ספר חסד לאברהם
קטע 12
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
לנר"ן דאצילות , וכל זה בתנאי שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו ועל זה אמר ואתם הדבקים משאר הנמצאים כולם, ועל ידיכם כל העולמות מתדבקים, ובהיותכם דבוקים בה' אלה"יכם כנזכר חיים כולכם היום, החיים יתפשטו בכל חלק וחלק שבכם וזש"ה כולכם ר"ל כל חלקיכם בגוף ונפש ורוח ונשמה כנזכר. וזמש"ל: מעין ב - נהר לב נהר לב - במעלות המחזיק ידי ת"ח: הענין כי הת"ח איהו נקרא בן המשמש לאביו שלא על מנת לקבל פרס ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא ומה גם סיטרא דאצילות שלא יתגשם כלל, ולכן אין לו בעולם הגשמי כלום. ומה עושה עם הארץ עושה את עצמו תיק ולבוש להת"ח במה שמאכילהו ומשקהו, והטעם דלית ליה מדיליה מידי מדה כנגד מדה שהוא צדיק ביסוד דלית ליה מדיליה כלום, וביום השבת שאין מבשלים בו שמאכל יום השבת רוחני ולא גשמי ואין עושין בו צורך אוכל נפש, והענין כי תוספות הנשמה שיש לשאר בני אדם ביום השבת היא מה שיש לת"ח בימי החול, והטעם לפי שהוא נעשה
בשבת בזמן שהיה לאביו נשמה יתירה ובאותו שימוש שעושה נשתתף בו נשמה יתירה דשבת כנזכר בזוהר תרומה קל"ו, באופן שלעולם לת"ח יש לו תוספת נשמה וביום השבת יש לו כפליים, ואם עם הארץ סביל ליה בממוניה להאכילו ולכל צרכיו ביום השבת שחול מכין לו ומושיט לו מאכל יפה מיום חול וכסות נקייה מיום חול, ואח"כ לקבל דבריו בתורה לאתנהגא בפקודין כפום רעותיה, בזכותו יושיע ליה מן מלאך המות שלא ישלוט בו השטן וגהינום סכין פגום שהצדיקים מתים על ידי סכין בדוק שהוא סטרא דקדושה, ולכן הם נקרבין לקרבן ע"ג המזבח למעלה בסוד ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון וכו'. וזמש"ל: מעין ב - נהר לג נהר לג - לבאר סוד הקבלת פני רבו, וסוד ראיית הרגל, וסוד ראיית ספר תורה, וסוד ראיית ארץ ישראל: ראוי לדעת מהו מעלת הרואה ארץ ישראל מרחוק אם לא יכנס בה, כי מצינו שאמר הכתוב אם יראה איש באנשים האלה את הארץ וגו', כי נראה שהראייה היא מעלה, ועוד שמשה רבינו ע"ה
למעלה גדולה ניתן לו זה סמוך למיתתו שיראה את הארץ כמש"ה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ וגומר, וכתיב ויעל משה וגו' ויראהו ה' את כל הארץ וגו', מורה כל זה היות מעלה קצת לרואה אותה ואף אם לא יכנוס בה: והענין יובן במה שפירשו בזוהר בפסוק ויוסף ישית ידו על עיניך בפ' וילך כי העינים הם מבוא אל הצורות המדומות אל השכל, תחילה יצייר בשכלו את הדבר ההוא בדעתו ובשכלו והנה הצורה ההוא מצטיירת שם, ואם הצורה ההיא מהדברים הפחותים אזי יגשים השכל ויורידוהו ממעלתו, וזהו האיסור להסתכל בנשים ובעריות שאף אם לא ידמה בשכל לעבור עבירה סוף סוף יצייר בשכלו הצורה ההיא ויהרהר במה שאינו ראוי אף אם לא יפעול פעולה רעה, והטעם כי הצורה המצטיירת בשכלו יפגום הנפש או יתקנה אם יהיה צורה טובה וימצא בזה כמה דברים טובים בענין העבודה, והנה כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה הנה אותו הצורה הקדושה ההיא שידמה בדעתו ישלים שכלו, וז"ש ר' אבא בפ' משפטים שהיתה צורת רבי שמעון מצטיירת
