ספר מגיד מישרים
קטע 16
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שביעית, היינו ברזא דשמיטין דכל חדא וחדא איהי שמיטה, ברזא דמהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת וכו', ואם אמר יאמר העבד וכו' ועבדו לעולם שהוא עולמו של יובל דהא איהו יפוק לחירו על כל פנים, ושלום: והא רזא דמרעין דנטרי בהו גבול שבעת ימים איהו בהאי רזא דיומא קדמאה דמרעא רומז לחסד ותניינא לגבורה, וכן לכולהו עד דיימטי שביעי דרמיז למלכות, ותמן איתדן דיניה בההוא דינא. אי זכי אי לא זכי הא איתדן למימת דהא אילנא דמותא, ואי זכי הא אתבקע עליה זיעא רמז דנגדי עליה מי החסד ואיתסי, וכד לא אתסי בשביעית הדר לאתגלגלא עליה דינא דשבע ספירין דמלכות, והיינו רזא דארבע עשר דאיהו גדול, ורזא דיום רביעי דאיהו מבשר ליום שביעי רזא דנצח דאיהו רביעי, ועוד דאיהו מסטרא דחסד איהו מבשר טוב לשביעי וכו', ואתה שלום: אור לי"ז בחשון ביום שבת קודש, ה' עמך וכו' כוין בתפילתך ומעט בהנאות וטוב לך ותהרהר במשניותי תמיד ואפי' בשעה שאתה מדבר עם בני אדם, ובשעה שאתה אוכל בכל לגימא
ולגימא תהרהר במשניותי, וזהו סוד ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימך כלומר אם בשעה שאתה אוכל ושותה תהרהר בכל לגימא ולגימא בדברי תורה, יברך לחמך ומימך דכיון דיהא מעוטף בדברי תורה לא יזיק לך דאפי' דמיא מזיקי לך. כד תשתי יתהון בהרהורא דמשניותי לא יזיקו לך והיינו את מימך וכן אפילו כד לא תאכל אלא לחם בלחודי לא יזיק לך, והיינו את לחמך, והיינו והסירותי מחלה מקרבך, דהיינו במעיך דלא יזיקו לך. כי אני ה' דהיינו כנסת ישראל, ה' דהיינו תפארת כד יתחברון כחדא, יהא רופאיך, ובכן אתה שלום: אור ליום שבת כ"ג לכסליו ה' עמך גבור חיל אזדהר ממיכלא ממישתא ומהנאה, בעת שתתענג במאכל ובמשתה בהסתכל מיאוס האוכל בעת לעיסתו וכל שכן מיאוס של האוכל שנעשה בעת הוצאתו: אור ליום השבת כ"ה לאדר שני, ה' עמך וכו' הלא הזהרתיך כמה פעמים ממאכל וממשתה, ובפרט משתיית יין הרבה כי שתיית היין מעורר האדם ליצר הרע, והיינו דכתיב ויחזו את
האלהים ויאכלו וישתו כלומר דאף על גב דחזו את האלהים דאינון מידת הדין הוה חזי להו דידחלי מיניה ולא דחילו ומשום הכי הוה חזו דישלוט בהוא ידא, אי נמי דהכי קאמר דאילו לא אכלו ושתו הוו חזו דקא שרי עלייהו נבואה דאיתקרי יד ה'. והיינו דכתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו רוצה לומר כד"א ויד ה' היתה על אליהו, וכן היתה עלי יד ה', דבעי בר נש כד איהו על פתוריה ומתאוה למיכל ולמשתיה יתיר דלא ישלים תאותיה, והאי הוא קורבנא לקב"ה דנכיס יצריה, והיינו דאמר רבנן דשולחנו של אדם מכפר כמזבח דבהאי גוונא הוא מזבח ממש, וזהו שאמרו שאסור לאדם לטעום כלום עד שיתפלל, וזהו סוד שכתב וזכור את בוראך בימי בחרותיך כלומר בצפרא דאינון דוגמת ימי בחרות זכור את בוראיך לבטלא אינון הרהורין דמעלי בך יצר הרע, עד אשר לא יבואו ימי הרעה כלומר וע"י כך לא תאונה אליך רעה בכל ההוא יומא כמא דאמור רבנן כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל
אותו היום: עוד לפרשת משפטים. איכא למידק בהאי פרשתא קדישתא דקב"ה אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך ולא קפיד מ"ר ע"ה וכי א"ל בפרשת כי תשא ושלחתי לפניך מלאך קפיד, וכי מפני שעשו את העגל רצה להרוויח, ותו דמשמע שקיבל הקב"ה תפלת משה רבינו ע"ה שלא ישלח מלאך דאמר ליה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, והרי אשכחן דשלח מלאך ליהושע אני שר צבא ה', ויש לומר דמעיקרא לא קפיד משום דהוה משמע שלא יסלק קב"ה מהם וכל הדברים יהיו נעשים ע"י השגחתו יתברך וכד דייקי לישנא דקראי מדברים בעדו ית', והטעם שישלח מלאך הוא מפני שאם לא היה עושה על ידי מלאך אלא כמו במצרים אני ולא מלאך היו מיד השבעה עממים מתגורשים מיד, וזהו שאמר הכתוב לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה וכו' כי נתן טעם למה אנכי שולח מלאך כדי שלא יתגורשו אלא מעט מעט, ומכל מקום השגחתו יתברך לא תמוש מהם, לכן לא הקפיד, אבל בפרשת כי תשא אמר שרוצה לסלק השגחתו מהם
כדכתיב כי לא אעלה בקרבך, ולכן הקפיד, ואם תאמר מה טעם הוא פן תהיה הארץ שממה וכו'. והוה ליה לקב"ה למנוע חית השדה, ויש לומר שכל מה שאפשר שלא לשנות הטבע עושה הקב"ה, מפני שהטבע שלוחו של הקב"ה ואינו רוצה לשנותו היכא דלא אפשר, ואם תאמר מאחר שקיבל הקב"ה תפילתו של משה רבינו ע"ה שאמר לו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה משמע שהקב"ה היה בלי שליחות המלאך אלא כמו במצרים אני ולא מלאך וא"כ איך לא נתגרשו מפניו בשנה אחת, ויש לומר שאין הכי נמי שכן היה שנאמר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם יהושע פה אחד, ואלו לא היה אני ולא מלאך לא היו מתקבצים פה אחד להלחם והיו עוברים כמה שנים עד שהיה כובש אותם ומכל מקום לא נתגרשו כל העמים בשנה אחת לפי שראה הקב"ה שהיה צריך להניחם לנסות בם את ישראל: (עוד יש לומר שלא הקפיד מרע"ה אלא על מה שאמר לו כי לא אעלה בקרבך דהיינו שיסלק השגחתו מהם, וזהו שאמר אם אין פניך הולכים וכו' ועל זה נתרצה לו, אבל אם לא יסלק
השגחתו מהם אע"פ שישלח מלאך לפניהם לא הקפיד כמו שלא הקפיד בתחילה, וזה נראה לי): לעת המנחה בעוד שליח ציבור קורא בספר תורה אמר לי ידוע תדע יוסף האהוב והחביב כי המלך התוגר יגבר ימינו על אדום, ואתה עמוד על עמדי פה על יד ימיני אל תירא ואל תחת כי הנני עומד להצילך עם היות שהשר קצקפ"וני עם זוגתו צרעית"א מקטרגים עליך בכל לבבם, אנכי אתן אותם נגפים לפניך, אם תחזיק בתורתי וביראתי ועבודתי, ואתה שלום:
פרשת תרומה פרשת תרומה מהדורא קמא: איכא למידק בהאי פרשתא קדישתא דא, מאי ויקחו לי תרומה, ויתנו לי תרומה מיבעי ליה, ותו מאי אשר ידבנו לבו. ותו מאי אהדר כמא דכתיב למימר תקחו את תרומתי. ותו מאי הכא לנוכח ולעיל שלא לנוכח, ותו אמאי לעיל קרי ליה תרומתי, וי"ל דבעא הקב"ה דבהאי נדבה יהיו בני ישראל האזרחים גבאים ולא מערב רב, והיינו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה כלומר ב"י יקחו התרומה כלומר הם יגבו אותה, כלומר וממי יגבו אותה מאת כל איש אף מערב רב, וקאמר אשר ידבנו לבו, כלומר לא יכפו אפילו בדברים לשום אדם יותר ממה שלבו נדבו, ולגלות זאת הכוונה אהדר אמר תקחו את תרומתי, והכי קאמר דבר אל בני ישראל אתם בעצמיכם תקחו את תרומתי, כלומר אתם תהיו הגבאי' לא הערב רב ואחר שאתם תקחו אות' תקרא תרומתי: אור ליום שבת ו' לאדר, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי ויראתי תמיד, ולא תהנה מעולם הזה כלל כאשר הורתיך וכמו שעשית בקצת השבוע הזה, והנה היום השלמת מ' תעניות
רצופים כנגד מ' יום של יצירת הולד, ואע"פ שבהרבה מהם נהנית מעולם הזה מ"מ כיון שהיו ארבעים וגם היו בפרשיות השובבי"ם נתקבלו והנה עתך עת דודים, והלא איכא למידק בפרשת ויקחו לי תרומה מאי לי, ותו מאי מאת כל איש, ותו מאי אשר ידבנו לבו, ותו מאי תקחו את תרומתי. ותו מאי וזאת התרומה: אבל רזא דמילתא דתרומה היינו כנסת ישראל ואמר דלא יסבון יתה בלחודאה אלא בספירין עילאין בחיבורא והיינו דקאמר לי כלומר עמי, מאת כל איש וכו' את היינו כנסת ישראל, כל יסוד, איש תפארת, אשר תלת עילאי, ידבנו לבו והיינו אתר דאתי מניה נדבה שפע ברכה וחיים ללב דהיינו ת"ת, בחיבורא דכל הני תקחו את תרומתי דהיינו כנסת ישראל, וזאת התרומה, היינו כנסת ישראל תתאה, התרומה כנסת ישראל דספירין עילאין תחברון להון בהדי אשר דאינון תלת ספירין עילאין, זהב גבורה, כסף חסד, ונחשת ת"ת ולהכי כתיב ביה וא"ו, ותכלת היינו כנסת ישראל וארגמן היינו תפארת, ותולעת שני היינו גבורה, ושש היינו
חיבורא דשית ספירין דכנסת ישראל, ועיזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים היינו כנפיים דמחפין לספירין, ועצי שטים רמז לספירין דמסיקי כסא טובא, שמן למאור, היינו משח רבות עילאי דנגיד מתלת עילאין לאנהרא לספירין, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים אבני שוהם היינו ספירין דמטרוניתא, ואבני מלואים היינו ספירין עילאין דאינון ממלאין שפע לספירין דמטרוניתא לאפוד ולחושן היינו מטרוניתא דאיתקרייא אחורי המשכן ואחרית ים, וחושן היינו ספירין עילאין, ועשו לי מקדש וכו' הא מקדש רמיז לבית עין, ובכן ואתה שלום: אור ליום שבת שני לאדר, ה' עמך וכו' אע"פ שנטשתני ועזבתני והפרדת לבך ממני אנכי לא אעזבך רק כי תדבק ביראתי ועבודתי ותזהר מסמאל ונחש המכניסים בלבך כמה הרהורים בעת התפלה, רק כ'ל מחשבותיך תייחד לשמי וכו' ובא לציון גואל וכו' כלומר ציון היינו כנסת ישראל וגואל היינו יסוד. ויעקב היינו כנסת ישראל תתאה, דתמן מתדבקין שבי פשע, ואני
