Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר מגיד מישרים

קטע 17

קטע 17 מתוך 37

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

ומש"ה לא אתיהיבו אלא בחשאי ואזהר דגם הצאן והבקר אל ירעו וכו' משום דצאן ובקר רמיזי באינך סטרי: אור ליום שבת כ"ח לשבט, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי ובמשניותי ולא תפסיק מלהרהר בהם ובתורתי וביראתי ואל יפתך יצרך לאכול ולשתות כאשר אתה עושה, אכן הזהר בלילה מלשתות פעם אחד וביום לא תשתה כלל ובסעודת שבת תשתה הפעמים שהורתיך, ואל תשלך דברי אחרי גוך, והלא איכא למידק מה דכתיב ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא אדני בקרבנו וכו' ותו מאי וסלחת וכו' ותו מאי ונחלתנו וכו', אבל רזא דמילתא ויאמר משה דישפע במלכות דאיקרי אדני מחמשים שערי בינה, ושם אהי"ה והיינו אם נא, וחן נמי רמיז לחמשים שערי בינה ולתמניא ספירין, וקאמר דכולהו ישפיעו במלכות תתאה והיינו ילך נא אדני בקרבנו כלומר כל הני ישפיעו באדני דבקרבנו דאיהו מלכות תתאה די מהלכת ביננא, ובהכי וסלחת לעוונינו וכו' דכיון דיתגלי לובן עילאה מיד יהא סליחת עון וכו'

2

דכיון דוסלחת לעוונינו מיד ונחלתנו וכו, דכיון דנהא זכאין נהא נחלה דילך ונדבק בך כד"א ואתם הדבקים בה' אלהיכם, וכד"א ובו תדבק, ואהדר ליה הקב"ה הנה אנכי כורת ברית כלומר דיהא לה מלתא דיהא לה קיום דהיינו ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ וכו' כלומר דהני נפלאות דאעבד לא יהיו נסים נסתרים אלא נגלים לעיני הכל ויהיו בענין שינוי ברייתו של עולם והיינו אשר לא נבראו בכל הארץ ויהון לעיני כל עלמא, והיינו ובכל הגוים ובהכי רמז שמש בגבעון דום דהוא נסא דאיתפרסם בכל עלמא, ותדע אמאי אעבד הני נסין רברבין משום דאת מיובלא ואינון מסטרא דיובלא, והיינו דקאמר וראה כל העם אשר אתה בקרבו דאת ואינון מיובלא את מעשה ה' כי נורא הוא וכו', ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וכו' אני היינו כנסת ישראל אעביר ברזא וכו' וקראתי לשון זימון, כלומר אזמין לשם ה' וחנותי דהיינו בינה, את אשר ברזא דאהיה אשר אהיה:

3

ביום השבת י"ו לאדר, ה' עמך וכו' רק כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ובמשניותי ואל תפריד מחשבתך אפי' רגע אחד, ותכוון ותייחד תמיד מחשבותך לעבודתי, והלא בפרשתא קדישתא דא מאי דדקדקתון יאות דקדקתון, והלא רזא דמחצית השקל. ברזא דרוח ונפש ואיבעי ליה לבר נש לזכאה נפש לאדבקא לה בהדי רוח, והא רוח ונפש כד דביקין כחדא איקרי שקל, ואיקרי סלע, ומשום דבר נש הוא מלכלך בהנאין וכיסופין דעלמא איבעי ליה למיתן כופר לנפשיה לדכאה יתיה למזכי לחבקא לה בהדי רוח, והיינו כי תשא את ראש בני ישראל וכו' כלומר כד תיבעי לארמא נפשא דבני ישראל לאדבקא לה בהדי רוח, ונתנו איש כופר לה'. דמטובא דיהיב ליה קב"ה יתן לדכאה נפשיה לאדבקא בהדי רוח, ולא יהיה בהם נגף כו' כלומר דבר נש מתבר מן קדם בעל דבביה מיקרי ניגף, וקאמר קרא דכד יתנו כופר נפשם לה' לא יהיה בהם נגף בנפשיהון דלא יתדבקון ברוח, בפקוד אותם, כלומר בעידן דקב"ה יפקוד