לפניו והיה משיג עי"ז השגות גדולות, וזה טעם והיו עיניך רואות את מוריך, וזהו טעם אל תפנו אל האלילים כי אסור להסתכל בע"ז כי הצורה ההיא הנבזת פוגם השכל, וזה טעם אסור להסתכל בפני אדם רשע: ולא זו בלבד אלא גם היות צורת האדם מצויירת בשכל הנכבד ממנו הוא ישיג מעלה גדולה ונפלאה, וזה טעם שארז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל כי יצטייר עצמו בשכל רבו, והיינו דפירשו רז"ל בפסוק חי ה' אשר עמדתי לפניו, דהיינו שעמד בפני אליהו רבו, ובהיותו עומד לפני אליהו ודאי יצוייר את צורתו בדעת אליהו, ואליהו עומד ומשמש לפני קונו, ומרוב דביקותו בנבואה נמצא עומד תדיר לפני ה' וכיוצא בזה רבים. והיינו טעם יראה כל זכורך את פני האדון ה', בזולת טעמים אחרים, כי יצייר הזכר צורתו ומציאתו בהשכינה העומדת שם, ואף עם היות כי השגחת השם הוא בכל מקום עכ"ז לא יתבודד האדם לחקוק צורתו בהשכינה כמו בהיותו מתראה במקום הקדש, וזה הטעם ולא יראה פני ריקם,
וכה"ג טובא באורייתא: והנה בהיות איש רואה את אוהבו בלי ספק יקנה בנפשו שמחה גדולה ויחוקקו צורתם זה בזה וזה בזה מרוב אהבתם ויקנו בדעתם צורתם וירבה שמחתם ואהבתם וההפך להפך בשונא, וזה הטעם לא יגורך רע, וכן מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי, כי יעוררו השנאה בלי ספק, וכן גם כן טעם אם יראה איש באנשים האלה את הארץ וגו' כי אחרי שהם סיפרו בגנות הארץ ושנאוה אין ראוי שתהיה צורתם חקוקה בה, כדי שלא יזכו לחזות בנועם דקותה ורוחניותה, וכן מן טעם הזה לא יוחקק צורתה בהם, ועוד כיון שהם שונאים לא יוחקק צורתם בה כדי שלא יעוררו שנאה במקום אהבה. אמנם משה רבינו ע"ה בו לא היה הדבר כן אלא ויראהו ה' את כל הארץ וגומר, ופי' בזוהר פרשת בראשית כי מה טעם ראה כל זה כי אי אפשר כלל ועיקר להשיג בעין הראות הגשמיות כל זה, ופירשו שהראהו הקב"ה באור ראשון הגנוז מששת ימי בראשית שבו יכולין לראות מסוף העולם ועד סופו, ועתה בהקדמות אלו יובן עוד מה
שמראין פני כתב הס"ת אל העם אשר ענין זה נעשה ג"כ בבית המקדש של מעלה כנזכר בפרשת בלק בזוהר ע"ש: מעין ב - נהר לה נהר לה - לבאר סוד חכם עדיף מנביא: הענין כי הנבואה לנביאים תהיה מן הספירות התחתונות שהם נצח והוד, ונודע שבהיות נביא בנבואתו כל כוחותיו וחושיו מתבטלים ואין בו יכולת להשיג במראה הנבואה רק אותו ענין הנפקד עליו מלמעלה, אמנם דעתו אז בלתי מכוון לשאלות וקושיות