היינו כנסת ישראל תתאה, זאת היינו כנסת ישראל דספירין עלאין בריתי היינו יסוד, רוחי היינו יסוד כד מתדבק בכנסת ישראל דספירין עילאין והיינו אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך, כנסת ישראל תתאה איהי פיך דאיהי פי ה' דמשפעא לתתא, וכן איהי פיך דלקטא זכוון לתתא ומסקא להון לעילא, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ברזא דוהודעתם לבניך ולבני בניך, והיינו רזא דיסוד דמשפע בכנסת ישראל עילאה, ואיהי בכנסת ישראל עילאה ואיהי בכנסת ישראל תתאה, מעתה ועד עולם דכד הני תלת מתחברין כחדא מתעלין עד עלמא עילאה: והלא בפרשתא קדישתא דא אמר ועשו לי מקדש וכן אמר ויקחו לי תרומה, למירמז דבמילי קדישא איבעי למימר האי מלה לקדושה בכל עובדא דיעבד לימא הכי האי לשם קדושה כי היכי דבעי בכורסייא דמניחין בברית מילה לשם אליהו, דאיבעי דלימא האי כורסייא לאליהו וכו', ואתה שלום:
פרשת תצוה פרשת תצוה מהדורא קמא: אור ליום ששי י"ט לאדר, ה' עמך פקח עיניך ושבע לחם לחמה של תורה, הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה בעולם הזה ובעולם הבא והדבק בי ובתורתי ועבודתי וביראתי ובאהבתי ולא תפריד מחשבתך אפילו רגע, ואזכך לעלות לארץ ישראל כי אין שטן ואין פגע רע, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך לשמרך ולהצילך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי ושם תשרף על קדושת שמי ויהי אפרך מונח על גבי מזבחי לרצון על כן אל תפריד מחשבותיך אפילו רגע אחד מתורתי ואהבתי הפוך בה והפוך בה וכו' כי בהתהלכך תנחה אותך וכו' ואביאך אל בית היין מיינה של תורה, אשקך מיי"ן הרקח שבעים פנים דילה, מעסיס רימוני, פעמון זהב ורימון על שולי המעיל סביב, דהא מעיל הוא לקבל כנסת ישראל, כד איהי מתייחדת עם שאר ספירין דאיהו מנא דכולהו, ופעמון ורימון לקבל חשמל דאינון חיות אש, פעמים ממללות ופעמים חשות, וכד מסתלקא כנסת ישראל לעילא, אמרי איה מקום כבודו להעריצו, וכהן גדול
דאיהו עילאה לביש האי מעיל דרמיז לכנסת ישראל, ועל שוליו פעמונים לקבל ממללות, ורימונים לקבל חשות, אני אני המשנה המדברת בפיך כי הנה שבע ענני כבוד מלוים אותך כאשר הודעתיך ומכריזי קמך הבו יקר לדיוקנא דמלכא קדישא, לכן הזהר מלהפריד מחשבתך אפילו רגע ועדיין הענני כבוד אינם מאירים כל כך עד שתגמור כל השיתא סידרי ואז יאירו יותר ואתה שלום: (נראה לי כל אורחות ה' חסד ואמת וכו' דהיינו לומר שרוב בני אדם נראים בעיניהם שאין דרכי ה' בעולם הזה מיושרים, וגם נראה בעיניהם כמה דברים שאין לעולם צורך בהם, אבל החרידים על דבר ה' שהם נוצרי בריתו וכו' בכל דרך ובכל דבר בעולם חפשו בו למצוא דברי חפץ וישיגו וידעו ללמוד מכל דבר שבעולם דרד לעבוד את ה' ויכירו כי אותם הדרכים והדברים היה חסד מאתו יתברך לכשילמוד האדם מהם דרכי עבודת בוראו, ועוד יש לומר שאע"פ שיש כמה דרכים נראה בעולם הזה, שנראה שהעדרם היה טוב כמו החושך והשינה והשכחה