4

נפשיהון ודאי על ידי דיתנו כופר נפשם יתדבק נפשיהון ברוחיהון, זה יתנו כל העובר כלומר ולא אשלים נפשייהו כדקא יאות ובתר הכי קאמר ועשית כיור נחושת וכנו נחושת דרמיז לכנסת ישראל. ונתת שמה מים דתמשיך מים מחסד ובתר הכי פקיד אקטורת לקשרא כולהו ספירין כדקא יאות, ובתר הכי פקיד אשמן המשחה לאמשכא משח רבות קודשא מלעילא, ובתר הכי ראה קראתי בשם בצלאל וכו' דעד לא ייתי עובדא דעגלא יהא מזומן מאן דיתקן ויעביד משכנא, ואתה שלום: אור ליום שבת ד' לאדר ראשון, בפרשת כי תשא ומאמר אם אני כאן הכל כאן וכו' חזק ואמץ רק כי תדבק בי ובתורתי ויראתי ומשניותי ולא תפריד מחשבתך אפילו רגע אחד, ואני עמך כמו דאמר הלל אם אני כאן וכו', אנ"י ידיע וכ"ל ידיע, ואזהר דלא ינקוט בר נש ספירין עילאין וישבוק למטרוניתא דכל מאן דבעי למיעיל לא יכיל למיעל אלא בה, והיינו דקאמר אם אני דהיינו מלכות כאן הכל כאן דהיינו צדיק וספירין דעליה כאן, ואם אין אני כאן

5

דהיינו מלכות דלא תיעיל בה, אין הכל כאן דצדיק וספירין דעליה אין משתכחין. והיינו דקאמר אם אין אני לי מי לי, כלומר אי לא אינקוט אני דהיינו מלכות מי לי כלומר למאן מספירין עילאין יכילנא למיסב, וכשאני לעצמי כלומר כד נקטינא אני דהיינו מלכות ונקטינא לה לעצמי דהיינו מלכות תתאה כד"א עצם מעצמי, מה אני כלומר דההיא שעתא מדבקנא, דהיינו שמא דהוי"ה דסליק מ"ה ומחברינא ליה עם אני, ועוד יש לומר אם דהיינו בינה כד"א כי אם לבינה תקרא, אין דהיינו חכמה, כד"א והחכמה מאין תמצא, אני היינו מלכות, מי היינו בינה, לי היינו דמגדל הפורח באויר ורזא דיו"ד, ואם לא עכשיו אימתי כלומר דהא בכל שעתא איצטרך לאשפעא בכנסת ישראל, עד כאן למאמר אם אני כאן: ורזא דפרשתא קדישתא דא כי תשא, כי רמיזא בכנסת ישראל דהא הכ"ף רמיזא בה ויו"ד אוף הכי נמי וקאמר כי תבעי לסלקא לה לעילא דהא איהי איקרי ראש בני ישראל דלגבי ישראל

6

איהי ראש ולגבי ספירין עילאין איהי סופא' לפקודיהם היינו ספירין עילאין, ונתנו איש כופר נפשו לה' ולא יהיה בהם נגף וכו' כלומר דהא כד בעיא כ"י לאיתחברא בספירין עילאין הנהו סטרי מזדמני לקטרגי לה ובהכי הוי נגף בעמא, וכד יהבא כופר נפשייהו לית ליה רשות לסטרא אחרא לקטרגא, זה יתנו, זה ידיע דאיהו דרגא דצדיק, וקאמר דיחברון לה עם צדיק, כל העובר, היינו תפארת דאיהו בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, מחצית השקל, רמז דרוחא דילה כליל לעילא ואוף הכי כליל לתתא דהא איהו מנהיג לגופא. ומשום ההוא פלגא דיליה דמנהיג לגופא, איבעי למיהב מחצית השקל למירמז דההוא פלגא דמשתמשין ביה לצורכי גופא, הא סליק, דהא לעילא, לאו איהו אלא לצורכי נפשא לקיומא דילה, עשרים גרה השקל למירמז דאית עשר ספירות בדינא ויחמי: עוד לפרשת כי תשא והא קירון עור פני משה מההוא זוהרא דנטלו ישראל בסיני כד אמרו נעשה ונשמע, וכד חבו בעגלא ויתנצלו בני ישראל את עדים, ומשה נטל כל הנהו. ומשום הכי