להקשות זה למה או זה למה אלא כפי חפץ האלקי השופע אז עליו בנבואתו, והבחירה המחקרית ניטלה ממנו עד שכמעט אין בו דעת באותה שעה רק להבין ענין ההוא, אמנם לא יחקרהו. ואין כן החכם היודע המבין שיחקור הדבר בבחירת הדעת אשר בו, והטעם לזה להיות ענין החכם על הנביא תוספות מעלה להיות הנבואה משני מדות התחתונים נ"ה כנזכר, והחכמה לחכם מלמעלה בסוד התבונ"ה והחכמ"ה ודע"ת, נמצאת הידיעה בחכמה היא מעלה יותר גדולה מן הידיעה שבנבואה, וא"כ
השגה שישיג החכם בהאלקות היא יותר נבחרת בבחינות האלו מן ההשגה שישיג הנביא, עם היות שהנביא יסתכל וישיג עין בעין וזש"ה ולבי ראה הרבה חכמה ודעת ר"ל השכל והמחשבה שבלב ראה הרבה יותר מהנבואה חכמה ודעת, והטעם מפני שמזימת חכם ובחירתו בידו להתיעץ באשר יבין ולחקור בו, אבל לא כן הנביא כי תתבטל בשעת נבואתו כח בחירתו כנזכר. ועוד טעם אחר כי נשמת משה רבינו ע"ה אשר מעלתו רמה מעל כל הנביאים נשמתו מתפשטת בנשמת הצדיקים החכמים המלובשים בגוף בעולם הזה התחתון ושפע חכמתו מתפשט בהם כניצוץ השמש המתפשט בככבים, ובכחו של משה עליו השלום הם משיגים ומחדשים בתורה: מעין ב - נהר לו נהר לו - בסוד מרז"ל כי כל אחד מישראל יש לו חלק בתורה ובמעלת משה רבינו ע"ה: אחר אשר קדם לנו כי הקליפות הם המבדילית בין האדם ובין התורה דהיינו ממש בין האדם ובין האלקות, ראוי שנאמר כי הדבוק היותר נמצא שבעולם הוא המשכיל היותר, וא"כ לפי זה
משה רבינו עליו השלום שנתדבק באלקות יותר הוא שהשיג בתורה יותר מכל באי עולם, וכמו שהוא רב לכל ישראל בכלל ולכל הנביאים, כן ראוי שנאמר שמה שהוא חידש בתורה היא מה שאנחנו מחדשים (בה) ואין בה דבר שיתחדש במציאות שלא ידע הוא בטוב השכלתו, ולזה כוונו ז"ל באמרם אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר הכל למשה רבינו עליו השלום: האמנם נאמר במשה רבינו עליו השלום בכל ביתי נאמן הוא שאם היה משה רבינו עליו השלום רוצה לגלות לנו המרכבה כמה וכמה יותר ויותר היה מחדש לנו מיחזקאל הנביא, אמנם הקב"ה גילה למשה רבינו עליו השלום וא"ל דע שנביא אחד יעמוד לישראל ממשפחה פלונית וזאת נבואתו ומכוחך והשפעתך הוא מתנבא כך וכך, ולא נתן למשה רבינו ע"ה רשות לגלות הסוד ההוא עד שעמד יחזקאל וגילה לנו הקדוש ב"ה על ידו, ועד"ז לכל התורה הוא מה שמחדשים בה מן הפירושים והדינים ופירוק הקושיות מפני שיש עת לכל חפץ וכענין שיר השירים