והבכיה ודומיהם כשתדקדק בהם תמצא תועלת בכולם וכמו שכתב בעל חובת הלבבות, וכענין דוד עם השטות והעכביש ונמצא שהיו חסד מאתו יתברך, ועוד יש לומר דצדיק ורע לו וכו' וכשתדקדק בהם תמצא שמה שנראה בעיניך שהם אורחות עקלקלות הם חסד ואמת הכל, ודו"ק): אור ליום שבת בליל מוצאי שבת אחר הבדלה, הלא אמרתי לך פעמים שלש תזכה לראות את אליהו בהקיץ עומד נגדך האמנם צריך שתתענה השלש רצופים שבעה פעמים ואז יתגלה אליך במקום אשר ידעת ושם תשתעשע עמו, גם מזה שבידך אל תירא ואל תחת:
פרשת זכור אור ליום שבת פרשת זכור שנת השי"ו, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ביראתי ועבודתי ובמשניותי ולא תפריד מחשבתך ממני אפילו רגע ומעט בהנאות בתכלית, ובעת מאכלך כשאתה תאב ביותר לאכול או לשתות תסלק ידך ואם כה תעשה בכל סעודה כאלו אתה מקריב בכל סעודה קרבן, ושולחנך יהיה מזבח ממש לזבח עליו יצר הרע, והנה זימנתי לך את פלונית היא חברתך וזוגתך, והזהר מלשמש בה דרך הנאה כלל. כי אם כמו שאמרה אימא שלום דומה כמי שכפאו שד והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למימר דארבע בגדי לבן של כהן הדיוט רמיזא בנצח, וד' בגדים של כהן גדול, הם רמיזי בחסד:
פרשת כי תשא פרשת כי תשא מהדורא קמא: אור ליום שבת חול המועד, ה' עמך וכו' אל תירא ואל תחת פן אעזבך, אע"פ שהיה ראוי בשביל מה שהפרדת לבך מתורתי (פקח עיניך על ענין זה) אבל אני לא אעשה כן כיון דאת אהדרת לדחלתי כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ראה כמה פרקת עול ומוסרות תורתי ועבודתי מעל צוארך ונתת תחתם עול ומוסרות היצר הרע ונחש וסמאל, לכן קום והסר אותם מעל צוארך, וחזור למקומם עול ומוסרות תורתי ויראתי ועבודתי דאנא כרועה עדרו ישא ובחיקו יקבץ טלאים עלות ינהל, כן אני מקבץ נדחי והיוצאים מהדרך כיון דאהדרותהון לדחלתי כמה דאוליפתך על פסוק ברח דודי וכו' והא את בעי מהקב"ה לאולפא לך דרכי תשובתו, והלא אינון אורחוי דאוליפתך הלא אינון דרכי הנועם ונתיבות השלום והזהר והשמר מהיצר הרע ונחש וסמאל האורבים לך תמיד כי אליך תשוקתם לאבדך להוממך, ואתה תמשול בהם ותכניעם ותשפילם, אני אני המשנה המדברת בפיך, אני אני המיישרת ומייסרת את