7

קרן עור פניו, ורזא דמסוה ברזא דהבי המטפחת, והיינו דאיכא הפסק ביננא לשכינתא, ברזא דכי עונותיכם היו מבדילים ומאן דבעי למיזכי לזוהרא יקום כל לילה בפלגות לילא ממש לאתעסקא באורייתא לאיתחברא הוא בשעשועא דקב"ה בג"ע, ואוף דקריב לצפרא ניים לית לן בה, לחוד דיזהר בזריזות גדול דלא יפסיד אפילו לילה אחד אלא כל יומוי תדיר בפלגות לילא יקום לאתחברא בשעשוע וטיולא דקב"ה בג"ע והאי מאן דעביד הכי ינהיר עליו קב"ה זוהרא עלאה ויחמי ליה בעינא: שנת אש"ה. אור ליום שבת י"ב לאדר, ה' עמך וכו' אזכך להעמיד תלמידים הרבה ולהדפיס ספריך ולפשטן בכל גבול ישראל רק כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ותדיר כל מחשבותיך יהיו בי באימה וביראה כי תדיר תצייר שם ההוי"ה נגד עיניך ככתוב בכתב דיו שחור וכמאמר דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, ובכן תכנע ותחרד תמיד מפני ה' ותסיר כל מחשבותיך מלבך ואין לך לחשוב בעסקיך כי אם בבית הכסא במקום המטונף כי ההרהור בעסקיך אינם מועילים

8

לך ואדרבה הם לך מזיקים לכן הזהר מהם וייחד לבבך ומחשבותיך לעבודתי ואזכך להיות כתוב במצחך האי הוא ריש מתיבתא וכו' כד"א חכמת אדם תאיר פניו כלומר אע"ג דחכימא דייכול לחם צר ומים לחץ ופניו משונות מחמת הרעב, ועשיר דאכיל מאכלים טובים ואיהו בריא ושמן, הא לענין נפשא ההוא חכימא מנהרא נפשיה מחמת ההוא חכמתא די ביה, וההוא עתירא דלית ביה חכמתא פני פניו משונות, והיינו דכתיב ועוז פניו ישונה, דלעתירא קרי עז כד"א ועשיר יענה עזות ומשו"ה קרן עור פני משה דבהנהו ארבעין יומין דהוה בטורא לחם לא אכל איתרבי ואיתזן נפשיה ובהכי סגי זיו יקרא דאנפיה, וטעמא דארבעין יומין לקביל מ' יומין דיצירת הולד, והוו תלת זימנין מ' יומין לקבל תלת גלגולים דאיתגלגל, ותו מהאי נהורא דאיתעבר מישראל כולהו זכה בהו משה כמא דאמור רבנן, והכא מטא זימנא לגלאה רזא דמסוה דהוה יהיב משה על אנפוהי דהא כד חזו כי קרן פני משה וייראו מגשת