שנתגלה ע"י שלמה המלך ע"ה בבנין בית המקדש וכיוצא בזה: והסוד בזה הוא במה שנודע כי התורה והנשמות והזמן הם הספירות המתגלגלות למעלה ענין אחד ויחוס אחד להם, כי הזמן הוא סוד גלגול הספירות, ביום ספירה פלונית, ובלילה ספירה פלונית, ובשבת ספירה פלונית, וזמן שהיה מיום שנברא העולם ונתגלגלו הספירות אינו הזמן מתגלגל ואילך אלא בחינות חדשות כי סדר הזמנים אין לו תכלית. ועד"ז יש בסוד התורה שאפילו יעמדו כל צדיקי עולם בעולם הזה וכל הצדיקים שבעולם הבא מיום שנולד אדם הראשון ועד עתה, לעולם הם מוסיפין ידיעה על ידיעתם ומשיגים יותר ויותר, ועדיין ישיגו וילכו וישיגו השגה אחר השגה עד אין תכלית כי אין לו סוף, וזש"ה רחבה מצותך מאד, ולכן סוד הנשמות אין תכלית לגלגולם ולעולם הם נובעים ומתחדשים וכל אחד ואחד מביא סוד חלק בתורה מפני שכל נשמה ונשמה אצולה מבחינה ידועה מבחינה שאין לה סוף: ובהיות שהצדיקים עוסקים בתורה ומלמדים זה לזה חלק תורתו פלוני חידש כך ופלוני חידש
כך וממש נכללים הבחינות העליונות ואור הנשמה זו בזו, וזהו שלימות העליון שאין למעלה הימנו והוא האחדות והקשר ההיכלות בהספירות, וז"ס מה שארז"ל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, כי מאיר ממש אותה בחינה שגילה סוד זה בענין שמתגלה בה המקור ומוסיף בתורה ובאחדות: ונודע שלא ימצא בענף מה שלא ימצא בהשרש, ואחר שכן הוא יקשה למה לא נתגלה אור זה ע"י השרש שהוא מרע"ה ונתגלה ע"י הענף, אלא שיש יחוס לאותו אור להתגלות ע"י הענף ההוא ולא יתגלה ע"י זולתו, כי כמו שכל הסודות כלולות בת"ת אשר בו כלל עצם התורה ומתפשטים ממנו בסוד הענפים ומתגלים ע"י ענף פלוני ופלוני, כך התורה בסוד הנשמות, נשמת משה רבינו עליו השלום כולל הכל ומתגלים ע"י נשמת פלוני ענין פלוני, והכל נתגלה למשה רבינו עליו השלום שהוא שרש בחינות עליונות, ובהיות נמצא נשמה פלונית התלויה בענף פלוני המתגלגל בזמן פלוני יתגלה סוד פלוני, והכל נתגלה ע"י השרש שהוא משה רבינו ע"ה
והת"ת וזמן נתינת התורה שאז נמצא בחינות זמן גלוי התורה והת"ת מתפשט ומתגלה בכלל, א"כ נתבאר שאין דבר מתחדש בתורה שלא יהיה הכל מתגלה ע"י משה רבינו ע"ה. וזמש"ל: מעין ב - נהר לז נהר לז - בביאור סוד השפעת נשמת משה רבינו ע"ה והראתו בנשמת תלמידי חכמים: הענין כי אפילו בזמן הזה נשמת משה רבע"ה מתפשט פנימה לנשמות ומאירה בהם ומשפיעם סוד התורה, ועם היות שהוא מתעלם ומתלבש בסוד הגלות הוא מאיר בנשמת החיים בסוד חיותו ואור תורתו המתפשט ומסתעף בכל הנשמות. והענין כי מלכות משה רבינו עליו השלום על ישראל היא רוחניות בסוד הנשמות דוגמת הנשמה שבגוף, וכמו שהנשמה מלך על הגוף ומתפשטת בכל האברים ולא יתנועע שום אבר בלי כחה, כן הענין בנשמת משה תתנוצץ בנשמת ישראל שהם כלם גוף אחד, וכמו שאור הירח הוא אור השמש כן אור התורה המאיר בת"ח אפילו בדורות הללו הוא אור תורת משה רבינו עליו השלום, ולכן אנו קוראים אותו רבינו. אמנם השפע