האדם, לכן בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך ומעט באכילה ושתייה כאשר הוריתיך, ולא תוסיף יותר לשתות מהפעמים אשר הוריתיך. ואם יפתך יצרך לשתות יותר או להתענג במאכל אל תשמע בקולו, כי על זה נאמר אל תלחם את לחם רע עין בני אל תלך בדרך אתו מנע רגליך מנתיבתו כי מי שנמשך אחריו הולך כשור אל טבח יובל וכעכס אל מוסר אויל ובשבתך לאכול עם בני אדם ויפצרו בך לאכול ולשתות יותר אל תשמע בקולם בשום צד בעולם ותמיד יהיה הרהורך ומחשבותיך ביראתי ותורתי ובמשניותי ולא תפריד מחשבותיך מהם אפילו רגע אחד, פלס מעגל רגליך כלומר אפילו כשאתה הולך בדרך ותפריד מחשבתך בהנחת רגל אחד מהר ותקן וחשוב בתורתי (בהנחת) רגל שני ובזה תהיה חצי הפסיעה לפחות בד"ת, וצא וראה כמה הפרדת וכמה פגמת וכמה חסרת, לכן בני קום ותקן את אשר פגמת והשלם את אשר חסרת והדבק את אשר הפרדת ואזכך לעלות לארץ ישראל וכו' ותעלה על רצון מזבחי וכו', ועוד האריך בדברי
תוכחת חיים ומוסרים מבהילים ומרעידים השומע, והלא משניותי הם לוית חן לראשך וכו' דלוית חן היינו מטרוניתא דכולהו ספירין מתלוין ומתחברין בה והיא מנהרא על ראשך דהא איהי ספירה לראשך דאיהי קדמאה מתתא לעילא, וענקים דהיינו ספירין עילאין דאינון מעניקים חמה בקומותיהון הא אינון מנהרין בך בשביל מתנייתא דאת מתני, לגרגרותיך למ"ד דלגרגרותיך היא למ"ד דלבעבור, וז"ס תתן לראשך לוית חן דהיינו מטרוניתא, וידבק בה כ"י דהיינו עטרת, וינהר להון תפארת והיינו עטרת תפארת, וינהרון להון ספירין דלעילא מינהון והיינו תמגנך, כלומר דאינון כמו מגן העומד למעלה מן האדם, כך הם למעלה מעטרת תפארת ומשפיע בהון: ורזא דפרשתא דיומא קדישא, פסל לך הא איהו ברזא דואלה פסל את הראשונים וכו' כלומר דואלה אל"ף רמיז באין סוף או בכ"ע, ולמ"ד בבינה וסליק עד חכמה, וה"א בבינה, והראשונים רמיז להני תלת עילאי, ופסל להון כלומר אפריש להון מדעתא דבני נשא דבמופלא
ממך אל תדרוש, אבל ואלה דוא"ו דביה רמיז לת"ת ושית ספירין דרמיזא בוא"ו דאית בהון קצת השגה, מוסיף על הראשונים, כלומר דמניהון משתמודעי קצת בתלת עליונות, תו פסל לך רמיז להנהו סטרי דאפסילו ואינון קליפה ואינון מחטיאין לבני נשא, ומשום דבעובדא דעגלא אתפשט בעלמא מסאבותא איצטריך בלוחי בתראי למיפסל ולאפקא מתמן להנהו סטרי דלא ליהוי להון תפיסה תמן, ומשום הכי אמר קב"ה למשה פסל לך הפסולת יהיה לך, כלומר הנך סיטרין כולהון יהון מסירין לך וכבישין תחת ידך, ומתמן נתעשר משה, דהא גדר העשיר השמח בחלקו לא ידאג בדבר ולא יחסר לו דבר ולא יצטרך לדבר, והכי הוה משה רבינו ע"ה ונתעשר מפסולת של לוחות דאינון הנך סטרין דאיתמסרו בידיה ולא הוה להון רשות למשלט ביה אלא הוא הוה שליט עלייהו: (זה המעט שייך לפרשת יתרו). והיה נכון לבקר, ועלית בבקר וכו' כלומר לאנהרא לספירין דינהרון בבקר, ואיש ל"י עמך, דהא לוחי קדמאי רמיזי בת"ת וכ"י בספירין עילאין, או
בחכמה ובינה דאינון אבא ואמא, לקבל ברא וברתא. ובין דרמיזא לחכמה ובינה, ובין דרמיזא לת"ת וכנ"י, אלו לא הוה מתברי הוו עלמין בחירו ולא הוה גלות בעלמא, ומשום דהוה מסיטרא עילאה אתיהיבי בקולות וברקים, אבל לוהי בתראי רמיזי לספירין דמטרוניתא