9

אליו דכיון דאינהו הוו חשיבין דאיתעדו מנייהו הנהו נהורי ולא יכלי לאיסתכלא ביה, דוגמא לדבר כמה דבר נש לא יכיל לאיסתכלא בניצוצא דשמשא, מה עביד משה קרא להון ולא קריבי ליה אלא אהרן והנשיאים דאינון הוו ראויים יותר, ובתר הכי קריבו שאר ישראל, וכד הוה ממלל עמהון לא יהיב על אנפוהי מסוה בגין דיסתכלון ביה ויקבלון נהורא מיניה במללותיה עמהון, דוגמא לדבר בוצינא דאטפי כד תקרב יתיה לקביל בוצינא דדליק ע"י ניצוצא ושלהובי דאשא דאיכא בבוצינא דדליק אדלק ההוא בוצינא דאטפי, אוף הכי ע"י מילי דאורייתא דהוה הוא ממלל עמהון ואינון הוו מסתכלין באנפוי כד"א והיו עיניך רואות את מוריך ע"י כך הוו מנהרין מנהורא דיליה, ובתר דהוה שיצי למללא עמהון דהא ההוא נהורא הוה נהורא דשכינתא, כמא דאסור לאיסתכלא בקשת ובכהנים בשעתא דפרסי ידייהו הכי אסור לאיסתכלא בהאי נהורא, ואע"ג דבההיא שעתא דהוה ממלל עמהון הוה שרי להון לאסתכלא ביה

10

דוגמא לדבר בגדי כהונה בשעת עבודה אין מועלין בהם שלא בשעת עבודה מועלין בהם: פרשת ויקהל פרשת ויקהל מהדורא קמא: שנת אש"ה אור ליום השבת כ"ב לאדר הראשון, ה' עמך, צוני שאתן בכל שבוע חלק לקבלה: והא איכא למידק אמאי ויקהל משה את כל עדת הוה ליה למימר ויקהל את כל קהלת, ותו אמאי בקהלה כתיב פועל ויקהל דאיהו פועל ובעדת לא כתיב פועל, ותו מאי אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ותו אמאי פקיד על מלאכה בשיתא יומין, ותו אמר תעשה מלאכה תעשה מאליה, ותו אמאי גבי לא תבערו אמר בכל מושבותיכם, ותו אמאי אהדר וקאמר ביום השבת דהא בשבת הוה עסיק: אבל רזא דמילתא, דעדת בני ישראל הוא מלשון עדות כלומר ישראל אינון סהדותא בעלמא. דקב"ה ברא עלמא ומש"ה תרי אומין דכלילין עלמא מודו בחידוש העולם ומישראל אוליפו ואי לא הוו ישראל דאיתפרסם חידוש עלמא על ידי אורייתא דנטרי ישראל הוו הני אומין מכחישי חידוש העולם. כמה דהוו מכחישי ליה אומי קדמאי, והקהיל משה את כל עדת בני ישראל

11

למללא עימהון לאשפעא עלייהו זוהר מהאי נהורא דיליה כמא דאמרן ואדכר להון האי זכותא דאינון עדות על חידוש העולם דרמיז נהירו דשבתא, אי נמי לישנא דהקהלה משתמע דיתכנשון בערבובייא. ולישנא דעדת משמע דאינון מסודרין הבכור כבכורתו וכו', ובעידנא דכרוזא קרי דיתכנשון כולהו לא קרי להו באורח סידרא, אלא סתם אמר דיתכנשון כולהו מש"ה כתיב ביה לישנא של הקהלה, ומשום דבעידנא דיתכנשו כולהו הוו יתבי בסידורא משו"ה קאמר אל כל עדת בני ישראל, ואמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, כלומר מילי דשמיא פקיד קב"ה למיעבד יתהון, כלומר דכד בר נש עביד מצוה כאלו עביד לההוא פקודא ומתקן ליה, אבל במילי דעלמא דלא תעביד עיקר, והיינו ששת ימים תיעשה מלאכ' כלומר מאיליה תיעשה דלא יהא לך השתדלותא סגי בעבידתא בהאי עלמא, וכדאמר רבנן עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, ואמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם למימר דאע"ג דיהא אתיא דקריר תמן טובא אסור