ואור הזה נמשך ממשה רבינו ע"ה להת"ח אינו כירח וככבים כי ממש הירח מאיר מהשמש וכן הכוכבים, אמנם ע"י אמצעים רבים והוא כדמיון האילן היונק לחות ע"י השרשים והיינו שמשה רבינו ע"ה האיר בדור המדבר ודור המדבר שופע מן האור ההוא בבניהם והבנים לבניהם אחריהם, וכן דור אחר דור עד הגיע האור ההוא אל כל הנמצאים בחיים עתה. וזמש"ל: מעין ב - נהר לח נהר לח - לבאר סוד עשיית המצות בזמן הגלות: הענין כי עתה בגלות אין אור מצות ישראל מאירים כראוי, אבל בעת הגאולה יאירו המצות, והיינו שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ממש, כל המצות אור הנמצא ומתאצל בעשייתם חשוך עד זמן הגאולה בב"א: מעין ב - נהר לט נהר לט - בבחינות בני אדם בעשיית המצות: הענין כי בני אדם יבחנו בענין התורה לג' בחינות. הא', הוא העוסק בתורה ומעמיק בה ויודע מקורות הדין בלתי נסמך לדעת אחרים, וזהו בסוד האצילות ונשמתו מהאצילות ונקרא בן ולא עבד, כי מפני יודעו התורה הוא עוסק בה לשמה שלא על מנת קבל פרס. הב', במי
שאינו יודע בתורה אמנם נסמך על פסק ומעשה שדורשים ומורים להם החכמים והם אומרים נעשה ונשמע והם בסוד עבדים והם בסוד פני לבנה המקבלת מהחמה: הג', במי שהוא עם הארץ מכל וכל והוא עבד מביש והוא כגויי הארץ ונשמתו מן החיצונים. וג' מדרגות אלו הם בסוד אצילות בריאה חיצונים. ודע שהתפלה והמצוה שהיא עם עסק התורה היא מיוחדת שאין למעלה הימנו מפני שעסק התורה מכפר עון ובזולת זה שמזהיר האדם מן העון ואינו בא לידי חטא, ועוד שמלמדו דרך העבודה, ועוד שהוא מכוון באותו תפלה ומצוה ומעיין בה ואין עניניו כגופים מתים בלי נשמה. וזמש"ל: מעין ב - נהר מ נהר מ - לבאר כי יתחלפו המצות כפי חילוף עושיהם: הענין כי כמו שהשגת אדם בתורה ובאלו"ה הוא לשעורין, כי כל אחד ואחד משיג כפי דקות נשמתו, ויש שאינו משיג כל כך מפני שאין נשמתו במדריגה ההיא, כן סוד מעשה המצות תעלה שיעור המצוה או תרד כפי ענין דקות או עוביות המקיים המצוה. והמשל מצות תפילין ימצא
כסא בגוף הצדיק ומרכבה להקב"ה בסוד תפלה של ראש, ומרכבה לשכינה בסוד תפלה של יד, אמנם עמי הארץ מכניעין בסוד התפילין היצר הרע אבל לא יוכלו לעשות כסא ומרכבה לשכינה כנזכר בר"מ פ' פנחס, כן כיוצא בו לשאר מצות. וזמש"ל: מעין ב - נהר מא נהר מא - לבאר סוד הברכות והשפעתן: הענין כי הנשמה היא נעשית סולם לעלות הברכות ממטה למעלה בבחינת אבי"ע וכן היא סולם להוריד הברכות מלמעלה למטה דרך אבי"ע, ולכן בכל מקום שהברכות לעולם הוא כסא ובסיס לברכות, אם באצילות בבחינות נשמה דאצילות וממנו לכל הבחינות, אם בבריאה בנשמה, אם ביצירה ברוח, ואם בעשייה בנפש דעשייה, אם בגשמי בגופו לעולם הוא כסא ובסיס לאותן הברכות שגרם להשפיע וממנו יושפע אל כל שארי המקבלים, ואין הברכות קודמין אליו בשום מקום אלא בסוד האצילות שהברכות נמשכות ממקום שאינו משיג, ואחר כך משם דרך סוד נשמתו כנזכר, ובבחינת מה שנשפע לנשמה ורוח ונפש הוא קישוטין ומלבושים לעולם הבא, ומה
