא קרוב אל משה כי מבני בניו של יתרו הוא. ולכן ניצול. ואולי כי משה קרובו הצילו ולכן נמליכו עלינו ועי"כ משה רועה ישראל יניחנו ולא ילחם בנו. גם עשו זה לסיבה שנית יובן מדברי רז"ל כי מואב. ומדין שונאים היו ועשו שלום להתחזק יחד מפני יראת בני ישראל. וכדי לחזק קשר האהבה ויבטחו אלו באלו ששנאתם הראשונה אבד זכרה לקחו עליהה למלך את בלק שהי' אחד מחמשה נסיכי מדין כנ"ל בשם רז"ל ועי"כ נתחברו בקשר אמיץ להיות לעם אחד נגד ישראל וז"ש ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא: ואחר שהמליכוהו עליהם התחיל הוא להנהיג את העם את מואב ואת מדין כי מלך על שניהם הי' כנז' כי הי' אחד מה' מלכי מדין ואמנ' מלך על כל אומת מואב ג"כ ואז וישלח וכו'

16

חוזר אל בלק הנ"ל כי הוא המלך המנהיג עתה את כל העם והוא השולח מלאכים וכו' וכיוון שהי' מלך למואב וגם למדין כנ"ל שלח מלאכים משתי האומות וכמ'"ש וילכו זקני מואב וזקני מדין וכו'. ואמנם אומרו את כל סביבותינו הענין הוא. כי הם הביטו כי שלחו יש' אל מלך אדום ואל מלך מואב להניח' לעבור דרך ארצם אל ארץ כנען כי שם תכלית פנותם ואף אם לא אבו ולא הניחום לא נלחמו בהם כלל. ואח"כ שלחו אל סיחון אטברה בארצך וכו' ולא אבה ויכו אותו וכו'. ולא די הכוהו אלא וירשו את ארצו ירושה גמורה וישב ישראל ישוב גמור בארץ האמורי כנראה כי גם עבר הירדן מזרחה ארצה היא ולכן לקחוה. משא"כ בארץ אדום ומואב ומדין כי אין כוונתם לכך כלל. א"כ כיוון שכבר נתיישבו בארץ האמורי לגמרי והנה העם היא רב מאד ואין הארץ הקטנה הזו מספקת להם כלל ובהכרח שיתרחבו אל צדדי הארץ הלא הם אנחנו מואב ומדין צדדי ארץ האמורי דרום ומזרח וליחכו אותנו ויאכלו

17

תבואתינו וכל אשר לנו כי הארץ בעצמה אין אנו מתייראים שיקחוהו כי אלו רצונם כך כבר לקחוהו מתחלה כנ"ל אלא כל המזונות אשר בעיירות אשר סביבות ארצינו הסמוכי' אל ארץ האמורי יאכנום כל המזונות ולכן אמר בלשון לחיכה ואכילה כי הארץ בעצמה לא היו יראים פן יכבשוה: וכפי דרך זה נוכל לפרש פירוש שני במ"ש עתה כלומר אע"פ שכוונתם ליכנס לארץ כנען ארץ רחבת ידים עכ"ז ביני וביני עד שילחמו עם ל"א מלכיה ויכבשו ארצותם ויזרעוה שדות ויטעוה כרמים עתה כפי השעה הזאת ילחכו הקהל וכו'. ולרמוז אל הנ"ל המשילו אל כלחוך השור וכו', כי האדם האנס יקח שדה האדם בע"כ היא וכל אשר בה.. אמנם השור ילחך את ירק השדה ולא השדה בעצמה כן אין אנו מתייראים שיכבשו את ארצותינו רק שכל התבואה וכל המזונות יאכלום זמן רב עד יכבשו את ארץ כנען ויחלקוהו ביניהם ויזרעוהו ויטעוהו כנ"ל: וכפי הדרך השנית אשר כבר ידעו את כל אשר ציווה ה' אל תצר את מואב וכו'. יאמר באופן

18

אחר. וירא בלק וכו' ירצה הנה בלק שהוא מלך מואב ודעתו רחבה מדיעות דלת עם הארץ נסתכל בדעתו תמיהה אחת והיא את כל אשר עשה ישראל לאמורי הבא באחרונה. ולא כן עשה