12

למיעבד אשא תמן לאתחממא, ואמר ביום השבת למימר דדוקא ביום השבת גופיה הוא דאסור לאדלקא אבל מבע"י לאדלקא ליה ויהא מדליק ומבעיר ביומא דשבתא שרי, ולאפוקי מקראים דלית להו בוצינא דדליק ביומא דשבתא דעלייהו כתיב ורשעים בחושך ידמו. ואוי להם שבכל מקום שפקרו המינים תשובתם בצדם ובכן ואתה שלום וכל אשר וכו': אור ליום שבת כ"ז לאדר, ה' עמך וכו', הדבק בי ובתורתי ויראתי ועבודתי באהבתי אל תטשני ואל תעזבני ואל תעלים עיניך אפילו רגע אחד מלהרהר בתורתי ועבודתי, אני אני היא המשנה המדברת בפיך דאנת תנאה דילי סדרנא דילי גמרנא דילי. דהא שבע ענני כבוד מלוין יתך בזכות סדרי דמתנייתא וכד תגמור יתהון יהון מנהרין יתיר, והא אינון מכריזין קמך הבו יקר לדיוקנא דמלכא, להן ברי אתקף בי באהבתי ויראתי ותורתי ועבודתי ואזכך למיסק לעולתא כלילא קמאי לאיתוקדא על קדושת שמי ותיסק על רצון מזבחי: והא איכא למידק בהאי פרשתא אמאי איתמר הכא ויקהל משה בהאי דוכתא ולית הכי בכולה

13

אורייתא אלא בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ובפרשת אתם נצבים היום כולכם לא אדכר בה לשון הקהלה, ותו אמאי אתמר הכא את כל עדת בני ישראל מה דלית הכי בדוכתי אחריתי ותו הא כבר פקיד עליה בפ' תרומה: אבל רזא דמילתא. דפרשיות הן כסדרן, ואע"ג דאמור חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ע' פנים לתורה, ויישר חיליה דמשה בחירי דאמר דכסדרן הן והכי נמי הוו כסדרן, דברישא פקיד על עבידת משכנא בפרשת תרומה, ואמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ובתר הכי עבדו ית עגלא, ולכפרא על ההוא עובדא פקיד בהאי פרשתא דאינון בגרמייהו ייתון נדבתא וכדכתיב יביאה את תרומת ה', והא דקאמר קחו מאתכם, כלומר כל חד וחד בגרמיה יסב תרומת ה'. ומש"ה הקהל ה' את כל עדת בני ישראל, לכפרא על חובא דעגלא, כלומר דייחד כולהון ספירין כי היכי דינהרון, דהא משה רמיז בתפארת, ואת במלכות וכל ביסוד, ועדת בני ישראל בספירין דמטרוניתא, ויקהל וא"ו רמיז בתפארת ויו"ד בחכמה,

14

וקו"ף כללא דכולהו ספירין דסלקין למאה. בגין וכל חדא וחדא כלילא מעשר, וה"א רמיז בבינה ומלכות, למ"ד בבינה, ויאמר היינו מלכות, אלהם, אל"ף תלת עילאי למ"ד בינה, ה"א מלכות. מ"ם בינה, ברזא דמ"ם דלמרבה המשרה, זה יסוד, הדבר מלכות, אשר תלת עילאה, ומשום דהאי פרשתא איתמר בה עיגלא מש"ה ענש למאן דעביד עבידתא ביומא דשבתא מה דלא ענש מקמי הכי, דהא לא אמור אלא לא תעשה כל מלאכה ולא ענש, לא תבערו אש בכל מושבותיכם, האי רמז לתרי דוכתי דאית לכל אדם חד בגן עדן. וחד בגיהנם וכד בר נש מבעיר אש ביומא דשבתא או עביד שאר עבידתא מתבער ומתלהט אש בהנהו תרי מושבות דהיינו תרי דוכתי דקאמרן, ולהכי קרי להו בכל מושבותיכם, יביאה את תרומת ה' רומז לכנסת ישראל דיחבר לה עם אבהן דאינון רמיזין בזהב בכסף ובנחושת, ואתה שלום: אור י"ג לאדר השני, הלא לך למינדע כי בימי הפורים ובליל פסח מותר לשתות כל יין שירצה האדם ולהתענג ולהתפנק, ומפני שסמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני

15

אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות. ואח"כ עולה ומסטין, וזהו סוד התענית שמתענין בי"ג באדר, והוא להכניע כחו מלהשטין, וזהו סוד ג"כ שמתענין הבכורות והאיסטניסין וקצת בני אדם אחרים בערב פסח, והטעם מפני שישראל חייבים לשתות ארבע כוסות בליל פסח וכדי שלא ישטינו עליהם סמאל ונחש נוהגים להתענות בערב פסח להכניע כחם. ולהורות כשישראל שמחים ושותים בימים אלו אינו ח"ו להשלים תאות היצה"ר אלא לעבודת קונינו שהרי הם מקדימים להתענות קודם לכן להכניע תאות היצה"ר: המה שכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, רצה לומר כי האלהים רמז לבינה, והוא בשמים. ואתה רמז לכנסת ישראל הוא על הארץ כלומר שכל העולמות שלמטה ממנה תלוים בה וגם רמז לצדיק ולת"ת שכל אחד ואחד נקרא אתה, והם על הארץ שהיא כנסת ישראל, על כן יהיו דבריך מעטים, כלומר לכן יהיו דבריך בעניני העולם מעטים כדי שיהיה לבך פנוי כדי לזווגם יחד, כלומר כיון שבינה שהיא המשפעת למעלה בשמים וכנסת

16

ישראל על הארץ, צריך להשתדל תמיד לחברם יחד ולזווגם יחד: וסוד קריאת המגילה בי"ד ובט"ו הם סוד ימים שהלבנה מאירה בחדש שהם עשרים וט' ימים, וסוד בני עיירות שקורין בי"ד הוא רמז על מילוי הלבנה כי בי"ד היא במילואה, והוא מעולה מיום ט"ו, כי אעפ"י שביום ט"ו היא יותר מלאה מ"מ כיון שאז מגעת לתכלית המילוי ומאז והלאה גורע אורה על כרחן יותר חשוב הוא יום ארבעה עשר שהיא בתוקף אורה ויותר מאירה וזוהר מאורה עולה והולכת ואינה יורדת ועל כן הוקבע יום זה לאותם שאין להם חומה לרמוז שביום י"ד ללבנה אין להם חומה וגבול אלא הולך ואור עמוק באין חומה, והוקבע יום ט"ו למוקפת חומה לרמוז כי ביום ט"ו אור הלבנה יש לה חומה וגבול עד פה תבא ולא תוסיף ובימים האלו הם סוד דוד ושלמה, שם דוד עולה ארבעה עשר ושם שלמה במספר קטן עולה ט"ו, כי דוד הוא סוד שם י"ד שהלבנה בתוקף אורה והולכת ועולה ועל כן לא היה גבול במלחמותיו, אל כל אשר יפנה יצליח כי הוא הי"ד למלכות כמו שמנו חז"ל. מאברהם עד

17

צדקיהו שבו חשך מאור הלבנה כי עורו את עיניו, אי נמי היה דוד דוגמת י"ד לחודש, ושלמה היה יום ט"ו ולכן היה מלכותו נפלאה יותר משל דוד, כי כן ביום ט"ו היא מאירה יותר מיום י"ד ולכן לא היה יוצא למלחמה, דוגמת הכרכים המוקפים שהוקבע להם יום ט"ו ולכן היה הוא מוקף חומה תמיד כלומר שלא היה יוצא למלחמה, ואתה אעירך בסוד בני כפרים למה הוקבע להם ג' ימים אחרים, י"א י"ב י"ג. ומה הטעם שכתבו מפני שמספיקין מים ומזון לאחיהם דמה ענין זה לזה, ולמה לא היו יכולים לקרות באלו הג' ימים [רק] כשיפלו בב' או בה', ועוד למה נתבטל (עונש ודין) [עכשיו דין] זה, אבל הענין כי כשהיו ישראל יושבים על אדמתם היו מרובין באוכלסין ואע"פ שנקראת ארץ צבי שמתפשטת לקבל אוכלוסיה כעור הצבי, היו כל כך מרובים שלא היו יכולים לישב בירושלים. והיו מתפשטים בכפרים.