שנשפע בגוף הוא אוכל פירות בעולם הזה. וזמש"ל: מעין ב - נהר מב נהר מב - לבאר פגם הנהנה בלי ברכה ופגם עובד עבודה זרה: כבר נודע כי כל נמצא בעולם נמצא ונתהוה כל פרטיו עליו ועציו ואבריו ופרקיו בכח אותיות כנזכר בספר יצירה, והכל נמצא ונתהוה בל"ב נתיבות החכמה בעשר אמירן בסוד הכתר וא"ס באחדות גמור פועל על ידי החכמה וע"י הבינה וע"י הת"ת וע"י המלכות, וכן משתלשלים ההויות למטה ואפילו עשב קטן בחינת עליו ושרשו וקלחו וזרעו פרחיו וציציו גווני פרחיו גודלו אורכו ורחבו ריבועו ועגולו, הכל תלוי ברמז העליון כפי כח אחיזתו במלאכו ומלאכו בשרשו ושרשו בהספירות והספירות באין סוף: והנהה מן הנבראים בברכוותיו בהיתר גורם ממש סוד הקרבן שמתהפך העשב ההוא ממטה למעלה כי בריאתו היה מלמעלה למטה, אך בהנאת האדם ממנו הוא עולה ממטה למעלה בסוד ההתהפכות האור, כשהאדם מתיך כחו וליחה בעבודת קונו באכילה עולה זה עד אין סוף הנקשר
בספירותיו בנחת רוח עבודת הצדיק הזה. והרשע הנהנה בלא ברכה מעל שהיה העשב או הירק או הפרי וכיוצא בו קדוש נאחז באלה"ות מלמעלה למטה וזה כרת אותו והוציאו מהקדושה לטומאה שאינו עולה למעלה, אלא בלא ברכה יורד למטה אל מקום החיצונים, וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו אם ממש נוטל עץ או אילן או פרי ומקריבו לע"ז, שהרי מה שקדש בקדושת ההשפעה העליונה והוא דבוק בבורא, מפני שע"י קשר השתלשלות מעילה לעלול אין לך דבר נפרד ממנו ואורו נוקב ויורד דרך המשתלשלים עד שפל מצב הבריאה ההיא אם חי אם צומח אם דומם, ולזה ראה גם ראה העושה ע"ז מאילן או מפרי או מעץ או מבעלי חיים כמה יחטא שהרי קיומו דבק במקיים הכל והוא עושה עבודה זרה, והיה ראוי שיסתלק ממנו המקיים ויתבטל הוייתו ברגע, והא"ס אינו מפריד יחודו מן הנבראים שאלמלא רוחו ונשמתו אליו יאסף יגווע הכל כאחד ולא ישאר שום מציאות, אם כן החוטא חטא זה הוא גדול מה שאין הפה יוכל
לדבר וזש"ה לא תעשון אתי אלהי כסף וגו', כי אחדותו ורמז ספירותיו אחוזות במציאות הנבראים והכסף רמז לחסד וזהב רמז לגבורה והעושה ע"ז מהם כביכו"ל ממש עושה ברמז עליון ופוגם באותם המדות, וז"ש אתי אלהי כסף מפני שאם אתה עושה אלהי כסף אני בחברתך עושה אותו כי כחי דבק בו כביכו"ל ואותי הוא מחטיא, והיינו אתי אותי ממש כנזכר: ודע שבזוהר פרשת פקודי אמרו כי הנהנה בלא ברכה גרע ברכאן, והענין הוא כי כשהאדם מברך הוא גורם להמשיך הברכות ממקור העליון אל הת"ת והמלכות, וזה נהנה מן הברכה העליונה וגורע בריה מן הבריות ממה שהוא אוכל אותה וגורע כח העליון השורה ונתון בכל הבריות וכאשר יאכל אוכל ויכלה אותם וישרפם מונע הכח ההוא מן העולם, והמלאך או כח הממונה עליו הוא בטל וריקן, לזה צריך להמשיך הברכות קודם אכילתו והוא מרבה שפע העליון כנגד מה שהוא ממעט אותה בריה באכילתו, והשר הממונה על מה שאכל מתמלא משפע זה